נתחיל את הביקורת הזאת עם וידוי והצהרה. הוידוי הוא שלא אכפת לי מרובי וויליאמס. אני והוא מכירים דרך קליפים בשלהי שנות התשעים שרובם ככולם נספרו אצלי כפופ לא מאוד מעניין. לא גרוע, פשוט, בהחלט הרבה יותר מדי מושמע ביחס לכמה זה טוב. ההצהרה היא שהסרט עליו, "איש טוב יותר", הוא לא רק מתמודד ראוי לסרט השנה, אלא גם אולי המחזמר הקולנועי הטוב שנעשה זה כמה שנים.
על הנייר, אין שום דבר ב"איש טוב יותר" שאמור לשכנע אתכם שיש בסרט הזה סיבה לראות אותו אם החלטתם לוותר על אחים תאומים שלו כמו הסרט על בוב מארלי או איימי ויינהאוס. גם פה, הסיפור ידוע: ילדות קשה, אמרגן תחמן, חיי אהבה לא יציבים, סמים, הצלחה, עוד סמים, משבר, פחות סמים, סוף טוב שבו כולנו מסכימים שזה מאוד טוב שהאמן הזה חי כי איזה אחלה חיים הוא חי. "איש טוב יותר" לא נע ולא נד מהנוסחה. אבל אם הכלל לביופיקים הוא שעדיף לעשות אותם בלי שיתוף פעולה מהיוצר, הרי שוויליאמס הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל וזה בזכות כמה החלטות פשוטות. למשל, הקטע עם הקוף.
כן, כפי שבשלב הזה כנראה כבר שמעתם – את דמותו של רובי וויליאמס מגלם קוף בסרט הזה. ההחלטה הזאת, במהלך הסרט, לא מקבלת התייחסות או רגע שבו "המסכה יורדת" או הסבר פילוסופי מעמיק. בטריילר לסרט, רובי וויליאמס כן מנסה לשכנע שזה בגלל שהוא תמיד ראה את עצמו כ"קצת פחות מאנושי" בשרשרת האבולוציה, אבל זה רחוק מלהיות משכנע. החשד שלי הוא זה: האפיון הכי מדויק לרובי וויליאמס הוא הביטוי הבריטי הידוע "קוף חוצפן" (Cheeky Monkey) – מעין פרסונה קורצת, אסרטיבית, חצופה אבל באופן חייתי חמוד כזה. ויליאמס ובמאי הסרט היו יכולים לטרוח ולחפש שחקן שיש לו את אותו ניצוץ בעיניים, אבל הם גם יכלו לגלם את ויליאמס באופן הטהור ביותר: מילולית כאותו קוף חוצפן.
אולי זה עובד לכם, אולי זה לא. אין ספק שאפילו בז'אנר הניאו-ביופיק, שידע כמה בחירות בניסיון לשחק עם גבולות ה"כן סיפור אמיתי" – "לא סיפור אמיתי", זאת בחירה מעניינת שמבדלת אותו במהרה. אבל הבחירות האמיצות לא נגמרות פה, כאשר אחת מהאמיצות בהן מגיעה בסוף הסרט, איפה שכולם מצפים לאיזה רגע מופע וומבלי של קווין או לפחות שחזור "אני עדיין עומד" של אלטון, שבו כולם מצדיעים לגאונות כתיבת וביצוע השירים של וויליאמס, ובמקום זה הסרט בוחר לעשות משהו קצת אחר. בנוסף, ובנימה אישית, הבחירה להשאיר מחוץ לסרט כמה מהלהיטים הכי גדולים של וויליאמס בשביל לשים שירים שפשוט יותר מתאימים היא בחירה של אמן שעדיין מבין שהסיפור שלו אמור לשרת את הסרט, ולא הסרט את האגו שלו. העובדה שאין בסרט את "מילניום" או "Supreme" היא עדות לכך שוויליאמס הוא הרבה דברים, אבל פחדן שהולך על בטוח הוא לא אחד מהם.
