את רוב הדברים ששווה להגיד על "סוף המשחק" שווה להגיד עם ספויילרים. זה לאו דווקא בגלל שעיקר העניין בסרט הוא בסופו, אלא בגלל שכאשר כל פרט ופרט בסרט – החל מהבדיחות, התסרוקות ואיזה דמויות כן או לא מופיעות בו, שלא לדבר על השתלשלות העלילה – הוא ספויילר, קשה להגיד משהו בעל טעם בלי לספיילר משהו. לכן, אנחנו נגיש לכם שתי ביקורות: אחת מלאת ספויילרים נוראיים, וזאת, שנקייה מכל בדל מידע, קריצה, רמיזה וכדומה.
למרות שתכלס, אני לא לחלוטין בטוח למי ביקורת כזאת מיועדת – מה, יש מישהו שמתלבט אם לראות את "סוף המשחק"? שהעובדה ש-11 שנים ו-21 סרטים הובילו אותנו לפה לא עזרה לו כבר להבין אם הוא רוצה לראות? מה, אם אני אגיד שהסרט קקי אז לא תלכו לראות את מה שהוא האירוע הקולנועי של השנה? אם אני אגיד שהוא נהדר האדישות שלכם ממותג מארוול לפתע תתרפא? אבל בכל זאת, בואו נדבר על "סוף משחק", בלי ספויילרים, אפילו למחמירים.
אם בסרט קיץ טוב ממוצע יש שתיים-שלוש סצנות "וואו", כאלה שכולם יודעים שהם יזכרו, ונגיד שבסרט מעל הממוצע יש איזה שבע כאלה, ל"סוף המשחק" יש כחמש-עשרה ומעלה. יש לו כל כך הרבה סצנות שגורמות לך להגיד "אומייגאד", שהסרט, בלית ברירה, משתמש בחלק מסצנות ה"השם ישמור" האלה רק כדי להגיע לסצנות "הו אללי מה קורה פה" שמגמדות אותן. "סוף המשחק" הוא לחלוטין חגיגת מארוול אחת גדולה שנהנית מכל מה שיש ליקום הזה להציע והיא לא הולכת להתקמצן ולהתחשבן דווקא עכשיו. זה פחות שהלסת שלך נשמטת מדי פעם במהלך הסרט כמו שמדי פעם הלסת שלך נזכרת לעלות למעלה ולהיפגש עם שאר הפה שלך.
חוץ מבאותן סצנות מדהימות שציינתי, השפע של מארוול בא לידי ביטוי בכך שהסרט נהנה ממה שהוא ללא ספק, אחד מצוותי המשחק הכי טובים שאי פעם גויסו לסרט. זה לא מהיום – למארוול יש היסטוריה ארוכה של לשכור שחקנים טובים ומוכשרים בשביל תפקידים שמדי פעם מסתפקים בכמה שורות בלבד וזה לחלוטין משתלם – בסרט הזה יש את כל הטוב שיש למשחק הדרמטי, הקומי והאקשני בעולם להציע בעודפים בלתי הגיוניים. "סוף המשחק" מכיל, בתורו, כמה מרגעי המשחק הטובים ביותר שהיה ליקום של מארבל להציע, ולהזכירכם – היה ליקום הזה להציע רגעי משחק טובים כבר הרבה מאוד זמן.
מה שמוביל לדבר הבא – הסרט הזה הוא סערת רגשות. חוץ מאימה ומחזמר יש בו, נראה לי, הכל: דרמה, מדע בדיוני, אקשן, פנטזיה, מתח, וקומדיה. למרבה הפלא, הם משתלבים ביחד נהדר – הסרט מצליח לקפוץ מבדיחות שטותיות ל"גורל העולם מונח על כתפינו" בלי למצמץ. ואני לא מדבר על השטאנץ של מארוול שכל סצנה דרמטית מסתיימת בפאנץ' כי צריך לזכור שכיף פה – לסצנות הדרמטיות יש את כל כובד המשקל בעולם ואז לסצנות הקומיות דוחסים את כל הפאנצ'ים המטורפים שאפשר. זה עובד איכשהו.
אז אם במקרה התלבטתם לגבי "הנוקמים" החדש – לכו לראות אותו. אני כמובן כותב את זה בהנחה שראיתם את הסרטים הקודמים, כי מן הסתם האפקט הרגשי של הסרט יהיה פחות משמעותי אם אתם לא מכירים את הדמויות ואת הסיפור שלהן. למען האמת, אני אפילו לא בטוח שאני יכול לדמיין איך בשלב זה סרט של מארוול נראה לאדם שלא ראה סרט של החברה מימיו. אם גם לי היו רגעים בהם לא הבנתי מי זה מי ואני עוקב מבגרות אחרי כל המהלכים שקורים ביקום הזה, אני די בטוח שלטירון חוויית הצפייה כוללת בעיקר לשאול את הבן אדם שלידו את כל השאלות שבעולם. אני מניח שלאדם בדיוני שכזה הסרט עדיין מאוד מרשים, מצחיק ודרמטי – אבל כנראה פחות מרגש, ובטח שיותר מבלבל.
"סוף המשחק" הוא ככל הנראה לא הסרט הכי טוב של מארוול, אבל אולי אני שופט אותו לרעה זה רק בגלל שכל הכלים שיש לי בשביל לשפוט סרטים במוח שלי לא ממש מכויילים לסרט בסקאלה כזאת. אולי רק אחרי שאעכל את הכל אוכל להבין שבעצם הוא כן. אולי רק אחרי שאעשה את זה אבין שהוא הרבה יותר גרוע. אני לא יודע. מה שאני יודע זה שהוא בהחלט הסרט הכי גדול של מארוול (והכי ארוך, למרות ששלוש השעות שלו טסו די בזריזות) והכי מארוול של מארוול והכי וואו הולי וואו וואו של מארוול. כשאומרים ש-11 שנה הובילו לרגע הזה, אף אחד לא צוחק. ההישג הבלתי נתפס בזמנו של "הנוקמים" הראשון פשוט מתגמד לעומת מה שקורה כאן – היקום הקולנועי הזה אסף עוד ועוד דמויות בעוד ועוד סרטים בשביל להביא אותם בדיוק לנקודה הזו – אחד הסרטים השאפתניים, הגדולים והמגניבים ביותר שהיו אי פעם. הוא חגיגה עצומה לכל מעריצי מארוול, אירוע קולנועי שגם אנשים שרק בעקיפין מחבבים את מארוול חייבים לעצמם ואפילו אלה שיוצאים נגד מארוול וזה שכל הסרטים שלהם אותו הדבר וכו' וכו' יצטרכו להוריד את הכובע ולהתרשם מהסרט הזה, מפייגי שהצליח לתכנן את כל זה עוד מ"איירון מן" (שבדיעבד נראה קטנטן), מהאחים רוסו שהוכיחו שהם הרבה מעבר מצמד במאים להשכרה ומצוות השחקנים שבאמת אין זמן למנות את כולו ואת כל ההישגים שלו. ספק אם נראה עוד אירוע כזה אי פעם בקולנוע. איזה מזל שיש לנו את המזל לחוות אותו בזמן אמת.
רק שאלה
מתי תצא הביקורת עם הספויילרים?
השערה לא מבוססת: מוצ"ש-ראשון
(ל"ת)
מממ...
הרגע פרסמתי תגובה בדף הסרט ובה הפלתי תחינתי בפני דורון שיחזור מהפרישה שלו כדי לכתוב ביקורת על הסרט!
סליחה, יהונתן, אבל אתה יודע, כמו שבסרט היה את הקמאו האחרון של סטן לי, קיויתי שאולי האב המייסד של האתר יחזור כאן לרגע, כי אם לא לארוע הקולנועי המטרוף הזה, אז למה כן? ל'כוח הטיטאנים'?
אבל אחלה ביקורת, באמת. וכל הכבוד שהצלחת להעביר ביקורת משכנעת כל כך בלי אף ספוילר. תזהרו מהאינטרנט, אנשים.
את דעתי על הסרט אפרט בימים הקרובים, כאן ובפוסט המתוכנן עם הספויילרים.
ואחרי קריאה נוספת של הביקורת
אני מרגיש שלא פרגנתי מספיק: ביקורת נהדרת ממש. את מה שהיה חשוב לי למשל – להעביר לקורא את גודל הגרנדיוזיות של הסרט – היא עשתה מצוין ("בסרט הזה יש את כל הטוב שיש למשחק הדרמטי, הקומי והאקשני בעולם להציע בעודפים בלתי הגיוניים"), וחוץ מזה נגעה גם בנקודות נוספות בשנינות ובהומור ("זה פחות שהלסת שלך נשמטת מדי פעם במהלך הסרט כמו שמדי פעם הלסת שלך נזכרת לעלות למעלה ולהיפגש עם שאר הפה שלך").
תודה יהונתן!
כמות הקרנות פסיכית
לא זכור לי בשנים האחרונות סרט עם כל כך הרבה הקרנות באותו יום. לא אתפלא אם ישבור שיא כלשהו…
שיא כלשהו?
ההערכות הנוכחיות של בוקס אופיס מדברות על פתיחה פסיכית של 300 מליון דולר רק בצפון אמריקה, ואנשים כבר מדברים על פתיחה גלובלית של מיליארד דולר(!).
אם לצטט את עצמי מדף הסרט: זה לא סרט, זה ארוע תרבותי שייזכר שנים. וכמו המשפט המסיים בביקורת: "ספק אם נראה עוד אירוע כזה אי פעם בקולנוע. איזה מזל שיש לנו את המזל לחוות אותו בזמן אמת".
יש לזה באמת סיכוי לעבור את אוואטר?
בכל הנוגע לסופ"ש ראשון, אין ספק שישברו פה הרבה שיאים, וכנראה שבכל הריצה שלו הוא יעבור את איפיניטי וור ואולי גם את הטיטאניק ואת מלחמת הכוכבים. אבל זה יכול לעבור את אוואטר? אחרי הכל, בניגוד לאוואטר, זה לא סרט חדש וראשון בפרנצ'ייז, אלא 22 במספר, שבשביל לראות אותו ולהנות ממנו באמת, אתה צריך לראות איזה 7 סרטים. ובאמת, כל מי שראה מספר סביר של סרטים ביקום הסינמטי הזה כנראה ייראה אותו בקולנוע. אבל זה היה אותו דבר גם באינפיניטי וור. הסיבה שבגללה אנדגיים כנראה יעקוף את אינפיניטי וור, זה שבגלל הרעש שאינפיניטי וור עשה, מארוול צברו לעצמם כמה מעריצים חדשים. השאלה היא, אם זה מספיק מעריצים חדשים. בשביל לעבור את אוואטר, אנדגיים צריך לעשות 700 מיליון דולר יותר מאינפיניטי וור. בשביל זה צריך המון מעריצים חדשים. המון. זה באמת יכול לקרות?
כך בדיוק הרגשתי
מאכזב מאוד
משעמם.
באמת שאני לא מנסה להיות הייטר, באתי כדי להנות, לא הצלחתי.
אפרט יותר בביקורת נספויילרים, אבל בנתיים, ממש אשמח לשמוע איזה 15 סצנות שומטות לסתות היו בסרט. בחיי שקשה לי לדמיין מישהו שהחוויה שלו מהסרט הזה היה "וואו" טוטאלי. מילא במערכה האחרונה, אבל בשעתיים שלפני זה? זה היה underwhelming לגמרי.
טוב, אתה לא פה מהיום
וברור שמי שפחות התחבר לסרטי מארוול הקודמים, כמוך, ייהנה פחות מהמערכה האמצעית.
ותסלח לי, קשה לך לדמיין את המישהו הזה שאתה מדבר עליו? זכותך המלאה והברורה לא לאהוב את הסרט, אבל אתה באמת לא מסוגל להבין למה מעריץ מארוול היה עם עור ברווז מתחילת הסרט ועד סופו?
כן, החוויה שלי, ושל עוד עשרה אנשים לפחות שהספקתי לדבר איתם הערב, היתה 'וואו' טוטאלי. בוא, לחשוב אחרת זה בסדר, לשאול 'איך אפשר לחשוב אחרת' כבר גובל בהתנשאות.
האמת שכן, קשה לי.
זתומרת, עובדתית אנשים עפו, וגם באולם שלי היה מספר לא בן מניה של מחיאות כפיים (שמח שאתם נהנים חבר'ה, אבל מי מוחא כפיים להוק איי?). וכאמור על המערכה האחרונה אני מבין ואפילו שותף-היה באמת מרשים.
אבל כל מה שבאמצע היה מריחה. כאילו, לא ראיתי אפילו את הפוטנציאל ל"וואו". לא היה כמעט שום קרב. שוב דבר דרמטי במיוחד לא קרה (טוב, אחד). שום הפתעה גדולה או סתם סצינה יוצאת דופן.
היה לך עור ברווז מתחילת הסרט ועד סופו? ממה?
מעריך את הכנות, דבר ראשון
לא מעט אנשים שאינם מחובבי מארוול היו כעת מתחילים עם הזלזול הבלתי-נסבל שלהם שמריח היפסטריות למרחק של קילומטרים. נשמע שאתה באמת רוצה להבין, אז אפנה אותך לטקסט שפרסמתי הרגע כאן בתגובות. אמ;לק: הקטע של סגירת המעגל מול עשרים ואחד סרטים הוא הנושא המרכזי של הסרט, והפאן סרביס שהתפרס על פני המערכה האמצעית היה מהמוצדקים בהיסטוריה. כמו כן, ההמתנה לפתרון ושבירת הציפיות החכמה של התסריט החזיקו אותי על קצה המושב, אז כן, עור ברווז.
אני נגיד מזדהה עם העור ברווז, וגם הפאן סרביס היה מתבקש ומוצדק לחלוטין ועשוי סה"כ מאוד טוב. אבל, נראה לי, שזה היה סרט צפוי מאוד. שבירת הציפיות החכמה נגמרה בערך אחרי ארבעים דקות, ומשם כבר היה די ברור לאן זה הולך, גם אם בצורה מתבקשת ועשויה לעילא.
מה שכן, לגמרי עור ברווז.
כמו שכתבת למעלה, על הצפוי והלא צפוי נדבר כבר עם ספוילרים
(ל"ת)
כלומר, למטה. ווטאבר.
(ל"ת)
אולי זה באמת כל הקטע.
פשוט סרט שמיועד בראש ובראשונה למעריצים, ואני לא מעריץ. בשיעבד יכל להיות מענין לקחת להקרנה מישהו שהוא באמת אוהד שרוף (היה איתי אחד שראה ואהב את כל הסרטים של מארוול, אבל הוא לא מעריץ ברמה הזו. הוא אהב את הסרט יותר ממני, אבל גם השתעמם קצת. כנראה שההנאה באמת עומדת ביחס ישר לאהבה שלך ליקום).
תגובה מקסימה!
אהבתי את הקטע עם הזרים בקולנוע בשבעה
אני איתך
השתעממתי מכל רגע. הרגשתי מאות תאי מוח נשרפים בכל שניה של הסרט (והיו הרבה כאלה).
גם אני אהבתי את כל הסצנות האלה.
שלושת הסעיפים האחרונים שלך אפילו ריגשו גם אותי.
ההפתעה שלי זה בדיוק מההגדרה, ע"י רבים וטובים, של כל השעתיים הראשונות כעור ברווז רצוף, שמיטת לסתות קבועה, וואו אחד גדול. זו תעלומה מבחינתי (שאולי נםתרה בעצם. ראה תגובה שלי לבארי למעלה).
חשבתי שאני היחיד
ממש לא הבנתי על מה ההתלהבות. הרי הסרט משעמם, אולי הוא מיועד לגיקים שמתרשמים שכל הגיקים האחרים מדברים על זה. יונתן צרויה מזהיר שמי שלא עוקב אחרי כל הגיבורים בכל הפרקים הקודמים לא יבין את ההתלהבות ואכן זה כך. נראה לי שכל תופעת מרוול צריכה להיתפס ברמה התרבותית פסיכולוגית. זה מעין דת בקרב יודעי ח״ן וכל ההתלהבות הוא שזה שלהם. הם חלק מתנועה עולמית
"דת" מרגיש לי קיצוני
כי בסופו של דבבר זה כמו סדרת טלוויזיה – מי שיצפה עכשיו ב"משחקי הכס" או יילך לבדוק את הפרק האחרון של "שובר שורות" או "הסופרנוס" כנראה פחות יתלהב ויבין ממי שכן. מארוול הצליחו בכך שהם לקחו את הפרקים שלהם אל המסך הגדול (והם הצליחו לשמור על רמה אחידה לכל אורך הדרך, ואפילו להעלות את הרף מדי פעם), אבל מפה ועד דת נראה לי שיש קפיצה.
יופי של ביקורת
לחוויה שהיא הסרט הזה.
בעיקרון, כמעט כל שנאמר כאן נכון גם בלי הסרט עצמו. כי ההצלחה המדהימה של מארוול הייתה ברורה עוד לפני שהוא בכלל יצא.
זה כמות הציפייה, ההתרגשות, המסע, כ"כ הרבה שנים ודמויות וסרטים שמתקבצים לרגע אחד.
וזה בהחלט רגע אחד ענק שבענקים. אכן, וואו, אין ספק. יהונתן ממש דייק בכל מה שהוא אמר, מכמות הרגעים המדהימים הבלתי נגמרת שיש בסרט, ועד תצוגות המשחק שהזכירו לנו גם איזה שחקנים נהדרים משחקים בסדרה הזאת. הכל נכון. זאת חוויה שאכן יש לנו זכות להיות חלק ממנה וכיף גדול לקחת בה חלק.
כמעט אפשר להגיד שהסרט הזה חייב היה להיות 'וואו'. קשה לי לראות את הבמאים שעשו עד עכשיו את שני הסרטים הכי טובים בכל היקום הקולנועי של מארוול (לדעתי כמובן), לוקחים את הרגע הזה שמסכם עשור ועושים ממנו קשקשת. זה כמעט לא הגיוני בשום צורה.
אין כאן במטרה לקחת מהקרדיט של האחים רוסו שבפעם הרביעית ביקום (מתוך חמש) נותנים כאן בראש בצורה חד משמעית. הם עושים עבודה יוצאת מן הכלל אם זה באקשן, בערבוב הכ"כ רב מידי של דמויות, בדרמה שמופיעה כאן בכמויות מסחריות, בהומור המשובח, ברפרנסים ואפילו בקיטש. יש המון קיטש בסרט הזה וגם רובו עובר חלק. לגמרי מגיע להם.
אבל. 'הנוקמים- סוף המשחק' הוא גם סרט בפני עצמו (אם בכלל אפשר להתייחס אליו ככזה, לא בטוח).
ואת ה'אבל' אני אשאיר לביקורת עם הספויילרים ואחרי עוד צפייה או שניים, כי יש כאן 'אבל' מאוד גדול.
מתוך חמש?
האחים ביימו 4 סרטים ליקום מארבל – חייל החורף, מלחמת האזרחים, מלחמת האינסוף, סוף המשחק. מה אני מפספס?
(אה, ותודה![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
)
אתה מפספס את מה שאני פספסתי
(ל"ת)
אני איטי, אפשר שוב?
(אלא אם התכוונת ש"בטעות כתבתי ארבע (מתוך חמש) ולא שלוש (מתוך ארבע), ואז סבבה).
בדיוק מה שהתכוונתי
תודה!
גם את אנטמן לדעתי
(ל"ת)
לא רואה צורך לכתוב ״לדעתי״ כשמדברים על עובדות
ואת אנטמן ביים אדגר רייט עד שהוחלף ע״י פיטון ריד שחתום כבמאי הרשמי.
כתבתי לדעתי כי לא הייתי בטוח
(ל"ת)
סליחה על הקטנוניות אבל זה עדיין לא
אם אתה לא בטוח יותר הגיוני להשתמש ב״אם אני לא טועה״ או ״אם אני זוכר נכון״ כשמדברים על עובדות ו/או נתונים כמו במקרה הזה. ״לדעתי״ מתאים יותר כשמביעים דעה על משהו או נותנים פרשנות למשהו.
קיבלתי. תודה על התיקון
(ל"ת)
לא סרט, ארוע
איך? איך מתחילים לכתוב סקירה על מה שהוא לא רק סרט, אלא ארוע; ארוע בומבסטי, גרנדיוזי, אפי וגדול מהחיים?
אפשר, כמובן, לנתח את 'הנוקמים: סוף המשחק' לפי כללי הביקורת היבשה – וגם לפי הכללים (הלא-כתובים) הללו, הוא ייצא ענק. ואגב, אם הסרט הזה לא יהיה מועמד לאוסקר השנה, אפשר לסגור את האקדמיה. זאת תהיה הטעות הכי גדולה שלהם אי פעם. כן, יותר מהפעם ההיא בה הם לא נתנו ל'אביר האפל' מועמדות.
