הקרב על כדור הארץ

במקור: Battlefield Earth
במאי: רוג'ר כריסטיאן
מבוסס על ספרו של ל. רון
הבארד

שחקנים: בארי פפר, ג'ון
טרוולטה, פורסט ויטקר

אני יודע שממש מתבקש להכתיר את "הקרב על כדור הארץ" בתואר אחד הסרטים הגרועים ביותר בכל הזמנים. לכאורה, יש בו הכל, על דרך השלילה כמובן: תסריט מגוחך עד כאב עם חורים בגודל של אוקלהומה ועומק של שלולית שתן; צילום ועריכה מכוערים ומעצבנים את העין עד שאפילו ריי צ'ארלס היה יוצא מהסרט באמצע; אפקטים ברמה שמעוררת געגועים לאפקטים של "חנה ואחיותיה" (רמז: ב"חנה ואחיותיה" לא היו אפקטים). אני יכול להמשיך ולמנות את חסרונות הסרט הזה בנימה סרקסטית ולהרגיש מאוד טוב עם עצמי.

אלא שהספק מנקר. הרבה אנשים טובים לקחו חלק בדבר הזה: ג'ון טרבולטה שיחק את הרשע והיה גם אחד ממפיקי הסרט, פורסט וויטקר עזר לו (להיות רשע, לא מפיק, אבל זה בעצם אותו דבר) ולידם הסתובב הבמאי, שאחראי לעיצוב המופתי של "מלחמת הכוכבים" ו"הנוסע השמיני" הראשונים. איך אנשים כל כך מוכשרים נתנו יד לסרט כל כך אווילי? התמונה מתחילה להתבהר כשמגלים שאחד התסריטאים היה שותף בכתיבת "גברים בגטקעס" של מל ברוקס, וכששולפים את העובדה המפתיעה שהבמאי עיצב בנעוריו גם את "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון.

אז אולי בעצם הכל בדיחה אחת גדולה בהפוך על הפוך?

ואולי דנה אינטרנשיונל ועובדיה יוסף יפתחו פלאפליה. ביקום מקביל אולי.

הסרט מתרחש בשנת 3000, אך במקום מסיבות מילניום וסיפורי באג Y3K, המין האנושי עסוק בו בלחיות במערות, בתנאים פרימיטיביים למדי, לאחר שהציוויליזציה הושמדה ע"י חייזרים עם ראסטות. יחד איתה הושמדו גם מאגרי הידע של בני האדם, וכולם עשו ריגרסיה והפכו לגירסאות של ג'ורג' בוש ג'וניור. וכאילו לא די בכך, כולם גם מפחדים מהעולם שבחוץ, מחשש שהחייזרים יתפסו אותם.
אחד מהפרימטיביים, שכנראה יש לו שם אבל בסוף הצפייה, במידה שלא נרדמים, זוכרים רק שהיה לו שיער ארוך ולכן הוא יכונה כאן "בחור עם שיער ארוך" (בעש"א), מחליט לצאת אל העולם.

אוקיי, יש טובים, יש רעים, יש גיבור, יש מטרה – אפשר להתחיל. אבל רגע, תעצרו הכל! בשלב זה הצופים עוברים היכרות ראשונית עם החבר הטוב ביותר של הבמאי: הווייפ (Wipe). הווייפ הוא אפקט ויזואלי שמשמש למעבר בין סצינות, שבאמצעותו הסצינה הנכנסת "מוחקת" את הסצינה שכרגע הסתיימה. חלק מהסצינות ב"מלחמת הכוכבים", למשל, מסתיימות בווייפ לסצינה הבאה. כשזה לא בא בסרטי חתונות, זה יכול להיות אפקט חינני.

