מתים על החיים

במקור: The Bucket List
במאי: רוב ריינר
תסריט: ג'סטין זקהאם
שחקנים: ג'ק ניקולסון, מורגן פרימן

לעשות צניחה חופשית
לעשות קעקוע
לעשות את איימי אדמס

זהו סיפורם של שני אנשים לא צעירים. כל אחד מגיע מרקע אחר לגמרי ובנסיבות רגילות, לא היו נפגשים מעולם. קרטר (מורגן פרימן) הוא מכונאי רכב קשה יום.. הוא אוהב את אשתו ומאמין שיש מי ששומר עליו מלמעלה. אדוארד קול (ג'ק ניקולסון) הוא מיליונר הולל, בעל השפעה ומניות לרוב, ואתאיסט. לאחר ארבעה נישואין כושלים, נותר לו רק את עצמו לפנק בארוחות שחיתות וקפה יוקרתי בחלוק משי.

רצה הגורל והגברים אכן נפגשים בנסיבות מאוד לא פשוטות. שניהם אובחנו כחולים בסרטן, ומאושפזים זה לצד זה בבית החולים שבבעלותו של אדוארד. המחלה כבר גזרה את דינם של השניים: הם ימותו בתוך פחות משנה. בעוד את קרטר מבקרים אשתו האוהבת והילדים שכבר גדלו, אדוארד זוכה לביקור רק מרופא ששכר במיוחד ומעוזרו האישי.

במקום להמשיך בטיפול ולנצל את הזמן לפרידה מאנשים יקרים, מחליטים השניים לערוך רשימה של דברים שברצונם לעשות לפני לכתם, ולצאת יחד למסע עד שיגשימו את כולם, בסיועו של חשבון הבנק של אדוארד. לרשימה קוראים The Bucket List, כי אמורים למחוק את כל הפריטים בה לפני ש"בועטים בדלי" כמו שאומרים באנגלית. הרשימה לוקחת את השניים למקומות שונים ברחבי העולם. ממסלול מרוצים ועד לפירמידות במצרים ולהרי ההימלאיה, נמחקים עוד ועוד פריטים, אפילו כאלה פחות פרטניים, כמו לנשק את הבחורה הכי יפה בעולם ולראות משהו באמת מפעים.

ללמוד לנגן על גיטרה
ללמוד עוד שפה
ללמוד לרכוב על סוס

את הסרט ביים אחד רוב ריינר, אולי שמעתם עליו. לאורך שנות השמונים ותחילת שנות התשעים הוא היה אחראי לכמה סרטים מאוד מצליחים שכבר הספיקו להפוך לקלאסיקות מודרניות. 'הנסיכה הקסומה', 'אני והחבר'ה', 'מיזרי' ו'כשהארי פגש את סאלי' הם רק חלק מההישגים שנזקפים לזכותו. למרבה הצער, לפני קצת יותר מעשור נחטף רוב ריינר בידי חייזרים והוחלף ברובוט בשם מובישיטר 3.0, שגנב את זהותו ויצר שורה של סרטים שהס מלהזכירם.

'מתים על החיים' לא משנה את המצב. מעבר למנוע העלילתי שעובד על דלק בולדוזרים (חפירות, אתנחתא קומית, חפירות), לא ממש ברור אם זו אמורה להיות קומדיה בסגנון הזוג המוזר, או דרמה נוגה על משמעות החיים. איך שלא יהיה, זה לא כל כך עובד. הגשמת הרשימה מספקת כמה קטעיםמצחיקים, אבל הסרט מבזבז יותר מדי זמן על דרמות בשקל. זה אמנם מתבקש שהמסע יכלול היכרות של הגיבורים לא רק עם מסעדות יוקרה, אלא גם עם עצמם, אבל למה בצורה כל כך טרחנית? אחרי הפעם העשירית שקרטר ואדוארד ישבו לשיחה על מהות החיים, ושבה התברר שוב שקרטר יודע הכל על החיים כי הוא עניומורגן פרימני ואדוארד אמנם עשה הרבה כסף אבל פספס את חייו, התחלתי לקוות שהרופאים טעו בהערכת זמן הגסיסה והסרט יסתיים מוקדם מהצפוי.

הליהוק של הסרט מאוד לא מפתיע. לא אתפלא אם התפקידים נכתבו במיוחד עבור שני הכוכבים. מורגן פרימן מוסרי ומלא כרימון בניסיון חיים אותו הוא חולק בקול עמוק; ג'ק ניקולסון יהיר, שרמנטי וחובב בילויים, תוך זריקת הערות עוקצניות לכל עבר. זה מצוין אם כל חייכם ראיתם רק קולנוע תאילנדי, אבל אם במקרה נתקלתם באחד התפקידים הקודמים של מורגן/ג'ק, קיים סיכוי טוב שהתפקיד שלו בסרט הנוכחי ייראה כמו העתק מדויק שלו.

להופיע בטלוויזיה
לרוץ עירום בשדה חמניות
לזרוק סוכריית מנטוס לתוך בקבוק קולה

'מתים על החיים' הוא מסוג הסרטים שהייתי ממליץ עליהם לאמא שלי. קל לעקוב אחרי העלילה, אין קטעים מפחידים, השחקנים הראשיים מוכרים ואין לאמא שלי סנטימנטים לסרטים ישנים וטובים יותר של רוב ריינר. אני מניח גם שככל שמתקרבים לגילם של קרטר ואדוארד, קל יותר לקבל את הרצון להספיק בכמה חודשים את מה שלא יצא להם לעשות במשך חיים שלמים, אפילו אם הדבר בא על חשבון קשר עם המשפחה ודאגה לעתיד העסק. במידה ואתם לא אמא שלי, לא הייתי ממליץ לצפות. יש הרבה דברים שאפשר לעשות במקום זה, וחבל שתבזבזו את מיטב שנותיכם דווקא על סרטים כאלה.