במאי: איתן פוקס
תסריט: איתן פוקס וגל אוחובסקי
שחקנים: אוהד קנולר, אלון פרידמן, דניאלה וירצר, יוסף (ג'ו) סוויד, זוהר ליבה
"הבועה התל אביבית מתנפצת", קבע מסע הפרסום, ואני התכוננתי לסרט פיצוץ. "פיצוץ", אם אתם לא יודעים, היא המילה שבה משתמשים בתל אביב כדי לתאר משהו מוצלח במיוחד, נניח מסיבה או זיון יוצאים מגדר הרגיל. ותל אביב, אם אתם לא יודעים, היא עיר עם הרבה גגות ומלונות שמסתירים את הים, איפושהו במידל איסט, שם גרים צעירים אורבניים מנותקים ויש לביבות בטטה מצוינות.
כל ההסברים האלו ודאי נראים לכם מיותרים, אבל "הבועה" לא באמת מיועד עבורכם. המטרה שלו היא להביא את תל אביב לאמריקאים, ולכן הוא דואג להביט עליה במבט זר – מעיניו של אשרף הפלסטיני, שאמנם מדבר עברית מצוינת אבל למילה "פיצוץ" יש עבורו משמעויות אחרות. אשרף פוגש במחסום צה"לי את נועם המילואימניק, שולח לעברו מבטים גנובים המבהירים שיש על מה לדבר, ומכאן לא ארוכה הדרך לכניסתו של אשרף אל הבועה התל אביבית בה עוסק הסרט.
נועם, הומו מופנם ואמנותי, גר בדירת שותפים עם יהלי האוחצ' ולולו התמימה (אם השילוב הזה נשמע לכם מוכר, שימו בוידאו את העונה הראשונה של 'פלורנטין' ותבינו). שלושתם מתניידים און אנד אוף שיינקין (פלורנטין זה כבר לא אין) ומנצלים היטב את הניסיון הברנז'אי של התסריטאי גל אוחובסקי כדי לפגוש סלבס, להשתרלל ולהכניס את אשרף עמוק יותר לחבורתם העליזה.
הרגעים האלו הם אולי הטובים בסרט, ולו בגלל שהם מצחיקים, רוב הזמן. אמנם מסתבר שוב שפוקס-אוחובסקי לא יכולים לכתוב סיפורי אהבה סטרייטים גם אם יאיימו עליהם בדגדגן ענק, אבל השלישייה כן יוצרת תחושה של חברים שמכירים אחד את השני הרבה זמן, וג'ו סווייד מגלם היטב את אשרף, המנסה להסתגל לחופש שלא הכיר מעולם. שאר השחקנים (פרט לזוהר ליבה, שמגלם בחן רב את גולן ההומו הערס) משחקים כמו בסדרת טלוויזיה ממוצעת: לא משהו לספר עליו לחבר'ה, אבל בהחלט לא מזיק. לפחות לולו (דניאלה וירצר) מקבלת כמה שורות מוצלחות ומגישה אותן בחמידות משכנעת. חבל שהיא לא היתה בסביבה כשהסריטו את 'שירת הסירנה'.
החגיגה בתל אביב לא יכולה להימשך לנצח, ומשפחתו הפלסטינית של אשרף חייבת להופיע מתישהו ולקלקל הכל. לרוע המזל, מהנקודה הזו (או קצת קודם) מפסיק הסרט להיות נטוע במציאות ומתרחק בדהרות לעבר הפנטזיה. שוב ושוב עושים הגיבורים מהלכים מטופשים לגמרי, שההצדקה היחידה עבורם היא שהם מקדמים את העניינים לאן שהיוצרים רצו. ולא רק הגיבורים: גם אלוהים נחלץ לקדם את הסיפור בסדרה של צירופי מקרים בלתי סבירים, שהולכים ונעשים קיצוניים ככל שהסרט מתקדם. איכשהו, כולם מבלים באותם מקומות, ואם את יוצאת לבלות, מיד תפגשי "במקרה" את הבחור אתו שכבת אתמול כשהוא ממזמז מישהי אחרת; וזה עוד כלום לעומת החוטים הבלתי נראים הקושרים "במקרה" את תל אביב, ירושלים ושכם, כאילו שבכל הערים האלו חיים רק גיבורי הסרט ואף אחד אחר. לבלגאן הזה נוספים גם סמלים מאולצים ופשוטים, שנראה כאילו נכפו על התסריט כדי שהצופים יבינו (למשל, "אני נותן לך פרח" פירושו "אני אוהב אותך". כמה עמוק).
יש מי שיגיד שהפשטנות הזו מכוונת, ונועדה להציג את השטחיות של הבועה התל אביבית. אכן, הגיבורים מאוהבים בעיר הבועה שלהם כאילו היתה זו לפחות פריז, אבל קשה לדעת איזו עמדה נוקט הסרט כלפי האהבה הלא מסויגת הזו, ויש הרבה מקרים שבהם אפשר לחשוב שאוחובסקי ופוקס מאוהבים בבועה באותה מידה שהם מותחים עליה ביקורת. אז נכון שמינון הקלישאות נמוך במקצת בצד הפלסטיני של הגבול (או שאולי פשוט השחקנים שם יותר טובים), אבל ההנחה שהסרט מנסה להיות שטחי וקליל במכוון – אותה הנחה שהצילה את 'ללכת על המים' – לא מתיישבת עם השליש האחרון שלו, שלוקח את עצמו מאוד ברצינות. הסרט, כמו הגיבורים, מנסה להצהיר שהוא "לא נוגע בפוליטיקה", אבל בדיוק כמו הגיבורים, ש'רייב נגד הכיבוש' נראה להם מגניב, גם הסרט הוא לפעמים לא יותר מקריקטורה של הטיעונים הקלישאתיים ביותר של השמאל הישראלי. הניסיון להתייחס לסרט כקומדיה קלילה לא מתחבר ממש עם ניפוצה כביכול של הבועה התל אביבית. אם בכלל, המצב הפוך: הסרט לוקח את המציאות הטעונה כל כך של הסכסוך הישראלי-פלסטיני כפי שכולנו מכירים אותה, והופך אותה לבועת סבון חד-משמעית, פשוטה, קלה ונעימה.
זה יכול בהחלט להיות נחמד, ושותפיי לצפייה (זוג הומואים ובחורה. אני, כנראה, הפלסטיני) התחברו לדמויות התל-אביביות המוכרות כל כך ולהומור ולא סבלו מחוסר האמינות: מהרגע הראשון הם ראו בסרט סוג של פנטסיה, מעין אגדה על אהבה בלתי אפשרית. אבל אני הרגשתי שהתערובת הזו היא בועה אחת גדולה, שהסרט לא מצליח לנפץ: הוא לא נוגע באמת, לא מספר סיפור, ובסופו של דבר גם לא מרגש. וזה, עם כל הכבוד לשוק האמריקאי, ממש חבל.
- האתר הרשמי
- ללכת על המים
- GoGay
- שיינקין – האתר הרשמי
- לביבות בטטה
- בעיות עם בועות
אדון טיים אאוט?
העורך ההוא.
זה ששכב עם לולו.
לא ראיתי את הסרט
לעומת זאת, את מיסטר טיים אאוט האמיתי אני מכירה גם מכירה…. וזה נשמע תואם.
בהאע?!
אז למה הוא מתפוצץ?
לא יכול סתם לברוח?
דגדגן ענק
זה קרע אותי. ~אסוסיאציות מ"דברים שרציתם לדעת על מין ואף פעם לא העזתם לשאול"~
(ובאוף טופיק מסוים, לא ברור לי מה כל כך טוב בת"א. יש לי שם לא מעט חברים, וכשאני מסתובב איתם ברחובות תמיד תוקפת אותי מועקה מסוימת.
אולי זה קשור בעובדה שבאוויר יש יותר מים מחמצן.)
~אה, חכו שניה, עוד אסוסיאציה מהסרט של סאות'פארק.~
אוהד קנולר עושה צ'אנלינג לליאור אשכנזי
זו פעם ראשונה שאני צופה באוהד קנולר (עד עכשיו ראיתי אותו רק בפרסומות), ולא ברור לי, הוא מחקה את ליאור אשכנזי, או שיש בארץ שני שחקנים עם מניירות וחיתוך דיבור זהים לחלוטין? תוסיפו לזה את זה שליאור אשכנזי גם משחק בסרט, ויצאתי מבולבל.
חוץ מזה, לא סרט משהו. לא התלהבתי מאף אחד מהשחקנים (רק יוסף סוויד היה בסדר), והאל שבמכונה שעבד שעות נוספות לקראת הסוף ממש הפריע.
רק ההומו הערס (גולן?) הציל את המצב והיה חמוד ומשעשע ביותר.
ההצגה בתוך הסרט
גם אני חשבתי שהיא לא משהו, אבל זאת הצגה רצינית לגמרי, והסיבה היחידה שהם עומדים מול הקהל כמו שתי בטטות היא שאסור להם להתקרב אחד אל השני או לגעת אחד בשני בכלל, כי אז יירו בהם.
הטנגו האחרון בפריז
בחיי שלא ראיתי.
מחזה.
מחזה.
היה גם סרט. אני ראיתי את הסרט.
http://www.imdb.com/title/tt0118698/
אם כמעט כל מי שמגיב על הסרט,
מציין גם ספוילרים בהודעתו, איך יוכל קורא מן השורה שעדיין לא ראה את הסרט לקבל עליו חוות דעת נוספות, פרט לביקורת?
(לא שיש לי משהו נגד הביקורת. התואנה הזאת תקפה באותה מידה לביקורות אחרות ולתגובות להן.)
סרט פשוט לא טוב
שלא תבינו, אין לי בעייה עם סרטים לא טובים – זה קורה גם לבימאים המוכשרים ביותר, אך הבעייה העמוקה יותר בסרט הזה הן היומרות שלו – שהם כל כך נמוכות אך גם אותם אינו מצליח להגשים. במילים אחרות קיטש מרגש – זה גרוע, אך קיטש שאינו מצליח לרגש – זה נורא ואיום.
נתחיל ממצעד הסלבריטאים בסרט הזה, כאילו הבועה התל אביבית מורכבת מבוגנים,אשכנזי והחולצה של אוחובסקי מכוכב נולד… נו באמת, מה זו הזחיחות הזו? רבות דובר על הבעיות התסריטאיות ועודף צירופי המיקרים וחוסר האיזון הדרמטי אך הסוף הוא פשוט סחטני, לא הגיוני – ובלתי נסלח. גרם לי ממש לשנוא את הסרט הזה.
ההתחלה שלה קלילה ומהנה, עד אשר קולטים שבמשך 30 דקות לא קורה כלום… סצנות האהבה הן אוויליות ולא האמנתי לאהבה בניהם אפילו לא לרגע, חוסר כימיה טוטאלי. זה שזו סצנת אהבה בין הומואים שמצולמת בצורה כזו לא הופך אותה למקורית במיוחד… אמיץ זה לא אומר נכון.
רק רגע אחד ריגש אותי במיוחד בסרט – וזה הרגע בחתונה שהכלה בוכה. מקורי, צנוע – ובלי כל הפאתוס המטופש שבסוף.
מה שמעצבן אותי במיוחד זה שאני יודע שפוקס מסוגל ליותר, אבל לא איכפת לו – הוא רוצה למכור כרטיסים ומהר, לרגש ומהר, ובקלות…
לא ממליץ בכללללללל.
מה שמרגיז בסרטים של פוקס
זה העובדה שכל הסרטים שלו פועלים לפי אותה נוסחה (עוד מסרט הסטודנטים שלו- אפטר):
עשה סרט על הקהילה ההומוסקסואלית ותוסיף לו איזה טאבו שיגרום לעניין (וימכור הרבה כרטיסים).
ביוסי וג'אגר זה היה הומואים וצבא.
בללכת על המים הומואים ושואה.
וכאן הומואים וערבים/מחבלים.
היה אפשר לקבל את זה אם הסרטים היו טובים אבל, בכל הסרטים של פוקס העלילה מישנית לנושא והדמויות תמיד בעובי קרטון וללא התפתחות לאורך כל הסרט.
אני באמת מקווה שפוקס יתחיל ללכת לכיוונים חדשים בסרטיו ואז גם נוכל לדעת את יכולתיו כבמאי.
טאבואים לאו דווקא מוכרים הרבה כרטיסים.
יש הרבה צופים שרק בגלל תכנים שנויים במחלוקת יימנעו מסרט.
תגובה ל-מה שמרגיז בסרטים של פוקס
אני מסכים איתך אהבתי!!
לפרוץ את הבועה
היה קטע אחד בסרט שאמר לדעתי את הכל, החבורה יוצאת לחלק פליירים לרייב נגד הכיבוש וחודרת משנקין לכיכר מגן דוד בואך לשוק הכרמל ומרגע זה הם יוצאים מהטריטוריה שלהם ומותקפים על ידי אנישם שצועקים עליהם שיצוא מהבועה , יתעוררו ויראו מה קורה מסביבים .
הסרט כולו הוא בועה תל אביבית מנתקת, בועה בעלת יחסי ציבור מופרזים ששולטת על מדורי הרכילות, זה הנקודה החזקה של הסרט כי הוא באמת מסכם תקופה ונקודת החולשה כי התקופה הזו לא ממש חשובה
ככל הידוע לי
דניאלה וירצר אמרה בראיון שהתגובות של האנשים בשוק לא היו מבוימות (לפחות לא ברובן).
ככל הידוע לי
אם התגובות בשוק לא היו מבוימות זה רק מוכיח את הנקודה, שהסרט הזה חי לו בבועה שהחלק הכי דרומי שלה הוא הברקפסט (איפה שמופיע לו עביר לידר) והחלק הכי צפוני זה כיכר מגן דוד, כנראה שמעבר לשם אין להם כוח לפרוץ
זה כבר לא קשור לבועה.
אם יש מצלמות בסביבה, תמיד יהיה מי שיקפוץ על המציאה ויתנפל על איזה נושא.
פססט, יש לנו כבר נמרוד אחד.
אנא בחר לך ניק אחר.
וסליחה שאני לא מגיבה כרגע לתוכן התגובה שלך.
צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.
בטח,
כי אם אתה היית עושה את זה, זה לא היה נגמר בפחות מחמש פסקאות ארוכות ומנומקות להפליא.
למה לא קראו לזה סתם ''תל אביב'' או ''סיפורי אהבה מפגרים בחצי שקל?''
מישהו חוץ ממני הבחין בכך שהסרט מלא במסרים של " אל תהיו הומואים! עתידכם יהיה רע!/ פלשתינאים רוצים להרוג אותנו! פלשתניאים זה רע!" ?
יחסית לסרט שמאלני מפגר, הוא מאוד ימני מפגר ,לא?
וכתור סרט שקורא לעצמו
" הבועה " ומתיימר ש"הבועה התל אביבית מתפוצצת" – מספר הפעמים שהוא דן בנושא מסתיים בשני משפטים שגיא פינס וחברתו לארוחה אומרים ( להראות שהם חיים בתוך בועה זה לא לדון בזה )
וללכת על המים היה טוב ביותר . ( כן , לדעתי , את הדעה של מי עוד אני אמור לייצג למען השם? )
למה לא קראו לזה סתם ''תל אביב'' או ''סיפורי אהבה מפגרים בחצי שקל?''
אני מסכים איתך, ו-ZHS אני לא חושב שיש קשר בין זה שהיוצרים הומואים לזה שהסרט כביכול "נגד הומואים", ביחוד כי אף אחד לא אמר שהם עשו סרט "נגד הומואים" בכוונת תחילה וזה יצא כך פשוט מבורות.
שאלה למי שראה את הסרט
זכור לכם אם הוא מוקרן עם כתוביות באנגלית?
בעברית
תודה.
זה לא עוזר לבת דודה האמריקאית…
בסינמה סיטי יש גם באנגלית
לא שיש לי מושג אם זה קרוב אליך בכלל, אבל שיהיה.
דווקא די עוזר
תודה.
