למרות שזה לא נראה ככה, באופן כללי ההכנסות בסופה"ש הזה היו גבוהות במקצת מהשבוע שעבר. זה מראה בעיקר על איזה חודש שומם דצמבר היה עד כה, כי המקום הראשון שלנו פתח עם 39 מיליון דולר שזה, אמ, סבבה?
הסרט הנ"ל הוא "וונקה", שאם נהיה הוגנים הרוויח בשאר העולם סכום של 156 מיליון דולר אז זה לא שהוא קטסטרופה, בהתחשב בתקציב הלא עד כדי כך מנופח שלו (125 מיליון דולר). בנוסף, כרגע נראה שהסרט עשוי למצוא את עצמו עם נפילה רכה בשבוע הבא – ההכנסות שלו ביום שני, קרי אחרי שאנשים צפו בו, היו גדולות יותר מההכנסות שלו ביום חמישי, קרי לפני שצפו בו. יהיה מעניין לראות אם נמצא את עצמנו עם עוד "האמן הגדול מכולם" שהתחיל בקטן ולאט לאט צבר לעצמו הון לא קטן.
במקום השני "משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר" נהנה מחוסר התחרות ויורד רק ב-37%, לסכום של 5.8 בסופה"ש, 145 מיליון דולר סה"כ בארה"ב ו-291 מיליון דולר בסך הכול. זה אולי נשמע מעט יחסית לסכומי בלוקבאסטרים שהורגלנו עליהם בשנים האחרונות, ואפילו השנה הוא רק במקום 17 ברשימת הסרטים המצליחים, אבל בניגוד לכל מיני פלופבאסטרים שהרוויחו 300-500 מיליון דולר אבל עלו בערך סכום דומה, "משחקי הרעב" החדש הסתפק בסכום הצנוע של 100 מיליון דולר ולכן אשכרה כבר הכניס כסף לאולפנים. בטח יש כאן לקח שאפשר ללמוד.
מתחתיו נמצאים שני הסרטים היפניים "הילד והאנפה" (שירד ב-57% והכניס 5.5 מיליון דולר) ו"גודזילה מינוס אחד" (41% ו-5 מיליון). גם כאן, התקציב היחסית קטן שלהם והעובדה שלרוב סרטים כאלה נדחקים לתחתית הטבלה מנפחים את ההישגים שלהם – אם כי במקרה של "הילד והאנפה", מדובר גם בסרט שהרוויח 116 מיליון ברחבי העולם, אז הוא גם באמת הצלחה.
מייד אחריהם יש את צמד סרטי האנימציה לילדים "טרולים 3: הקול טוב" עם 3.9 מיליון ו"המשאלה" עם 3.1, מה שמעלה את ההכנסות הכוללות של הסרט למעל 50 מליון (חתיכת פאדיחה לדיסני). צמד הסרטים הבאים לא ממש קשורים באופן כלשהו אבל "נפוליאון" הרוויח 2.2 מיליון דולר וסרט ההופעה של ביונסה הכניס 1.9 ותגידו אתם בתגובות מה מקשר בין השניים.
במקום התשיעי יש את העלייה היחידה בטבלה, "מסכנים שכאלה" שהגדיל את ההפצה שלו במידה קטנה מאוד (73 אולמות יותר מבשבוע שעבר) והכניס 1.2 מיליון דולר, שזה כמעט כפול ממה שהוא הרוויח בשבוע שעבר. נראה שהביקורות החיוביות על הסרט משפיעות והוא יגדל ויתחזק היישר לעונת הפרסים. את הטבלה סוגר גם השבוע הסרט "The Shift", עם מיליון דולר.
בשבוע הבא אנחנו צפויים לראות קצת יותר אקשן, או לפחות התרסקות מדהימה לסיום עידן היקום הקולנועי הישן של דיסי, עם יציאת הסרט "אקוומן 2: הממלכה האבודה". יחד איתו בהפצה רחבה מגיעים לקולנועים לשבוע חג המולד לא פחות מארבעה סרטים: "סיפור אמריקאי", "רק לא אתה", "המתאבקים" (סרט על משפחת ההיאבקות ואן אריק עם זאק אפרון שבדיוק קיבל כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד) ו"סיפור הברווזים".