תצוגות משחק, למשל. רוברט דאוני ג'וניור הוא הלב הפועם של היקום הקולנועי של מארוול; את זה כולם יודעים. אבל ההופעה שהוא נותן בסרט הזה היא אחת מהופעות המשחק הכי טובות בהיסטוריה של היקום הקולנועי. בסצינה אחת מדהימה הוא מתעלה על כל מה שידענו עליו ועל הדמות שלו. כך גם בולטים לטובה חברים נוספים בקאסט, ואי אפשר למנות את כולם כי זה פשוט ייקח שבוע. נציין רק את כריס המסוורת', ששוב נותן הופעה מדהימה כאל הרעם האסגארדי, והתפניות שהתסריט מעביר את דמותו גורמות לו, שוב, לזרוח.
או אם ניקח את הנושא של העלילה, או יותר נכון, התסריט. הוא עושה דברים גאוניים ממש, ששוב, בעולם מתוקן היו מינימום קרדיט לפסלון מוזהב. התסריט יודע מה הצופים יודעים ולמה הם מחכים, ואז משחק עם הידע הזה בצורה שומטת לסתות. אחרי עשרים דקות של סרט כבר מבינים שכל מה שחשבנו שיקרה, או שלא יקרה בכלל, או שיקרה בצורה אחרת (ומגניבה יותר).
אבל אם אחזור לנימה שבה פתחתי, אז התחושה היא שהתעסקות בסרט כסרט רגיל פשוט חוטאת למה שהוא. אני עוד אשוב ואשבח את הבימוי והתסריט, אבל בואו נדבר רגע על הסרט לא כסרט, אלא כארוע.
יש רגעים בהיסטוריה של הקולנוע שייזכרו בגלל פריצות דרך טכנולוגיות. 'אווטאר' הביא את כל הסכומים השערורייתים שהוא הכניס רק בגלל שהוא היה הראשון שהציג שימוש טוב וראוי בתלת מימד.
יש רגעים בהיסטוריה של הקולנוע שייזכרו בגלל הופעות משחק מדהימות. הית לדג'ר הוא אולי הדוגמה הכי מפורסמת לכך: 'האביר האפל' היה סרט שעבד בגלל הרבה סיבות, אבל בראשן היה הג'וקר הבלתי נשכח של לדג'ר שעשה את הסרט למה שהוא.
יש רגעים בהיסטוריה של הקולנוע שייזכרו בגלל חווית האפיות ומקסום (מלשון מקסימום) של האסקפיזם שיש לקולנוע להציע. 'שר הטבעות' היה אפוס חסר תקדים, שיצר עולם כל כך מופלא ומפורט שאי אפשר היה שלא להישאב אליו. כולנו התרגשנו לבקר בארץ התיכונה וחווינו את המסע של הגיבורים בהזדהות מוחלטת, למרות שבעולם שאנחנו חיים בו אין קוסמים או שרי אופל המפקדים על צבאות של אורקים.
מול כל אלו ודומיהם, 'הנוקמים: סוף המשחק' ייזכר עוד עשרות שנים כאחד הארועים הקולנועיים המשמעותיים ביותר שידע העולם המודרני: קתרזיס מושלם לציפיה של אחת עשרה שנים. הדבר הזה לא היה מעולם, וספק גדול מאד אם יקרה שוב אי פעם.
מה שנעשה כאן על ידי אולפני מארוול הוא פשוט בלתי נתפס. כל כך הרבה דברים היו יכולים להשתבש בדרך. אם תפסתם שיחה עם איזה מעריץ מארוול, או עם עצמכם במקרה שאתם המעריץ הזה, ונסיתם לפני הצפיה בסרט להבין את גודל הציפיות, קלטתם בוודאי שהן הגיעו מכאן עד גלקסיה שעוד לא התגלתה בכלל.
והסרט אשכרה עמד בציפיות הללו. הוא נתן לנו את הסיום שהגיע לנו, בצורה מדהימה, חכמה ומאתגרת. לשבת בקולנוע מול המסך הענק ולצפות בסרט הזה, היה אחד הארועים הכי מרגשים שחוויתי בחיים.
תכל'ס, גם אם אני אמצא נקודה או שתיים שהפריעו לי (ויש, האמת), אז גם אם בסרט רגיל היה אפשר לצקצק בלשון בחשיבות ולציין את הנקודות הללו כחיסרון – בסרט הזה זה פשוט לא מוצדק. פעולה כזו נמצאת במילון ליד המילה 'התקטננות'. לא נותנים לדברים קטנים כל כך להרוס חוויה עוצמתית כל כך.
הסרט הזה הוא מה שבשבילו נוצר הקולנוע, הדבר המדהים הזה שמשתמש בחושים שלנו ועושה לנו באמצעותם דברים מופלאים. הוא סוגר מעגל ענק בצורה נבונה, רגישה ומדוייקת; הוא מודע לציפיות של צופיו ומשתמש בכך כדי להפתיע בצורה בלתי צפויה לחלוטין, לא פעם ולא פעמיים; הוא מכבד את הדמויות שלו ואת העלילה שלו, ולוקח כאלו תפניות בסיפור, הן קטנות והן גדולות, כדי לתת לנו את הדבר הזה שחשבנו שבלתי אפשרי לעשות: סיום הולם לסדרת הסרטים הגדולה ביותר בהיסטוריה.
חששתי מאד ממה שיקרה בסרט. חששתי מפתרונות קלים מדי, מהסתבכויות קשות מדי ומפעולות ודמויות לא אמינות מספיק. כל החששות התבדו. הסרט לקח את כל הציפיות הבלתי הגיוניות, והתעלה עליהן. מה זה התעלה: זוכרים את הגלקסיה הלא ידועה מלפני כמה פסקאות? אז הסרט עבר גם אותה, המשיך הלאה ואז גילה שגם היקום עגול ופגש אותנו אחרי כל הסיבוב בקולנוע, נרגשים ומודים לקווין פייגי על סבלנות הברזל שלו שחיכתה אחת עשרה שנה כדי לבנות לנו את ההייפ ואז לפרק אותו בקתרזיס מושלם; לאחים רוסו שהבימוי הפנטסטי שלהם תרם לאיזון הלא יאומן שהושג בסרט בין הדרמה הסופר-מטורפת להומור הידוע והמתבקש; לתסריטאים על כתיבה חכמה ומבריקה, שהרכיבה פאזל של חמשת אלפים חלקים בדיוק של סכין מנתחים; ולצוות השחקנים הענק והמדהים על העבודה המצויינת שהוא עשה. וכמעט שכחנו את המלחין אלן סילבסטרי, על הנעימה האחת והיחידה.
'הנוקמים: סוף המשחק' הוא מן הסתם לא סרט מושלם. אין מושלם בעולם. אבל כשאתה עסוק במשהו גדול כל כך, בחוויה עצומה כל כך, עצם השאלה האם אתה במצב מושלם כבר מחטיאה את המטרה.
הרבה פעמים בחיים, גם בנושאי קולנוע וסרטים, מזכירים את הביטוי הזה 'להתרכז בחיובי'. בסרט הזה לא צריך 'להתרכז' בחיובי. זה קל ופשוט: רק להישאב פנימה לאחת החוויות הכי חזקות שתהיינה לכם בחיים, ולהצטמרר מרוב עונג.
קצת פרופורציות
אתה מדבר על "ההיסטוריה של הקולנוע", אבל – במקרה הטוב – אתה מתכוון ל"היסטוריה של קולנוע של גיקים". הית' לדג'ר הוא לא הדוגמה הכי מפורסמת לתצוגת משחק מדהימה uמה שרוברט דאוני ג'וניור עושה בסרט הזה הוא לא אחת מהופעות המשחק הכי טובות בהיסטוריה של הקולנוע, היו סרטים אפים לפני 'שר הטבעות' וחידושים טכנולוגיים חשובים הרבה יותר מהתלת-מימד של 'אווטאר'.
זה לא מאוד קריטי בזמן אמת – אולי אפילו עדיף שזה יהיה להפך – אבל בדיעבד צריך להבחין בין חוויה אישית לבין השלכתה על הכלל: גם על כלל הצופים וגם על כלל הקולנוע.
קודם כל, נצמדת ל*דוגמאות*
מודה שכשלתי בלשוני לגבי הית' לדג'ר, אבל לגבי רוברט דאוני ג'וניור לא כתבתי 'ההיסטוריה של הקולנוע' אלא 'ההיסטוריה של היקום הקולנועי'. גם 'אווטאר' ושר הטבעות הן דוגמאות, וקשה להתווכח עם הרוח שהם שידרו, גם אם הם לא 'הכי הכי' בתחומם.
ובוא, אחרי הסכומים הסופר-סופר-מטורפים שהולכים ומתבררים כעת לגבי ההכנסות של הסרט הזה, יום וחצי אחרי התגובה שלך, אז כן, ההיסטוריה של הקולנוע *כולו*. תעשה לי טובה: סכומים כאלו – וביקורות כאלו – לא מגיעים מגיקים בלבד. ברור שמתרחש כאן ארוע תרבותי משמעותי, ולהכיר בכך לא מרדד את תעשיית הקולנוע או משהו. יש מקום להכל. אתה מוכן לומר ש'סטאר וורס' לא שינה את פני הקולנוע רק בגלל שהוא סרט 'גיקים'?
גם לגבי מה שכתבתי על האוסקר, כבר עכשיו יש קולות האומרים שמן הסתם הסרט יגרוף כמה מועמדויות משמעותיות (נסה כאן: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5499151,00.html).
אני מודה ששלוש עשרה הפישלייקים של התגובה שלך גרמו לי לחשוב שוב על מה שכתבתי. עשיתי זאת, ואני עדיין עומד מאחורי כל מילה (טוב, כמעט כל מילה). לא מאוחר מדי לזהות את הטרנד ולהצטרף.
יש הבדל בין "חשוב" ל"הכי חשוב"
נתחיל במה כן:
ההישג של פייגי בבניית הייקום של מארוול הוא עצום – ובהחלט מדורג כאחד ההישגים הכי גדולים (שאני מכיר) בתולדות הקולנוע: להצליח לייצר 22 סרטים שמתכתבים אחד עם השני בצורה כמעט חסרת בעיות, ושבונים ייקום בדיוני מהמסד ועד לטפחות זה מאוד, מאוד מרשים.
הסרט הזה גם הולך לעשות המון, המון, המון כסף. אני לא יודע אם הוא יהיה הישג ברמה של "אווטאר", אבל הוא ללא ספק ישבור הרבה שיאים.
ולבסוף, את התחושה שהייתה באולם הקולנוע אני לא זוכר מאז 'שר הטבעות': הרגשה שכל האולם היה שותף לה (הרגשה *של* האולם, במובן מסוים) שיש כאן אירוע תרבותי משמעותי, שיש כאן איזה שיא ואיזה סיכום. גם זה נדיר מאוד, ולמרות שזה היה קודם, ועוד יהיה אחר-כך, זה קורה רק אחת לכמה שנים.
מה לא:
בניית הדמויות ביקום הקולנועי של מארבל, ואיכות המשחק, בהחלט ברמה גבוהה. אבל הן לא מתקרבות אפילו לפסגה של ההופעות הקולנועיות, עזוב של כל הזמנים, של השחקנים המשתתפים בסרטים עצמם. הנקודה השניה היא אולי עניין של טעם, הראשונה, לא ממש.
בסרטים האלה – באף אחד מהם – אין חידושים קולנועיים ממשיים. בכולם ביחד כן, כאמור, אבל רק ברמת התסריט, וגם שם, בגלל ההיקף, לא האיכות. אין כאן חידושים ממשיים בבימוי, באפקטים, בפסקול, בתאורה וגם בצורה שבה מספרים סיפור.
ובעיקר, העולם של הגיקים איננו העולם כולו, ושבירת קופות איננה השפעה תרבותית. "אווטאר" היה אירוע תרבותי עצום בזמנו, והתפוגג כאד מבחינת ההיסטוריה של הקולנוע. סרטי "הארי פוטר" היו חשובים מאוד בזמן אמת, והמורשת הקולנועית שלהם די זניחה. בוודאי שיש גם סרטי מדע-בדיוני ופנטזיה שמשנים את העולם – אכן, הטרילוגיה המקורית של מלחמת הכוכבים היא דוגמה מצוינת, אבל גם מאוד נדריה – אבל רובם, ורוב תצוגות המשחק והבימוי בהם, לא.
אגב, לגבי הצטרפות לטרנד, בוא נאמר שאני איתו כבר אי-אלו שנים. אבל אני משתדל שלא להתבלבל בין הטעם האישי שלי למדדי איכות רחבים יותר.
אני אנסה לפרק את זה
דבר ראשון, אני חושב שאנחנו צריכים להסכים לגבי המושגים שאנחנו דנים בהם. מה נקרא 'ארוע תרבותי'? מה נקרא 'משהו ששינה את פני הקולנוע'? הבאת את 'אווטאר' ואת 'הארי פוטר' כדוגמה למשהו שבזמן אמת היה נראה משמעותי ואז התפוגג מבחינת "מורשת קולנועית". כבר כאן אפשר לדון האם חייבים שינוי במורשת הקולנועית כדי להגדיר סרט כארוע תרבותי (אני לא בהכרח מסכים עם זה), אבל אפילו אם נניח שכן, אני לא רואה כיצד היקום הקולנועי של מארוול לא כבר עשה את זה. כל אולפן בעולם כבר ניסה לעשות יקום קולנועי, רק בגלל מארוול, ואמנם רובם נכשלו, אבל תהיה בטוח – בטח לאור המספרים ש'סוף המשחק' מביא עכשיו – שהם ינסו עוד הפעם. כך שכן, יצירת 'יקומים קולנועיים' היא בהחלט מורשת. כאן אפשר לטעון שזה לא קשור ל'סוף המשחק' ספציפית, אבל למעשה הוא הנקודה שבסיום הארוע המתגלגל הזה, כך שבהחלט יש לו חשיבות עצומה מהבחינה הזו.
בנוסף, אני לא ממש מסכים לגבי ההישגים הקולנועיים של מארוול. גם כאן אנחנו צריכים כנראה תיאום הגדרות, אבל אני אנסה לבנות כיוון. קח למשל משפט שכתב המבקר של וואלה, אילן קפרוב, על הבימוי של האחים רוסו ב'מלחמת האינסוף': "היכולת להכיל את אלה מבלי לאבד לרגע את השליטה על הקצב ועל הסדר, היא הישג שבז'אנר קצת יותר "רציני" היה זוכה להרבה יותר כבוד". הבאתי את הציטוט הזה כי הוא מתחבר למשהו שאני חש פעמים רבות ומאד מתסכל אותי, ומדי שנה אני מקטר על זה כאן סביב טקס האוסקר: חוסר ההערכה המובנה אצל רבים כלפי הז'אנר הזה. אם נסכים שהאיזון המושלם שקפרוב מדבר עליו הוא גם הישג של הבמאים ולא רק תסריטאית, הרי שהנה לך מודל לחיקוי לכל הסטודנטים לקולנוע שרוצים יום אחד להיות הספילברג הבא. הם לא צריכים לראות רק 'נהג מונית' ו'החבר'ה הטובים', אלא ללמוד גם איך לעשות סרטי ענק במאתיים מיליון דולר. זאת גם אומנות.
דיברת על 'חידושים'. זאת גם הגדרה שצריכה הסכמה. מה נחשב לחידוש? קולנוע בצבע? תלת מימד? צילום בעדשת עין הדג (היי, לנטימוס)? או שוירטואזיות בבימוי סצינות מורכבות גם מספיקה?
זה מתחבר גם למה שטענת על הופעות משחק. כבר ציינתי שלא התכוונתי להשוות את ההופעה של דאוני ג'וניור להופעות ענק זכורות מכמעט מאה שנות קולנוע. אני כן חושב שלא מוגזם להגיד שמגיע לו מקום של כבוד לפחות ביציע. גם כאן, לתחושתי, יש הטיה לתצוגות משחק שכוללות דמויות הקרובות לעולם האמיתי. אני לא מבין מדוע לגלם דמות של פלייבוי שנלחם בפשע עם חליפה רובוטית זה יותר קל. אם אני לא טועה, ממש כאן באתר נתן הכותב עידן זיירמן הרבה כבוד להופעות של דאוני כטוני סטארק, למרות ששם הבחירה צומצמה להופעות מסרטי גיבורי על – ששוב, לא ברור לי מדוע זה אמור לרדד את התוצאה.
לא יצא לי הכי קוהרנטי, אבל אשמח אם תגיב לנקודות שהעליתי, ואולי נוכל להגיע לאיזושהי הבנה הדדית.
רק הערה על בימוי
במאי טוב הוא לא בהכרח במאי מושלם. אני חושב שהאחים רוסו מאוד מוכשרים וטכנית הם במאים וכותבים מצוינים, אבל אין להם את הדמיון שיש לבמאים גדולים אחרים
הסרט הזה הוא אירוע תרבותי משמעותי מאוד, אין ספק
ובמובנים מסוימים (בעיקר בסגירה יפה של משהו בהיקף שפשוט לא נעשה קודם), הוא גם אירוע קולנועי משמעותי מאוד. אין לי איתך שום וויכוח לגבי זה.
הוויכוח היחידי שלי איתך הוא בהשוואה שעשית בין הסרט הזה לבין קריטריונים כלליים של איכות בכמה וכמה מדדים של קולנוע, והיא בעיה כפולה.
ראשית, כל ההשוואות שאתה עושה הם לסרטי ז'אנר אחרים, ואלו הם לא קריטריון מוצלח למדוד לפיו בימוי, או הערכה ביקורתית, או משחק – לא כי הם גרועים, אלא כי הם רק חלק זעיר מהעשייה הקולנועית לאורך השנים. אז שם המלצתי לך להרחיב את קנה המידה. ושנית, ברמת השיפוט הספציפי, אני חלוק עליך לגבי האיכות האמורה – אני לא ראיתי בסרט הזה בימוי, משחק, פסקול, עריכה, תסריט או בניית דמויות שתפסתי כניצבים באותה הרמה כמו עשייה קולנועית גדולה באמת בכל אחד מהקריטריונים האלה. זה עניין של טעם, כמובן, אבל התחושה שלי היא שאתה כל-כך אוהב את המכלול שאתה קצת נותן לזה להשפיע על השיפוט שלך את הרכיבים.
אל תבין אותי לא נכון, אגב – אהבתי את הסרט. אני פשוט לא חושב שיש איזושהי סיבה לשקול להעניק לרד"ג אוסקר על ההופעה בו, ואם מישהו צריך לקבל פרס על התסריט, זה רק קווין פייגי.
עכשיו יותר הבנתי אותך.
תראה, יתכן שהשיפוט שלי מעורפל. יתכן גם שאין לי דרך ברורה כרגע להכיר בזה, ועוד שנה-שנתיים אצליח להפריד יותר בין החוויה האישית למדד האיכות הרחב – ויתכן שגם אז אעמוד מאחורי התחושות הנוכחיות שלי. בכל אופן, ראיתי הרבה סרטים בחיי, אני חושב שאני בדרך כלל אדם שמאד מודע לעצמו ואני לא בגיל ממש צעיר שכל ספקטקל יוציא ממני קריאות התלהבות. אבל אינני יודע בוודאות.
מכל מקום, כרגע לפחות, אני אכן חולק עליך בענין רמת האיכות הקולנועית של הדברים שהזכרת, וכפי שכתבת, זה כנראה ענין של טעם. צפיתי היום בסרט שוב, ואני חושב באמת ובתמים שרד"ג נותן הופעה מעולה ממש. נסכים שלא להסכים.
לסיום, נראה שאנחנו מסכימים לגבי חשיבות הסרט כארוע תרבותי. אני אתחבר משם לשאלת האוסקר שמסקרן אותי לדעת מה אתה חושב עליה: אתה חושב שהסרט לא ראוי לפרס האוסקר. האם למרות דעתך האישית אתה סבור שיש היתכנות לכך, כמו שכתב ארז דבורה בקישור ששמתי בתגובה הלפני-קודמת שלי? כמו למשל ש'שר הטבעות' יצא עם משאית של אוסקרים בעיקר בגלל הרגשת הארוע שהיתה סביבו?
אמנם לא שאלת אותי,אבל בכל זאת אדחף לדיון
אין ספק שהסרט הזה הוא אירוע קולנועי משמעותי, אבל עד כמה הוא משמעותי יותר מהסרט הקודם?לא בהרבה,אני חושב. נכון שכאן יש את האלמנט של סיום הסאגה ושהסרט יכניס יותר בקופות, אבל היה הייפ מטורף גם סביב הסרט הקודם, וזה לא עניין את האקדמיה במיוחד. המספרים וההתרגשות גדלו, אבל הבסיס כבר היה קיים גם קודם. עברה רק שנה מאז מלחמת האינסוף, אני לא חושב שמה שלא שינה אז ישנה עכשיו.
