חמש הדקות הראשונות של "הנוקמים: עידן אולטרון" הן סרט גיבורי העל האולטימטיבי. זוכרים איך ל"הנוקמים" הראשון לקח הרבה זמן להתניע, והוא קצת קירטע בהתחלה, אבל בסוף הסרט הגיע הקרב בניו-יורק בהשתתפות כל הגיבורים, ורצף עצום של שנינויות ואקשן ואפקטים, ושוט אחד ארוך-ארוך של כולם ביחד, ואחרי כל רגע מגניב הגיע רגע מגניב עוד יותר? אז "הנוקמים 2" עושה את כל זה לפני כותרת הפתיחה. סצינת הקרב שפותחת את הסרט כל כך טובה שהיא עושה חשק להרים טלפון בו ברגע למפיקי "פארק היורה 4", "שליחות קטלנית ווטאבר", "באטמן נגד סופרמן" וכל שאר סרטי האקשן/הרפתקאות שצפויים להגיע בשנים הקרובות, ולהגיד להם: עזבו, אין טעם שתצאו מהבית. כבר הובסתם.
למזלם של כל מי שאינו אולפני מארוול, שאר "הנוקמים: עידן אולטרון" לא טוב כמו חמש הדקות הראשונות שלו. אם כי זה עדיין סרט סופר-גרופ כיפי וגיקי מאוד. אולי גיקי מדי.
מה שכיף ב"הנוקמים" – חוץ מהאקשן, וגם זה לא מעט – זה המפגש בין דמויות ששייכות כל אחת לעולם שונה ולז'אנר שונה. תור השייקספירי וטוני סטארק הדושי, נטשה רומנוב הג'יימס בונדית וקפטן אמריקה הפטריוט הם דמויות שלא נראות כאילו הן יכולות להתקיים באותו עולם, אבל הן בכל זאת נפגשות, ונזרקות זו על זו במכות מצולמות היטב ושורות מחץ משויפות כיהלום. זה עובד גם כאן. יש פה איזה מאבק על שלום העולם (אולטרון, אינטליגנציה מלאכותית שנועדה לשמור על שלום העולם, מתעורר ומחליט שהדרך הטובה ביותר לשמור על העולם היא בעצם להשמיד אותו. הנוקמים מעדיפים שזה לא יקרה. מכות). אבל היחסים בין הדמויות, והבדיחות האגביות שנזרקות אגב מכות בפרצוף לרעים, מהנות יותר מעצם המאבק הקומיקסי. הסרט מקדיש, ובצדק, הרבה תשומת לב לנוקמים שאין להם סדרת סרטים משל עצמם: נטשה רומנוב (עדיין אף אחד לא קורא לה "האלמנה השחורה", אף פעם), הענק והוקאיי. הם מקבלים יותר תשומת לב, פיתוח ועניין. יש מצב שאפילו מהוקאיי יהיה אכפת לכם במידה כלשהי עד סוף הסרט.
טיפול בכל כך הרבה דמויות הוא משימה לא פשוטה בפני עצמה, אבל "עידן אולטרון" לא מסתפק בה ומעמיס על עצמו עוד ועוד. הוא לא רק מקבץ גיבורים מתשעה סרטים שונים אלא גם מציג דמויות חדשות וגיבורים חדשים, קורץ לטלויזיה ומרפרר לקומיקס, מזכיר פרטי עלילה מ"קפטן אמריקה 2" ומ"איירון מן 3" ומכין את הקרקע ל"קפטן אמריקה 3" ו"הנוקמים 3 חלק 1". במילים אחרות: הסרט הזה עמוס וצפוף כמו רכבת ישראל ביום ראשון בבוקר.
העומס הזה הופך את "עידן אולטרון" לגן עדן לגיקים של מארוול, אלה שראו את כל הסרטים ואת "סוכני ש.י.ל.ד" ומכירים את ההיסטוריה של הדמויות מהקומיקס וההיסטוריה האלטרנטיבית שלהם מהקומיקס האחר. אבל על כל מי שלא נמנה על הקבוצה הזאת, העומס הזה עלול להעיק. בסך הכל באנו לראות סרט קיץ, למה צריך לעשות בשביל זה שיעורי בית? למה צריך לראות עשרה סרטים קודמים רק כדי להבין את כל מה שקורה פה? ב"הנוקמים" הדמויות הראשיות היו כולן מוכרות וצבעוניות ובעלות אופי ברור: אף אחד לא יתבלבל בין קפטן אמריקה לבין איירון מן לבין תור, ולא משנה אם לא ראיתם את הסרטים הקודמים. אבל בסרט ההמשך יש הרבה דמויות נוספות, ופתאום כבר לא בהכרח ברור מאיפה הגיע האיש המעופף השני ההוא ומה הקטע עם האבנים האלה ומי זאת הקוריאנית ותזכירו לי מי זאת ג'יין ומה זה הידרה ומאיפה ההוא הגיע, הוא לא מת או משהו?
גם ההומור עובר את הגבול ממתחכם לפוסט-פוסט-מתחכם. ג'וס ווידון מכוון את הסרט לצופים מנוסים שיכולים לחזות מראש מה תהיה השורה הבאה שכל דמות תגיד, ולכן היא תמיד תגיד משהו אחר, או תעיר משהו על מה שהיא היתה אמורה להגיד אבל לא. זה מאוד נחמד. וכשזה מגיע ברצף של שעתיים ללא הפסקה, זה גם מאוד מעייף.
מתחת לכל השנינויות והרפרנסים והדמויות, הסיפור העיקרי של הסרט הוא שוב אותו סיפור. אם כבר התחלתם להרגיש שכל סרטי מארוול (שלא לומר, סרטי גיבורי-על בכלל) מתחילים להיראות דומים זה לזה, "עידן אולטרון" לא עומד לשנות את דעתכם. עוד נבל מנסה להשמיד את העולם, עוד עדר של רעים בצבע אחיד שהאוונג'רס מביסים. אם ב"הנוקמים" שיא הסרט היה קרב עירוני המוני בניסיון להשמיד איזה גאדג'ט שיוצר מין קרן ענקית הפונה מעלה, הפעם השיא הוא שונה לחלוטין: קרב עירוני המוני בניסיון להגן על איזה גאדג'ט שיוצר מין קרן ענקית הפונה למטה. האיום על שלום העולם וההגנה עליו הפכו לכל כך שגרתיים שהם רק פרוצדורה, משהו שקורה ברקע בזמן שטוני סטארק וקפטן לאניסטר מתווכחים.
עוד חסרון המורגש היטב: לוקי. בהיעדרו, הנבל של הסרט (עוד תלונה שגרתית מדי בסרטי מארוול) חלש. אולטרון (קולו של ג'יימס ספיידר) הוא פשוט טוני סטארק בתוך גוף של רובוט. הוא שנון יותר מהנבל הממוצע, והוא כמובן מודע לעצמו ולקלישאות הנבל כי הוא דמות של ווידון, אבל הוא לא מספיק שונה מכל יצור רע אחר, ולא הבהיל אותי אפילו לרגע. לא, אני לא חושב שהוא ישמיד את העולם.
ואם כבר עוסקים בהתכתבות-יתר גיקית, הנה תלונה גיקית: כבר ב"קפטן אמריקה 2" חששתי שהמטא-סדרה הזאת מתקרבת במידה מסוכנת לשלב ה"פאק איט" של ההמשכיות העלילתית. "הנוקמים 2" מוכיח שהיא כבר הגיע לשם. כל הקטע בעולם-העל של מארוול הוא שלאירועים יש השלכות. דברים שקורים בסרט אחד יכולים להשפיע על סרטים אחרים, ולכן יש סיבה לעקוב אחרי הסרטים כולם ויש סיבה שיהיה לנו אכפת מהתרחשויות בסרט – הן יכולות להשפיע גם מעבר לכותרות הסיום. גם כאן זה קורה – חוץ מכשזה לא. "הנוקמים 2" אמנם לא מפגין זלזול מוחלט בהמשכיות כמו "אקס-מן: העתיד שהיה" – סרט שפשוט שכח שדמות ראשית בו בכלל מתה בסרט הקודם – ובכל זאת, הוא מבטל בקלות רבה מדי אירועים שהתרחשו ביקום הקולנועי הזה בעבר. ולא אירועים קטנים. בסוף "איירון מן 3" (זהירות ספוילר, למי שלא ראה) טוני סטארק השמיד את חליפות השיריון שלו והכריז שהוא פורש מעסקי הסופרהירו; וב"הנוקמים 2" הנה הוא שוב, עם צבא השיריונות המעופפים ובלי הסבר. אפילו בלי משפט ייצוגי, איזה "אה, פרשתי אבל חזרתי כי המממ היי תסתכלו הנה ציפור שיורה לייזרים מהעיניים. אגב, מזל טוב ליום ההולדת ה-28, כרובי! על מה דיברנו? אה, כן, קדימה בחורים, להביס את אולטרון!". וזה לא המקרה היחיד: אירועים משמעותיים מסרטים אחרים הופכים פה לבעצם-לא-כאלה-משמעותיים. ואם כל אירוע יכול להתבטל במחי התחשק-לנו אחד, אז למי בעצם אכפת מכל ההמשכיות המסובכת הזאת? במקום שכל דבר ביקום הקולנועי הזה יהיה משמעותי, שום דבר לא משמעותי. פאק איט, למי יש כח לעקוב בכלל.
"הנוקמים 2" הוא הרבה כיף. אין שום ספק שזו צפיה הכרחית לכל חובבי אקשן הוליוודי איכותי. הוא קינטי והוא גדול והוא מצחיק. אבל המשקל של עולם קולנועי שלם, 11 סרטים קודמים ועוד עשרה לפחות בדרך, מתחיל להעיק על הסרט. בדירוג סרטי מארוול האישי שלי, הסרט הזה לא מאיים לרגע על המקום של "שומרי הגלקסיה" בצמרת. ויותר גרוע, הוא לא גורם לי לצפות ל"הנוקמים 3" או למיליון סרטי גיבורי העל האחרים שיגיעו בדרך. אני בטוח שגם שם יהיה כיף ונחמד ולא זכיר במיוחד.
מצטער דורון אבל...
אני ממש לא מסכים, סרט מעולה, פאן אדיר ובהחלט דואג לקרוץ לגיקים ברחבי העולם
יש לי בעיה יותר גדולה עם מה שאמרת לגבי הצורך בלהכין שיעורי בית, זה הנוקמים 2 זה סרט ההמשך לערמה של סרטי "סטאנד אלון" והמשך לסרט שלמעשה היה ההמשך של כל סרטי הפתיחה של הסדרה הקולנועית הזאת, בעוד שהתירוץ "למה צריך להכין שיעורי בית" ו"מעמיסים עלי" אולי עוד היה לו גובה בנוקמים הראשון פה לחלוטין אין בו הגיון, בשלב הזה נוסחא אמורה להיות ברורה, יש סרטים של דמויות בנפרד שבסופן מגיע סרט ענק שמאחד את כל הדמויות הללו….
אין.
(ל"ת)
ת'ור העולם האפל
לדעתי יחזרו אל הפרט העלילתי הזה בסרט הבא של ת'ור.
ביקורת מעניינת
אין ספק, הערת אותי לכמה דברים שלא שמתי לב אליהם, אבל אני מניח שזה לא משנה – כי נהניתי. נהניתי מההומור, מהאקשן הגרנדיוזי, מהעלילה (שבתכלס הייתה די מעניינת), מהפיתוח דמויות שעשו להוקאיי ולתאומים, והנבל לדעתי היה נפלא. אז נכון שסצנת האקשן בסוף הייתה חלשה ויש בסרט לא מעט קטעים חסרי הגיון, אני לא גיק ובאמת שלא זכור לי סרט שנהניתי ממנו כמו זה.
יש בסדרת סרטים הללו סיפורי אבנים שונות שמשפיעים אחד על השני, מטות קסמים והפרשי גלאקסיות שכולם חשובים לסרטים הבאים ואני כבר מזמן אמרתי "פאק איט". הנוקמים 2 לא גרם לי לרדת מכל העסק עוד יותר, אלא גרם לי להבין שאני לא חייב "להבין" את הכל, זה לא חשוב וזה לא עסק קיומי, אלו בסך הכל סרטי כיף, ואת הכיף הזה הוא עושה בצורה נהדרת. ושהגיקים ישברו את הראש לעצמם מצידי.
אז….הלכתי לסרט הזה כי חברה שלי הכריחה אותי (היא פריקית של מארוול ואני שונאת אותם, במיוחד את איירון מן אבל לצערי אני יודעת הכל על הנוקמים) ויש לי רק ארבעה דברים להגיד:
1. הזוועה!! (אל תתנפלו עליי גיקים של מארוול, הלכתי לסרט הזה בניגוד לרצוני וכמו שציינתי לפני כן אני שונאת אותם).
2. לברוס באנר יש חזה שעיר.
3. למה פול?! למה לעבור לצד האפל של סרטי מארוול?! (ולא אכפת לי שהוא היה שם קודם, זה לא עד היה עד כדי כך גרוע עד שהוא הופיע עם יותר מאשר הקול שלו).
4. אני שונאת אותך טוני סטארק- לעד, לדבר לא ישנה את דעתי.
אז הלכת לסרט שאת שונאת ושנאת אותו. תודה, תרמת המון לדיון.
