באט שבע, יום 7: באטמן. בעצמו.

ההוכחה הניצחת לכך ששום פארודיה על באטמן אינה מגוחכת יותר מבאטמן המקורי

בשבוע האחרון צפיתי בהמון סרטוני פארודיה על באטמן. המון. מדהים כמה אנשים משקיעים זמן ומאמץ, ולפעמים ערכי הפקה לא רעים בכלל, בייצור פארודיות שרבות מהן מתייחסות לסרט שעוד לא יצא (ומאיפה כולם משיגים את חליפות באטמן האלה? זה נראה יקר). חלקן טובות, הרבה מהן חלשות, אבל נראה שבאטמן הוא כר פחות פורה לפארודיות מהארי פוטר, למשל. אולי משום שהוא כל כך רציני. הרבה מהבדיחות עוסקות, גם אם הן לא מודעות בכך, ברצינות הבלתי מתפשרת של באטמן. "אני באטמן" הוא לא משפט מצחיק אם לא אומרים אותו בקול נמוך ובחשיבות עצמית. הסרטון הזה, למשל, מדגים איך כל משפט יומיומי הופך למגוחך כשהוא נאמר על ידי באטמן. כל סטיה מהרצינות המוחלטת, הקודרת, הבלתי מתפשרת של באטמן הופכת אותו למגוחך קצת. כי הרי כזה הוא באטמן. רציני.

אז זהו, שהוא לא. בכל האבירות האפלה הזאת, נראה שהרבה אנשים שכחו שבאטמן, במקור, הוא דמות קומיקס בכל מובן. הרבה לפני שהוא היה אפל ובוגר, הוא היה מוצר שמיועד לילדים, והשתתף בדברים שלעומתם אפילו "באטמן ורובין" הוא איב"י. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא עטיפות הקומיקסים של באטמן לאורך הדורות. חשוב להבהיר באופן חד משמעי: לא מדובר בשום סוג של פארודיה. זה לא היה אמור להצחיק. זה לא איזה טייק-אוף, או חיקוי, או באטמן-בכאילו: זה באטמן. המקורי. האביר האפל שאתם מכירים היום – זאת הסטיה מהמקור.

לפניכם כמה מהרגעים המביכים ביותר בהיסטוריה של באטמן. כן, זאת זוועה שלפעמים קשה להתסכל עליה, אבל כדאי שתראו את זה רגע לפני שאתם צופים ב"עלייתו של האביר האפל", כדי לקבל את האפלה הזאת בקצת פרופורציה.

זוועות נוספות אפשר למצוא באוספי התמונות שמהם הגיעו הסריקות האלה: כאן וב-Cracked. את האוסף המלא של כריכות באטמן – שבו אפשר לראות איך הדמות שלו משתנה ומרצינה עם השנים – אפשר לראות ב-coverbrowser.

ולסיכום, סרטון אחד שממצה את מהותו האמיתית של באטמן, הבלש הגדול בעולם.
(שוב: לא פארודיה).

בפרקים הקודמים של באט שבע:
יום 1 – כמו באטמן, רק גרוע
יום 2 – באטראפ
יום 3 – After Hours
יום 4 – ללא מוצא
יום 5 – הו לא, עטלף האיש!
יום 6 – ראש לימבו הוא אידיוט