בוראט

במקור: Borat: Cultural Learnings of America for Make Benefit Glorious Nation of Kazakhstan
במאי: לארי צ'ארלס
שחקנים: סשה ברון כהן, קן דויטיאן

יאגאשמאש!
לא, לא, להתרחק קצת מהמסך, לא טוב יהודים קרובים מדי אלי, הנה! דולרים! תתרחקו! ככה טוב.
שלום כולם, אני הולך סינמה לראות סרט עשה בוראט סאגאדייב, ז'ורנליסט גדול בקאזאחסטן! בוראט לדבר ככה כל הסרט, זה נחמד! זה נחמד! אבל אני להפסיק עכשיו, למה אתם להתעצבן עלי מאוד נורא אם אני להמשיך זה!

ואכן, צריך להיות בוראט כדי שהשפה העילגת הזו תעבור בשלום. בוראט, עיתונאי חשוב, בנו ונכדו של אנס הכפר בולטוק, גר, יחד עם אשתו המשעממת, מכשיר וידאוטייפ מפואר ופרה חולבת, בכפר נידח במדינה מרכז-אסיאתית, שם נוהגים הילידים לרדוף אחרי יהודים בפסטיבל חגיגי, המחוות הפנים-משפחתיות חורגות קצת מהמקובל בעולם המערבי, ורק לסלבריטי יש מספיק כסף בשביל טרנזיסטור. מה שמזל, כי ככה השכן המעצבן נורסולטן טוקאבאייב לא יכול לחקות את בוראט ולקנות אותו. נחמד!

בכל אופן, בשביל תועלת אומה מהוללת של קאזחסטן, הסובלת משלוש בעיות עיקריות – כלכלית, חברתית ויהודים – החליטה הממשלה לשלוח את בוראט לניו יורק בלוויית המפיק הדגול אזמט באגאטוב, שם הוא אמור לעשות לימודים תרבותיים של ארצות הברית. כדי להתמודד כמיטב יכולתו עם התרבות המערבית המוזרה נעזר בוראט בחליפה אפורה קבועה, קזאחית שמורכבת בעיקר מעברית במבטא מזרח-אירופי כבד (מה שטכנית הופך את 'בוראט' לסרט דובר העברית המצליח בכל הזמנים) וגינוני נימוס אלטרנטיביים. אבל בעודו במלון הוא רואה בטלוויזיה את נערת חלומותיו: פמלה אנדרסון. בוראט מתאהב, ומחליט לנסוע לקליפורניה, שם יתחתן עם פמלה.

בשמו של סיפור המסגרת הזה, בוראט (סשה ברון כהן, היהודי עד מאוד) מנצל כל הזדמנות כדי להתעלל באמריקאים תמימים, שמאמינים שהם מצולמים לסרט תיעודי קזאחי אמיתי. בתור זר מרפובליקה נידחת, שאמריקאים רבים אינם יודעים עליה שום דבר, הוא יכול לחרוג מכל כללי הנימוס הקיימים, לסחוט מאנשים אמירות שמעולם לא היו מעיזים לומר בפומבי אם היו יודעים שהם מצולמים לסרט שישודר במערב, ובכלל לצחוק על התרבות האמריקאית: מותר לו, הוא זר ולא מבין כלום. לכן הוא יכול להיות בוטה, אנטישמי, שוביניסט וגזען, ולגרום לבני אדם להתמודד מול הצהרות ומעשים שהם טאבו בתרבות המערבית: החל מהרגע בו הוא מגיע לניו יורק ומנסה לנשק בחום כל גבר שהוא פוגש, המשך בפגישה עם חוג פמיניסטיות בה – בגיבוי מחקרים מדעיים – הוא לא מבין איך הן יכולות לטעון שאישה שווה לגבר, וכלה בהזמנת אורחת שנויה במחלוקת לארוחת ערב אריסטוקרטית.

וזה באמת מאוד מצחיק. ברון-כהן הוא קומיקאי בחסד, ויכולת האלתור שלו מרשימה מאוד: הוא יודע בדיוק מתי לתקוע איזה פאנצ'ליין קטן, ומתי להקשיב ולגרות את בני שיחו לדבר. אפילו בקטעים הוולגריים של הסרט, ויש לא מעט כאלה, הוא מצחיק מאוד. בדרך כלל לא עוברת דקה-שתיים בלי התפקעות מצחוק, פשוטו כמשמעו.

ברגעים הטובים יותר של הסרט, בוראט מצליח לסחוט תגובות שמעוררות מחשבה, ושמציבות אותו בעמדה של הילד שצועק 'המלך עירום'. ככה זה, למשל, בסצינה בה הוא מופיע ברודיאו, שר-כביכול את ההמנון האמריקאי, ובדרך שומע ממנהל האירוע על שאיפותיו לתלות את ההומוסקסואלים באמריקה, ולסחוט תרועות מהקהל כשהוא מודיע "אנחנו תומכים במלחמת הטרור שלכם!", תרועות שדועכות ככל שבוראט הולך ומפרט את החזון הגרפי-מאוד שלו לגבי מה שצריך לעשות לכל איש, אשה, ילד ולטאה בעיראק – ועדיין יש כמה תרועות. ככה זה בקטע בו נחשפים מספר תלמידי אוניברסיטה בצפון קרולינה כגזענים נמוכי-מצח, וכך זה גם בסצינה בה הוא מגיע לטקס נוצרי אוונגליסטי, נסחף כביכול בהתלהבות ומקשה על הכומר המשלהב את ההמונים בשאלה הקשה: איך יכול להיות שישו אוהב את כולם, הרי את השכן נורסולטן טוקאבאייב אף אחד לא אוהב?

אבל רובו של הסרט לא כזה. בשם סיפור המסגרת, הסרט הופך בעיקר לסדרה של סצינות שבהן בוראט משחק 'הבך את האמריקאי'. הקרבנות המסכנים שלו נאלצים להתמודד עם השאלה כמה מהר צריך לנסוע בג'יפ האמר כדי להרוג צוענים כשפוגעים בהם, שבירת כל נימוסי השולחן האפשריים, עירום ושבירת חפצים "בטעות" פה ושם. רוב הסרט הוא פשוט דוגמה לצורה בה אנשים מגיבים כשהם מובכים עד עמקי נשמתם ובכל זאת מנסים לשמור על נימוס.

שלא תטעו: גם ברגעים האלה, 'בוראט' הוא סרט מצחיק ביותר. למרות ריבוי ההומור הנמוך בסרט, ברון-כהן מצליח לגרום גם לסצינות הנמוכות ביותר לא ליצור תחושה של עלבון לאינטליגנציה, ויודע לערבב טוב בין הומור מתוחכם להומור נמוך. כבר הרבה זמן לא צחקתי ככה בסרט, ונדמה שכמוני גם רוב האולם.

בכל זאת קצת חבל. כי הסצינות המוצלחות מראות שלסרט היה פוטנציאל עוד יותר גדול. עם קצת יותר מיקוד, הסרט יכול היה להיות סאטירה חריפה מאוד, אבל בחר להיות הגרסה המתוחכמת (והמוצלחת) של הומור קליפות בננה. זה אמנם קצת קטנוני להתלונן על התלמיד הכי מוכשר בכיתה שהוציא רק תשעים וחמש ולא מאה, אבל הוא בלי ספק היה יכול יותר.

אבל בסך הכל כשאני לצאת מסרט מה בוראט עשה, אני לצחוק ולהחזיק הבטן ובמשך שלושה ימים לפחות אני לצחוק ולחייך הרבה כשאני להיות זוכר סצינות מזה סרט, אז חושב אני בשביל כסף שילמתי עסקה מאוד טובה הייתה.

צ'אנקוי!