משחקים מפתים

במקור: Birthday Girl
במאי: ג'ז באטרוורת'
תסריט: טום וג'ז
באטרוורת'

שחקנים: בן צ'פלין, ניקול
קידמן, וינסנט קאסל, מתיא

קסוביץ'

מנחה: שלום, וברוכים הבאים לתוכנית חדשה של "קשר משפחתי"! היום אנו נדבר עם בן צ'פלין וארוסתו ניקול קידמן, שהתחילו את מערכת היחסים שלהם בצורה מעט לא שגרתית. האם אני צודק, בן צ'פלין? או אולי אפשר לקרוא לך "ג'ון"?

ג'ון: כן, בהחלט. אתה מבין, לפני שהכרתי את ניקול קידמן (אפשר לקרוא לה נדיה, בקיצור), הייתי סתם פקיד בנק בינוני, משעמם ואפור, בעיירה שלווה באנגליה. הקידום פסח עלי, אבל קיבלתי את מפתחות הכספת כאות לאמון, דברים כאלו. החיים שלי היו לא רעים, אבל לא היה לי זמן להכיר בחורות. אז עלה לי רעיון להזמין כלה מרוסיה דרך האינטרנט.

מנחה: צוות התוכנית רוצה להדגיש, שלמרות דעתו המובנת בקשר לסחר בנשים, מסיבות של פרסום עתידי אנחנו לא יכולים לגנות את האתר הספציפי "מרוסיה באהבה".

ג'ון: אה, כן. בכל מקרה, לאחר מספר ימים, נסעתי לשדה התעופה כדי לאסוף את נדיה.

נדיה: יס.

ג'ון: היא נראתה נהדר, מלאה בכריזמה מתפרצת, סקסית באופן מפחיד, ומשכה אליה את כל המבטים.

נדיה: יס.

מנחה: אבל כשלקחתי אותה הביתה, גיליתי שיש רק בעיה אחת – היא לא מדברת אנגלית בכלל, רק רוסית במבטא מושלם.

נדיה: יס, יס, יס!

ג'ון: אתה רואה את הבעיה. אם כי, למרות הבעייתיות בתקשורת, היה למצב הזה כמה יתרונות. מכיוון שלא יכולנו לדבר אחד עם השני, היא השתמשה בסקס כדי לפתח את מערכת היחסים בינינו. רק סקס, סקס, וארוחות בוקר. אפילו כשהיא חיטטה לי בארון וגילתה שאני חובב קשירות…

מנחה: אבל זה לא קשור לעניין.

ג'ון: בכל מקרה, כך עברו הימים שלנו – היא ניסתה ללמוד אנגלית בלי הצלחה, אני עבדתי בבנק, ובערב היינו נכנסים למיטה. כבר התחלתי לחשוב שהגעתי לגן העדן של מערכות היחסים, בלי שלעולם אצטרך לשמוע את השאלות "אתה אוהב אותי?" או "השמלה הזו גורמת לי להראות שמנה?". כל החיים שלי התחילו להראות כמו מטאפורה אחת גדולה על מערכות יחסים, קשרים ותקשורת.

מנחה: אבל אז?

ג'ון: אז הגיע יום ההולדת שלה, ואיתו אחיה וחבר שלו, הצמד יורי ואלכסיי. בהתחלה חשבתי שהם סתם מתעלקים על הקרוב החדש שלהם באנגליה, אבל אז גיליתי שהחיים שלנו הם בכלל לא דרמה רומנטית. גיליתי שהקשר המשפחתי ביניהם הוא לא מה שחשבתי, ושלמעשה הם הגיעו בגללי. החיים שלי ממש הפכו לסרט מתח מול עיני! והכי גרוע – גיליתי שנדיה בעצם יודעת אנגלית, ועוד במבטא רוסי כבד ואמין!

נדיה: נו, בוודאי שאני לדעת אנגלית. יש לי קרובה מאוסטרליה שלימדה אותי כל האנגלית שלי.

מנחה: אכן, מילים קשות. לקחנו את צוות הצילום שלנו, האחים באטרוורת', הסרטנו שחזור של הסיפור כולו, ובאותה הזדמנות גם שחררנו אותו לקולנוע. בואו נראה את השחזור, ולאחריו יש לי כמה מילים להגיד.

—–

מנחה: ללא כל ספק, הסרט מקסים. יש לשחקנית שלקחנו מספיק כריזמה כדי להחזיק את כל הסרט על כתפיה החשופות. קשה להאמין שהיא לא רוסיה – הדיאלוגים שלה ברוסית כל כך אמינים, שברגע שהיא פתחה את הפה ויתרנו על כתוביות התרגום לרוסית שאנחנו משבצים בדרך כלל בגוף הסרט. גם השחקן ששיחק את ג'ון, בדרכו השקטה והאפורה, היה כריזמטי להפליא, והצליח להעביר את תחושת האיש הפשוט, שלא יודע מה נפל עליו ולאיזו צרה הוא נכנס, בצורה נהדרת. קרובי המשפחה, בתורם, מבצעים עבודה טובה, ונראים כמו כל קרובי משפחה שבאים לבקר. ממש אי אפשר לחשוד שהם…

ג'ון: …רגע, אני ראיתי את הסרט. לא יכול להיות שאני כזה חנון במציאות.

נדיה: אתה יותר. ואתה גם לנהוג בצד לא נכון של כביש.

מנחה: אבל עדיין חסר לסרט משהו. הוא אמנם סרט שנעים לראות, ואולי יהיה אפשר לנתח במשך שעות מה קשורה לשם המשקפת שנדיה סוחבת איתה כל הזמן, אבל כשיוצאים מהקולנוע יוצאים עם התחושה שהיה אפשר לנצל את תשעים הדקות באופן טוב יותר. נכון, האוסטרלית שמשחקת רוסיה ממלאת את המסך בכל רגע, ממגנטת את הצופים ומהווה סיבה מספיק טובה בשביל לראות כל סרט, אבל בשביל לראות את אחוריה בעירום לא צריך לקנות כרטיס קולנוע. ולמרות שיש סיפור מתח בלשי בשביל לגוון את הדרמה הרומנטית, הוא לא בדיוק מותח. אני מודה שסרטים רומנטיים הם לא כוס הוודקה שלי, ואולי לא דחוף ללכת לראות אותו על מסכי הקולנוע, אבל יש לי הרגשה שזה בדיוק הסרט המתאים לשבת בשקט בבית ולראות עם החברה שלי, סופיה. אני באמת צריך לאסוף אותה משדה התעופה.