הסרט הישראלי הטוב ביותר: הגמר

הדלקנו משואות, קיבלנו פרסי ישראל, אבל עכשיו צריך להחליט - מי הסרט הישראלי הטוב ביותר?

יותר מ-157 סרטים הוצעו כאפשרות לסרט הישראלי הטוב ביותר: סרטים קצרים, תיעודיים, מהטלוויזיה, מהעבר, מההווה – אבל בסוף הוחלט לתת להצביע רק לעשרה מהם. אז הנה הם לפניכם:

מה הסרט הישראלי הטוב ביותר?

מס' מצביעים: 612

Loading ... Loading ...

אלה הם עשרת הסרטים שהגיעו למקומות הראשונים בדירוג בסקר המקדים. בהמשך הדירוג נמצאים:

11. החיים על פי אגפא
12. אוונטי פופולו
13. כנפיים שבורות
14. השוטר אזולאי
15. הלהקה
16. גט
17. עג'מי
18. בופור
19. בלוז לחופש הגדול
20. הבלתי רשמיים
21. האושפיזין
22. לא פה, לא שם
23. חולה אהבה בשיכון ג'
24. פוקסטרוט
25. אור
26. בית לחם
27. היורד למעלה
28. חתונה מאוחרת
29. מיתה טובה
30. פעם הייתי

את הסטטיסטיקה נפצל לשניים, וחלקה שנוגע לכלל כל 150 הסרטים שקיבלו קולות תבוא בתגובות מאוחר יותר, אז בוא נתמקד כרגע ב30 הסרטים לפנינו.

ראשית כל, מדובר ברשימה צעירה. אומנם פחות מהחששות שעלו בתגובות, אבל הסרטים הותיקים לוקחים רק שליש מקום מכל ה-30 (וחצי מהעשירייה) כלומר שעל פי הסקר, רוב הקולנוע המעניין נעשה ב-19 השנים האחרונות, ולא ב-40 שקדמו להן. זה אומר אחד משני הדברים: או שהקולנוע הישראלי התחיל באמת לפרוח רק כאשר התקציבים הממשלתיים החלו להגיע, או שאף אחד לא טורח להכיר את הסרטים הישראלים הישנים חוץ מאלה שיש מסביבם ממש קאלט. מבחינת עשורים, אף סרט של שנות השמונים לא נכנס לעשירייה (שניים כן נכנסו לעשירייה השנייה), אבל חוץ מזה יש ייצוג הולם לכל עשור החל משנות השישים ועד ימינו. שני סרטים לשנות השישים, סרט אחד לשנות השבעים, שניים לשנות התשעים, שניים לשנות האלפיים ושלושה מהעשור האחרון. בכל ה-30, המצב הוא: שניים לשנות השישים, שלושה לשנות השבעים, שניים לשנות השמונים, ארבעה סרטים לשנות התשעים, 8 סרטים לשנות האלפיים, ו-11 לעשור שאו-טו-טו מסתיים.

אבל זאת רשימה צעירה בעוד מבט – אחוז עצום פה הם סרטי ביכורים (חלקם אף, נכון להיום, בלי סרט המשך): 16 סרטים מהרשימה היו הסרטים הראשונים של היוצרים שלהם. זה אגב לא רק שגעון של המצביעים – גם בפרסי אופיר יש העדפה ליוצרים צעירים. בניגוד לרחבי העולם בהם סרט ביכורים הוא רק הרגל בדלת וההבטחה לבאות, נראה שאצל רוב היוצרים הרגל היא כל הגוף, אבל אחרי שהם בתוך הבית יש להם פחות מושג מה הם הולכים לעשות.

שני במאים הצליחו להכניס שני סרטים לעשירייה – אפרים קישון (סאלח שבתי ותעלת בלאומילך) וארי פולמן (ואלס עם באשיר, קלרה הקדושה [אותו ביים עם אורי סיון]. מחוץ לעשירייה, לאסי דיין ויוסף סידר יש סרט שני בתוך המקומות 30-11, ואילו אבי נשר הכניס שני סרטים לתוך 30 הסרטים בלי אף סרט בעשירייה. אבל המוביל הוא בלי שום ספק אפרים קישון, שגם מחוץ לעשירייה מחכה לו סרט נוסף ובכך הוא הופך לבמאי עם הכי הרבה סרטים ב-30 הסרטים. מבחינה מגדרית, 5 סרטים מהרשימה בוימו על ידי נשים – ורק אחד מהם נכנס לעשירייה. רק 2 מהסרטים ברשימה בוימו על ידי ערבים. לגבי שיתופי פעולה – 5 סרטים מהרשימה נוצרו על ידי שני במאים שעבדו יחדיו.

מבחינת שחקנים, השחקנים הכי פופולריים הם ליאור אשכנזי ורונית אלקבץ, כל אחד מופיע עם 4 סרטים (ושניהם יחדיו מופיעים ב"חתונה מאוחרת").

4 סרטים מהעשירייה היו כבר בסקר סרטי עין הדג של סיכום השנה – 5 סרטים הם, כאמור, היו בתקופה לפני "עין הדג" (או האינטרנט) ו"ביקור התזמורת" בזמן אמת לא הצליח להיכנס. הסרט הישראלי שהיה במקומו בעשירייה, "בופור", דווקא לא הצליח להעפיל לעשיריית הישראלית (גם "עג'מי", שהיה בעשירייה של 2009, לא הצליח לשחזר את ההישג).

"מבצא סבתא" הוא סרט הטלוויזיה היחיד מבין ה-30 סרטים. הוא גם הקצר ביותר – גרסאות מסוימות שלו אורכות פחות משעה. הסרטים הארוכים ביותר הם "סאלח שבתי" ו"מי מפחד מהזאב הרע", אבל אולי ארוך זאת מילה מטעה – שניהם, כמיטב המסורת הקולנועית הישראלית, מסתיימים בשעה וחמישים. ככה זה בארץ – פשוט לא עושים פה סרטים מעבר לשעתיים.

מיתוס שמתנפץ לנוכח הרשימה הזאת אבל, הוא ש"בישראל עושים רק סרטי כיבוש או קומדיות". אז כן, בעשירייה מככבים 5 קומדיות אבל בהמשך הרשימה למטה – כלום. ואומנם יש כמות נכבדת לסרטים על הצבא ברשימה (7) אבל סרטים על הקונפליקט פלשתינאי-יהודי יש הרבה פחות. כלומר, יש שני סרטים על לבנון (ואלס ובופור), שני סרטים על מצרים (אוונטי פופולו, ביקור התזמורת. בלחץ רב אפשר לדבר על "גבעת חלפון"), ושני סרטים על יחסי ערבים-ישראלים בין עצמם או בינינו (לא פה, לא שם ועג'מי) – אבל אף אחד מהם הוא לא ממש סרט על, ובכן, הכיבוש. עליו יש רק שני סרטים – פוקסטרוט ובית לחם. גם "בלוז לחופש הגדול", אם אני נדיב.

"ואלס עם באשיר" הוא סרט האנימציה היחיד בכל הרשימה.

"סאלח שבתי" ו"החיים על פי אגפא" הם הסרטים היחידים בשחור-לבן בכל הרשימה.

"ואלס עם באשיר" הוא לא סרט התיעודי היחיד בכל הרשימה, בגלל שהוא לא סרט תיעודי, אבל הוא בהחלט "הסרט שאנשים מחשיבים, משום מה, לתיעודי" היחיד בכל הרשימה.

הסקר יהיה פתוח עד יום שישי הבא.