זה גם מתבטא באופן שבו וויליאמס מוצג לאורך רוב הסרט: אדם קצת טיפש, מאוד תלותי, שעושה המון סמים (המון! המון סמים!) ומתייחס להרבה אנשים באופן די זוועתי. סרטים, לרוב, מנסים להקטין את הנזק שהגיבור שלהם גרם במהלך חייו. ב"איש טוב יותר", הרעיון שוויליאמס הוא נזק מתמשך לסביבה שלו הוא הפואנטה של מה שהוא כנראה הרגע הגדול של הסרט: "רוק די.ג'יי". הילולה של מוזיקה וריקודים והרבה הרבה מאוד נזק אגבי.
ו"רוק די.ג'יי" הוא איפה שאני אחזור לנקודה על היות המחזמר הזה מבין הטובים של התקופה האחרונה. כי אחרי הרבה מאוד שנים שהתלוננתי על כך, נראה שמישהו בהוליווד שמע אותי ונתן לאנשים לרקוד באופן שגורם לך לשאול "רגע, מה, איך הם עשו את זה". אתה חושב בהתחלה שזה אפקטים, אבל לא – מישהו היה מתחת לאפקטים של הקוף, וגם אם הקוף הוא אפקטים, כל מה שקורה סביבו הוא לא אפקטים ועד שאתה מסיים לחשוב את זה מתרחשים מסביבך עוד שני דברים שמזכירים שתנועה של בני אדם מסונכרנת למוזיקה היא לחלוטין מספיקה כאשר הבמאים אשכרה דורשים מהם את הבלתי אפשרי. לראשונה מזה שנים, מחזמר גרם לי להגיד "וואו", ולא "המממ יפה".
ואני אבין מי שיחשוד באפקטים ששייפו את הכוריאוגרפיה, אבל לדעתי זה חשד בכשרים שכן בסרט הזה יש פשוט אנשים שיודעים לרקוד, והסרט מנצל את זה. מה שהאפקטים עושים זה בכלל דבר אחר: הם מאפשרים למייקל גרייסי ולצוות העורכים שלו (חמישה במספר) לערוך את הסרט הזה באופן קצבי, קטלני וחכם שאני פשוט תולש שערות איך בהוליווד ישנים על ההיבט הזה בו ולא זורקים עליו כל פרס כאשר המעברים בנאמבר כמו "מלאכים" הם פשוט, נו, מבריקים. בלתי נראים, כן, אבל זה למה הם מבריקים.
לא משנה. בין הבחירות הבוטות והחריגות בנוף הביופיקים השגרתיים, הנאמברים שומטי הלסת, העריכה, האפקטים, הפרסונה החצופה באופן מענג של וויליאמס והעובדה שהשירים, גם אם עדיין לא כוס התה שלי אחרי הסרט, הם בטח לא גרועים – אפילו אם לא תסכימו ש"איש טוב יותר" הוא סרט השנה (או קרוב מאוד לכך), אי אפשר שלא להעריך את המחויבות של וויליאמס לדאחקה.
סרט נפלא
יצאתי ממנו הרגע ואני צריכה עוד קצת זמן לעכל אבל וואו, כבר הרבה זמן לא נהניתי ככה מביופיק.
אחלה סרט! רק איפה me and my monkey?
איך השיר הזה לא שם?
אחרי כמה ימים וצפייה נוספת
יכולה חד משמעית לומר שזה אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בשנה החולפת.
בצעירותי מאוד אהבתי את רובי, אז יש לי אמנם חיבה מובנית לשירים ולפרסונה הבימתית שלו, אבל לדעתי זה סרט שגם מי שבקושי מכיר את רובי יוכל להנות ממנו.
קודם כל – הקטע עם הקוף פשוט עובד. קראתי שלל הסברים שונים ומגוונים לגביי ההחלטה להשתמש בקוף CGI במקום בשחקן בשר ודם, אבל בשורה התחתונה, זה די מדהים כמה מהר הפסקתי לראות את הדמות הזו בתור קוף והתחלתי לראות אותה פשוט בתור הייצוג הקולנועי של רובי. שימוש בדמות כזו גם מסיר לגמרי את כל השאלות הנפוצות של ביופיקים לגביי עד כמה השחקן כן או לא דומה למקור, והאם הוא משכנע בתור הדמות. כאן פשוט נשארים עם הסיפור עצמו ועם גיבור בעייתי, פגום, מלא ברגשי נחיתות ותסביכים, אבל גם כל כך מרגש ויוצר הזדהות ואמפתיה.