חצי אוף טופיק
נרי ליבנה נגד מושג "הבועה התל-אביבית" במוסף הארץ.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=740304&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
הסרט האמריקאי הכי גרוע של 1991
כן, "הבועה" הוא די לא משהו. אבל לדעתי רוב האנטגוניזם נובע מזה שהוא סרט ישראלי ואנחנו משווים אותו לא לקולנוע אלא למציאות. הדיאלוגים עילגים כי אנחנו יודעים שהחברים שלנו לא מדברים כך. הדמויות לא אמינות כי אנחנו לא מכירים (או מכירים יותר מדי טוב) אנשים כאלה במציאות. אם "הבועה" היה סרט אמריקאי היינו די מתרשמים. אם הוא היה אירופאי או אסיאתי, היינו מתלהבים ממנו כאילו אין מחר.
ואתה אומר את זה על סמך?
על סמך תגובות לסרטים זרים עם פגמים זהים לפגמים של ''הבועה''
תגובות של מי?
של מבקרים וצופים ישראלים
ולמה אתה שואל? אתה לא רואה טענות שחוזרות על עצמן בקרב צופי "הבועה"?
אני שואל כי השתמשת בגוף ''אנחנו'',
כשאני, למשל, לא הייתי מחבב סרט רק בגלל שהוא זר.
זה כי אתה שטחי וצר אופקים.
לך תראה סרטי אקשן הוליוודיים מטומטמים של סטיבן סיגל, יא אמריקקי.
התגובה הזאת רצינית?
זאב רווח שולתתתתתת!!!1
מן הסתם לא, מה אתה קופיייץ?
כן, לגמרי.
אם הייתי כותב בגוף שני רבים
הייתי מקבל תגובות זועמות ואולי אף מחיקה או שתיים. לכן כללתי את עצמי בתור מחווה של רצון טוב.
גןף שלישי רבים כבר לא טוב?
ואז ''הם'' היו מתעצבנים. מה פתרנו בזה?
אה, כי *איתם* אנחנו יודעים להתעסק.
ואגב
הכוונה לא הייתה שאתה, או כל צופה אחר, מחבב מאה אחוז מהסרטים הזרים רק בגלל שהם זרים. הכוונה הייתה שיש נטייה מסוימת לחבב סרטים מסוג מסוים שיש להם חפיפה מסוימת עם "הבועה".
יש לך אולי דוגמה לסרט כזה, שהיו לו אותן בעיות כמו ''הבועה'',
אבל אהבו אותו יותר, רק כי הוא היה זר?
כי מה שאתה אומר נשמע לי סביר, אבל בלי דוגמה, הטיעון שלך נשאר קצת באוויר.
יש לך אולי דוגמה לסרט כזה, שהיו לו אותן בעיות כמו ''הבועה'',
אני אזהיר מראש שאין, ולא התכוונתי שיש, סרט שהוא בדיוק אבל בדיוק כמו "הבועה". גם לא התכוונתי ספציפית ל"הר ברוקבק" למרות ש"הבועה" ו"ברוקבק" סובלים לדעתי מאותם הפגמים (כמו ניסיון מאולץ למצוא בחברה מתירנית קונטקסט שבו מערכת יחסים הומואית תהיה בעייתית, כמו סיפור אהבה לא משכנע, כמו עיצוב דמויות גס).
חשבתי דווקא על כל אותם סרטים קטנים, גם אמריקאים-אינדיים וגם זרים, על אנשים קטנים במקומות קטנים עם בעיות קטנות. במקרים רבים יש דמות אחת או כמה שחולמות לברוח לעיר הגדולה (ב"הבועה" זה בא לידי ביטוי בדמות של לולו). לדעתי, הרבה מהסרטים האלה נוטפים מהתנשאות וציניות, קלישאות וסטריאוטיפים, או, כמו שרבים מתארים אותם, "מרגשים".
שמע, ראבי,
אם *אתה* לא מסוגל לתת ניים-דרופינג, כנראה זה לא קיים.
אין לא יכול, יש לא רוצה
כמו שאמרתי, בסבב הנוכחי אני לא נותן ניים-דרופינג. זה יוצר יותר מדי אנטגוניזם. וזה פויה.
אז הנה אחד במקומך
(בהנחה שהבנתי נכון מה אתה מנסה להגיד): 'צוצי'. סרט דרום אפריקאי שעוסק בבעיה האקטואלית המקומית (שכונות העוני והפשע ביוהנסבורג), מציג את הבעיה לזרים (כלומר, אנחנו), ומספר סיפור די שבלוני, אבל סוחט-דמעות באופן אפקטיבי. המבקרים בארץ לא קנו את זה לרגע, אבל הסרט זכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. אם צוצי יכול, אולי גם 'הבועה' יכול.
החברה האמריקאית אינה מתירנית
_חלקים_ מהחברה האמריקאים מתירניים.
אבל כבר ניהלנו את הדיון הזה.
גם החברה הישראלית לא
רק החלק היהודי-חילוני-אשכנזי. ואני מניח שגם בחלקים מסוימים של הולנד קשה להיות הומוסקסואל.
דווקא גם אני חשבתי ''ברוקבק''
ומאחר שממש לא אהבתי את "ברוקבק", בערך מאותן סיבות, הרי שכאן ההשוואה נכשלת.
אני גם החזקתי פעם בטענה הזו
שביקורת שלנו כלפי סרטים זרים מופחתת בגלל שאנחנו לא יודעים איך זה שם באמת, אז אנחנו מאמינים להכל, ואילו בסרטים ישרלים הכל נראה לנו לא אמין.
אבל אז הגיעו הרבה סרטים ישראלים טובים והראו לי שאפשר גם אחרת. יש חיסרון לביתיות אבל יש גם המון יתרונות. לפי מה מתואר פה (ולא ראיתי) הבועה כנראה נופל בחסרונות ולא מנצל מספיק את היתרונות (אם כי הבנתי שחלק ממה שאנשים אהבו בסרט זה דווקא הקטעים שמתארים את "החיים האמיתיים".)
זה נכון שאם מתארים לך מציאות פוליטית חדשה לך, לא אכפת לך אם מתארים לך אותה בצורה נורא פשטנית, ואם מתארים משהו שאתה חי בו אתה רוצה שיגידו לך עליו משהו שעוד לא נאמר. זו בדיוק הייתה הביקורת של נונין – הסרט הזה לא נועד לנו אלא לאוסקר.
זה הכלל, לא היוצא מהכלל
הקולנוע ברוב המדינות הקטנות (קטנות יותר מארה"ב ורוסיה) לא נועד לשוק המקומי אלא כדי לייצא את התרבות המקומית לחו"ל. למשל הסרטים הקוריאניים שאנחנו רואים הם ספציפית סרטים שאף אחד בקוריאה לא רואה ולא רוצה לראות.
או, במילים אחרות, רוב התרבויות לא רוצות לראות את הסרטים שלהן, אבל הסרטים של התרבויות האחרות נראים להן יותר מעניינים. זה סחר חליפין.
כשאתה אומר שאף אחד בקוריאה לא רואה את הסרטים שלהם שאנחנו רואים,
על איזה נתונים אתה מבסס את זה?
על זה ש''להרגיש בבית''
פסגת הקולנוע הקוריאני, זוכה פרסים בפסטיבלים בכל העולם, הוקרן על מסך אחד בכל קוריאה והיה כישלון קופתי. זה נכון לגבי רוב הסרטים של קים קי-דוק.
אם אתה חותר לזה ש"שבעה צעדים" היה שובר קופות בקוריאה והוקרן בארץ, אז כן, אני מסכים איתך. רק שבארץ אף אחד לא טרח לראות אותו בקולנוע והוא הורד מהמסכים תוך זמן קצר. לכן "שלום לנוקמת", סרט ההמשך שלו, יצא ישר לטלוויזיה ולהקרנות באוזן.
ואולי גם העובדה
ששלום לנוקמת הוא גם סרט פחות טוב (למרות שהוא לא רע), וגם בכך שכל מה שאי אפשר היה לשווק אותו כאלים באופן גרפי או בוטה מדי וכהמשך של שבעה צעדים, משום שהוא סרט הרבה פחות אלים. (למעשה, חלק גדול מהאלימות שלו היא אירופאית במהותה, בכך שלא מראים אותה. ובסרט אסייאתי מצפים גם לאלימות אסייאתית).
בשם מי אתה מדבר?
בשם המפיצים? אני לא חושב שאיכות זה פקטור (ומי בכלל יכול להגיד מה זה איכות?) אבל פרסים זה כן. והסרט זכה בפרסים. גם לא זכור לי שהיו יותר מדי סרטים אסיאתיים שיצאו בארץ בקולנוע והאלימות כן היוותה חלק ממסע הפרסום (ולמעשה לא נראה לי שיש שוק גדול לסרטים האלה בארץ). אתה יכול להביא דוגמאות?
שבעה צעדים עצמו.
וגם "דמעות הנמר השחור" הקומי אך גם אלים מאד.
אחרי הכל, על כל שלום לנוקמת שלא הובא ארצה, יש גם שלום לנוקם שלא הובא ארצה. מדוע אם כן, דוקא שבעה צעדים הובא?
אני לא טענתי לכך ששבעה צעדים הובא בגלל האלימות שבו, אלא בגלל הייחודיות שבאלימות שלו, ובגלל שהוא מהווה סוג של אבטיפוס לסרט האסיאתי האלים.
האמת היא שבאופן אישי ראיתי מעט מאד כאלה. לא ראיתי ולו סרט אחד של מייקה למשל (ראיתי כמה של קיטאנו). אבל אני חושב שכשמגיע פעם ב.. סרט שמהווה אבטיפוס לז'אנר מסוים, וככזה אני מתכוון לכך שהוא המייצג הבולט של אותו ז'אנר באופן שנתפס כקונצנזוס גלובלי (למשל, הציון בימד"ב) גם אם לאו דוקא ביקורתי, אני מאמין שאותו סרט יגיע לארץ.
שבעה צעדים מוכר וידוע יותר משלום לנוקמת, לא רק בישראל, אלא גם באופן כללי. הוא גם מוכר וידוע יותר מ(אני מאמין) כל סרט אחר באותו סגנון. למרות שצריך לבדוק מספר מצביעים בימד"ב כדי לקבל נתונים מדויקים יותר.
לכן, השאלה היא לא "כמה סרטים אוריינטלים אלימים הופצו בארץ" אלא "כמה סרטים ייחודיים, כאלה המהווים דוגמה, סמל ואבטיפוס הופצו בארץ" וכאן אני מאמין שהרשימה תהיה ארוכה הרבה יותר. כי בדיוק כפי שסרטים של פארק יהיו כאלה, כך גם סרטים של קים קי דוק יהיו כאלה, וגם סרטים של אלמודובר, פון טרייר, ז'אנג יימו או האנקה.
שבעה צעדים עצמו.
אתה מדבר כאן על כמה דברים שונים ואף הפוכים.
"שבעה צעדים" יותר מפורסם מ"שלום לנוקמת". כן, אבל למה? האם זה לא בגלל ש"נוקמת" יצא ברוב העולם *בקולנוע* רק בחודשים האחרונים, כאשר "שבעה צעדים" נמצא בדי.וי.די. כבר זמן רב?
אחרי זה אתה מדבר על "סרטים ייחודיים, כאלה המהווים דוגמה, סמל ואבטיפוס". מה זה זה? מי מחליט על זה? האם אבטיפוס זה הסרט הראשון מסוגו? הכי טוב מסוגו? שילוב של שניהם? אלה דיבורי סרק, כל אחד יכול לפרש אותם בצורה שונה ולמצוא סרטים ייחודיים שונים.
ולשאלה המקורית, למה "שבעה צעדים" מפורסם ואחרים לא, התשובה שלך היא בגלל שהוא מפורסם יותר מכל סרט אחר. זה, לדעתי האישית, היגיון מעגלי. התשובה שלי פשוטה יותר – פרסים, פרסים, פרסים. הסרט זכה בפרס השני בפסטיבל קאן, זכה לכיסוי תקשורתי גדול, ולכן נבחר על פני סרטים אחרים שלא זכו בכבוד הזה. סרטים מוקדמים יותר לא זכו, ולא הגיעו לארץ. סרטים מאוחרים יותר לא זכו, ולכן לא הגיעו לארץ. הוא זכה והגיע.
נכון
שבעה צעדים זכה בפרסים ועל כן (ומן הסתם בגלל פקטורים אחרים) הוא מהווה אבטיפוס (שהוא מושג אגב, שלא קשור בזמן,אלא במאפיינים בולטים של תחום כלשהו. "דף A4" הוא אבטיפוס ל"גליון" למשל).
שזה בערך מה שאמרתי.
מה שאתה אמרת לפני שתי הודעות היה שהסיבה היא הכישלון של שבעה צעדים בארץ. לא הפרסים וסיבות אובייקטיביות שאותן אתה מציג עכשיו, ואיתן אני מסכים לגמרי. אלא יחסיות על פי מדד קודם, ועם זה, אני לא מסכים בכלל.
אז, שוב, על מה אנחנו מדברים?
אתה דיברת על זה ש"נוקמת" פחות אלים מ"צעדים" ולכן היה קשה לשווק אותו בארץ והוא לא יצא לקולנוע. אבל מי בעצם אמר שישראלים אוהבים סרטים אלימים? "צעדים" יצא ונכשל, סרטים אלימים רבים כלל לא יוצאים בארץ (ע"ע מיעוט סרטי האימה שיוצאים בארץ לקולנוע). אני לא רואה איך אלימות (אסייתית או אחרת) היא גורם שמושך קהל.
שוב
שבעה צעדים לא הוקרן בגלל שהוא אלים, אלא בגלל שהוא עשה הרבה רעש. הוא עשה הרבה רעש כי הוא אבטיפוס, והוא אבטיפוס כי אוכלים בו תמנונים חיים, כי האלימות בו לא מרומזת כלל (בניגוד ל"שלום לנוקמת" למשל, וגם בשל איכותו, כלומר היותו סרט טוב בז'אנר הנתון. מאותה סיבה גם בלתי הפיך הוקרן, וגם אביב קיץ סתיו חורף הוקרן, וגם חלק גדול מהסרטים הזרים האחרים מוקרנים בארץ. הם דוגמאות מייצגות או אבטיפוסיות.
יוצאים מהכלל:
1. סרטים אמריקאים כמובן לא עונים כלל לדרישה הזו, אלא אם כן מדובר בסרט עצמאי שאז הוא שוב עונה לדרישה דומה. כמו כן, סרטים צרפתיים גם כן לא עונים בדרך כלל לדרישות האלה.
2. לעיתים לא הסרט הוא אבטיפוסי אלא הבמאי הצליח להפוך את עצמו לאבטיפוסי ובכך להיות המייצג הנאמן והראשוני של מדינה מסוימת. (לעיתים עוד יותר נדירות, מדובר ב 2-3 במאים מאותה מדינה) אלמודובר בולט בכך, גם קים קי דוק. גם ז'אנג יימו
אבל מה זה סרט טוב בז'אנר הנתון?
ולמה שמפיצים ישראלים יעדיפו סרטים "טובים" על "בסדר כזה" או "ממש גרועים"? קשה לי להאמין ש"בלתי הפיך" הוא סרט "טוב" על פי רוב הסטנדרטים, והמבקרים והקהל אכן לא אהבו אותו. הוא כן סרט עם גימיקים. וגם "אביב קיץ", וגם "שבעה צעדים". אז כשאתה אומר "טוב" או "אבטיפוס" אתה לא במקרה מתכוון ל"גימיק"?
בנוסף, סרטי אלימות אסייתיים קיימים מאז ומתמיד (מסוף שנות השישים לפחות), ומזה 15-20 שנה הם גם מיוצאים לשאר העולם בווידאו. להגיד שהם הפכו לפופולריים בחמש שנים האחרונות כי דווקא עכשיו הגיעה התקופה ה"אבטיפוסית" שלהם זה קצת מאוד מוזר.
לא.
אני אומר שבתוך "אבטיפוס" יכול להכלל גם "טוב" וגם "גימיקי" וגם דברים רבים אחרים מן הסתם.
