באטמן מתחיל

תגיד, בא לך אחרי הארוע הזה לקפוץ אלי לקפה? אני באטמןבמקור: Batman Begins
במאי: כריסטופר נולאן
תסריט: דייויד גוייר
שחקנים: כריסטיאן בייל, מייקל קיין, ליאם ניסן, קייטי הולמס, גארי אולדמן, מורגן פרימן, קן וואנאטאבה, קיליאן מרפי

באטמן הוא אחד מגיבורי העל המפורסמים ביותר, על הנייר וגם בקולנוע. ברוס ווין היה ילד קטן כשהוריו האוהבים נקטלו לנגד עיניו, מלוע אקדח של שודד מזדמן. ברבות הימים הופך ווין לאביר האפל, המנהל את מלחמתו בפשע בעיר גותהאם, כשהוא עטוי תחפושת עטלף, על מנת להטיל אימה על יריביו. את כל זה אנחנו יודעים מזמן. אבל 'באטמן מתחיל' מצליח לספר לנו כמה דברים שלא ידענו על איש העטלף.

לאחר ארבעה סרטים במאה הקודמת, ששני האחרונים בהם גרמו לבאטמן להזדכות על מערת העטלף – דבר שכל יריביו המטורפים לא צלחו לעשות – חוזר באטמן לחיים, כמו עטלף-החול. על המלאכה הופקד הבמאי כריסטופר נולאן, שהוכיח ב'ממנטו' את כשרונו לספר סיפור שכולו התחלות, ואת חיבתו לדמויות מתוסבכות משהו. למרות שיש לנולאן עוד כמה דברים ללמוד, אחרי 'באטמן מתחיל' אפשר לומר עליו שהוא כבר לא במאי מבטיח אלא מקיים.

בכל הסרטים הקודמים פגשנו את באטמן כשהוא כבר גיבור מיומן ובטוח בעצמו. 'באטמן מתחיל', כפי שמרמז שמו, חוזר להתחלה ומספר על היווצרותו של מיתוס העטלף. באטמן, למעשה, מופיע בסרט מעט מאוד: הסרט עוסק בעיקר באלטר-איגו שלו, ברוס וויין. ברוס (כריסטיאן בייל) מתחיל את הסרט, רדוף אשמה וכעס בגין רצח הוריו, בכלא מטונף במזרח הרחוק, עסוק בתיגרות עם חבריו לחצר הכלא. דברים מתחילים להשתנות כאשר זר מסתורי בשם דוקארד (ליאם ניסן) מחליט לשחררו מהכלא. דוקארד מתגלה כמאסטר של מסדר אבירי הג'די… סליחה, חבר במסדר "ליגת הצללים" – בראשות דמות מיסתורית בשם ראס אל-גול, או "ראש השד" (קן וואטאנאבה) – ששמה לה ליעד להילחם ברשע הפושה בעולם. דוקארד מאמן את ברוס בדרכי הנינג'ה וחוכמת זן כלשהי המכילה התייחסויות שונות לפחד, כעס, אשמה וכניעה לרגשות (ייתכן מאוד שלו אנאקין סקייווקר היה נולד בטיבט במקום בטטואין, היו לו היום גבות). דוקארד מבטיח לברוס שליגת הצללים תעזור לו לגאול מחדש את גותהאם, אבל האידיליה נקטעת לאחר שראס אל גול מבקש מראס אל ווין להפריד את ראס אל פושע כלשהו מגופו, וברוס מסרב. בעקבות חילוקי הדעות האמנותיים האלה, ברוס נפרד מליגת הצללים. הוא חוזר לגותאם ומתחיל להזיז דברים לבד.

כשהוא נעזר במשרתו האישי ואיש סודו, אלפרד (מייקל קיין), נדרש ברוס מצד אחד לתבוע מחדש את שמו והונו מאיש עסקים תאב בצע (רטגר האואר) ולחדש את הקשר עם אהובת ילדותו (קייטי הולמס); ומצד שני, להמציא את איש העטלף על שלל עזריו ונשקיו, בעזרת מעין "קיו" מודרני בשם לושיוס פוקס (מורגן פרימן), ולגייס לעזרתו את השוטר הטוב האחרון במשטרת גותהאם, ג'ים גורדון (גארי אולדמן).

לא רק באטמן הולך ומתגבש כאן, אלא גם אויביו. קרמיין פלקון (טום ווילקינסון) הוא ראש הפשע של גותהאם, רשע מהדור הישן, שלא נפל לשום אמבט רדיואקטיבי. ואילו ד"ר קריין (אין קשר לפרייז'ר) הוא הפסיכיאטר המחוזי אשר מצא את הפתרון הפשוט ביותר כדי לזכות פושעים -הגנת אי השפיות. אחד מאותם רעיונות של "איך לא חשבו על זה קודם". לד"ר קריין (קיליאן מרפי) יש גם מסכה – אם כי זה אולי תיאור קצת מוגזם לשק שהוא שם על הראש – וכינוי מרשים ("הדחליל"), וכך הוא הופך רשמית לנבל-העל הראשון של גותהאם.

בשונה מסרטי 'באטמן' הקודמים, העיצוב והרעיונות הם הרבה יותר מציאותיים, עד כמה שאיש עטוי תחפושת המעופף בינות גורדי שחקים יכול להיות כזה. גותהאם של נולאן חסרה את העיצוב הגותי המופרע של טים ברטון, וגם את הגרנדיוזיות הבלתי הגיונית בסרטיו של שומאכר; היא נראית כמו משהו קרוב יותר למטרופוליטן מודרני מציאותי. הבאטמוביל לא נראית כמו שילוב של מכונית מרוץ ועטלף, אלא יותר כמו הכלאה של האמר עם טנק. שינוי התפיסה הזה מהווה חידוש מרענן, ונותן לסרט את המגע המיוחד שלו.

קשה אולי לקרוא לסרט "אפל" – בעיקר משום שזה סרט באטמן הראשון שבו השמש זורחת בגותאם מדי פעם – אבל האווירה היא בוגרת, רצינית וקודרת הרבה יותר מבסרטים הקודמים, בשל העיסוק המרכזי בנסיונו של ברוס להשלים עם עברו ולהחליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. הסרט הוא בעיקרו סרט מתח ואימה, קטעי הפעולה הם לא רבים, ואולי זה בעצם עדיף: עד כמה שאני מעריך את יצירתו של נולאן, עושה רושם שבימוי קטעי אקשן, בעיקר של קרבות מגע, הוא לא כל כך הקטע שלו. דווקא בקטעים האלה הסרט מאבד חלק מהריאליסטיות שלו, וברובם קשה להבין מי בדיוק חובט במי, ובאיזו מידה של הצלחה.

מי ששם את הב' ב'באטמן' הוא בלי ספק כריסטיאן בייל, שעושה בסרט עבודה משובחת, ומצליח לשכנע גם בתפקיד ברוס המיוסר, גם כוויין הפלייבוי וגם כבאטמן הנחוש ודבק במשימה. הצלחתו של בייל מרשימה עוד יותר בהתחשב בכך שהוא מצליח להתבלט בין כל השחקנים המצוינים שסביבו: מייקל קיין מראה כי גם לאחר גיל 70, להיות בריטי זה גם קול וגם בועט. מורגן פרימן, המצויין כתמיד, מקבל כמעט את כל השורות והבדיחות הטובות בסרט. גארי אולדמן לשם שינוי לא משחק את תפקיד הרשע, ולראשונה מזה שנים, לא גרם לי לרצות ללחוץ על כפתור הפאסט פורוורד. קיליאן מרפי ('28 יום אחרי'), בעל העיניים המבעיתות, הוא התגלית של הסרט, וגרם לי לתהות איך היה נראה הסרט לו הוא היה מקבל את התפקיד הראשי. דווקא קייטי הולמס, האישה היחידה באזור, קיבלה תפקיד דיקטי ומיותר לחלוטין, וכלל לא ברור לי מה יוצרי הסרט (כמו גם טום קרוז) מצאו בה.

השם 'באטמן מתחיל', למרבה שמחתי, לא הפך לבדיחת גורל אכזרית. באטמן מתחיל מצוין, ואני מקווה שכך הוא גם ימשיך. הוא אולי לא עיבוד נאמן, אבל הוא סרט הקומיקס הטוב ביותר של השנים האחרונות. ועל כך נאמר, לפעם הבאה במערת העטלף הבנויה.