(ל"ת)
איזו תגובה מרושעת /:
(ל"ת)
גם אני לא סובלת את טוני סטארק
ולפי סרט הנוקמים הקודם גם שאר האנשים סביבו חוץ מגוינית' לא סובלים אותו.
כל סרט איירון מן חדש שיצא גרם לי לא לסבול אותו יותר
שיפוע עקומת הסלידה- עקומה חדה בעלת שיפוע קבוע התואם סלידה למספר הסרט.
למה אני צופה?
מזוכיזם+ חובבת אפקטים. היו דברים גרועים יותר עליהם כיליתי את זמני.
פול בטאני עשה דברים כל כך הרבה יותר גרועים בחייו לאחרונה.
"התייר", "התעלות", "צ'ארלי מרדכי".
אני רואה לאן אתה חותר.
(ל"ת)
הדבר הכי גדול שהסרט הזה עשה לי
זה להתרגש עוד יותר מסופרמן נגד באטמן. סרט למבוגרים, ולא פרסומת לסרטי המשך. מצטער מארבל, זה כבר לא זה.
אה כן, ומה שהוא אמר
הסרט הזה מרגיש כמעט כמו "איירון מן 2" מבחינת ההכנות המיותרות שבו לסרטים שיבואו אחריו.
וגם העובדה שקשה להבין אותו בלי לראות חלק מהסרטים הקודמים ולא רק את הנוקמים הקודם גם מאוד מעיקה.
סופרמן נגד באטמן הוא סרט למבוגרים? מה?
אני מבין למה אנשים יכולים להעדיף את DC על מארבל, אבל הניסיון ליצור את הסרטים של מארבל כתור איזה טימטומיאדה לילדים בעוד שDC הם חברה רצינית ומבוגרת פשוט לא יילך מבחינתי. אנחנו מדברים על סרטי גיבורי-על שהקטע המרכזי שלהם הוא זה שאנשים מרביצים אחד לשני וזה מגניב. זה לא בדיוק טרנס מאליק, חברה.
כמה מהיצירות הכי טובות שנוצרו אי פעם הן יצירות גיבורי על
"ווצ'מן", "האביר האפל חוזר", "וי בשביל ונדטה", "אקירה" (צריך משהו יפני) ועוד ועוד ועוד.
ז'אנר גיבורי העל יכול להיות כמעט הכל מהכל, אפילו משהו בסגנון של טרנס מאליק.
(ניטפוק: האם אתה מדבר על הקומיקסים או על הסרטים שלהם?
כי הסרטים של כל מה שציינת היו רחוק מאוד מיצירות מופת ורחוק מאוד מאוד מ"הכי טובות אי פעם". לגבי הקומיקסים – לא קראתי את מחיצתם. )
לגבי הטענה המרכזית שלך – אני אסייג את עצמי ואז אמשיך.
אין דבר כזה "למבוגרים". כמו שמיץ' הדברג אמר "כל ספר הוא ספר לילדים, אם הילד יודע לקרוא".
גם ילדים יכולים ליהנות ממאליק וגם מבוגרים יכולים ליהנות ממארבל.
מה שאני מנסה להגיד זה שכרגע סרטי מארבל וסרטי DC שניהם לא מכוונים באמת "למבוגרים". כן, שניהם מדי פעם מכניסים רבדים בוגרים יותר אבל שניהם, בבסיסם, הם סרטי "ואז הוא נתן לו אגרוף ואז בום!!!".
כן, DC עושים את זה עם פרצוף יותר רציני משל מארבל. אבל זה לא הופך אותם לבוגרים יותר.
גם "מלחמה ושלום" לא רע.
(ל"ת)
תיקון,
במקור קראו לזה "'War, What Is It Good For"
סרטי DC הם סרטי "מבוגרים" לילדים
סרטי מארוול הם סרטי ילדים למבוגרים.
מכיוון שאני מבוגר (או לפחות כך הייתי רוצה להאמין :)) אני מעדיף בינתיים את סרטי מארוול.
בעניין הצבא בצבע אחיד שהנוקמים נלחמים בו... רבאק!
לא חייבים לתת לכל אחד מהרעים אופי אבל אי אפשר לפחות לעשות אותם צבעוניים יותר? גם בסרט הקודם וגם בסרט הזה הם נלחמים בצבע של חיילים שכולם אפורים ולא עושים יותר מלירות לייזר ולעוף ולכן הם ממש לא מעניינים. לפחות תנו לנו קצת גיוון איתם! לנוקמים יש גיוון למה לא לרעים?
למה אי אפשר לעשות שחייל אחד יוכל לירות אש והשני ברק והשני כישוף ואחד יכול להפוך לענק כמו הנוקמים? למה הרעים לא יכולים להיות צבעוניים כמו הנוקמים?! למה אי אפשר שהם לפחות ידברו ונוכל להבדיל ביניהם?!
כל כך מעצבן, זה רק הופך את תחושת הסכנה לעוד יותר עלובה ולא מעניינת.
וחוץ מזה… נו, לפחות "באטמן נגד סופרמן" נראה קצת שונה רואה רד, בגלל זה זה לא הכי טוב שכל הסרטים שלך יהיו בעלי אותו אופי, כי אז זה כבר מתחיל לעייף. לכן זה שסרטי DC מנסים להיות שונים ורציניים יותר הוא דווקא שינוי מרענן לטובה לדעתי.
לשאלה הראשונה שלך יש תשובה טובה
כדי שתבין מה קורה על המסך. הסרטים האלה, כמו שאמרתי, עמוסים. יש המון דברים שקורים בבת אחת, בעיקר בסצינות הקרב הגדולות. אז אם הרעים היו לבושים בתלבושות צבעוניות, לא היה סיכוי להבין מה קורה כאן בכלל (ע"ע רובוטריקים). מכיוון של"טובים" יש תלבושות צבעוניות, ולכל אחד מהם צבעים אופייניים מאוד משלו, ו"הרעים" צבועים בצבע אחיד, קל יותר להבין אפילו במבט חטוף ומרחוק מי נלחם במה בכל רגע נתון.
אני לא מסכים
להפך, בקרב האחרון של הסרט הזה לא הכי הבנתי אפילו מה קורה מרוב כל המתכת האפורה הזו שנתקעה לי בפנים, דווקא אם הרעים היו צבעוניים יותר הייתי יכול להבדיל ביניהם יותר בקלות (אגב, אותו דבר דווקא בדוגמה שהבאת. ב"רובוטריקים" כולם היו צבעוניים?! ממש לא, הם היו גושי מתכת מגושמים ומכוערים שרק למעט מהם יש עיצוב ייחודי שמאפשר להבדיל אותו מהאחרים).
ואפילו אם נעזוב לרגע את עניין הצבעוניות, מה עם עניין הכוחות? לראות את הנוקמים נלחמים ברובוטים עפים שיורים לייזר שוב ושוב שני סרטים ברצף זה גם לא מעניין וגם לא מראה את שיא הפוטנציאל שהנוקמים יכולים להגיע אליו עם הכוחות שלהם אם הם היו נלחמים בנבלים עם כוחות מעניינים יותר שמשתווים לאלו שלהם.
מה הטעם בלתת אופי לנבל
כמו שזה נראה עכשיו נבלי מארוול לא כל כך עושים קמבאק ולכן אין מש טעם לתת להם אופי וצבע.
בנוקמים הקודם לנבל הראשי (לוקי) היה הרבה אופי בעוד שלצבא חסר החשיבות שלו יש צבע אחיד ואפס אופי
אתה מודע לזה שצבא
זה המון אנשים באותו צבע וצורה בסה"כ?
ונגד זה הם נלחמים, צבאות. לא חבורת פורעי חוק סטייל MAD MAX.
אתה מודע לזה שזה סרט
ושסרט לא חייב לנהוג לפי המציאות, כן?
בעיקר כשמדובר בצבא של חייזרים או רובוטים.
זה אכן סרט, ולכן יש לו תקציב
למשל תקציב מוגבל ל-CGI. אמנם הפעם נראה שהתקציב הוגדל משמעותית, ועדיין, להשקיע בפרטים ולפתח מאפיינים שונים זה לא מעט כסף. למעשה זה לא מעט כסף אפילו בהיגיון העלילתי של הסרט – מדובר בצבא רובוטים שכולם מיוצרים בסרט נע וכולם נשלטים ע"י אותו נבל, למה בעצם שהם יהיו שונים? איזו סיבה יש לו להשקיע במאפיינים של כל אחד מהם? הם מכונות הריגה… זה בערך כמו להתלונן על כך שכל החיילים משתמשים בנשקים משעממים שנראים עשויים מאותה מתכת שחורה.
כי זה יעשה את הסרט לטוב יותר.
(ל"ת)
לא.
(ל"ת)
אני מסכים עם דניאל.
דוגמה נכונה לאיך עושים את זה נכון היא שר הטבעות. יש הבדלים בולטים בעיצוב וסכמת הצבעים בין הצבאות של האורקים לאלה של בני האדם, אז קל מאוד להבדיל מי זה מי גם בלונג שוטים מטורפים עם אלפי דמויות נלחמות. מצד שני, האורקים היו צבא של יצורים שכל אחד מהם שונה אחד מהשני במראה, בגודל, בפרטי הלבוש, בנשק ובשריון. אפשר אפילו היה להבין מה התפקיד של כל אחד, לפעמים. רמת הפרטים שהושקעה בעיצוב של כל אורק הייתה מדהימה ממש, אפשר ממש לדמיין את האופי של כל אחד רק לפי המראה שלו. הם *לא* היו צבא של כפילים גנריים עם יכולות גנריות שמתערבלים לצופה בתוך הפריים.
אז היו לנו חוויות צפיה שונות לחלוטין
כי ממה שזכור לי היו 2 סוגים של אורקים והם היו העתק-הדבק/ תחפושת זהה לחלוטין למעט מיקום סימנים לבנים לאורוק-האי (נראה לי). אותם נשקים, אותו שריון, אותה תסרוקת, אותן שיניים.
אוקיי, בוא נעבור קצת לדוגמאות.
הנה קטע מהקרב-המופתי, פשוט מופתי-על נקרת הלם:
https://www.youtube.com/watch?v=rGMIb7jgwyc
שים לב ל-0:28. גם מלונג שוט, שני הצבאות מובדלים לחלוטין בצבעים ובעיצוב. בצילומים מקרוב יותר, רואים כמה השקעה נעשתה כדי לתת הרגשה שלכל עם יש סגנון אסתטי משלו-שמתבטא בשריונות ובנשקים. זה לא סתם שהבני אדם עם שריונות מלאים והאורקים מצויידים בחיפוף-כל צבא *מרגיש* שונה. מספיק מבט חטוף, בחושך, כדי לדעת ישר על חייל של מי אתה מסתכל. כנ"ל הקטע ב-3:50, שבו שתי דמויות נלחמות בצבא, מעורבבות איתו, ועדיין אפשר לזהות מלונג שוט בדיוק מי זה מי ואיזה מהלכים הוא עושה.
קטע נוסף:https://www.youtube.com/watch?v=8M41kl3xOaQ
שים לב לאיך האורקים מתחת לחומה הם חבר'ה משוריינים עם חניתות, ואילו הראשונים שמטפסים על הסולמות הם בנזירים בלי שריון, ונראים גדולים ושריריים הרבה יותר. בחירה הגיונית ללוחמים שאמורים להיות הראשונים שמסתערים. כנ"ל החבר'ה עם האייל ניגוח ב-1:28 (ציוד שונה לגמרי) או השאהיד שמתפוצץ על החומה.
וזה הקרב על נקרת הלם, עם צבא האורוק היי שהוא הצבא הכי *פחות* מגוון בסרטים. אני לא אתחיל לעבור עכשיו קטע קטע בטרילוגיה, אבל ברפרוף-הלוחמים ה"ערבים" עם הפילים שלהם, הטרולים ורוכבי הזאבים בצבאות האורקים. בכל זאת דוגמא קטנה: https://www.youtube.com/watch?v=ufFOghMt1yI
תעביר ל-1:07. ברצינות? אתה באמת יכול להגיד שהאורקים פה הם העתק הדבק? באמת באמת? מה שאני רואה פה הוא מופת של עיצוב: רעים שאפשר לדעת ברגע ומרחוק שהם הרעים, ובצילומים מקרוב יש עושר עצום של פרטים שהופך את הכל לסוחף פי כמה, ומרשים פי כמה. הישג שמעט סרטים הצליחו לשחזר באותה רמה, אם בכלל.
סחטיין על התשובה המעמיקה והמקיפה.
(ל"ת)
תודה רבה :)
(ל"ת)
אני חושב שלמעט הדוגמא האחרונה, הלינקים שהבאת ממחישים את הנק' שלי
הרי בקרב על נקרת הלם, ההבדלה בין הצבאות ברורה, אך לא בין החיילים באותו צבא (מאותו סוג) וזו הייתה הטענה שלי. אתה בכנות יכול לומר לי שאתה מבדיל בין האלפים או האורקים מאותו סוג? לא ממש, כי אין כל הבדל בין האורק שטיפס על החומה וגימלי ארגן מחדש את אזור חלציו לזה שעלה אחריו, או ה20 שאחריו. כנ"ל האורוק-האי, למעט המפקד שלהם.
גם כשהאורוק האי לקחו את ההוביטים והם רצים, או בפס הייצור שלהם אצל סרומן, הם נראים אותו דבר, מצויידים באותה חרב, אותו שריון וכו'. ההבדל היחיד בעיניי הוא שיש 2 או 3 סוגים של אורקים במקום אחד, ולכל אחד מהם עושים העתק-הדבק 500,000 פעם. כנ"ל עם האלפים או בני האדם.