וונקה נראה כמו הסרט המתאים ביותר לצפייה משפחתית בכריסמס
סיפור הברווזים נראה יותר כמשהו שיתאים לילדים אבל לא בהכרח למבוגרים וטרולים 3 והמשאלה לא עושים רושם של סרטים טובים במיוחד שהציבור מתעניין בהם במיוחד.
וונקה נראה כמו הסרט המושלם למשפחות שרוצות לצאת לבילוי משפחתי בקולנוע בכריסמס.
וזה שזה מיוזיקל בכלל מכניס אותו לאווירה המתאימה.
כך שלדעתי עוד יש לסרט סיכוי להרוויח לא מעט.
הוא בהחלט נהנה פה מיתרון בכל הנוגע לכריסמס.
הלקח ממשחקי הרעב:
כשאתה יוצא עם המשך לסדרת סרטים מאד פופולריים, אתה יכול קצת לחסוך בהוצאות ולהרוויח יותר.
הנימה של הדיווח כאן לגביי וונקה
יותר מסויגת, שלא לומר שלילית, לגביי הסכומים שהסרט עשה ממה שהם מצדיקים.
הוא פתח גבוה יותר ממה שחזו לו, ככה ש-39 לוויקאנד בארה״ב זה בהחלט לא סכום מאכזב. בכל זאת לא מדובר על סרט סופרהירוז אלא על מיוזיקל שמנסה לעשות סוג של סופט-ריבוט-פריקוול לסרט אהוב מלפני יותר מ-50 שנה (מה שהוביל לתגובה כללית של ״מי ביקש את זה״ והרבה סקפטיות לגביו).
מעבר לפתיחה בארה״ב, הסכומים שלו בעולם בהחלט מעודדים ואחרי שבוע וקצת, הוא נמצא בעמדה טובה להגיע לפחות ל400-500 מליון דולר, עם פוטנציאל להרבה יותר. על תקציב של 120 מליון, זה סיפור הצלחה במצבו הנוכחי של השוק.
וזה מהאחים וורנר שהביאו לנו את הסרט המרוויח של השנה
נראה שבין כל הכשלונות המסחררים שלהם במותגים הגדולים שלהם (עולם הקוסמים, DC, מטריקס), יוצאים להם גם יופי של הצלחות.
יאיר רווה פרסם את נתוני הכרטיסים של ישראל ל-2023
למי שרוצה לנתח ולהגיע למסקנות.
מופתע ש"בארבי" עקף את "ההילולה" בקצת. אפס סרטי MCU לעומת שניים בעולם (אבל "ספיידרמן" כן בפנים). מופתע גם מההצלחה של "שבע ברכות". סך הכל שנה מעניינת.
צריך לזכור שמדובר בהערכות ולא במספרים רשמיים
כך שתתכן סטייה של עשרות אלפי כרטיסים לפה או לשם. לכן כשההפרש עומד על רבבה בלבד קשה להתייחס לזה כהובלה מובהקת, לא שזה כזה משנה (או מפתיע) מי משניהם לוקח את הבכורה. כל אחד מהם עשה רעש יוצא מגדר הרגיל בקופות בקיץ הזה, אחד מהם פשוט ייפה את המספרים תוך כדי הריצה בשביל היח״צ בצורה שגרמה לחשוב שהוא הולך לעשות יותר מהמספר (המשוער) הסופי. זוכר מתישהו בשבוע השני של ספטמבר דיווחים על 700K כרטיסים ל״ההילולה״ (קצב של כמעט 100K בשבוע בממוצע), ואז עוד חודש של ריצה רגילה לפני ההדממה של בתי הקולנוע (ואחר כך עוד חודש וקצת של הקרנות דמדומים) והמספר הסופי נמוך מ-700. נו. לא שהמספר הסופי לא מרשים בכל קנה מידה.
ויש גם את עניין התקרה התל אביבית. ״ההילולה״ לא ממש עבד ב״מדינת תל אביב״ (כשם קוד לקהל אליטיסטי), בלשון המעטה. בלב תל אביב הוא ירד אחרי פחות משלושה שבועות בזמן שבשאר הארץ הוא המשיך לפוצץ אולמות. ל״בארבי״ לא ממש היו תקרות כלשהן (חוץ מאינסלים אולי). ככה זה כשאתה סרט היברידי. אם באופן תיאורטי נגיד שאמור להיות יתרון מסוים לטובת הקומדיה שפונה למכנה המשותף הנמוך והרחב ביותר, התקרה התל אביבית מצמצמת את הפערים ביניהן.
מה שכן המספר הסופי של ״ההילולה״ יכול אולי להעיד על כך שהנתון ההיסטורי של ״שולי״ היה סטייה ושהסרט נהנה בין השאר גם מהנסיבות בהן יצא (יציאה מהקורונה אחרי שנה וחצי של בתי קולנוע סגורים), הרי בסופו של דבר זה לא סרט שיזכרו ממנו משהו בעתיד (מלבד העובדה שהוא חצה את רף המיליון). ״ההילולה״ לעומתו גם מבוסס על ״מותג״ שאנשים באמת מכירים וגם זכה לביקורות, איך נקרא לזה, סלחניות, ובכל זאת מכר ״רק״ קרוב ל700K. זה מספר שהוא יותר קרוב ל״אב״א״ ו״מכתוב״ מ״שולי״. אין ספק שהטיימיניג של ״שולי״ נתן לו פוש במכירות.
קשה להגיד שהנתון של ״7 ברכות״ מפתיע. הפוטנציאל קיים וידוע, לא מעט סרטי איכות ישראליים (שאינם קומדיות) הראו לאורך העשורים האחרונים שהם יכולים להביא 300K. ספציפית לגבי ״7 ברכות״, יצא לי להיות יום אחרי יום בשתי הקרנות בשני בתי קולנוע שונים בסופ״ש היציאה וראיתי תכונה אופיינית שראיתי לפני גם בהקרנות של אחיו ל״ז׳אנר״ ״שבעה״, ״גט״ , ״מפריח היונים״ ואחרים שעשו מספרים יפים – קהל שבא לצפייה משפחתית. היה אפשר להרגיש כבר אז לאן זה הולך. כמו כן, להבדיל משלושת האחרים ל״7 ברכות״ היה גם את הסוויפ באופירים, זה בטח לא יכול להזיק למכירות. אבל מרשים שהוא מכר את מירב הכרטיסים שלו בחודש שלפני ההדממה.
נתון נוסף שלא מופיע בכתבה אבל הוזכר במקום אחר – ״העיר הזאת״ מכר כ-80K. מצד אחד, מרשים לגמרי, שכן מדובר בסרט ייחודי בהפצה עצמאית. מצד שני, טיפה מאכזב. בקיץ שבו רביד וטונה, שני כוכביו הגדולים של ההיפ הופ בארץ, הראו מפגן עצמה שלא נראה כמותו מאז ימי סאבלימינל, הצל (ושוקו קרלו) בתחילת שנות האלפיים הייתה תחושה שאולי הוא יכול להביא גם מעבר ל100.
לא בטוח כמה "שולי" באמת חד פעמי
נדיר שקופות נשברות ככה ואין לי מושג אם זה יקרה שוב, אבל חלק מהדברים שעבדו לטובת "שולי" לעומת "ההילולה" יכולים עוד לחזור.
חוץ מהנסיבות של "שולי" שכתבת, התחרות באותו קיץ מסרטים הוליוודים (וישראלים) הייתה מאוד זניחה. זוכר שכל הקיץ הזה התחושה הייתה שללכת לקולנוע = ללכת לראות את "שולי". "ההילולה" קיבל אחרי שבוע את ברבינהיימר. כשב-2024 אין אף להיט מבטיח מהוליווד (שעוד לא התמודדה עם "קריסת גיבורי העל" ובעיקר דחתה סרטים ולא הציע ממש תחליף), אולי הקומדיה של קיץ 2024 יכולה לקבל תנאים דומים?
אני גם לא בטוח שההישענות על מותג מוכר כמו "שנות התשעים" תרמה ולא הפריעה פה. יש לסדרה מלא מעריצים אבל הסרט ממש מתבסס עליה כשהשם מופיע בכותרת, אז זה יכול להרחיק את כל מי שלא כבר אוהב את הסדרה ברמה של לצאת מהבית בשבילה. "שולי" לעומת זאת שווק רק כ"מה קשור הסרט", דבר עם קהל פוטנציאלי הרבה יותר רחב (נגיד, אם "ההילולה" היה משווק כ"שלום אסייג הסרט" גם היה בא יותר קהל לדעתי).
(עוד?) לא ראיתי את "ההילולה", אבל "שולי" עבד ברשתות חברתיות הרבה יותר גם. מה קשור מתבססים על וואן ליינרים וחוזרים עליהם אלף פעם (קצת "ארץ נהדרת"), וזה מושלם לסטורי/טיקטוק ולהביא עוד קהל.
בקיצור, לא מספיד לגמרי את הסיכוי של סרט לעבור את המיליון בשנים הקרובות.
מעניין ש"שבע ברכות" עבד פה כסרט משפחות (ראיתי אותו בסינמטק ת"א והיה הקהל הרגיל של המקום), הוא לא feel good בשום צורה. בשאר העולם זה קורה בסרטים כמו "וונקה" או "נשארים לחג".
וזה גם בערך מה שציפיתי מ"העיר הזאת". מרגיש שהקהל של סרטים מהסוג הזה לא ממש חזר לאולמות, והחריג הוא "אופנהיימר" שהצליח בזכות ההבטחה של נולאן לחוויה שתעבור רק בקולנוע. "העיר הזאת" לא הבטיח משהו כזה.
אחד מהיתרונות של סרטי קומדיה ישראליים (בעיקר העממיים שבהם)
לעומת ״סרטי איכות״ או סרטים מהוליווד ומבחוץ הוא שהם לא מסתובבים בפסטיבלים בעולם ולא דולף שום סקרינר שלהם לרשת בטעות או שלא בטעות עד שהמפיץ מחליט שהסרט מיצה את מלוא הפוטנציאל המסחרי שלו בקולנוע ומעלה אותו לויאודי. משמע, כל אחד ואחד שרצה לראות את ״שולי״/״ההילולה״ בזמן אמת כשיש סביבם באזז נאלץ לסור לאולם הקולנוע ולתרום לקופת הסרט. אז מן הסתם שאני לא פוסל שסרט יחצה שוב את רף המיליון אבל אני פשוט נוטה לחשוב שהטיימינג של ״שולי״ היה (בין שאר הדברים) גורם משמעותי להצלחה שלו (שוב, אנחנו מדברים על רעב של שנה וחצי למסך גדול אחרי רביצה ממושכת מול הנטפליקס), ולכן יותר ריאלי שסרטים כאלה יעשו (אם הם יתפסו כמו ״שולי״ ו״ההילולה״) בעתיד הקרוב יותר 500-700K ופחות מיליון.
כן, הרשת לגמרי תרמה להצלחה של ״שולי״ אבל הרושם שלי היה (ותקן אותי אותי אם אני טועה) שהבדיחה המרכזית שקשורה לסרט ורצה ברשת הייתה ״באנו לשחרר את שולי״ או דברים בסגנון ופחות בדיחות שאשכרה הופיעו בסרט. משמע, אנשים רצו להיות חלק מהאירוע ולהעלות לסטורי ופחות שינה מה האירוע, בדיוק כמו שבאותו קיץ הייתה נהירה לא אופיינית (יחסית) של צעירים לפסטיבל ירושלים כי במקרה היה שם טרנטינו. זה טוב לסטורי. ככל שאפשר ליחס להצלחה של ״שולי״ טבעיות מסוימת אי אפשר להתעלם שהיתה גם הייתה עדריות מסוימת של קהל סקרן שהוא לא קהל היעד של המוצר שבא לראות על מה מדובר וספק גדול אם יחזור לסרט ההמשך. לצורך העניין, כשהסרט יצא למעט אבנר שביט אף מבקר קולנוע לא כתב ולו מילה אחת על הסרט, הביקורות הקוטלות הגיעו רק אחרי חודש כשהם הבינו בדיליי שיש אירוע שהם לא זיהו בזמן אמת.
לגבי ״7 ברכות״, מניח שהקהל של הסינמטק זה הקהל שבא לראות את זוכה האופיר התורן או את הסרט הישראלי המדובר של הרגע. הקהל הרגיל של סינמטק תל אביב. בפריפריות יש נטייה לראות יותר תנועה של משפחות. לא בקטע של פיל גוד (למרות שלא חסרות בסרט בדיחות), יותר בקטע של אנשים שבאים לראות את עצמם, ״הנה אנחנו״.
מהבחינה הזאת דווקא ל"הילולה" היה יתרון על "שולי"
שני הסרטים עלו בקולנוע באמצע יולי, ויונייטד שחררו את "שולי" בסטרימינג בסוף נובמבר. את "ההילולה" שחררו רק לפני שבוע, אבל גם הייתה מלחמה ופחות ימי קולנוע. (גם בעולם הדלפות היום זה משהו שבקושי קורה ומקור הפיראטיות העיקרי הוא שחרור רשמי בסטרימינג, פשוט עברו לחלונות הפצה הרבה יותר קצרים)
אני לא מדבר על הבדיחה הראשית של "באים להציל את שולי", היו המון פאנצ'ים חוזרים שהפכו לוויראלים ("הלך הילד", "קורחל", עוד מלא שאני לא זוכר) שאנשים דיקלמו והעלו. זה היה מגנט קהל ענק. אם יש כאלה ב"ההילולה", הם לא תפסו כמו אלו של מה קשור.
ברור לי שהסינמטק לא קהל מייצג, פשוט עניין אותי שזה "סרט משפחות" בישראל. בהקרנה שהייתי היה פאנל אחרי והוא היה באווירה מדכאת כי הסיום של הסרט לא ממש קל. כולם דיברו בשקט כאילו זאת שבעה. בעולם סרטי המשפחות האלו עוברים מפה לאוזן כ"זה סרט כל כך צבעוני ויפהפה, התרגשנו ובכינו מרוב אושר, לכו עם כל הילדים", פה נשמע שזה עבר כ"הנה אנחנו, איזה סרט מרגש ומדכא, יצאתי ממנו כמו אחרי לוויה, רוצו לראות!".
לא, יש הבדל בין "העיר הזאת" וטונה ורביד
כלומר, ניצחון ההיפ הופ והכל ועדיין – אם מדברים על תקרות כאלה ואחרות: "העיר הזאת" מציב אתגרים בפני חובבי היפ הופ שטונה ורביד לא מציבים.
בנוגע ל"שולי" – אני לא בטוח מאיפה הזלזול במורשת שאולי תהיה לו ואולי לא. צריך לזכור שגם מתכננים לו סרט המשך (אם כי כמובן שאולי זה יפול), אבל בקרב קהל יחסית צעיר הוא לחלוטין סרט שתופס. וצריך לזכור שגם "שולי" לא ממש מוטט את שכבות האליטה, כמו שאתה אומר – הוא פשוט ממש הצליח בקרב צעירים (בעיקר), שראו אותו כמה וכמה פעמים.
כן, ברור שיש הבדל בין טונה ורביד לבין ״העיר הזאת״
לכן כתבתי ש״הייתה תחושה שאולי הוא יכול להביא X״ ולא משהו יותר נחרץ. ככל שהוא המשיך לרוץ ולא ירד אחרי חודש-חודשיים הייתה הרגשה שהסרט תופס (לא שזה מייצג אבל ראיתי אותו רק אחרי חודש והיה קהל יחסית מגוון). היה נראה לי לגיטימי לשאוף ליותר בשבילו. לא יודע מה הסיבה שהוא הוא הופץ עצמאית (ולא דרך יונייטד, לב או אפילו סרטי נחשון. כל אחד מהם היה יכול פוטנציאלית להרים אותו ולתת לו את הטיפול הנכון) אבל אני חושש שזה קצת פגע בו. אם היפ הופ מסחרי יכול להביא קהל במאות אלפים אפשר לצפות מהראפ המאתגר של ״העיר הזאת״ שלפחות יגרד את הרצפה המסחרית של הז׳אנר. 80K זה לגמרי לגרד את הפוטנציאל המסחרי שלו אבל הוא יכל גם להביא יותר.