מצד שני, בשנה שעברה היה את הפנתר השחור שהאקדמיה כנראה החשיבה כאירוע כחשוב יותר ממלחמת האינסוף. למרות שיש לומר שמלבד ההייפ שהיה סביבו, הוא גם נושא בונוס בזכות הייצוג לשחורים.
עוד סיבה קטנטונת שיכולה להגדיל את הסיכויים של "סוף המשחק" על פני"מלחמת האינסוף" היא(סוג של ספוילר לשני הסרטים)העובדה שהאחד מדכא בטירוף והשני מספק קתרזיס נהדר.
לא בטוח מה ניסיתי להגיד בכל זה. פשוט פרסתי את השיקולים שנראים לי שעשויים להיות רלוונטיים.
ואם ניכנס קצת לדעות אישיות-אני התאכזבתי מ"סוף המשחק" מאוד(על כך בתגובה נפרדת,מתישהו).די יבאס אותי אם הוא יקבל מועמדות לסרט או לבימוי או לתסריט,גם כי בעיניי הוא לא מספיק טוב,אבל בעיקר כי זה יותר יבליט את היעדר המועמדויות שהסרט הקודם קיבל.הוא היה טוב בהרבה בערך מכל בחינה והיה שווה מועמדות לפחות לבימוי,אם לא לסרט. על דאוני ג'וניור אני יותר נוטה להסכים איתך ואבין מועמדות שלו,גם אם לא בטוח שאסכים איתה
הפרס לא מגיע לסרט עצמו, זו הבעיה.
קודם כל, אני מבין קטן מאוד, מאוד, באוסקרים. אבל ב"שר הטבעות" הייתה איזו תנופה של בימוי – ברמה הויזואלית – שלאחים רוסו אין. זה נכון שחלק מהזכייה של "שיבת המלך" הייתה בגלל שכולם הבינו שהטרילוגיה הזו היא משהו גדול, אבל זה עזר שאותו במאי ואותם שחקנים ואותה אווירה היו בכל הטרילוגיה: זה היה כמו סרט אחד, ממש ארוך, עם טון מאוד ברור ואחיד, ורמת הפקה בלתי נתפסת (עם המון חידושים, טכנולוגיים וקצת פחות גם קולנועיים).
החידוש הגדול של "סוף המשחק" הוא שהוא, ובכן, סוף המשחק: הוא מסכם סאגה שנמשכה המון שנים והמון סרטים. אבל לא צחקתי לגבי פייגי: הפרס, אם ינתן, צריך להיות על היקף הסאגה והתכנון לטווח ארוך שלה. איזה אוסקר נותנים על דבר כזה? אוסקרים הם לסרט, ולסרט הזה לא מגיע אוסקר בפני עצמו – וגם לא לתסריטאים שלו (שהם לא פייגי) או לבמאים שלו (שהם לא פייגי).
אם האקדמיה תתייחס לסרט זה לא בגלל עניין הסאגה
הרי ל"הארי פוטר" זה לא עזר, ולג'יימס בונד זה אף פעם לא עוזר, גם כשהוא מוצלח.
לא, אם האקדמיה תתייחס לסרט זה יהיה רק כי הוא היה "האירוע הקולנועי" של השנה מבחינת כרטיסים ותהודה ציבורית.
במקרה האופטימי, זה נותן לו סרט + פרסים טכניים מבחינת מועמדויות, כמו "הפנתר השחור". כן, עקרונית עקרונית מארוול יכולים לדחוף את רד"ג' לאיזה אוסקר אבל אם הם לא עשו את זה אם ברולין בסרט הקודם, כשזה היה קל בהרבה (האקדמיה אוהבת נבלים), אני לא רואה אותם משקיעים יותר מדי עכשיו.
כמובן שעניין סיום הסאגה לא משמעותי בפני עצמו.התייחסתי אליו רק כי הוא מגדיל את ערך הסרט כאירוע
וכמו שכתבתי, בכל עניין אחר לא מגיע לו אוסקר.
ולכן אני חושב שהוא לא יקבל אחד.
שכחתי משהו קטן
לגבי הפיסקה האחרונה שלך: כשכתבתי 'להצטרף לטרנד' לא התכוונתי שתצטרף לאוהדי היקום הקולנועי של מארוול, אלא למחשבות שלי על חשיבותו של הסרט הנוכחי. כגולש ותיק מעט אני יודע שאתה דווקא די מחבב את הסרטים הללו. סליחה אם המשפט ההוא נשמע כזלזול בדעותיך.
לגבי הארי פוטר
סרטי הארי פוטר שינו את התעשייה בעשור הקודם. הם הראו את רמת ההצלחה כשמעבדים ספר ילדים טוב בצורה מוצלחת.
תמיד יהיו ויכוחים, אבל בגדול הדעה על כל הסרטים חיובית, והרוב טוענים שהם השתפרו עוד ועוד עד הסוף.
שני חלקי אוצרות המוות זכורים לי כאירוע ענק, שוב, לא ברמת הנוקמים כמובן, אבל בהחלט אירוע ראוי לציון. בייחוד חלק 2. שבזמנו נהנה מביקורות משבחות ושבר שיאי קופות רבים.
הסיבה שכרגע אין לה השפעה היא מארוול. בגלל מארוול כולם מנסים בעשור האחרון לבנות יקומים קולנועיים (ללא הצלחה ברוב המקרים).
אחרי הארי פוטר כולם ניסו למצוא את סדרת הסרטים המצליחה הבאה המבוססת על הספרים, שוב, גם בקושי הצליח. בשנים האחרונות בקושי מנסים את זה, לכן חסרה ההשפעה של הארי פוטר.
אבל היא אפשר להתעלם מההשפעה שלה, בייחוד לכל המיליונים שממש התבגרו עם הסרטים.
נכון, הם לא סרטים מושלמים, אבל לעומת כל העיבודים שפשוט שחטו והרסו את הספרים שלהם, סרטי הארי פוטר נאמנים מאוד מאוד למקור.
כמו כן, בתור ילד הפריעו לי כמובן השינויים בסרטים, גם אם הם היו זניחים. אולם כשגדלתי יותר, הבנתי שאי אפשר לעבד ספר לסרט בצורה מושלמת, והתחלתי להנות מהם יותר.
ומאז שיצא חיות הפלא 2, אני הרבה יותר מעריך אותם, כי אני נלחץ מלחשוב מה היה קורה אם היו נותנים לרולינג לכתוב את התסריט שלהם, איזה סרטים מבולגנים היינו מקבלים…
אז לומר שאין להם מורשת קולנועית – או שבקושי יש – לדעתי זה די מוגזם.
וכמובן, הטרנד שהתחיל עם הארי פוטר, לפצל סרטים. רק בהארי פוטר זה היה מוצדק, עם שני חלקי אוצרות המוות המצוינים. בכל השאר – לא כל כך (בלשון המעטה).
"אני מודה ששלוש עשרה הפישלייקים של התגובה שלך גרמו לי לחשוב שוב על מה שכתבתי".
שמע חבר, איכות לא נמדדת לא לפי לייקים, לא לפי מדד הביקורות של אתר כזה או אחר ובוודאי לא לפי ההכנסות בקופות. אולי אני לא קורא את ההודעה שלך נכון ואתה לא מתייחס לאיכות הסרט אלא רק לגודל ההייפ שלו כאירוע ואם כך ,אז כן, הסרט הוא ללא ספק אירוע. אז מה? גם ההשקה של 2025 הייתה אירוע שאני בטוח שעבור יוצרי הסדרה, בעלי הערוץ וכל מי שטרח לצפות נתפסה כאפוס אבל בפועל, מי יזכור את זה בעוד שנה. כן, הסרט ייזכר בעוד כך וכך שנים כ… סרט. מישהו עדיין עושה עניין מ'אווטאר'? מ'שר הטבעות'? מ'מלחמת הכוכבים?'. לא במובן של זוכרים שקיימים אלא במובן של ה"וואו אני מת לראות את זה ומדובר באירוע הכי גדול בלה בלה בלה או מיי גוד או מיי גוד?".
איכות משחק? תסריט? בסדר. "מה שבשבילו נוצר הקולנוע"? "אחד הארועים הקולנועיים המשמעותיים ביותר שידע העולם המודרני"? בחייך… תהנה מהסרט, תראה אותו פעם, פעמיים, שלושים פעם. מאחל לך שתוכל לראות את כל זה בפרופורציה בעוד עשר שנים (אם לא שנה) ולצחוק על כמה התלהבת ממנו. סרט. כולה סרט. בסך הכל מנסים כאן להרגיע את רף האורגזמה של העניין. אירוע משמעותי? אולי היום. אירוע תרבותי משמעותי? ממש לא.
לא, לא הבנת את ההודעה אליה הגבת
זה לא שאני מתרגש מכמות הלייקים שקיבל או לא קיבל מי שמנהל איתי דיון. זה כן שאני רואה שאנשים שאני מעריך אומרים לי "בואנה, אולי הגזמת קצת עם ההתרגשות והסופרלטיבים, פרופורציות לא יזיקו". כאן זה לא פייסבוק. אנחנו נמצאים באתר על קולנוע וסרטים, ויש כאן הרבה גולשים קבועים שאני מכיר ומעריך את דעתם. זה רק הגיוני שאהיה קשוב למסרים שאומרים לי ואבדוק את עצמי.
ולגבי עצם הענין, אמשיך את הדיון מול אדם.
"מישהו עדיין עושה עניין משר הטבעות?"
כן, בוודאי, זו אחת הטרילוגיות האפיות ומבחינת רבים דוגמא ומופת להצלחה של ספר כסרט.
ולגבי מלחמת הכוכבים, בוודאי שעושים מזה עניין עדיין, אבל זה נושא טיפה אחר, כי עדיין יוצאים סרטים שמתיימרים להיות המשכים ישירים של מה שהתחיל בשנות השבעים (והלוואי שאת שר הטבעות לא ינסו להמשיך או משהו).
בהחלט הדוגמא הסבירה היחידה שנתת היא אווטאר, אבל גם בזמן אמת האספקט המדהים (לזמנו) היחיד שהיה בסרט הזה הוא ויזואלי, ואתה לא יכול להשוות תופעה של סרט אחד לעשור של סרטים שה-MCU יצר ולסיכום שלו.
יצחק אני איתך
אוואטאר הוא חריג
עד היום יש דיבורים של "איך לא ראית מלחמת הכוכבים" ו"באיזה סדר לצפות בטרילוגיות"?
שר הטבעות עדיין נחשב כאחד האפוסים הקולנועיים הגדולים.
ומאוואטר שכחו מסיבה די טובה, האמת. כי חוץ מהאספקט הספציפי הזה של התלת מימד הסרט היה.. well… די גרוע.
על טיטאניק עדיין מדברים יותר ממה שמדברים על אוואטר כי שם, חוץ מהארוע הקולנועי, היה באמת סרט טוב. אוואטר היה סרט שבלי הרעש של התלת מימד קשה לי להאמין שהיה מגיע למקום שבו הוא היה נמצא.
עכשיו – בהשוואה בין אוואטר לנוקמים, אני אישית חושבת שמתחת לכל הבלאגן כן יש סרטים שהם טובים בבסיסם (תסריט/משחק/דיאלוגים) + איזה משהו שישאר אתגר לאורך הזמן (אנשים יעשו לעצמם מועדני צפייה של הנוקמים ויתייחסו לזה כמו סדרה) כך שזה כן ישאר לאורך זמן – אבל זה רק ימים יגידו…
ימים אמרו
"איירון מן" הראשון, להזכירנו, יצא שנה לפני אווטאר. ההשפעה שלו על הקולנוע עשור לאחר מכן היא בלתי ניתנת להשוואה לכל סרט אחר, בטח שלא אווטאר.
אולי בשנות העשרים הקרבות ההמשכים של אווטאר יחזירו את המותג לרלוונטיות ויורידו מקרנו של דיסני, אבל תני לי להיות כל סוגי הסקפטי שבעולם.
השאלה ההיפותטית שצריכה להישאל כאן
היא כמה משפיע "איירון מן" בפני עצמו. זו שאלה שהיא אולי קצת טיפשית, אבל כשאני חושב על סרטים משפיעים אחרים, אפילו כאלה שהם חלק מסדרה, הם בולטים בפני עצמם הרבה יותר (ממש בשליפה מהירה – האביר האפל, מלחמת הכוכבים הראשון, המטריקס…) אם איירון מן מעולם לא היה מוציא לדרך את היקום הקולנועי הזה האם מישהו היה זוכר אותו היום?
כמו שכתבת, זה היפותטי
כי הוא כן סלל את הדרך ליקום הקולנועי. כשהשאלה היא רמת ההשפעה, החלוקה של 'כסרט בפני עצמו' ל'מה הוא גרם בשטח' לא כל כך משמעותית, לא?
בגלל ש"איירון מן" תמיד נמצא בראש רשימת סרטי מארבל
בצורה עקבית לאורך עשור פלוס – אני הולך להגיד שכן, היינו זוכרים אותו היום גם סתם כסרט (וזה בהחלט לא משהו שאפשר להגיד, נגיד, על ההמשך שלו שהיה מהותי בהרבה בכל הנוגע לביסוס היקום של מארבל).
זה מאוד תלוי באיך מודדים השפעה
ההשפעה של "איירון מן" היתה עצומה, אבל היא היתה בעיקר "בתוך המשפחה". כן, היקום הקולנועי של מרוול הוא ללא ספק האירוע הקולנועי הגדול של עשר השנים האחרונות (לאורך *כל* עשר השנים הללו), אבל כמה השפעה היתה לו על הקולנוע בכללותו? ניסו לשחזר את ההישג הזה – החל מהניסיונות הלא-מוצלחים עם היקום הקולנועי של די.סי. ועד "ג'ק ראיין" (זה היה אמור להיות יקום קולנועי. לא צוחק אתכם).
"אווטאר" הוא סרט שנהנו לרדת על איכויותיו המפוקפקות בתחום התסריט, אבל מאז שהסרט הזה יצא כמעט *כל* שובר קופות (לרבות אלה מהיקום של מרוול) מוצג בתלת-מימד. זו פאקינג מהפכה קולנועית, אחרי שנים שטכניקת התלת-מימד נחשבה לגימיק מאוס ולא רלוונטי (כן, יש כאלה שעדיין מחשיבים אותה לגימיק מאוס – כולל אותי, ברוב המקרים – אבל לטעון שהיא לא רלוונטית זה להתעלם מהמציאות הקולנועית העכשווית).
ושתי מילים לכל אלה שבטוחים שההמשך של "אווטאר" הולך להיות פלופ: "עולם היורה".
אתחיל מהסוף: ההשוואה בין עולם היורה ואווטאר 2 רק גורמת לי לחשוב שהנ"ל יהיה יותר פלופ
כי "אווטאר" לא מתקרב לקרסולי ההייפ וההתרגשות שהיה לסרט ההוא, עוד בעת ההכרזה. אני עוד לא מספיד את הסרט, אבל קמרון באמת באמת יצטרך להוכיח את עצמו.
בנוגע לויכוח השפעת התלת מימד כן/לא – עשיתי אחד מאוד ארוך כזה עם גרגמל. יש כאן כמה נקודות כמו:
1. האם זה היה "אווטאר" שדחף לשינוי הזה או דווקא סרטים שהראו שאפשר להרוויח מזה כסף "בלי להשקיע"?
2. ההשפעה היא מה – אומנתית? כלכלית? הרי רוב הצופים לא ממש מתלהבים מהפורמט בימינו.
3. האם "איש הג'אז" הוא סרט משפיע? הרי המצאת הסאונד הלכה לבוא כך או אחרת. אין ספק שהוא היה אירוע שסימן לפני/אחרי בקולנוע, אבל האם ההשפעה שלו היא באמת.. שלו?
1. כן. העובדה שהוא הראה שתלת מוכר יותר כרטיסים גרמה לאנשים לקפוץ על הגל, כולל אלה שניסו לעשות את זה יותר בזול.
2. טכנית. מתלהבים או לא, לתלת ממד יש נוכחות מסיבית בקולנוע העכשווי.
3. בוודאי. כמו אווטאר, גם זמר הג'אז לא המציא משהו מאפס – היו ניסיונות לסאונד לפניו – אבל העובדה שרק אחרי שהוא יצא זה הפך לסטנדרט הופכת אותו לאחד הסרטים המשפיעים בהיסטוריה. ערכו האמנותי פחות רלבנטי לדיון.
אני חושב שהשאלה היא, אז, כמה אנחנו מעריכים השפעה טכנית
הרי לדורות העתיד, שיראו את הסרטים בבית – ההשפעה הזאת של אווטאר תהיה בלתי נראית על סף בלתי קיימת.
אני מודה שברשימת ההשפעות על דברים, הטכני נראה לי הכי פחות… משפיע. זה כמו שג'רי לואיס הוא מאוד מאוד משפיע בגלל שהמציא את המצלמה שמראה מה שאתה מצלם במקביל, אבל זאת השפעה שעוברת מעל הראש של רוב הציבור.
אני לא יודע כמה אנשים אשכרה יראו את אווטאר בעתיד
אבל אין לי ספק שאת השם שלו יזכרו בתור "הסרט שהכניס את התלת ממד חזק לקולנוע". כמו שאת זמר הג'אז זוכרים בעיקר בזכות הסאונד.
את ג' רי לואיס דווקא זוכרים בגלל דברים אחרים לגמרי.
אבל, ברצינות, האם ילמדו על תלת מימד בהיסטורית הקולנוע?
הרי כמו שאמרת: זה גימיק. ממשיכים להשתמש בו, בסדר, אבל זה גימיק ש(נכון להיום, עלול להשתנות) לא עובר צפייה ביתית ואין שום סיבה לאף אחד ללמד אותו או ללמוד עליו (אולי בבתי ספר לצילום?).
מרגיש לי שההשפעה של אווטאר שמה את כל הצ'יפים על משהו שהוא מאוד לא יציב, בהתחשב בשינויי והרגלי הצריכה שלנו של קולנוע. (מן הסתם הוא לא שם אותם אקטיבית, וכו').
נחיה ונראה, התחושה שלי היא שכן.
ולו בגלל שלהוציא אנשים מהבית לקולנוע זו לא משימה שתיעשה קלה יותר – או לחליפין, תרחיש שאי אפשר לשלול אותו הוא פיתוח עתידי לצפייה ביתית נוחה בתלת ממד.
כן, טוב, אנחנו נכנסים לספוקלציות
לתחושתי, תלת מימד בבית יצטרך להיות שונה לחלוטין בכדי להצדיק את עצמו. לדעתי, רוב האנשים שהולכים היום לתלת מימד עושים זאת רק כי הם מבינים שאלה יהיו האולמות הכביכול יותר איכותיים.
אבל בבית? שצריך עכשיו לטרוח למצוא את המשקפיים וזה מוסיף כמעט וכלום? כשטלוויזיה תלת מימד תגיע ותהיה רלוונטית, היא לדעתי תהיה שונה לחלוטין ממה שאווטאר יהיה.
יש הבדל בין סאונד לתלת מימד
אתה יכול לדמיין היום סרט בלי סאונד? 99.7% מהסרטים שיצאו ב50 השנים האחרונות לא היו יכולים להתקיים בלי סאונד. אם תוריד את הסאונד מאחד מהסרטים האלה, זו תהייה חוויה שונה לחלוטין, לרעה.
עכשיו לגבי סרט בלי תלת מימד, אתה יכול לדמיין כזה היום? ברור. אפילו אוואטר עצמו יהיה צפייה סבירה גם בלי התלת מימד. תלת מימד זה רק תוספת לקולנוע (שרוב הזמן לא מוסיפה), וסאונד זה חלק בלתי נפרד מקולנוע. אתה לא יכול להגיד "קולנוע" בלי להגיד את המילה "קול".
לא הכרתי את "זמר הג'אז" לפני התגובה של קרקר כפול.
זמר הג'אז הוא, עם כל הכבוד, סרט מאוד-מאוד מפורסם עד ימינו אלה
לגבי תלת ממד, אני לא חושב שיש לנו היום את הפרספקטיבה הנכונה לדעת מה יהיה אתו בעוד עשור. אבל ההשפעה של "אווטאר" בתחום על הקולנוע *היום* גדולה לטעמי מזו של סרטי מרוול.
כנראה להשפעה אין בהכרח קשר עם איכות
ולא טענתי אחרת.
(ל"ת)
דיסני בבעיה
אחרי 2019 ייגמרו גם מארוול סאגת האינסוף, וגם מלחמת הכוכבים סאגת סקייווקר. וגם רוב העיבודים הקולנועיים שלהם הולכים ואוזלים.
במילים אחרות, הם צריכים חומר חדש, ובהתחשב בכל הנסיונות שלהם להתחיל דברים חדשים, הם יהיו בבעיה.
אני לא אופתע אם הם ינסו להפוך את אווטאר לזיכיון הענק הבא שלהם. האירוע הענק של דיסני, כדי למלא את החלל של מארוול / מלחמת הכוכבים של לפני 2020.
חזרתי לתגובה שלך אחרי כמה שעות
והבנתי שיש משהו שאני צריך לומר לך ולא לאדם: סלח לי, אתה פשוט מתנשא.
לפני הכל, אני לא היחיד שמתלהב מהסרט וקורא לו "אירוע תרבותי משמעותי". וכשאני כותב 'אני לא היחיד' אני לא בא לומר שרע לי להיות לבד, אלא שיש אנשים מפורסמים ומנוסים ממני שהכתירו את הסרט בתואר הזה ובתארים משמעותיים אחרים. אתה קובע בהחלטיות שזה ממש לא 'ארוע תרבותי משמעותי'. זכותך לחשוב כך, אבל אני חושב שאם תומר קמרלינג, מבקר מנוסה, ותיק ומוערך, קורא לסרט 'הארוע בתרבות הפופ שתספרו עליו לנכדים שלכם', אז הוא חולק עליך.
הנה עוד פנינים מברנז'ת המבקרים בארץ: "אקורד הסיום של אירוע העשור בתרבות העולמית" (גם קמרלינג), "אחד האירועים הקולנועיים הגדולים של העשור הזה" (יאיר רווה), "הנוקמים: סוף המשחק" הוא שובר הקופות הכי אדיר, הכי כביר והכי מזהיר שראינו בעשור וחצי האחרונים…" (ישי קיצ'לס). כל הציטוטים הללו אינם הוצאת משפטים מהקשרם – אתה מוזמן להיכנס ללינקים ולקרוא את הטקסטים המלאים, המשתפכים לא פחות.
אני מוותר על ה'איחול' שלך בחפץ לב. אתה יכול בהחלט לחשוב מה שאתה רוצה על הענין, אבל הפיסקה האחרונה שלך מדיפה התנשאות בלתי נסבלת. אני לא חושב שאצחק על איך שחוויתי את הסרט. אני לא חושב שזה אומר עליי שאני צעיר מתלהב. אני כן חושב שהכרה בכך שיש חלק מכובד מאד מהמושג ששמו קולנוע שנקרא 'אסקפיזם', ושהוא הגיע לאחד משיאיו ההיסטוריים בימים אלו ממש – היא הכרחית למי שרוצה לצאת מהבועה של 'כולה סרט, תרגיעו'. זאת גישה לגיטימית, אכן, אבל לגיטימית לא פחות היא הגישה של אלו שכן מתרגשים וכן חווים בעוצמה כאלו סרטים ומכתירים אותם בתארים מפוצצים. ברור שהתרגשות נוטה להגזמות, אבל יש אנשים בוגרים מספיק כדי לזהות שמאחורי ההתרגשות שלהם יש בסיס איתן.
מה שכן, ההשוואה ה – תסלח לי שוב – כמעט מגוחכת שלך ל'2025', מכל הדברים שבעולם, כן רומזת לי שאתה תופס את המושג 'ארוע תרבותי' בצורה… אהמ, מעניינת. זה כבר מתחבר לעצם הנושא, שעליו אני אגיב לאדם.
כמה דברים
אני חושב שהתעכבנו על זה איפשהו בביקורת על פנתר שחור, אבל שווה לדבר על זה גם כאן – "אירוע תרבותי" הוא מושג מאוד מאוד מעורפל שמאוד קשה להבין למה התכוון המשורר כשאותו משורר זורק אותו לאוויר. אם אירוע תרבותי משמעו סרט שעושה הרבה כסף ויש סביבו הייפ מטורף, אז ללא ספק מדובר באירוע תרבותי. אבל באותה מידה אירוע תרבותי יכול להיות סרט שמשנה את הדרך שבה אנחנו תופסים קולנוע, שמראה לנו משהו שמשפיע על כל ההבנה שלנו של מה קולנוע מסוגל לעשות וכו'… או שזה יכול להיות הצגה בהיכל התרבות…
מה שאני מנסה לומר זה שיהיה לנו הרבה יותר קל בחיים אם לא נשתמש במושגים ארביטריים כאלה כדי לתאר סרטים. הרבה יותר קל יהיה פשוט לומר "אני מאוד אוהב את הסרט, הוא גרם לי להרגיש\לחשוב על כך וכך, אני חושב שזה סרט חשוב ל.. בגלל ש…", דברים יותר קונקרטיים. בכלל, נראה לי לא הגיוני להתווכח על האם סרט הוא תופעה תרבותית או לא כשאין קונצסזוס לגבי מה זה בכלל. אם תגדיר "אירוע תרבותי" בצורה מספקת נוכל להתווכח על האם הסרט הוא כזה או לא.
מסכים לחלוטין
ייתכן באמת שהכל ענין של טרמינולוגיה. אבל אני לא רוצה לחזור על עצמי – הרגע הגבתי (סוף סוף) לטענות של אדם כאן למעלה, ואני מקווה שבסוף הדיון העננים יתבהרו.
סרט מצוין
והביקורת נהדרת. ארחיב יותר בביקורת ספויילרים
גראנד פינאלה
כמו שיהונתן אמר, זה סרט שאפילו פרטי עלילה הכי קטנים עליו חושפים המון. מה שמארוול עשו כאן מבחינת הקידום הוא מבחינתי חסר-תקדים לא פחות מהסרט עצמו. אני באמת לא זוכר מתי קרה שבאתי לסרט בסקאלה כזאת, אחרי שקראתי תקציר וראיתי טריילרים, ועדיין לא היה לי שמץ של מושג למה לצפות. האינטרנט כהרגלו העלה 14 מיליון תיאוריות, כשכל אחת מהן הייתה עשויה להיות נכונה (טוב, אולי לא כל אחת). מעבר להישג הקולנועי הזה, בעידן של סמארטפונים והדלפות ואנשים שמתגנבים לתוך סטים כדי לצלם את השחקנים, הסודיות הזאת היא חתיכת הישג קידומי. במארוול ידעו טוב מאוד מה החשיבות של האירוע הזה, ונתנו מידע מינימלי עליו בידיעה שאנשים עדיין יעמדו בתור כדי לראות.
אבל בחזרה לסרט. כאמור, על העלילה אי אפשר לדבר באופן לא מספיילר. רק בעשרים דקות הראשונות יש כמה רגעים שהוציאו gasp קולקטיבי מהקהל ומלמולים של "רגע, מה?!". זה היתרון והחיסרון של חשיפת מידע מינימלית. אז הנה ביקורת רק מבחינת עשייה נטו:
מבחינת דברים חיוביים, בגדול מסכים עם הביקורת. המשחק של הראשיים וחלק מהמשניים באמת היה מעולה. החוליה החלשה לדעתי היה מארק רפאלו, אבל זה כנראה קשור לכיוון שהסרט לקח איתו, שפחות התחברתי אליו. כריס המסוורת' בהחלט צריך להיות ביותר קומדיות, אבל כאלו טובות. אבל כריס אוונס הוא לגמרי ה MVP פה.
החשש הכי גדול שלי היה שזה יהיה מארוולי בקטע רע ויתן לפאנצ'ליינים להשתלט על הכל (דוגמאות: שורות כמו "אנחנו עדיין חברים, נכון?" ב"מלחמת האזרחים". או כל "ת'ור: רגנארוק"). מאוד שמחתי להתבדות, כשרוב הזמן יש איזון טוב: יש בדיחות, אבל הרגעים הדרמטיים מקבלים זמן לשקוע. ההומור מוצלח למדי, למרות שחלקו צפוי וכמה בדיחות לגמרי נמרחות יותר מדי.
יש שני דברים עיקריים שלא עבדו בסרט שעולים לי לראש כרגע, כשהבולט ביותר הוא האקשן. אלמנט סופר-חשוב – אם לא הכי חשוב – בסצינת אקשן טובה הוא הגיאוגרפיה: לדעת מה החלל, איפה הדמויות נמצאות בו ואיפה הן ביחס לאחרות. עוד אלמנט חשוב זה עריכה: אני לא מצפה מכל סצינת אקשן להיות בשוט אחד ארוך או אפילו כמה שוטים ארוכים. בטח לא בכזאת שיש בה טריליון חלקים זזים. אבל צריך לדעת איך לצלם ולערוך אותה, לדעת במה להתמקד ולא להתפזר לכל עבר.
מבחינתי האחים רוסו נכשלים בשני הדברים האלה, ולכן אני באמת ובתמים חושב שהם עושים אקשן לא טוב. אין לי בעיה איתו קונספטואלית, קורים פה הרבה דברים מגניבים בסצינות הקרב, אבל מבחינת עשייה פרקטית הם לא קטעים טובים. זאת בעיה שיש לי איתם עוד מ"חייל החורף", בסצינת המעלית ההיא. באמת שהיא עושה לי כאב ראש כל פעם שאני צופה בה. בגלל שזה חלל קטנטן הבעיה של גיאוגרפיה לא רלוונטית, אבל העריכה שלה כל-כך מעצבנת. זווית הצילום משתנה ליטרלי כל שניה! גם אם עוד אפשר לעקוב אחרי מה שקורה – שוב, חלל קטן – זה פשוט מציק בעין. לפני שמספיקים להתרגל לשוט אחד מגיע הבא אחריו.
בסרט הזה, בעיית הגיאוגרפיה בהחלט בולטת. יש סצינת אקשן שבה הדמויות צריכות להביא דבר אחד אל דבר אחר. מראים לנו את הדבר שהוא היעד שלהם, אבל לא מראים איפה הוא נמצא ביחס אליהם. זה יכול להיות 200 מטר או 10 ק"מ. הדמויות פשוט רצות לכיוון מסויים ואין לי מושג אם זה הכיוון הנכון בכלל או מה המרחק שלהן מהיעד. ואז גם מתווספת בעיית העריכה, כאילו הסרט פוחד להשאר על אותו שוט ליותר מחמש שניות. והשילוב הזה פשוט מוציא אותי לגמרי מסצינות האקשן של הרוסו'ס. קשה לי לשמור על אכפתיות אם אני לא מבין מה לעזאזל קורה. ובסצינות אקשן בסרטים כאלה גרנדיוזיים, זה מאוד מעצבן. יש לי לא מעט ביקורת על ג'וס ווידון – כאדם וכיוצר – אבל אני מעדיף את סצינות האקשן ב"נוקמים" הראשון מאשר אלה של "חייל החורף" או "מלחמת האינסוף".
עוד בעיה הן הדמויות הנשיות. גם אם רק לפני חודשיים מארוול עשו סרט עם אישה בתפקיד הראשי, בכל זאת יש להם כמה דמויות נשיות מוצלחות ביקום הזה, עם המון פוטנציאל. ובסרט הזה הם הרגישו קצת sidelined בשביל העלילות של הדמויות הראשיות הגבריות. מן הסתם, בסרט עם כל-כך הרבה דמויות, בלתי-אפשרי שכולן יקבלו טיפול ראוי. אבל אני לא חושב שאף דמות נשית קיבלה אותו בסרט הזה. בנוסף, במה שמרגיש כמו ניסיון מוזר לפצות על מה שציינתי הרגע, יש כאן רגע כל-כך לא טבעי ומאולץ, כמו חתיכת פאזל שדוחפים בכוח במקום שהיא בבירור לא שייכת אליו. זה ממש נראה כאילו הוא נכתב רק כדי שהבמאים יכלו לסמן וי ליד "פמניזם" ברשימת הדברים שהם רצו לעשות בסרט.
זה מה שעולה לי כרגע רק מבחינה של עשייה. מבחינת האם זה סרט המארוול הכי טוב עד כה, גם אני כרגע נוטה ל"לא", אבל אולי צריך באמת לחכות קצת. זה בהחלט אירוע קולנועי בפרוייקט חסר תקדים, עם זה אי אפשר להתווכח. כרגע יש שני דברים שמאוד מעניינים אותי: הראשון הוא מה יהיו הביצועים בקופות. בטוח ברמת ה"הולי שיט", השאלה על כמה "הולי שיט"י אנחנו מדברים. מקום בטופ 5 העולמי נראה מובן מאליו, השאלה הגדולה היא איפה שם בדיוק.
הדבר השני: לאן לעזאזל היקום הזה הולך עכשיו. כי מן הסתם זה לא באמת נגמר. קווין פייגי הודיע ש"ספיידרמן: הרחק מהבית" הוא בעצם הסיום של פייז 3, וכנראה שאחריו מארוול יודיעו על תכנית לעתיד הקרוב. לפי דיווחים וביצועים קופתיים של סרטים מסויימים, אפשר להניח שהם יקבלו סרטי המשך. אבל מה חוץ מזה? הגענו אל ה"אינסוף", אבל מה יהיה מעבר לו?
זהו, אלה כל ההגיגים שעולים לי כרגע על הסרט ב 4 בבוקר אחרי שתי צפיות. את הספוילרים אשמור למקום הראוי.
לא מסכים לגבי האקשן
שכחתי להתייחס בכלל לנקודה הזו בפוסט שלי מעליך, אבל אני קולט כעת שזה בגלל שהיא היתה אצלי כל כך מובנת מאליה. בסרט הזה, כמה שזה יישמע מוזר, האקשן הוא אפילו לא העיקר; אבל מה שכן יש, ויש המון, לטעמי עשוי היטב.
כן ציינת בהגינות שמעולם לא התחברת לאקשן של האחרים רוסו; רבים יחלקו עליך בכך.
הנקודה הפמיניסטית המאולצת הרגיזה גם אותי, אבל אני דוחה את התלונות (המעטות מאד) לניתוח עם הספויילרים.
וגם לא מבין את החשש שלך שההומור ישתלט על הדרמה
לא ראית את 'מלחמת האינסוף'? בסצינות הפתיחה והסיום שלו לא היתה אפילו בדיחה *אחת*. כך גם בקרב הסופי ב'מלחמת האזרחים'. כשמארוול, ובפרט האחים רוסו, רוצים לתת לנו דרמה, הם יודעים לעשות את זה יפה מאד. לבוא לסרט של אותם במאים ואותם תסריטאים עם החשש הזה נשמע לי מאד מוזר.
ומספיק לנופף ב'ראגנארוק'. הוא באמת הגזים קצת עם הצחוקים, אין ספק, אבל זה נבע מכך שאחרי השקט היחסי בו עברו שני הסרטים הראשונים של ת'ור, היה צריך לרענן את המותג לגמרי ולכן פייגי נתן לטייקה וואיטיטי להתפרע. אז הוא הגזים, אבל אם לקרוא לזה מעידה, אז היא היתה חד-פעמית. אפילו בשני סרטי שומרי הגלקסיה היו רגעי דרמה טובים מאד.
די ברור, לא?
עם רכישת הזכויות מפוקס, למארוול יש עכשיו לפחות 3 נבלים עם פוטנציאל מסיים עולם גדול משל תאנוס. יש לאן להתקדם.
תודה שאמרת את זה.
אני חושב שרוב האנשים לא מבינים עדיין שה-lore של ארבעת המופלאים והאקס-מן ביחד מכסה בערך חצי מהמיתולוגיה של כל יקום מארוול.
שלושת הנבלים הגדולים של האקס-מן – אונסלוט, אפוקליפס וסיניסטר – כל אחד מהם יכול בקלות להיות הת'אנוס הבא שישלוט מעל phases 4-6.
גם בגזרת ארבעת המופלאים יש את דוקטור דום והסאגה של גלקטוס והגולש הכסוף שיכולים לפרנס עשור משלהם של נבלות.
וכמובן יש את האופציה שיעבדו את אוונג'רס נגד אקס-מן ככה בפייז 5. קיצר, מארוול רק מתחילים להגיע לדברים המעניינים באמת.
זה דיון מעניין
נראה ששאלת 'מה הלאה' ותחושת ה'מכאן אפשר רק לרדת' מציקה לרבים מהמעריצים. הסבלנות של קווין פייגי בבניה איטית של סאגה הוכיחה את עצמה פעם אחת, אבל כולנו תקווה שזה יצליח עוד הפעם. אני נורא רוצה לסמוך עליו שהוא יבין שיקח עוד הרבה זמן עד הסרט הבא שיכניס כאלו סכומים, וייתן ללכת ברוגע ולבנות לאט לאט את הדמויות ואת הקבוצות החדשות, עד שהסרט הקבוצתי הבא יהיה ראוי להגיע למסכים בזכות ולא בחסד.
ולגבי הדמויות בזכיונות האקס-מן וארבעת המופלאים – שני דברים: אחד, פייגי כבר הבהיר שהתוכניות לחמש השנים הקרובות סגורות כבר עוד מלפני חתימת עסקת דיסני-פוקס. שניים, לפחות לגבי האקס-מן, שימוש בנבלים הללו יצריך פתרון מאד חכם לגבי התחלת השילוב של מותג מוכר כל כך בעולם מצליח כל כך. נכון שאנחנו חושבים שמארוול יעשו את זה יותר טוב, אבל בתכל'ס אנשים כבר מכירים את הדמויות וזה מעלה את רמת האתגר. גם אוונג'רס נגד אקס-מן כבר לא יוכל להיות עם כל הדמויות שאנחנו מכירים היום מקבוצת הנוקמים, וזה מתחבר לשאלה הראשונית האם הMCU ימצא את דרכו לאחר 'סוף המשחק'.
לא יודע לגבי הנבלים של אקס מן
אבל באופן כללי, האתגר בלהכניס אותם הוא בעצם למצוא דרך הגיונית ולא מעצבנת לעשות retcon שיסביר איך יש פתאום מוטאנטים בעולם בלי שאף אחד ידבר על זה 20+ סרטים. אני דוגל בפתרון ה"ב-MCU מוטנאטים הם תופעה חדשה" (לא כזה מופרך, הרי בסרטים של פוקס בעצם מובהר שמוטאנטים היו קיימים שנים רבות אבל נראה שרק בתחילת שנות ה-2000 המספר שלהם הגיע לכמות שגרמה לסוגייה לעלות לסדר היום הציבורי, אז מה מונע לעשות אותו דבר פשוט לדחות את זה בשניים-שלוש עשורים?). מה שכן תהיה בעיה היא השאלה למה שהציבור הכללי יישנא מוטאנטים כשנראה שבייקום הזה אין לאף אחד התנגדות רצינית לאנשים בעלי כוחות על שמסתובבים חופשי. אולי בכלל לא לעבד את הסאבטקסט החברתי של האקס-מן כי פוקס התעסקו איתו מספיק והנושא כבר לעוס? החלטות החלטות. לפייגי לא יהיה קל, זה בטוח.
בכל פעם שיהיה לפייגי קשה - הוא תמיד יוכל לפתוח את הקומיקס וללמוד מהטובים ביותר.
ברצינות, הסיפורים הטובים והגדולים כבר שם. הכל קיים, מוכן להשאלה ללא הגבלה. כמה מהסיפורים הכי טובים מאת הכותבים הכי טובים בתחום.
לגבי כניסת המוטאנטים לעולם – כמו שאמרת, כבר באקס מן משנת 2000 מצוין שהסרט מתרחש "בעתיד הקרוב". אין שום בעיה עם זה שסוגיית המוטאנטים עולה רק עכשיו על הפרק בזמן שבית הספר של צ'ארלס מתחיל להתרחב רק לאחרונה.
לגבי למה אנשים יפחדו ממוטאנטים – אני שמח שהעלית את זה. עצם העובדה שהשאלה הזאת קיימת מצביעה על הכשל הגדול ביותר של פוקס בסרטים האחרונים: הזנחה של האלמנטים החברתיים והפיכת המוטאנטים לגיבורי על ג'נריים. לא מזמן השלמתי קלאסיקה וקראתי את ניו אקס מן של גרנט מוריסון. זה ממש הפתיע אותי, בעיקר בגלל שהוא משתמש בהרבה מוטאנטים עם כוחות הרסניים ומאד לא אסתטיים. יש שם גלריית דמויות די מטרידה ומאיימת – גם בצד של הטובים והרעים. אז אני מניח שאפשר פשוט להתחיל משם.
