קאן 2018: סיכום

פסטיבל קאן הסתיים וחילק את הפרסים שלו לכל מיני סרטים שנראה רק בעוד כמה חודשים במקרה הטוב.

נראה שיותר ויותר אנשים הולכים לפסטיבל קאן מדי שנה, ומי שרוצה למצוא דרך להתעדכן בחדשות החמות ביותר מהריביירה כבר לא תלוי באתרים דוברי אנגלית או בעיתון אחד בלבד. היום יותר מתמיד אפשר למצוא ריבוי דעות ודיווחים בשפת הקודש על הסרטים והאירועים הגדולים של הפסטיבל. אבל אנחנו לא אחד מאותם האנשים, אז זה לא ממש עוזר לנו.

כמו שדיווחנו, השנה לא היו סרטים כל כך מעניינים בתחרות הרשמית ונראה כי הסרטים הכי מעניינים שהוקרנו בקאן הם אלו שהוקרנו מחוץ לתחרות: "הבית שג'ק בנה", הסרט החדש של פון טרייר, עורר תגובות סטנדרטיות שסרטים של פון טרייר מעוררים (אנשים שיוצאים מהאולם בזעזוע כנגד אנשים שמוחאים כפיים בהסתערות בסוף הסרט), "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" הציע הפוגה אסקפיסטית מכל החשיבה והרצינות של הפסטיבל והתקבל בתגובות של "בסך הכל בסדר" ו"האיש שהרג את דון קיחוטה", אחרי מאבק של 20 שנה, הוקרן סוף סוף וזכה לתגובות מעורבות, שחלקן מתלוננות שהסרט "מאוד מבולגן". ואה.. חברה, ראיתם סרט של גיליאם ב-20 שנה האחרונות? או אי פעם? למה ציפיתם?

אבל בואו בכל זאת נראה מי הזוכים הגדולים של התחרות הרשמית:

דקל הזהב: "Shoplifters" של הירוקאזו אורה-אדה. השם אולי לא מוכר לכולם, אבל מדובר בבמאי יפני שהסרטים שלו מקפידים להגיע לארץ בשנים האחרונות בזכות קולנוע לב. הניצחון שלו מגיע מעט כ"הפתעה" – הרבה אנשים ציפו שהפרס הגדול יילך ל"כפר נחום" הלבנוני או "שמח כמו לאזארו" האיטלקי מכיוון שהם זכו לביקורות טובות ובוימו על ידי נשים, ובפסטיבל שבו קייט בלנשט הייתה ראש חבר המושבעים ושבו נעשתה מחאה קולנית לגבי המחסור בייצוג של נשים בתחרות לאורך השנים היה אפשר לנחש שהבחירה תושפע מהדברים האלה ותלך לבמאית אבל מסתבר שלא. בין אם זה בגלל שבהפוך על הפוך, קאן לא רצה שכולם יסתכלו עליו כמקום שמעדיף את הפוליטי על פני האמנותי (מאוחר מדי להחיל את זה גם על "פרנהייט 9/11"?) , בין אם זה בגלל שבאמת בלנשט וחבר המושבעים פשוט העדיפו סרט אחד על פני האחר ובין אם זה בגלל שאנשי החתול-היפופוטם ששולטים בעולם רצו שכך יהיה – התוצאה הסופית היא שלראשונה מזה שני עשורים, יפן שוב זכתה בפרס הגדול בפסטיבל וג'יין קמפיון נשארה הבמאית היחידה שסרט שלה זכה בפרס הגדול של פסטיבל קאן.

גרנד פרי (מקום שני): "שחור על לבן" של ספייק לי. הסרט החדש של ספייק לי על שוטר שחור שמצליח להסתנן לארגון ה-KKK עורר הרבה רעש, בין אם זה בגלל האמירות של הבמאי במסיבת העיתונאים ובין אם זה בגלל הסרט עצמו, שזכה לביקורות הטובות ביותר של ספייק לי מזה עשור וקצת (ולא בצדק, כי "שי-ראק" הוא סרט נהדר). ונראה שחבר המושבעים הסכים עם הקונצנזוס ולכן נתן לו את המקום השני. עכשיו נותר לראות אם הוא יתפוס גם באוסקרים, אבל זה נושא לכתבה אחרת לחלוטין.

פרס חבר המושבעים: "כפר נחום" הלבנוני. ככל הנראה מבין כל הזוכים מדובר בסרט היחיד שלא נראה בארצנו בזמן הקרוב.

פרס הבמאי הטוב ביותר: "מלחמה קרה" של פאבל פאבליקובסקי, הבמאי של "אידה". המירוץ לאוסקר לפרס הסרט הזר הטוב ביותר נפתח רשמית.

פרס התסריט הטוב ביותר: תיקו (שנה שנייה ברצף שדבר כזה קורה) – "שמח כמו לאזארו" האיטלקי ו"3 פרצופים" האיראני.

פרסי המשחק הלכו למרצ'לו פונטה על "Dogman" וסמל יסליאמובה על ״Ayka״, ואין לי מושג מי הם והאם מגיע להם או לא אז שיהיה להם במזל טוב.

סרטים בולטים שלא זכו וכדאי לציין הם "מתחת לאגם הכסוף" שזכה לביקורות מעורבות ולכן כנראה גם לא זכה באף פרס ו"Burning" הדרום-קוריאני שהתקבל באהדה יתרה מאוד בפני המבקרים (ואף זכה בפרס הראשון של איגוד המבקרים הבינלאומי) אבל יצא מהטקס הראשי בידיים ריקות . במילים אחרות, מדובר ב"טוני ארדמן" השנתי.

אה, ובפרס החשוב ביותר Palm Dog שמוענק לכלב הטוב ביותר בפסטיבל זכו צוות השחקנים הכלביים של "Dogman", מה שנשמע הוגן וסביר.

כהרגלו של עולם, הסרטים שהוקרנו בפסטיבל יתחילו לטפטף אלינו לאורך השנה הקרובה ועד שהאחרון בהם ייצא בקולנוע כנראה שנגלה שכבר יש פסטיבל קאן חדש עם שערוריות חדשות וסרטים חדשים.