רוב המספרים בסוף השבוע האחרון הם לא מרשימים במיוחד ואין שינויים גדולים במקומות של הסרטים. זה כנראה קשור לכך שאין סרטים חדשים מרשימים שיצאו בסוף האחרון. אלו המספרים הרגועים האחרונים לפני ש"באטמן" יסתער על המסכים בסוף השבוע הבא. בינתיים כולם נהנים מהמחסור בתחרות.
טום הולנד, הצוות שלו וסוני יכולים להיות מרוצים כי "אנצ'רטד" שמר על המקום הראשון עם עוד 23 מיליון דולר. זאת ירידה של רק 47.2 אחוזים, שזה ממש אחלה לסרט בסוף השבוע השני שלו בתקופת הקורונה ושיפור לעומת הנפילות של 60 אחוזים ומעלה שהפכו להיות הסטנדרט. הסרט הכניס 83 מיליון דולר בארצות הברית בלבד והוא מתקרב לקו ה-100 מיליון – קו ההצלחה הרשמי לתקופת הקורונה. בשאר העולם הסרט גם מכניס מספרים נאים וההכנסות הכלליות שלו עומדות על 226 מיליון דולר. לא להיט ענק, אבל חביב.
במקום השני נמצא "דוג טריפ" שהכניס עוד 10 מיליון דולר. זאת ירידה של רק 32 אחוזים וכנראה שזה נובע גם מההצלחה היחסית של הסרט וגם הפתיחה היותר קטנה שלו. אומנם הסרט לא מצליח יותר מידי מחוץ לארצות הברית אבל נראה לי שצ'נינג טייטום יכול להיות מרוצה בכללי מההצלחה של הסרט, שהכנסותיו הכלליות עומדות על 32 מיליון דולר -פי 2 מהתקציב שלו של 15 מיליון דולר. זאת הצלחה לא רעה.
במקום השלישי "ספיידרמן: אין דרך הביתה" ממשיך לעשות חיל עם עוד 5.7 מיליון דולר. שוב יש לו את הירידה הכי קטנה בעשיריה, ירידה של רק 22.9 אחוזים בהכנסות מהסוף השבוע הקודם. אחרי 11 שבועות בקולנוע הסרט מצליח למצוא את עצמו שוב בשלישיה הפותחת, זה פשוט מטורף. עד כה הסרט הכניס 779 מיליון דולר בארצות הברית ו-1.86 מיליארד דולר בכל העולם ויש לו עוד כמה דולרים לאסוף לפני שהוא מגיע להשכרה דיגיטלית בסוף מרץ. כי ככה עושים את זה.
"מוות על הנילוס" שומר על המקום הרביעי עם עוד 4.5 מיליון דולר. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 101 מיליון דולר, שזה נחמד אבל לא בדיוק הצלחה בשביל סרט עם תקציב של 90 מיליון דולר. מצד שני, נראה שלא בוזבז הרבה כסף על פרסום הסרט. לדעתי הסרט ייהנה הרבה יותר מחייו הדיגיטליים מאשר על המסך הגדול.
"ג'קאס לנצח" שומר על המקום החמישי עם עוד 3.1 מיליון דולר. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 68 מיליון דולר שרובם (76.5 אחוזים) מגיעים מארצות הברית. כנראה שבשאר העולם פחות מרגישים נוסטלגיים כלפי סוג כזה של טיפשות.
"לשיר 2" הצליח לעלות למקום השישי עם עוד 2.1 מיליון דולר. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 351 מיליון דולר. זה לא ה-634 מיליון דולר של הסרט הראשון אבל עדיין הכנסות מאוד יפות בשביל סרט אנימציה לכל המשפחה בתקופת הקורונה.
במקום השביעי נמצא "חתונה בהפתעה" שהכניס עוד 1.8 מיליון דולר. הסרט ירד 50.2 אחוזים בהכנסות, שזה די הרבה לסרט קטן בסוף השבוע השלישי שלו בבתי הקולנוע. עדיין, ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 43 מיליון דולר, שזה לא רע בכלל לקומדיה רומנטית בתקופת הקורונה. התקציב של הסרט עומד על 23 מיליון דולר, כך שהוא הכניס כמעט כפול מהתקציב שלו שזה סבבה לגמרי.