אני חושב שעכשיו לפייגי יהיה יותר קל. אם הוא הצליח לבנות שורה של סרטי סולו ואוריג'ינס ולמסגר אותם כחלק מהסאגה של ת'אנוס – הוא כנראה יכול לשחזר את הטריק הזה עם סיפורי האוריג'ין של ארבעת המופלאים והאקס-מן, כל זאת בזמן שהוא ממשיך את סרטי הסולו של הדמויות הטריות יותר – סטריינג', ספיידי, קפטן מארוול, בלאק פנת'ר. תוסיף להם דמויות כמו וולברין, אקסווייר ומגניטו, ארבעת המופלאים ואולי הצגה מחודשת של גיברי ה-street level, וקיבלת לא 3 פייזים נוספים אלא 6.
הרי הנוסחא כבר פוצחה ואפילו דמויות כמו בלאק פנת'ר וקפטן מארוול שבשנת 2000 היו נחשבים לסיכון רציני הפכו להצלחות מסחררות.
סקרנות לגבי שאלה ספציפית
יש לך איזשהו רעיון כיצד ניתן לשלב את דמותו של מגניטו עם ההיסטוריה שלה? אולי אפילו משהו שקרה בקומיקס, עם סיפור רקע חילופי ופחות ידוע?
לי יש רעיון: עולם מקביל, בנייה מההתחלה, ואז מעבר דמויות בין העולמות.
ככה לא צריך לטעון שהמוטנטים הסתתרו או לוותר על ההיסטוריה ולהפוך אותם למשהו חדש.
חלילה וחס.
עולמות מקבילים זה משהו שפותח כל כך הרבה קופצות שרצים של בלבול וסיבוך שעדיף לא לגעת בזה, שלא נדבר על טונות של אקספוזיציה. צריך ללכת על הכי פשוט, ואין יותר פשוט מ"מוטאנטים היו קיימים תמיד אבל רק לאחרונה הכמות שלהם מגיעה למספרים שגורמים לנושא לעלות לסדר היום".
לגבי מגנטו – הפתרון לדעתי הוא פשוט לעשות את "אקס מן: פירסט קלאס: הגרסה העוד יותר טובה" – סיפור אוריג'ין של צ'ארלס ומגנטו, אבל עם שני שינויים מרכזיים: מגנטו אומנם נותר ניצול שואה כמו במקור, אבל צ'ארלס הוא לא חבר בן גילו אלא יותר בן חסות כזה, צעיר ממנו ב-10 שנים, וככה הבדלי האידיולוגיות ביניהם מסמנים גם מעבר בין דורי – מגנטו נולד לפני המלחמה וחווה אותה, בעוד שצ'ארלס הוא בייבי בומר ביטניק על גבול ההיפי בשלב הזה, כמו רוב בני הדור שלו שנולדו אחרי המלחמה.
הבדל 2: מגנטו מת בסוף. כאמור, אי אפשר לעשות ממנו נבל של האקס מן שוב כי הוא גם יהיה בן 90 עד 100 במקרה כזה וגם כי זה נחרש כבר אצל פוקס. בסרט כזה צריך שיהיה איזה מאבק מסויים נגד כוחות שונאי מוטאנטים, שמאחד ומפצל את מגנטו וצ'ארלס בו זמנית, אבל מסתיים גם במוות (הקרבתי) של מגנטו, שמצד אחד נותן לצ'ארלס השראה להמשיך את המאבק אבל בדרך שלו, ומצד שני הופך את מגנטו לגיור, אל כמעט, בקרב מוטאנטים אחרים שיותר מסכימים עם הדרך שלו – האב הקדמון ל"אחווה" אולי?
ככה גם בלי שיופיע פיזית בסדרת אקס מן של מארוול, תהיה לו נוכחות חשובה ומשמעותית ב-lore שלה, וכל הפעולות של צ'ארלס יושפעו ממה שמגנטו עשה אי אז עשורים לפני.
ואיך אף אחד לא גילה על מוטנאטים אפילו שיש בסרט הזה מאבק, ומן הסתם אקשן שמערב אותם? הממממ, אם רק היה ב-MCU בשלב הזה ארגון ביון מרושע שמתעסק בעל טבעי ולהסתיר דברים כאלה מעיני הציבור זה בדיוק הלחם וחמאה שלו…
אני מניח שאנחנו הגענו לשלב שבו בלתי אפשרי יהיה לעשות את מגניטו ניצול שואה, בעיקר אם רוצים שהוא יהיה דמות משמעותית לכמה סרטים.
מה ששנאוצר הציע בהחלט יכול לעבוד, אבל אני הייתי עושה אותו דור שני. יהיה חבל לבזבז דמות כזאת שיכולה להיות נבל ומצד שני גם עזר לגיבורים. מגניטו הוא ה-frienemy האולטימטיבי.
לא מכיר את המושג האנגלי הזה, תוכל לתרגם לי? תודה.
(ל"ת)
אויהב
ראה במילון האורבני
תודה לך.
(ל"ת)
קפטן מארוול
שאלה – פיספסתי את קפטן מארוול. האם הוא הכרחי ממש לצפייה בכדי לראות את סוף המשחק או שאפשר לוותר ולהשלים בדרך
לא הכרחי
(ל"ת)
אבל רצוי.
(ל"ת)
ואיפה התגובות של הגברים הרגישים על זה שהפמיניזם הורס להם את הסרטים?
ציפיתי לראות פה יותר תגובות שבוכות על איך שהPC הורס את כדור הארץ אחרי הסצנה ההו כה נוראית שמתרחשת לקראת סוף הסרט
לא יודע אם אני גבר רגיש,
אבל אם אנחנו מדברים על אותה סצינה זה בהחלט היה קרינג' רציני.
זה אכן היה קרינג'
וזה בגלל איך שהסצינה הזאת בנויה, לא בגלל התוכן שלה (כלומר, היא לא ממש צריכה את העזרה). אבל היא הראתה את ההבדל הגדול בין מארוול לדיסי, והילדה שלי שישבה ליד ממש הרגישה את מה שהיא נועדה להעביר.
על איזה קטע מדובר?
אולי הסרט ארוך מידי, אבל באמת לא מצליח להבין באיזה קטע של הסרט מדובר
איזה סצינה? (סבבה עם סופילרים)
(ל"ת)
מאולץ
כל כך מאולץ
ועדיין היה ראוי סימון ספוילר, מעלי
(ל"ת)
אפילו לא פירור
זה היה כבר רמת המעליב…
כי הסצנ הזאת באמת מבוצעת טוב
(לדעתי, שנראה ששונה מדעות שאר הצופים) ובלי יותר מדי דחיפה של דברים לתוך הפנים, בניגוד לסצנה הדומה מראלף, למשל.
למרות שבאמת אפשר היה לעשות אותה יותר טובה
ככה, למשל:https://www.youtube.com/watch?v=JS0LIe1CDgQ
לא יודע מה אני מרגיש לגבי העובדה שהשעתיים הראשונות של הסרט הם קומדיה.
זה ממש הפתיע אותי. קהילת הרדיט כבר שנים פנטזה על סיטקום של הנוקמים והאחים רוסו אשכרה עשו את זה.
לא שלא נהניתי, אבל זה היה קצת מוזר.
ובכל אופן, השעה האחרונה של הסרט כל כך מדהימה שלגמרי היה שווה לעבור את כל הסרטים האלה, כולל הפחות טובים.
ת'ור לשלטון.
השעתיים הראשונות הן קומדיה? הא?
היו פה ושם בדיחות (כמו בכל סרטי MCU) אבל הרבה פחות משהיו בסרט הקודם. היו הרבה יותר רגעים דרמטיים (שלא לדבר על עצב ופוסט-טראומה) שאני מתקשה להבין על איזו "קומדיה" אתה מדבר.
זה כנראה סובייקטיבי.
אבל לדעתי השעתיים הראשונות של הסרט זה הכי קומדיה שמארוול עשו. פשוט כל האינטרקציות בין הדמויות. זה היה כמו לראות מערכון. ולדעתי היה יותר קיצוני מסרטים אחרים שלהם.
רשמתי את זה פה איפשהו
אבל זה לדעתי גם קשור לעובדה שהסרט הזה די חלש בכל הניסיונות שלו לייצר דרמה, ומאוד חזק בניסיונות שלו לייצר קומדיה, ואני חושב שזו הסיבה שעבורי זה הרגיש כך
"חלש בניסיונות לייצר דרמה"?!
עם סיפור מסגרת שמתמודד עם מחיקת חצי מאוכלוסיית העולם? אין לי מושג על מה אתם מדברים. סרט שגרם לי (וממש לא רק לי) להתרגש עד דמעות (מילולית) כמה וכמה פעמים לכל אורכו לא יכול להיות "חלש בניסיונות לייצר דרמה". מן הסתם, כמו כל דבר בעולם, הוא לא מדבר לכולם (אבל לאור ההצלחה הקופתית המטורפת הוא כנראה מדבר להרבה מאוד אנשים).
הבהרה
*לדעתי* הוא חלש בלייצר דרמה. באמת ששום דבר שקרה על המסך לא עשה לי כלום חוץ נרגעים ספורים של צחוק
יש לנו כנראה הגדרה שונה מאוד ל"מערכון"
ולומר על "סוף המשחק" שהוא "הכי קומדיה שמארוול עשו" אחרי סרטי ת'ור בכלל ו"רגנרוק" בפרט, זה פשוט מופרך והזוי בעיניי. אולי צפינו בסרט אחר, כי אני לא מתחברת לשום מילה שאתה אומר.
תודה למנהלי האתר על ביקורת חסרת ספוילרים!
מאוד עוזר למי שנמצאים בתקופת מבחנים שבה הם לא יכולים להרשות לעצמם ללכת לקולנוע במשך שבוע-שבועיים הקרובים. אולי אפשר יהיה גם לבקש מהגולשים לכתוב הודעות שלא כוללות ספוילרים, עד שתעלה הביקורת הבאה?
או שפשוט לא להכנס
אתמול ראיתי את הסרט, ובאמת שלא ידעתי כלום מעבר למה שמראים בטריילר.
ניסיתי לשמור בסוג של היסטריה על עמימות מוחלטת לגבי העלילה (אני לא מהפנאטים שגם לא מוכנים לראות טריילרים), ולשמחתי הרבה כמעט כמעט הצלחתי (אנשים חארות יש בכל מקום…)
לביקורות כמובן שלא התקרבתי עד הצפייה, ואני ממליץ בחום שלא לסמוך על אחרים – פשוט לא להכנס לביקורת עד אחרי שרואים…
3 שעות של כיף צרוף.
פעם ראשונה שקניתי כרטיסים לטרום בכורה.
פעם ראשונה שאני מוחא כפיים כמו מטורף לנוכח כל רגע מגניב.
פעם ראשונה שאני יוצא מסרט של מארוול עם התרגשות מעורבת בריקנות ובדיכאון. כי זה מה שקורה תמיד אחרי הסוף, אחרי המאבקים, הקרבות, הדרמה, ההקרבה, האובדן, בסוף חוזרים הביתה לשיגרה ומנסים למשוך את הימים בתקווה לדרמה חדשה.
לדעתי האקשן היה חלש יחסית לסרטים קודמים, בייחוד במערכה האחרונה, אבל אין בי תלונות. לא באתי רק בשביל האקשן. לא רק שהסרט לא הכזיב; הוא התעלה על הציפיות. לתאנוס יש כאן פחות זמן מסך מהסרט הקודם שלו, אבל הוא מצליח להיות אפילו יותר מפחיד ומאיים, באופן מפתיע.
עבור רגעים כאלה המציאו את הקולנוע. אלה שעוצרים את הנשימה, גורמים ללב להאיץ, למחשבות להסתחרר, לדמיון להשתולל. אללי, כמה שזה הסב לי אושר.
להבדיל, בחרתי במיוחד הקרנה אתמול בערב באולם קטן
ונמנעתי במיוחד מהקרנת בכורה או מאולם גדול מלא בגיקים כי רציתי לצפות בסרט "נטו", בלי תגובות מהקהל. קיבלתי את מבוקשי.
ספויילר מעלי
(ל"ת)
אבחנה דקה
לא בגללן, למענן; הן היו המטרה (כלומר התכלית ולא הסיבה).
מה שנעשה בגללן = מה שהן עשו (סיבה ותוצאה).
אזהרה: אחרי צפייה בנוקמים: סוף המשחק, לא תזכרו היכן חניתם
יש גבול לכמה וואו המוח יכול להכיל לפני שהוא מוותר על פרטים קטנים.
זכרנו מצוין...
(ל"ת)
כן, יותר מדי. לגמרי יותר מדי. זה היה די והותר.
(ל"ת)
לתחושתי אני די דומה לרוב הדעות כאן
סרט מאכזב. וכן, בסטנדרטים של מארוול ושות' אבל עדיין מאכזב. ארחיב כמובן בביקורת עם הספוילרים.
וסתם מחשבה: מה היה קורה אילו במקום הנוקמים, אקס מן היו מקבלים את הבמה במקום? ממש באותה מתכונת, סרטי אוריג'ן לכולם, כמה עימותים עם נבלי על וכו' וכו'..
פשוט לא מוצדק מה שהולך ביקום אקס מן. לא פייר :(
לא ראיתי שרוב הדעות מביעות אכזבה...
(ל"ת)
הופתעתי מאוד לטובה
אהבתי את היקום הזה מאוד כשהוא התחיל, הרגשתי שהם הצליחו למצוא את הקצב והאווירה שמשלבת סיפורי ילדים עם העולם "האמיתי" בצורה כיפית ומהנה, אבל בערך מאז "הנוקמים: עידן אולטרון" לדעתי הם איבדו את זה לאט לאט. היו עדיין סרטים טובים ורגעים כיפיים, אבל זה כבר לא עבד לי. אף אחת מהדמויות לא פותחה כמו שצריך מאז, הרוב לא פותחו בכלל אפילו, וקיבלתי מהסרטים הרגשה הם הפסיקו לכוון אליי ויותר לילדים ומעריצים שרופים שלהם. השיא של זה (והשפל מבחינתי) הגיע ב"מלחמות האינסוף" הקודם, כשציפו מאיתנו לאכול נבל עם תוכנית מפגרת ולהאמין שמשהו מכל זה יחזיק, כשהכל ברצינות תהומית של סרט שואה. אחרי כל זה, הגעתי לסרט בציפייה לסבול בעיקר, לראות את "סוף העונה" ולסיים עם זה.
ואז הסרט הזה התחיל, והרגשתי ישר שהוא חזר לאותו קצב ואווירה שהיו לחצי הראשון של היקום הזה שאהבתי, רק מהמעבר בין שתי הסצנות הראשונות. הסצנות הרציניות מ"מלחמות האינסוף" שם, אבל חותכים מהן ישר לצחוקים וכיף והרבה סצנות שהיו יכולות להיות בסיטקום "הנוקמים" של דיסני פלוס. הרגשתי מזה כאילו אומרים לקהל "מה באתם לנתח את תאנוס וכל זה? באנו להנות פה מדמויות כיפיות ואקשן ויש לנו אבנים זוהרות, תנשמו קצת", שזה בדיוק מה שחיפשתי בסרטים האלו מלכתחילה.
הסרט עדיין רחוק משלמות, בעיקר עם תסריט שפותר דברים הרבה יותר מדי בקלות ומחורר לא מעט, אקשן שברובו בינוני וכמה דמויות שהוא לא יודע מה לעשות איתן, וגם האפקטים לא משהו לפעמים, אבל נראה שהאחים רוסו חזרו להבין למה אנשים כמוני התחילו לראות את הסרטים האלה מלכתחילה ונתנו לנו את זה רוב הזמן, ולדעתי זאת גם הסיבה שחלק מהאנשים התאכזבו ממנו.
ומכאן ספוילרים: לגבי העתיד, אני לא הכי אופטימי. ברור לי שאיירון מן וקפטן אמריקה (וגם האלמנה השחורה) לא יחזרו והנה "השלכות ביקום של מארבל". היה נחמד אם הייתם עושים את זה בלי מלא רמזים לפני, אבל סבבה, באמת היה מרגש (באמת, לא בציניות). אני מקווה שאני טועה פה, אבל יש לי הרגשה שבסרטים הבאים, כבר החל מ"ספיידרמן", בקושי יהיו השלכות לכל מה שקרה. כן, טוני לא יהיה, אבל מישהו פה באמת חושב שהם יהרהרו בעבודה שלחמש שנים חצי עולם לא היה קיים? ינסו להקים קרנות שיעזרו לאזורים מוכי אסון ממה שקרה? זה יהיה משעמם, אפילו אני לא רוצה שיעשו את זה. שוב, אני מקווה שאני טועה, אבל אני מאמין ש"ספיידרמן" הבא כבר יחזור להיות סרט גיבורי על רגיל, עם שיל"ד שיש להם אמצעים אינסופיים למרות שעברו מהפכה עם היידרה ולא ברור איך וכל שאר הדברים שהתלוננו עליהם.
הולך לראות היום או מחר כנראה
מישהו רואה סיבה מיוחדת לראות את זה ב- IMAX 3D, או שאפשר לדבוק בדו-מימד הישן והטוב?
ה-3D לא נחוץ, הדו-מימד מספיק.
(ל"ת)
היו כמה סצינות (פעולה!) כ"כ כהות
שתהיתי אם ב-3D יצליחו לראות בהן משהו… כבר עשינו את הטעות הזאת ב"קפטן מארוול" שהיה סרט די כהה ברובו, ואפילו בסצינות הבהירות לא פיצו על כך כי התלת-ממד לא תרם במאום. שילמנו יותר וקיבלנו פחות. התחרטתי מאוד על הבחירה, הפעם לא שקלנו בכלל את האפשרות.
Meh
צפוי, מפוצץ פאן סרביס וכמעט חסר כל מקוריות. מלבד שינוי שעשו לדמות ראשית אחת שהיה נהדר, הכל היה סטנדרטי להפליא. היה מצחיק מאוד לעיתים, אבל חוץ מזה הסרט לא עשה לי כלום.
לא הייתי אומר שהוא לא עשה לי כלום,
אבל הוא בהחלט היה נטול מקוריות, ונשען יותר מדי על הומור.
עד כמה חשוב להשלים את אנט מן 2?
או מה חשוב להשלים מתוכו – לקרוא בוויקיפדיה, לראות סצנות אחרי כתוביות?
מספיק שתשלים את הסצנה שבאמצע הכתוביות
https://youtu.be/4QPUnFfv_bk
אני חושב שאפשר לסכם את הסרט בדיאלוג הדמיוני הבא
קהל: שום דבר לא קורה בסרטים של מארוול, רק חזרה לסטטוס קוו שוב ושוב.
האחים רוסו: Hold my beer
איך אתה יודע
ישר בחזרה אליך. וברצינות, אני רוצה לחשוב שאתה צודק, אבל לפי כל מה שראינו עד עכשיו קשה לי להאמין שיהיה להם אומץ לעשות משהו כזה. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא ההפיכה של שילד להידרה בחייל החורף, אבל היה לזה בדיוק אפס השפעה על העולם חוץ משורת דיאלוג פה ושם
ובואו נדבר על זה רגע
סטטוס קוו זה העיקרון המנחה גם של היקום הקולנועי הזה וגם של חוברות קומיקס (לפי איך שאני מבין חוברות קומיקס, ואני לא מבין הרבה בחוברות קומיקס אז תקנו אותי אם אני טועה). ספיידרמן יכול למות ולהתחלף בספיידרמן עם המוח של דוקטור אוקטופוס, וזה שינוי מטורף, אבל בסוף תימצא דרך, לא הגיונית ככל שתהיה, לחזור למצב הקודם. מארוול הבינו את זה ממש מההתחלה ודי סי למדו את זה בדרך הקשה (להרוג את סופרמן בסרט השני שלו אה?).
הדיון הוא לא על האם זה טוב הוא רע (לדעתי רע מאוד, אבל חשבון הבנק של דיסני יחלוק עליי בחזקה), אלא על האם יש סטטוס קוו, ואני חושב שיש
אין דין הדברים זהה
חוברות קומיקס, לפחות בזמנו, היו דברים שהיו צריכים:
א. להיות זולים
ב. להיות מופקים על בסיס שבועי
ג. להיות מקור הכנסות כמעט בלעדי של החברה
התוצאה הייתה קידוש הסטטוס קוו ולכן אני אישית לא אוהד גדול שלהם. אני יותר נמשך לסדרות הסגורות או סיפורים "מחוץ לרצף".
אבל זה לא המצב פה. כסף הוא לא הבעיה, הקהל מראה נכונות לבנייה הדרגתית והסרטים, גם אם הם משנים את סטטוס קוו, הם אדיר מקור אדיר להכנסות ישירות ועקיפות (שידורים חוזרים, דיסני+, צעצועים וכו')
אני מאד מקווה שבמארוול לא יחילו את הסטטוס קוו על סרטי קולנוע.
חלק מהפרדוקס של הסטטוס קוו כמובן קשור לעובדה שאקסווייר למשל היה פעיל כבר כמה עשרות שנים, אבל נשאר באותו גיל בזמן שסקוט וג'ין התבגרו.
