יש הרבה חומר להשלים בימים הקרובים, אבל נתחיל מהדו"חקו – כי אף פעם אי אפשר לדעת מתי יבוא בוחן פתע. מתחיל להיות מונוטוני לכתוב בכל שבוע שגם השבוע היה חלש, אבל גם השבוע היה חלש. החורף הזה, כבר אמרנו, היה חורף קופתי אומלל.
בשבוע שעבר, "הופ ארנב" – סרט חיות-מדברות סטנדרטי למראה, מהסוג שמופץ בארץ בדיבוב לעברית בלבד, מתוך הנחה מוצדקת כנראה שאף מבוגר לא יילך לראות אותו – הפך לאחד הסרטים הבודדים השנה שריסקו את הציפיות, כשפתח עם 37 מיליון דולר. גם כשהאמריקאים לא במצב רוח לסרטים, עדיין צריך לקחת את הילדים לפעמים לראות משהו. השבוע הוא ספג ירידה של 42%, ל-21.7 מיליון דולר, וזה לא הפריע לו בכלל לשמור על המקום הראשון. ארבעה סרטים יצאו לאקרנים, ואף אחד מהם לא התקרב לשפן הקטן. המספרים כולם קטנים יחסית, אבל עדיין לכל אחד מהסרטים היתה דרמה קטנה משלו – אף אחד מהם לא התנהג ממש כצפוי.
מ"האנה" הציפיות היו נמוכות – אל תשאלו אותי למה: הסרט שביים ג'ו רייט ("כפרה"), עם סירשה רונן בתור ילדה-רוצחת-מקצועית, ועם אריק באנה וקייט בלאנשט, נראה נהדר, ועל פי הביקורות הוא הסרט הטוב היחיד שיצא השבוע. אבל משום מה הוא בקושי שווק, ולא ציפו ממנו לחצות את קו ה-10 מיליון דולר בשבוע הראשון. למרות זאת הוא הגיע ל-12.4 מיליון ולמקום השני, הפתעה חיובית קטנה.
הציפיות הקופתיות הגבוהות ביותר היו מ"ארתור", הרימייק לקומדיה עם דאדלי מור, הפעם עם ראסל בראנד והלן מירן. לא שדרשו ממנו יותר מדי: 18-20 מיליון היה נחשב לתוצאה סבירה. הסרט עשה 12.2 מיליון בלבד. ראסל בראנד, אגב, גם מספק את קולו של הארנב ב"הופ", כך שלו לא היה מה לדאוג – המקום הראשון שלו בכל מקרה.
מ-"Soul Surfer" לא ציפו לכלום. זה סרט מהבמאי של "בראץ", עם אנה-סופיה רוב – הילדה מ"ממלכת טראביתיה" ומ"צ'רלי בממלכת השוקולד", המבוסס על סיפור אמיתי על גולשת שכריש אכל לה את היד. באמת. ה-10.6 מיליון שהוא הכניס הם מעל ומעבר לציפיות. האשמים, כנראה, הם הנוצרים הדתיים, קבוצת אוכלוסיה שלא נמצאת על הרדאר של הוליווד, ולכן כשהם מחליטים שהם אוהבים סרט כלשהו זה מפתיע את חזאי הקופות בכל פעם מחדש (המקרה הקיצוני ביותר היה, כמובן, "הפסיון של ישו"). המסר של "Soul Surfer" דיבר אליהם, מתברר, כנראה בגלל הקטע הפחות ידוע בברית החדשה שבו ישו נלחם בכריש רעב.
ל-"Your Highness" היו, על הנייר, הסיכויים הכי טובים להצליח. מככבים בו נטלי פורטמן, זוכת האוסקר, וג'יימס פרנקו, שהנחה את האוסקר; ביים אותו דייויד גורדון גרין, שהסרט הקודם שלו, "Pineapple Express" הצליח לא רע בכלל. "הוד מעלתך" הוא בערך אותו הדבר – קומדית סטלנים – אבל הפעם מחופש לסרט פנטזיה עם חרבות ודרקונים. אבל משום מה זה לא הלך בכלל. זה לא הלך עם הביקורות, ששחטו את הסרט, וזה לא הלך בקופות, שם הסרט עשה 9.3 מיליון דולר והגיע למקום השישי – התחלה לא מבטיחה בשביל סרט שהתקציב שלו היה 50 מיליון.
