אמנות המלחמה

מאת
קילרוי
– פורסם ב 9 במרץ 2001Posted in: ביקורות

במקור: The Art of War
במאי: כריסטיאן דוגואי
תסריט: וויין ביץ'
שחקנים: ווסלי סנייפס,
אן ארצ'ר, מארי מטיקו

סאן טסו אומר: בקרב, עדיף לתת לאויב שלך עם נבוט על הראש, מאשר לקוות שיחליק על קליפת בננה.

מי שמסתובב בימים אלו ליד הגבול עם לבנון, עלול למצוא את עצמו מול חילי או"ם שחורי עור ממוצא ניגרי. הם נראים זחוחי דעת מעט ומשום מה הם מחייכים כל הזמן, כאילו הם לא מבינים מה בדיוק הם עושים כאן ליד הבריכה בקיבוץ. הם פה כדי לשמור על השלום העולמי, שלא יברח לשום מקום. והם הרי בכלל הצטרפו לאו"ם כדי להיות ווסלי סנייפס.

כן, כן. ווסלי סנייפס. מי שלפני כמה שנים היה שחקן אופי רציני, ואפילו שיחק אצל ספייק לי איזה פעם או יותר, אבל משום מה החליט לאחרונה להפוך לסטיבן סיגל השחור. ועכשיו הוא משחק סוכן סמוי של האו"ם, מין סוכן חרש – חצי ג'יימס בונד, חצי ברוס לי. והוא נלחם על מנת לתת לעולם עתיד טוב יותר, בדיוק כמו חברינו הניגרים, רק שאותם שלחו לקיבוץ במקום לניו יורק, שבה מזג האויר יותר טוב, וגם אם אין שם מתנדבות משבדיה, עדיין מצב המזון משובח יותר מאשר בחדר האוכל. נשבע לכם שווסלי סנייפס לא צריך לאכול קוטג'.

סאן טסו אומר: אחרי שאתה כורת את הראש, כדאי שתבעט בגופה, רק כדאי לוודא באופן סופי.

עכשיו חברים, אני לא רוצה להיות הרע שבחבורה, זה שתמיד מביא את הבשורות הרעות. אבל סוכן חשאי של האו"ם? לא מצאתם משהו קצת פחות תלוש? מה דעתכם על סוכנת חשאית של חברה להשכרת רכב? או שליח סמוי של מק'דונלדס? לא יותר מוצלח? כלומר תגידו לי, מישהו מהתסריטאים ראה פעם חייל או"ם? איכשהו, זה פשוט לא מתחבר לי עם הניגרים החביבים והשיכורים מהקיבוץ.

ואם זה לא מספיק, אז סנייפס מצליח לעשות את הסוכן החשאי הכי לא חשאי שראיתי אי פעם, וזה כולל את הגרנדוזיות של ג'יימס בונד עצמו. הוא אפילו הולך מכות עם מישהו כשהוא לובש מצלמה ומשדר את הקרב על מסך ענק. הו, כן רבותיי, כך האו"ם עושה עבודה חשאית. אחר כך הוא צונח מבניין על דרקון מנופח, ובורח מהמשטרה ומהסינים תוך שהוא הורס שלל מכוניות, פרצופים, דיינר אחד ואת בניין האומות המאוחדות. אבל חשאי, בטח חשאי. פועל יוצא מהעובדה שהוא אף פעם לא מדבר, שיוואו איזה שאקל.

סאן טסו אומר: תגידו, מתי כבר יוצא בלייד שתיים?

'אמנות המלחמה' הוא סרט אקשן חביב, שאין שום סיבה בעולם לא לחכות ולראות אותו בוידיאו. סיפור בנאלי, הרבה אקשן, הרבה מכות, והרבה סינים, שהם, אגב, אותם שחקנים סינים שמופיעים בכל הסרטים האמריקאים. מישהו שם פעם לב לעובדה הזאת? אחר כך מתפלאים למה כולם חושבים שהסינים נראים כולם אותו דבר.

הבעיה הגדולה של הסרט נעוצה בעובדה שהבמאי רוצה נורא להיות ג'ון וו. זה מתחיל בעובדה שהסרט עוסק בסינים לאורך כל הדרך. הבמאי גונב מג'ון וו את סגנון השחקנית הראשית, כלומר סינית יפה שלא יודעת לשחק, וגונב גם את טכניקת הפלאשבק של וו (למי שלא מכיר, זה הולך ככה: ווסלי רואה חורים בקיר. טראח, פלאשבק, דופקים למישהי את הראש בקיר. וחוזר חלילה). אחר כך יש דו קרב אקדחים במסדרון צפוף (האמת, הקטע הכי טוב בסרט), כששני אנשים יורים אחד בשני תוך כדי ריצה לקראת התנגשות ביניהם, וכמובן, אף כדור לא פוגע.

דוגואי, הבמאי, הוא לא מה שהייתי קורא במאי איכות, אז לא פלא שהוא גונב סגנון ממישהו אחר. אבל לג'ון וו אנחנו מוכנים לוותר על בימוי שחקנים בגלל שהוא יודע לביים אקשן יותר טוב מכולם, ובגלל שהוא בטח לא מבין בכל מקרה מה השחקנים שלו אומרים, כי הוא סיני. אבל לדוגואי אנחנו לא עושים את אותם הנחות, אז כדאי שהוא יכריח את השחקנים שלו לשחק ולא רק להקריא מהדף. ואם הוא לא מצליח, אני מכיר כמה חילי או"ם ניגריים שישמחו לבוא לעזור.

סאן טסו אומר: מי שרוצה להיות ג'ון וו, כדאי שילמד קודם סינית.

בתסריט הזה יש הפתעות כל כך צפויות, שממש חיכיתי להם בשעמום. ("ועכשיו הוא יגלה שא' הוא בכלל ב' ושג' מעולם לא היה קיים.. אחת… שתיים… הופה. הוא גילה. וואו"). אני לא רוצה לקלקל לכם את הסרט, אבל בואו נגיד רק שמישהו מת בהתחלה, ולא רואים אף פעם את הגופה שלו. מספיק לכם?

ארה"ב נמצאת במצב מדיני מתוח עם סין. מישהו יורה לשגריר הסיני כדור בול בין העיניים, ואז הוא יורה עוד כדור ושורט את הכתף של האדם שיושב ליד השגריר, ככה שהוא בטח אדם תמים וחף מפשע, מה? לא ככה? סנייפס מואשם ברצח השגריר, הוא בורח, ומוצא את העדה היחידה לרצח, שגם אותה מנסים לחסל, אבל הוא צריך אותה רק כדי שתתרגם לו איזה שיחה בסינית שנערכה בין השגריר לבחור ההוא שישב לידו. הגיוני, לא? אם אחרי היו רודפים המשטרה וקבוצה גדולה של סינים כועסים, אז גם אני הייתי פונה לצורך עבודות תרגום דווקא לעדה הראשית, ולא, נגיד אולי, לאיזה מלצר במסעדה סינית קטנה ושקטה. 'חשאי' כבר אמרתי? אני רק מוודא.

מבחינת עלילה הסרט באמת עלוב. אין בו שום דבר שלא ראיתי כבר כמה פעמים בסרטים אחרים, אבל האקשן טוב, ואם זה מה שאתם מחפשים, אז סבבה.

סאן טסו אומר: הילד בספסל האחורי, או שאתה סותם ת'פה, או שאני חותך את חלקיך האינטימיים, וזורק אותם למכונה של הפופקורן.

תגיות: