ממלכת טראביתיה

במקור: Bridge to Terabithia
במאי: גאבור צ'ופו
תסריט: ג'ף סטוקוול, דייויד פטרסון
על פי ספר מאת קתרין פטרסון
שחקנים: ג'וש האצ'רסון, אנה-סופיה רוב, רוברט פטריק, זואי דשנל

כל מי שצפה בשניים-שלושה סרטי קולנוע בשנים האחרונות, בטח שם לב שלהיות ילד זה לגדול בשדה מוקשים. דרקונים, טרולים ומכשפים רשעים – כולם רודפים את כל מי שגילו מתחת ל-15, במקום ללכת להרביץ לאנשים בגודל שלהם.

הצרות של ג'ס (ג'וש הצ'רסון), גיבור 'ממלכת טראביתיה', ארציות יותר, וכוללות בית עני, כזה שבו נעלי הספורט החדשות היחידות שג'ס יכול לקוות להן הן נעליה הישנות – והורודות – של אחותו הגדולה; גם ההורים שלו, עם כל הרצון הטוב, לא ממש שמים לב אליו ולעובדה שהוא צייר מחונן בהתהוות. מחוץ לבית המצב לא טוב יותר: שני בריונים מציקים לו באופן קבוע בבית הספר, ובדיוק ביום שבו הוא התכוון להראות לכולם מה הוא שווה ולנצח בתחרות הריצה הבית-ספרית, מגיעה תלמידה חדשה, לזלי (אנה-סופיה רוב), וגונבת ממנו את ההישג. במהלך הימים הבאים, ג'ס הממורמר מזעיף פנים אל לזלי, אולם כאשר הוא שם לב שהתלמידים האחרים בכיתה מלגלגים עליה (לבית הספר, למשל, היא מגיעה עטויה בשכבות צבעוניות של בגדים. חמור מכך: אין לה טלוויזיה בבית), מתפתחת ביניהם "אחוות דחויים". ואז לזלי מגלה לג'ס סוד – היא מראה לו כיצד הוא יכול לברוא ביחד איתה ממלכה פרטית משלהם, הממלכה הקסומה טראביתיה.

רגע, מה זה, אני שומע אתכם אומרים. לא אמרת כרגע שג'ס הוא ילד עם בעיות של ילדים אמיתיים, בלי כל הצרות הפנטסטיות שמלוות ילדים בקולנוע בימינו? אין מה לדאוג – הצרות מהעולם האמיתי רודפות אחרי ג'ס גם בטראביתיה. למעשה, שם הצרות האלה הופכות לסכנת נפשות של ממש, כאשר כל מי שמתנכלים לג'ס בעולם האמיתי הופכים בטראביתיה לעופות דורסים ומפלצות, הנחושים בדעתם להחריב את הממלכה שלו. למזלו הגדול של ג'ס, לזלי מלווה אותו לאורך כל הדרך בממלכה הקסומה והמסוכנת הזאת, ובדרכה הנלהבת והלא מחוברת למציאות, מלמדת אותו איך להתמודד עם כל הצרות האלה – לקחים שג'ס מפנים גם בהתמודדות עם הצרות בעולמנו. השנים מנהלים חיים כפולים: מתמודדים עם כל הטיפוסים המעצבנים והמסוכנים בעולם האמיתי, ומגינים על הממלכה הפרטית שלהם מפני אותם טיפוסים ממש.

'ממלכת טראביתיה' הוא סרט שלא עושה הנחות לדמויות שלו. העובדה שלג'ס יש חיים לא קלים לא פוטרת אותו מהצורך להתאפס על עצמו ולהבין שהוא לא יכול להאשים את העולם בכל הצרות שלו, ושבסופו של דבר, בחיים האמיתיים אין פתרונות קסם. זה ההבדל הגדול בין 'ממלכת טראביתיה' ומרבית ממתקי הפנטסיה עתירי הסוכר שמפציעים על מסכי הקולנוע במקומותינו: להציל עולם פנטסיה, מלמד אותנו הסרט, זו חוכמה קטנה; בשביל להציל את עצמך בעולם שלנו, לעומת זאת, צריך לעבוד קשה.

הבמאי גאבור "מתחת לאיזו אבן הסתתרת עד היום?" צ'ופו, והמעצב דימה "איפה היית במשך כל חיי כצופה קולנוע?" מלניצ'ב, ביחד עם אשפי האפקטים של WETA, מחוללים ניסים ונפלאות במעבר בין העולם שלנו וטראביתיה הקסומה: מעבר איטי, הדרגתי, שבו הנוף מהמציאות המוכרת לנו משנה צורה לאט לאט עצים מתחילים לזוז, וחיות יער תמימות הופכות ליצורים מוזרים בעלי מראה מעוות – אפילו כעור – שנובע מהשילוב בינן ובין הדמויות שהן אמורות לשקף בעולם האמיתי.

לא רק האפקטים מצוינים: גם השחקנים הבשר-ודם נפלאים אחד אחד. הצ'רסון נוגע ללב בתור הגיבור הסובל, ולצדו התגלית האמיתית של הסרט הזה – אנה-סופיה רוב, כוכבת בהתהוות. המעבר שהיא עושה כאן מהדמות המניאקית של ויולט, שהיא גילמה ב'צ'רלי בממלכת השוקולד' למין סוג של פיה טובה מעיד כשלעצמו על הכשרון העצום של הילדה. אבל אפילו מעבר לזה, יש משהו בנוכחות שלה, בכריזמה שהיא מקרינה, שמצליח למלא את המסך בקסם. מבין המבוגרים ראויים לציון במיוחד רוברט פטריק, בתפקיד אביו האטום של ג'ס, שהצליח בפעם הראשונה לא להוציא ממני תגובה אוטומטית של "תחזור כבר לשחק את הטרמינייטור", וזואי דשנל, בתפקיד מורה עם לב זהב, שגנבה כאן את ההצגה, ממש כמו ב-'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה'.

'ממלכת טראביתיה' הוא בעיני אחד מסרטי הפנטסיה לילדים הטובים ביותר שיצאו מהוליווד בשנים האחרונות – סוף-סוף ארוחת גורמה פנטסטית משובחת, במקום סתם מזון מהיר. צריך באמת לציין שהשורה התחתונה היא "לכו לראות"?