יש עוד הפתעה אחת, והיא לא שייכת לאף אחד מהסרטים החדשים: "Insidius" הוא סרט אימה שביים ג'יימס וואן, שאי שם בערפילי העבר הרחוק של 2004 כתב וביים את "המסור" הראשון – ואז עזב, בעוד הסרט ממשיך לחיות בלעדיו והופך לסדרת סרטי האימה המצליחה של העשור. מתברר שהוא לא היה זמר של להיט אחד אחרי הכל. "Insidius" (גוגל אומר שמשמעות המילה היא "מתקדם באיטיות, אבל בעל השפעות רעות לטווח רחוק") יצא בשבוע שעבר, וקיבל תגובות טובות יחסית לסרט אימה, וסכום לא מדהים של 13 מיליון דולר. סרטי אימה הם ברוב המקרים סיפור של שבוע אחד. בשבוע השני הם כמעט תמיד מתרסקים – ירידות של 60%-70%, שהיו נחשבות לאסון לגבי רוב יתר הסרטים, הם עניין שגרתי כשמדובר באימה. אז כשסרט אימה יורד ב-29% בלבד – הירידה הקטנה ביותר השבוע – זה אומר שיש פה משהו חריג. ומכיוון שהתקציב של הסרט היה בין 1 ל-1.5 מיליון דולר, ובמשך פחות משבועיים הוא הכניס 26 מיליון – זה הופך אותו כבר עכשיו לאחד הסרטים המצליחים של השנה, לפחות מבחינת היחס בין ההשקעה לתוצאה.
השבוע הבא אמור – סוף סוף – להזריק קצת מרץ לקופות: סרט האנימציה "ריו" יוצא בארה"ב (שבוע אחרי שיצא בארץ, אגב), וגם "צעקה 4". עכשיו השאלה היא אם האנשים שראו את הטרילוגיה בניינטיז עדיין בקטע של סרטי אימה.
נקווה שהביקורות והקהל לא משקפים באמת את איכות הסרט
אני ממש מתכנן לראות את 'הוד מעלתך', עד עכשיו הוא עשה רושם נהדר. נקווה שהפלופ הזה יעצר בשבוע הקרוב ומפה הוא רק יתחיל לרוץ.
שיטת ניבוי הנפילות שלי עבדה שוב!
כל סרט שמקודם בדיילי שואו הופך לפלופ אדיר. אני לא יודע אם זה בגלל שרק סרטים גרועים טורחים להגיע לדיילי שואו, או איזה ג'ינקס כלשהו, אבל זה עובד כמו שעון.
מעניין
אבל אני זוכרבשנה האחרונה קולין פירת קידם בתוכנית עם נאום המלך וג'סטין טימרבלייק קידם את הרשת החברתית. קשה לקרוא להם כשלונות ובטח שלא סרטים גרועים/נטולים הייפ חיובי.
הסיבה שהאנה לא היה אמור להצליח
היא שמככבת בו בחורה. ולא סתם בחורה, אלא ילדה שלפי הטריילרים לפחות לא מבלה אפילו דקה מהסרט בעירום חלקי.
אז אני שמחה מאוד שהוא הצליח, אם רק יחסית לציפיות, כי כל פעם שסרט אקשן בכיכובה של אשה נכשל הוליווד מסיקה שנשים לא יכולות להחזיק סרט ולא, לדוגמה, שקטוומן היה סרט גרוע.
בנושא Soul Surfer, למיטב הבנתי התמות הנוצריות בסרט הן די מובהקות – הנערה שעל סיפורה הוא מבוסס היא נוצריה וחלק ניכר מעלילת הסרט קשור באיך שהכנסיה שלה והקהילה הנוצרית עוזרות לה להתגבר על הטראומה שעברה ולחזור לגלשן.
עירום
אז ב"גולשת בנשמה" הבחורה כן עירומה? או שנוצרים מעדיפים אותן צנועות?
אני מניחה שכן
בהתחשב בכך שיש אתרים באינטרנט שנותנים דירוג נוצרי לסרטים ומורידים נקודות על עירום.
