במקור: Battlefield Earth
במאי: רוג'ר כריסטיאן
מבוסס על ספרו של ל. רון
הבארד
שחקנים: בארי פפר, ג'ון
טרוולטה, פורסט ויטקר
אני יודע שממש מתבקש להכתיר את "הקרב על כדור הארץ" בתואר אחד הסרטים הגרועים ביותר בכל הזמנים. לכאורה, יש בו הכל, על דרך השלילה כמובן: תסריט מגוחך עד כאב עם חורים בגודל של אוקלהומה ועומק של שלולית שתן; צילום ועריכה מכוערים ומעצבנים את העין עד שאפילו ריי צ'ארלס היה יוצא מהסרט באמצע; אפקטים ברמה שמעוררת געגועים לאפקטים של "חנה ואחיותיה" (רמז: ב"חנה ואחיותיה" לא היו אפקטים). אני יכול להמשיך ולמנות את חסרונות הסרט הזה בנימה סרקסטית ולהרגיש מאוד טוב עם עצמי.
אלא שהספק מנקר. הרבה אנשים טובים לקחו חלק בדבר הזה: ג'ון טרבולטה שיחק את הרשע והיה גם אחד ממפיקי הסרט, פורסט וויטקר עזר לו (להיות רשע, לא מפיק, אבל זה בעצם אותו דבר) ולידם הסתובב הבמאי, שאחראי לעיצוב המופתי של "מלחמת הכוכבים" ו"הנוסע השמיני" הראשונים. איך אנשים כל כך מוכשרים נתנו יד לסרט כל כך אווילי? התמונה מתחילה להתבהר כשמגלים שאחד התסריטאים היה שותף בכתיבת "גברים בגטקעס" של מל ברוקס, וכששולפים את העובדה המפתיעה שהבמאי עיצב בנעוריו גם את "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון.
אז אולי בעצם הכל בדיחה אחת גדולה בהפוך על הפוך?
ואולי דנה אינטרנשיונל ועובדיה יוסף יפתחו פלאפליה. ביקום מקביל אולי.
הסרט מתרחש בשנת 3000, אך במקום מסיבות מילניום וסיפורי באג Y3K, המין האנושי עסוק בו בלחיות במערות, בתנאים פרימיטיביים למדי, לאחר שהציוויליזציה הושמדה ע"י חייזרים עם ראסטות. יחד איתה הושמדו גם מאגרי הידע של בני האדם, וכולם עשו ריגרסיה והפכו לגירסאות של ג'ורג' בוש ג'וניור. וכאילו לא די בכך, כולם גם מפחדים מהעולם שבחוץ, מחשש שהחייזרים יתפסו אותם.
אחד מהפרימטיביים, שכנראה יש לו שם אבל בסוף הצפייה, במידה שלא נרדמים, זוכרים רק שהיה לו שיער ארוך ולכן הוא יכונה כאן "בחור עם שיער ארוך" (בעש"א), מחליט לצאת אל העולם.
אוקיי, יש טובים, יש רעים, יש גיבור, יש מטרה – אפשר להתחיל. אבל רגע, תעצרו הכל! בשלב זה הצופים עוברים היכרות ראשונית עם החבר הטוב ביותר של הבמאי: הווייפ (Wipe). הווייפ הוא אפקט ויזואלי שמשמש למעבר בין סצינות, שבאמצעותו הסצינה הנכנסת "מוחקת" את הסצינה שכרגע הסתיימה. חלק מהסצינות ב"מלחמת הכוכבים", למשל, מסתיימות בווייפ לסצינה הבאה. כשזה לא בא בסרטי חתונות, זה יכול להיות אפקט חינני.
דגש על יכול. בסרט הזה, לעומת זאת, כמעט כל סצינה מסתיימת בווייפ. מהר מאוד הסרט עצמו מפסיק לעניין, ולצופה ששילם ממיטב כספו כדי לקחת את בזבוז הפילם הזה בוידאו לא נותר אלא להתמקד בווייפים. למרות ההתנגדות הראשונית לאפקט המזעזע, אחרי חצי שעה הרגשתי כל כך מיודד עם הווייפ, עד שבכל סצינה חיכיתי לו, וכשהוא בא מחאתי לו כפיים וקדתי לו קידה. בעש"א נתפס ע"י החייזרים ומובל למחנה עבודה? ווייפ! בעש"א מתמרד וג'ון טרבולטה, בתפקיד חייו כחייזר מרושע עם ראסטות, מופתע מהאינטליגנציה שהוא מגלה? ווייפ! בעש"א מנצל את המשאבים שטרבולטה מעמיד לרשותו ואת החורים הרבים בתסריט כדי להמריד את שאר בני האנוש? ווייפ!
