להחרים את אנדר?

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 19 ביולי 2013Posted in: חדשות
האם ההומופוביה של אורסון סקוט קארד, מחבר "המשחק של אנדר", היא סיבה טובה לא לראות את הסרט?

אנחנו צריכים לדבר על זה, ועדיף שיהיה מקום לדבר על זה, אחרת הביקורת על "המשחק של אנדר" תתמלא בדיונים שאין להם שום קשר לסרט עצמו.

בנובמבר ייצא (סוף סוף) הסרט "המשחק של אנדר" על פי אחד מספרי המדע הבידיוני האהובים ביותר של כל הזמנים. האם הסרט יהיה טוב, והאם הוא יעשה צדק לספר, זאת שאלה גדולה אחת. אבל די הרבה אנשים טוענים שהשאלה הזאת מיותרת, כי הדבר הנכון לעשות בקשר ל"המשחק של אנדר", טוב או רע ככל שיהיה, הוא להחרים אותו.

אורסון סקוט קארד, מחבר הספר, הוא, איך לומר, שמוק. כלומר, הוא כנראה אדם נחמד להפליא ונעים הליכות – יעידו האנשים שפגשו אותו בזמן ביקורו בארץ ב-2003 – אבל ההתבטאויות והפעילויות שלו בשנים האחרונות גורמות לכך שמאוד מאוד קשה לחבב אותו. קארד הוא מורמוני דתי, וזה בסדר. הוא מתנגד לנישואים חד-מיניים, ורבים מאיתנו אולי לא מסכימים איתו, אבל זה די מגיע בעיסקת חבילה עם הדת שלו. אבל קארד לא מסתפק בלהיות הומופוב בביתו הפרטי, אלא עושה ודובר באופן פעיל נגד שיוויון. הוא אחד ממנהלי הארגון "National Organization for Marriage", שמטרתו להתנגד לנישואין חד-מיניים. וגם זה לא הכל: הבנאדם השמיע, בקול רם ויותר מפעם אחת, כמה הצהרות שגורמות לו להישמע כמו מישהו שצריך להישמר בתוך תא מרופד, בשנת 1886.

דוגמאות? ישנה ההצהרה הברורה שלו משנת 1990 על כך שהומוסקסואלים אינם ראויים להיות אזרחים שווי זכויות. (סליחה על האנגלית).

“Laws against homosexual behavior should remain on the books, not to be indiscriminately enforced against anyone who happens to be caught violating them, but to be used when necessary to send a clear message that those who flagrantly violate society's regulation of sexual behavior cannot be permitted to remain as acceptable, equal citizens within that society.”

באמת ניסיתי למצוא דרך לפרש את המשפט האחרון באופן שיהפוך אותו לפחות גרוע, הוצא-מהקשרו, אתם-לא-מבינים-זה-לא-ממש-ככה באופן כלשהו. לא הצלחתי. אורסון סקוט קארד חושב שאם ההעדפות המיניות שלכם שונות מהמקובל בחברה, אתם לא צריכים להיות אזרחים שווי זכויות.

טוב, זה היה לפני המון זמן וכולנו עשינו כמה שטויות בניינטיז, נכון? כלומר, הבגדים אז היו מגוחכים לגמרי. הוא בטח למד משהו מאז. אז זהו, שלא ממש. כפי שאפשר לראות במאמר המופלא בטירופו הזה. דוגמה קטנה:

If America becomes a place where our children are taken from us by law and forced to attend schools where they are taught that cohabitation is as good as marriage, that motherhood doesn't require a husband or father, and that homosexuality is as valid a choice as heterosexuality for their future lives, then why in the world should married people continue to accept the authority of such a government?

[…]

How long before married people answer the dictators thus: Regardless of law, marriage has only one definition, and any government that attempts to change it is my mortal enemy. I will act to destroy that government and bring it down, so it can be replaced with a government that will respect and support marriage, and help me raise my children in a society where they will expect to marry in their turn.

אם כן, הבנאדם קורא כאן למרד נגד הממשלה אם ה"דיקטטורים" שבשלטון יעזו לומר שנישואים שאינם בין גבר לאישה קיימים.

כידוע, בית המשפט העליון האמריקאי הכריע לא מזמן לטובת נישואים חד-מיניים. למרבה ההפתעה, אורסון סקוט קארד לא הוביל הסתערות חמושה על הבית הלבן. במקום זה, הוא שיחרר הצהרת "פיוס" שהצליחה לפוצץ את הפיוזים גם לכמה מהתומכים הגדולים ביותר שלו.

