קצרצרי קאן 2

כולם אוהבים את פון טרייר, אלמודובר ומאליק, וגם שונאים אותם; טריילר לסרט אילם, ואיזה סרטים מהפסטיבל יגיעו לארץ

אני נכנע. אני לא מצליח למצוא הגיון בזה יותר. בקריאת דיווחים מקאן, אני מנסה לגלות איזה סרט התקבל איך, איזה סרטים נחשבים לטובים ואיזה לפחות טובים, ואני פשוט לא מצליח לעשות את זה. סרט שבמקום אחד מדווח עליו שהוא "התקבל בהתלהבות ללא סייג ותשואות! זוכה בטוח בדקל הזהב!", במקום אחר אומרים עליו ש"המבקרים היו אדישים למדי". זה כנראה האפקט הידוע שגורם לאנשים להגיד בכל פעם "אני שנאתי את הסרט וגם כל מי שראה אותו איתי סבל!" – ההנחה שכולם מרגישים כמוך. כמה אתרים עורכים סקרי מבקרים, שכביכול אמורים להפוך את העסק לפשוט יותר, אבל בפועל לא עוזרים בכלל: "הערת שוליים" דורג ראשון מבין סרטי הפסטיבל בסקר אחד, ואחרון בסקר אחר. בקיצור, אין קונצנזוס על כלום.

קחו לדוגמה את "מלנכוליה" של לארס פון טרייר (כן, חוץ מאמירת הכן-נאצי-לא-נאצי, היה שם גם סרט): בוראייטי קוראים לסרט "Mind-blowing". דרו מקוויני (מוריארטי) ב-Hitflix, אחד שיש לו יחסי אהבה-שנאה עם פון טרייר, התאהב בסרט. בינתיים, פיטר ברדשאו מה"גארדיאן" מפרק לסרט את הצורה, והמבקר של "טיים אאוט" כתב ש"לארס פון טרייר הצליח להפוך את האפוקליפסה לשיעמום. לצפות ב'מלנכוליה' זה כמו ללכת דרך דבק".

מילא פון טרייר, הוא תמיד היה כזה שאוהבים או שונאים. מה עם אלמודובר ו"העור שבו אני חיה" שלו? ב"אמפייר" מתלהבים. ב-Indiewire קוטלים. אותו הדבר, רק יותר, נכון גם לגבי "עץ החיים" של טרנס מאליק (שממנו לקוחה התמונה למעלה), שהוא או יצירת מופת מדהימה או אחד הסרטים הפלצניים ביותר שנוצרו אי פעם, תלוי את מי שואלים. דיווחים מקאן מספרים שסיום ההקרנה לווה בשריקות בוז ומחיאות כפיים. רואים? איך אפשר להבין מזה משהו?


לצד כל החשודים הרגילים, אחד הסרטים המדוברים בפסטיבל הוא "האמן" (או "הארטיסט"?) שביים מישל הזנביקיוס (בתקווה שלא טעיתי ביותר מ-30% מתעתיק השם הזה). זה סרט שמתרחש בתקופת הסרט האילם בהוליווד, והוא סרט אילם. בשחור-לבן, בפורמט 3×4, וכל זה. וזה נשמע כמו הגימיק הכי ארטסי-פרטסי שיש (וחוץ מזה, מל ברוקס כבר עשה את זה). ובכל זאת, תהרגו אותי, אבל זה דווקא נראה כמו סרט כיפי ממש.

מרוב הדיבורים על הבדיחה האידיוטית של לארס פון טרייר, כמעט כולם התעלמו מהבעת דעה אנטי ישראלית שדווקא כן נאמרה ברצינות:"La Havre" (נשמע כמו "החבר'ה") של אקי קאוריסמקי כנראה לא יוקרן בארץ. לפי וואלה, קאוריסמקי לא מסכים להפיץ את הסרט בארץ כיוון שהוא מחרים את ישראל. לא המון אנשים ירגישו בחסרונו – קאוריסמקי ("הנערה מבית החרושת לגפרורים", "איש ללא עבר") אף פעם לא היה פופולרי במיוחד בארץ. מתברר שזה הדדי.


ואלה שכן יגיעו לארץ: יאיר רוה מדווח שקולנוע לב, כרגיל, שם יד על רוב הסרטים המעניינים של הפסטיבל. כמעט כל שנה הם יוצאים מקאן עם מלאי של סרטים לשנה שלמה. הפעם הם קנו את "מלנכוליה", "חייבים לדבר על קווין", "היפהפיה הנרדמת", "האמן", "פוליס", "יש לנו אפיפיור", וכמובן, האלמודובר – כלומר, פחות או יותר כל סרט מהפסטיבל שהיה לי חשק כלשהו לראות – וגם "זה חייב להיות המקום" ו"מקור הנשים", שלא כל כך שמעתי עליהם.

בינתיים, חברת יונייטד קינג ממשיכה להיות המפיצה הכי מוזרה בארץ. בתוך ערמת הסרטים שהם יושבים עליה נמצא, בין השאר, "חייו הקודמים של הדוד בונמי", הסרט התאילנדי שזכה בפסטיבל קאן של השנה שעברה. במשך איזה זמן הסרט הופיע בלוח ההפצה של יונייטד כאילו הוא יוצא לאקרנים השבוע, בדיוק עם פסטיבל קאן החדש – סגירת מעגל, אפשר להגיד – אבל אז הוא שוב נדחה, ועדיין לא ידוע מתי הוא יוקרן, או אם בכלל. ויש להזכיר שזו אותה חברה שהקרינה את "[REC]" בארץ באיחור של שלוש שנים. לעומת זאת, את "עץ החיים" הם יוציאו לאקרנים בשבוע הבא. פחות משבוע אחרי שהוא בקאן – הוא בארץ. שלא תהיה טעות, זה דבר חיובי מאוד: אני לא יודע אם "עץ החיים" טוב או רע, ולפי הניסיון שלי עם מאליק יש סיכוי טוב שאשתעמם בו מאוד, אבל לקבל לשם שינוי סרטים מדוברים כשהם ממש חמים מהתנור, ולא שלוש שנים מאוחר יותר, זה שינוי מאוד מבורך.

וכמובן, שבוע לאחר מכן יוצא בארץ "הערת שוליים", גם הוא אחד מהמתחרים בפסטיבל. שני מתחרים בתוך שבועיים. לא רע.