ואז, לאחר 253 ווייפים עם כל מיני דברים בינהם, מגיע רגע האמת בסרט: בני האדם מארגנים מתקפה כנגד החייזרים בהנהגת בעש"א? ווייפ? לא! קאט! סתם קאט רגיל, כמו בכל סרט שפוי!!! הרגשתי כל כך נבגד. אם היה דבר אחד יציב בחיים שלי באותו שלב זה הווייפ, ובלי כל אזהרה מוקדמת לקחו אותו ממני. ואז, כשהייתי שרוי בבלבול ומצוקה גדולים לאין שיעור – הגיעה הגאולה. לפתע, בזמן כיבוש כדור הארץ מחדש ע"י בני האדם, קרה הלא יאומן: היה אפקט דיזולב (Dissolve) בין שתי סצינות. זהו אפקט מוכר ונפוץ, בו סצינה מתפוגגת תוך כדי שהסצינה החדשה עולה עליה בעדינות. וכשהדיזולב מגיע, בא לך לחבק את הטלוויזיה.
ואז הבנתי את הקונספט המבריק של הבמאי. התגובה הטבעית שלנו לווייפ היא התנגדות וחלחלה. אלא שבעולם המעוות של הסרט, אנו מקבלים את הווייפ כעובדה ואף מצפים לו בהכנעה. ופתאום כשהוא לא מגיע, אנו, חלשים שכמותנו, לא יודעים מה לעשות ומרגישים חסרי אונים. והרי זה ברור שהווייפ הוא בעצם איזכור מתוחכם, פוסט מודרני, תלת פאזי, דו כיווני וחד פעמי למשפט "Wipe the human race", שמוכר מסרטי חייזרים מרושעים עם ראסטות. כלומר, אנו הצופים, מאולצים להרגיש כמו המין האנושי המדוכא בסרט. אנו מקבלים את ההשתלטות עלינו נגד כל האינסטינקטים שלנו, ולא מעזים להילחם בה (ללחוץ על Stop בוידאו). אך בסוף, אנחנו, כמוהם, עוברים תהליך אבולוציוני אינטלקטואלי ומקבלים עלינו את הדיזולב, כלומר, את החוכמה, הקידמה והמחשבה העצמאית, כלומר, את הסיינטולוגיה. אה, שכחתי לציין, הסרט הוא בעצם משל של כת הסיינטולוגיה, שמבוסס על ספר שכתב המנהיג שלהם ל. רון האבארד, וטרבולטה הוא סיינטולוג בכיר, אבל זה ממש לא מעניין.
לטובת הספר, שלא קראתי, אני אצטט סיינטולוג מיסיונר שעצר אותי ברחוב ושאל אותי אם אני מעוניין לקנות אותו. לאחר שהחלפתי צבעים ואיימתי בהתאבדות, הוא הסביר לי שבסרט הם הרסו את הכל והפכו את כל המישנה הסיינטולוגית שבספר לבולשיט הוליוודי, מה גם שלטענתו, העורך פוטר באמצע העריכה. מה שמשאיר את התעלומה: איך הגיעו לסרט 253 וייפים ודיזולב אחד?
בכל אופן, אני את שלי למדתי. בפעם הבאה שווייפים, או סתם סרטים גרועים, משתלטים לי על החיים, אני נלחם בהם ומעיף אותם מהוידאו על אפו ועל חמתו של כרטיס האשראי שלי.
- האתר הרשמי
- האתר הרשמי של הספר
- על הספר – ב"מיתוס"
- סיינטולוגיה – האתר הישראלי
- אנטי-סיינטולוגיה
בין פרץ לצחוק אחד למשנהו
הצלחתי גם לשים לב לכתבה.
אני לא כל כך נקשרתי לווייפים כמוך. פשוט חשבתי שזה אפקט נחמד אבל לקראת אמצע הסרט הרגשתי כבר שהשתמשו בו יותר מדי.
אגב, אני חושב שלהעש"א שלך קראו Greener אבל אני כבר לא זוכר את השם הפרטי שלו אם בכלל.
בתקצור? מזל שלא הזמנתי את זה בוידאו אלא שאח שלי הביא את זה מחבר שלו.
—————-
בין פרץ לצחוק אחד למשנהו
סתם הערה-
זה בעש"א ולא העש"א
אל תשאלו אותי
איך קראו לו בסרט, אבל בספר שמו היה "ג'וני גודבוי טיילר", או מק'טיילר, תלוי את מי שואלים.
ערב משפחתי בבית משפחת הראל
אחת למיליון שנה ההורים שלי מחליטים לעשות ערב משפחתי. בתכנון: סרט לפי בחירת הוריי ואוכל לפי בחירת הוריי.
אז אימא שלי בחרה סרט ("מכתב בבקבוק"), ואבא שלי בחר תוכנית גיבוי ("שדה קרב ארץ").
אחרי שאכלנו מול "מכתב בבקבוק" והשתעממנו קשות, אבא שלי שלף את תוכנית הגיבוי.
בחמש הדקות הראשונות אימא שלי נרדמה.
אחרי עשר דקות נוספות, החתולה שלי התחילה לנסות לתפוס את הראסטות.
אחרי עוד עשר דקות, נשברתי והלכתי לבדוק את האימייל שלי, כי אפילו ג'אנק מייל יהיה יותר מעניין כרגע מאותו סרט טפשי, מייגע ומיותר.
נו?
אל תפסיקי באמצע המתח. אז היה משהו מעניין באימייל?
לא
אבל באיציק חיכתה לי הודעת תגובה.
אחרי שהודעתי לבוג'י ש"ביי, הלכתי לראות את הסרט ובלה בלה בלה", היא ענתה לי "תהני. חרא סרט."
כתות ורוע
הסרט הזה מחביא מאחוריו כה הרבה תחמנות, פילוסופיה זולה ואת רון ל. הבארד, אדם רע מיסודו וגם מעבר לכך. וזאת אני אומר ללא שראיתי את הסרט, או קראתי את הספר. אינני עומד לעשות כך בקרוב או בכלל. כשארצה לראות או לשמוע תעמולה דתית זולה, הרסנית ומכעיסה אפנה למקורותיי שלי. ברור מלכתחילה, עוד לפני שניגשים לסרט, כי הוא יהיה בדיוק כמו שהספר אמור להיות- משל אלגורי על כת הסנייטולוגיה, כת גרועה ובלתי מוסרית כמו הקתולים לדוגמא, רק שמאחוריה לא מסתתרת אמונה קדומה ומפורטת אלא גאון מפוקפק, אמריקני תאב בצע שהצליח משום מה לסחוף אחריו המונים. וכך, כל שנה מתים כמה ילדים שנאסר עליהם על ידי הוריהם ללכת לבית החולים, כיוון שבפרוגרמה החינוכית של הבאהרד, בתי חולים הנם חטא אחד גדול. וזה רק סעיף אחד במסכת של אי שפיות, רוע לב והרבה טמטום אנושי טהור.
אהממ...
אתה בטוח שאתה לא מתבלבל עם כת האמיש?
על סמך מה?
דבריך כאן חריפים ביותר, והנה אתה אומר שלא רק שלא קראת\ראית את הספר\סרט, הרי שאין לך כוונה לעשות כן.
"ברור", אתה אומר. "ברור כי הוא יהיה גרוע".
ובכן, אתה טועה, ומטעה.
אתה מפיץ 'אמיתות' שכל קשר בינן לבין שאר העולם מקרי.
"שדה קרב ארץ" אינו ספר טוב. חלילה. אבל הוא גם אינו ספר רע ביותר. הוא ספר פעולה, וככזה הוא מהנה לקריאה. אין ביכולתו, כמובן, להתחרות עם אף אוסף דפים מכובד אחר, אבל עדיין יש בו את הרגעים החביבים שלו.
"הקרב על כדור הארץ" הוא סרט רע. ללא ספק. מדהים עד כמה מעט החינניות המשעשעת של הספר נותרה בו. כמה מעט מעלילת הספר המקורי נותרה. מדהים עד כמה הצליחו לטבוח בספר, שלא היה משובח מלכתחילה.
אבל.
אבל.
לא בספר ולא בסרט מצאתי אזכורים ולו שוליים לתפיסתם של הסיינטולוגים את המציאות. לרמוז כאילו הספר הוא כתב מגוייס מסוג כזה או אחר יהא פשוט הונאת הציבור.
בהחלט יש
העקרון של כסף כערך עליון שהוא אחד מהעקרנות של הסינטוגיה מובא בספר מפורשות,רק שהוא מובא בצורה גרועה שלא גורמת לקורא להזדהות אם מטרה זו.
זה פשוט לא משכנע כלכך שם כמו למשל, העמדות של ניבן בנפילת המלאכים כלפי קבוצות פולטיות מסיומות בארה"ב.
לא שאני משווה אותם בכלל.
הנקודה אצל ניבן זה
שאתה אף פעם לא יכול לדעת אם הוא רציני.
מצד אחד הוא אומר שהירוקים הם קבוצה של מילטנטים דיקטטוריאלים והם בסוף הרסו את הפלנטה מרוב נסיונות להציל אותו, ומצד שני הוא בוכה על זה שהפלנטה נהרסת… וזה פשוט כל כך מגוחך שאתה מתחיל לחשוב שזה איזה בדיחה עצובה!
כתות ורוע
מצטערת לאכזב אותך אבל ישלי מושג (קלוש) על סיינטולוגיה ואני יכולה להגיד לך בבטחון שאין להם התנגדות לביה"ח.
האנשים האלה שלא שולחים את הילדים שלהם לבית חולים הם נוצרים שמאמינים שישו מרפא הכל.
חוץ מזה אני בעוונותי הרבים ראיתי סרט תעמולה סיינטולוגי, זאת הייתה קומדיה מדרגה ראשונה. משהו כמו בראיין כוכב עליון כשרון ל. האברד משחק כישו. ואני יושבת מסתכלת בסרט ואומרת לעצמי לא מדובר בסופר מד"ב? מצחיק כבר אמרתי?
את המליה ''על''
ניתן לפרש גם בהקשר של מיקום הקרב ולא רק בהקשר של מטרת הקרב.
סליחה לכל מי שנכנס למתמשכים רק בשביל ההודעה הזו…
כתות נגד שיגעון
כת הסיינטווגיה לא נגד רפואה (ראש ה-RTC דויד מיסגייב אפילו הציע לשים רופאים בתוך המכללות אחרי פרשת מותה המצער של ליסה מקפירסון).
הם נגד פסיכיאטריה ותרופות פסיכיאטריות. הם אפילו נלחמים מלחמת חורמה בפסיכיאטרים. מיותר לציין ששום סיינטווג לא יתן שיאשפזו אותו במוסד כזה.
כמו כן הם לא יקחו תרופות פסיכיאטריות.
נ.ב
עובדה מעניינת שבבדיקת הגופה של האבוורד ב-1986 נמצא תרופה פסיכיאטרית בשם VISTARIL.
להלן בדיקת הטוקסולוגיה שבוצע:
ניתוח כולל לא עשו בגופה, מכיוון שהכנסייה התנגדה. כמו כן צוואתו של האבוורד עצמו.
בטוח שלא קראת את הספר
אם היית קורא, היית רואה שאין שם תעמולה לשום כת, הספר מעולה.
אוה, העובדות.
באמת צר לי להיות זה ששופך מים קרים על הזעם הקדוש שהשתלט פה, אבל כמה עובדות קטנות:
1. ל. רון האברד כתב את "שדה-קרב ארץ" שנים ארוכות לפני שחשב על הסיינטולוגיה.
2. זה ספר מאוד עבה, מאוד טפשי, אין לו שום קשר שבעולם לסיינטולוגיה, אבל מה – אחד מספרי המד"ב היותר כיפיים שקראתי.
זהו. אתם יכולים להמשיך.
אוה, העובדות.
1. ממש לא נכון
האבארד פיתח את הדיאנטיקה שלו בסוף שנות ה 40
ומתוכה את הסיינטולוגיה בתחילת שנות ה 50
את שד"ק ארץ הוא כתב ב 1980
http://www.lronhubbardprofile.org/chron.htm
2. עם זה אני מסכים
אני קראתי את...
החצי הראשון של הספר, ופשוט לא יכולתי לעמוד בזה, זה כאב יותר מדי! אז עשיתי את הדבר הלא יעשה…
החזרתי את הספר לסיפריה לפני שסיימתי לקרוא אותו.
זה פשוט ספר גרוע, ואני לא מתכוון ליראות את הסרט, או לפחות לא לשלם אליו.
איני יודע אם יש טעם לתגובה, זמן מה לאחר הפסקת הדיון, אבל בכל זאת…
הספר הנו משל לתורת הסיינטולוגיה, קראתי על כך מאמרים מפורטים וחיננים שהסבירו כיצד כל פרט משמש חלק מתעמולה שימושית. מלבד העובדה, כמובן שהבארד עצמו טען כי הספר הנו משל, אבל… סיינטלוגיה, כמו כל דת, פתוחה ופרושה לפירושים מפה ועד משעון פרס. חובתו של מנהיג דתי, או סתם רמאי כמו הבארד, להבהיר את תורתו על מנת שמטורפים לא יעשו בה שימוש מוקצן וחסר אחריות. הבארד, לא רק שלא עשה כך, אלא גם עודד קיצוניות וטוטאליות בתורתו. איני אוהב ממש את הדת. בפשטנות עמוקה רק אומר שיש בה דברים יפים ויפים פחות. סיינטלוגיה אינה דת אלא שקר וכזב, רעיון שאותו המציא מטורף ממצוע ואלי מעבר לכך שתפס כמו רעיונות מטופשים רבים אחרים. רק חבל שאנשים מתים עקב כך.
וכן, אנשים שילבו בין התורה הזו לבין הנצרות והחליטו כי בית חולים הנו חטא. אף מנהיג רציני לא טרח עד היום להכחיש באופן ממשי כי לא אלוהים מציל חיי אדם, אלא מכונת הנשמה ותרופות.
כצעקתה
שלום לכולם
ראשית יש את הסרט בדי וי די
שנית לפי כמות הביקוש והיציאה של הסרט מן הספרייה
או שאין לאנשים טעם
או שאולי פשוט הסרט טוב.
אתם יותר מדי משמיצים
הספר הזה הוא לא הספר * הכי* טוב בעולם אבל הוא לא כזה גרוע!
לדעתי יש לכם אנטי להבארד ובגלל זה אתם מדברים ככה.
את הסרט לא ראיתי אז אני לא יכול להעיד.
הסרט=זבל
אחרי קריאת הספר רצתי לחפש את הסרט, לאחר שבוע מציאתיו בDVD
פשוט הזדעזתי איך מסוגלים להוצי זבל של סרט, הדמיון בין הספר לסרט כלל לא קיים, פשוט חבל על הזמן
זה בסדר, גם הספר איום ונורא
אלא אם אתה סיינטולוג, ואז כמובן שהאבארד כותב רק ספרות משובחת.
למה?למה הורסים ספר טוב?
טוב , אני קראתי את הספר וראיתי את הסרט.הספר הוא ספר מד"ב טוב אפילו טוב מאוד,ואין לו חורים או קטעים בלתי מוסברים.לחובבי ספרי מד"ב הספר מומלץ.
הסרט לעומת זאת פשוט אסון טוטלי!! נראה כאילו ילד מפגר קרא את הספר ועשה ממנו סרט ברמה של גנון,כמעט ואין קשר לספר ולעלילה המקורית ,כלומר הסרט הוא תימצות אינפנטילי ורדוד,מלא בשטויות שאין לי מושג מאיפה הביאו אותם,ורמת המשחק של השחקנים בהתאם לרמה הכללית של הסרט.
אם קראתם את הספר – אל אבל אל תלכו לראות את הסרט.
אם ראיתם את הסרט – תקראו את הספר אולי הוא יכפר על השעתיים המבוזבזים ביותר שהיו לכם בימי חייכם.
ציון לסרט:0
אם אפשר אפילו מתחת לאפס
וואי, דן, לאחר שניסיתי לצפות
בתועבה, אני מעריץ אותך (ושאר אלו שצפו בסרט עד סופו), שכן אני נכנעתי
לאחר כ10 דקות.
הסרט שודר לא מזמן בדיגיטליים ואחותי שתחיה הקליטה את הסרט.
התיישבתי לצפות בסרט עם אימי היקרה, חובבת מד"ב סמויה .
אימי, שלא קראה את הספר, לא הבינה דבר וחצי דבר ממה שהלך שם.
אבל בהחלט הרשימו אותה המשחק הגרוע והאפקטים הנוראיים.
היא מייד זיהתה שזהו סרט זוכה פטל הזהב (אף על פי שמעולם לא שמעה על הפרס הזה).
אני, בניגוד לאימי, כן קראתי את הספר ולכן כן הבנתי חצי דבר ממה שקרה שם.