לא ראיתי את הנוקמים השני, אך בראשון באמת לא יכולת להבדיל בין החייזרים לנוקמים? וגם שם אם זכור לי, היו כאלו גדולים יותר עם נשק כבד ואחרים עם הרובה הארוך המתקפל ההוא.
הנק' שלי היא שבסופו של דבר, בקרבות הגדולים, לא מצאתי ממש בידול בין דרך ההצגה של צבאות גנריים בסרטים הללו.
האורוק היי הוא באמת הצבא הכי פחות מגוון בטרילוגיה,
כי בדיוק כמו שאמרת זה צבא שיצא מפס ייצור. בכל זאת אני חושב שבקרב בנקרת הלם, כמו שהראיתי, הצבא מפורט והושקעה מחשבה בעיצוב שלו *למרות* העובדה שהוא צבא יחסית אחיד שקל להבדיל בינו לטובים.
בנוקמים בהחלט יכולתי להבדיל בין הנוקמים לחייזרים (וגם לרובוטים), אבל זה בא על חשבון ההשקעה בעיצוב. העיצוב של החייזרים והרובוטים היה גנרי ומשעמם בטירוף. *בטירוף*. מה שניסיתי להגיד הוא שג'קסון השיג את הבהירות הזאת בלי לוותר על האופי לשנייה. לכן ההישג שלו גדול בהרבה משל ווידון. בחיי שאני בקושי זוכר איך נראים החייזרים בנוקמים הראשון-אין מה להשוות אותם לאורקים שכמעט אפשר להריח מהמסך.
אני מסכים שהם פחות זכירים
אך למען ההגינות, ראו אותם בערך 10-15 דק' לעומת כמה שעות טובות בכל הטרילוגיה של שה"ט, מבלי להזכיר את העובדה שם דיברו והייתה להם אישיות שנחשפנו אליה, גם אם מעט. כן, החייזרים היו כנראה החלק הכי פחות טוב בסרט, אבל זה לא כ"כ הפריע לי, כנראה כי באמת לא היה להם יותר מדי זמן מסך.
אני מסכים שהאורקים מגוונים יותר (מעצם העובדה שיש כמה מינים שלהם) אך אני לא חושב שהם עדיפים על החייזרים, לפחות לא כולם. כנראה עניין של טעם אישי, אבל מאוד לא אהבתי את האורקים המחופשים- כלומר אנשים באיפור ותחפושות, זה מוציא אותי לחלוטין מהסרט. גם במלחמת הכוכבים, יודה הבובה נראה לי די מגוחך (סליחה מראש לאלו שנפגעו מהאמירה הזו).
שאלת מליון הדולר.
האם אולטרון באמת מצטט שירים מפינוקיו במהלך הסרט?
פחחח... איזה יופי...
2 תגובות אני מקבל, ושתיהן מסופליירות.
מה כבר ספויילר במה ששאלתי?
כנראה שזה יאךץ להמתין לי עד שאצפה בסרט.
מי יודע, אולי יש בסרט איזה קטע שבו אולטרון עושה קריוקי משרי פינוקיו?
אתה מזכיר לי
שהאסוציאציה המיידית שעולה לי כל פעם שאני רואה את שם הסרט זה "הנוקמים – עידן אלתרמן".
אתה לא היחיד.
אני מקווה שזה יעבוד…
אבל זה שאחרים
חשבו כמוני זה לא אומר שאני לא מקורי :)
זה דווקא יכול היה להיות מעניין
אולטרון עושה קריוקי עד שעה מאוחרת והשכנים מזמינים לו משטרה….
ואללה? לא הייתי מודעת לכך
מנגד לו היה מתחיל שיר "בוקר טוב עולם, מה שלום כולם" אין מצב שהייתי מפספסת…![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
האמת, גם אני נהייתי עייף מהיקום הזה
רק תנו לי "שומרי הגלקסיה 2" (שלמרות הכל, חלק מהיקום אבל לא ממש) ואהיה מרוצה.
העומס הוא מה שהפריע ?
הרי מלכתחילה כל הפואנטה של כל היקום הזה הוא מסחטת הכסף שמחייבת אותך לראות כל פרק בסדרה, אז על מה התלונה? על זה שניסיתי לחסוך ולא לראות – זה אשמת הצופה (השפוי אם יורשה לי לציין ) בלבד. מה גם שרוב הסרטים מבדרים, ככה שזה גם לא ממש סבל להשלים את הכותרים החסרים. כאילו נשמע דבילי להתלונן על זה שלא הבנתי את "עלייתו של האביר האפל" מבלי שראיתי "האביר האפל – ונכון שמדובר פה בעשרה סרטים ושם בשלושה סה"כ אבל עדין מדובר בסדרת סרטים שיש צפייה מאיתנו לבוא מוכנים.
בכל אופן, אני עדין חושב שלא מדובר בהצלחה כמו בראשון, אבל סתם כי הסרט פחות זרם לי ו באמת כי הם הזניחו פרטי עלילה חשובים (כמו איך לעזאזל איירון מן לזר לביזנס) אבל העודף פרטים לא היה כזה עודף למי שדאג לבוא מוכן – וזוהי אך ורק אחריות הצופה.
הא?
אני ראיתי את כל סרטי מארוול הקודמים. והבנתי את רוב (אם לא כל) ההתייחסויות אליהם. כשאני טוען שהסרט עמוס מדי זה לא כי התעצלתי לראות את הסרטים הקודמים, אלא כי הוא עמוס מדי. כי במקום להיות סיפור עם התחלה ואמצע וסוף הוא כולל 27 אמצעים של סיפורים אחרים.
נכון, אבל זה כל הכיף ...
כאילו לי זה היה די ברור שהיקום הזה לאט לאט יבפך תלותי יותר ויותר, ועם הזמן לפספס סרט בסדרה יביא השלכות מעבר ל"הי מי זה האח המכוער הזה של ת'ור … אה לוקי, טוב בוא נמשיך "
אני מוצא את זה מאוד מרענן לעשות סרט שלמרות שיש לו עלילה ראשית (רגילה לחלוטין) יש בוא גם המון פרטים קטנים שאתה זקוק להם להמשך.
כל עוד זה לא פוגע בסיפור המרכזי.
עולם עשיר בפרטים זה מצוין – ולא חייבים לדעת או להבין את כל הפרטים כדי ליהנות ממנו. אבל כשזה נראה כאילו הסיפור הראשי סובל בגלל עודף פרטים או שהסרט מעדיף להיות חידון טריוויה במקום סיפור, זה פחות כיף. מתי בדיוק זה קורה והאם זה קרה כאן, זה עניין של העדפה אישית.
עכשיו הבנתי את דעתך טוב יותר
למרות שנהנתי מאוד…אני נוטה להסכים ! טוב אתנחם בזה שאת הנוקמים הבא יביימו האחים רוסו אם אני לא טועה, אלו שביימו את קפטן 2, לנכון לעכשיו הוא מוקמם מקום שני ברשימה של מארוול, שלפניו כמובן שומרי הגלקסיה.
ממה שאני זוכר בספר (וגם קצת בסרט) "הסיפור שאינו נגמר"
יש בערך כל 10 עמודים את המשפט "אבל זה סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת".
זה לא הפריע לי מעולם מההנאה מהספר. אולי לאחרים כן.
אגב, התלונה (הנשמעת מוצדקת) על העומס המופרז הזכירה לי את הביקורת על שודדי הקאריביים 2 ו-3.
הסרט הזה באמת הכרחי?
פאק איזה סרט בינוני להחריד, הסרט הזה לא חידש שום דבר. חצי מהבדיחות חזיתי מראש, השאר כבר לא היה לי כח לצחקק. אקשן רדוד, חוץ מכמה פעולות אקרובטיות בשיתוף תור וקפטן אמריקה מרגיש לי שכבר ראיתי את הכל. איבדתי עניין בסרט, חיכיתי שייגמר.
רק סצנה קומית אחת היתה טובה, וזו שמערבת את הפטיש של תור.
איפה זה ואיפה שומרי הגלקסיה…
שאלה לצופי "סוכני שילד" שצפו גם בסרט:
האם יש איזשהו חיבור לעלילת הסדרה?
אני זוכרת שבסרטים הקודמים הייתה התייחסות מקבילה בסדרה אחרי שכל סרט שוחרר (בזמן שהסדרה שודרה) גם אם רק קטנה (ובמקרה של "קפטן אמריקה 2" גדולה ומהותית). הפעם הסרט יוצא בישראל שבוע לפני ארה"ב, כלומר האמריקנים יצפו בפרק 2X19 של שילד לפני ש"הנוקמים 2", ואני תוהה אם לחכות שבוע כדי להיות מסונכרנת, או שזה לא משנה ואין מניעה לקפוץ לקולנוע בימים הקרובים.
נ.ב.
עוד לא קראתי את הביקורת (מאותה סיבה שכבר לא צפיתי בטריילר האחרון), מעדיפה לקרוא אחרי הצפייה.
אני חושבת שאני יודעת במה מדובר, קלטתי תמונה וזיהיתי
מכיוון שזה לא מהותי אני לא אמתין לפרק 19 אם תהיה לי הזדמנות לצפות בסרט לפני כן. תודה.
אפשר פירוט בבקשה
במי מדובר?
לפי ויקיפדיה הוא הופיע בקטנה (ללא קרדיט) כבר ב"קפטן אמריקה: חייל החורף".
כן, בסצינה שאחרי הכתוביות.
לא רק שאין צורך לצפות בסדרה
נראה שמחלקת הטלוויזיה ומחלקת הקולנוע של מארוול כל כך נפרדות שאנשי הסרטים די מתעלמים מקיומה.
בשבוע האחרון במסע הראיונות לקידום הסרט ווידון לא הפסיק לדבר על כמה הוא היה מאוכזב מזה שמחלקת הטלוויזיה החליטה להחזיר את קולסון לחיים ומבחינתו ומבחינת הסרטים קולסון עדיין מת ולא יחזור לעולם.
וכשקווין פייגי נשאל אם נראה מישהו מהסדרות בסרטים הוא אמר שזו המחלקה שלהם והעולם הקטן שלהם ועדיף שישארו שם בינתיים, כלומר רמז שלא.
התגובות של ווידון ופייג' די מאכזבות אותי.
אני לא איזה מעריץ גדול של הסדרות של מארוול, אבל הם די מהנות והם לא מביכות את הסרטים או משהו כזה אלא מרחיבות ומוסיפות עומק ליקום. אני מרגיש שמארוול לא מספיק משתמשים בקלף היקום שלהם. כלומר הם יכולים מדי פעם להוסיף הופעות אורח של דמויות מסדרות הטלוויזיה לסרטים ,באופן שלא ישעמם את אלו שלא צופים בסדרות הטלוויזיה, וכך ליצור יקום אורגני, דינמי ושכל הפרטים בו מקושרים אחד לשני. זה די מבאס לשמוע שהיקום הקולנועי והטלוויזיוני לא מסונכרנים ביניהם כי עם קצת תיאום ושיתוף פעולה הם יכולים ליצור כמה דברים אדירים ביניהם (הפרקים בשילד שהושפעו ממאורעות "קפטן אמריקה: חייל חורף" היו בין הטובים בסדרה). בנוסף ווידון נשמע כמו ילד קטן שגנבו לו צעצוע בהערה שלו על קולסון. קולסון הוא בין המקרים הפחות מופרכים ביחס להגיון קומיקסי על דמויות שמתו אבל בסוף לא שהתרחשו בסרטי מארוול (כפי שהוזכר לפני כמה ימים בדיון באתר) אז שילמד קצת לשחרר.
נ.ב איך הם לא מתכוונים לערב בין היקום הטלוויזיוני לקולנועי אם ב"סוכני שילד" יש קו עלילה שלגמרי מכין לקראת אחד מהסרטים העתידיים של מארוול Inhumans. עד עכשיו הייתי בטוח שסקיי תהיה אחת הדמויות המרכזיות בסרט וזה דווקא היה יכול להיות די מגניב.
נ.ב.ב לא ראיתי את "דרדוויל" עדיין אבל "הסוכנת קרטר" היא סדרה ממש כיפית (והיילי אטוול שולטת). למעשה אני נהניתי מהסדרה יותר מאשר נהניתי מחלק נכבד מהסרטים של מארוול.
רק שווידון לא ממש אמר את זה ככה
אני מאמין שההתייחסות היא לראיון הזה שפורסם אתמול; ווידון הביע חרטה על כך שהוא עצמו בחר להחזיר את הדמות לחיים. האיש הוא אחד מיוצרי AoS וכתב וביים את הפיילוט, אני מאמין שהמעורבות שלו בסדרה גבוהה משזה משתקף בסרטים.
מצד אחד אני שמח שמחלקת הטלוויזיה והקולנוע פועלות בנפרד, כי אין לי כוח להמשיך את AoS, מה גם שזה נותן לסרטים יכולת תמרון רחבה יותר. מצד שני, אני ממש רוצה את דרדוויל ב-'Civil War' (וכך גם השחקן שמגלם אותו).
בקיצור, בא לי שדברים יפעלו על-פי הרצונות שלי.
הוא לא יידע אם הוא ב-Civil War או לא.
הוא עיוור.