בכל מקרה, לא מדובר באותם הקהלים. האנה פונה לקהל חובבי האקשן, כלומר גברים צעירים, והוליווד מאמינה שהם לא ילכו לסרט בכיכובה של אשה.
וכמובן, גם מאמינה שנשים לא נכללות בקהל הזה.
(ל"ת)
אני מאשים את דני מקברייד
השחקן הדוחה ביותר בהוליווד. כל רגע שהוא על המסך הוא בלתי-צפי מבחינתי.
ה"בלתי-צפי" הזה זה כולל גם את 'על הפנים'?
התסריט/דמות שם עושה חסד עם הפרצוף ה…. לא מלוקק שלו.
תצטרך לעזור לי. מה זה "על הפנים"?
(ל"ת)
Eastbound & Down
http://www.imdb.com/title/tt0866442/
עוד ממתק טלויזיוני מבית HBO (לפחות בעונה הראשונה).
לשמחתי לא ראיתי ולא אראה. השחקן הזה עושה לי חררה.
(ל"ת)
ואף התייחסות לכישלון של סאקר פאנץ'?
השבוע הוא עף סופית מהטבלה, אחרי שהכניס פחות מ-30 מיליון. מעניין אם זה, בנוסף לכישלון של סרטו הקודם על הינשופים המדברים, ישפיע על המשך הקריירה של סניידר.
הבנאדם כבר עושה את "סופרמן"
הכשלון של "סאקר פאנץ'" הגיע מאוחר מדי לפגוע לו בקריירה בשלב הזה. אני רק מקווה שהלקח יילמד: לתת לסניידר לביים זה בסדר, אבל לעולם אסור לתת לו לכתוב.
אלא אם זו דרמה, אז אסור לתת לו גם לביים.
(ל"ת)
אני לא חושב שיש לו כוונה לביים דרמות.
(ל"ת)
זה לא אומר שהוא לא ינסה לביים סרטים
גדולים שיש בהם גם רגעים דרמתיים (כמו שהיה עם "ווצ'מן", שם הוא נכשל בגדול בבימוי השחקנים והדרמה, למרות שכמה מהשחקנים היו טובים).
יש לי רושם שכמו ההודי הזה שאני לא יודע לאיית את שמו
אז גם זאק שניידר ימשיך לעשות סרטים..
קראתי את הספויילר של הסרט וזה נראה כמו סרט ממש מעצבן. וחבל. כל כך חיכיתי לו.
האמת שאני מחכה מאד ל"צעקה" 4
יש בסדרת הסרטים האלה משהו מאד מגניב, בניגוד ל"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון". אז בתור ילדת נייטיז, אני מניחה שאטריח את עצמי ללכת במיוחד ולראות את "צעקה" החדש.
ה"משהו מאד מגניב" הזה היה בסרט הראשון (וקצת בשני), והוא נבע בעיקר מהמקום והזמן שבהם הסרט נוצר ומהעובדה שהוא היה סרט האימה הראשון שהתכתב במודע עם קלאסיקות מהז'אנר והוצג מנקודת מבט של אנשים שגדלו על סרטי אימה ומכירים אותם על בוריים. בסרט השלישי כבר לא היה שום דבר מגניב, הוא היה מיותר וממוחזר, ואני מנחש שהסרט הרביעי לא יהיה שונה בהרבה.
מעבר למחוות הז'אנר
שהיו יפות אבל גם קצת הפליגו איתן (ההשתפכות על ג'יימי לי קרטיס הייתה כבר טו מאץ') "צעקה" היה מגניב גם מבחינה צורנית, עד כמה שאני זוכרת, והטוויסטים בעלילה היו נפלאים (כמובן, שהכל יחסי. אין מדובר כאן בסרט מופת). בקשר לסרטי ההמשך- יש בעייתיות מאד גדולה עם סרטי המשך באופן כללי. אני חושבת שראוי למדוד את הסרטים כעומדים בפני עצמם ולא ככאלה ש"ממשיכים" משהו בצורה ישירה, למרות הקונטקסט הברור.
לא ראיתי את צעקה 2 ו-3
אז מה שאני כותב כאן הוא בערבון מאוד מוגבל. הכח של צעקה הראשון היה במודעות העצמית וביכולת להתחבר מחדש לקהל. סרטים כמו סיוט ברחוב אלם ויום שישי ה-13 מבוססים על שילוב בין רוצחים לא מציאותיים לבין קורבנות עם יכולת קבלת החלטות דפוקה להחריד. ככל שיצאו יותר סרטים כאלה, גברה חזרתן של קלישאות מסוימות, עד שכבר ניתן לחזות בקלות מי יירצח ומי ישרוד, רק על סמך הפעולות והמשפטים של הדמות בסצנות שלפני. בצעקה, ווס קרייבן שחק על יכולת החיזוי הזו והחליט לשחק במשחק בו הדמויות מודעות לקלישאות ואף פועלות בהתאם לידע זה. ההתלבטות האם לאבד את הבתולין למשל, לא נובעת דווקא מהרצון של מישהי לחכות או מחוסר חיבה כלפי הבחור. הגורם שהופך אותנו שותפים ללבטים הוא הידיעה שבסרטי אימה מהסוג הזה, מי שמקיים יחסי מין, דינו מוות. כשדמות בצעקה על סף איבוד הבתולין, היא ואנחנו יודעים שבראש של הרוצח, היא עומדת לאבד גם את החסינות.
זה מה שעבד כל כך טוב בסרט הראשון. ווס קריבן יושב לא רק בכס הבמאי, אלא גם באולם הקולנוע ומבקר את הסרטים הישנים של עצמו כדי ללמוד איך להפתיע ולשלב בזה הומור. אני לא יודע מה קורה בסרטי ההמשך, אבל מהטריילר של צעקה 4, קבלתי את הרושם שקרייבן פונה עכשיו לא לקהל שגדל על סרטיו משנות השמונים, אלא לזה שגדל על סרטי צעקה מהתשעים. כל דמות בטריילר מדברת על החוקים לפיהם הרוצח פועל ועל האם הוא מתכוון לפעול לפיהם, או לנסות ולהפתיע על ידי בחירת קורבנות רנדומלית לחלוטין. ווס קרייבן הוא הרוצח כאן, מכיוון שהוא מאתגר אותנו לגלות מי הקורבן לפני שמאוחר מדי ולנסות לפענח אם ישנה בכלל חוקיות כלשהי.
במובן מסוים, אני חושב שצעקה 4 פונה בכוונה למי שראה את הסרט הראשון בקולנוע, כפי שנעשה עם צעצוע של סיפור 3. ראיתי הבדל גדול בין התגובות של אנשים שראו את צעצוע של סיפור הראשון בתור ילדים, לבין אנשים שנחשפו לדמויות בשלב מאוחר יותר בחייהם. צעצוע של סיפור 3 מתרחש בעולם שהתבגר יחד עם הילדים שהלכו לקולנוע לפני עשור וחצי. זה גורם לסצנות מסוימות בו להיות עוצמתיות יותר, כשאנשים יכולים לראות את עצמם כחלק מהסיפור שאינו נגמר. הניחוש שלי הוא שגם צעקה 4 מכוון להשפיע אחרת על מי שראה את הסרט הראשון כשרק יצא וחווה את כל השינויים שחלו בעולם סרטי האימה ואמצעי הצפיה ב-15 השנים האחרונות.
כל זה טוב ויפה
אלא שהקרדיט שאתה מייחס כאן לקרייבן למעשה צריך ללכת לקווין וויליאמסון, התסריטאי, שהוא המוח העיקרי מאחורי הסרט הראשון. קרייבן אמנם ביים את הסרט בכישרון רב, אבל ההברקה האמיתית בו הוא התסריט הסופר-שנון של וויליאמסון. אחרי הסרט השני וויליאמסון פרש מהסדרה בטענה שאין לו יותר מה לחדש בה, וארון קרוגר הובא במקומו לכתוב את הסרט השלישי. עכשיו, כשוויליאמסון חזר לסרט הרביעי, אין מנוס מלהסיק שהוא כנראה חשב פתאום על רעיון מבריק להמשך (או, יותר הגיוני, ששילמו לו מספיק כסף בשביל למחזר את עצמו פעם נוספת).
Abigail תצטרך לסלוח לי -
אבל כל מה שאני צריך זו מילה טובה אחת על Your Highness כדי לרוץ ולראות; המחשבה שאני אצטרך לוותר על סרט עם נטלי פורטמן בתור תואמת סוניה האדומה (קומפלט עם חוטיני) היא יותר ממה שבן ה-16 הפנימי שלי יכול לסבול!
כרגע סיפקת בעצמך את 'המילה הטובה'...
לך לראות את הסרט
"האנה" יופץ בארץ?
(ל"ת)
כל עוד אין שינוי
(או ביטול של הרגע האחרון), האנה אמור לעלות בישראל ב-2 ביוני.
Insidious
[/לשונאציות]
מעניין איך שלפעמים יש התאמה בין תוצאות הקופות בארה"ב ובארץ, ולפעמים לגמרי לא. בארה"ב "הופ ארנב" הוא בלי תחרות הלהיט הגדול של השבועות האחרונים. בארץ, מתברר, הוא כשלון מוחלט. לפי נתוני הקופות הישראליים (החלקיים) ממוג'ו, "ריו" הכניס בארץ השבוע 242 אלף דולר, ו"הופ ארנב" – שכמוהו הוא סרט תלת-מימד לכל המשפחה – 16 אלף. בשביל הערכה גסה על מספר הצופים, חלקו את המספרים ב-12: "הופ" הביא קצת יותר מאלף צופים. בטבלה של מוג'ו הוא במקום העשירי, אבל מכיוון שהיא לא כוללת את כל הסרטים המוצגים בארץ, כנראה שבמציאות הסרט לא נמצא אפילו בעשיריה הראשונה. נפילה מוחלטת.
http://boxofficemojo.com/intl/israel/?yr=2011&wk=14&p=.htm
ניטפוק: הופ ארנב לא מופץ בתלת.
(ל"ת)
אופס.
שלום!
האם יש כאן לקח למפיצים?
סרטים על חגים נוצרים לא עובדים בארץ?
אני לא חושב שזה קשור
אני חושב שהסיבה העיקרית לכשלון היא פשוט שזה סרט מצולם. הורים לילדים שהלכו ל"הופ" או ל"ריו" הרי לא באמת רצו לראות סרט מסוים, אלא רק "סרט כלשהו לילדים". סרט אנימציה הוא בבירור סרט לילדים, סרט מצולם – לא. צריך דמות מאוד מוכרת (או מסע פרסום מאוד גדול) כדי לשכנע משפחות ללכת לסרט שאינו סרט אנימציה.
חוץ מזה,
בפרסומים בארץ ל"הופ" בכלל לא היה רמז לכך שהסרט קשור לחג הפסחא. ("קשה להיות כוכב, במיוחד כשאתה ארנב")
זו היתה החלטה מודעת
החג שנחגג בסרט הוא 'חג הממתקים'. בנוגע להערה של רד למעלה שיש בעיתיות בהיותו מצולם, אני מסכים באופן חלקי ('יוגי בר' המצולם-מונפש מכר בארץ 40,000 כרטיסים, אבל זו כנראה גם תוצאה של טיימינג טוב, סרט ילדים חדש לאחר בערך 4 חודשים שוממים). נקודת התורפה של 'הופ' היא שהוא יצא במקביל לשני להיטים אחרים ('ריו' ו'נומיאו ויוליה' וגם 'רנגו' שמתחזק שוב בפסח).
חוץ מזה, יוגי דב הוא יוגי דב
אנשים שמעו עליו.
כמה מהילדים של היום שמעו על יוגי דב?
(ל"ת)
מה זה משנה? ההורים שמעו עליו.
(ל"ת)
אולי אני הוזה, אבל יש מצב שחלק מהאשמה היא על השם?
לצופה הישראלי, במיוחד ילד, הופ מקושר אוטומטית לערוץ הקטנטנים הממחזר ההוא. יכול להיות שזו הסיבה ש"הופ, ארנב" מרגיש לי כמו שם נורא תינוקי, כזה שירתיע את טווח הגילאים שבדרך כלל יבוא לקולנוע. או שזה סתם עניין של שיווק והפצה (והסיבות שננקבו פה), גם אופציה. אבל בעיני ראיתי את אחותי בת האחת עשרה אומרת בסקרזם "בוא נראה את הופ ארנב!" (ואחר כך מדווחת לי שזה לא סרט לילדים קטנים, כי יש בו גם בן אדם).