כנ"ל באטמן שהחליף הרבה רובינים ושאר שותפים ללחימה בפשע אבל בשום סיפור קנוני לא עבר את גיל 35.
בקומיקס אפשר לקבל את המצב הזה של קיפאון מצד אחד תוך התקדמות מצד שני. בקולנוע? פשוט לא יעבוד.
וזו הטענה שלי בפיד הזה
לדעתי הם ימשיכו עם זה כל עוד ישתלם להם. השאלה היא האם קווין פוג'י ידע להפסיק עם זה לפני שלאנשים יימאס
זה הרבה מאוד מסקנות מסצנה של פחות מחמש שניות
אני באמת חושב שיש פה התעלמות מ*כל* מה שקרה לפני הסצנה הזו.
סקפטיות היא דבר מובן
בהתחשב בנסיבות. אבל לדעתי צריך להסתכל התמונה הכוללת וחשוב מכך, על הנפשות הפועלות ובפרט קווין פייגי
אני חושב שהאומץ שהוא הראה בעבר, להכניס במאים לא מנוסים, להעיף במאים פופלארים וכדומה. מראים שיש לו חזון ורצון לבצע אותו.
אפשר להתווכח על החזון, אבל אני חושב שלאור מה שכתבתי למעלה, נראה שהוא מנסה לבצע בידול בין התקופות.
איזה בידול?
כל הפייזים היו זהים לחלוטין…. תקרא לזה "חזון" תקרא לזה סטטוס קוו, זה לא משנה, זה הייחוד של היקום הזה שעזר לו להרוויח טונות של כסף והסיבה שכל מה שקורה בו כל כך משעמם. כמו שכבר אמרתי, כבר הרבה זמן אני מייחל ליום שבו זה ישתנה, אבל לא עוצר את נשמתי
לא עפתי
בתור מעריץ מארוול שעקב באדיקות אחרי כל הסרטים ומחזיק בקולקציה נכבדה של אוגדנים וחוברות של היקום, חייב להגיד שלא עפתי בכלל מהסרט.
הוא היה עשוי טוב, התפאורה נפלאה, אבל הכתיבה ממש, ממש עצלנית. הפתרונות הם הפתרונות הבנאלים והקלישאתיים ביותר – וקיוויתי שהסרט יהיה קצת יותר אינטיליגנטי.
רוב הביקורות החיוביות עד כה נשמעות לי כמחמאות ליקום ולא לסרט עצמו. החוויה שהמעריצים מתארים, ההתלהבות מהדמויות האהובות, אלה דברים שהסרט ירש ולא יצר.
וזה חלק מהתהליך ונלקח בחשבון.
פלוס, לזכותם של האחים רוסו יאמר שאחרי שהם עשו את חייל החורף, מלחמת האזרחים ואת אינפיניטי וור – אז הם הרוויחו חלק נכבד מהיקום הזה, עוד לפני הגראנד פינאלה שהיא אנדגיים.
ה"פלוס" רק מחזק את הנקודה שלי. כל הכבוד לבמאים, כל הכבוד ליקום.
התשבוחות האלה לא נוגעות לסרט עצמו.
אבל זאת הנקודה
למה להתייחס לסרט הזה בפני עצמו? עזבו את זה שברמה הכי פשוטה מדובר בחלק שני ולא בסרט עצמאי, הסרט מתייחס לעצמו כאל הסיכום של עשר שנים ועושה את זה במודעות מלאה. אז אולי השאלה "האם אפשר לראות את סוף המשחק בלי לראות סרטים קודמים" תענה בלא מוחלט, אבל השאלה "האם סוף המשחק הוא נקודת המוקד של כל הסרטים שבאו לפניו" היא חיובית לחלוטין.
כל יצירה יש לשפוט קודם כל בפני עצמה.
לא התייחסתי לביקורות ששופטות את הסרט בהקשרו, אלא לאלה שלא מבחינות בין ביקורת ליקום לבין ביקורת לסרט. כלומר, כל ההתרגשות ממנו שהייתה זהה לא משנה איזה כיוון הסרט היה לוקח.
למה? מי קבע?
יצירה שבאופן מוצהר לא עומדת בפני עצמה אין שום סיבה לשפוט בפני עצמה.
הסרט... חביב
אני יודע? נהנתי משמעותית יותר במלחמת האינסוף, ראגנרוק וקפטן מארוול. זה מה יש.
בהחלט סיום ראוי
הסרט לא מביא רק קטעי אקשן ומלחמה אלא גם קטעי דרמה ומתח שמהווים סיום גדול ומכובד
לא רק שהסרט התאים לציפיות שלי , יש בו גם כמה קטעים ממש לא צפויים ומפתיעים שבהחלט הופכים את הסרט הזה לחוויה
סיום גרוע
ציפיתי לסיום סטייל בומבסטי לעניין ומפוצץ כמו הסוף של עלייתו של האביר האפל וקיבלתי משהו פושר שעושה טובה שאתה לא נרדם באמצע.
חוץ מרגע הקתרזיס הקטן והיפה בשואודאון האחרון, שאר הסרט היה בינוני מינוס.
k
מה גברים בשחור עכשיו
(או שפספסתי משהו?)
היה מצוין, טוב שהיה
ראיתי ביקורות שהסרט התעלה על הציפיות, ראיתי כאלה שהתאכזבו, ואני יצאתי מבסוטית בדיוק במידה הנכונה. לא ידעתי מה ואיך הולך להיות, אבל בדיעבד – כן, לגמרי ככה. זה היה פשוט עשוי נכון (אולי לא באמת "פשוט"). אף שהסרט לא היה צפוי, כל דבר שקרה פשוט נראה כאילו נועד לקרות.
ההפתעות היחידות שלי במהלך הסרט היו "ואללה? לא חשבתי שיביאו את השחקן הזה" ו"ואללה? לא חשבתי שזה יהיה סרט עד כדי כך ארוך" (לא בדקתי מראש). הבנתי שזה עומד להיות סרט ארוך רק כשההפסקה בוששה לבוא… ועדיין היינו מופתעים לראות את השעה בסופו. אלה היו שלוש שעות שעברו אולי קצת יותר מהר מסרט של "שר הטבעות" (בעיקר כי הקצב של מארוול מהיר יותר) אבל בהחלט הרגשנו שזה סרט ארוך. אבל לא ארוך רע, חלילה; היו הרבה קצוות לסגור והרבה פינוקים למעריצים, אני לא מתלוננת על אף שנייה (ומעריכה שהיו גם כמה וכמה שנותרו על רצפת חדר העריכה ועוד יצוצו בהמשך).
בסופו של דבר הרגשתי כמו בסוף "שיבת המלך" – סופה של סאגה אפית, סיומו של עידן, האלפים עוזבים את הארץ התיכונה… לא היו 17 סופים אבל הייתה תחושת קתרזיס מזככת כזאת, כאמור, ככה זה היה צריך להיות. לסרט הזה הייתה נשמה ומרגישים שהיא הושקעה בו, וגם אהבה ומחשבה, והתוצר פשוט נהדר. יש שם כמה נקודות שלא ממש ברור לי איך הן מסתדרות, אבל נו, קומיקס וזה, יאדה יאדה יאדה, יסבירו בהמשך או שלא, לא נורא, זרמתי עם הכול.
עכשיו אני יכולה לפרוש בנחת, להתרווח בכיסא, לבהות בשקיעה, כלומר ביוטיוב – בטריליון סרטוני ניתוחים, נטפוקים ושלל חפירות. תודה לכם מארוול, תודה לך סטן לי (ולחשוב שלא נהניתי מהצפייה הראשונה ב"איירון מן" והשלמתי את רוב הסרטים בפאזה הראשונה רק לקראת "הנוקמים" הראשון. פחחח!). bring me more. אני לגמרי בשלה ומוכנה לפאזה הבאה, bring it on!
אנשים, מה יהיה עם הספויילרים?
אני מודה שביקורת הספויילרים מתעכבת, אבל לגלות את האשכרה סוף של הסרט, בלי אזהרת ספויילר, זה לא בסדר גם בסרטים אחרים. יש כפתור נחמד. נא להשתמש בו.
אני עם שאלה
איזה סרטים כדאי לראות לפני?
ראיתי חלק מהסרטים של מארוול – 3 איירון מן, 3 קפטן אמריקה, 2 שומרי הגלקסיה, 1 ספיידרמן ושני הנוקמים הראשונים. כלומר ברור לי שצריך לראות את מלחמת אינסוף אבל מה עוד חשוב למי שאוהב את הסרטים אבל לא מתכנן לצפות בכולם?
אני חושב שזה פחות איזה סרטים לראות
ויותר כמה אתה באמת מתעניין ביקום הזה באופן כללי. כי אנשים שראו סרט מהיקום פה ושם אבל אין להם חיבור מאוד חזק לדמויות ירגישו את השעתיים הראשונות מאוד מאוד חזק. חברים שהיו איתי ולא היו מאוד מחוברים נרדמו.
ובכל זאת כמה דברים שאולי כן כדאי להשלים – ת'ור ראגנארוק, אנטמן והצרעה (אבל רק למיטיבי לכת, מי שלא יכול להסתפק בסצינה אחרי הכתוביות) וכמובן מלחמת האינסוף. אני חושב שרוב מי שהסתדר עם מלחמת האינסוף יסתדר עם הסרט הזה, אבל שוב זה לא שאלה של תוכן, אלא שאלה של כמה אתה אוהב ומתחבר אל הדמויות.
אז עוד שאלה
בשביל ת'ור ראגנארוק צריך את שני סרטי ת׳ור הקודמים? ולאנטמן והצרעה את אנטמן?
זאת הבעיה עם הסרטים, אתה לא צריך לראות את כולם אבל זה מגדל שכל סרט מבוסס על כמה סרטים ואלה מבוססים על סרטים אחרים בתורם.
אני ראיתי רק את רגנארוק ודי הסתדרתי
אולי כדאי לקרוא תקצירים כלליים של שני הראשונים כדי לדעת בגדול מה הפרטים החשובים (אם אין לך כח לראות אותם)
ממש לא צריך לראות את ה2 הראשונים
הם יותר טובים ממה שאנשים אומרים אבל אין שום צורך לראות אותם כדי לראות את ראגנארוק.
לגבי סוף המשחק, אשתי ראתה איתי את הסרט כאשר חוץ ממנו ו'אינפינטי וור' היא ראתה בערך 4-5 סרטים מכל הmcu, ואני לא ראיתי את קפטן מארוול.
נכון שעדיף לראות הכול אבל אפשר להינות גם אם מפספסים חלק מהסרטים.
לדעתי התשובה היא "כן"
כלומר, אם רוצים להכיר את הדמויות, להבין הכול ולהתענג על הדקויות – צריך לצפות בסרטים הקודמים. האם אפשר ליהנות גם בלי? אפשרי. אני נהניתי וצחקתי מאוד מ-Space Balls גם בלי שצפיתי בדקה מ"מלחמת הכוכבים". להגיד שהבנתי את כל הרפרנסים? אפילו לא קרוב. זו חוויה שונה מאוד.
היקום הקולנועי של מארוול מבוסס על היכרות מתמשכת. לא לחינם הוא החל לבסס את עצמו כבר לפני יותר מעשור. זו לא ה"בעיה" בסרטים, זה בדיוק מה שטוב בהם! ככה בנויה סדרה. אם אתם לא צופים סדרתיים, יש הרבה סרטים בעולם שעומדים בפני עצמם.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
זה קצת כמו לשאול אילו פרקים בספר לקרוא לפני הפרק האחרון
בעיניי התשובה היא "כולם" (למעט "הענק הירוק" עם אדוארד נורטון, הוא לא ממש חלק מהסדרה והוא גם לא מוצלח בפני עצמו). אני לא מתחילה לצפות בסדרה בפרק הסיום… כל הרעיון הוא לראות את העולם והדמויות נבנים ולעבור איתם את הדרך. אפשר אולי לשאול על אילו סרטים אפשר לדלג, אבל אם זו הגישה ולא מתחברים ליקום הזה, לדמויות, לסרטים, לסגנון – לא ברור לי למה לצפות בו מלכתחילה.
מודה שבהתחלה גם אני לא צפיתי בסרטים ברצף (סתם כי לא עקבתי). המליצו לי כאן לדלג על חלקם והצטערתי שהקשבתי להמלצה. בדיעבד השלמתי את כולם וקצת חבל לי שרק בדיעבד ולא מלכתחילה. אם יש לכם עוד סרטים לחוות בפעם הראשונה, אני מקנאה בכם! לכו על מרתון מגניב לפי הסדר, הכי כיף כשהכול מתחבר. אם בכל זאת אצה לכם הדרך, יש ביוטיוב הרבה סרטונים שמשלימים את כל פרטי המידע ההכרחיים (למשל של Screen Junkies) אבל הם לא באמת מחליפים את חוויית הצפייה בסרטים (ורק מקלקלים אותה, מן הסתם).
זה לא כמו ספר אלא כמו קומיקס
צריך להתייחס לסרטים כפי שהם באמת, העברה של קומיקס לקולנוע. בקומיקס לא מצפים שתקרא את כל החוברות של דמות מסוימת ושלב מסוים זה גם הופך להיות בלתי אפשרי. ברור שמי שמכיר את כל ההיסטוריה ייהנה יותר אבל לקרוא רק חלק מהחוברות זה בהחלט הגיוני.
אני מחבב את הסרטים אבל כמו כולם הזמן הפנוי שלי הוא מוגבל והוא מוקדש לתחביבים רבים. אפילו התחביב של צפייה בסרטים ובסדרות מוקדש לסוגות נוספות.
לא נכון, גם בקומיקס יש סדרות.
בדומה לקומיקס, היקום של MCU "איפס" את קודמיו והתחיל מחדש, עם סרטי מקור מסודרים כמעט לכל הדמויות. הוא לא מחייב צפייה בכל העיבודים הקודמים שנעשו לדמויות האלה (או בסרטי מארוול אחרים כמו X-MEN למשל) אבל הוא כן בנוי כמו סדרה בפני עצמו, ולכן מי שרוצה להבין הכול וליהנות מכל הדקויות עד תום, צריך לצפות בה עד תום. אם תפספס – תפספס. זה לא אומר שלא תהנה, אבל זה לא יהיה אותו הדבר. בחירה שלך בסופו של דבר.
לא חסרים ביוטיוב סרטוני Recap שישלימו לך את כל המידע החיוני. אבל זה כמו ההבדל בין לקרוא תקציר לבין אשכרה לקרוא את הספר: אתה מקבל את המידע אבל לא עובר את החוויה. אם המטרה היא לחוות את העולם הזה ולהתענג עליו, זו נראית לי בחירה קצת מוזרה.
סרט מצוין
זהו סופו של עידן. היה לאנשים המוכשרים במארוול הרבה זמן לעשות את זה טוב, ולשמחתי הם אכן עשו את זה טוב.
היו לי ציפיות גבוהות, ולמרות הכל כלל לא התאכזבתי. יצאתי מרוצה ביותר.
למרות אורכו הרב, הסרט הצליח למשוך אותי לכל אורכו.
כל מערכה עשויה בצורה ייחודית ונהדרת והן בונות אחת על השניה אל מערכה שלישית פנטסטית, אחת מהאהובות עלי בשנים האחרונות.
לסיכום, האחים רוסו עשו את הבלתי אפשרי והצליחו להביא את סאגת האינסוף אל סיום עמוס ומרגש.
וכמובן, הקרדיט מגיע גם למחלקת השיווק, שלא חשפו כמעט שום דבר מכל הסרט, מצרך נדיר מאוד בשנים האחרונות ובימים שלנו.
מסכים מאד על הקמאו של סטן לי
אני אפילו לא זיהיתי אותו ברגע הראשון.
זה יהיה איום ונורא
אני רוצה לראות סרט של ספיידרמן. לא עוד סרט "היקום של מארבל". כמה שיותר ספיידרמן ופחות "תאנוס והשפעותיו" ייעשו את הסרט יותר טוב.
לתאנוס היו מספיק סרטים. לא צריך שישתלט על כל הסרטים בעולם.
אני מקווה
שכשפייגי אמר שספיידי החדש יהיה הסוף של פייז 3, הוא התכוון לכך ששם תהיה ההתייחסות לאיך העולם השתנה.
ובינתיים בקופות: inconceivable
פאקינג מיליארד ומאתיים מיליון דולר בהערכה גלובלית לסופ"ש הראשון. לא, אף אחד לא ראה את *זה* מגיע. הכתר של 'אווטאר' לראשונה בסכנה. חכמים ממני חישבו ומצאו שאם הסרט יירד מכאן והלאה כמו 'מלחמת האינסוף', ואין סיבה שיהיה אחרת, אזי הכתר מובטח לו. כמובן שנמשיך לעקוב בדריכות, בעיקר אחרי הסופ"ש השני שבדרך כלל מלמד הרבה על מה שיתרחש הלאה.
אבל וואו, הולי שיט. היסטוריה קופתית בזמן אמת. אני אשאיר לכתבת הדו"חקו השבועית להסביר כמה השיא הזה מטורף.
מעניין מה הסיכויים
שהוא יעבור את הכנסות 936 מיליון בארצות הברית של מלחמת הכוכבים פרק 7.
טוב, סביר להניח שהסיכויים די גבוהים. שוב, כל עוד לא תהיה לו ירידה חדה מדי.
אפרופו מלחמת הכוכבים, יש סיכוי שבמהלך הסופ"ש מחוץ לארצות הברית הוא הכניס את כל הסכום שאותו פרק 9 יכניס מחוץ לארצות הברית (ברור שאני מקווה שיכניס יותר, אבל בהתחשב בזה שהזיכיון פחות אהוב מחוץ לארצות הברית, שלא לדבר על התעלמות מהשוק הסיני, אין הרבה תקווה).
ולחשוב שלמהיר ועצבני 7 לקח 17 ימים להגיע למיליארד
אני יודע שיש אינפלציה של מחירי הכרטיסים, אבל זה פשוט סכום פסיכי לגמרי. אין מילה אחרת.
ולחשוב שב2012
הנוקמים היה הראשון לחצות את ה200 מליון דולר, וזה היה נשמע הזוי. 7 שנים אחרי, אנדגיים לא רק חוצה את ה300 מליון דולר (מה לעזאזל. איך זה בכלל אפשרי) אלא עובר את השיא הקודם ב100 מליון דולר. זה נהיה מופרך לחלוטין
MCU בינג'?
ולכל מי שמפנטז על בינג' מלא של כל הMCU (רק סרטים) – שידע שהוא צריך להשאיר לעצמו יומיים פנויים לחלוטין, כי 22 סרטים של שעתיים פלוס כל בסרט מגיעים בסופו של דבר ל47 שעות ו48 דקות ,. נו באמת פייגי – עוד 12 דקות וזה היה פשוט מושלם!
(אגב אם כוללים את סדרות הטלויזיה אז איפהשהו ב2017 עשו חישוב והגיעו ל209 שעות, לא בטוחה כמה התווספו מאז, כך שבכל מקרה התשובה היא "יותר מדי"…)
אירוע תרבותי מטורף שהוא לחלוטין רגע השיא של הסדרה הזו עד עכשיו וכנראה לעד.
מארוול לא יצליחו להתעלות על הסרט הזה והסיבה לכך היא דיסני פלוס.
דיסני יעשו הכול כדי להביא אנשים לשירות סטרימינג החדש שלהם, ופה הם יכפו על קווין פייג'י את הטעות הראשונה שלו ביקום הקולנועי של מארוול וזה להכריח את המעריצים של מארוול לראות את הסדרות בדיסני פלוס כדי להבין את הסרטים הבאים.
אם לראות לעקוב ולזכור 22 סרטים היה קשה מספיק בפני עצמו אך מתגמל בטירוף שמגיעים לסרטי האינסוף, לראות עונות של סדרות וגם לא להפסיק עם הסרטים זה מה שיגרום למעריצים לאט לאט לעזוב את היקום הזה,הרי זה לא עבד להם עם סוכני שילד אני לא מבין למה שהם ינסו שוב, אבל דיסני וההחלטות שלהם יהרסו את היקום הזה כמו שהם הרסו את העולם של סטאר וורס.
ובכן, וואו
טוב, אז אחרי שנתתי לזה קצת לשקוע, אני סוף סוף מוכנה נפשית להגיב.
אני לא יודעת איך סרט עם כל כך הרבה חסרונות יכול להיות כל כך מוצלח. באמת. זה לא מסתדר לי.
היו לי הרבה תלונות לגבי הרבה דברים שקרו בסרט, אבל איכשהו זה לא משנה. הסרט הזה עשה את העבודה בריבוע. ישבתי מרותקת, נהניתי מכל רבע רפרנס ופאן סרוויס, אפילו לא הרגשתי צורך לחפור יותר מדי בהגיון העלילתי (שאני מסכימה שלא יעמוד בשום מחשבה מעמיקה).