דגש על יכול. בסרט הזה, לעומת זאת, כמעט כל סצינה מסתיימת בווייפ. מהר מאוד הסרט עצמו מפסיק לעניין, ולצופה ששילם ממיטב כספו כדי לקחת את בזבוז הפילם הזה בוידאו לא נותר אלא להתמקד בווייפים. למרות ההתנגדות הראשונית לאפקט המזעזע, אחרי חצי שעה הרגשתי כל כך מיודד עם הווייפ, עד שבכל סצינה חיכיתי לו, וכשהוא בא מחאתי לו כפיים וקדתי לו קידה. בעש"א נתפס ע"י החייזרים ומובל למחנה עבודה? ווייפ! בעש"א מתמרד וג'ון טרבולטה, בתפקיד חייו כחייזר מרושע עם ראסטות, מופתע מהאינטליגנציה שהוא מגלה? ווייפ! בעש"א מנצל את המשאבים שטרבולטה מעמיד לרשותו ואת החורים הרבים בתסריט כדי להמריד את שאר בני האנוש? ווייפ!

ואז, לאחר 253 ווייפים עם כל מיני דברים בינהם, מגיע רגע האמת בסרט: בני האדם מארגנים מתקפה כנגד החייזרים בהנהגת בעש"א? ווייפ? לא! קאט! סתם קאט רגיל, כמו בכל סרט שפוי!!! הרגשתי כל כך נבגד. אם היה דבר אחד יציב בחיים שלי באותו שלב זה הווייפ, ובלי כל אזהרה מוקדמת לקחו אותו ממני. ואז, כשהייתי שרוי בבלבול ומצוקה גדולים לאין שיעור – הגיעה הגאולה. לפתע, בזמן כיבוש כדור הארץ מחדש ע"י בני האדם, קרה הלא יאומן: היה אפקט דיזולב (Dissolve) בין שתי סצינות. זהו אפקט מוכר ונפוץ, בו סצינה מתפוגגת תוך כדי שהסצינה החדשה עולה עליה בעדינות. וכשהדיזולב מגיע, בא לך לחבק את הטלוויזיה.

ואז הבנתי את הקונספט המבריק של הבמאי. התגובה הטבעית שלנו לווייפ היא התנגדות וחלחלה. אלא שבעולם המעוות של הסרט, אנו מקבלים את הווייפ כעובדה ואף מצפים לו בהכנעה. ופתאום כשהוא לא מגיע, אנו, חלשים שכמותנו, לא יודעים מה לעשות ומרגישים חסרי אונים. והרי זה ברור שהווייפ הוא בעצם איזכור מתוחכם, פוסט מודרני, תלת פאזי, דו כיווני וחד פעמי למשפט "Wipe the human race", שמוכר מסרטי חייזרים מרושעים עם ראסטות. כלומר, אנו הצופים, מאולצים להרגיש כמו המין האנושי המדוכא בסרט. אנו מקבלים את ההשתלטות עלינו נגד כל האינסטינקטים שלנו, ולא מעזים להילחם בה (ללחוץ על Stop בוידאו). אך בסוף, אנחנו, כמוהם, עוברים תהליך אבולוציוני אינטלקטואלי ומקבלים עלינו את הדיזולב, כלומר, את החוכמה, הקידמה והמחשבה העצמאית, כלומר, את הסיינטולוגיה. אה, שכחתי לציין, הסרט הוא בעצם משל של כת הסיינטולוגיה, שמבוסס על ספר שכתב המנהיג שלהם ל. רון האבארד, וטרבולטה הוא סיינטולוג בכיר, אבל זה ממש לא מעניין.

לטובת הספר, שלא קראתי, אני אצטט סיינטולוג מיסיונר שעצר אותי ברחוב ושאל אותי אם אני מעוניין לקנות אותו. לאחר שהחלפתי צבעים ואיימתי בהתאבדות, הוא הסביר לי שבסרט הם הרסו את הכל והפכו את כל המישנה הסיינטולוגית שבספר לבולשיט הוליוודי, מה גם שלטענתו, העורך פוטר באמצע העריכה. מה שמשאיר את התעלומה: איך הגיעו לסרט 253 וייפים ודיזולב אחד?

בכל אופן, אני את שלי למדתי. בפעם הבאה שווייפים, או סתם סרטים גרועים, משתלטים לי על החיים, אני נלחם בהם ומעיף אותם מהוידאו על אפו ועל חמתו של כרטיס האשראי שלי.