לקרוא ולשרוף

Burn After Reading

תסריט ובימוי: ג'ואל ואיתן כהן
שחקנים: ג'ורג' קלוני, ג'ון מלקוביץ', פרנסס מקדורמנד, בראד פיט, טילדה סווינטון, ג'יי. קיי. סימונס

דרך טובה לדעת עד כמה אתה טוב בעבודתך, היא כאשר מעסיקיך לא יודעים מי אתה. ואז, אם הבוס מתעקש להיפגש דווקא איתך, כנראה אתה מטפס על הצד הלא נכון של הסולם. זה מה שקרה לאוזבורן קוקס (ג'ון מלקוביץ'), אנליסט ב-CIA שנקרא לשיחה בעקבות בעיות השתיה שלו. קוקס טוען שלא היה ולא נברא, וחוזר הביתה להירגע עם כוסית או שבע – בדיוק בזמן כדי לריב עם אשתו, קייט (טילדה סווינטון), שהזמינה אורחים ואין לה זמן לשמוע את החדשות. כמו ב'סיפורי נרניה', גם כאן דמותה של סווינטון מתגלה כחתיכת מכשפה, והיא מנהלת רומן עם אחד האורחים, הארי פארר (ג'ורג' קלוני).

כדי לא להתבטל לגמרי, אוזבורן קוקס מחליט לכתוב ספר המבוסס על חוויותיו בשירות ה-CIA. לאשתו יש תוכניות אחרות בשבילו, והרומן הארוך משכנע אותה להתגרש מבעלה לטובת פארר. בתור עבודת הכנה, היא נדרשת להעביר לעורך דינה הערכה כספית של רכושם, וצורבת אותה על דיסק – שמכיל גם את הקובץ ובו זכרונותיו של קוקס, וכן חומרים מסווגים מעבודתו. בינינו, המידע שבדיסק לא שווה הרבה – לאוזבורן היה סיווג בטחוני 3, שזה בערך כמו המאבטח של עזריאלי ביחס לקריה.

הדיסק מתגלגל לידיהם של צ'אד ולינדה, עובדי מכון כושר שמתלהבים מניחוח המסתורין שעולה ממנו, ומחליטים להחזיר אותו לידי בעליו, תמורת גמול כספי מתאים שיבטא הכרת תודה, כמובן. אלא שקצר בתקשורת, הנובע מטמטומו המוחלט של צ'אד הצעיר ועצבנותו של אוזבורן, מכשיל את העסקה הפשוטה. לינדה, המקווה לממן בעזרת הכסף סדרת ניתוחים פלסטיים, אינה אומרת נואש וגוררת את צ'אד לתוכניות נועזות יותר.

'לקרוא ולשרוף' הוא אולי הסרט הכי קליל של האחים כהן, אבל זה עדיין סרט של האחים. אפשר לשים לב לסימני היכר שלהם, כמו המצלמה העוקבת אחר איש CIA הצועד במסדרון, או אופיו האלים מעל לממוצע של אוזבורן. גם סצינת הסיום כהנית מאד באופיה, וייתכן שנעשתה כפרודיה על סצינות דומות בסרטים אחרים שלהם. עם זאת, הסרט לא מלא בעצמו כפי שניתן היה לחשוב – במקום משלים על החטא ועונשו, או קאובוי סהרורי עם חכמת חיים, הקומדיה מבוססת בעיקר על טיפשותן של הדמויות.

בראד פיט בולט לטובה כצ'אד הילדותי, בעל הנטיה המינית הלא ברורה, שנכנס בקלות למצבים מהם הוא לא יכול לצאת בלי לחטוף מכות. פרנסס מקדורמנד מקסימה כלינדה, שמצד אחד כל כך חסרת ביטחון לגבי הגוף שלה, ומנגד – עוטה ארשת של קור רוח וסמכותיות בנוכחות צ'אד, ומתנהגת כאילו אין שבוע בו לא נופל לידיה חומר בטחוני נפיץ שאולי שווה מיליונים.

למרות התחושה שאין לסרט מסר, או אפילו רגע עליו ניתן להצביע ולקרוא "הנה הפואנטה!", הדמויות בסרט לא נותרות חד ממדיות. לינדה שלאורך כל הסרט מונעת מרצון שטחי לשינוי חיצוני, הופכת מברווזון מכוער ומפוחד לברווזון מכוער עם בטחון עצמי ואסרטיביות. בינתיים הארי הפלייבוי (ג'ורג' קלוני), שחושד שעוקבים אחריו, מנסה להבין מי ולשם מה, ונע בכיוון ההפוך.

'לקרוא ולשרוף' גם שונה במראהו בהשוואה לרוב סרטיהם הקודמים של האחים כהן. במקום הצילום האסתטי והצבעוני של רוג'ר דיקינס, הצלם הקבוע שלהם, יש לסרט מראה יותר מציאותי ויומיומי. מכון כושר נראה כמו מכון כושר, פארק ציבורי נראה כמו פארק ציבורי והצבעים זהים לאלה שנמצאים מחוץ לקולנוע. אין כאן שום היספני סגול שמלקק כדורי באולינג בסלואו מושן לצלילי "הוטל קליפורניה". האחראי לכך הוא הצלם עמנואל לובצקי, שכמו ב'הילדים של מחר' ו'העולם החדש', נעזר בעיקר באור טבעי וזוויות צילום צמודות קרקע.

ביחס לסרטים אחרים של האחים כהן, ניתן להתייחס ל'לקרוא ולשרוף' כפרויקט צדדי זניח, שעזר להם לברוח מהכבדות ועבודת הפרך הכרוכה ביצירת 'ארץ קשוחה' (שני התסריטים נכתבו במקביל). הוא לא יזכר כיצירת המופת הגדולה הבאה שלהם או כאחד מסרטי הקאלט הגדולים של תחילת המאה. למרות זאת, מדובר בקומדיה חביבה עד מאד שלצד התפתחויות לא צפויות בעלילה, מעלה חיוך בקלות. הביצ'יות של קייט, הבוגדנות של הארי והעצבים של אוזבורן, מתנגשים בטמטום החינני של צ'אד והאסרטיביות המפתיעה של לינדה. התוצאה היא לא תאונת דרכים מזעזעת, אלא מארג עוקצני ונטול יומרות של דמויות, שאף אחת מהן לא היתה מחזיקה סרט שלם בכוחות עצמה, אבל כולן ביחד מעבירות שעה וחצי בכיף.