האחים גרים – למבוגרים בלבד

במקור: The Brothers Grimm
במאי: טרי גיליאם
תסריט: אהרן קרוגר
שחקנים: מאט דיימון, הית' לדג'ר, לנה הדי, פיטר סטורמר, מוניקה בלוצ'י

אי שם בימים עברו, האמינו ההמונים הנבערים בקיומו של העל-טבעי. הם שבו וסיפרו לבניהם ולבנותיהם אגדות על מכשפות גוזלות נשמה, ועל מלכות הנמות את שנתן בלב יער מכושף וממתינות לאבירן. אך בתחילת המאה ה-19, כבר ברי לכל בר דעת, ובמיוחד לשני המשכילים ווילהלם וג'ייקוב גרים (מאט דיימון והית' לדג'ר), כי מדובר בסיפורי סבתא. אבל, כפי שיודע כל טלפת, עושה ניסים וסתם נוכל, אתה לא צריך להאמין במשהו כדי לעשות ממנו כסף. מספיק שהלקוחות שלך מאמינים.

וכך תר וויל השכלתני ברחבי אירופה, וגורר אחריו את ג'ייקוב חמוץ הפנים, שמעדיף להתרכז בתיעוד הסיפורים. אליהם מתלווים מספר עוזרי מאחורי-הקלעים, שאחראים על ביצוע ההונאות. עם הגיעם לכפרים כדי לספר את סיפורי גבורתם מעוררי ההשתאות, מתברר בכל פעם כי באורח פלא ממש, הגיעו בדיוק כאשר לכפר נטפל טרול רע מזג או מכשפה מסוכנת במיוחד. בני הכפר שוכרים את שירותיהם של האחים הטובים, ובמבצע חילוץ נועז, הם תמיד פוטרים אותם מן הצרה. יום אחד, בעודם מתענגים על שכר הגון ששילמו להם תושבים אסירי תודה, נשבית החבורה ומובלת אחר כבוד למעוזו של גנרל צרפתי. זהו זמן הכיבוש הנפולאוני, והדבר האחרון שהצרפתים צריכים הם סיפורים מצוצים מן האצבע, שיפחידו את תושבי השטחים הגרמניים הכבושים. תחת איומים כבדים נשלחים האחים להרגיע את הרוחות בכפר נידח כלשהו, שמספר ילדות קטנות נעלמו ממנו ללא הסבר.

וויל נסער – מישהו השקיע בכפר הזה עבודה ממש טובה, עד כדי העלאת כל עצי היער על מסילות, כך שיוכלו לזוז. לעומתו, ג'ייקוב החולמני נשבה באגדות בני הכפר, ומעלה את האפשרות כי אולי יש בהן מן האמת. ובינתיים, ילדות נוספות ממשיכות להיעלם.

'האחים גרים', כפי שתרגומו העברי מרמז, אינו מתעסק באגדות המסורסות והאנמיות שאנו מכירים כיום. אין בו פרחים ופרפרים אלא כמעט רק גוונים חומים ואפורים. כיאה לסרט שעוסק בעולמם של מלקטי האגדות המפורסמים, יש בו סצינות שכביכול מראות את מקורות ההשראה לסיפוריהם. כיפה אדומה מדלגת בעליצות ביער, כשמעליה יושבים על ענף שלושה עורבים שחורים. תוך שניה וחצי אנו פוגשים גם את איש העוגיה, מלכת הקרח והמכשפה עם התפוח המורעל. הרעיון אמנם משעשע, אבל לטעמי, נדחסו פנימה יותר מדי התחלות של סיפורים או מראי מקום כאלו, כאילו הסרט משתתף בתחרות טריוויה, ועליו לספק תצוגת תכלית. למרות זאת, מה שמצא חן בעיני במחוות האלה, הם השינויים שנעשו באגדות המוכרות. כך, למשל, זהו לא הזאב הרע, בעל העיניים הגדולות, האוזניים הענקיות והשיניים העצומות, שטורף את אחת הילדות. ואילו רפונזל, שאנו מכירים בזכות שערה הארוך, מתבררת כבעלת שני כינויים (ותפקידים) נוספים, שאנו מכירים כסיפורים נפרדים.

כדרכם של אחים בעלי אופי שונה זה מזה, הדבוקים איש לישבנו של רעהו כל הזמן, האחים לא מפגינים זוגיות מושלמת. וויל מזלזל במופגן בגישה התינוקית של אחיו, ונדמה כי רק קרבת הדם גורמת לו להמשיך ולדאוג לו. זה, והכסף. ג'ייק חי במציאות משלו, ומתעניין רק בסיפורים שלו, באומנות. זו דמות שטרי גיליאם, הבמאי, היה אמור להזדהות איתה, אבל ג'ייק, על פי לדג'ר, מזכיר הרבה יותר מדי סייד קיק קומי חסר אונים, המועד ונופל ללא הרף. אולי זה אומר משהו על המודעות העצמית של גיליאם למצבו.

גיליאם הגיע לפרויקט הזה כבמאי שכיר. אמנם אינני מומחית לענייני גיליאם, אך נראה לי כי ל'אחים גרים' נכנס משהו מהרוח שכל כך מייחדת את סרטיו של הבמאי. מדובר, בעיקר, בצד הויזואלי של הסרט. נכון, לא תמצאו פה את הפומפוזיות של 'הרפתקאות הברון מינכהאוזן' או 'ברזיל', אבל גם בלעדיה , הכל גדול, אפל, מאיים ובעיקר מוקפד עד לפרט האחרון. משהו קצת התפקשש אמנם עם פעלולי המחשב (יש האומרים כי זה נעשה בכוונה), אך בכל מקרה, הם לא סיבה לא לראות את הסרט. לסרטים של גיליאם באים בשביל הסיפור, ובשביל עולם הפנטזיה, שנראה דווקא אמיתי מאד.

'האחים גרים – למבוגרים בלבד' הוא סרט מהנה. סביר שזה לא יהיה סרט הגיליאם הקלאסי שציפיתם לו, אבל זה לא אמור לשנות לכם – הוא מקסים בדרכו שלו. אני מנחשת שבדומה ל'ברזיל', גם לסרט הזה תצא גרסת במאי שתציע סוף שונה ואפל הרבה יותר, שאולי יהפוך את הסרט לסרט גיליאמי באמת.