עכשיו, אני לא מכיר את ההיסטוריה של סרטי האלימות האוריינטלים. אני כן יודע שיותר אנשים צפו בשבעה צעדים מאשר בכל האחרים (על סמך הימד"ב כמובן, וזאת מבלי שבדקתי כל סרט אלימות ספציפי). זה כנראה אומר משהו.
אתה לא מבלבל את הסיבה עם התוצאה?
צפו בו יותר אנשים כי הוא (א) זכה להפצה רחבה ובאזז תקשורתי, ו(ב) כי הוא פונה לקהל רחב, יחסית למשל לסרט של מייקה. גם את הסרטים של מיאזאקי רואים יותר אנשים, זה לא אומר שהם יותר או פחות טובים מסרטי אנימה אחרים.
ותפרט בבקשה מה זה בעצם אבטיפוס
למה, למשל, "שבעה צעדים" הוא אבטיפוס יותר אבטיפוסי מ"שלום לנוקם", הסרט הראשון בטרילוגיה?
נכון
רגע נורטון, אתה טוען ש"שלום לנוקמת" לא היה מוקרן גם אם "7 צעדים" היה מצליח בארץ? או לחילופין, שאם היה מוצלח ומצליח כמו "7 חטאים", הוא דווקא כן היה מוקרן כאן למרות שקודמו נכשל?
אני טוען...
אילו 7 צעדים היה מצליח, שלום לנוקמת היה מופץ ועולה על ההייפ של קודמו. ויתכן כי פארק היה שם את עצמו (כפי שתיארתי בהודעה שכתבתי לפני דקה לרייבי) כבמאי אבטיפוסי, ולא רק כמישהו שעשה סרט אבטיפוסי אחד.
אם הוא היה מוצלח ומצליח.. בעצם, עזוב זה לא טיעון טוב. בעיניי גם 7 צעדים היה מוצלח, לא פחות באופן משמעותי (ויתכן כי אף יותר, אני לא אבנס לדיון על כך) מאשר 7 חטאים. בכל מקרה, אין לי ספק כי אם שלום לנוקמת היה זוכה להייפ עולמי גבוה, ואם הוא אכן היה סרט טוב מאד או אבטיפוסי כשלעצמו, גם אז הוא היה מוקרן.
רק על עצמנו לדבר ידעתי
אני יכולה לאכול סרט כמו "חללכת על המים", כי למרות שהוא מוצר ייצוא במובהק, לפחות הוא מוצר ייצוא מהוקצע. העובדה שהוא כ"כ בבירור מוצר ייצוא, קצת פוגמת בהנאה שלי ממנו, אבל ניחא.
מצד שני יש סרטים כמו "סוף העולם שמאלה" שמצליחים לרקד איך שהוא על שתי החתונות. יש ישראלים שיגידו שהוא מעט שטחי, יש אמריקנית שיגידו שהוא מתמחמק מלתאר את המצב הפוטליטי בישראל, אבל בסה"כ הוא רוצה לספר סיפור. הוא מורצ ייצוא בלי להיות "מוצר" בלבד.
מצד שלישי יש סרטים כמו, אני יודעת… מציצים. או "חולה אהבה בשיכון ג"'. לא מיועדים לאף אחד חוץ מאיתנו. לא יהיה להם שוק גדול אבל יש להם זכות קיום.
מצד רביעי יש סרט כמו ג'ירפות, או כנפיים שבורות, שהוא פשוט סרט טוב שנעשה במקרה בישראל.
כל שלושה הסוגים האחרונים הם סרטים מקומיים שמקומיים רואים ונהנים מהם למרות שהם מקומיים, כי לא רידדו לנו אותם. פתאום אנחנו חיים טוב עם הדיאלוגים והדמויות המקומיות ולא לועגים להם…. זה לא הכרחי ובלתי נמנע שנחשוב שסרט בשפה שלנו הוא לא אמין.
נחמד מינוס
הרעיון הכללי של הבועה נחמד אפילו מעניין גם איך שהבמאי והתסריטאי מפרשים אותו ומציגים אותו טוב, אבל הסרט מתמקד ביותר מדי נושאים שזה מאוד מכביד על הצופה וגורם לו לחוסר עניין.
המשחק נוראי, האישה הזאת חמודה והכל אבל מדקלמת את הטקסט כמו בחוג לדרמה של כיתה ב'.
התסריט מלא בקלישאות וסיפורי משנה טפשיים.
הכוכבים שמתארחים ממש מגוחכים,
כמו הקטע שהבמאי רוצה להגיד משהו על הבועה, משהו חושב, והוא נותן לגיא פינס להגיד את זה לדנה מודן בצורה ממש מגוחכת שכל האולם צוחק, וכך האימרה לא מקבלת את הנפח שהיא צריכה לקבל.
ושלא נדבר על הסוף שהוא בכלל מגוחך, אבל לא יודע למרות כל הביקורת היה בזה משהו מהנה לראות סוף סוף סרט ישראלי עם כזה באאז ובסך הכל נהנתי.
שחקנית
הרבה בעיות תסריט מתגמדות לעומת מה שאזכור. משחק אדער של השחקנית הראשית
ועוד נקודה.
לא שאני מתכוון להתלונן על חמוקיה של וירצר, אבל גם ברמה הזאת הסרט כשל קצת. זמן קצר לאחר העירום המובטח, פורצת וירצר בסצינה אחרת בריקוד אירוטי למדי. אבל חומד, לפני רגע ראינו אותך ערומה. •עכשיו• את מנסה לבנות מתח אירוטי? היפוך הסצינות הללו (ובכלל, שמירת העירום לסוף) היתה יכולה להועיל לסרט בהרבה.
לא ספוילר?
אני מתנצל שיוצא לי להיות שומר המוסר בזמן האחרון, אבל בהודעה שלעיל אין ספוילרים?
(לא ראיתי את הסרט)
לא ספוילר?
לא. שום פרט עלילה לא נחשף.
תל אביב באמת ביוב מצחין
אתה יכול להמליץ על ערים באזור המרכז שאתה אוהב?
בימים שאינם כיום,
חיפה נמצאת בדיוק במקום הנכון.
הוא לא התכוון ל''מרכז'' בקיפודית.
מי זה ג'יהאד
אני ראיתי את הסרט , פחות אהבתי, אבל הוקסמתי בעיקר מהשחקן ששיחק את ג'יהאד החמאסניק , למרות הכריזמה והמשחק המדהים יש התעלמות מוחלטת ממי הוא ומה הוא , זה מאוד מסקרן אותי כי לדעתי שהדבר הטוב בסרט הזה זה הוא ,אז מי שיודע את השם האמיתי של השחקן ששישלח לי .
ה''גיהאד'' הוא יוסף סוויד
שחקן שגם אני חושבת שהוא מאוד טוב הוא משחק במספר תפקידים כרגע
הצגת ריקוד\משחק עם תמר בורר
ההצגה "פלונטר" בקאמרי
ובטלנובלה ה"אלופה".
ובאמת הציבור הישראלי מתחיל לגלות אותו לאחרונה וגם מתחיל להעריך.
אה, והשם של השחקן הוא
שרדי ג'ברין.
http://www.imdb.com/name/nm1947167/
הוא ערבי?
סיבת המוות ''הומופוביה''
ולגבי ההסבר לסוף – למי שרוצה להבין קצת יותר מה יכולות להיות הסיבות לו, אני מציע לצפות בסרט, התיעודי באורך מלא, שנעשה בארץ לפני מספר שנים, "סיבת המוות – הומופוביה".
בניגוד לבועה, בסרט הזה כל הסיפורים אמיתיים לחלוטין.
טוב, גם אני רוצה ליחצ''ן את הסטריפ שלי.
(זה בהמשך להודעה של ננסק בביקורת עם נחשים במטוס, אם מישהו תהה)
גם לי יש סטריפ קומיקס שבועי, באתר נענע. לפני שבועיים-שלוש עשיתי סטריפ על הבועה. יותר על המושג ופחות על הסרט (כי לא ראיתי אותו), אבל גל אוחובסקי נותן שם הופעת אורח!
http://j.nana.co.il/Article/?ArticleID=388906&sid=128
תהנו.
(אני יודע שאוחובסקי יצא לא דומה בשיט, אבל ככה זה כשיש דדליין!)(וכשאין כישרון!)
דווקא יצא דומה
תודה.
פוסטר חלול
ראיתי את הבועה רק עכשיו, באיחור ניכר. למרות אהבתי לאוחובסקי היוצר ואיש התרבות שאהבתי מאד את ללכת על המים שלו ושל פוקס — הסרט הזה, נוראאאאא.
פוסטר אחד גדול של "המצב", של שינקין מדומה, של משחק בנאלי ושל תסריט מופרך. סרט לילדים או לתפוצות, איך שתרצו.
אכזבה קשה.
מזל שלא שילמתי כסף בקופות.
השחקנים בינונים ומטה – אולי בגלל התסריט המתאמץ והבלתי אפשרי. ורצר – פשוט איומה. לא האמנתי לאף שורה שלה.
ושוב, יכול להיות שאני זקן מדיי – בן 38.. אז אורנה ואלה.. סו ואט? נראה שהיצורים כיוונו למעין סרט תקופה לעוד 10 שנים.. כמו אלה משנות השבעים שברקע יודעי החן יכולים לזהות כל מיני אושיות תרבות מבתי התה של הסבנטיז..
לסיכום, לבני 17 ומטה או לתושבי חוץ.
חלש מאוד.
הבועה
סרט מאכזב. ידעתי שאיכות הסרטים הישראלים ירודה, אבל לא תיארתי לעצמי שעד כדי כך. בייחוד אחרי כל ה"הילה" שנוצרה סביב הסרט כשיצא לקולנוע.
רדוד, שמאלני, ומלא סטריאוטיפים.
אני רוצה למחזר שאלה שנשאלתי כאן בעצמי לפני יומיים-
איזה עוד סרטים ישראלים ראית בזמן האחרון?
כי אני ראיתי כמה וכמה סרטים ישראלים בכלל לא רעים בשנה האחרונה – 'בופור', למשל, או 'מדוזות'. אם לא ראית אותם, אני ממליץ עליהם – אולי תשני לטובה את דעתך על איכות הסרטים הישראליים.
לא נראה לי...
הרי בופור הוא שמאלני ומדוזות מלא בסטריאוטיפים.
הסרט לא טוב בעיני
אבל הבועה אותה מתארים אוחובסקי ופוקס היא הבועה הפרטית שלהם וחוג חבריהם. וסרט ששמו "הבועה" לא יכול לתאר מצב אובייקטיבי ממילא.
סרט פשטני רדוד צפוי ומשעמם
נקודת אור אחת בודדת בכל זאת מצאתי-
דניאלה וירצר בתפקיד לולו גם יפה וגם משחקת טוב