אני כל כך קשורה רגשית לדמויות האלה שגם אם הם באמת היו מעלים אופרה עם בובות גרב כנראה שהייתי גומעת כל רגע בשקיקה.
השחקנים, אחד אחד, מעולים, הקרבה והאינטימיות מורגשת, ובגדול היה איזון טוב בין רגש והומור.
אני כבר רוצה לראות שוב….
נ.ב לגבי הביקורות
זה קצת מוזר שהביקורת פה בסופו של דבר מאוד חיובית, ואומרים שאי אפשר להגיד כלום בגלל ספויילרים, ואז כשעולה טקסט שהוא כן מספיילר – בתכלס הוא לא באמת ביקורת והוא מורכב בעיקר מניטפוקים.
ז"א, אין לי בעיה עם כל אחד מהטקסטים האלה בנפרד, אני מסכימה עם שניהם ושניהם כתובים טוב, ומשעשעים בהחלט. פשוט כשכתבו פה שתהיה ביקורת מספיילרת, חשבת שתהיה, well, ביקורת מספיילרת, וזה לא ממש מה שיש שם…
קראתי שוב, מתקנת את עצמי
זו כן ביקורת, יש שם גם מעבר לניטפוקים.
סתם הופתעתי שהביקורת המספיילרת היתה כל כך שלילית ביחס לביקורת הלא מספיילרת שהיא מאוד חיובית. אבל בקריאה שנייה זה לא אתם, זו אני. סליחה!
גם לי זה היה מוזר
במיוחד שבביקורת כאן כתוב שיש 15 רגעים של "וואו", והביקורת המספיילרת מחולקת ל15 סעיפים. עוד יותר מוזר זה שרוב הסעיפים האלה הם הערות קטנות, ואין סעיף אחד שמשתפך כל הסרט ומהלל אותו כמו כאן. כן, אני מבין שזה שני כותבים שונים, וכן, נהניתי מאוד משתי הביקורות. עדיין, זה קצת מוזר…
האמת שאני מופתע
כי הביקורת של נעמה רק בטיים אווט מאוד מפרגנת, אז כשראיתי שהיא כתבה את 2 הטקסטים זה היה מוזר.
קישור לביקורת:
https://timeout.co.il/תרבות/קולנוע-סרטים/הנוקמים-סוף-המשחק
הטקסט של נעמה כשמו כן הוא – "15 הערות מספיילרות"
ביקורת מספיילרת של יהונתן (עוד?) לא פורסמה.
תראי, תשמעי
מאחר ומדובר בהחלט באחד האירועים הקולנועיים אני לגמרי אבין למה צריך שלושה טקסטים שונים שידברו על אותו הסרט, אבל גם זה יהיה חסר תקדים באתר הזה (למיטב זכרוני הדל).
לא ציפיתי שיהיו שלוש כתבות/ביקורות שונות על סרט אחד. אם יהיו-אז בשמחה! טעות שלי! אבל אני הבנתי שזו הביקורת המספיילרת שעליה דובר.
אני לא מצפה, רק מתארת את המציאות...
הטקסט של נעמה אינו ביקורת על הסרט ולכן אך הגיוני שהוא לא מציג את עצמו בתור ביקורת על הסרט. ממה שעיניי רואות (עוד?) לא פורסמה באתר ביקורת מספיילרת על הסרט. אולי תפורסם בסופו של דבר, לא יודעת (לא באמת משנה לי) ואולי בחרו לוותר על ביקורת מספיילרת ומסתפקים בהערות של נעמה וזה המקום שבו אפשר לנטפק ולספיילר חופשי (לפחות לפי שעה).
נו כן, תיקנתי ואמרתי שזו טעות שלי.
הטקסט של נעמה פשוט ממש תפס אותי בהפתעה כי הוא ממש לא היה מה שציפיתי שהוא יהיה.
ציפיתי לביקורת מספיילרת שתתן לי תחושת "וואו". וקיבלתי הערות מספיילרות שנותנות תחושת "…Meh" ואני לא אומרת שזה לא בסדר או לא תקין. זה פשוט הפתיע אותי.
הייתה התלבטות מסוימת לגבי טקסט הספויילרים
בהתחלה היה נראה שהוא יהיה ביקורת, אבל הוא התפתח למה שהוא כיום. אני לא שולל ביקורת נוספת מלאת ספויילרים, אבל אם תהיה כנראה ייקח לה קצת זמן כי השבוע הקרוב מלא בכל מיני דברים אחרים.
הסרט לא היה רציני בעיניך? אתה בטוח שראינו את אותו סרט?
(ל"ת)
האמת שלא
אבל נראה לי שאתה היית זה שראה סרט אחר![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
איחרת לסרט ופספסת את ההתחלה? אין לי הסבר אחר לתיאור המוזר הזה...
(ל"ת)
הא, זה קרה לי עם התפוז המכני
ושנים אחר כך הוא היה זכור לי כהרבה פחות אלים מהמתואר בביקורות ואיזכורים.
אבל היה לי תירוץ טוב לאיחור.
הגעתי בזמן
ואני לא הראשון שטען שהשעתיים הראשונות היו קומדיה בעיקרן.
מלבד הבדיחות,זה גם הסאונדטרק-שמשמש לרוב לרמז עבה במיוחד בקשר לטון שהבמאי רוצה להכתיב-שהיה ברובו קליל וכיפי.
בכל מקרה,האחוז המדויק של הקומדיה לא רלוונטי.מה שרלוונטי זה שהיה לדעתי, יותר מדי ממנה.בביקורת נכתב שהסרט משלב בצורה טובה בין כל מיני טונים ורגשות.לדעתי הוא לא משלב.הוא בהחלט עובר בין טונים,אבל לי זה הרגיש דיסוננסי מאוד כאילו זה כמה סצנות מסרטים שונים
אכן, אתה לא הראשון שאיחר לסרט
ופספס את כל הסצינות הדרמטיות והרציניות בתחילתו שהתייחסו לסוף הסרט הקודם. הייתה רצינות בשפע, הייתה התייחסות לאובדן ולפוסט טראומה, ולהאשים את הסרט בכך שלא היה בו משהו שהוא הראה בצורה ברורה מאוד (אפילו בקדימונים, כמדומני) זה פשוט הזוי.
אולי מספיק כבר?
הגעתי בזמן, תודה ששאלת.הסרט שראיתי ושאליו התייחסתי בתגובה הוא 'הנוקמים:סוף המשחק'. ולמקרה שזאת תהיה השאלה הבאה,אז בהחלט הייתי ער ומרוכז לאורך כל הסרט.
סבבה לא להסכים איתי,אבל ההיתממות העוקצנית הזאת,שפוסלת את עצם הלגיטימיות של דעתי(כי ראיתי סרט אחר,או כי איחרתי)הפכה די מהר לבלתי נסבלת.
ואם להתייחס שוב (פעם אחרונה,כי מיציתי)לגופו של עניין: בתגובה המקורית לא כתבתי שלא היתה רצינות.כתבתי שהייתי רוצה שתהיה יותר רצינות. היו סצנות רציניות גם ב'רגנארוק' וב'שומרי הגלקסיה,ההרבה יותר קומיים במהותם.בסרט הנוכחי,שמגיע אחרי אירועי הסרט הקודם ושאמור להראות את העימות המכריע של כל תולדות היקום,ציפיתי לטון שיתאים לשני הדברים הללו ושיועיל לי לקחת את הסרט ברצינות.אבל קיבלתי כמות בדיחות ש*בעיני* היתה מוגזמת.גם אם היו בפועל יותר סצנות רציניות מאשר סצנות קומיות, עדיין כמות הקומדיה השתלטה כי היה דיסוננס קיצוני בין צה שציפיתי שיהיה לבין מה שהיה.
הסרט הקודם בסדרה היה הרבה יותר רציני, למרות שהוא התרחש לפני אירועי הסיום שלו,וזה לא הפריע לו להיות כיפי ברמות אחרות(להפך, דווקא הבדיחות המעטות הם אלו שהפריעו), וגם אפילו להצליח קצת לרגש.ת'ור, למשל,היה מרגש מאוד בסרט הקודם כי הוא לא חי בהכחשה והיה מודע לזוועות שמתרחשות סביבו.בסרט הזה הוא השאיר אותי אדיש, כי בגלל שהוא בפוסט טראומה הפכו אותו לדמות ממערכון.זה אולי היה רעיון נחמד,אבל הביצוע היה מוגזם ומיצה את עצמו די מהר,ועבורי הרגיש ילדותי מאוד (כן, אני מודע לכך שהכחשה היא דרך להתמודד עם טראומה,עדיין זה היה מוגזם)
בסרט היו קטעים רציניים,לתחושתי הם לא היו מספיקים.זו החוויה שלי
אני חושב שהבעיה הייתה
שהקומדיה עבדה הרבה יותר מידי טוב. היא עבדה הרבה יותר טוב משאר הדברים שהסרט ניסה לעשות, לפחות עבורי, ואני חושב שאני לא לבד. האם זו בעיה בסרט עצמו או שזה פשוט תופעת לוואי של השייכות של הסרט ליקום שהכול בו כיף וצחוקים אני לא יודע.
יש בזה משהו.ייתכן שבזה העניין
(ל"ת)
הראשון, ורק אז השני.
בזמן אמת, בסרט, זה עיצבן אותי ממש.
וואו
תודה על זה, יהונתן.
רגע, באקי מה ב"מלחמת האינסוף"?
הוא עשה מה? לא זוכרת משהו כזה. אפשר לפרט ולהזכיר לי?
המ... אני תמיד ראיתי את העניין עם באקי אחרת
לא ראיתי את זה כ"סטיב לא יכול לעזוב את הדבר היחיד שמקשר אותו לעבר" אלא כ"סטיב לא מסוגל לוותר על האנשים הקרובים לו". זה לא כאילו באקי הוא רוצח מרצונו החופשי. הוא עבר שטיפות מוח (באופן מילולי למדי) חוזרות ונשנות. סטיב מתקשה לוותר על באקי כאדם שהיה פעם בן אדם טוב, הוא מסרב להרוג את מי שהיה החבר-הכי-טוב-שלו-סוג-של-המשפחה-היחידה-שנותרה-לו. זה לא נראה לי כהאחזות עיקשת בעבר, כמו שמצב שבו מישהו מסרב לוותר על אדם קרוב שמכור לסמים למשל לא נתפס אצלי כהאחזות עיקשת בעבר (ומי שלקח סמים בכל זאת עשה את זה מרצונו החופשי, בסופו של דבר; באקי הוא לחלוטין קורבן, כפו עליו את המצב הזה בניגוד לרצונו המוחלט). קושי לוותר על בן אדם אהוב, במיוחד כאשר הוא קורבן, נראה לי כמו משהו שקשור לאופי של סטיב, בלי קשר להאחזות בעבר. כן, ללא ספק באקי הוא גם החוליה היחידה המקשרת אותו עם העבר וזו סיבה נוספת מדוע קשה לו לוותר עליו, אבל גם בלי קשר, אני מאמינה, הוא היה מסרב להרוג או אפילו להסגיר לרשויות בן אדם במצב כזה. גם בן אדם זר. ככה לפחות אני תפסתי את סטיב, אז גם בחייל החורף וגם במלחמת האזרחים לא ראיתי האחזות שלו בעבר. האמת שחייל החורף אפילו הפתיע אותי באופן שבו סטיב ניסה להתמודד עם מצבו, מאוד בהצלחה בעיני בהתחשב בנסיבות, ובאופטימיות שהפגין בסרט. ציפית שהוא יהיה יותר מדוכא/מדוכדך, אם לומר את האמת.
לא זוכרת את הקטע עם באקי באינסוף, אני צריכה תזכורת.
לרגע שאלתי את עצמי איפה בקומדיה האלוהית
דנטה אומר שהוא לא היה אמור להיות כאן היום, ואז קלטתי שהתכוונת לדנטה אחר![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
שכחתי לסמן ספוילרים
סליחה.
ספוילרים להרבה סרטים בMCU מעליי
לאנשים מסוימים... אני בכיתי לא פחות משצחקתי
אבל זה באמת לא משהו שאפשר להתווכח עליו. אני גם לא אטרח להתווכח עם אנשים שכותבים שהסרט היה משעמם או איטי (אף שאלה טענות שאני ממש לא מצליחה להבין אותן). לכל אחד יש חוויה שונה מהסרט. אבל כשממש מאשימים את הסרט שהוא לא התייחס די ברצינות לסוף הסרט הקודם, שהדמויות לא לוקחות את זה ברצינות או לא מתאבלות מספיק, זה הזוי בעיניי, כי זה משהו שהסרט דווקא עשה, מפורשות. זה לא ברמת הדעה, זה ברמת העובדות.
צר לי, אין לי מושג על מה אתה מדבר
יש הבדל בין הומור לבין "קומדיה", וצחוק לא מבטל כאב או אבל. כל מי שהיה בניחום אבלים יודע שכשיושבים שבעה יש בד"כ הרבה יותר הומור מאנשים בוכים (תלוי כמובן גם בנסיבות המוות, ועדיין) כי אנשים מנסים לאסוף את השברים ולהמשיך לחיות, אבל זה לא אומר שהם נורא שמחים.
הייתה טראומה והיו שברים, והראו אותם מפורשות. צריך גם לזכור שהקפיצו את הסרט 5 שנים קדימה, ולכן גם לא ראינו את הכול. אבל לא צריך לדחוף כל דבר בפרצוף או להאכיל את הצופים בכפית; די להעביר אותם במבט אחד של שחקן טוב (וזה היה) ולא צריך לקונן חצי סרט רק כדי שנרגיש שהם אבלים. בסופו של דבר הם גם "הנוקמים" וזה לא סרט על "אוי אוי אוי, מה נעשה עכשיו" אלא "אוקיי, קדימה, מה עושים עכשיו".
אגב ת'ור, בעיניי לראות אדם שהיה מנהיג ולוחם חזק ובמצב גופני מוקפד מזניח את עצמו ומתדרדר להיות בטלן אלכוהוליסט שמן שמעביר את הזמן במשחקי וידאו זה לא מצחיק בכלל, זה מזעזע ועצוב.
זאת לא הפעם הראשונה שאני מקבלת כאן תחושה שסף הרגישות של אנשים היום פשוט גבוה כ"כ שכל רמז רגיש ומעודן שלא מתפוצץ בפנים פשוט לא מדגדג אותם. חבל.
עבורי זה לא היה רגיש ומעודן, זה היה מנוון רגשית
מה שקרה בסוף הסרט הקודם היה מאוד, מאוד, מאוד דרמטי. איך שהגיבו אליו בסרט הזה היה לא דרמטי.
את חושבת שזה היה מספיק? בסדר גמור. אבל זה לא אומר שסף הרגישות שלך גבוה יותר משל אנשים אחרים, אלא רק שהטעם שלך שונה משלהם.
באמת תשמחי?
כי אם כן, אכתוב. אם את רוצה להוכיח לי שאני טועה, אני בוחר, הפעם, לוותר.
כן, אני אשמח להבין על מה אתם מדברים
כולכם אומרים "לא היה מספיק" אבל איש מכם לא טרח להסביר מה זה מספיק או להתייחס עניינית למה שכן נראה על המסך (והיה לא מעט ממנו).
זה לא נכון.
כולנו התייחסנו, כולל דוגמאות והשוואות (במקרה שלי, למשל, הדוגמה של "הנותרים" וההשוואה של ת'ור לעומת הקפטן). את פשוט ביטלת את כולן, ובאופן כללי, לא היה נעים להתווכח איתך בדיון הזה. לכן שאלתי. אבל אם את רוצה להבין, אכתוב שוב בצורה מסודרת בהמשך.
לא ממש, זה היה חלק מדיון אחר, או שלא הבנתי אותך
ואני עדיין לא מצליחה להבין על מה אתה מדבר, אני מרגישה שצפינו בסרט אחר.
סרטון שסוקר את ההתמודדות של הנוקמים עם פוסט-טראומה
(ספוילרים כמובן)
https://www.youtube.com/watch?v=ImzZsIXfA6s
ואני רוצה לתמצת ולחדד את הנקודה
אי אפשר לומר שהסרט לא התייחס ברצינות לסוף הסרט הקודם, כי ברמת העובדות, הוא התייחס, נקודה. זה עניין איכותי ולא כמותי. אפשר בהחלט לטעון שזה לא תפס חלק ניכר מהסרט, וזה נכון, כי לא המיקוד שלו; אבל רצינות הייתה. ברור לי שיש צופים שהיו רוצים לראות יותר מזה, לגיטימי; אבל זה שהראו רק מעט ממה שהיה לא אומר שלא היה, ולא אומר שזה לא היה רציני, שהטון היה "קליל" או שזו הייתה "קומדיה" כי היו (גם) בדיחות. זה פשוט לא סותר.
אבל למה?
למה היית צריכה להוסיף את המשפט האחרון?
כי רוב ההודעה שלך מצאתי את עצמי מהנהן: את מעלה טיעונים רלוונטיים, וכמות הלייקים להודעה שלי מראה שהדעה שלי היא לא פופולרית. זה לגמרי מקובל עלי שאנשים חושבים אחרת ממני, ויש גם אפשרות שפשוט ראיתי את הסרט ביום רע. בקיצור, יכול להיות שאני טועה, ויכול להיות שאני סתם חושב אחרת ממך.
ואז היית חייבת להוסיף, במקרה הטוב, שחבל שיש אנשים שחושבים אחרת ממך, ובמקרה הרע, שחבל שיש אנשים שהם חסרי רגישות באופן כללי.
אז שיהיה לך ערב אד הומינם נעים. לי הוא כבר הרבה פחות נעים.
כי ככה אני מרגישה, גם אם זה לא PC בעיניך
אני לא מנסה להגיב בדיפלומטיות ושיהיה "נעים", אני כותבת מה שאני חושבת. אגב, אין שום קשר ל"אד הומינם", זו ממש לא ההגדרה.
התחושה שלי (לא רק בדיון הזה ולא רק בסרט הזה) היא שרמזים עדינים* כבר לא מספיקים ויש איזו קהות חושים כללית בקרב הצופים. למשל אם לא רואים על המסך גופות של חיילים, הם לא באמת מתו. אם מישהי רק נראית מדוכאת, מיואשת ומחזיקה בקושי את הראש מעל המים היא לא באמת שבורה אם לא מראים לנו אותה מזילה דמעה. זה מעציב אותי ובעיניי זה חבל.
_____________
* מתברר שהיו עוד כאלה שפספסתי בעצמי (ואין לי ספק שהחמצתי לא מעט פרטים בצפייה הראשונה) – למשל בפתיח של מארוול לא הופיעו הדמויות שמתו בסוף הסרט הקודם וכשהראו את הבתים בקו הנוף של טוקיו החשיכו 50% מהאורות.
זה לא קשור ל-PC
זה פשוט מעליב. אותי. אישית.
עכשיו שלום וביי. את הלקח שלי למדתי.
מצטערת אם נעלבת, אין לי שום דבר אישי עליך או נגדך
ניסיתי להעביר נקודה קולנועית הקשורה בהעברת רגש, זעזוע ועוד לצופים, מה שנאמר ונראה מפורשות ומה שמרומז, ועד כמה היוצרים צריכים להאכיל את הקהל בכפית. זה דיון שמעניין אותי לנהל. לצערי אתה שוב ושוב גורר את זה לפן האישי ואף מבקר את סגנון הכתיבה שלי, ואז מתלונן שנעלבת. אישית.
לו הייתי ממשיכה בקו ההיעלבות הזה (ואני יכולה להצטיין בזה, יש לי גנים מתאימים) הייתי אומרת שעכשיו תורי להיעלב מהניסיון שלך לעשות דה-לגיטימציה לדבריי. אבל מכיוון שאני באה לכאן כדי לנהל דיון בנושא קולנוע ולא באמת אכפת לי מה אתה חושב עליי, יאללה ביי.
מדד עין הדג
אז היתה לי תחושה שהדיונים בעין הדג מעט דלים בסרט הזה, ותהיתי אם זה סתם תחושה או אמיתי:
לנוקמים הראשון היו 578 תגובות בביקורת+ 102 בדף הסרט
לעידן אולטרון – 604+94
למלחמת האינסוף – 483+75
ולסוף המשחק – 308+170+82
אז לפי החישוב הזה יש ירידה קלה אך אני לא בטוחה אם היא משמעותית, והאם היא אומרת משהו על הסרטים או דווקא על האופי של עין הדג. כך שזה כנראה סתם תחושה שלי. ועכשיו להודעה הזו כבר אין באמת משמעות, אבל כבר טרחתי לבדוק ולכתוב את את כל המספרים, ואני מתבאסת למחוק את זה. אז זה ישאר פה. לא יודעת, אולי זה יעניין עוד מישהו חוץ ממני…
צריך גם לזכור שעניין המובייל שטרם נפתר מהווה שיקול הולך וגובר כל יום
מסובך לכתוב פה תגובות מפלאפון, ומסובך גם להעביר את האתר לפורמט נחמד למובייל (בטח שמאפשר תגובות) והרבה אנשים משתמשים פחות ופחות במחשב.
