ביקורת: 6 גיבורים

או יותר נכון: ילד אחד, הרובוט הנפלא שלו וארבעה אחרים שגם הם די נחמדים אבל בתכלס הם בקושי שם

היתה אמנם תחרות קשה מצד "כלבלב קטנטן קופץ מספה", וגם "קיפוד אוכל גזר", "חתול קטן נבהל מלטאה" ו"בייבי גרוט" היו יריבים נכבדים, אבל תחרות הדבר החמוד ביותר של 2014 נסגרה, והמנצח הוא ביימקס. הוא זוכה בעשרות ‏אלפי צעצועים ומרצ'נדייז מפה ועד הודעה חדשה. ביימקס, רובוט-בלון שמנמן וידידותי שתפקידו ‏להיות אחות רחמניה – אבל יכול גם להיות גיבור-על מעופף, מכה ויורה, אם צריך. הוא ניחן במין טוב-לב אוטומטי וטמטום רובוטי חביב, והוא הכוכב ‏העולה האמיתי, הבלעדי והבלתי מעורער של "6 גיבורים". הוא גם הדמות הכי מצחיקה, מונפשת או שלא, שנראתה בקולנוע השנה. כמו כן, הוא מגיע באריזת חבילה עם חמישה גיבורים אחרים לפחות.

בסן-פרנסוקיו, שילוב צבעוני, ניאוני, מגניב ומרהיב של אמריקה ויפן, חיים האחים הצעירים ‏והגאונים הירו וטדאשי. הם יתומים שחיים עם דודתם, מה שמכשיר אותם להיות גם גיבורים של ‏סרטי דיסני וגם גיבורי-על. הירו, בן 13, מנסה להתקבל לאוניברסיטה שבה לומד אחיו, זאת על אף ‏העובדה הברורה לכל שהוא ממש לא צריך את זה: הילד יכול בתוך אחר צהריים אחד ליצור ‏המצאה שתהפוך אותו למולטימיליונר, ובמחסן שלו יש יותר ציוד הייטקי מבמכון ויצמן ומחסני אמאזון יחד. ‏הפרויקט של האח הגדול, טדאשי, הוא ביימקס – הרובוט הרפואי שנראה כמו מרשמלו. איתו ‏במעבדה עובדים גם עוד ארבעה חנונים חביבים שאותם אנחנו פוגשים למשך סצינה אחת. אבל אז קורה אסון, ומפה לשם, הירו הופך ‏לסופרהירו.‏

הסרט הזה הוא חבילה ענקית של סוכריות גומי. הוא צבעוני, כיפי, מתוק, ומיועד כביכול לצעירים ‏אבל גם מבוגרים נהנים ממנו נורא. הוא גם מהיר, ‏קופצני, ומאוד מאוד מצחיק. כדאי לכם לצפות בו, בשפת המקור אם אפשר; קשה לי להאמין שמישהו לא יהנה ממנו.

כל זה למרות שיש לו גם חסרונות שקשה שלא להבחין בהם. הסרט הזה הוא שילוב של דיסני ומארוול: זה סרט אנימציה של דיסני (שנמצאים ברצף מטורף בשנים האחרונות, ‏אחרי "ראלף ההורס" ו"לשבור את הקרח" המצוינים) וזה גם סרט גיבורי-על, המבוסס באופן רופף ‏להפליא על סדרת קומיקס לא ממש ידועה של מארוול. בתחומים מסוימים, השילוב הזה עובד, באחרים ‏‏– פחות. בסרט דיסני יש בדרך כלל עלילה פשוטה, מספר מינימלי של דמויות, ולא הרבה מאוד קרבות לחיים ‏ולמוות. כל אלה, כמובן, לא נכונים לגבי סרטי גיבורי-על, בעיקר אם אלה סרטי סיפור-מקור של ‏קבוצת גיבורים: צריך לפתח פה הרבה דמויות בו זמנית, לאיים על שלום העולם ואז להציל אותו, וכל ‏זה בתוך זמן מוגבל. ‏

מגבלת הזמן היא אחד הדברים ש-‏"6 גיבורים" פחות מסתדר איתם. בערך חצי סרט עובר עם הירו וביימקס. אין שום דבר רע ‏בזה, כיוון שכאמור, הם דמויות נהדרות וכיף גדול איתם. הבעיה היחידה היא שזה לא משאיר ‏הרבה זמן לדמויות ‏האחרות, או לכל שאר מה שצריך לקרות בסרט גיבורי-על. בתור סרט ששמו ‏הוא "6 גיבורים", הוא מקדיש הרבה מאוד תשומת לב לשניים מהם, ומזניח את ארבעת האחרים. ‏גו-גו טומגו, ווסאבי, האני למון ופרד נראים כולם כמו דמויות מאוד חביבות, אבל הם לא מקבלים ‏הרבה לומר או לעשות: לאורך חלק גדול מהסרט הם פשוט לא שם, וכשהם כבר נוכחים – כל אחד ‏ואחת מהם מקבל סצינות ספורות כדי להציג את האופי הייחודי שלו, כמה פעולות ייצוגיות בסצינות ‏האקשן – וזהו. הם אפילו לא נמצאים על המסך מספיק זמן כדי שנקבל מושג ברור על הכוחות ‏המיוחדים של כל אחד מהם (לווסאבי יש כפפות-להב על הידיים, ו… מה? זהו? זה הופך אותו ‏לגיבור על?).‏

אותו הדבר נכון לגבי הנבל. הוא מעוצב נהדר: זאת דמות עוטת מסיכה ששולטת בחומר באופן שקשה להסביר בלי לראות, אבל זה מאיים, מרשים ומבהיל. מבחינת מראה ויכולת זה אחד מנבלי הקומיקס הכי טובים שראיתי בקולנוע. אבל המזימה שלו, הזהות שלו והטיפול בה מקבלים כולם טיפול מינימלי, כאילו לא יותר מלצאת ידי חובה. אז יש איזה קרב, ולפני שהספקתם להגיד "הופעת אורח של סטן לי", ‏הסרט נגמר. אחרי כל כך הרבה סרטים שהתארכו יותר מדי, דווקא מרענן לקבל פעם סרט ‏שמשאיר טעם של עוד, אבל הסיבה שיש טעם של עוד היא פשוט שאין מספיק.

ההשוואה שכנראה אי אפשר בלעדיה היא ל"משפחת סופר-על", סרט גיבורי העל של ‏פיקסאר. ובעוד "6 גיבורים" מנצח את "סופר-על" בתחומי העיצוב (ברצינות, סן פרנסוקיו היא יופי של מקום) וההומור, הוא לא ‏מתקרב אל הסרט של פיקסאר מבחינת עומק הדמויות והעלילה. משהו פה בכל זאת נותן הרגשה ‏מהונדסת, כאילו כפו על הסרט עלילה שהוא לא ממש רצה בה: הוא היה שמח להישאר לא יותר ‏מסרט על ילד והרובוט שלו. "6 גיבורים" הוא לא לגמרי סרט גדול, אבל זה ממש לא מפריע לו להיות ‏סרט כיפי נורא.‏


  • פורסם במקור בוואלה