בערך…
כאמור, לאחר 10דקות נשברנו שנינו ועצרנו את הוידאו.
זה היה גם בלווין לא מזמן.
בעקבות הביקורת ה"נלהבת" החלטתי לראות על מה כל המהומה. מה שדן שכח להזכיר, זה שהווייפים הם לא ווייפים רגילים אלא ווייפ מתוחכם שנפתח לשני הצדדים. אפילו שקלתי לשחק לבד משחק-שתייה (לגימת בירה על כל ווייפ) אבל וויתרתי בסוף.
היה סרט נורא משעשע. כל כך פתטי שנורא צחקתי (בעיקר ג'ונטרה שהתקבע על סגנון משחק מסוים בסרט ודש שוב ושוב את אותם משפטים ואותם "טריקים" באותן אינטונציות בדיוק). אבל בסוף עזבתי אותו לטובת צפייה במשפחת סימפסון.
אני עומד להגיד משהו פה...
אבל לא לשלוח לי הודעות נאצה לדוא"ל, הא?
ראיתי את הסרט כמה פעמים, וממש אהבתי אותו. אולי בגלל שבכלל לא לקחתי אותו ברצינות ולא התיחסתי לאי ההגיון שבו!
הבעיה שלי עם הסרט היא לא שלא
אהבתי.
פשוט, בקושי הצלחתי לעקוב אחרי העלילה, זאת למרות שקראתי את הספר מספר פעמים.
זה לא עניין של אי הגיון, אלא של חוסר הבנה מה לעזאזל קורה שם. ולמה זה קורה?
אמי המסכנה שלא קראה את הספר לא הבינה כלל מה קורה.
כפי שכתבתי היכן שהוא למעלה, נשברנו לאחר כעשר או עשרים דקות.
שאלה
קוראים לסרט הזה גם "שדה קרב ארץ"?
זה השם של הספר עליו מבוסס הסרט
בתרגום לעברית, למה?
אני דווקא
מצאתי את הסרט כלא משהו. אבל גרוע ממש? או א]ילו הכי גרוע? לא הגזמתם קצת? כאילו, בסדר העלילה לא משהו, הבימוי גרוע וגם האפקטים לא משהו, אז הסרט הוא לא משהו. אבל לא סבלתי, היו קטעים שאפילו היו חביבים. ראיתי הרבה יותר גרועים.
ברור שיש יותר גרועים
אבל כמה יותר גרועים באופן כל כך מחפיר נעשו במסגרת המיינסטרים ההוליוודי?
לא יודע
אבל סביר להנח שלא מעט. מצד שני, רובם לא מגיעים לארץ ולא עושים כל כך הרבה באז לפני. אתה יכול להגיד הסרט הכי גרוע למה שהוא היה יכול להיות או משו בסגנון. לא יודע, אני לא סבלתי בו, לא הוצאתי עליו כסף כי יש לי יס, אז מה איכפת לי אני? זה גמככה היה בליל נדודי שינה ושיעמום כך שלא הפסדתי כלום. הוא לא דרש ממני יותר מדי, והיו קטעים נחמדים בסרט, מגם שמעבר לביצוע הגרוע, מצאתי שהחייזרים היו די ברי סיספונד (חוץ מהמשחק הגרוע והתסריט הגרוע והטסקסטים היותר גרועים אפילו).
אבל אני לא חושב שצריך לשפוט סרט על פי הסרטים שיצאו איתו, אלא בפני מה שעומד לך מול הפנים. סביר להניח שגם לא היו שופטים אותו כך אם הוא היה יוצא ישר לוידאו או דויד, מה שבהחלט היה יותר מתאים לסרט כזה (late night shows)
לא סבלתי את הספר, והסרט היה נורא בעיני.
ולמרות שאני מסספנדת נהדר, לא יכולתי שלא לזעוק על המסך: "בשבוע הם לומדים להטיס מטוסי קרב? בשבוע?!"
אה, זה פשוט.
ברגע שמסספנדים את היכולת להכשיר תוך שבוע מטוסי קרב שהיו מושבתים אלף שנים, לימודי טיסה זה כבר כלום.
וואו. סימפלי וואו.
איזה סרט מזעזע.
למה לעזאזל יס עוד משדרת אותו?!
הספר די מוצלח
אין בו איזכור של הסיינטולוגיה. סתם ספר מדע בדיוני.
אהבתי את הכתבה. הומור בסגנון 3 בסירה אחת.
אני יודע שעברו 16 שנים מזמן כתיבת הכתבה. אז מה?
יצירת מופת שלא הובנה כהלכה.
רבים הם המלעיזים את הסרט הזה משחר יציאתו ועד עצם היום הזה. אולם, כעת חיה, באתי להרים את הכפפה (לא שלך, תאנוס, תשוב נשימה לאפך) ולהסביר מדוע זה לדידי הינו מלאכת מחשבת שהקדימה את זמנה.
המצלמה התלויה על העוקם, למשל, המלווה את רוב השוטים בסרט. רק אוויל לא יבין את הסמליות הפשוטה אך העמוקה המובנית בבחירה האמנותית הזו – היות האנושות כבושה ומשועבדת על ידי חייזרים מפלצתיים הוא אינו מצבה הטבעי, ולכן העולם כולו נדמה כנוטה על צידו; וחכמים אף יבחינו בכך שבשוט האחרון של הסרט, לאחר נצחונם המרהיב של בני האדם, חוזרת המצלמה למצבה הטבעי – ישרה – כיוון שבני האדם התעלו מעל לסבלותיהם ותבוסותיהם.
גם עיצובם של החייזרים רומז על מחשבה מתוחכמת. צבעם הכחול חיוור הטרים את שובר הקופות ההיסטרי "אווטאר", ואף שימש לו השראה. אך שלא כבסרטו של ג'יימס קמרון, מעורבב העור הכחול עם לבן, כאומר לרמוז באופן תת הכרתי לכובשים והמשעבדים הלבנים לאורך כל ההסטוריה, בבחירה שהיא בבירור מחאה כנגד גזענות ורצחנות. הראסטות המקיפות את ראשיהם של החייזרים הן רמז מטרים נוסף (וגם העובדה שאחד מהם משוחק על ידי שחקן שחור) לכך שהאנשים שהפכו לעבדים יקומו וייקחו את חירותם חזרה. גובהם הבלתי רגיל מסמל את רהבתנותם ושחצנותם, כאומרים: אנו הננו הנעלים ביצורים.
המשחק המוגזם של אחד, טרבולטה שמו, גם הוא מעוגן במחשבה תחילה. שכן תאוות הכוח והנשים, ההרג וההרס, כמוה כסם רב עוצמה עבור בני אדם, מה שמביא להתנהגות שלוחת רסן. אל לו לאדם להפריז בכגון אלו, לבל יימצא מתמכר להם נואשות ותולה את כל עתידו וסיפוקו בזריעת חורבן וברדיפה אחר כבוד וממון.
והדמויות הרדודות, חסרות השם או האופי – הן העמוקות והמורכבות שראה הקולנוע מעודו. שכן שנות העבדות הארוכה, דיכוי הרוח והגוף הפכו אותם ליצורים נרפים, חלושים ששונותם זה מזה מזערית. ומה שנראה כחיסרון תסריטאי מתברר דווקא כהברקה גאונית.
ועצם היות כוכב החייזרים מוקף קרינה רדיואקטיבית, המביאה לבסוף לחורבנם – היש אמירה נחרצת יותר כנגד נשק להשמדה המונית כגון פצצות אטום? השמידו אותן, חברים, לפני שתשמדנה הן אתכם.
והעובדה שכוכב הקולנוע הגדול טרבולטה (ויש המהדרין וגורסים "ג'ונטרה") משחק דווקא את האיש הרע, סיבתה עימנו, והיא מן העדינות והמתוחכמות. שכן בא הסרט לומר בכך – כל אחד מאיתנו יכול להיות חייזר רודף הרס ושיעבוד, בהינתן הנסיבות. גם גיבור גדול וגם מוג לב קטן. אך גאולה מצויה לכל מי שיבחר בדרכי הנועם והאנושיות החומלת ומקרבת הלבבות.
ומכאן אף בא שם הסרט – הקרב על כדור הארץ. לא על כוכבים רחוקים ומאיימים הזרים לנו. כדור הארץ. כדור, בשונה מצורות גיאומטריות אחרות, הינו חלק, ללא זוויות חדות ופוצעות, ללא קמטים, הסובב לו לנצח על צירו. כך יכולים להיות גם אנחנו, אומר הסרט, עגולים, מלאים, מתגלגלים לנו בדרכי החיים ותמיד משלימים מעגל נצחי הקורן אור ואהבה.