"With the recent Supreme Court ruling, the gay marriage issue becomes moot. … Now it will be interesting to see whether the victorious proponents of gay marriage will show tolerance toward those who disagreed with them when the issue was still in dispute."

סובלנות.

הוא מבקש סובלנות, הדביל. הוא מצהיר בראש חוצות שחלק מהאנשים הם נחותים ולא ראויים לזכויות, ושאם הממשלה תיתן להם זכויות – יש להפיל אותה בכל דרך אפשרית. ועכשיו הוא מצפה מאותם אנשים לסובלנות כלפיו. אחד הפרדוקסים המופלאים בעולם הוא שאדם כל כך מטומטם הוא אותו האדם שכתב ספר כמו "המשחק של אנדר". או, בכלל, שהוא מצליח לחבר יחד יותר משתי מילים.

שלא במפתיע, הרבה אנשים אינם ששים לצרוך יצירות שאורסון סקוט קארד קשור אליהן בימים אלה. כשהוא היה אמור לכתוב סיפור קומיקס של סופרמן, התגובה של המעריצים גרמה לחברת DC להתקפל מיד ולהעיף אותו בשקט מהסדרה. אותו הדבר קורה בנוגע ל"המשחק של אנדר": אתר אחד מרכז את המאמצים להחרים את הסרט. הרבה אנשים טוענים טענות נבונות בעד חרם.

חברת ההפצה, ליונסגייט, הבינה שהבעיה הזאת לא תחלוף מעצמה. ברוב המוחלט של המקרים, האולפנים מעדיפים להתעלם לחלוטין מכל נקודה בסרט שעלולה לעורר מחלוקת, במחשבה שכל התייחסות לנושא רק תלבה אותו. אבל הרעש סביב אנדר וקארד גדול מדי, וליונסגייט, בצעד נבון מאוד ולא שגרתי, הצהירו מפורשות שהם לא שותפים לדעותיו של קארד, הזכירו לכולם שהם הפיצו כמה סרטים גיי-פרנדלי כמו "כמה טוב להיות פרח קיר", והכריזו על הקרנות מיוחדות של הסרט שהכנסותיהן יוקדשו לארגוני LGBT. הם גם הזכירו שהסרט לא עוסק בעניינים האלה בכלל. יש כאלה שזה מספיק להם, יש כאלה שלא.

יש הרבה סיבות טובות לא להחרים את "המשחק של אנדר". אורסון סקוט קארד לא מקבל (כנראה) אחוזים מהכנסות הסרט. את מה שזה לא יהיה שהוא קיבל תמורת מכירת זכויות ההסרטה, הוא כבר קיבל. אם תקנו או לא תקנו כרטיס לסרט, זה לא יעשיר אותו בגרוש.

בנוסף, לסרט יש גם במאי, הרבה שחקנים, שחקניות, מפיקים, מעצבות, צלמים, בוני תפאורה, אנימטוריות ונער תסריט. על הסרט עבדו כמה מאות אנשים, שרובם המכריע אינם אורסון סקוט קארד. אם היינו מחרימים כל סרט שאחד מבין כל השותפים ליצירתו הוא שמוק, לא היינו רואים אף סרט אף פעם.

וישנו גם העניין הנוסף: העובדה שלכל הסקנדל אין שום קשר ל"המשחק של אנדר". הסרט לא עוסק בנישואי גאים, הוא עוסק באימונים לקראת מלחמה נגד ג'וקים מהחלל. החרם קשור ליוצר, ולא ליצירה – וזה נושא בעייתי: יש הרבה במאים, תסריטאים, שחקנים, מפיקים ומאפרים שמחזיקים מן הסתם בדעות איתן אני לא מסכים, וכמה כאלה שהייתי מחשיב לחרא אנשים. שנזכיר את מל גיבסון, או (להבדיל) את רומן פולנסקי? הדעות ואפילו המעשים של האדם לא אמורים להשפיע על ההערכה ליצירה שלו – אחרת, שוב היינו מגיעים למצב שבו לא היינו יכולים לצפות באף סרט בלי לשפוט את הבמאי על כל מה שעשה או לא עשה במהלך חייו.

עד ש"אנדר" יגיע יש עוד חודשים ארוכים, והרבה יכול לקרות – אבל לא סביר שהרעש ייחלש. אתם הולכים לאנדר? ולמה?

תגיות: