מי שיקרא תקצור של "בערה" באתרים הרלוונטים ייתקל, ככל הנראה, בספויילר. אני כותב "ככל הנראה" משתי סיבות: האחת היא ש"בערה" הוא לא ממש מהסרטים האלה שאפשר לעשות להם ספויילר, כי הכוח של הסרט הוא לחלוטין ב"איך" ולא ב"מה". השני הוא שהמאורע מתרחש שעה וחצי (בערך) בתוך השעתיים והחצי של הסרט, ונראה לי שמאורעות שמתרחשים כאשר יש עוד שעה שלמה מהסרט לא בדיוק נחשבים ספויילר.
אני מציין את זה לא כדי לחלק אזהרות ספויילר, אלא כי יש סיבה טובה למה האתרים הרלוונטים נותנים את התקצור הזה, ולא תקצור יותר מצומצם כמו " עובד במשרה זמנית פוגש חברת ילדות ומתאהב בה, אך העניינים מסתבכים כאשר היא חוזרת מטיול באפריקה עם בחור עשיר ומסתורי" והסיבה היא שהסרט הזה היה צריך עבודת עריכה מאסיבית, כי כל הדברים המעניינים שקורים בו (גם ברמות המטאפוריות והסמליות) מתרחשים בערך סביב אותה הנקודה – כלומר, שעה וחצי לתוך הסרט. אני לא אומר שהיה צריך לחתוך החוצה שעה וחצי של סרט – אבל ודאי שהיה אפשר לקצץ אותה לחצי שעה-שעה.
אבל מכיוון שזה סרט איכות, האורך שלו לא נחשב לעבודה של במאי שהתרשל והלך לאיבוד בריח הפלוצים של עצמו, אלא אתגר אמנותי שיש לעבור שבסופו מצפה לצופה המשכיל משהו ששווה את ההשקעה. רק שלא, זה לא, השעה האחרונה של הסרט מעניינת, אני מסכים, וכן, שווה לשרוד את השעה הראשונה שלו, כמובן, אבל לחלוטין היה אפשר לצמצם את הסרט הזה ב40%, והוא עדיין היה עובד בלי להרגיש כל כך ארוך ללא סיבה.
כוחו של "בערה" הוא אותו הכוח שיש לרוב סרטי האיכות שיוצאים מפסטיבל קאן מעוטרים באיזה פרס או שניים – המשחק בו נפלא (סטיבן יואן, שרוב הצופים מכירים מ"המתים המהלכים", נותן הופעה שאני מקווה שתזכה להד בעונת הפרסים איכשהו), הוא מדבר בכמה רבדים ושכבות בצורה לא שטחית או דידקטית, הוא נשאר לך בראש בצורה נעימה שמתפתחת עם הזמן, כיף לדון עליו ולנתח אותו ויש לו כמה סצנות שיהיה קשה לשכוח. יש לו גם את הבעיות של סרטי פסטיבלים: סצנות מין ועירום (נשי, כמובן, אלא מה) שהן יפות, בסדר, אבל היה אפשר להגיע לאותה הנקודה בצורה אחרת (והיה עדיף שככה), עריכה שמתענגת על האיטיות ללא נחיצות, וכמובן, ביקורות מהללות מצד כל המבקרים שבונות ציפיות בלתי אפשריות וגורמות לאנשים שהלכו לסרט כי שמעו עליו ביקורות מאוד טובות לשבת בסרט ולהגיד בקול רם "מה זה, סתם סרט" (ציטוט אמיתי, אגב).
וכן, ראוי לציין שבהחלט יש רגעים ש"בערה" מרגיש כמו "סתם סרט". כוחו נמצא בסיום שלו (שבאמת ממש טוב, למרות שגם הוא סובל מכמה בעיות), וזה לחלוטין מבנה לגיטימי לסרט לשים את עיקר הכוח שלו לקראת הסיום, אבל אם השעה ומשהו הראשונות של הסרט עוברות עלייך במחשבה שמדובר ב"סתם" ורק בסוף הכל מתחבר – אולי אתה לא גאון שמאתגר את הצופה, אלא סתם מישהו שצריך לעבוד על העריכה בסרטים שלו.
למי שמחפש את סרט הז'אנר החדש הדרום קוריאני שיראה סצנות אלימות או טוויסטים מטורפים – מצטער, אין לכם מה לחפש ב"בערה". מדובר בסרט "פיוטי" (מאת במאי שהסרט הקודם שלו נקרא "שירה", אז הגיוני בסך הכל) ומתארך שלא מזכיר סרטים כמו "שבעה צעדים" או "ראיתי את השטן". הוא יותר ברוח של קים קי-דוק, בשלושה סרטים שלו שבהם אין אלימות קיצונית. לקהל שאוהב קולנוע פיוטי שכזה, יש סיכוי שהם ימצאו ב"בערה" את סרט השנה שלהם. למי שפחות מתחבר לקולנוע פיוטי שכזה, אז, טוב, יש פחות סיכוי. אבל עדיין כדאי לנסות.
בהחלט עשית חשק,הבעיה היא שפשוט אין לסרט הקרנות
(ל"ת)
יש מעט מאוד, כן.
הוא כן מקרין ברחבי הארץ, אבל בצורה לא מאוד סדירה. בירושלים הוא הוקרן למשל השבוע למשך יום אחד ואז זהו.
ביקורת מעולה
נוכל להתכונן נפשית.
בפסקה האחרונה אני מניחה שהכוונה לקים קי דוק?
כמו להגיד שחומרי הגלם בסלט איכותיים אבל הסלט פשוט לא טעים
קודם כל בתור התחלה בשביל לסבר את האוזן: אני אוהב סרטים ארוכים (אם הם טובים כמובן) ואני נהנה מקולנוע לא-הוליוודי שהזמן בו פועל בקצב אחר ממה שאנחנו רגילים אליו בחברה המערבית שלנו, זה משהו שמאפיין הרבה סרטים מהמזרח וכן, כמובן גם סרטי פסטיבלים מהז׳אנר ה״איכותי״.
אבל הבעיה עם הסרט הזה הוא שבבסיס שלו הסיפור הקצר דווקא מאוד הוליוודי באופיו. ברמה כזו שאפילו לא היה מספיק בשביל למלא פרק בסדרה. את הדבר הזה מורחים על גבי כמה שעות שבמהלכם קורים כמה דברים:
1. אתה כל הזמן בציפייה להתפתחות (שקורת הרבה יותר מידי מאוחר) ובמהלכה אתה כבר מספיד את הסרט בהרבה רמות ואומר לעצמך שכנראה כל מה שלא יקרה עוד מעט לא יהיה שווה את זה ומצד שני ״השקעת״ הרבה זמן בסרט אז בוא נמתין ונראה)
2. האיטיות היתה פה מרושלת, מבחינה כזו שהרמזים המטרימים לאירועים המתרחשים כל כך ברורים שהמתח שאמור להיבנות – דיי נהרס.
3. אתה מתחיל לפתח חוסר אמפתיה כלפי הדמויות ובאיזשהו שלב כבר לא כל כך אכפת לך מה יקרה (זה בדרך כלל הסימן הרשמי שהסרט ז״ל)
עכשיו שלא תבינו לא נכון: המשחק טוב, הצילום טוב, הלוקיישנים וההרגשה של צלילה לתרבות אחרת רחוקה מאיתנו ולעולמות פנימיים של דמויות שאנחנו מנסים לפענח – כולם קיימים בסרט, אבל בסופו של דבר לא ניתן להנות מהם כפי שצריך וההרגשה שנוצרת היא ״בגדי המלך החדשים״, מישמש של דברים שאמורים לעבוד כדי לקלוע לטעם המבקרים פלוס התירוץ שזה ״אומנותי״ ו״פיוטי״. אם כן – לא מספיק.
אוסיף ואציין שראיתי את הסרט בפסטיבל הקולנוע הנהדר של חיפה וכשרואים רצף של 8 ״סרטי פסטיבלים איכותיים״ אפשר להרגיש כמעט פיזית את הצניחה בסרט הזה לעומתם. אז הינה לכם המלצה על סרט אחר מהמזרח (יפני) אבל גם כן אחד שלוקח את הזמן, גם כיכב בפסטיבל קאן: ״אסאקו 1+2״ (נדמה לי שהקרינו/מקרינים כרגע בסנימטק תל אביב). סרט שעושה בית ספר ל״בערה״ בכל מה שקשור לניצול זמן וחיבור לדמויות. מומלץ.
הבנתי שהסרט הזה מבוסס על סיפור של הרוקי מורקמי.
מה שמיד עורר בי רצון אדיר לראות אותו בהקדם. אהבה, בדידות ומסתורין הם מוטיבים חוזרים בכל היצירות שלו.
כן, לא התייחסתי לזה, אבל הוא כן.
הוא לא הרגיש לי מאוד מורקמי-י, אבל הרבה זמן עבר מאז שקראתי ספר שלו, וזה כנראה הסיבה.
כדאי גם לקרוא את הסיפור וגם לצפות בסרט
אבל בניגוד לבד"כ, אני ממליץ קודם לצפות בסרט ורק אז לקרוא את הסיפור. הסיבה היא שהסיפור של מורקמי נורא תמיציתי ומגיע לפאנץ' נורא מהר, והסרט ממלא בין עיקרי הסיפור המון רגעים (לדעתי נפלאים) שידיעת הפאנץ' מראש תפגע בהם.
הסיפור אגב תוגרם לעברית
הוא נקרא "שריפת מחסנים" והוא מופיע בקובץ סיפורים של מורקמי בשם "הפיל נעלם"
היי, זה בדיוק הספר שאני קורא עכשיו:)
אז לדלג על הסיפור עד אחרי שאצפה בסרט?
לא ארוך מספיק. אבל אני מוזח, זה ברור.
(ל"ת)
תרגום בעברית לסרט הבעירה
לכל המעוניינים, תרגמתי את הסרט לעברית וניתן להוריד את התרגום באתרי הכתוביות המתאימים.
האמת שתרגמתי אותו מפני שהביקורות הכינו אותי לסרט שיפרוט לי על נימי הנשמה, אך צר לי, זה לא קרה.
זאב