וזה כמובן
תירוץ להשתמש ב
" rel="nofollow">תמונה האהובה עלי ביקום מארבל
dude
הכתבה הזאת עוברת בלי אזהרה לרשימה של כל הדמויות המשמעותיות שווידון הרג X_X
פרק 19 כולל הכנונת לעידן אולטרון
אבל אין ספוילרים.
לעומת זאת פרק 20 סביר להניח יכלול כמה.
צפיתי שכך יהיה, צפיתי בפרק אחרי הסרט וטוב שכך...
ציפיתי להתייחסויות בנושא, וכמובן לספוילרים לסרט…![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אהבתי את ההתייחסויות שהיו לסרט, חבל שלא היו יותר (כשחזרו לעסוק בעלילה העונתית נהניתי הרבה פחות).
למי שצופה ב"סוכני שילד" במקביל לארה"ב וטרם צפה ב"עידן אולטרון"* מומלץ בחום לעצור לפני פרק 20 ולהשלים רק לאחר מכן.
_________
* במהלך הצפייה בפרק החלטנו שיש להחליף לו את שם המשפחה למשהו יותר קליט, שישתלב טוב בישראל. אולי עידן רחל?
אני בטוחה שיהיו עוד הסברים בהמשך
אחרי קפטן אמריקה, בכל פרק נוסף שעבר הם חשפו עוד פרט ועוד פרט.
אז הפעם נשאר לנו רק עוד סרט של שעתיים, אבל אני בטוחה שתהיינה עוד התייחסויות בפרק הזה.
חשבתי שיהיה משהו כזה ולכן עדיף לי לצפות בסרט בהתאם לארה"ב (כי הם באמת מתאמים) וזה אמנם לא היה משנה הרבה, אבל עדיין נחמד לאללה. אני ממש אוהבת את הרפרנסים הקטנים האלה, בעיניי זה חלק מהכיף ביקום של מארוול.
ביקורת נהדרת, סרט בעייתי
אהבתי את "הנוקמים 2".
ועם זאת, אני בהחלט מסויג. יש לי המוווווון מה להגיד על הסרט הזה. המון. חלק ממה שאני חושב נכתב כבר בביקורת. לכן, אצמצם ואומר כך – זה כנראה הסרט הכי בעייתי ש"מארוול" הוציאו.
מחד, יש בו כנראה את הסצנה הכי טובה שראיתי ביקום הקולנועי שלהם. מאידך, יש פשוט עוד מאותו דבר והרבה בעיות שקשורות בעיקר בדמויות שטוחות לחלוטין, חוסר מיקוד ומן עצלנות תסריטאית שכזו. לצערי, אחרי הגאונות העצומה של "שומרי הגלקסיה", האלגנטיות, המורכבות והאקשן חסר המעצורים של "קפטן 2" והכיף הענק, ענק, ענק שנקרא "ת'ור 2", "מארוול" סטו קצת סטו מהדרך ואיבדו חלק מהקסם.
זה סרט טוב, זה סרט כיפי, זה לא ה"מארוול" שהורגלנו אליהם בשנה החולפת, קצת מרגיש כאילו חזרנו שנתיים אחורה ל"איירון מן 3" שגם הוא בעייתי. הסרט הזה הוא קצת ניסוי קולנועי בגיבורי על וזה קורה בגלל טון לא אחיד וניסיון (שדי נכשל) להיות ענק ואפי יותר מ"הנוקמים" הראשון. שהיה טוב יותר, קולע יותר ומלהיב הרבה יותר.
מבחינתי להפך
"הנוקמים 2" היה תענוג צרוף, ודווקא מ"שומרי הגלקסיה" די התאכזבתי. הוא היה שטחי, קליאתי ובעיקר משעמם לפרקים (ומעניין שגם בן זוגי חשב כך, אף שלא דיברנו על כך במהלך הסרט), וזו מבחינתי מגרעתו הגדולה ביותר. אני מתקשה להבין את ההתלהבות העצומה שהוא זוכה לה כאן, בעיניי הוא לחלוטין מוערך יתר על המידה.
"הנוקמים 2" לא מושלם, אבל הוא הסב לי חוויה קולנועית מוצלחת בהרבה ונהניתי ממנו לכל אורכו (ולא היה רגע להשתעמם בו).
פישלייקתי
על ה'משעמם' – אחרי שצפיתי בשומרה"ג שוב בבית בשבוע שעבר, וציפיתי אולי להבין מה כל כך טוב בו שאולי חמק ממני בקולנוע – התאכזבתי בשנית. ומשעמם לפרקים זה בדיוק מה שהרגשתי.
לעומת "הנוקמים 1" שראיתי בקולנוע בתלת ולא ממש נהניתי, ודווקא בצפיות ביתיות חוזרות נהניתי יותר ויותר.
כיף, כיף, כיף!
לגמרי מסכים עם הפסקה הראשונה. ככה פותחים סרט!
אני יכול להבין את התלונה על העומס. לא ידוע עד מתי היקום הענקי הזה ימשך, אבל זה בהחלט הרגיש כמו אמצע הדרך. מצד אחד יש רפרנסים לסרטים הקודמים, מצד שני מנסים לבנות את הקרקע לסרטים הבאים וחוץ מזה זה גם צריך להיות סרט בתור עצמו. זה אכן מעמיס עליו, אבל הוא כל-כך כיפי ומבדר שאני לא ממש הרגשתי את זה. וגם בניגוד לציפיות, הרגשתי שכמעט כל דמות קיבלה זמן מסך מספק. אליזבת' אולסון הייתה מעולה גם בתפקידה היחסית משני. אהרון ג'ונסון לא התקרב לרמת הבידור של אוון פיטרס, אבל עדיין היה מהנה לצפייה.
והבעיה היא לא מחסור בלוקי, אלא מחסור בנבלים מגוונים או מעניינים! מארוול צריכים שיעור דחוף בנושא. הקליימקס פה היה מגניב והכל, אבל הייתה תחושה בולטת של העתק-הדבק מהסרט הקודם עם קצת שינויים.
תגובה מספויילרת ומפורטת יותר מחר, אחרי שאצפה בו שוב. אה, ועזבו אתכם מטוני וסטיב וכל אלה. ה-כוכב של הסרט הוא מיולניר. רק היה חסר לי את קאט דנינגס שתקרא לו "מיאו-מיאו".
אליזבת אולסן מעולה
בערך בכל דבר שהיא עושה.
היא שחקנית מעולה עם בחירת סרטים איומה
מאז תפקיד הפריצה שלה ב-"מממ"מ" היא לא נטלה חלק בשום סרט ראוי (להוציא אולי "Liberal Arts". את "חייל החורף" לא ראיתי ).
היא לא באמת הופיעה בחייל החורף. רק בפוסט-קרדיטים.
ו"Liberal Arts" סרט ממש טוב.
רגע
בסוף הפסקה השביעית, מי זה קפטן לאניסטר? יש מצב שפספסתי דמות?
"קפטן סטארק"
טוני סטארק
תמהני כמה מהגולשים באתר מכירים את הרפרנס – אמנם יצירת מופת, אבל כזאת שלא הוקרנה בארץ ובכל-זאת עברו יותר מ-15 שנים…
!I understood that reference
(ל"ת)
ואולי צריך איזו הקרנה דגית.
אומרים שסדרת טלוויזיה כלשהי בדרך, לחיוב ולשלילה.
וזו ילדים הסיבה ש...
סרטים כמו "הנוקמים" ו"שומרי הגלקסיה" שנואים עלי במיוחד. כל הצבעוניות המטומטמת והוואן-ליינרים והלחימה ללא שום תופעות לוואי או פוסט-טראומה (לא מחשיב את מה שקרה לטוני סטארק כפוסט-טראומה). לכל החלטה יש תוצאות. סופרמן יגע בזה, דארדוויל נוגעת בזה והנוקמים חיים בבועה מנותקת בה הם כל סרט הורסים את ניו יורק ללא תופעות לוואי. כיף ומצחיק זה דיסונאנס גדול מדי לסרטים כאלו. אני כבר לא ילד. קצת ריאליזם בבקשה.
אתה הולך ל"באטמן נגד סופרמן" בשביל הריאליזם?
כי אני מבין למה מישהו לא יאהב את הסגנון של מארבל. אני יכול להבין גם למה מישהו יוכל לאהוב את DC. אבל להגיד שהעולם הקולנועי של DC יותר ריאליסטי זה.. זה לא משהו שאני מסכים איתו.
בנוסף – "ללא תופעות לוואי"? האם ראית את הסרט? כל הסרט הזה הוא תופעת לוואי לנוקמים הראשון בערך.
וכתור מישהו שלא ראה את איש הברזל, הביקורת על זה שהם הורסים את העיר ללא התחשבות זה בדיוק הביקורת שהושמעה אז נגדו, אז אני מבולבל.
במקרה, באמת במקרה, קראתי השבוע את הביקורת לגודזילה.
ואולי ההבדל בין שני הסרטים הוא דוגמה למה אולטרון זה סרט טוב, שלא לדבר על כך שג'וס הרוויח את מקומו כבמאי טוב.
גם בנוקמים, כמו בגודזילה, יש קטעי פילר, בפרט המערכה השנייה המנומנמת משהו, קטעים שכאילו באו להעביר את הזמן מהקרב המעולה בהתחלה לקרב האפי בסוף. אבל איזה הבדל – הם לא עשויים מקלקר. הם באמת נועדו לקדם את הדמויות. הם לפעמים ארוכים מדי ומרגישים מתים, וכמובן שיש לג'וס את הפריבילגיה להתמודד עם דמויות שראינו לפחות בסרט אחד קודם ולכן אפשר לצלול איתם ישירות לדיוני עומק, אבל הוא עושה את זה כמו שצריך. אי אפשר לראות את אולטרון בלי לראות את הנוקמים (אחרי הכל זה סרט המשך), אבל אני חושב שגם בלי לראות אף סרט מפאזה 2 של מארוול אפשר להתחבר אליו די בקלות.
חוץ מזה, התסריט הוא מופת של כתיבה בכך שגם באמצע סצינת האקשן הכי מסובכת, עדיין יש דיאלוגים אמיתיים, לא כאלו שנועדו לשבור את המתח או להוציא צחוק מהקהל (בלבד), אלא כאלו שנשמעים כמו שני אנשים שמכירים הרבה זמן ועובדים ביחד ומדברים תוך כדי העבודה. זה לא מעיק וזה לא פומפוזי וזה מתאים בדיוק.
אבל זה אחד הדברים הגרועים בקומיקס,
התחושה שכל אירוע, לא משנה כמה גדול הוא מעמיד פנים שהוא, הוא בעצם זמני ואפשר לעשות לו ריסט בכל רגע נתון.
אין שום סיבה בעולם שהיקום הקולנועי יאמץ את החסרונות של הקומיקס – להגיד ש"ככה זה גם בקומיקס" זה ממש לא תירוץ.
גדול, הזכרת לי את הבדיחה הזאת
מהמופע של בו ברנהאם: https://youtu.be/H7jb_qUewUY
היא הייתה ההשראה :)
קטע נהדר ממופע נהדר.
חשבתי בדיוק בדיוק את אותם הדברים, אז אתה לא לבד
(ל"ת)
תשמעי, אין גבול למשחקים האלה...
ויוצא מזה שלכאורה שום דבר כבר לא יפתיע, ואני מקבלת את ההנחה שיש צופים שלא יופתעו מכלום. מנגד, את יכולה לקרוא כאן למעלה כמה וכמה צופים (ואני ביניהם) שדווקא כן הופתעו.
מצאתי את עצמי מזילה דמעות בצפייה ביתית בשבוע האחרון
אז כנראה שזה בכ"ז נעשה נכון… (אבל לא כל דבר עובד על כל אחד, זה ברור לי).
הנוקמים 2:על קרח!
בכלליות, נהניתי מהסרט הזה יותר מהקודם. לפחות, מהחלקים בהם הוא ניסה לסטות מהמסלול הצפוי שהסרט תמיד הלך ללכת בהם. חוסר הצורך באקספוזיציה נתן לסרט הזדמנות להתפתח לכיוונים אחרים גם אם הזויים לחלוטין (כל הסיפור עם הענק הירוק והאלמנה השחורה, למשל) וחלקם השתלמו (הרעיון לתת לפול וג'רמי עוד דברים לעשות, למשל). החלק האחר פשוט היה הנוקמים אחד עוד פעם שזה לא הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות בסרט של מארבל.
וכמה שאלות והערות לחברי הצוות:
1. ג'וס היקר, אנא תפתח סגנון ויזואלי. ועדיף מתישהו מהר. אם ברצונך לא לעשות זאת, בבקשה תתן את התסריטים שלך לבמאי שיש לו. שוטים של אדם מדבר שמתחלפים באדם אחר מדבר מתחילים לשעמם, ומהר.
2. מארבל שלום. האם יש סיבה שלקחתם את ז'ולי דלפי בשביל תפקיד שדחליל עם צבע עליו יכל לעשות? מה הקטע בלקחת שחקנית מפורסמת למלא לא-תפקיד במקום לשלם לניצבת או שחקנית שמנסה לפרוץ?
3. ארון טיילר-ג'ונסון שלום. לפחות ניסית, אני מניח. תנסה לא להתאכזב יותר מדי מכמה אוון פיטרס רץ מסביבך במעגלים.
4. פול בטאני שלום. רציתי להתעצב שאתה הולך להיקבר עכשיו בסרטי מארבל אבל אז נזכרתי שלא עשית שום דבר ראוי לציון כבר הרבה זמן, אז לפחות זה. נחמד לראות אותך מפעם לפעם.
5. אנט מן, שלום. בוא נדבר על זה כבר עכשיו – אתה הולך להיות עוד סרט מארבל גנרי? כי העצבים שלי מתחילים להיפרם. אותך אני עוד אראה, אבל אם אתה מצליח לקחת את פול ראד כתור גיבור על רק בשביל ללכת על בטוח, אני פשוט הולך לוותר על כל הסרטים החדשים שלכם שהם לא המשכים כי השם ישמור אני חושב שמיציתי.
מה ז'ולי דלפי עשתה שם?
(ל"ת)
זה הכנה לסרט של האלמנה (הלאווי)
ששם היא תלוהק לתפקיד המשמעותי?
קצת אוף טופיק
אבל ההתייחסות לת'ור והמשכיו בתור סרט שייקספירי לא מאוד ברורה לי. ז"א, לא חושב שזה היה מובן למישהו שלא יודע מי זה קנת' בראנה. גם השפה לא מאוד ארכאית למיטב זכרוני, מלבד איזה thou פה ושם.
השפה שם בהחלט ארכאית-לייק
לא באמת שייקספירית, כמובן, אבל יש שם הרבה מאוד thou ו-art.
המתנה הכי טובה אי פעם!
שלום, כאן צחי, המכונה בפי חברתו "כרובי".
אני יכול לומר בוודאות מוחלטת שהקדשת יום הולדת של רד פיש בביקורת הראשית של הסרט זו המתנה הכי מגניבה שיכולתי לקבל אי פעם. הגיק שבתוכי בהיי מטורף.
בחיים לא הייתי מצפה או מנחש שזו המתנה שאקבל.
אני אסיר תודה לחברה המהממת שלי שמכירה היטב את הגיק שבי והייתה המאסטרמיינד מאחורי הרעיון, וכמובן לרד פיש על הביצוע.
אתם אלופים!
זה היה מוזר.
עוד לא הצלחתי לגבש את דעתי כמה טוב או לא טוב זה היה, אבל זה בטוח היה מוזר, ואם לא מעט בעיות.
לדעתי אחת הבעיות הכי גדולות של ווידון זה שהוא ממש נהנה מאפקט ההפתעה, שלא לומר שהוא פשוט טרול. אז במקום בניית דמויות הדרגתית, מידע נופל עליך מהשמים ואתה אמור להיות מאד בהלם. זה גורם לזה שהניסיון להתמקד בדמויות המשנה פשוט לא עבד עבורי – בפועל אני מחבבת את ברוס באנר בסרט הזה הרבה פחות משחבבתי אותו בסרטים הקודמים. וספציפית הקטע עם נטשה גורם לווידון להראות כמו פאנגירל מחורפנת שלא נגעה בקאנון כבר שנים. ומקלינט היה אכפת לי יותר אחרי משפט אחד שהוא אומר במערכה האחרונה של הסרט, מאשר אחרי כל מידע אחר שהניחתו עליי משום מקום.
עוד דבר שמעצבן אותי אצל ווידון זה שהוא מוכן להקריב את האופי של הדמויות לטובת וואנליינרס. זה כאילו יש לו רשימת משפטים שנונים שהוא אסף מראש ואז הוא מחלק אותה רנדומלית לדמויות וזה גורם לכולן להישמע אותו הדבר – לא כמו עצמן, אלא כמו ג'וס ווידון. זה גם הגורם הישיר לזה שאולטרון לא סופר מפחיד, אלא סוג של מצחיק באופן פתטי כזה, ובתכלס אפשר היה להחליף את כל הנאומים שלו עם של לוקי ולא הייתי שמה לב להבדל.
ואם כבר לוקי, למה הוא למה הקרב האחרון של הסרט היה שחזור של סוף הנוקמים הראשון? באמת לא הצלחת לחשוב על משהו יותר טוב?
ודבר אחרון – בתור מעריצת קפטן אמריקה לבי נשבר לרסיסים. קודם כל, ווידון פשוט לא מבין את הדמות שלו, בשום צורה, ולא יודע לעשות איתה כלום מלבד לתקוע לה בדיחות "אני זקן" או "אני ילד טוב ירושלים" פתטיות. חוץ מזה, מאד הפריע לי שכל ההשפעה של קפטן אמריקה: חייל החורף נעלמה ולא הורגשה בסרט. לא רק שנמחקה כל ההשפעה הרגשית שהיה לסרט על סטיב, אלא לא הוא ונטשה אמורים להיות חברים-הכי-טובים-לנצח עכשיו? לאן זה נעלם?
אה, ולתאומים היה מבטא מעצבן ברמה אחרת, וחשבתי שכבר עברנו את הזמן שבו סרטים התעקשו שדמויות ידברו באנגלית במבטא זר.
מה שאת אומרת לגמרי הגיוני.
שזה מדהים כי "סטיב צריך מלחמה" זה בערך הדבר הכי מנוגד לדמות שלו שאני יכולה לחשוב עליו. כל קפטן אמריקה 2 סבב סביב זה שסטיב לא יודע איך לחיות את החיים שלו, ולחזור לקרב (שזה הדבר שהוא עשה מתוך אינרציה, כי אין לו מושג מה צריך לעשות) לא עוזר לו בשום צורה, וכמה אבוד ותלוש הוא מרגיש כשהוא נלחם.
אני יודעת שרק בכתבה הזאת התלוננתי פעמיים-שלוש-ארבעים פעם שג'וס ווידון פשוט לא מבין את הדמות של סטיב ולא יודע לכתוב אותו (בחיי עוד בדיחת "סטיב זקן" אחת אני צורחת, הן אפילו לא מצחיקות!) – אבל זה כבר מגוחך.
לא רק את "חייל החורף"
נראה שהוא לא ראה אף סרט מפייז 2. כאילו הוא ביקש ממישהו שיספר לו בנקודות ממש כלליות על מה קרה בכל אחד מהם ואז אמר כזה "כן, כן, מה 'שתגיד. עכשיו לך, אני צריך לנוח קצת ולחשוב על עוד וואן-ליינרים שנונים".
אני מבין שג'וס לונדון הפך רשמית לאיש הרע :)
(ל"ת)
אם אתה לוקח את הדמויות ברצינות,
העובדה שסטיב ונטשה לא מראים חברות יוצאת דופן בסרט הוא העובדה שסטיב לא על הקרשים מבחינה נפשית הן בעיות סופר רצינית. זה מסוג הדברים שגורמים לזה שאין לך יכולת להתייחס ברצינות לדמויות או לסרטים, כי כל סרט שני מרסט את האופי שלהן.
בכלל אחרי כל מה שהשקיעו בנטשה בקפטן אמריקה האחרון – כשסוף סוף נתנו לה הזדמנות לזהור בתור מרגלת – ממש התאכזבתי ממש שעבר על הדמות שלה בסרט הזה. גם לסטיב לא היה אופי בכלל, אבל מווידון לא ציפיתי שהוא יידע לעשות משהו עם הדמות שלו.
מסכים עם הבעייתיות.
ונתנחם בזה שהאחים רוסו הולכים להחזיר את הרוח של קפטן אמריקה 2 ב"קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" ולהציג גם דמויות חדשות חשובות בפעם הראשונה, כמו בלאק פנטר וספיידרמן. לתת כיוון משמעותי לפיתוח מחדש של הדמויות איירון מן, הקפטן, נטשה והוקאיי. ובסופו של דבר גם לביים את ה"אוונג'רס: מלחמת אין סוף" 1 ו2. הם יסגרו את הסדרה (עונה 1) וזה מעולה.
אין מה לעשות, לכל סדרת סרטים יש את החלק הפחות מהודק. ועדיין, לא לשכוח שזו סדרה כזו ארוכה שהתסריטים של הדמויות הרבות לא כתובים מראש (כמו בסרטים מבוססי ספרים שגם שם יש טעויות), ומאוד קשה לנתב את כולם בסרט אחד. אז בדמויות: גם סטארק וגם וסטיב היו יחסית פלקט בסרט. ת'ור משום מה יותר בלט לי לטובה, (למרות הזמן מסך הקטן) כאילו הוא פארודיה שיקספירית שלומד מהר את ההומור של הבני אדם וזה התאים לו. התמקדו בפיתוח רק של נטשה ובאנר בצורה מאוד יפה. וכמובן את הוקאיי הכי אהבתי, היה בו משהו מאוד אמיתי.
הבעיה שכל חלק 2 התעלה מאוד בסרטי הסטנד אלון אבל לא במקרה של בסרט של הקבוצה הכוללת.
רגע
זה לא סותר את הטענה שהסרט נשען יתר על המידה על הסרטים הקודמים בסדרה אם הוא מתעלם משלב 2? הרי הנוקמים הראשון היה מובן לחלוטין ללא שלב 1.
לא שזה עוזר מי יודע מה. אבל שילד הרי ממשיכה להתקיים בסתר, בסדרה, ניק היה שם בתפקיד אורח, רק שרוב הסוכנים לא יודעים שהוא חי.
היל (בסדרה) אאל"ט רשמית עובדת אצל סטארק אבל אם היא לא היתה יותר מזה היא לא היתה מופיעה שם מדי פעם.
שתי הדברים האלה יכולים להסביר (בדוחק רב) את מה שקורה איתם בנוקמים 2.
אבל זה גרם לו למשהו, אפילו למשהו גדול ודי הרסני שהתניע את העלילה...
כאמור, אני לא ראיתי כאן פער שמצריך גישור, ולכן זה לא הפריע לי בצפייה וגם לא לאחר מכן. אני מבינה שיש רבים שציפו למשהו אחר, וגם כאן לא ניתן לרצות את כולם… אשריי וטוב לי שלפחות הפעם אני בצד המרוצה…![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
נכון, וגם ציינתי את זה.
אני חושב שבתסריט היו דברים מסוימים שבהחלט היה אפשר לקשר מיידית לאיירון מן 3. אבל הדמות עצמה וההתנהגות שלה (לא הפעולות שלה) היו מנותקות מזה.
ראשית, אני לא חושבת שאפשר לנתק פעולות של דמות מ"עצמה" ומההתנהגות שלה...
זה לא לובוטומיה…
שנית, כבר הבהרתי בשלל תגובות למה בעיניי האופי וההתנהגות שלו היו הגיוניים להפליא, אז לא אחזור על כך שוב.
נראה שגם כאן נישאר באי הסכמה…
זה הסבר יפה מאוד, בלי ציניות
תודה רבה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
הסברת את זה הרבה יותר טוב ממני...
(ל"ת)
אם עוד פעם אחת אני שומע הסבר על אבני האינסוף אני דוקר מישהו!
(ל"ת)
אנשים שמדלגים על עשרה סרטים בדרך לא אמורים להבין באופן מושלם את הסרט החדש, יש גבול לכמה אפשר לפנות לכולם במקביל.
מסך חשוך?
עוד מישהו שנכח בהקרנה של 22:30 בפלנט ברמת גן שם לב שהמסך היה חשוך נורא? או שזאת בעיה בסרט עצמו וכולם סבלו ממנה?
כתבתי הערה בדיוק בנושא הזה כמה הודעות למעלה...
אבל אני הבנתי את הסוף של איירון מן 3 בדיוק כמוך.
מה בעצם ההבדל בין ג'ארוויס לבינה מלאכותית?
ג'ארוויס מדבר לבד, מביע דעות לבד, מנהל צבא איירון-מנים לבד, משוחח עם אולטרון לבד.
למה טוני כל כך רצה ליצור בינה מלאכותית כשיש לו כבר את ג'ארוויס?
כי למרות כל זה, ג'ארוויס עושה רק את הפקודות של טוני. הוא לא חושב ופועל באופן עצמאי.
אולטרון כן חושב ופועל לבד.
אולי ככה זה היה באיירון מן הראשון,
אבל עכשיו הוא כבר משוחח עם אולטרון בלי קשר לטוני, ומנהל לבדו את כל הרובוטים ה"ריקים" שטוני בנה.
הוא לגמרי בינה מלאכותית.
זה לא היה ככה אף פעם.
כבר בסרט הראשון ג'ארוויס סיפר בדיחות, היה ציני, נקט יוזמה, ובאופן כללי – ענה על כל הגדרה אפשרית של בינה מלאכותית.
כן, את מבחן טיורינג הוא עבר מאז ומתמיד.
(ל"ת)
היו לו איזשהם פנים. ג'ארוויס היה העוזר של האוורד סטארק, שיחק אותו ג'יימס דארסי בסוכנת קרטר.
הוא לא בינה מלאכותית
אם תראה/תראי את הסדרה "הסוכנת קרטר" (סדרה שקיימת כחלק מהיקום הקולנועי של מארוול ועוסקת במה שקרה לסוכנת קרטר אחרי הסוף של קפטן אמריקה 1) אז רואים ממש בהתחלה שג'ארוויס היה הבאטלר של הווארד סטארק (אבא של טוני סטארק) לכן סביר להניח שכשג'ארוויס גסס טוני העביר את התודעה שלו למחשב
דיסקליימר: לא ראיתי הסוכנת קרטר, אז אולי אני טועה. אבל אני מוכן לקחת את הסיכון.
אני חושב שאפשר להניח מזה ש-J.A.R.V.I.S קרוי על שם המשרת הנאמן של אבא שלו, לא שהוא המשרת הנאמן של אבא שלו.
חוץ מזה, תודעה אנושית במחשב או לא – זו בינה מלאכותית.
אתה לא טועה. זה אמנם לא הוסבר שם (עדיין), אבל האופציה שלך הרבה יותר הגיונית.
מסכים עם הרוב
רק את המשפט האחרון על איירון מן אומר ת'ור ולא קפטן אמריקה. וזה היה חזק!!!
איזה קטע
לא שמתי לב לזה עד עכשיו – בכל סרט בשלב 2 של מארוול כורתים למישהו את היד. מסתבר שזו מחווה לסטאר וורס.
כאן יש סופרקאט שמאגד את כל הסצנות הללו
http://www.cinemablend.com/new/Marvel-Secretly-Cuts-Off-Hands-Star-Wars-Tribute-Here-Proof-70906.html
( כמובן ספולירים לכל סרטי פייז 2 של מארוול )
הא, לא חשבתי על זה! יפה.
(ל"ת)
אז ככה.
המפיצים אותם מפיצים? לא.
מצפים מאיתנו להתייחס להכל כיקום אחד או כשניים מקבילים? השני. בערך. כאילו, הם לא באים מאותם אנשים בכלל, ככה שלא מפצים ממך להתייחס אליהם בכלל באותו הקשר.
תחשוב על לקשר את "סרט רנדומלי #1" ל"סרט רנדומלי #2". אין קשר, נכון? (אם יש, ספרו בתגובות, יהיה מצחיק!) אז ככה זה העולם הסינמטי של מארוול והעולם של אקס-מן.
קוויקסילבר הוא מקרה מיוחד של דמות שנפלה בין הכיסאות ומותר לשתי החברות להשתמש בה (לאקס-מן אסור לקשר אותו לנוקמים ולנוקמים אסור להזכיר את המילה "מוטנטים").
דמות רנדומלית #12 יכולה להשתתף בסרט רנדומלי #1 ובסרט רנדומלי 2#
אבל בסרט רנדומלי #1 היא תגולם ע"י שחקן\ית רנדומלי\ת #1 ובסרט רנדומלי #2 ע"י שחקן\ית רנדומלי\ת #2, וכמובן שהקשר בין שתי הגרסאות לדמות הזו רנדומלי בהחלט.
זה בערך אותו קשר כמו...
הקשר בין סינדרלה בסרט "סינדרלה" לסינדרלה בסרט Into the woods…
למה ניטפוק? זה קישור די מגניב
(ל"ת)
ספוילר, מישהו?
(ל"ת)
סליחה, לא שמתי לב
(ל"ת)
המלצה: תכינו שיעורי בית לפני
אמנם אפשר להנות מהסרט גם בלי להכיר כל פרט עלילה נידח על היקום הקולנועי של מארוול, אבל אני אחד שאוהב להבין איפה הוא נמצא וכן נהנתי למצוא את כל הדברים הנידחים יותר ופחות.
אם אין לכם זמן לצלול לתוך כל היקום והסיפורים מאחוריו, קחו אתכם את הבחור ההוא שכן מבין ויוכל להסביר לכם מה קורה (או שתראו סרטונים ביו-טיוב שמסכמים איפה אנחנו עומדים עכשיו).
אגב את הביקורת שלי על הסרט אפשר למצוא פה:
https://gal015.wordpress.com/2015/04/24/avengers-age-of-ultron/
לדעתי אפשר לוותר
יש כמה סצינות אקשן מאד מהנות, אבל סך הכל הסרט מעייף. יותר מדי פרטים, יותר מדי דמויות יותר מדי עלילות. פה ושם בדיחות מצחיקות, אבל סך הכל הדיאלוגים ברמה של כיתה ו' ודווקא ברגעים הרציניים האינטראקציות בין הדמויות לא אמינות. ציפיתי ליותר מג'וס ווידון. חלק מהסרט היה כיפי אבל סך הכל זה סרט שקל לשכוח.
אתם זוכרים איזה כיף היה כש...
אתם זוכרים איזה כיף היה כשניק פיורי הגיע אחרי הכתוביות ולא הבנו על מה הוא מדבר?
אתם זוכרים איזה כיף היה כשקולסון מצא את הפטיש של תור ועוד לא ידענו שסרט של תור הולך להגיע?
אתם זוכרים איזה כיף היה כשתאנוס הופיע בסוף הנוקמים ולא ידענו מי זה לעזאזל?
עכשיו אני מרגיש שאני כבר יודע הכל מראש, וזה מעצבן אותי…
"אה, המקום הזה בסוף תור 2 זה הכנה לשומרי הגלקסיה."
"ובסוף קפטן אמריקה 2 זה הכנה לנוקמים 2."
"והדבר שקורה באמצע הקרדיטים בנוקמים 2 אני כבר יודע שיקרה בעתיד."
ואוף, אני רוצה שמארוול יסקרנו אותי שוב בעזרת דברים שאני לא יודע שהולכים להגיע.
זה לא שמארוול השתנו, זה אתה שהשתנית
לפני ההכרזות על ה-MCU והנוקמים, כמה היכרת את העולם של מארוול? כמה כתבות קראת על הקומיקסים שעומדים מאחורי כל דמות? כמה כתבות כאלו היו בכלל? מאז שמארוול תקעה את הדגל בעולם הקולנוע מטבע הדברים הקאנון רחב הידיים שלה הפך ליותר מיינסטרימי ואתה פשוט נחשפת ליותר מידע. סה טו.
איך אפשר להפתיע כשאנשים משקיעים כל כך הרבה זמן בלהתכונן להפתעות?
מה אם לרמוז לאירועים גדולים ולא לדמויות שמגיעות?
כמו מה שקרה בקפטן אמריקה 2, את זה אף אחד לא ראה מגיע.
או אפילו לסדרות שהולכות להגיע אפשר לרמוז (דרדוויל, או אפילו ג'סיקה ג'ונס).
בלתי אפשרי ... לצערי
כל העולם עוסק במה יקרה עכשיו הלאה, ובמקום לדעת שבמאי 2016 יוצא קפטן 3 אתה יודע שבמאי 2016 יוצא קפטן 3 שהעלילה שלו תהיה על מלחמת האזרחים שזה בכלל קשור גם לאיירון מן וגם לספיידרמן וישתתפו בו כמעט בעצם כל מי שהשתתף בנוקמים ואז מזה הם יצמחו לנוקמים 3 והיה שוב מלא באלגן !!
די לכתבות המוגזמות ! תשאירו מקום לסקרנות (נ.ב: ביקורת זו תקפה גם לגבי טריילרים שנוטים לחשוף המון יותר מדי)
אפשר בבקשה הרחבה על העניין של הנוסע השמיני 4?
(ל"ת)
עוד כמה מחשבות על הסרט:
1. מסתבר שיש דבר כזה "יותר מדי ווידני". אני מעריץ ענק של ווידון אבל הסרט הזה הרגיש לי טו מאץ', יותר מדי התחכמויות, יותר מדי וואן-ליינרים ומטא על מטא ומה לא. קצת התחיל להימאס. זה גם גרם לדמויות להגיד דברים שהם בחיים לא היו אומרים, לאופי שלהם להיות לא עקבי והוציא הרבה מתחושת הפחד, המתח והסכנה שהיתה יכולה להיות (בעיקר עם אולטרון).
2. התלת מימד מעולה! בעיקר בסצינת הפתיחה.
3. בניגוד לסרט הקודם שהרגיש כמו סרט טלוויזיה לא מעט פעמים עם צילום לא משהו וסצינות אקשן לא מלהיבות במיוחד, בסרט הזה ווידון השתפר עם העשייה הקולנועית שלו; הצילום טוב יותר, השוטים קולנועיים יותר (סצינת הוואן שוט בהתחלה שכבר ציינתי אותה) וסצינות האקשן עשויות הרבה יותר טוב, אבל לווידון יש עוד מה ללמוד כי סגנון אישי (מבחינת בימוי, לא כתיבה) עדיין אין לו כל כך, כך שכבמאי הוא עדיין לא יותר מסביר.
4. ויז'ן שולט! ממש, לא אכפת לי שלא מסבירים מאיפה הכוחות שלו הגיעו.
5. נכון שלנוקמים עדיין אין הרבה חברות נשיות אבל בניגוד לסרט הקודם הוא כן עובד את מבחן בכדל ונורא התרשמתי ממה שג'וס עשה כן, בכך שהוסיף עוד כמה דמויות נשיות שגם אם התפקיד שלהן לא גדול יש להן משמעות עלילתית וכך היה לא מעט ייצוג נשי בסרט גם אם רוב הגיבורים הראשיים הם גברים.
6. נורא לא התרשמתי שאחרי העבודה הטובה שהוא עשה על ווידו בסרט הראשון כאן היא נהיתה פתיינית מאוהבת שחולה על התחת של ברוס, וזה גם הגיע משום מקום. ומה לעזאזל, למה אישתו של הוקאיי מסכימה להיות עקרת בית שחייבת לחיות בחווה מבודדת שרק מחכה לבעלה שיחזור?! WTF ווידון?!
7. ראיתי את הסרט לפני יומיים וכבר די שכחתי מה קרה בו. לאולטרון היו כמה דיאלוגים מאוד מעניינים על איך אנחנו רוצים להציל את העולם אבל לא רוצים שישתנה, מה שנכון, וזה היה יכול לפתוח דיון מעניין אבל זה לא באמת התפתח לשום מקום. בין אולטרון ואביו ואימו בקומיקס – אנט מן והצרעה – יש יחסים מאוד מעניינים, סוג של קומפלקס אדיפוס, אבל פה אין שום דבר מזה, הם גם בקושי נוגעים ביחסי אבות ובנים בינו ובין טוני, או בינו לבין ה"בן" שלו, הויז'ן, אבל זה לא קורה, פוטנציאל מבוזבז. היה יכול להיות לא מעט דיונים מעניינים על אינטליגנציה מלאכותית ועל רצונות וחופש בחירה, והם אפילו התחילו לדבר על כמה מהם, אבל גם זה לא הלך לשום מקום.
כל כך הרבה הזדמנויות להפוך את הסרט הזה למשהו הרבה יותר עמוק ומעניין וזכיר מסרט גיבורי על גנרי ונשכח, אבל זה לא קרה.
8. אולטרון לא באמת היווה שום סכנה, לרגע לא חששתי לחייהם של הנוקמים והאיום איתו בעולם של מארוול נגמר די מהר (כמה ימים סך הכל ואז הם ניצחו אותו). מאוד תמוה בהתחשב בזה שהוא האויב המושבע שלהם בקומיקס וזה שתמיד הורג אותם בסיפורי "עתיד אלטרנטיבי אפוקליפטי".
"כל כך הרבה הזדמנויות להפוך את הסרט הזה למשהו הרבה יותר עמוק ומעניין וזכיר מסרט גיבורי על גנרי ונשכח, אבל זה לא קרה. "
חותם על המשפט הזה במאה אחוז. ישבתי על זה עם אחותי היום ודיברנו על איך בעצם אין שום קונפליקט אמיתי לאורך הסרט בין הדמויות והכל או מרומז לחלוטין או נפתר בצורה שטחית לחלוטין בצורה גסה ומכאיבה.
ככל שהזמן עובר זה, העובדה שכל הדמויות הראשיות הם פשוט ג'וס וידון בתחפושת וחוסר החזון הקולנועי של וידון מורידים לי מהסרט הזה, שעדיין נהניתי ממנו מאוד.
הנה העניין, "הנוקמים", אם נשווה את זה לסדרת טלוויזיה, אמור להוות סוג של סיום עונה
אבל הסרט הזה במקום זה הרגיש יותר כמו פרק פילר אמצעי, לא יותר ממלא מקום עד לאירועים היותר חשובים. אולטרון לא הרגיש כמו איום ממשי, כל קונפליקט שהתחיל לא באמת הוביל לשום מקום וחלקם היו לא יותר מרמיזות לסרטים הבאים (כמו הריב הקצר בין קפטן אמריקה לאיירון מן כשהם כרתו עצים, הכנה ברור למלחמת האזרחים), ובסופו של דבר ההרגשה היא ששום דבר ממה שקרה בסרט הזה לא באמת היה חשוב ושהאירועים בו לא ישנו כלום בעולם הקולנועי של מארוול*. הדבר המשמעותי היחיד שקרה כאן פחות או יותר הוא ההיווצרות של ויז'ן שהוא גם לא דמות מי יודע מה חשובה עם כל כמה שהוא מגניב.
*זה הכי הצחיק אותי, מארוול, אתם רוצים להגיד לי שהאירועים בקפטן אמריקה 2 היו יותר חשובים ומשני עולמות (מילולית) ממה שקורה בפאקין "הנוקמים", הסרט הכי גדול שלכם?! WTF?!?!
ספויילר, סורי.
(ל"ת)
אם זו הגישה שלך, איך הנוקמים (הראשון) שינה משהו?
או בסרטים האחרים? אם כל שינוי או פרט עלילתי אתה דוחה כמשהו שלא משנה וכאירוע לא משמעותי, אז שום דבר לא משנה… אבל בנוקמים 2 היו די אירועים משמעותיים לא פחות מבשאר הסרטים.
איך הוא שינה?
ברצינות?! קודם כל ב"סוכני שילד" לא מפסיקים לדבר על כמה שתקיפת החייזרים שינתה הכל ולאנשים יש טכנולוגיה ודברים שלא היתה להם גישה להם לפני זה.
אפילו ב"דרדוויל" ושאר הסדרות של נטפליקס היא השפיעה כי מסתבר שההרס של ניו יורק היה זה שגרם לעלייתם של פושעים כמו ווילסון פיסק לשילטון מאחורי הקלעים ברחובות Hell's Kitchen.
אז כן, בהחלט יש השפעה ניכרת ו"הנוקמים" לחלוטין שינה את כל יקום מארוול (גם במקרה של ספיידרמן החדש למשל, די בטוח שהנוקמים היוו את ההשראה שלו להפוך לגיבור על בעצמו אחרי שקיבל כוחות, והוא גדל כמעריץ שלהם, זה גם מה שקווין פייגי רמז).
הנוקמים 2 לעומת זאת לא באמת עשה שינוי משנה עולמות שכזה שישפיע על כל הסרטים וכל הסדרות שבדרך.
הדוגמאות שלך לא קשורות ליקום הקולנועי של מארוול
אני מתכוונת לסרטים ולסדרות שבאמת ראינו, לא לקומיקס ולא לדברים שיופקו בעתיד, ואז יהיה אפשר לדון בהם.
לגבי "דיבורים בסוכני שילד", מחר נוכל לצפות בפרק החדש, אני בטוחה שגם הפעם יהיו דיבורים.
באשר לטכנולוגיה, אני מזכירה שהטסרקט הייתה בידי שילד עוד לפני "הנוקמים" הראשון, וגם מפגשים חייזריים היו, וגם הפעם יש טכנולוגיות חדשות… בקיצור, יש שינויים ויש על מה לדבר אם רק רוצים. לא השתכנעתי, צר לי.
בעניין הקומפלקס אדיפוס שיש לו,
שכחתי להגיד שקיוויתי והייתי בטוח שפפר תהיה בסרט כמו בקודם ושהפעם תהווה חלק משמעותי כשתהיה זו שאולטרון רואה בה כאמא שלו ומתאהב בה, בדומה למה שקורה לו עם הצרעה בקומיקס, אבל זה לא קרה, והיה מוסיף עוד תפקיד נשי משמעותי לסרט. הזדמנות מבוזבזת.
לאיזה במאי שעבד תחת מארוול כן יש סגנון אישי ומובחן?
מבחינת הלוק אין הבדל בין רוב הסרטים שלהם.
לא זוכר במדויק, אבל פרט (אולי) לקנת בראנה - לאף אחד
וזאת לאו דווקא בעיה. לא כל במאי צריך להיות ווס אנדרסון או טרנטינו שאתה יכול לזהות סרט על פי השוטים שלו.
הבעיה היא כמה משעמם הבימוי הויזואלי של וידון, והוא כן ברמה הרבה יותר נחותה לעומת סרטים אחרים של מארבל. כן, הוא יודע איך לא לפקשש את "סצנות הזהב" של הסרט, וזה יותר טוב מגרינגראס וביי שמצלמים אקשן כמו [בדיחה על משהו רועד] אבל בשנייה שהקרבות נגמרים כל הסרט פשוט משעמם לצפייה, והמימד הויזואלי שלו לא מוסיף כלום לסרט. תשווה את זה לדרדוויל, שם מעבר לכך שהעלילה מספרת את הסיפור, אלא גם הפריים (למשל – הסוף של פרק 10.)
העובדה ששמת את פול גרינגאס ומייקל ביי באותו משפט,
ושממנה משתמע ששניהם מביימים באותה צורה ובאותו סגנון אסתטי, היא העלבה שאין כדוגמתה. פול גרינגאס הוא אחד מבמאי האקשן הגדולים שעובדים היום, ואומן בבניית מזינסצנות ריאליסטיות וסמי דוקומנטריות. הוא מודע בדיוק למה רואים ומה לא רואים בכל שוט, כולל הזמן שעובר תוך כדי הנעת המצלמה וכחלק מזה מעלימה לנו חלק מהפרטים בסצנה (בצורה מחושבת). למייקל ביי סתם אין מושג.
ההשתמעות לא הייתה אמורה להשתמע.
גרינגראס במאי יותר טוב מביי, בלי ספק. ולכל אחד יש סגנון ויזואלי משלו. בייחוד בסצנות לא-אקשן כי אז בסרטים של גרינגראס יש סרט אמיתי בעוד שאצל מייקל ביי נוטה להיות לא קלישאות (פרט לרווח וכאב ואולי הסרטים משנות ה90 שלו שלא ראיתי)
אבל שניהם "יודעים" מה הם עושים בסצנות אקשן הקלאסטרפאקיות שלהם. גם למייקל ביי יש שיטה לבלגן. אבל זה שיש לך רעיון שאתה עוקב אחריו לא הופך את הסצנות אקשן שלך ליותר ניתנות לצפייה.
גרינגראס אמנם משתמש בסגנון מאוד רועד ו"בלאגניסטי" בסצינות האקשן שלו
אבל אצלו מדובר בסצינות עם שניים או שלושה בני אדם (בניגוד לעשרים רובוטים), כך שמעולם לא היתה בעיה להבין מה קורה בהן, והתחושה היא בעיקר ריאליסטית ולא מבלבלת.
למיטב זכרוני , סצנות האקשן בבורן השלישי היו נורא מקושקשות והבנת אותן בעיקר בזכות הסוף וההתחלה שלהן (כמו מאמר אקדמי). הוא התחיל פה והסתיים פה. מי הנחית למי אגרוף מתי ואיך ולמה וכמה – כל אלה היו סימני שאלה שמדי פעם הצלחתי להבין אותם ומדי פעם לא. (יכול להיות שאני מתבלבל עם סרטים אחרים. זה מה שאני זוכר.)
לא בטוח למה זה יותר ריאליסטי מוואן-שוט סגנוני, אגב. בגלל שזה גורם לזה להיראות פחות מקצועי?
באופן כללי התחושה כשצופים בסצינת אקשן של גרינגראס
היא שהצלם הוא צופה ניטרלי מהצד ופשוט לא יודע מה עומד לקרות, ולכן המבט שלו מתזז מצד לצד, ולא תמיד מצליח לכסות את כל מה האירועים. זה בהחלט עושה קצת כאב ראש, אבל זה מאוד קרוב לנקודת המבט שסביר שהייתה לך אם היית צופה מהצד (ואף אחד מהמשתתפים לא היה מחליט לזרוק כיסא עליך). לפחות אצלי זה יוצר תחושה של ריאליזם, והעובדה שהמצלמה לא תמיד מכסה את כל האקשן הייתה בהחלט נסבלת.
אין לי מושג איך זה השתמע ממה שהוא אמר.
(ל"ת)
אני חושב שאפשר לעשות קייס לג'יימס גאן
שיש אחידות כלשהי בין כל הסרטים שלו, כולל שומרי הגלקסיה.
גם לקפטן אמריקה 2 היה די סגנון ויזואלי משלו (עד שהוא וויתר עליו בשביל קליימקס גנרי ומשעמם) אבל לא הייתי אומר שזה סגנון שמזוהה עם האחים רוסו.
גם על גאן אפשר להתווכח.
מסרטיו שאינם "שומרי הגלקסיה" ראיתי רק את "סופר", וזה לא שבאמת יש איזה קשר ויזואלי ביניהם.
אני חושב שגאן הוא סוג מיוחד של במאי במקרה המדובר, כזה שהוא מאוד ויזואלי, אבל פחד להראות את זה בסרטיו קטני התקציב. ועכשיו אחרי שומרי הגלקסיה הוא בהחלט יוכל לבנות לעצמו סגנון אישי.
אז בוא נתווכח.
שלושה אלמנטים סגנוניים מובהקים של גאן שמאוד נכחו לי ב'שומרי הגלקסיה' הם החיבה למראה הטראשי/ בי מוביי המיושן, האלימות ההומוריסטית ובעיקר תשומת הלב האדירה לליהוק הניצבים והשיבוץ שלהם בפריים. אגב, אני מאוד מאוד ממליץ על 'סלית'ר'- סרט עם תסריט מהודק אך לא יוצא דופן, שמשודרג לדרגת תענוג בגלל האופן שבו הוא, אתם יודעים, מבויים.
וחוץ מזה, ובלי קשר מיוחד לתגובה הספציפית הזו- אני חושב שנעשה פה בדיון חיבור שגוי בין שפה קולנועית צעקנית, ושפה קולנועית ערנית וחכמה. לפעמים גם ריסון הוא סגנון. לפעמים גם לפעולה בתוך השפה הקולנועית המסורתית יש חשיבות לאופן שבו הצופה חווה את הסרט.
ובאותו עניין, אני חושב שבניגוד לתסריט של 'עידן אולטרון', שהוא קשקוש מהנה בזמן אמת אבל מתסכל בדיעבד, מבחינת השפה הקולנועית שלו הוא אולי הסרט הכי מתוחכם ומעניין שיצא מהיקום של מארוול, אבל זה נושא לתגובה אחרת, ואולי לצפייה שניה.
שיין בלאק.
איירון מן 3 הוא לגמרי סרט של שיין בלאק. והוא לדעתי הסרט הכי טוב של מארבל (לא כולל שומרי הגלקסיה שלא ראיתי).
לשיין בלאק יש סגנון ויזואלי מוקפד?
איירון מן 3 הוא סרט של שיין בלאק לחלוטין בגלל שלשיין בלאק יש דרך מסוימת לכתוב דמויות ותסריטים. אבל אני לא חושב שאם היית מראה לי שוטים שלו בלי דיאלוג הייתי מזהה אותו כבמאי הסרט (או מישהו שיותר מוכשר ממני בדברים האלה, לצורך הדיון).
נתתי את שיין בלאק כבמאי עם סגנון אישי מובחן (ככה ביטלג'וס כתב בפוסט שהגבתי אליו).
(אני ZRUBI, זה שהגבת לו. אני באמת חייב לפתוח כבר יוזר).
אם הכוונה היא ויזואלית נטו אני עדיין חושב שיש פה קייס אבל מסכים שפחות חזק. הסגנון שלו פחות מתבטא בויזואליות (אבל גם!).
אגב, אני לא חושב שסגנון ויזואלי=לזהות את הבמאי משוט אחד. לגור ורבינסקי יש וואחד סגנון ויזואלי ולא בהכרח הייתי מזהה סרט שלו בשנייה. היית מזהה סרט של סקורסזה משוט אחד?
אני הבנתי שמדברים על ויזואליה ולא על סגנון כללי.
אני לא יודע בדיוק מה זה "סגנון ויזואלי", אבל אני בהחלט מסכים שבמאי יכול להיות במאי נהדר בלי סימני היכר שמלווים אותו מסרט לסרט.
סקורסזה?
עם הוואנשוטים של ה"תסתכלו עלי אני יודע להמנע מקאטים מלאאאא זמן ולסובב את המצלמה בחללים צפופים" שלו? עם החבר'ה שמקפידים להסתכל למצלמה פעם בכמה סרטים? עם הדולי-אין-ים הזריזים שלו לחפצים דוממים ואנשים? אתה צודק, וחותם אישי של במאי לא מתאפיין אך ורק בזיהוי של הבמאי משוט אחד, אבל סקורסזה הוא דוגמה לא יותר מדי מוצלחת לזה; מלבד "הוגו", אני חושב (ואולי גם "קאנדאן", לא יודע, לא ראיתי) לסרטים שלו יש סגנון ויזואלי מובהק שהוא שלו.
אני גם חושב שלסרטים של סקורסזה יש סגנון ויזואלי מובהק.
אני פשוט אומר שלבמאי יכול להיות סגנון ויזואלי מובהק אבל זה לא חייב לבוא לידי ביטוי בכל שוט ושוט. דוגמה אחרת: גם לנולאן חד משמעית יש לוק "נולאני" לסרטים שלו, וגם אצלו אני לא מבטיח שאני אוכל לזהות אותם בשוט אחד.
בקשר לסקורסזה, אפשר דוגמאות? אני חולה עליו ואני מודה שלא שמתי לב לנטיות האלה שלו (הרבה וואן שוטים? וואלה?). אם הייתי צריך לתת לו אלמנט ספציפי שהוא משתמש בו הרבה זה דווקא היה שימוש בקאטים מהירים (אבל סטאטיים. לא כמו גרינגראס נגיד) בשביל להפוך סצינה לאינטנסיבית.
בכל מקרה רק כדי להבהיר אנחנו לגמרי באותו ראש שסקורסזה במאי ענק עם סגנון ייחודי, גם ויזואלית. אגב, שני במאים ש*כן* הייתי יכול לזהות סרט שלהם משוט אחד הם ספילברג ו-
מייקל ביי (אסור להזכיר באותה שורה). רק מראה שהתכונה הזו לא בהכרח חופפת לכישרון של הבמאי.
עידן הפרובלמטיות
"הנוקמים: עידן אולטרון" הוא סרט בעייתי.
הבעייתיות הזו נובעת משתי הסיבות: הראשונה, הוא חלק מהיקום הסינמטי של "מארוול". למעשה, לא סתם חלק, אחד משני רגעי השיא שלה עד עתה (ביחד עם "הנוקמים" הראשון). לכן, הוא אמור להציג קשירה והידוק בין כל סרטיה על גיבורי על בנפרד. דבר שהוא לא משכיל לעשות. השנייה, כאמור, הוא סרט שעוסק במספר גיבורי-על שמשתפים פעולה וככזה, הוא לא ממוקד מספיק ולא מצליח לשלב ולתת במה גדולה מספיק לכל נפשות העל הפועלות בו.
שתי הבעיות האלו, לרגע לא אומרות שמדובר בסרט רע. להפך, זהו סרט נהדר שמצליח לספק אקשן ברמה גבוהה, הומור, טוני-סטארקי בעיקר, משובח ואפילו להציג נבל מאיים ולפרקים די טרגי. ועדיין, לא ראינו כבר את כל אלו? "מארוול" הוכיחה בשנים האחרונות שהיקום הקולנועי שלה, הוא לא רק יקום גיבורי העל העשיר ביותר, אלא גם אחד העולמות הקולנועיים העשירים ביותר בכלל. וכחברה שאחראית לעולם קולנועי כה רחב ועשיר במידע, שסרטיו מנסים לחדש ולגוון בכל הזדמנות שיש להם – הצגת עוד ממה שכבר נעשה בעבר – זה לא מספיק. זה טוב, אבל מוכר.
אולי כדי להבין את הבעיה בכך צריך לחזור קצת אחורה – אוגוסט 2014, ישות לא מוכרת בשם סטאר-לורד (מי?) הוא הגיבור של סרט גיבורי העל שאף אחד לא שמע עליהם ממש לפני – "שומרי הגלקסיה". הסרט הנפלא הזה, שדמויותיו מתקיימות גם הן בעולמם של "הנוקמים" וכל החבורה המוכרת, הציג דמויות שרוב הצופים בסרט לא הכירו לפני. עץ נדיב שיודע להגיד שלוש מילים ולתת מכות, רקון שעבר ניסויים גנטיים וסובל מפוסט טראומה והרפתקן חלל שכנראה גדל על האן-סולו וסובל משגעון גדלות – הן רק חלק מהן.
בסרט שנמשך שעתיים, הדמויות האלו, מלבד אקשן אדיר, כיף עצום ובריחה מכלא חללי, הצליחו – כל אחת בדרכה – להיות עמוקות ומעניינות הרבה יותר מדמויות בסרט גיבורי על ממוצע. שיתוף הפעולה ביניהן היה מלהיב, הקשרים נרקמו כראוי ומסרט שיכל היה להיות רק אקשן סתמי, "שומרי הגלקסיה", הפך לאחד הסרטים היותר טובים ש"מארוול" הוציאה. אחת הסיבות לכך היא אלמנט ההפתעה – הסרט הציג בטריילרים וברוח הכללית שלו המון כיף ושמר את המורכבות שלו ואת צדדיו הדרמתיים (שבקלות יכלו להפוך לקיטשיים) לחוויה הקולנועית. כך גם היה עם "קפטן אמריקה 2" שבין קטע אקשן מעולה אחד לאחר, הציג את הבעייתיות בחייו של סטיב רוג'רס שנאלץ להתמודד עם עולם חדש ושונה מכל מה שהכיר כשחי את חייו 70 שנה אחורה. באותה נשימה, "ת'ור 2", שם לעצמו למטרה להיות מהנה, מצחיק, סוחף ודרמתי במידה סבירה ולא מוגזמת. הסרטים האלו, כולם, שמרו על טון אחיד וידעו מה הם רוצים להציג ומה הם רוצים להיות – הייתה להם מטרה ברורה אותה הגדירו היטב, שנשמרה לכל אורכם.
כאן, אחרי סוג של הקדמה באורך ארבע פסקאות, מגיע השלב בו "הנוקמים 2" נכנס לתמונה. והוא, איך לומר, קצת יוצא מהמסגרת. הסרט זורק אותנו ישר לעניינים, בלי שום התראה מוקדמת, כל גיבורי העל האהובים נלחמים בארגון הכבר לא כל כך סודי הידרה, שמחזיק בשרביט של לוקי (רגע, מה?). בסצנת אקשן מדהימה שסטאלון היה מת לקחת חלק בה, ווידון מוכיח שלביים הוא עדיין יודע. בשוט אחד מלהיב, המרכז את כולם, הם עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב – נאבקים ברעים בדרכים מגניבות ואקרובטיות במיוחד.
כמה דקות אחרי כן, טוני סטארק ("היי, אני פרשתי ב'איירון מן 3', אבל כאן אני שוב איירון מן ואפילו לא אזכיר את זה שפרשתי") וברוס באנר מחליטים לעשות ניסויים בשרביט של לוקי (שוב, מה? מאיפה?) ובאמצעותו הם יוצרים, בלי שהם ממש שמים לב לכך, את אולטרון. רובוט שהיה אמור לשמור על העולם, אבל בתהליך הלידה שלו הוא ראה שאנשים עושים מלחמות ובלאגן אז החליט שכדי לשמור על העולם צריך לחסל את כל האנשים. אוקיי, מגניב. רובוט שרוצה להשמיד את העולם. עשו את זה כבר במלא סרטים אחרים, לא? כן? לא משנה יאללה. בנוסף לאולטרון, לסיפור מצטרפים גם האחים וונדה ופייטרו מקסימוף. הם מגיעים ללא כל התראה מוקדמת, ללא כל סיפור רקע (חוץ משורה אחת לא מאוד מוסברת) וללא כל עומק ממשי לדמויותיהם. בקיצור, הם כאן כדי להפוך את האקשן לקצת יותר מגניב.
גם החבורה האהובה, לא זוכה ליותר מדי התעסקות או פיתוח דמוית. הסרט מציג את כל הגיבורים ככלים במשחק ותו לא. ווידון, שביים גם את "הנוקמים" הראשון, יוצא מנקודת הנחה שהפעם הרקע לא מאוד חשוב ושהבדיחות והאקשן הם העיקר. הסרט אכן מצליח להיות גדול באקשן, אחת הסצנות בסוף היא הוכחה חותכת לכך. ואכן, הוא מבדר ומשעשע, אבל בדרך הוא שוכח להראות את ההבדלים בין גיבוריו, את צורות החשיבה השונות שלהן. אין קונפליקטים ממשיים ולא נוצרת בעייתיות בסיפור. גם כשהסרט הולך לכיוון אפל יותר, הרגשת הסכנה לא מתקבלת. אולטרון הוא אמנם ישות שיכולה לחדור לכל מחשב ולהשתלט על כל הרובוטים של סטארק, אבל הרצונות שלו לא מאוד מובנים, הוא לא מצליח להציג אג'נדה שאומרת יותר מ"באתי להרוס את העולם ואת כל מה שאתם מכירים כי בני אדם זה רע".
כתוצאה מכך, מתקבל סרט שאפילו שהוא גדול בקטעי פעולה ומלהיב עבור מעריצי "הנוקמים" על סרטיהם השונים, הוא לא מצליח להיות חכם ומורכב כמו מה ש"מארוול" הרגילה אותנו אליו בשנה החולפת. קווי עלילה שונים, מרגישים כמו פילר שנועד אולי להעמיק את אופיין של דמויות מסוימות, אבל לא מצליח לעשות זאת כי בעשרת הסרטים הקודמים, הן לא קיבלו מספיק נפח ובמה ולכן לא מצליחות באמת ליצור מנעד רגשי כלפיהן.
מעבר לכך, "עידן אולטרון" מרגיש הרבה פעמים כמו הכנה לסרט גדול הרבה יותר. כמו בידור להעברת הזמן עד ל"קפטן אמריקה 3: מלחמת האזרחים" או אפילו ל"מלחמת האינסוף". וזו הרגשה שאסור, בתכלית האיסור, לסרט להעביר. יתכן שהעומס העצום שקיים בסרט הזה הוא זה שהופך אותו לפרובלמטי: יש בו תשעה גיבורי על עיקריים, הוא מגיע אחר 10 סרטים שמתקשרים זה לזה בצורה יפה והוא צריך לשזור יחד לא מעט קווי עלילה שונים. כנראה שבגלל הרף הגבוה שהציב לעצמו, הוא לא מצליח להישאר מפוקס ולא מצליח להתמקד היטב ולספק נקודות מפתח חשובות עבור כל אחת מדמויותיו.
"הנוקמים 2" הוא מעין ניסוי קולנועי בגיבורי על: הוא מנסה להיות קצת מזה וקצת מזה ולקחת קצת פה ולשלב קצת משם. וכך, בניסיון להפוך דמויות מסוימות לקצת יותר מעניינות, אחרות לקצת יותר מצחיקות ונסיון ליצור רומן – הוא די הולך לאיבוד אחרי קטע הפתיחה המרהיב שלו ולא יוצר שילוב מוצלח בין צדדיו השונים. האקשן בו גדול והרמיזות לסרטים הבאים שמובאות בצורת הזיות, הן כמו ממתק לגיקים שבינינו, וכן, זה גם סרט מצחיק ומסוגנן ולגמרי מהנה. אבל הטון הלא האחיד שלו והיותו מבולבל, גורמים לו להראות כמו יצירה ש"מארוול" אולי הוציאה קצת בחופזה. מה שאמור היה להיות הסרט הכי גדול שלהם עד עכשיו, מרגיש בעיקר כמו בנייה לסרטים הבאים. זו בנייה מבדרת, משעשעת, גדושה באקשן איכותי, עם נבל תורן בעל קול מקפיא, אבל זה לא מרגיש כמו שיא. אליו, אולי נגיע ב-2018 עם "מלחמת האינסוף" ואפילו הוא – יחולק לשניים.
עד אז, מזל שיש את "דרדוויל".
דו מימד? איימקס?
מישהו יכול לשפוך אור על איזה פורמט מומלץ?
מתכננת לראות ביס פלנט בראשלצ ומתלבטת במה לבחור. אם האיימקס שווה כמו בשומרי הגלקסיה אז אין לי בעצם התלבטות:)
בניגוד ל"שומרי הגלקסיה",
"הנוקמים" מתרחש בכדור הארץ, וזה החיסרון שלו מבחינת איימקס/תלת מימד. הסיבה ש"שומרי הגלקסיה" נראה כל כך טוב הוא שכל הזמן היו בו דברים מרחפים ועולמות צבעוניים שונים ומגוונים – בדיוק הדברים שנראים טוב בתלת. ב"הנוקמים" יש פחות מזה, אז ההבדל בחווית הצפיה קטן יותר, לדעתי.
שני הסנט (והמימדים) שלי
אחרי שראיתי את 'הנוקמים 1' בקולנוע וסבלתי – להמחשה, כל כך סבלתי, שבפעם השנייה שראיתי אותו בבית על מסך 29 אינטש נהניתי הרבה יותר ורק אז התחלתי להבין למה כל כך הרבה אנשים אהבו אותו –
אני הולך רק לגרסאות דו ממד, ולא הרגשתי לרגע שאני מפסיד משהו.
(הסרט היחידי אולי שראיתי לאחרונה בתלת הוא 'כח משיכה', מסיבות ברורות. נדמה לי).
אני ראיתי באיימקס
מבחינת גודל המסך והסאונד זה בהחלט תרם לחוויית הצפייה. התלת-מימד, לעומת זאת, לא מורגש. לא מוסיף כלום לצפייה אך גם לא פוגם בה. אם בא לך חוויה קצת טובה יותר כדאי ללכת לאיימקס, אבל לא תפסידי משהו רציני אם תראי בגרסת דו-מימד רגילה.
למה אולטרון לא מפחיד?
הוא מאוד מפחיד לדעתי.
בתור רובוט יחיד הוא פחות מפחיד. אבל מה שמפחיד הוא הרעיון שאולטרון הוא לא רובוט יחיד אלא יישות שיכולה להתקיים בסייבר-ספייס (או "הענן" כמו שקוראים לזה כרגע) ותיאורטית, קשה מאוד להפטר ממנה, כמו שקשה להיפטר ממגפה.
אפשר להרוג רובוט אולטרון אחד וזה בהחלט אפשרי, אבל זה לא ימנע מאולטרון להמשיך להתקיים ופתאום לצוץ מעוד מפעל אחר שאפשר לייצר בו רובוטים.
וזאת יישות זדונית, מלאת שנאה, שרוצה להשמיד את העולם. זה מטריד ומפחיד.
"איכס! נכנס לי אולטרון לטלפון!"
הרעיון של ישות שנמצאת באינטרנט לא כזה מפחיד
גם כי הוא כבר ממזמן (ממזמן) לא חדש וחקרו אותו בהרבה דרכים, וגם כי זה לא שאולטרון עושה איתו יותר מדי – כמו שמישהו אחר ציין בתגובות, אולטרון בקושי ממנף את זה שהוא אינטילגנציה מלאכותית, ורוב הזמן רץ עם הגוף הרובוטי שלו ממקום למקום.
ואולטרון עצמו לא כזה מפחיד בעיקר בגלל שווידון מרגיז, ומוכן להקריב כל דמות וכל אופי שלה לטובת משפטי מחץ שנונים. בטריילר אולטרון היה מאד מרשים, אבל בסרט יש לו הרבה יותר מדי קטעי רשע-פתטי או קטעים מצחיקים במקום מפחידים, וזה מאד פוגע בדמות שלו (אגב, גם הרשע מהידרה שמופיע בתחילת הסרט סובל בדיוק מאותה הבעיה – ווידון חייב עורך, ודחוף).
וחוץ מזה יש את הקטע הקטן הזה של תכנית הזויה, מוטיבציה לא לגמרי ברורה, ומהלכים דביליים ברמה אחרת יש סיבה שהוא חטף את נטשה ואז לא עשה עם זה כלום? הוא סתם רצה לעזור לה להגיע למזרח אירופה?
שיט שכחתי לסמן ספוילרים
(ל"ת)