ביקורת: ארטמיס פאול

אומרים שבכל פעם שמישהו צופה בסרט הזה, פיה מתה.

כשהייתי נער נורא אהבתי את "פרסי ג'קסון". סדרת הספרים כמובן – שני הסרטים שמבוססים עליהם הם סרטים שהשתיקה מאוד יפה להם, אך לא מזמן נחשף שאולי יש עוד תקווה: הספרים יעובדו לסדרה בשירות הסטרימינג של דיסני. סדרת ספרים אחרת שדווקא פחות התחברתי אליה הייתה "ארטמיס פאול". היו תכניות לעבד את הרפתקאותיו של ארטמיס למסך עוד ב-2001, אבל הן נדחו ונדחו ועד שכבר היה סרט מוכן באה הקורונה והשביתה את בתי הקולנוע. וכך "ארטמיס פאול" נשלח ישירות לדיסני+. אחרי צפייה בו אני יכול להגיד בלב שלם: אני כבר לא ממש מצפה לסדרה של "פרסי ג'קסון".

קצת רקע למי שלא מכיר: ארטמיס פאול (פרדיה שו, הנכד של רוברט) הוא נער בן 12 מאוד חכם שחושב שכולם נחותים ממנו. מעין שרלוק הולמס אבל בקטן יותר, מעצבן יותר ועם פחות הבעת רגשות. אחרי שאביו (קולין פארל) נחטף על-ידי נבל מסתורי, ארטמיס מגלה את קיומן של פיות, כי ככה דברים עובדים בסרט הזה. הוא צריך את עזרתן על מנת להשיג איזה מקגאפין שיחליף בתמורה לאביו ולכן הוא חוטף פיה ומחזיק אותה כבת ערובה אצלו בבית. אחר-כך הסרט פשוט מבזבז זמן עם סצינות קלישאתיות וחסרות השראה רק כדי להגיע לסוף, שבמהלכו ארטמיס מכריז על עצמו כ"גאון קרימינלי" למרות שלא הייתה שום עדות לזה בשעה ועשרים דקות שקדמו לכך.

לעזרתו של ארטמיס מתגייסים דומובוי באטלר – שומר הראש של המשפחה שיודע כמה סוגים של אומנויות לחימה – וג'ולייט, האחיינית של באטלר, שמתמחה באיסוף מידע וג'ו-ג'יטסו ברזילאי. אני לא יודע את כל הדברים האלה על הדמויות כי הסרט מראה לנו אותם עושים פעולות שכאלה, חס וחלילה. למה לבזבז זמן על להראות דברים באופן ויזואלי כשאפשר פשוט להגיד אותם? חלק גדול מהסרט מקוריין על-ידי מולץ' דיגמס (ג'וש גאד, שנראה כאילו הוא עושה קוספליי של האגריד ומחקה את באטמן של כריסטיאן בייל), כל פעם שמופיעה דמות חדשה הוא אומר לנו את הדברים שבהם היא טובה כאילו הוא מקריא קלף שלה במשחק שולחן. יותר מכך, הקריינות שלו לא מסתפקת בזה ולפעמים גונבת את העבודה גם ממה שהסרט כן מראה! למשל, הוא אומר על דמות מסוימת שהיא קנטאור ברגע שהיא מופיעה על המסך. אה תודה, מי יודע כמה זמן היה עובר לפני שהייתי מבחין שיש לה חלק גוף תחתון של סוס.

גם ברגעים שבהם אין קריינות, הכתיבה לא מדהימה בלשון המעטה. יש קטע שבו פאול האב (קולין פארל) אומר לבנו "פעם האמנת בגובלינים ופיות" וארטמיס הצעיר משיב "כל מה שאני רוצה זה להאמין בך". מבט התגובה השבור של פארל אומר הכל, כאילו הוא לא מאמין שזה תסריט שהוא הסכים לקחת בו חלק. בשיחה אחרת בין דמויות מופיעה וריאציה של השורה האיומה והעצלנית "כפי שאת יודעת". אם אי פעם תכתבו תסריט, אני מפציר בכם לא להשתמש במילים האלו שהתרגום שלהן הוא "לא היה לנו כוח לחשוב כמה דקות על דרך ויזואלית או יצירתית להעביר את פרט המידע הזה שהקהל צריך לדעת, אז אני פשוט אגיד לך אותו למרות שאין סיבה לכך, כי זה ידוע כבר לשנינו".

אני לא יודע מתי צילומי הסרט הסתיימו, אבל קל מאוד לראות שהוא עבר לא מעט חתיכות ועריכות בפוסט-פרודקשן, חלקן גסות יותר מאחרות. מדי פעם מופיעים שוטים קצרצרים אקראיים שנראים כאילו נחתכו מסצינה ארוכה יותר. ג'ולייט באטלר מוצגת בתור מישהי שעומדת להיות דמות משנית שתורמת משהו לעלילה, אבל היא כמעט על תקן ניצבת וכשהיא צצה שוב בשלב מסויים לקח לי רגע להיזכר מי זאת. ארטמיס כולא את הפיה בביתו ומכין משקפיים מיוחדות כדי להגן על עצמו מכוח ההפנוט שלה, אבל כבר בסצינה הבאה שלהם ביחד הוא מחליט שהוא יכול לסמוך עליה (כי הוא שואל אותה אם הוא יכול) ומסיר את המשקפיים. אני יכול להשבע שצפיתי בסרט הזה באופן רציף, אבל יותר מפעם אחת הרגשתי כאילו חזרתי אליו אחרי שהלכתי לשירותים ופספסתי משהו חשוב.

"ארטמיס פאול" נראה כאילו מישהו ערבב קצת "הארי פוטר", קצת "שר הטבעות" וקצת "גברים בשחור", שם את זה במקרר בשנת 2005 שכח מזה ועכשיו נזכר להוציא, כשזה עבש ומיושן. יותר ממאה מיליון דולר הושקעו בסרט מלא קלישאות ונעדר אופי, רגש או עניין כלשהו. הכי גרוע זה שהוא גם עושה את הקטע הזה של להסתיים עם סוף פתוח, בטוח שהוא עומד להיות פרנצ'ייז ה-YA הבא. כל מי שיצליח להגיע לסוף הזה יבין שאין שום סיכוי שזה יקרה וטוב שכך. אני אאמין בקיומן של פיות לפני שאאמין שנראה סרט המשך ל"ארטמיס פאול".