דבר שני – יש לרובי המון המון להיטים שלא נכנסו לסרט הזה, וזה אך ורק לטובת הסרט. אני לא זוכרת אף ביופיק שהרגשתי שהשירים השתלבו בו בצורה כל כך נטולת מאמץ וחלקה. כמעט תמיד בביופיקים יש לי קצת תחושה שכפו על שירים מסוימים משמעות שאין בהם או השתמשו בהם בצורה שלא ממש עובדת. פה כל שיר פשוט נכנס למשבצת שהוא כאילו נועד להיות בה מאז ומעולם. אה, והסיקוונס של רוק דיג׳יי הוא אחד הקטעים האודיו-וויזואליים הכי מוצלחים שנעשו אי פעם. נקודה.
אחד הדברים הכי בעייתים בביופיקים שנעשים כשהזמר עדיין בחיים, לרוב, זה איזשהו נסיון ״לנקות״ את סיפור החיים כדי להוציא אותו טוב יותר ממה שהיה באמת. או, אם הזמר כבר לא בחיים, מי ששולט בזכויות על המוזיקה יכול לשחק עם הנראטיב כך שישרת אותו. הסרט הכי בעייתי מהבחינה הזו בעיני היה Bohemian Rhapsody שבו טביעות האצבע של חברי קווין הנותרים ניכרו על כל פינה בתסריט, או הסרט על איימי ויינהאוס ששירת בעיקר את הנראטיב שאבא שלה רצה לצייר. אז בשביל להוציא סרט כנה ועדיין לקבל זכויות על המוזיקה, צריך כנראה מוזיקאים שלא איכפת להם להצטייר כאנשים בעייתיים ומורכבים – ובינתיים היחיד שעמד במשימה הזו בהצלחה היה אלטון ג׳ון עם רוקטמן. ועכשיו – רובי עם הסרט הזה.
כי רובי לא יוצא מהסרט הזה טוב – הוא מתנהג כמו חרא להרבה אנשים, הוא פוגע, הוא בוגד, הוא גורם להמון הרס. אבל הסרט הזה עושה עבודה כל כך טובה בלגרום לצופה להבין מאיפה יצר ההרס העצמי הזה מגיע, ואשכרה להאניש וליצור דימוי ויזואלי לשדים פנימיים ולחוויות של חרדה וטראומה. שמעתי אנשים שאמרו שהסרט הזה הוא ביופיק סטנדרטי אם מסירים את האלמנט של הקוף, ואני פשוט לא מסכימה עם זה. מדובר בסרט שהולך הרבה יותר עמוק לתוך החוויה הרגשית של הגיבור שלו מרוב הסרטים האחרים בז’אנר הזה. וזה פשוט עובד, ומרגש, וגורם לך להזדהות עם קוף CGI יותר משרוב הסרטים גורמים להזדהות עם בני אדם.
זה לא אומר הרבה בשבוע הראשון של ינואר, אבל נכון לעכשיו זה סרט השנה שלי, ואני לא מאמינה שזה ישתנה כל כך מהר.
לגבי דימוי וכל זה
אני חושב שכמו אלטון, גם לרובי יש נקודות שפחות חשובות ויותר חשובות לו. כמו שאלטון קצת "דילג" מעבר נניח לכמה הוא פגע בנישואי-ה"אני-לא-הומו" שלו ולא התעכב עליהם, אצל רובי הנושא קצת קשור לשאלה כמה הוא כותב שירים מוצלח כאשר שניים מהשירים המצליחים שלו שהם בעצם לא שלו ("מלאכים" ו"היא האחת") לא ממש זוכים לפירוט הזה. כן, הסרט כן מסתיים בטון שקצת משחרר מ"ואני גם כותב מאוד מוצלח!!!" ועדיין נראה שכן יש נקודות רגישות לרובי שהוא לא רוצה שהסיפור ייגע בהם.
“היא האחת” הוא קאבר
לא חושבת שיש איזשהי אי הסכמה או חוסר בהירות לגביי זה.