יש לנו כניסה חדשה הישר למקום השמיני: "Studio 666" שפתח עם 1.5 מיליון דולר. הסרט עוקב אחר חברי להקת הפו פייטרס, שעוברים לאחוזה כדי להקליט את האלבום העשירי שלהם ומגלים שהאחוזה רדופה. הסרט אמור להיות קומדיית אימה עם כל מיני הופעות אורח מגניבות, אבל כנראה שזה לא מאוד מעניין אף אחד. השם של הפו פייטרס אולי יכול למלא אצטדיונים, אבל פחות אפקטיבי במילוי אולמות קולנוע.
במקום התשיעי יש לנו עוד כניסה חדשה, הפעם ל"סיראנו" שפתח עם 1.3 מיליון דולר, שזה כמעט סביר לסרט בהפצה כמעט מצומצמת (797 בתי קולנוע). פיטר דינקלג' משחק בתפקיד הראשי בדרמה רומנטית תקופתית ומוזיקלית. בתור אדם נמוך קומה לסיראנו אין תקווה שרוקסן תראה בו מושא לאהבה כמו שהוא אוהב אותה, והוא מסכים לעזור לחייל לגרום לרוקסן להתאהב בו באמצעות כתיבת מכתבים אליה בשמו. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 2.3 מיליון דולר.
את העשיריה סוגר "צעקה" שהכניס בסוף השבוע האחרון עוד 1.3 מיליון דולר. הסרט מסיים את חיו הקולנועיים עם 137 מיליון דולר מכל העולם על תקציב של 24 מיליון דולר. זאת הצלחה מאוד יפה, יחסית, וסרט נוסף בזיכיון כבר קיבל אור ירוק.
בסוף השבוע הבא כולם הולכים לדבר רק על סרט אחד, "באטמן." זה הסרט הגדול הראשון של האחים וורנר שיוצא באופן בלעדי לבתי הקולנוע אחרי ששנה שעברה כל הסרטים שלהם יצאו גם באופן חינמי ב-HBO MAX במקביל ליציאה שלהם בבתי הקולנוע בארצות הברית. מה שעשוי לפגוע בסרט הוא העבודה שיגיע ל-HBO MAX אחרי 45 ימים בלבד. המצב כל-כך לא ודאי שהאחים וורנר לא מוכנים לתת הערכת הכנסות לסוף השבוע הראשון שלו בבתי הקולנוע, אבל כנראה שיהיה מעניין.
ובהמשך לדיוני גל גדות
מהקטעים הספורים שראיתי מהסרט היא משחקת רע. אבל… היא הדבר העיקרי שהאמריקאים מדברים עליו כשהם מדברים על הסרט הזה (לא שיש הרבה דברים לאמר עליו, מלבד דיבורים על מסך ירוק מביך ברמת מלך העקרבים וצילום מחפיר) ולא בהכרח במובן שלילי. כלומר, אף אחד לא טוען שהיא צריכה לזכות באוסקר, אבל חוזרים ואומרים שיש בה משהו אייקוני ושהמצלמה אוהבת אותה, לא בקטע של היא יפה אלא יותר נוכחות מאד בולטת וכריזמטית. מעניין אותי הנישה הדי מוזרה שהיא תופסת בהוליווד, כשלמרות ואולי בגלל מגרעותיה אנשים כל כך אוהבים אותה.
פשוט.
היא סוג של ריאן ריינולדס, באישה.
לוקס, ובעיקר הרבה כריזמה ואנרגיה. יש בה גם סוג של אלמנט קיאנו ריבסי – היא חמודה בצורה אותנטית בראיונות.
מעבר לזה שאני חושב שאין לריינולדס כישורי משחק
אני גם לא חושב שיש לו קסם אישי או כריזמה. אז כבר היא יותר טובה ממנו. ובנוגע לאלו שטוענים שאין לה מקום בהוליווד-אם לריינולדס ודה רוק יש אז לגדות בטח שיש.
הגזמת
ריאן ריינולדס שחקן יותר טוב מגל גדות . ובטח שיש לו כריזמה וקסם אישי , על זה הוא בנה את דדפול.היא לא באמת מסוגלת לסחוב סרט קומדיה או דרמה לבדה. הוא כן יכול ,כי הוא יודע להצחיק והוא עושה את זה באופן טבעי בראיונות איתו .
לגל גדות יש משחק של בול עץ . הקסם שלה הוא בחייכנות שלה ובטבעיות שלה מחוץ לסרט. היא לא מביאה שום ערך מוסף לסרטים שלה .אבל יש מצב היא יותר טובה מדה רוק.
זה שאתה אומר שיש לו כריזמה לא אומר שפתאום אני חושב שיש לו כריזמה ושהוא בעצם שחקן מעולה.
הוא חוזר על אותו שטיק עייף ומשעמם, לא ראיתי עדיין את ריינולדס מראה כישורי משחק מענייני. הוא נמצא אצלי עמוק בקטגורייה של פראט- מנסה להצחיק בכוח, נייס גאי מחוספס וקצת מאצו שבעצם הוא די דוש. גל יותר חיננית בעיניי, מעדיף את המשחק העצי שלה.
אם כבר מדברים על שחקנים לא וואו, מה הקטע עם דייזי רידלי? איזו בחירה גרועה להוביל את ההמשך לסטאר וורס (למרות שמשחק גרוע פחות או יותר נהיה מסורת בפרנצייז הזה).
לא שחקן מעולה אבל
יש לו כריזמה אחרת הוא לא היה יכול לשחק את דדפול.זה תפקיד שדורש כריזמה. כן יש לו שטיק אחד ועדיין הוא מצחיק .
דייזי רידלי היא כמו טום הולנד .שניהם שחקנים לא מספיק טובים להמשיך הלאה לסרטים רציניים ,שדיסני מנצלת כדי שיובילו את הפרנצייזים שלה לכל חייהם. הם עובדי תאגיד דיסני לעשורים הבאים
לא ראיתי את דייזי רידלי בהרבה מקומות
אבל האמת היא שבמלחמת הכוכבים היא עושה עבודה ממש טובה ויוצרת דמות מוצלחת של גיבורה שקל להזדהות איתה (אני כמובן מדבר על חלקים 7 ו8, לא על הוריקן החרא שנקרא חלק 9.)
דמות ראשית הרבה יותר טובה מלוק של הטרילוגיה המקורית.
תראה את "הקולות" דחוף לפני שאתה אומר בנחרצות כזו שלריאן ריינולדס אין כשרון משחק.
(ל"ת)
ראיתי. לא אהבתי.
הייתי מחשיב את המשחק שלו לטוב רק אם זה היה במסגרת מערכון של SNL, כשהוא על תקן האורח.
כן, זה סרט עם פרמיס חזק
שהיה יכול להיות מעולה ממש עם שחקן אחר.
אז אני אציע סרט אחר שמוכיח שריינולדס יודע לשחק
"קבור" משנת 2010,
סרט מעולה שהוא משחק בו לבד לבד לבד ועושה את זה מצוין
גם בסרט הזה צפיתי אבל כל כך ממזמן שאפילו לא ידעתי מי זה ריינולדס בזמנו.
קשה לי לשפוט לגבי יכולות משחק בסרט שאני בקושי זוכר אבל בוא נגיד שהמוח היה מספיק מגובש בשביל לזהות משהו יוצא דופן, ויוצא דופן הוא לא היה שם. וגם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום, אפילו למארק וולברג הבלתי מתפלקים דברים כמו התפקיד הנחמד ב"שתולים" או "לילות בוגי".בסופו של דבר ריינולדס כבר הרבה זמן בעסק, עשה כמות נכבדת של סרטים וההופעה שציינת לא מספיק חזקה או עוצמתית כדי שהיא תשנה את המאזן.
אגב אני זוכר שלא אהבתי את הסרט , גימיקי מדי ומטופש.
לא ריינולדס, שוורצנגר
כתבתי את זה כבר באיזה שרשור אחר. היא גרסה נשית ומודרנית של ארנולד שוורצנגר.
מבטא כבד, כריזמה, יכולת לעשות אקשן טוב, וגם טיימינג קומי לא רע (שזה לא עניין של מה בכך). אז בסדר, היא לא תזכה באוסקר בקרוב. אבל את הטייפקאסט שלה היא עושה לא רע בכלל. כל כך לא רע שמוכנים לוותר לה על הקטע של המבטא שהוא בדרך כלל מאוד קריטי לאמריקאים.
נכון!
כבר אז חשבתי שזאת השוואה גאונית, אבל הספקתי לשכוח. עכשיו אני בטוח לא אשכח :)
עצת כתיבה?
אוקיי, זה משהו שאני בדרך כלל שואל שני אנשים (שיודעים טוב טוב מי הם) אבל בגלל שאני אדם טוב ולא רוצה יותר לשגע שני אנשים תמימים עם השטויות שלי בפרטי, חשבתי אולי הפעם לתת לחוכמת ההמונים לדבר.
אז ככה, אני מנסה לכתוב משהו – לא יודע מה, איך ומתי אני אעשה איתו משהו – אבל אני כן קורא לזה משהו בתהליך פיתוח, שכרגע הוא בפורמט של סדרה. ולא, אם מישהו אולי עם זיכרון טוב וזוכר שלפני כמעט 6 כתבתי את התגובה הזאת, לא, זה לא אותו "פרויקט", אלא משהו אחר שעברתי אליו, אלא אחד הרבה פחות מורכב (נראה לי) ובתקווה גם מקומי.
אז אני לא אברבר על פרטים לא רלוונטיים ואגיד שבקצרה, הסדרה הזאת (או יותר נכון חלק ממנה, אבל זה נושא לפעם אחרת) עוסקת בחייו של קצין צה"ל בכיר (בדיוני כמובן), גם בפאן המקצועי והפוליטי אבל גם בפאן האישי, המשפחתי (לא טוען לרגע אחד שזה משהו מהפכני או משהו, כאמור אני חוסך לגבי הדקויות הפחות שגרתיות פה). אני ממש, אבל ממש אוהב את הדמויות שיצרתי במשפחה שלו, שפרחו לי במוח בצורה כמעט טבעית. מלבד אב המשפחה שהוא הדמות המרכזית בלי קשר, השקעתי מאמץ גם בפיתוח של הדמות של אשתו כך שתהיה יותר מדמות "אשתו של-", ויותר חשוב – בדמויות של הילדים, שעיקר השאלה הוא לגביהם.
מעבר לזה שבאמת יצרתי (שוב, לדעתי) ארק עלילתי מעניין לכל אחד משלושת הילדים שלו, וכל אחד מהם עם האישיות והעניינים שלו, העובדה שכל אחד מהם בשלב מאוד שונה בחיים שלו היא הדרך שלי לעסוק, דרך הדמויות האלה, בנושאים ותמות שונות. הבת הבכורה (30) בעצמה אשת צבא עמוק בקבע, ברמה שבאופן אירוני מטרידה למדי את אבא שלה מרוב ש"אין לה חיים"; הבן האמצעי (24) בדיוק מתחיל לימודים אקדמיים אבל טכנית עדיין בצבא משום שהיום לוחמים ביחידות מובחרות מבלים את השנתיים האחרונות לשירות בלימודים על חשבון המדינה שדרך מה שהוא חווה הסדרה חוקרת את הכאפות של האזרחות של משוחררים, והבת הצעירה (21) היא משוחררת טרייה משירות סדיר שעברה חוויה לא נעימה בשירות שלה ודרכה יש עיסוק בעניין של צלקות נפשיות ששירות מותיר.
עד כאן הכל טוב ויפה. אני מציין שוב שהדמויות האלה נוצרו לי בראש באופן כמעט טבעי ולא בהנדסה אחורית של "אני רוצה לעסוק בזה" ואז בניתי דמויות על מנת שיגיעו לכך – זה פשוט שאחרי השלב הראשוני והקשה של בניית הדמות הראשית, האבא, כ"כ הכרתי טוב את הבנאדם הזה שכל הכתיבה צמחה מהבנה שזאת בדיוק המשפחה שהגיוני שאדם כזה יקים (כשכמובן גם לאם המשפחה יש חלק בעיצוב הזה). הבעיה היא שדווקא כשהייתי לקראת סיום של הבלוק הזה בצ'קליסט של הכתיבה, פתאום חשבתי שכן יש נושא/שלב נוסף שהייתי רוצה לעסוק בו, אבל אין כאן: המלש"בות, היחס של צה"ל למועמדים לגיוס והלבטים של אלה. ומכאן פתאום עלה לי הרעיון להוסיף ילד/ה מספר 4 למשפחה, בגיל תיכון, שדרכה יעבור הנושא הזה. העניין הוא שבניגוד לדמויות האחרות, שכאמור יש לי רעיונות מעניינים לגבי תהליכים שהם עוברות בתור דמויות והעיסוק ה"מקצועי" שהן מספקות הוא תופעת לוואי, כאן אין לי כ"כ רעיונות למהלכים עלילתיים מעניינים שאפשר לעשות עם "בן לקראת גיוס של אלוף בצה"ל", כמה שזה נשמע מוזר.
אז השאלה היא, בעצם, מה אתם הייתם עושים? ללכת ראש בקיר בכוח כדי להשלים משהו שאני מרגיש שהוא חתיכה אחרונה שחסרה בפאזל, או שלא להנדס משהו באופן לא טבעי רק לצרכים תסריטאים ולהיצמד לגישה היותר טבעית שאיתה כתבתי עד עכשיו? ואולי למישהו דווקא יהיו רעיונות לארקים טובים שאפשר לעשות עם דמות כזאת, זאת גם אופציה. באיזשהו מקום אני יודע את התשובה בליבי וחושב שהרוב יסכימו שאפשרות 2 מתוך ה-3 היא הנכונה ביותר, ועדיין, בא לי לראות באמת מה אומרים.
זה נראה לי פשוט מאד.
ילד רביעי במשפחה של אנשי צבא, היחיד שעוד אין לו חוויות צבאיות, הוא החלק הזנוח של המשפחה (בן זקונים שהחיים שלו כל כך שגרתיים בשביל כל מי שמסביבו שכבר עבר את זה, שבבית הוא כמעט רוח רפאים). אתה אפילו לא צריך להתאמץ לכתוב אותו – שים אותו כל הזמן ברקע, תתעלם ממנו כמו המשפחה שלו, עד שיגיע הפיצוץ.
אני לא חושב שהייתי מכניס את הילדה הרביעית
אני ממש לא אוהב שמכניסים בכוח דמות ליצירה רק בשביל שתשרת איזה רעיון אבל ניכר שלכותב לא באמת אכפת ממנה, ושהיא בקושי מתקיימת כדמות אמיתית. מכך שלרוב קל לי להבחין מתי דמות היא כזו, לדעתי קשה לשלב אותה בצורה טבעית ברקע בלי שהקוראים/צופים ישימו לב.
לדוגמה נייט מאופוריה היא בדיוק דמות כזו. אין שום הגיון או חוקיות מאחורי המעשים מלבד כמה תמות שרצו להכניס בכוח בסדרה ובעיקר כדי ליצור מעין זרז עלילתי שיגרום לדמויות אחרות לעשות דברים. קל מאד להרגיש שלא הושקעה מחשבה בדמות הזו ויש תחושה חזקה שאין לה עולם פנימי. אפילו מורגש שהשחקן קצת מתוסכל מהדמות הזאת ולא ממש מצליח להעביר אותה כי היא כתובה בצורה שאין דרך לתת לה זווית כלשהי או לפענח אותה.
אולי תצליח לשלב את הבת הרביעית בצורה טובה אבל לדעתי עדיף לך לשקול עד כמה הרעיונות שאתה רוצה להביע דרכה חשובים לך ואם בכל זאת אין דרך אחרת שאפשר להכניס אותם. אני אומר את זה מעמדת הצופה אבל לדעתי כדאי לך גם לשאול בפורום כתיבה שבו אנשים ידעו לתת לך חוות דעת יותר מקצועיות.
אני לא מבינה בזה בכלל.
אז לא צריך להקשיב לי, אבל מבחינת האינטואיציה שלי – קודם כל מה שסיפרת נשמע מאוד עמוס מלכתחילה, אני לא יודעת אם יש מקום לקו עלילה נוסף. אתה מתאר כאן 4-5 קוי עלילה נפרדים. זה המון.
ודבר שני- שאלת המלש"ביות היא מעניינת במיוחד בדיעבד, ואתה מדבר על סדרה. אז אני יודעת שיש אנשים ששונאים את הקונספט של פלשבקים, אבל אני הייתי שומרת את הנושא הזה שהוא כן חשוב ומעניין לעונה שנייה, ובעונה השנייה כאילו להזכר בתהליכי המלשביות של כל אחד מהילדים בנפרד ואיך שזה הוביל אותם לנקודה שהם נמצאים בה.
אני לא חושב שפלאשבקים זה בהכרח כלי עצלני,
תלוי אם משתמשים בו בתבונה ואם הוא מתאים לאופי היצירה (תארו לכם פלאשבק ב"יורשים", יכול להיות נורא). אותו דבר לגבי וויס אובר שקיבל שם די רע, אפשר להפוך אותו לכלי מאד יצירתי ומעניין. לא חושב שמישהו טוען שהשימוש של סקורסזה בוויס אובר עצלני.
אני אוהבת פלשבקים במידה
קשה לי עם סדרות שמבוססות רק על פלשבקים, אבל יש מקרים שבהם הפלשבקים נותנים מימד נוסף – במיוחד אם משתמשים בהם באופן מדוד. הפרקים שגרמו לי להתאהב ב"בית הלבן" אלו הפרקים של תחילת העונה השנייה, שנותנים נפח משמעותי לדמויות.
בסיפור הספציפי שמסופר פה, לפי המידע שניתן כאן, אני חושבת שחווית המלש"ביות מעניינת במיוחד אצל הבת השלישית אחרי שיודעים שהיא בסופו של דבר בחרה שירות שלא היה לה אופטימלי. שירות שפגע בה, ואיך התהליך שהיא עברה, דווקא בתור מישהי שאמור להיות לה את הפוטנציאל לבחור את השירות שהכי יתאים לה, ונצר למסורת צבאית משפחתית, הצליחה "ליפול" (וזה לאו דווקא ליפול מבחינת תפקיד, יכול להיות שהיה לה תפקיד שהוא בתיאוריה נחשב ומצויין, אבל התנאים היו בעייתיים). וזה מעניין לראות את האופציות הנוספות שכן או לא היו לה (והקשרים שהיא כן או לא הפעילה, כי עם אבא בכיר במערכת הצבאית האופציה קיימת, השאלה היא האם בוחרים להשתמש בה).
יש מקרים שהעובדה שהסוף ידוע מראש הוא יתרון ולא חסרון. ממה שהספקתי לשמוע עד כה על העלילה, יש סיכוי שזה אחד מהמקרים האלה.
אני לא יודע איזה סיפור יש לך בראש, אבל
מה דעתך שהילד (או הילדה) הרביעי ימצא את עצמו בסיטואציה שבו הוא משובץ לאיזה תפקיד כלומניקי – פקיד/ה חסר ערך באיזה משרד נידח – וזה יתסכל את האבא מהכיוון ההפוך של הבת הבכורה?
חשבתי על זה, אבל זה מרגיש קצת בנאלי ואובייס מדי.
כאילו, זה רק רמה אחת מתחת ללעשות אותה/אותה משתמט/ת או סרבנ/ית מצפון. יותר מדי דרמה רק לשם הדרמה (אם כי זה בדיוק מה שקרה לבוגי).
אני חייב להעיר משהו
בתור קרוב משפחה של אלוף (מיל.) בצה"ל נראה לי שהגילאים של הילדים גבוהים מדי. יש אלופים בני פחות מחמישים היום ויש להם ילדים צעירים ממש. כשקרוב שלי התמנה לאלוף, הילד הגדול שלו היה בן 24 והקטן שלו עוד היה ביסודי.
אתה יכול להוריד את הגילאים של כל הילדים (הגדולה יכולה להיות בת 26 – כמו המון רס"נים צעירים בימינו) ואז ילד מספר 3 יתפוס את המקום של המלש"ב.
מודע לעניין - ובכן, כאן נכנס העניין שבשלב די מוקדם בסדרה האלוף הזה ממונה לרמטכ"ל, כבר לקראת סוף שנות ה-50 לחייו, ואז זה הגיוני.
(ל"ת)
או לכתוב תאומים
ואז לא צריך פערי גילאים כדי לשבץ את כולם בתפקידים.
האמת היא שהצלחתי לחשוב אתמול על קו לא רע גם לבת זקונים רביעית!
רציתי להגיד בכל מקרה תודה למגיבים, אני מניח שאשתף פה לגבי הפרוייקט הזה עוד בהמשך.
למה הטריילר המזוייף
לסרט בתוך סרט נראה יותר מגרה מהטריילר לעולם היורה? בכל מקרה לפחות נראה שג'אד אפטאו רוצה לעשות משהו מבדר לשם שינוי, ולא לבחור קומיקאי ממוצע ולהלל לו את האגו בשיממון של סרט כפי שהיה עם "Trainwreack" ו"המלך של סטייטן איילנד".