כן אבל זה דווקא טוב...
הרבה פעמים אני קוראת בטלפון ורוצה לכתוב משהו, אבל רק אם זה משו ממש רלוונטי אני אכתוב. או שעד שאני מגיעה למחשב ההודעה כבר מתגבשת. זה גורם לקצת הודעות שאני כותבת להיות יותר רציניות, ויש שיגידו עדיין לא מספיק :P…
שמח לשמוע שיש מי שנהנה מהעניין :)
(ל"ת)
אני לא מכירה אנשים שמשתמשים פחות ופחות במחשב
כלומר אנשים שהשתמשו בעבר (לא כולל בני נוער וצעירים שחלקם באמת לא מחוברים למחשב) ממשיכים להשתמש כי צריך, וכל בעל תפקיד שמחייב עבודה מול מחשב עדיין נעשה מול מחשב, וגם לדיונים חשובים עדיין צריך… לשעות הפנאי יש עוד אפשרויות, אבל הטלפון לא ממלא את כולן. הוא מאפשר קריאה סבירה בד"כ, אבל הוא אינו כלי נוח לכתיבה מושקעת. נדמה לי שהגבתי פה בעבר פעם–פעמיים מהטלפון, אבל רק כשהיה לי משהו קצרצר לומר, וזה בד"כ לא המצב…![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
אני חושבת שהקהילה מתבגרת ולגרעין הקשה המקורי של האתר כבר אין די זמן פנוי אליו (או שחש מיצוי) ונוסף על כך דיונים מעמיקים ומתמשכים פחות סוחף צעירים בימינו שרגילים לפורמטים של מסרים קצרים ומיידיים יותר. אולי גם הסרט המסוים הזה לא מעורר כ"כ הרבה להט דווקא כי הוא עשוי טוב… ולי למשל יש הרבה פחות לכתוב; בשביל הסברים וניתוחים אני חורשת על יוטיוב, יש שם גיקים שמקדישים את חייהם למשימה![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
, וגם זו "תחרות" שהייתה פחות בעבר. בעבר חיפשתי אותם כאן, ואני זוכרת עד היום שהניתוחים ל"ממנטו" היו כ"כ מקיפים וחפרניים שכבר וויתרתי על צפייה שנייה בסרט…
מה שאת מכירה הוא לא בהכרח כל מה שקורה בעולם.
שוב ושוב, בדיונים שונים באתר, וביותר מדיון אחד בעמוד הזה, את מתייחסת לנקודת המבט שלך כאמת האבסולוטית.
אנשים צעירים מנהלים דיונים שלמים דרך הנייד. אני כתבתי ביקורות קולנוע שלמות דרך הנייד. אני כבר לא מגיבה הרבה בעין הדג אבל כשאני עושה את זה זה לרוב מהנייד (ואני חייבת לומר שיחסית לאתר לא מותאם, עין הדג די נוח לשימוש בצורה הזו), ואני גם משתתפת בדיונים ארוכים על נושאים שונים במגוון פלטפורמות – דרך הנייד.
יכול להיות שהקהל הותיק של עין הדג עדיין משתמש בעיקר במחשב, אבל צעירים משתמשים בעיקר בטלפון.
ולמרות זאת, אני לא חושבת שזו הסיבה שיש פחות דיונים בעין הדג. אני חושבת שיש פה השפעה של גורמים אחרים: פייסבוק שמרכז את כל סוגי הדיונים, ואופי בעייתי של הדיונים פה לעיתים קרובות.
ממש לא, ודווקא התייחסתי לנקודה הזאת מראש...
לא ברור לי למה התעלמת מדברים שכתבתי מפורשות, בפרט שלמעשה לא סתרת אותם… את טוענת שהטלפון מספק לך סביבת עבודה נוחה יותר (מהמחשב) לעריכת מסמכים? אם לא, אני עוד פחות מבינה את הנקודה, כי לא טענתי בשום שלב שאי אפשר לכתוב טקסטים לא-קצרים בטלפון (אבל זה משהו שפחות רלוונטי מלכתחילה לצעירים שלא כותבים מגילות). אני יודעת שיש אנשים שזה לא משנה להם איך הם כותבים כי גם במחשב הם מקלידים די לאט; לא יודעת מה איתך, הואיל ואני מקלידה בשצף קצף (בשש אצבעות לפחות) כתיבה בנייד מייגעת אותי מאוד.
אני שונאת להקליד מהטלפון הנייד
אבל בסוף נכנעתי וכבר חודשים שאני כותבת הודעות רק מהנייד. אחרי 8 שעות עבודה ביום על המחשב הדבר האחרון שמתחשק לי לעשות כשאני חוזרת הביתה זה לשבת על המחשב שוב. סמארטפון זה שונה, אפשר להקליד בזמן שכיבה או כשאני מחכה לאוטובוס, אני לא צריכה לשבת בשביל זה במיוחד.
מה גם שהמחשב שלי נהיה איטי מסיבות שאינן נהירות לי. (עשיתי כל מה שחשבתי שאפשר לעשות – הרצתי אנטי וירוסים וכד', פירמטתי, התקנתי את כל הדרייברים הכי חדשים, והמחשב עדיין זוחל. הוא גם לא כזה ישן, אז אני לא מבינה למה על המחשב הקודם שלי שהיה משמעותית פחות טוב מבחינת הנתונים הטכניים שלו הצלחתי להריץ סרט עם רזולוציית HD גם בשלבים המאוחרים של חייו והמחשב הזה פשוט לא מסוגל.)
לקנות חדש אין טעם כרגע כי גם ככה אני לא משתמשת…
אז כן, אם הייתי צריכה להגיש עבודות לא הייתי עושה את זה מהסמארטפון, אבל בשביל הודעות בפורום – גם הודעות מאוד ארוכות? הסמארטפון ניצח.
גם אני שונאת ולכן בד"כ לא עושה זאת...
אגב, עם לפטופ (או טבלט) אפשר להקליד באותה הצלחה גם במיטה או באוטובוס ולא צריך "לשבת" לשם כך במיוחד. אין ספק שציוד תקין ויעיל עוזר, וברור שהוא ינצח כל ציוד עתיק ודפוק, מה זה משנה אם הוא מחשב? האמיני לי שלו היה לך סמרטפון שלא זז (והיה לי כזה לפני שנתיים) גם בו היית מוותרת על כתיבת הודעות (מי רוצה להתענות?). יצא לי להקליד בסלולרי במיטה או בטלפון (הודעות קצרות בלבד) ועדיין בד"כ אני מסתפקת בקריאה בלבד; יש לי כיום לפטופ קטן, קל ומהיר מאוד, ולכן כשצריך לחפור מגילות אני תמיד מעדיפה אותו.
אבל גם זו בחירה...
מי שיודע שאין לו בעיה עם המחשב ומשקיע כסף במחשב קטן קל ונוח, יוכל להתמודד עם סמאטרפון שלא זז.
מי שיודע לתקתק מהר בסמארטפון- יכול להעדיף את הזמינות של הסמארטפון על נוחות ההקלדה- ולאט לאט יזנח את המחשב (בשעות הפנאי, הכוונה)
בתקופת חופשת הלידה שלי רק להסתכל על המחשב היה בעייתי (כי לכי תניקי עם מחשב על הרגליים) וכתבתי מגילות ארוכות בסמארטפון. היום אני לרוב אעדיף לחכות שיהיה לי מחשב. כל אחד ומה שנוח לו יותר זה מאוד גמיש ואי אפשר להסיק מה מישהו אחר יעשה.
זה נכון, אבל גם זה לא סותר את הנקודה הבסיסית שלי...
(ל"ת)
אז אני לא בטוחה שהבנתי
מה הנקודה הבסיסית שלך?
כתבתי אותה ממש כאן מעל
והיא הייתה (אני מזכירה) בראש ובראשונה בקשר לירידה בעין הדג.
אההה
עם הנקודה לגבי הכתיבה בעין הדג – אני מסכימה.
לגבי זה שאנשים שהיו רגילים לכתוב במחשב לא משתמשים פחות ופחות במחשב – אני לא מסכימה. אפילו בעלי שהיה הולך לישון בלילה עם המחשב (וזה היה מחרפן אותי, והוא לא הסכים להוציא אותו מהחדר!) הוריד את הרגלי צריכה המחשב שלו משמעותית לטובת הנייד – כולל לכתיבת הודעות והכל. אני בהחלט חושבת שהרבה אנשים הפחיתו את השימוש במחשב שלהם.
עכשיו אפשר להחליט לאיזה דיון אנחנו מתכנסים…
פחות ופחות אנשים, לא פחות ופחות זמן...
גם אני עושה כיום בטלפון בדיקות מידע ועדכונים שבעבר הייתי עושה במחשב כי פשוט לא הייתה ברירה, לא היה משהו אחר. אבל לא הפסקתי להשתמש במחשב בחיי ביום יום… (וגם לו רציתי, כמו רבים אחרים – העבודה מחייבת). כל מה שמצריך עשייה/יצירה פעילה נוח יותר לבצע במחשב בד"כ. הדור שכמעט לא משתמש במחשב הוא הדור שמלכתחילה כמעט לא השתמש במחשב כי הוא גדל לתוך הטלפונים הניידים (ובד"כ עוד לא הגיע לשלב בחייו שהוא נאלץ להשתמש במחשב לצורכי עבודה וכו').
הדור הוותיק של עין הדג הוא דור שגדל עם מחשב, מכיר מחשב, ואני מעריכה שבסבירות גבוהה מאוד רובו ככולו משתמש במחשב כמעט יום יום. הסיבה שהוא לא כאן היא כנראה שילוב של תחרות מפלטפורמות אחרות, חוסר זמן (שלב אחר בחיים), ואולי גם מיצוי/חוסר עניין…
נ"ב
ההודעה הזאת נכתבה ממחשב בעבודה בזמן הפסקה…
לא רואה מה ההבדל בין טאבלט לסמארטפון
אחד גדול יותר מהשני ומאפשר "הקלדה" קצת יותר נוחה, אבל עקרונית זה אותו הדבר ומבחינת הנראות של האתר, בסמארטפון ובטאבלט זה זהה.
אני לא יודעת איך זה נוח להקליד במחשב נייד במצב שכיבה. לראות עליו סרטים זה דבר אחד, הייתי עושה את זה בעבר. גם לא הכי נוח כשהמחשב המתחמם שוכב עליך, אבל מילא. אבל להקליד? זה דורש זוית מסוימת בידיים שלא מתאפשרת לי בשכיבה. מבחינתי לכתוב במחשב כן דורש לשבת במיוחד, ועם הזמן אני מוצאת שיש לי פחות ופחות חשק לעשות את זה, בלי קשר לביצועים העלובים של המחשב שלי. עד כמה שהם עלובים אני כן יכולה לכתוב תגובות לאתר עין הדג עליו או לצפות בסרטים באיכות בינונית-גבוהה, ועדיין אני כמעט לא עושה זאת יותר. מקסימום הייתי מוצאת תחליפים, כמו לכתוב מהעבודה, שזה משהו שאיכשהו בעבר הייתי מוצאת זמן אליו. אבל אני לא מוצאת שזה נחוץ לי יותר. שוב, עבודות לא הייתי כותבת על הסמארטפון, אבל תגובות לאתר…
אני רואה התנהגויות דומות גם אצל הקרובים לי. אמא שלי הפסיקה לראות דברים במחשב ועברה לסמארטפון, למרות המסך הקטן בהרבה, סתם כי מחשב דורש גם לשבת רגע כדי לחפש ולהפעיל את הסרט, ואת המסך צריך לכוון וזה לא תמיד יוצא הכי נוח כששוכבים. אח שלי עובד כמוני על מחשב בעבודה ובבית בקושי מדליק אותו. וכו' וכו'. אנחנו ממש לא נולדנו עם המכשירים החכמים. מי שאני כן רואה שעדיין עובד הרבה עם מחשב נייד זה מי שמכין עבודות או כותב משהו ארוך (נניח, ספר או פאנפיק) אשר בד"כ חוץ מעניין ההקלדה שיותר נוח על מחשב זה גם דורש הרבה עריכה, וגיימרים.
אגב, לא בטוחה למה מכל ההודעות שבאתר דווקא לאלו היה דחוף לי לענות. כנראה רציתי להתלונן על המחשב שלי.
נשלח מהסמארטפון שלי![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
בשכיבה לא נוח במיוחד להקליד בכל מקרה
אבל גם אני בד"כ לא יושבת עם המחשב הנייד במיטה (אלא במצבים מיוחדים, למשל כשאני חולה) ולכן השימוש בטלפון אינו במקום אלא בנוסף. כלומר אם בעבר כל ההתעדכנות הזאת בחדשות היום חיכתה לשלב שאני אשב מול מחשב, עכשיו היא כבר לא. במקרה שלי לפחות "עין הדג" לא כלול בעניינים שדחוף לי להתעדכן בהם דווקא אחרי או לפני השינה (ואני מניחה שאני לא היחידה). יש לי (וממש לא רק לי) די והותר שעות מחשב ביום כדי לעשות בו את הפעולות הנוחות, וכניסה לעין הדג מחכה לדקות הפנאי שלי במהלך היום, למשל כדי להתאוורר כמה דקות בזמן העבודה, או להעביר את הזמן ברכבת (עכשיו![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
).
יכול להיות שפשוט יש כרגע פחות אנשים בעין הדג
אני די בטוח שהרבה הפסיקו לקרוא אותו אחרי שרד פיש הפסיק לכתוב. אבל זה רק ניחוש.
עוד מאוכזב
שלום לכולם,
מתחיל בגילוי נאות – אני לא חובב של ז'אנר גיבורי העל. כן כן. אף סרט גיבורי על לא עשה לי פרפרים בלב בשום צורה. לא אקס מן (כולל לוגאן), לא מארבל (ראיתי 5 בערך) ואפילו לא DC (כן – גם לא האביר האפל). כל הסרטים שראיתי היו סרטים ראויים, ברמה טכנית מצויינת, משעשעים לפרקים ובעיקר – נשכחים דקה וקצת אחרי שראיתי אותם.
הבעיה המרכזית עבורי בז'אנר הזה – (שאפשר לומר אותה גם על ז'אנרים אחרים כמובן, אבל אני בוחר ליישם אותה בז'אנר זה) – גנריות ושעמום. בכל הסרטים האלה מגיע נבל, חזק יותר או פחות, וגיבור על, אחד או יותר יילחמו בו עד שבסוף הם מנצחים (עם או בלי קורבנות של דמויות "מוכרות").
אני מעדיף את הסרטים שלי עם סוף לא ידוע מראש ולכן קשה לי להתחבר לסרטים מסוג זה.
עוד גילוי נאות – מאוד (!) אהבתי את סרטי שר הטבעות בתחילת שנות ה – 00 . עד היום הראשון הוא אחד מהסרטים האהובים עלי ביותר. את הטרילוגייה הראשונה של מלחמת הכוכבים אני מאוד אוהב ואת הבאות בתור – בהחלט פחות.
זהו – אפשר להבין קצת את היחס שלי לז'אנר הזה.
מלחמת האינסוף הפתיע אותי. מאוד
האנסמבל המרשים של כל גיבורי העל מבלי שזה יהיה מטופש (ולא, לא מכיר את כולם)
העלילה הקולחת שמגיעה לקליימקס מרשים
הסוף המפתיע ביותר (אפילו שלכולם ברור שזה "הפיך" בצורה מסויימת)
מודה שנותרתי בסוף הסרט בהלם.
סוף המשחק – היה פשוט סרט לא מספיק טוב מבחינתי.
כלומר – הוא בהחלט לא סרט גרוע (שוב – מבחינה טכנית, וכו'..) – אבל הוא רחוק מאוד (!) ממלחמת האינסוף.
למה?
סיבה טכנית אחת היא שמלחמת האינסוף היה הראשון שאיחד כמות מטורפת של גיבורים שכולנו מכירים מאינספור סרטים קודמים. הסרט הזה עשה את אותו הדבר ובמידה פחותה (הרי חלקם השתתפו בסרט לזמן קצר בלבד). ולכן התשואות על התזמור המושלם בין הדמויות מגיע לסרט הקודם ולא לזה. בסוף המשחק – אפשר להגיד "כבר ראינו קודם את יכולות התזמור של האחים רוסו קודם". זה לא מחדש דבר בקטגוריה זו.
סיבה שנייה – ושוב טכנית – ארוך… כמה שזה היה ארוך מלחמת האינסוף היה 2.5 שעות שלא הרגשתי אותן לרגע. 3 השעות של הסרט הזה היו לי קשות מדי פעם וייחלתי שיסתיים כבר לפרקים.
סיבה שלישית וכאן אני עובר לבעיות בעלילה – היא ההתחלה המייגעת והארוכה מדי (שעה?) באיסוף מחדש של השברים ובנייה מחדש של ה"צוות".
אני מספר 4- ושוב בעייה עלילתית קשה – ת'אנוס. גדולתו של מלחמת האינסוף, בין היתר הייתה שת'אנוס הפך לאד הנבלים הטובים בהיסטוריה. נבלים טובים הם כאלו שאפשר להזדהות איתם או עם המטרה שלהם ובעיקר כי המנטרה שלם היא לא נובעת מרוע מוחלט אלא מסיבות שבמהלך הסרט אפילו ניתן להשתעשע בנכונותן. ת'אנוס היה נהדר. חזק מאוד ומובן מאוד. והסרט הזה מחרב את הדמות הזו לחלקים קטנים. פתאום הוא אישי במלחמתו, פתאום (ספויילר) הוא רוצה להשמיד את כל היקום. פתאום הוא רק נבל גנרי לחלוטין ומאכזב ביותר. אם זה היה סרט רגיל , מילא – אבל פשוט הייתי מאוכזב שזה מה שעשו לו.
סוף הסרט (בלי ספויילר) גם היה מאכזב. סצינת קרב קליימקסית שבמלחמת האינסוף הייתה פשוט מושלמת של מליון דמויות, רצות, קופצות, נלחמות , בלי שאפשר להבין שום דבר. מקריאת ביקורות רבות, הבנתי שזה הסגנון של האחים רוסו, אז ניחא. אבל בסרט הקודם – סצינות הקרב היו נהדרות. כל הדמויות היו ברורות, תפקידן בקרב היה מובן – אולי בגלל פיצול זירות הלחימה גרם לכך. בכל מקרה – ישבתי בסצינה האחרונה בלי שום עניין מיוחד, בעוד שבמלחמת האינסוף כססתי ציפורניים.
נכון לרגע כתיבת התגובה, הסרט קרוב קרוב לעבור את אוואטר (עוד סרט בינוני להחריד בעיני) ברשימת הסרטים המכניסים בכל הזמנים (ללא התייחסות מדד – המספרים כאן מרשימים, אבל פחות – רק מקום 19 בארה"ב- האם יש מקום שמפרט את השפעות המדד בצורה עולמית? ב box office mojo זה בארה"ב בלבד). מן הסתם הצלחה כזו לא מגיעה רק מגיקים שמכירים את כל הסרטים ורואים את הסרט שוב ושוב, אלא מרבדים שלמים באוכלוסייה שרוצים לראות במה מדובר. שני שותפי לצפייה (בן 16 שראה את חלק מהסרטים, ובן 40 שראה את רובם) חשבו בדיוק כמוני.
אין ספק שהסרט מהווה סיום טוב ביותר לסדרה מרשימה ובלתי אפשרית של סרטים. מבחינתי, הייתי שלם לחלוטין אם הסאגה הייתה נגמרת בסרט הקודם.
כל דבר הוא אשמת או בזכות התסריטאים.
במקרה הזה, באשמתם הנוקמים יוצאים מתכננים גרועים יותר מהמטכ"ל של מוסוליני.
הייתי אז שם את האשמה באסטרטגיה ולא טקטיקה, אבל מקבל
(ל"ת)
או, כפי שניסחו את זה בצורה תמציתית:
https://www.youtube.com/watch?v=BI-iNE6zv90
כשחושבים על זה, הנוקם היחיד שלא מופיע בסרט הוא
מרדכי מ"נקמת הפטיש העברי" בכיכובו של אדם גולדברג. גם יהודי, גם נוקם וגם פטיש.
אחלה סרט
נראה לכם יצא חמש?