לגביי ״ מלאכים״ היה סכסוך לגביי הזכויות אבל למיטב הבנתי זה יותר חוסר הסכמה לגביי כמה מהשיר הסופי הגיע מאחד הכותבים שהיה מעורב בו בשלב מאוד ראשוני. הוא טוען שהמון, רובי וגאי צ׳יימברס טוענים שכמעט כלום, ושהם כתבו את השיר מחדש ברובו המוחלט. ברגע שיש הרבה כסף וזכויות לאחד השירים הכי מצליחים אי פעם על הפרק, אני נוטה לא לקחת את הטענה של אף אחד מהצדדים בתור אמת מוחלטת.
ובכל מקרה, יש לרובי הרבה שירים אחרים שבעיני הרבה יותר מוצלחים משני השירים האלה. למשל No Regrets ו-Advertising Space. יש להרבה אנשים נטייה לזלזל בו בתור מוזיקאי, וזה עניין של טעם אישי, אבל אני לא חושבת שאפשר להכחיש שהוא היה מכונת להיטים בתקופה הפורה שלו.
לגבי "היא האחת"
זה, איכשהו, טיפה יותר מורכב מזה.
לא יודעת, אני מאז ומתמיד ידעתי
שמדובר בקאבר, בכל מקום מצוין השם של הכותב המקורי, והוא מקבל את התמלוגים.
אני מבינה את הבאסה כששיר שלך מתפרסם בעקבות קאבר ולא בעקבות הגרסה המקורית שלך, אבל כמו שאמרתי בהודעה הקודמת, זה משהו נקודתי (שאם כבר, מרגיש יותר כמו התנהלות לא מקצועית של גיא צ׳יימברס מול חבר להקה שלו לשעבר). יש לרובי מספיק להיטים שהוא כתב, כך שהקאבר האחד הזה, עם כל הכבוד, הוא לא בדיוק מקרה מייצג.
Its an ape, not a monkey
Ook!
צ'יקי מאנקי זה מפה, לא?
https://www.youtube.com/watch?v=ClcZkfiOFyo
רק לוודא
רובי וויליאמס הוא היחיד בסרט שמופיע בתור חיית CGI וכל השאר בני אנוש נורמליים לחלוטין, כן?
אין פה מעשה זוטופיה או משהו בסגנון, נכון?
נכון
(ל"ת)
הדבר היחיד שאני זוכר מרובי ויליאמס
זה הקאבר ל-Kids עם קיילי מינוג מהסרט "גריז", ועם כל הכבוד לאוליביה ניוטון-ג'ון טרבולטה, החיקוי מתעלה כאן על המקור. בכמה רמות.
מה הקשר לגריז? זה שיר מקורי של רובי
(ל"ת)
ואו איזה סרט מדהים
ראיתי אותו היום ואני לא מכיר אף שיר שלו , הכרתי אולי אחד שלא ידעתי שהןא שלא
קודם כל הקטע עם הקוף ממש חכם
אבל יותר מיזה זה פשוט לא סרט ביופיק רגיל
יש פה כמה דברים נוספים שמעלים את הרמה של הסרט מעבר לעוד סתם ביופיק
קודם על הסרט הוא עלילה ושירים ולא שירים עם עלילה, להבדיל מרפסודיה או מאמה מיה שהעלילה הייתה בינונית במקרה הטוב והכל מתבסס על השירים פה העלילה ממש טובה ןהשירים פשוט משתלבים
שנית בכל ביופיק יש הקטע – ברור שפרדי יודע לשיר, ברור שאלטון גאון , פה זה ממש לא ככה, מגיל צעיר הןא נלחם על מקומו הלהקה שלו לא רוצה אותווו, בכל ביופיק זה תמיד פרדי חושב את עצמו עוזב וכו הלהקה מתפרקת בגללו, פה זה ממש לא ככה, הלהקה הצליחה בלעדיו ולא הייתה צריכה אותו והוא לבדו הצליח .
ושלוש והכי חשוב הקטע שהוא חסר ביטחון, כל הזמן נלחם מול עצמו, הסמים אלכוהול זה בגלל זהוא לא רואה את עצמו כגדול, אין לו ביטחון מולקהל ובאמת קשה לו להתמודד.