לגבי ״שולי״, תראה, בניגוד למבקרי הקולנוע בארצינו שהכריחו את עצמם באיחור של חודש לכתת רגליים לאולם הקולנוע ולשרבט 800 מילה על הסרט כי מסתבר יש אירוע שהם פספסו (ולא, ״לא היו הקרנות למבקרים״ זה לא טיעון רציני), אני ראיתי אותו ביום הבכורה (כי חשבתי שיש פה פוטנציאל למשהו מסחרי שצריך לבחון, לא שדמיינתי שהוא יגיע למספריים הסופיים שלו, הנחתי שהוא יעשה סתם מספריים שפויים לקומדיה מסחרית) למרות שאני לא קהל יעד ובעוונותיי אפילו לא סבלתי במהלכו. כך שקשה להגיד שאני מזלזל בסרט או במורשת שלו. אני פשוט נוטה לייחס משקל גם לטיימינג שלו, יציאה להפצה אחרי צום של פאקינג שנה וחצי זה מקרה של פעם בדור או שניים. לכן יותר ריאלי לחשוב שבזמנים רגילים התקרה שלו טיפה פחות גבוהה. מוכן להמר כבר עכשיו שהסרט השני, כשיבוא, אם יבוא, יעשה פחות, הרבה פחות, ולא רק כי סרטי המשך ישראליים עושים מסורתית פחות מהמקור.
העיר הזאת הרגיש לי מהתחלה
כמו קאלט. משהו עם קהל מעריצים ספציפי ואדוק שאולי פחות מדבר למיינסטרים אבל יכול לשגשג במגבלות הז׳אנר.
ככה הוא עדיין מרגיש לי גם היום, ובהתחשב בדרך בה הוא הופק והופץ, המספרים שהוא עשה מרגישים לי לפחות כמו סיפור הצלחה.
מעבר לזה, זה פשוט אחלה פאקינג סרט. אם עוד לא ראיתם, תנו לו צ’אנס.
כן ולא
מצד אחד אני הבנתי מיהונתן שכדי להבין את הסרט צריך היה להיות חלק מתרבות הראפ הישראלית לא הייתי בה אז לא הבנתי את עיקר הסרט, זה יכול לגרום לקהל להרגיש שהוא מחוץ לסרט וזה הוריד את הפופלאריות שלו. מצד שני זה סרט ממש מצחיק בכל מקרה ונראה שסרטי קומדיה נמכרים טוב בישראל (המוסד או שולי למשל) אולי הקהל המינסטריימי יהנה ממנו בתור קומדיה טובה גם עם הוא לא מבין את הסרט לגמרי.
אני ואשתי לא מ"תרבות הראפ"
ולא נראה שזה פגם , במיוחד לא פגם ב"להבין את עיקר הסרט".
למעשה, את כל הקמאו שהיו הבנו רק בדיעבד, בשלב הקרדיטים (הבנו שהיו הופעות אורח, אבל לא הכרנו את האמנים גם לאחר הקרדיטים).
קיצר, לא לאוהבי ראפ בלבד.
מעניין אותי כמה רווח מגיע להפקה על 80 אלף כרטיסים – האם זו הצלחה?
לא אמרתי שזה פגם
יותר כמו מכשול לקהל רחב. זו גם רק תיאוריה. בכל מקרה נהנתי מהסרט אבל כקומדיה לא כסיפור. הצלחה קטנה הוא לא הוא היה בבתי הקולנוע להמון זמן גם יותר מכמה סרטים בינלאומיים זו גם הצלחה לא?
לפחות לא התכוונתי שזה פגם
(ל"ת)