פלישה עולמית: קרב לוס אנג'לס

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 11 במרץ 2011Posted in: ביקורות
העולם בלהבות. יצורים מעולם אחר מנסים לכבוש אותנו, ואנחנו מפסידים. אז למה אני כל כך משועמם, לעזאזל?
שם רשמי
פלישה עולמית: קרב לוס אנג'לס
שם לועזי
Battle: Los Angeles
בימוי
ג'ונתן ליבסמן
תסריט
כריסטופר ברטוליני
שחקנים
ארון אקהרט
ברידג'ט מוינהאן
מישל רודריגז
לדף הסרט

העולם בלהבות. מטאורים מסתוריים חדרו לאטמוספירה ונחתו אל תוך הים ליד שורה של ערים גדולות בכל רחבי העולם. מתוכם הגיחו מכונות ומין לוחמים משוריינים. הצבא מפנה את הערים, והוא לא מפנה אותם מספיק מהר. הדברים האלה מנסים להרוג אותנו. השמים מלאים בהליקופטרים ובדברים אחרים, מוזרים יותר. אנחנו במצב מלחמה מול אויב מעולם אחר.

אז למה אני כל כך משועמם, לעזאזל?

נכון שעצם הקונספט של פלישת חייזרים הוא לא בדיוק שיא המקוריות, אבל ל"פלישה עולמית: קרב לוס אנג'לס" יש כמה רעיונות מעניינים שהיו עשויים לרענן את הז'אנר. "פלישה עולמית" הוא סרט פלישה מנקודת הראות של האיש הקטן בשטח. הוא עוקב אחרי יחידה אחת של חיילי מארינס שנמצאת בלוס אנג'לס שהפכה לשדה קרב, בניסיון לפנות אזרחים לפני שחיל האויר מרסס את כל האזור. אנחנו רואים רק את מה שהם רואים. אין צילומי אויר ענקיים בלי הצדקה. אנחנו לא רואים מה קורה באותו זמן בפריז, או עושה באותו זמן נשיא ארצות הברית. הרמזים היחידים על מה שמתרחש בשאר העולם מגיעים משמועות וקטעי טלויזיה. מאותה הסיבה אנחנו גם לא יודעים הרבה על החייזרים האלה: מאיפה הם הגיעו, מה בדיוק הם רוצים חוץ מלהרוג את כולנו. וזה בסדר שאנחנו לא יודעים. כל אלה הם רעיונות טובים, לפחות על הנייר.

הבעיה היא שזה מרוקן את הסרט מכל החייזריות שלו. עם כל הכבוד לדרמה האנושית, כשאנשים הולכים לראות סרט על פלישת חייזרים הם לא הולכים בשביל בני האדם, אלא בשביל החייזרים. תנו לנו דברים מגניבים, חלליות מתפוצצות, אפקטים לא מהעולם הזה, פשוטו כמשמעו. אלא שלחוצנים ב"פלישה עולמית" יש אסטרטגיה צבאית תמוהה: הם מנסים לכבוש את כדור הארץ באמצעות חי"ר. רוב החיל שלהם מורכב מחיילים רגליים מצוידים ברובים אוטומטיים, מגובים בכמה מכשירים מתוחכמים יותר. החלטה מוזרה עבור מי שהגיעו מלמעלה, ואם הם באמת רצו למחוק את לוס אנג'לס מהמפה, הם בוודאי היו יכולים לעשות את זה בדרך יעילה יותר, אבל מי אני שאתווכח עם הרמטכ"ל של פרוקסימה קנטאורי. העניין הוא שזה הופך את הסרט ללא יותר מעוד תיעוד של לוחמה בשטח בנוי. שינויים קלים בתסריט והאויבים שבהם נלחמים המארינס היו יכולים להיות אנשי אל קעידה, צבא סודן או המחתרת לשחרור יבנה. זה לא באמת סרט חייזרים, אלא סרט מלחמה.

וכסרט מלחמה, הוא לא גרוע – סצינות הקרב בהחלט עובדות – אבל הוא הרבה יותר מדי סטנדרטי. הסרט צבוע כולו באפור-חום דהוי, כרגיל. המצלמה מוחזקת תמיד ביד ורועדת, כרגיל. הצוות המובחר כולל את אהרון אקהארט, סמל מחלקה ותיק ומיוסר שנמצא רגע לפני הפרישה (דינג!), הפקוד שמפקפק ביכולת של המפקד (דינג!), החייל שכותב במסוק מכתב לאשתו (דינג!), הצעיר הפעור שטרם ידע אהבת אישה (דינג!), והבחורה הלוחמת הקשוחה (דינג!) שאותה מגלמת מישל רודריגז (מאדרפאקינג דינג!!). הפסקול מלא מקרדיטים ועד קרדיטים בשירי לכת עם תופים צבאיים. הלו, שלום, הבנתי שהאנשים האלה שעל המסך הם חיילים. לא צריך להסביר לי את זה מחדש כל הזמן. בקיצור, זה דומה לכל סרט על פלוגת חיילים שאי פעם ראיתם.

החייזרים עצמם, והמכונות שלהם, לא רעים. הם מעוצבים באופן מאוד "מחוז 9"-ית – מרובי פרטים מכוערים במקום להיות חלקלקים ומעוררי יראה. העיצובים שלהם, והפעלולים המיוחדים בכלל, לגמרי לא רעים, מהמעט שאנחנו רואים מהם, אבל זה אכן מעט. כל מי ששיער שרוב החלקים הטובים היו כבר בטריילר, צדק.

יש שתי דרכים לעשות סרט על פלישת חייזרים: אחת היא לעשות את זה כיף. לא להתייחס לעסק יותר מדי ברצינות, להכניס בדיחות, להביא את וויל סמית שיריץ קטעים, לפוצץ דברים סתם בשביל הבומשאקלקה. השניה היא לעשות את זה מפחיד. ליצור דמויות שאכפת לך אם הן יחיו או ימותו, לגרום לאיום להיראות ממשי, להביא את הקהל לחרוד לשלומו ולשקשק בכל פעם שמשהו זר מופיע על המסך. "פלישה עולמית" לא מצליח לעשות אף אחד מהם. הוא רציני לחלוטין, לא תמצאו בו רמז לבדיחה או ללקיחת המצב בהומור, אבל הוא קלישאתי מכדי לקחת אותו ברצינות. הוא אמנם מבוסס על רעיונות עם פוטנציאל, אבל "פלישה עולמית: קרב לוס אנג'לס" הוא פלישת החייזרים הכי משעממת שראיתי. אם כי יש לציין שלא ראיתי את "סקייליין".

תגיות: