את הקטע של "מלחמת האזרחים" אני מבין. מה שאני פחות מבין בכותרת של הסרט זה למה קוראים לו "קפטן אמריקה". סטיב רוג'רס, המכונה קפטן אמריקה, משתתף בסרט הזה, אבל זמן המסך של טוני סטארק שווה לשלו אם לא גדול יותר, כך ש"איירון מן: מלחמת האזרחים" היה יכול להתאים בדיוק באותה המידה. ומלבדם משתתפים פה גם, אתם יודעים, כמעט כל החברים האחרים באוונג'רס הזמינים האחרים, פלוס כמה דמויות שנאספו מהסרטים הקודמים ביקום הזה, ועוד שתיים חדשות. בקיצור, הסרט הזה הוא לא "קפטן אמריקה 3", אלא "הנוקמים 3", או ליתר דיוק "היקום הקולנועי של מארוול 13 אם סופרים גם את שומרי הגלקסיה למרות שהוא לא באמת היה קשור".
אבל לפני שאני מתחיל להשמיע הגיגים שאינם לחלוטין חיוביים בנושא, דבר שכמובן ימטיר עלי את חמת זעמם של המעריצים שמבחינתם כל ביקורת שאינה חיובית במאה נקודה אפס אחוז היא קטילה, אולי אתם רוצים לשמוע על כמה שהסרט הזה כיפי ומגניב וכל זה. ובכן: הסרט הזה כיפי ומגניב. הוא כולל המון דמויות מוכרות ואהובות, כאמור, ומצליח לתת כמעט לכולן משהו מגניב לעשות. הוא סרט שבו גיבורים נלחמים זה נגד זה, ועושים את זה באופן מנומק טיפה יותר מקרב ב-WWE, מסיבות שהדיון בהן יכול למלא לא רק סצינת אקשן אלא גם סצינת דיאלוג שלא נשמעת כאילו נכתבה על ידי זן אינטליגנטי יחסית של חזירי בר. העלילה היא קומיקסית, וזה אומר שמבחינות רבות היא מופרכת, אבל החורים הם לא כאלה שאי אפשר לדלג מעליהם עם קצת מאמץ, והעובדה שיש פה שחקנים טובים שמבינים את הדמויות שלהם עוזרת. יש בו אחלה אקשן שבעולם. בקיצור, זה יופי של סרט קיץ, ולא כדאי לפספס אותו, כי אז תפספסו את מה שהוא בלי ספק אחד מהבלוקבאסטרים הכיפיים של הקיץ הזה.
אז האוונג'רס – בניגוד ל"גיבורי" על אחרים שיכולתי להזכיר – מתחילים להיות מוטרדים מכך שבכל פעם שהם נלחמים באויב-על כלשהו, עוברי אורח מתים מזה. סטארק חושב שהסטטוס הנוכחי שלהם, בתפקיד ויג'ילנטים בעלי כוונות טובות אבל בלי שום פיקוח, הוא בעייתי, ומציע להכניס אותם מתחת למטריה רשמית יותר. ק. אמריקה – דווקא הגיבור שנקרא על שם מדינה – מאמין שאם יצטרכו לערוך הצבעה בכל פעם שהם צריכים להציל חתול מעץ שום דבר טוב לא ייצא מזה. חוץ מזה, הוא גם חושב שחברו הותיק באקי המכונה "חייל החורף" הוא אחלה גבר, וזאת בניגוד לשאר העולם, שחושב שבאקי הוא טרוריסט מסוכן.
כל אלה מובילים להתנגשויות מסוימות בין חברי האוונג'רס. מלבד תור והענק, שיצאו לשנת שבתון, כולם כאן, ולכולם יש גם מה לעשות. לא פשוט בכלל לתת ל-11 דמויות שונות תפקידים ואופי ושינוי כלשהו לאורך סרט שלם, בלי לגרום לכל הקהל להתבלבל בינהם, אבל סרטי האוונג'רס מתמחים בזה. לא כל הדמויות מטופלות באותה המידה של הצלחה: הנקודות החלשות הן ויז'ן וסקארלט וויץ', שהוצגו לראשונה ב"הנוקמים" הקודם, ועדיין לא ברור לי מה הם עושים שם. שניהם אמורים להיות מהדמויות רבות העוצמה ביותר ביקום הזה, אבל הם עושים מעט, משום מה, והדמויות שלהם לא נורא מעניינות. לעומת זאת, הסרט מציג לראשונה גם את הפנתר השחור, וזה מספיק כדי להרגיש שהשנתיים שיעברו עד לסרט הבא שלו הן יותר מדי זמן. וגם ספיידי הוא אחלה.
השעתיים והרבה של הסרט כוללות גם כמה מאותן סצינות אקשן ממש מצוינות שכבר הפכו לאופייניות לגמרי לסדרה הזאת – אלה שבהן המון גיבורים עם כוחות מיוחדים מפעילים את הכוחות האלה בעד ונגד השני, ופעלולים פיזיים והומור מילולי משתלבים זה בזה כמו מופע אקרובטיקה משוכלל, שגם מצולם וערוך כמו שצריך. השיא הוא, כמובן, הקרב העיקרי של מלחמת האזרחים הזאת, קרב שבו כל הסופר-אנשים בסרט נלחמים אלה נגד אלה, ומאיים לשבור בכל פעם מחדש את שיא מספר הרעיונות המגניבים פר דקה. סצינות אקשן "חזקות" יש די הרבה; סצינות האקשן בסרטי האוונג'רס הן שנונות.
אז זה היה כיף, בהחלט. אבל קשה לי להאמין שאני אזכר בסרט הזה בסוף השנה כאחד מסרטי השנה שלי, וזה לא בגלל שהוא לא טוב, אלא משום שקצת קשה לי לחשוב עליו כסרט. זה פרק. אני יודע שבטח אמרתי את אותו הדבר כבר על אחד או יותר מהסרטים הקודמים בסדרה – אבל זה רק מחזק את הטענה: הסרטים האלה של מארוול הם מהסרטים שהכי פחות עומדים בפני עצמם שראיתי. כשאתם צופים בסרט של ג'יימס בונד, זה בסדר גמור אם לא ראיתם את כל 23 הסרטים הקודמים בסדרה. אולי תפספסו כמה רפרנסים, אבל את העלילה תבינו. "מלחמת האזרחים" מחייב אתכם להכיר היטב את כל הדמויות האלה – כלומר, לראות את הסרטים הקודמים – בשביל להבין את הא'-ב' של מה קורה פה בכלל. לא רק שהסרט הארוך הזה מלא עד אפס מקום בדמויות מוכרות ועוד מציג חדשות – יש גם רצף בלתי פוסק של איזכורים לדמויות אחרות וקווי עלילה אחרים מסרטים קודמים. אני עשיתי את כל שיעורי הבית שלי, ראיתי את כל סרטי מארוול הקודמים, ובכל זאת בנקודה כלשהי פרצה למסך דמות משמעותית שלא היה לי מושג מי היא, כנראה כי לא ראיתי את "קפטן אמריקה 2" מספיק פעמים ולא שיננתי אותו. אם משום מה לא ראיתם את סרטי מארוול עד היום – ואני יודע שכן ראיתם אותם, אבל שחקו איתי רגע – אולי תיהנו עדיין מהאקשן, אבל ההנאה שלכם מהסרט כולו תרד בהרבה.
כל זה רע? לא, זה לא רע. ההמשכיות היא דבר שהסרטים האלה מתגאים בו. אבל זה גורם לכך שאף אחד מהסרטים האלה הוא לא, אתם יודעים, סרט, בפני עצמו. "היקום הקולנועי של מארוול" הוא כרגע סדרת הטלויזיה עם התקציב הענק ביותר בעולם. "מלחמת האזרחים" הוא פרק, ואפילו לא פרק סיום העונה – הסטייקים, כמו שאומרים באנגלית, לא נורא גבוהים. אפילו כשהגיבורים נלחמים זה בזה, רוב הזמן הם נלחמים וחברים. הם מעדיפים לא ממש לפגוע. וזה בסדר גמור שלא בכל סרט יגיע עוד נבל מהחלל וינסה להשמיד את העולם. זה גם בסדר גמור שהסרט לא מנסה בכל רגע להיות הכי גדול והכי רציני והכי הכל בעולם, כי אחד כזה כבר ראינו השנה, וזה לא היה מוצלח במיוחד. וכשכל סרט הוא רק פרק, אפשר לקחת את הזמן; למשל, הסרט הזה סוגר, באיחור של שנה, חור בעלילה של "הנוקמים 2", כשטוני סטארק מסביר למה בעצם הוא לא פרש כשהוא פרש.
אבל זה גם נותן לסרט הרגשה – וזה קצת מוזר לומר על סרט שמנסה קשות להיות האירוע הקולנועי של השנה – של פילר. אמצע זה אחלה, אבל אל תקלו בחשיבותם של התחלה וסוף, ואלה שני דברים של"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" אין. אני באמת מחבב את הסדרה הזאת; גם את "משחקי הכס" אני מחבב, אבל יש מעט מאוד פרקים של הסדרה שהייתי מכריז עליהם כעל יצירה שלמה וראויה בפני עצמה. אל תבקשו ממני לנסות לזכור בדיוק מה קרה באיזה פרק.
זה היה סרט נוקמים לא רע.
מתי אמרנו שיוצא קפטן אמריקה 3?
ועכשיו קצת יותר בפירוט:
מהרגע שהכריזו שאיירון מן הולך להופיע בסרט החדש של קפטן אמריקה חששתי שכל קו העלילה של חייל החורף הולך להיות מוזנח/מחופף והסרט יהיה לא יותר מהנוקמים 2.5 – ואתמול לבי הקטן נשבר לרסיסים כשגיליתי שדי צדקתי.
זה לא סרט רע, באמת. בסטנדרטים של מארבל הרשע לגמרי סבבה והייתה לו אשכרה תוכנית מסודרת, הקונפליקט של הסרט היה ברור והגיוני (אם כי סטיב, אני אוהבת אותך, אבל אתה חתיכת אידיוט וההסברים שלך ללמה לא לשתף פעולה עם המדינה הם מפגרים ברמה אחרת). הסרט עבד מאד קשה כדי לא להגיע לאן שהוא רצה להגיע על ידי זה שדמויות יחליטו החלטות מפגרות, אלא לבנות mind set מאד ספציפי שמסביר למה הדמויות מחליטות את ההחלטות המפגרות שלהן. נכון שחלקים גדולים מאד של הסרט היו נפתרים אם רק דמויות היו מתקשרות ביניהן, אבל הסרט לגמרי מודע לזה ופעם בעשר דקות בלאק ווידו צורחת על כל הצדדים "אולי תדברו ביניכם כבר??" ואז האופי של טוני וסטיב מונע מהם לעשות את זה, וזה מאד מתאים לדמויות ולאופי שבנו להם עד עכשיו, אז זרמתי.
בכללי הקונפליקט של הסרט באמת עובד לא רע – הקרב האחרון לחלוטין עבד עליי והייתי על הקרשים רגשית והבנתי והזדהתי עם כל הדמויות, שזה לא טריוויאלי.
בנוסף העומס דמויות הפריע לי הרבה פחות ממה שחששתי, ולנוקמים 2 יש שיעורי בית לעשות מהסרט הזה – היה שימוש מעולה בוונדה (גו גו וונדה/וויז'ן עוד צעד אחד בדרכנו להקים את היאנג אוונג'רס!), נטשה הייתה נפלאה והבחירות שלה לאורך כל הסרט היו מעולות, לשרון קרטר היה תפקיד (אם כי אלוהים, בשביל מה היה צריך את הנשיקה הסופר מיותרת הזאת), בלאק פנתר היה סבבה באופן מפתיע, פלקון לא הוזנח לרגע, סבסטיאן סטן הוא שחקן בחסד עליון – גם קומי וגם דרמטי – וכל שניה של באקי על המסך גרמה לי לייבב, טוני היה מצוין בתור הגרסה הרצינית של עצמו ורדג התעלה על עצמו ושיחק מצוין כל פעם שראו איך טוני מתאפק להיות המבוגר האחראי ולא לבעוט בסטיב העקשן והילדותי.
בצד הרע – לא היה מספיק באקי, בכלל. לא היה מספיק התעסקות עם הדמות שלו, מה שעבר עליה, מה היא רוצה עכשיו. לא הייתה שיחה אחת רצינית בין באקי לסטיב (אפילו וונדה וויז'ן קיבלו שיחה ביניהם וסטיב ובאקי לא??) ולעולם אל תגרמו לי לדבר על הסצנה הראשונה אחרי הכתוביות כי זה ייגמר בקיטורים של שעה וחצי.
אז אם זה היה סרט הנוקמים שאחריו הייתי יודעת שיבוא קפטן אמריקה ויטפל היטב בקו העלילה של באקי הייתי סבבה. אבל כרגע אני בשיא הרצינות שבורת לב ולגמרי לא מבינה מה ההתעקשות של מארבל לעשות את סיביל וור במקום סרט של קפטן אמריקה, שיעסוק, אתם יודעים, בקפטן אמריקה.
כמו שאמרתי לך בלייב
לדעתי את קצת משוחדת בגלל האהבה לעלילה של באקי.
לטעמי הסרט איזן נכון בין עלילת הנוקמים-לייט ועלילת חייל החורף, ולעיתים זה אפילו הרגיש קצת כאילו הוא מפסיק את העלילה הגדולה (באופן לא טבעי) כדי להתמקד שוב בסטיב ובאקי על חשבון דברים אחרים. במיוחד בחצי הראשון שהרגיש קצת איטי ומסורבל.
כן, גם אני הייתי שמח אם היו מפצלים את העניין לשני סרטים ממוקדים יותר כי מבחינתי כמה שיותר מארבל יותר טוב, אבל לא הרגשתי שהתוצר הסופי סבל יותר מדי מהשילוב.
ואם כבר, על הדרך אציין שגם אני מאוד אהבתי את הטיפול בוונדה וויז׳ן וגם אני רציתי לסטור לסטיב בכמה נקודות מפתח, למרות שהחלטות מטופשות ואובר-פטריוטיות זה לגמרי הוא.
טוב כואב לי שמזלזלים ככה באידאולוגיה של קפטן אמריקה.
זה מראה רק כמה אנשים לא היו מעורבים מספיק במוטיבים שלו עד חייל החורף וגם אז ראו את זה בלי לשים לב לכל צעד שהוא עושה. שאלו אותי באיזה צד אני וזו התשובה שהייתה לי:
"ברור שקפטן אמריקה!!
אם תסתכלו לרגע על המשוואה האמיתית תבינו למה. כן ברור אפשר להסתכל על זה שיטחי ולצודד בצד שרוצה לעשות כפי החוק. אבל בתכלס החוק כאן הרבה יותר הורס מאשר עוזר והקפטן מזהה את זה.
בואו נראה לרגע איזה דרך עד עכשיו עזרה יותר, הצד של איירון מן והחוק? או האידיאולוגיה שהקפטן מאמין בה?
אז בוא נתחיל מזה סטיב רוג'רס הסמל שלו זה המגן=מגננה ועוד לפני שנהפך לסופר חייל, הוא רצה תמיד להיות גיבור אמיתי ולהציל את האנושות בצורה ששום חוק או ממסד לא יכלו לעזור. וזה בא ישר בדוגמה של הסרט הראשון שלו במלחמת העולם השנייה שהוא מעדיף ללכת נגד הפקודה שאומרת לא להציל את החיילים. הקפטן מציל 400 חיילים על ידי ההחלטה שלו וגם כמובן את חברו הטוב. בסוף הסרט הוא מוכן להקריב את החיים שלו בשביל שניו יורק לא תיפגע. הלאה בסרט השני הוא מתעורר ויוצא לו להכיר שגם הממסד של שילד רוצה להשליט הפחדה ויוכל להכחיד כל מה שבפוטנציאל לטרור, כמובן הוא יוצא נגד זה בגלל שזה בעיניו פחד ולא חופש. ומגלה לעולם שכל הארגון הזה מתנהל מבפנים ע"י היידרה. גם שם הוא מגלה שחייל החורף זה החבר שלו ומוכן למות בשבילו רק בשביל שייזכר. הממשל כבר היה הורג את באקי!
כן עכשיו מהצד של איירון מן שמסמל חליפת הרג משומנת, הוא מעולם לא רצה להיות גיבור הוא תמיד הבין בסופו של דבר שהוא עושה את החובה שלו בשביל לא להיות במצפון. בסרט הראשון כנראה הוריד את ההורים של מכשפת השני עם תוכנית הטילים שלו. בנוסף בהמשך הסרטים שלו הוא מעולם לא רוצה לשתף עם המדינה והצבא את הידע והטכנולוגיה שלו. באוונג'רס הראשון הוא אומנם מקריב את עצמו אבל זה בא מהבנה שתעשה את זה או לא יהיה לך היכן לחיות. הלאה, הממשל והסוכנים בשילד גורמים לטסטרק להיפתח בסרט הראשון של הנוקמים וזה מה שמביא את לוקי והחייזרים שלו לניו יורק. בחייל החורף הם כמעט משמידים אוכלוסיות שלמות. ובאוונג'רס 2 מי גורם לכיסוח של עיר שלמה כמובן הרעיון הפזיז של איירון מן שאפילו לא חלק עם חביריו שהוא מחליט לבנות בינה מלאכותית שבסוף נהפכת לאולטרון שרוצה להשמיד את העולם.
אז כמו שרואים בבירור שקפטן אמריקה אומר "שהיידיים שלנו הם הבטוחות ביותר" הוא צודק! ממה שרואים עד עכשיו סטיב הציל יותר אנשים וגרם לפחות נזק בארצו. איירון מן מצודד בחוק שהיה הורג את החיילים, הורג את בקי, משמיד את ניו יורק ואת העולם וגורם לחיות בהפחדה לאנשים עם כוחות. פשוט במצב כזה החוק יעשה יותר רע ממה שהקפטן רוצה שבעצם יהיה חופש אמיתי ושיבינו שיש התמודדויות שרק חברה מסויימים יכולים להתמודד, שאלה חבריו האוונג'רס.
לכן אני כל הדרך עם קפטן אמריקה ואם נשים את ההומור של סטארק לרגע בצד. סטיב הוא הגיבור האמיתי".
אגב מי ששם לב למוטיבים בכל הטרילוגיה של הקפטן, יכול להבין לגמרי למה הסרט הנוכחי הוא לגמרי הסרט של הקפטן ולא משנה כמה נוקמים משתתפים בו.
ספויילרים בתגובה שמעלי
(ל"ת)
ז"א התגובה שהגבתי לה
ספויילרים קטנים, ועדיין – ספויילרים.
אתה בר מזל, אין צורך שימשיך לכאוב לך - אם יש מישהו שמושקע בדמות של קפטן אמריקה ובמניעים שלה, זו אני.
ואגב, זה לא הופך אותו לפחות אידיוט.
מה שסטיב אומר בעצם זה – אני יודע יותר טוב מהממשלה. שזה נחמד, אבל מעבר לכך שמי שמך (לדוגמא סקרלט וויץ' אקטיבית הורגת חפים מפשע כדי להציל את סטיב – והוא לא חושב לרגע שהיא צריכה לתת על זה את הדין), גם אג'נדות של אנשים משתנות – נניח פתאום יכול לצוץ החבר הכי טוב שלהם מברוקלין והם עלולים להלחם ולפגוע בחברים ובאנשי חוק עבורו.
אבל יותר מזה – סטיב לא יכול להיות השופט, חבר המושבעים והמוציא להורג ולא לקבל על זה שום אחריות חוקית. ממתי מותר למישהו להרוג אנשים בלי משפט כשהמדינה אפילו לא שלחה אותם לעשות את זה במסגרת מבצע צבאי או משטרתי מסודר? ממתי מותר לאמריקאי לפעול מחוץ לגבולות המדינה ולסבך את ארצות הברית בתקרית דיפולמטית?
אז זה לא שאני לא מבינה את סטיב ואת הטראומה שיש לו משילד, אבל בחיית – הבן אדם לאורך כל הסרט מתעקש בלי טיפת היגיון ולא מוכן בכלל להיכנס למשא ומתן כדי להכניס את כל המגבלות שלדעתו כל ההסכם צריך, ובחיי שהזדהתי עם טוני שנראה שהוא מחזיק את עצמו בכל הכח כדי לו להכות את סטיב ממש חזק.
סליחה אז את ממש לא הבנת את המניעים של קפטן אמריקה
מהצורה שאת כתבת אני מבין כמה נפלת לתוך ההסתכלות השיטחית של "חבר בוא תחתום זה חוק". ובכלל איך שאת מסתכלת על סטיב רוג'רס כעל יצור פגום, שמסכן עבר טראומות ועושה מהלכים שגויים. והנה בא סטאק ומנסה להיות כל ההגיון ואלוהים למה הוא לא שומע לקול הזה? מהנקודה הזו, אני מבין שהראש שלך עבד איך להכות את סטיב חזק כלשונך או איך לבעוט בו – אז זהו שלא.
בדיוק ההפך, הקפטן הוא הבן אדם שיעשה את הדבר הנכון לא משנה כמה זה יהיה קשה. החוויות שעבר עד עכשיו לא הפכו אותו לילד עקשן, אלא בנו אותו ואיתגרו אותו להיות הגיבור האמיתי. סטיב מאמין שאם הוא יחתום על האמנה הוא לא יוכל "להציל את האנושות בצורה ששום חוק או ממסד לא יכלו לעזור". הכוח יעבור לממשלה שתוכל לכפוף את הנוקמים לדאוג לאינטרסים ממשלתיים שיגרמו להרג וחורבן לא פחות ממה שהנוקמים גורמים, אם לא יותר. הקפטן בא ואומר איך אני דואג שהמצב יהיה הכי בטוח, להמשיך לתת לממסדים ואפילו ממשלה לנהל את העניינים? בואי נזכיר ששילד הייתה בחסות הממשלה ואם הוא לא היה מזהה את התוכנית להשמדת טרור פוטנציאלי כמה היו נהרגים? מאות אלפים, מליונים? אבל רגע יש חוק.. זה לא מעניין אותו ובצדק, הוא רוצה להגן על האנושות ולא יוותר כמה שזה קשה כמו שפגי קרטר עשתה.
לגבי הטיעון של המשא ומתן ממש אינך צודקת. יש נקודה ברורה שהוא בעניין הרעיון אבל לא כמו שהאמנה כתובה. אבל טוני מציע ישר לחתום ואחר כך לנסות לשנות דברים. וסטיב אומר שלא, כרגע כמו שהאמנה כתובה שהנוקמים יהפכו לגורם ממשלתי הוא לא חותם. בכלל הרעיון של האמנה היא שהנוקמים לא יפגעו באף אחד ולא יגרמו לנזק מישני. גם סטיב רוצה שזה יקרה ומוכן לפתוח במשא ומתן איך גורמים לזה לקרות. אבל להעביר את הכוח לממשלה, לא משרת את הרעיון בכלל וכמו שאמרתי פוטנציאל לנזק אפילו יותר גדול והקפטן לא יחתום על דבר כזה.
מהבחינה הזו, טוני האימפולסיבי שבונה בינה מלאכותית שכמעט משמידה את העולם והקפטן העיר לו על זה:"למה לא עשית החלטה משותפת"? גם עכשיו פוגש אמא של אחד הנפגעים ולא מוכן יותר שישב לו על המצפון, אז בוא נעשה את הדבר הקל ונחתום. בויכוח שלהם סטיב מוסיף שזה כל העניין שצריך לדעת לקחת אחריות, על הנפגעים המצומצמים ולזכור אומנם נפגעו אנשים בסוקוביה אבל כל העולם ניצל מאולטרון. ניו יורק נפגעה וכל העולם ניצל מלוקי.
טוני חוזר על הטעות שלו ישר בתחילת הסרט, כמו עם יצירת אולטרון גם כאן הוא חותם על דעת עצמו.
לגבי החבר מברוקלין, חייל החורף מסכים שזה חלק קצת יותר אנוכי. אבל זה מקרה גלעד שליט קלסי כן כולם יגידו לא להחליף מחבלים בעד חייל אחד, אבל שזה הקרוב שלך אף אחד לא יוותר ויעשה הכול להחזיר את האהובים שלנו הבייתה. ככה באקי הקרוב האחרון שלו הוא לא יוותר עליו ובטח לא ייתן לאף אחד להרוג אותו כולל הממשלה ואיירון מן.
הנושא הכי מדובר האם הגיבורים יכולים לפעול על דעת עצמם בלי לקבל אחריות חוקית? תשובה שתתחלק בין מרבית האנשים. קראתי גם סברה מעניינת שהצעירים שבנו היו רוצים שהגיבורים באמת יוכלו לפעול ללא רבב בשביל להציל את העולם. אבל המבוגרים שרוצים שליטה מבוקרת ירצו שגם גיבורים יהיו תחת פיקוח והידיעה הזו יותר מרגיעה אותם יותר מהצלת מספר גדול יותר של נפגעים בעולם שמגיע עם חוסר הידיעה. התשובה בMCU הרבה יותר נוטה לצד של הקפטן והייתי מעדיף להיות ניצול עולם מאולטרון לוקי ושילד/היידרה מאשר אולי נפגע סוקוביה ניו יורק ווושינגטון.
אני אסיים במשפט שהקפטן פותח בטריילר השני של הסרט. כנראה עכשיו הוא יקבל יותר משמעות לקוראים ולצופים:"העבודה הזו, אנחנו מנסים להציל כמה שיותר אנשים שאנחנו יכולים, לפעמים זה לא אומר את כולם – אבל אתה לא מוותר!" טוני וויתר בגלל המצפון שלו. לסטיב היה לא פחות קשה ההרג נפגעים, אבל גיבור אמיתי לא מוותר. וזה קפטן אמריקה.
אפשר די אם "את לא מבינה את קפטן אמריקה"?
ובאותה הזדמנות גם לוותר על ניתוחים פסיכולוגיים של מה עבר לי בראש כשראיתי את הסרט? בחיי, תתחיל לשקול את האפשרות שיכול להיות ששנינו תופסים שונה את אותה הדמות בלי צורך להיות פוץ לגבי זה.
בכל אופן סטיב הוא בהחלט דמות פגומה (וטוב שכך, אחרת הוא לא היה דמות אמינה או מעניינת) – הוא לחלוטין עקשן ולא מתפשר, ולא, בשום שלב הוא לא מוכן לדחות את החתימה על ההסכם עד אחרי שהוא יכניס בו שינויים. לא, במקום זאת ברגע שהוא מגלה שלא הכל מנגן לפי הכינור שלו הוא שובר את הכלים.
להגיד שסטיב לוקח אחריות או באמת עומד מאחורי המצפון שלו כי הוא לא חותם על ההסכם זו בדיחה – איזה לקיחת אחריות יש פה? אף אחד מהנוקמים בחיים לא נותן דין וחשבון לגבי שום פעולה שלו. הם עד עכשיו עשו מה שהם רוצים, גם כשחפים מפשע נהרגו, גם כשהם גרמו אקטיבית למותם של חפים מפשע, וכל פעם שהמדינה ניסה להתערב הם נפנפו אותה.
והכי חשוב, כמו שאמרתי – סטיב הוא אדם פרטי. הוא לא יכול להחליט לבד איפה לפעול ובמי מותר לפגוע מבלי לשאת תוצאות (כבר שיכולים להעיד כמה וכמה שוטרים גרמנים שרק עשו את עבודתם וכבר לא יכולים ללכת יותר, במקרה הטוב) – אחרת זה לא הרג בשליחות המדינה, זה חד וחלק רצח, גם אם סטיב מאמין שהוא עושה את הדבר הנכון ביותר (וטועה, הו כמה שהוא טועה).
תסלחי לי שאני לא נותן לך קרדיט שאת מושקעת בדמות של הקפטן
אם היה כאן נושא נתון לויכוח אז כן, פשוט הייתי אומר שהדעה שלך מעניינת ואני לא מסכים איתה. אבל כמו שאמרתי בהתחלה שזלזול בדמות כמו שלך, יכול לבוא מחוסר הבנה של המניעים והאדאולוגיה שלה. ההתבטאות שלך עליו ממש לא חכמה והלכת רחוק עם כמה רצית להרביץ לו וכמה הוא אדיוט. הסיבות שהצגת פשוט לא נכונות ומתנגד עם כל מה שהוצג בסרטים הקודמים של הקפטן. אז זה ממש לא קשור לתפיסה שונה.
אוקיי בואי אני ירענן לך את הזיכרון (ולא ששלי מושלם פשוט ריעננתי אותו לפני הסרט) לפני 71 שנים הפרופסור בעל הנסיוב שואל נער כחוש מברוקלין "אתה רוצה להרוג נאצים?", הנער עונה "אני לא רוצה להרוג אף אחד, רק לעצור בריונים". הפרופסור מסביר לו ש"הנסיוב הופך טוב למצוין" ומגביר את הפנים של הבן אדם, אצל סטיב זה יהיה החמלה והאדיבות. אז לבוא ולומר שלסטיב לא מעניין ההריגת חפים מפשע וראש סדרי העדיפויות שלו שילכו לפי החליל שלו. זה פשוט חסר טעם ותפיסה מוטעת.
הדמות של הקפטן מעניינת מכיוון שהיא פגומה והוא לא קשור למאה הזו בכלל וקשה לו להסתגל, יש פה משחקים שלא היו בזמנו. אבל זה גם הכוח שלה, הוא מעוניין בדבר הכי פשוט להציל כמה שיותר חיי אדם – לפעמים זה לא אומר את כולם.
לגבי ההסכם, הוא כבר בשיחה הראשונה עם טוני מבהיר שהוא לא יכול לחתום על ההסכם כמו שהוא, וטוני מציע לחתום ואז לשנות. הוא מסביר לו שזה בילתי אפשרי כי הוא יודע שהידיים הבטוחות ביותר הם אצלם. לא בגלל שלא בא לו. סטיב מתעקש על הצד שלו כי מבחינתו יהיה פה יותר הרס ובצדק.
ועכשיו יפה מאוד שאת אזרחית שומרת חוק, ויפה מאוד שאת לא רוצה שיפגעו חפים מפשע. אבל גבירתי, יש פה סיכונים הרבה יותר גבוהים מנפגעי סוקוביה או ניו יורק. יש פה סיכונים של הרס עולמי! בכלל את מדברת כאילו הנוקמים היו בכיף שלהם על רכבת הרים ועל הדרך פגעו בכל החפים מפשע. הלו, תזכורת כשהם נלחמו בערים האלה הם הצילו את כל העולם! וזו בדיוק האחריות שהקפטן לוקח על עצמו. כן הוא בן אדם פרטי ומי הוא שיחליט בשביל מדינה שלמה? אבל סטיב זוכר מה שהפרופסור אמר לו "אל תהיה חייל מצויין, תהיה אדם טוב". לסטיב איכפת מהנפגעים הוא מבין שהוא משתמש בזכויות שלא שלו, אבל הוא מוכן להקריב את האשמה הזו בשביל להציל במצטבר יותר אנשים. הוא מוכן להיכנס למשבצת העבריין בשביל להציל עוד חיים.
אז לבוא ולטעון שסטיב סתם עקשן ומתרץ למה הוא לא רוצה לחתום וכל הקטע של האחריות והמצפון של הקפטן הם בדיחה, זה חד וחלק הסתכלות שיטחית ומשעממת שבעצם נובעת מהתעלמות מכל האמת מסביב וללכת ראש בקיר, כי חוק זה חוק.
אגב אם מדברים על רצח ואשמה, אחרי ה"נוקמים" הראשון היו צריכים לסגור את האירגון של שילד ששיחק עם האבן והביא את לוקי. ואת מר סטארק הייתי מושיב בכלא בכלל על הבנייה של אולטרון. הם הפושעים האמתיים.
אם אני אסכם את זה: האינסטיקט גם שלי שבמציאות שלנו אין אדם אחד פרטי שבאמת היה יכול לדאוג ליותר טוב מהרס ולכן כל עבריין היה ישר נכנס לכלא ולא משנה הסיבות הטובות שלו. לגבי סטיב הסיפור הוא שונה, הוא באמת יותר מציל מאשר הורס. ולא הייתי עוצר טוב כזה, מבחינתי שישמור עליי כל הזמן מהרס כדור הארץ ואני יהיה מוכן לספוג את הנזק המישני.
ולכן אמרתי מההתחלה לבוא ולקרוא לאדאולוגיה של "עדיף להציל כמה שיותר אנשים" אדיוטית וסתם עקשנות מטופשת, היא פשוט מוטעת בעיניי ואו שבאמת לא היית מעורבת בדמות או שקשה לי להבין מה ההגיון שלך לחשוב כך. את יכולה להגיד שאת מבינה את הלגטימציה שלו לפעול כך, אבל בכל זאת לא מצודדת בו מסיבות כאלה ואחרות. ומצחיק ואירוני שזו תגובה שאת רצית לקבל ממני, (שאני שומע אותך כעוד תפיסה מעיינת אבל רואה את הדברים אחרת). אבל צר לי, אני כנראה יהיה בשבילך עקשן כקפטן ולא רואה כאן שום טיעון אמיתי, אלא הבנה שגויה (הו כמה שהיא שגויה). הייתי פשוט מציע לך ללכת לראות שוב את הסרטים הקודמים בסדרה של הקפטן. (גם ליבה קפואה הגיבה לי שבהתחלה היא ישר צודדה בסטארק אבל במחשבה יותר עמוקה, היה יותר ברור לה והגיוני הצד של הקפטן). ואולי גם את הסרט הנוכחי שוב ותראי שיש דברים בהחלטות של הקפטן. אדיוט הוא לא וזה לא נתון לויכוח.
נו, איזה יופי, כיוון שהכרזת כמה פעמים שאין פה בכלל ויכוח
אז אין שום טעם שאני אמשיך להגיב על השרשור הזה.
כמו כן אני מקווה שאתה נהנה מהקול של עצמך כי אני בטח לא טרחתי לקרוא את ההודעה אחרי הפסקה הראשונה שלה.
את צודקת שאין טעם להמשך השרשור בנינו
כמו שאין דברי טעם בהסתכלות שלך על דמות הקפטן בסרט. בשבילי, כאילו ניסית לטעון למה סצנה שהייתה באור, בכלל הייתה בחושך. כן עד כדי כך אני חושב שהיא מוטעת ולא מה שהלך שם באמת.
הסיבה שהמשכתי להסביר כי חשבתי שפספסת משהו, והיה ברור לי שקל ליפול למקום ולחשוב שלקפטן אין טיעון אמיתי. אבל בהמשך כבר טרחתי לכתוב קונטרה מנומקת היטיב להסתכלות המוטעת שלך, יותר לשאר הקוראים שמעוניינים לראות את הסרט ופחות בשבילך.
כמו שפתחתי בהתחלה, היה חשוב לי שהקוראים והצופים יהיו מעורבים מאוד בדמות של קפטן אמריקה ויבינו את האדיאולוגיה והמניעים שלה לעומק. וכך גם ירוויחו לראות קונפליקט אמיתי בין הצדדים שסוחב נושא מורכב מאוד (ולא משהו שיטחי בסגנון אבל חוק זה חוק) ושיכול לקרות רק בMCU.
"סוף סוף נבל סבבה עם תוכנית מסודרת"
סליחה, אבל… מה?!
התוכנית של הנבל היתה יותר מדי מורכבת שלא לצורך ומטופשת לחלוטין.
אז הוא רצה שהנוקמים יהרגו אחד את השני, אבל כעיקרון התוכנית שלו בעיקר הופנתה כך שהקפטן ואיירון מן ילחמו, וזה היה רק בתנאי שאיירון מן בכלל יבוא עם הקפטן ובאקי למקום ההוא מה שקרה רק במזל.
חוץ מזה חשבתי שזימו באופן כללי היה נבל די פרווה.
הודעה נפלאה גם אחרי שנתיים.
אם כי לחשוב שאולטרון או תאנוס יצילו את הנבלים של מארבל… איזה תמימות ואופטימיות.
אגב רק אחר כך חשבתי על זה אבל אחד הסיבות העיקריות שהנבלים של מארבל כאלה מעאפנים זה שכל הנבלים הם פשוט תמונת מראה של הטובים – לרד סקול יש את הסרום של קפטן אמריקה, לאבמוניישן את הקרני גמא של הענק הירוק, לעובדיה את החליפה של איירון מן, ללוקי כוחות אלוהיים כמו של תור, לילו ג'קט את החליפה של אנטמן וכן הלאה וכן הלאה לנצח.
זה לא באמת נבלים עם סיפור רקע ומניעים – זה פשוט אותו טמפלט של נבל שחוזר שוב ושוב. יחסית לסרטים הטובים שמארבל עושים, שלמרות הביקורת כלפיהם לא כאלה דומים אחד לשני מהרבה בחינות, באמת לא ברור איך הנבלים שלהם כאלה חסרי השראה וחוזרים על עצמם.
צודקת
הם באמת לא דומים בכלל, כל סרט הוא פתית שלג מיוחד וקסום![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
(הם גם מתייחסים בסרטון למה שאמרת על הנבלים).
... אתה רציני?
כאילו, אני אמורה לפרק את הסרטונים הזה לגורמים ולקטול כל אחד מהם? כי הוא מביך ברמה אחרת, וניחא שקפטן אמריקה לא מופיע בו וש"יש בסרטם שחקנים מסדרות" נחשב משום מה לנקודת דימיון, או זה שתור הוגלה לאסגרד נחשב שהוא פוטר (???), אבל בשלב שבו הסרטון באמת ניסה לטעון שתור אמור להיות הכי חכם בחדר נראה שאפילו היוצרים לא לוקחים אותו ברצינות.
יש אנשים שטוענים שכל סרטי מארבל הם אותו הדבר, חלקם אשכרה מעלים טענות מבוססות, אבל אם הסרטון הזה הוא לא בדיחה אני עצובה בשביל היוצרים שלו.
לא
חשבתי שה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
יבהיר שזה לא רציני. אנשים תמיד נוטים לפרש לא נכון הודעות שאני כותב בשעות מאוחרות, נראה לי שכדאי פשוט להפסיק.
גם לא נראה לי שיוצרי הסרטון רציניים (אני מתפלא ש"כולם סרטים של מארוול" לא הייתה נקודמת דמיון), אבל אני כן חושב שהסרטים האלה מיוצרים באותו פס ייצור מוקפד ובאים רק להעביר למסך איזה שהוא חזון ארוך-טווח בלי לתת לבמאים של הסרטים באמת להביע את עצמם (אני אסייג ואומר שיש יוצאי דופן, אבל אני עדיין לא סולח להם על כל הקטע עם אדגר רייט. זה יכל להיות סרט הקומיקס הכי טוב אי פעם. כאילו, זה פאקינג אדגר רייט, מי אתם שתריבו איתו, מארוול?!). הם סרטים קלילים ומבדרים וזה מה שהם לימדו אותנו לצפות מהם להיות וזה בסדר גמור, אבל קצת מבאס שהם לא שואפים להיות קצת יותר מזה.
אבל היי, אני הולך מחר לסרט בפעם הרביעית (סיפור ארוך) אז מי אני שאגיד משהו.
וואו,
אתה מנסה לשבור את השיא של דניאל?
בכל מקרה אני לא מסכימה – אני חושבת שלאחים רוסו, לג'יימס גאן, לשיין בלאק ולג'וס ווידון (כשהיה לו אשכרה אכפת) הייתה שליטה ויכולת ביטוי, למעשה חלקם אומרים בראיונות שיש להם יד חופשית אבל אני מודה שאני לא סומכת על זה בהתחשב במה שקרה עם אדוארד נורטון ואדגר רייט. ברור שהבמאים הללו עדיין צריכים לפעול במסגרת יקום מבוסס ובנוי, אבל המצב ממש רחוק מלהיות סרטים מפס ייצור – מדובר בסרטים שהאנשים שעובדים עליהם מוכשרים, אכפת להם (לא, ג'וס, לא אתה) ומשקיעים בהם, ורואים את זה.
באופן כללי מבחינה עלילתית תור 2 לא דומה לקפטן אמריקה 2 שלא דומה לאיירון מן 3 ואף אחד מהם לא דומה לשומרי הגלקסיה, מבחינת תמות ומסרים חלק מהסרטים – וספציפית קאפ 2 ואיירון מן 3 – עשו מהלכים מאד לא טריוויאלים (הצגת גיבורי על שאומרים עליהם במפורש שיש להם PTSD! ושהולכים לקבל עזרה נפשית! take that את זה באטמן!) והיו להם אמירות מאד רלוונטיות.
כמובן שכשאתה מוציא 13 סרטים לא כל אחד מהם ימציא את הגלגל, בין כולם יהיו נקודות דמיון (בכל אחד מהסרטים יש אדם שמתעלף!) ולא כולם יהיו מעולים או בכלל באותה הרמה. אבל להגיד שכולם דומים – אני אצטרך נימוקים הרבה יותר מפורטים וטובים לטענה הזאת ממה שעלה עד עכשיו כדי שאני אשתכנע.
כמו כן אדגר רייט בלתי נסבל ואלוהים תודה שנחסך מאיתנו סרט מגניב של אנטמן המגניב עושה דברים מגניבים בזמן שהוא מגניב.
הו, זה בכלל לא השיא
למשל, ל"אביר האפל" הלכתי 5.5 פעמים (החצי זה כי באמצע הסרט נפל החשמל בכל הקולנוע). ואת "סקוט פילגרים" ראיתי כמה פעמים יותר על מסך גדול, אבל במצטבר, לא רק בזמן שהוקרן בקולנוע.
אני יכול לקבל את שיין בלאק וג'יימס גאן, אבל ברוב הסרטים פשוט לא שמתי לב לסגנון מיוחד של הבמאי. לעזאזל, אני לא יכול להגיד לך אפילו מי ביים את "ת'ור 2" או "קפטן אמריקה" הראשון בלי לבדוק. גם לקח לי רגע להזכר מי החליף את אדגר רייט.
והדמיון הוא לא בהכרח בעלילה – מן הסתם ההרפתקאות של ראקון ועץ מדבר בחלל לא יהיו כמו אלה של חייל במלחמת העולם השנייה – אלא בהרגשה. אחרי כל סרט של מארוול יש לי את אותה תחושה של "טוב, זה בהחלט היה סרט של מארוול". אני לא אומר שזה אקסקלוסיבי ליקום שלהם.
לדוגמא, גם אחרי כמעט כל סרט של ג'יימס בונד אפשר להגיד "טוב, זה בהחלט היה סרט של ג'יימס בונד". גם הם שונים מזה מזה מבחינת עלילה ותמות, אבל אם מישהו צופה בהם אחד אחרי השני מההתחלה, מתי שהוא הוא מתחיל להבין למה אפשר לצפות בכל סרט. ואז הגיע "קזינו רויאל" והוא פשוט…הרגיש אחרת. כלומר, הוא היה סרט של ג'יימס בונד, אבל גם הצליח להבדיל את עצמו מקודמיו. גם ב"סקייפול" הייתה לי הרגשה כזאת (לא מדברים על "קוואנטום של נחמה"). ואז הגיע "ספקטר" המעפן והחזיר את הפרנצ'ייז לנוסחה הישנה והמוכרת שלה.
כשאני אומר "פס ייצור" אני לא מתכוון לזה כעלבון. שוב, אלה סרטים מבדרים וקלילים ובהחלט אפשר להנות מהם. אבל היחיד שהיה קרוב להרגיש לי כמו "קזינו רויאל" היה "חייל החורף". היו כמה וכמה מקרים בהם למארוול הייתה הזדמנות לקחת סיכון או לעשות איזה שינוי משמעותי (ולא, אני לא מדבר בהכרח על הרג דמויות) אבל הם נמנעו מזה בגלל החזון שלהם או כדי להשאר פאמילי-פרנדלי. ובגלל זה המשכתי לצאת מהם עם אותה הרגשה, ואחרי הסרט הזה, נראה לי שזה גם ישאר המצב לפחות בעתיד הקרוב.
אבל כמובן שזה סובייקטיבי ואם את לא מרגישה ככה, שיהיה לך בכיף ותמשיכי להנות ולהתפנגרל על באקי. ואני אתעלם מהפסקה האחרונה שלך כי היא חילול הקודש ברמה היסטרית (ולפרוטוקול – אה, כי ג'וס ווידון לא מנסה להיות מגניב כל הזמן? "תראו את הגיבורים האלה, הם כאלה שנונים, גם כשהם נלחמים, גם כשהם מדברים זה עם זה, תמיד יש להם וואן ליינר שנון תואם למצב שמוכן בשלוף כי הם כולם הו-כה שנונים". זה היה עוד נסבל ב"נוקמים" הראשון אבל ב"עידן אולטרון" זה כבר נהיה מטומטם ברמה מעצבנת).
לגבי הפסקה האחרונה
בשיא הרצינות, אני מוצא שיש יחס ישיר בין מכורי המפץ הגדול לקטע הוואנליינרי של וידון באולטרון.
הא?
רצית להגיד שאני מכור של המפץ הגדול? כי אני ההפך הגמור הזה. ראיתי כמה פרקים פה ושם (זו אחת מהבערך 3 סדרות היחידות שמשורדות ב"יס קומדי") ואפילו לא גיחכתי. באמת לא מבין מה אמור להיות מצחיק בסדרה הזאת. לפחות יש להם את הטרק של הקהל, אז מישהו צחק.
בדיוק להפך!
מי שסולד מאובר השנינות באולטרון מתעב את המפץ הגדול – מתאים לך כאמור. אני מת על שניהם.
סרטי בונד לא דומים אחד לשני
יש הבדל משמעותי בין הבונדים של קונרי לבונדים של מור לבונדים של קרייג. (ו…פה הפסקתי לצפות)
טוב, אנחנו מסכימים לגבי חייל החורף,
שאולטרון היה אסון, שג'וס ווידון על הפנים וגרום לכל הדמויות שהוא כותב להישמע אותו הדבר ושאני מוזמנת להתפאנגירל על באקי – ולכן אנחנו נפרד כאן כידידים ואתה לא תקבל נאום על כמה זה סיכון להציג את הגיבור של עם בעיות נפשיות שאשכרה הדמויות סביבו מדברות עליהן במפורש.
מקובל
אלא אם כן לאמא שלך קוראים מרת'ה, ואז אנחנו לא רק ידידים, אלא BFFS!
אני אכן מתפדח על אולטרון
לא חשבתי על מה שאת אמרת לגבי התמונת מראה – זה מעניין גם אם זה לא תופס בדיוק לכל הנבלים. שימי לב שזה מופיע בכל סרטי האוריג'ין (למרות שאני מודה שאני קצת לא מסכים לגבי לוקי) כאשר בסרטי ההמשך הנבלים נוטים לא לעשות את זה כאשר וויפלאש הוא כנראה היוצא דופן כאן.
לצערי זה נמשך גם אחרי סרטי האוריג'ין.
הנבלים של איירון מן 2 ו-3 הם יצרני נשק ואנשי עסקים כמו טוני ולחייל החורף יש אותו סירום כמו קפטן אמריקה (אני לא מאמינה שהרגע קראתי לחייל החורף נבל. אני מצטערת! בבקשה אל תקחו ממני את תעודת הפאנגירל!).
ונכון שאנטמן הוא סרט אוריג'ין אבל בשם האלוהים, הוא היה בסוף פייז 2, הם לא יכלו עד אז לחשוב על רעיון מעט יותר מחוכם מהטמפלט הרגיל שלהם?! חסר להם שזה יהיה המצב בדוקטור סטריינג'.
מסכים. מה גם
שהנבלים הטלוויזיונים בג'ג' ודרדוויל נהדרים.
אבל הפוסט התייחס ליקום הטלוויזה יותר כהערת שוליים יותר מהכל.
בג"ג כן (ועוד הליהוק...
), בד"ד לא ממש (בעונה הראשונה)
פיסק (ה"קינגפין") היה דמות בריון כה משעממת (גם הניסיון לתת לו עומק של ברכת פעוטות היה קלישאה חבוטה ומשעממת) שמצאתי את עצמי מריצה את הסצינות שלו קדימה במהירות כפולה. הוא דיבר לאט בקול צרוד ומעצבן ובאופן כללי חזר על מנטרה של "אני רוצה לשפר את העיר" אבל מה זה אומר בפועל? לא ראינו אותו עושה שום דבר ממשי, בעצם (מלבד לדאוג לעסקיו ולטפל בכל מי שעומד בדרכו למה שזה לא יהיה, לעזאזל). אפשר לסכם את מהות הדמות בכינוי (בדיחה) למתנקש יפני: "זוזואותמותו". אז להשוות אותו לדרדוויל? ע"ס מה? דרדוויל לא מפריח ססמאות לאוויר ולא קונה את עולמו (מילולית), הוא פשוט עושה (לילות כימים!). בניגוד למה שנכתב באחת התגובות לעיל, אין פה שום תמונת ראי אפילו ברמה השטחית ביותר.
מה שהופך דמות נבל למעניינת יכול להיות קצת מסתורין, סגנון, הומור, קונפליקט, מצב שיציג אותו באור אחר… כל זה היה בדמויות המשנה שהקיפו אותו, רק לא בו. במקרים רבים הנבל לא רואה את עצמו כנבל אלא כמישהו שכן רוצה לעשות טוב, בדרכו שלו (כמובן, יש לא מעט מקרים שבהם הוא מודע לכך שהוא נוקם או רוצה לקלקל, אפרופו הסרט דנן). לכאורה זה היה גם כאן, אבל זה לא הוצג, זה נאמר, מילים ריקות ללא כיסוי. בקיצור, זה היה אחד הנבלים הכי שטוחים, משעממים ושטוחים שראיתי מימיי, וגרם לי להתגעגע קשות למייקל קלארק דאנקן (שגילם את הדמות עם הרבה יותר סטייל, אף שהוא פחות דומה לציורי הקומיקס). לא יודעת אם זו הכתיבה או הליהוק, אבל התוצאה מאכזבת מאוד לדעתי. אחד הנבלים הגרועים ביותר ביקום המארוולי, כבר עדיף ויפלאש, כבר עדיף אפילו סם רוקוול (והוא שחקן שאני שונאת!). לשמחתי העונה השנייה הייתה שיפור ניכר מהבחינה הזאת.
אבל הוא היה כזה חמוד!
כלומר, מפחיד. וחמוד. מפחמוד?
אני מאוד אהבתי את פיסק ואהבתי שהסדרה השקיעה בניסיונות שלה לאו דווקא לא להעמיד אותו כנבל אלא להעמיד אותו כאדם שלא הולך כל היום ונבל לו פה ונבל לו שם. מערכת היחסים של פיסק עם זורר הייתה אחת ממערכות היחסים היותר מעניינות שהתחברתי אליהן בטלוויזיה בשנתיים האחרונות ורוב הסימפטיה שלי לדמות נבעה מהם.
וכן, אני מודה שיש משהו יותר קלישאתי בצורה שבה הוא עובר ל"מפחיד", אבל בשבילי זה עובד.
אבל אם מדברים כבר על הנבלים של נטפליקס (בעונות הראשונות), מעניין שלשניהם יש את אותה משימה לאורך העונה: למצוא אהבה. (ועוד דברים, מין הסתם. אבל שזה אחד הדברים העיקריים שהם עושים אם לא העיקרי ביותר)
לא הייתי מגדיר את זה בדיוק ככה-
המשימה שלהם היא לא למצוא אהבה, אהבה הם כבר מצאו, המטרה שלהם הייתה לשמור את האהבה הזאת לא משנה מה המחיר או אם היא בכלל אוהבת אותם בחזרה.
בדיוק מה שכתבת רק הפוך...
לא חמוד וגם לא ממש מפחיד, בעיקר מטריד. והזוגיות? באמת? לא מצליחה להבין מה היה מעניין בה. כמו בשאר הסדרה, הוא סימן מטרה ואז התכוונן אליה באובססיה, בלי שום התפתחות, שום "בשר" שום דבר אמיתי. הוא דמות שמדברת ואז שופכת על זה כסף וקשרים ומנסה לסובב את כל העולם כדי להשיג את המטרה, אבל בלי שום פיתוח, עומק, עידון… כלום.
בעיניי זו הייתה זוגיות איומה, אחד הזוגות היותר גרועים על המסך הקטן אי פעם. כמה שרציתי לפרגן לאיילת זורר המהממת, הדמות שלה הייתה משעממת. לא הייתה ביניהם שום כימיה. הדיאלוגים היו מרדימים ברמות, וגם בסוף העונה כשנשברתי והתחלתי להריץ אותם במהירות כפולה זה לא עזר.
זה מרגיש כאילו ראינו שני דברים שונים לחלוטין.
מעניין.
(יום אחד אני אעשה מחקר על למה אנשים אוהבים ושונאים דברים והוא יפתור את כל מריבות האינטרנט באשר הם. היום הזה הוא לא היום.)
אני אשמח לדעת מה ראית, מה היה מעניין בזוגיות כה שטחית
גבר עשיר וחזק (מאפיונר) רואה אישה יפה, היא מוצאת חן בעיניו והוא בעיניה. הוא לוקח אותה לארוחה, הם מבלים קצת יחד, הוא מפנק אותה, משתדל לגונן עליה שלא תיפגע מעסקיו המפוקפקים… איפה העניין? העומק? מה אנחנו בעצם יודעים עליה כדמות? (מעבר לעיסוק שלה). מה קרה ביניהם שלא היה יותר משבלונה בסיסית של זוגיות או שלא ראינו טריליון פעמים בעבר? (לא שצריך להמציא את הגלגל בכל פעם, אבל לפחות שתהיה איזו רמת עשייה ראויה לציון).
לגבי האיירון מן אני עדיין מתלבט. כן, שניהם אנשי עסקים ויצרני נשקים אבל אני לא מרגיש ממש שזה "אותו סט יכולות". רוקוול בסרט אקטיבית פחות מוצלח בסטארק בכל מידה – לא רק מוסרית. הוא לא "סטארק שהתקלקל" אלא "אדם נחות מסטארק שמקנא בו".
לגבי ת'ור ולוקי, אני חושב שהסיפור כאן יותר מורכב. הם אומנם מתחילים מאותה נקודה, אך הסיפור שלהם מתפצל והולך לכיוון שונה. בעוד שת'ור זוכה ללמוד מהי ענווה, לוקי לומד שהוא *לא בן משפחה בעצם*. אני חושב שבגרסאות מסוימות אפשר לראות הקבלה ביניהם, אבל איך שמארבל הציבו אותם הרבה פחות.
לא מסכים איתך
לא מסכים איתך שאיירון מן צודק, בתכלס, האום באמת יכול להחליט לא לתת לנוקמים ללכת לאנשהו כשצריך מאוד ללכת לשם, ועד עכשיו, אומנם אנשים נהרגו במבצעים שלהם, אבל אם לא הם אז הנבל שהם נלחמו בו היה הורג פי 300 יותר אנשים, וכמו שקפ אמר: "הידיים הכי בטוחות הן הידיים שלנו".
מדהים
סרט הקיץ של 2016 (לפחות עד הקיץ)
מדהים איך הסרט מצליח להתכתב עם בטמן/סופרמן, לקחת כל סעיף עלילתי מהסרט ההוא ולבצע אותו בצורה מוצלחת יותר, מהנה יותר, רגשית יותר ופחות מזלזלת בשיכלו של הקהל.
(הם אפילו הצליחו להכניס רגע ״מרתה״ שהיה בו זמנית מפתיע, מרגש, עצוב והעביר בבת אחת את ״מלחמת האזרחים״ לרמה חדשה)
לדעתי זה יותר מסרט קומיקס טוב, זה פשוט סרט טוב
(אולי אחרי שנת לילה אני אצליח להיות יותר אובייקטיבי)
אני מאוד נהניתי
נכון, מדובר על פרק מסדרה של סרטים, ובכל זאת בתור מה שהוא – סרט מהיקום הקולנועי של מארוול, הוא פשוט מעולה. בהחלט ניצב מבחינתי ברף העליון של הסרטים שלהם, וזה רף גבוה.
אין מה לעשות – היתרון והייחוד של ה-MCU הוא העובדה שמדובר ביקום קולנועי שכל מה שמתרחש בו משליך ומשפיע קדימה לסרטים אחרים ותורם ליצירה של עולם מורכב ורב משתתפים. זה גם חיסרון במובן שאכן צריך להיות בקיא בסרטים הקיימים כדי להפיק את ההנאה המקסימלית מכל סרט חדש.
יוצא הדופן כאן, כמובן, הוא שומרי הגלקסיה שבזכות היותו מנותק מיתר היקום הקולנועי כן ניצב בעיני כסרט שלם שעומד בפני עצמו – עם התחלה אמצע וסוף. יש בו אמנם התייחסות לאבני הנצח אבל הסרט מכיל בתוכו את כל המידע הרלוונטי. אין באמת צורך לצפות באף סרט אחר ב-MCU כדי להנות ממנו. ייתכן מאוד שזו הסיבה שהוא עדיין הסרט האהוב עליי מבין כולם.
בכל מקרה – חזרה לסרט החדש. בעיני הוא מהנה, מותח מאוד, ומצליח לבצע בצורה מרשימה משימה מאוד לא פשוטה – ללהטט בכזו מיומנות בכל כך הרבה דמויות (כולל שזירת הבסיס לסיפורן של שתי דמויות חדשות), לתת לרובן משהו מעניין לעשות, ולא להעיק או להעמיס על העלילה לרגע. אני מרגישה שהיקום הקולנועי של מארוול נמצא בידיים מעולות לקראת Infinity War, שיעלה את מינון השחקנים על המגרש לרמות באמת פסיכיות.
אכן הרגיש כמו פילר
אבל לפחות הרגיש פחות פילר מ"עידן אולטרון".
סרט טוב מאוד
אבל הוא בעיקר גרם לי להבין שמארוול אף פעם לא יצליחו להתעלות על עצמם ולייצר סרט שהוא יצירת מופת אמיתית.
הסרט הזה מבחינתי הוא השיא של היקום שלהם, הסרט עם הפוטנציאל הכי גדול להפוך לקלאסיקה אמיתית, ואיכשהו הם אפילו הצליחו להשיג את ספיידרמן בשבילו ככה שהיה להם את כל התנאים בשביל לייצר סרט חד פעמי.
וזה לא היה ככה מבחינתי, זה היה עוד סרט של מארוול, סרט טוב של מארוול כמו שהם הרגילו אותנו כבר, אבל לא כזה שעולה לרמה חדשה ולא כזה שמרגיש שונה מדי משאר התוצרים שלהם.
כמובן שזו הייתה ההרגשה שלי, אני מניח שיש פה כמה שחושבים אחרת.
לא מסכים, אני לא צריך את האפיות של ז'אק בכלל שישאיר אותה לDC
שוב, כל ההשוואות האלה לקומיקס מיותרות. הMCU כבר הצהירו שהם רק לוקחים השראות אבל אין פה שום עניין להתכתב עם העלילות אחד לאחד. הרג של דמות לא הופך את הסרט ליותר טוב או עוצמתי. דווקא לדעתי בגלל שהMCU מתכתב כמו שהוא מתכתב עד עכשיו אין סיבה לקפטן או לסטארק להרוג אחד את השני. גדושים ככל שיהיו הם עבדו ביחד שנים ולא נראה לי הגיוני שמישהו יהרוג כאן אחד את השני.
בקשר לברון זימו, כמה פעמים אני צריך להסביר לאנשים שצריך לדעת לזהות אם הדמות בסיפור אוריג'ן שלה כרגע ועדיין לא נהפכה לרעיון המלא בהמשך הדרך שלה. במילים אחרות הברון זימו עדיין לא הברון זימו, הוא רק התחיל את זממו. אותו הדבר היה כאן אחד שהגיב איך הקפטן מנצח את ספיידרמן, בגלל שספיידרמן לא מיומן עדיין ורק בתחילת דרכו.
מסכים לגמרי עם כל מילה
בסופרמן נגד באטמן היה הכרחי שסופרמן באמת ימות- למה? כי זה הקתרזיס של הסרט.
כאן לא מרגיש טבעי, הסוף מאוד מוצלח גם ללא מוות פתאומי של אחת הדמויות.
בנוגע לשילוב של גיבורי-על, אולי היו צריכים לחשוב על אנט-מן ועל ספיידרמן בצורה שנכנסת לעלילה בצורה יותר זורמת, אבל אני חייב לציין לטובה:
זה הספיידרמן הכי טוב שהיה עד עכשיו.
מרגיש שהסרט הזה + האווירה הרצינית שליוותה את שלושת סרטי באטמן האחרונים = איך באטן נגד סופרמן היה צריך להיראות (שוב, עם השינוי של גיבור על שמת).
בשורה התחתונה- באתי בלי ציפיות בכלל, ויצאתי מאוד מרוצה, בניגוד לסרט האפי הקודם (קרי, הסרט שהזכרתי בכל התגובה), משהו נארג כאן בצורה הרבה יותר טובה.
לא מדוייק לגבי סטריינג'
רמזו על סטיבן סטריינג' בקפטן אמריקה 2 (אם לזה אתה מתכוון) כשדיברו על הפעילות של המכונה של היידרה, שמשמידה גיבורים נוכחיים *וגם* אנשים שעומדים להפוך לגיבורים ולעמוד בדרכה של היידרה *בעתיד*, אז אזכור שמו של סטריינג' לא בהכרח אומר שהוא פועל כגיבור כרגע, אולי הוא יהפוך לגיבור בעתיד.
שווה לראות בתלת מימד?
(ל"ת)
לא
כל סרט שאין בו דברים שמי-יודע-מה קופצים מתוך המסך או גורמים לך להרגיש רוח דמיונית חולפת על פניך – כלומר, רוב הסרטים שנותנים להם כיום אפשרות צפייה בתלת ממד – לא שווה את זה, ו״מלחמת האזרחים״ אינו יוצא דופן מבחינה זו.
כן אבל רק באיימקס כל הסייקוונסים של האקשן צולמו במצלמת איימקס
ומרגישים מעולה עם התלת מימד.
לא מסכים.
אמנם הסצינות שצולמו באיימקס אכן נראו מרשים כשהן נמתחו על כל המסך, אבל האקשן של האחים רוסו מאד מהיר ותזזיתי, והתלת מאד הרס לי. אני מתכנן לראות פעם שניה בדו-מימד רגיל.
הנה ביקורת *חיובית* מעגבניות רקובות שמסכמת למה כל הביקורות החיביות לא כל-כך חיוביות.
*****
"הסרט קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים מתהדר ב-Safe zone שסרטי מארוול בחרו לעצמם. זהו סרט טוב מאוד, אבל רק בגבולות של מה שסרטי מארוול הרגילו אותנו אליו, עם החיבור לדמויות והטון המשפחתי. All glory, no guts.
המתנגדים יכולים לנער את האמירה הזאת ולומר "זה מה שיש" והקטע הוא שהאחים רוסו חושבים אותו הדבר. הם יודעים שהם לא צריכים לדחוף ליותר ולעשות משהו משמעותי.
הרעיון של לקחת סיכון בסרטי מארוול הוא לא קיים. הם מחקו אותו מאוצר המילים שלהם, כמו שמקדונלדס מצליחים להעלים מהדיון את המילה תזונה עם המוצר שלהם.
היחסים שלנו עם אולפני מארוול נמשכים יותר מרוב חיי הנישואים והם נכנסו לשנה השביעית שלהם (איירון מן שוחרר ב-2008). אין לזה שום קשר לעייפות מסרטי גיבורי על. קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים הוא לא אכזבה. הוא מהנה וידידותי. והנה אנחנו שוב, אומרים למארוול: Good job. הם שולטים בפורמולה שלהם. אבל אם לצטט את הדמות של ג'יי.קיי סימונס מוויפלאש: "אין מילים יותר מזיקות בשפה האנגלית מ-Good job".
*****
יש למארוול מזל שהסרטים שלהם לא יוצאים בקצב של סדרת טלוויזיה כי הם היו הופכים למתים המהלכים. שום דבר לא קורה בסרטים האלה.
וכמו שאמרתי, מארוול מצליחים בגלל שהם לא לוחצים בנקודות עלילה או מתמסרים לרעיונות. ראיתי אנשים שאומרים שהפוליטיקה משחקת בסרט תפקיד חשוב. היא כלי בשביל לשמש את הדמויות. היא נזנחת מהר מאוד. אם אתם רוצים לראות שימוש בפוליטיקה ומסרים תראו את באטמן נגד סופרמן מנסה לעשות את זה, אבל נכשל.
יכולים לדמיין מה זה היה עושה ליקום שלהם אם במקום ויז'ן שמוריד את וור משין בטעות (ואפילו לא הורג אותו כשהוא נופל במהירות 300 קמ"ש בלי הגנה, אבל בסדר), זה היה באקי שעושה את זה?
ההשוואה למקדונלדס היא לא סופר דמגוגית?
כלומר, יש נזקים בריאותיים בתפריט שמורכב בעיקרו ממקדונלדס. הסיכון משמעותית פחות נמוך אם אוכלים מקדונלדס פעם ב…
אין שום פגיעה או נזק בסרטים טובים שמספקים שוב ושוב את הסחורה של סרט שכיף ליהנות בו, שמביא סיפור מתמשך ונהדר למסך הגדול עם דמויות שכיף לראות, שמכירים ואוהבים כבר שנים ארוכות. למה זה מוצג כדבר שלילי כמו תפריט מבוסס מקדונלדס?
לפני שנים רבות רבות, היה לי דיון בפורום נידח כלשהו על ספרי רומח הדרקון. אני אהבתי מאוד את חלקן, אפילו נקשרתי לחלק מהדמויות. אחד אחר טען שלמרות שהספרים מהנים חלק מהקהל, הם גורמים לכך שמי שקורא אותם לא יצליח לעולם לקרוא שום דבר אחר מלבד ספרים הדומים להם.
אני טענתי שהוא מדבר שטויות. טענתי, כמו כאן, שגם סיפור כיפי ומהנה, שמצית את הדמיון ומחיה את הנפש הוא טוב ושאין מה לחשוש מכך שזה הדבר היחיד שיזין אותנו. במבחן ההיסטורי צדקתי וקראתי המון המון ספרים.
פעם בחצי שנה יש סרט של מארבל. סרט שאני יודעת לסמוך עליו שהוא יהיה כיף. ושיספק לי גם שבועות של דיון. איפה פה רע? או השלילי? איפה פה המקדונלדס?
אולי פספסת את זה
שחלק מהדנים כאן, מעבר לרציונליזציות של למה ואיך, לא כל כך נהנו מהסרט ולכן בניגוד אליך יצאו עם חשש שכבר אי אפשר לסמוך על מארוול שיהיה כיף?
אני נימקתי את דעתי, אבל גם ממה שאחרים אמרו, אני קורא בין השורות שמשהו באמת לא עבד לחלקם בסרט.
קשה לי להאמין שרוב המבקרים כאן של הסרט יצאו ממנו בהרגשת "וואו איזה סרט אדיר", ואחר כך ישבו וחשבו איך לנטפק טרוניות בפתילים ארוכים בעין הדג. הרבה יותר סביר, שמי שהביע כאן ביקורת, היא גם התבססה על חוסרים ובעיות שהוא הרגיש בזמן הצפייה ושכמה שקשה לך להאמין, באמת פגעו בחוויית הצפייה שלו.
עושה רושם שמי שאיבד את הguts הוא לא מארבל
אלא אותם מגיבים שצופים בסרטים של מארבל וחוששים לומר "לא נהנתי" או "סרט לא טוב". סדיוק כמו שמקדונלדס מחקו מאוצר המילים שלהם את המילה "תזונה" הם מחקו את המילים "סרט רע".במקום זאת, הם מדברים על "סרט טוב" אבל איכשהו שפוגע באנשים לצפות בו למרות שהוא טוב.
חבל שהמבקרים הללו איבדו את הרעיון של לקחת סיכון בביקורות שלהם.
לא נראה לי
ראשית, לא חסרים אנשים שיבקרו את הסרטים שלהם, גם פה.
שנית, בניגוד למקדונלדס, מארוול לא מנסים להטעות אנשים. זה לא משווק כדרמה אקזיסטנציאליסטית או סאגה קורעת לב, רק סרט קיץ בנימה מעט שונה.
ואפשר לא לאהוב כל דבר בסרט ולצאת בתחושה כללית טובה, אפילו מעולה (וכמובן שלא ניתן לרצות את כולם), אני חושב שזה מה שקורה גם פה. מסרט קיץ אני מצפה לצאת ולחוש שהחוויה הכללית הייתה מהנה. יש סרטים שמרוב חיפוש אחר guts שוכחים שצריך את שאר הגוף. בסרט, כמו בביקורת, לא חייבים לדחוף משהו אדג'י רק לשם החידוש או הייחוד.
או שהם פשוט חושבים שזה סרט טוב...
והם גם אוהבים לאכול מקדונלדס למרות שהם יודעים שזה לא בריא, כי זה טעים.
וזה ממש לא התפקיד של הוליווד לגרום לי לאכול את הירקות שלי.
דדפול ניצח.
הקומיקס של סיוויל וור היה נועז, מטלטל רגשית, אינטנסיבי, חכם ועצוב. הסרט לא כזה. הביקורת של דורון מדויקת עד כאב- גם כשכולם נלחמים הם לא הולכים עד הסוף באמת. מה שקורה כאן זה פרווה, כמו כל סרט של מארוול.
אבל זה עדיין כיף. הפקת הסרט היתה בעייתית ומבולגנת. מארוול פחדו מבאטמן נגד סופרמן ונאלצו לעשות התאמות כדי לוודא שהסרט שלהם יהיה הסרט המוביל. בזה הם הצליחו.
אבל אני מצטער, סרט הקומיקס הכי טוב בכל הזמנים הוא עדיין העורב מ-1994.
טום הולנד היה מעולה בתור ספיידי. אבל סצינות האקשן שלו ממש לא. הסגנון של האחים רוסו לחלוטין לא מתאים לספיידרמן וחבל שלא הביאו איזה במאי אורח לרגעים איתו.
בקיצור, בקרב של מלחמת האזרחים ובאטמן נגד סופרמן, דדפול ניצח.
אני ממש לא מסכים עם ההשוואה לקומיקס
הסרט היה נועז, חכם ואינטנסיבי בפני עצמו. אין סיבה להשוות, כבר ידוע שהMCU לוקח רק השראה מהקומיקס ולא משעתק אותו לקולנוע.
בוא ותסביר לי איזה הגיון בכל הבילד אפ של הMCU שהדמויות ממש ינסו להרוג אחד בשני, שיהיו "נועזות" וירצחו את החברים שעמדו איתם כתף לכתף. דווקא עשו פה שימוש מאוד חכם ביצירת האווירה. יש כאן חברים שנלחמים שמצד אחד הם מאוד סגורי מטרה לעצור אחד את השני, אבל מאידך עדיין מאוד איכפתים ולא רוצים לפגוע באמת.
דרך אגב - זה באמת קרה
האחים רוסו השתמשו קיבלו עזרה מהצוות של ג'ון וויק בצילומים של סצנות אקשן ב-ٍsecond unit. על אילו סצנות בדיוק הם עבדו ? זה לא צוין.
http://screencrush.com/civil-war-leitch-stahelski-help/
טוב, אז גם הסגנון שלהם לא מתאים לספיידר-מן.
בכל מקרה, הייתי אומר שמארק ווב ביים את סצינות האקשן הכי טובות של ספיידי אבל זה די ברור שגם שם היה במאי אחר שעבד עליהן ולא ווב עצמו.
לרוב הבמאים יש במאים אחרים שעושים להם את סצינות האקשן
שלא לדבר על פעלולנים וכריאוגרפים אבל העניין הוא שהבמאים עובדים עליהם ביחד עם כל הצוות הזה ומכוונים את הדרך שבה הסצינות האלה ילכו ויצולמו ועל הסטייל שלהן ולכן הקרדיט כן מגיע להם. יש רק מעט מאוד במאים שמביימים הכל בעצמם (כריסטופר נולאן למשל לא משתמש ב-second unit).
והאקשן של נולאן זה באמת הקטע הכי חלש שלו.
(ל"ת)
גם ספילברג לא משתמש ב-second unit לסצינות האקשן שלו
ועדיין הוא במאי האקשן הטוב בעולם.
whoa whoa whoa
אנחנו עדיין חיים בעולם שבו קיימים "הפשיטה","גיבור", "איפ מן" ו"כביש הזעם". לא צריך להיסחף.
סצינת הפתיחה ב"להציל את טוראי ריאן" עולה על כולם
וגם, פחות או יותר, כל סצינות האקשן ב"מלחמת העולמות".
סצינת הפתיחה ב"להציל את טוראי ריאן" היא לא סצינת אקשן
היא סצינת אימה.
(בנוסף, היא סצינה משעממת שמנעה ממני להשלים צפייה בסרט פעמיים כי נרדמתי בתוכה כי שום דבר לא קורה בה).
אני לא בטוח אם היא סצינת אקשן או אימה
אבל היא כנראה הסצינה הכי מלחיצה שראיתי בחיי. השילוב בין הבימוי הנהדר לבין העובדה שהיא הצליחה להציג את הפחד והמוות חסר התוחלת משני הצדדים הלוחמים, ובכך להפוך את הסצינות הפשוטות של טובים-מול-רעים לעיסה זוועתית של מוות שבה אף הרג הוא לא ניצחון לאף אחד.
אני אוהב אותך
(אוקי, זה צריך להיפסק)
לא כי אני בהכרח מסכים איתך – כאילו, הסצנה השנייה (גאדמיט זאת לא סצנת הפתיחה חלאס להתעלם מהעובדות, הסרט הזה נפתח בסצנה די מפגרת בבית קברות. הכיף מתחיל בסצנה השנייה) של "טוראי ראיין" שווה ממש בעיני (למרות שיש מלא בסרט שלגמרי מנצחות אותה – אם שואלים אותי, את האוסקר שלו ספילברג קיבל לא על סיקוונס ה-D-day, אלא על המעבר מהגופה של אח של מאט דיימון לקלוז אפ על המזכירה שמקלידה מכתבי תנחומים לאמהות הנופלים. ועדיין הוא ממש בתיקו עם "שייקספיר מאוהב", תעזבו אותי אתם ושטויות האוסקרים שלכם), אבל יש לך מפעל חיים מלא אופי שכל כולו הוא שימת זין על סרטי קונצנזוס. אני בדרך כלל אוהב את אותן קלאסיקות, אבל אודה ולא אבוש – קשה, ברמה העדרית, לגשת ל"הסנדק" ולצאת ממנו בתחושת Meh. האם אני אוהב את הסנדק באמת, או שאני אומר לעצמי שהוא הסרט ה-21 הכי טוב בהיסטוריה כי אם אני אגיד שלא, אני אצטרך אשכרה לנמק את עצמי ולמי יש כוח לזה? עזבו. בגדי המלך מהממים והוא היה צריך לקחת לבוב פוסי את האוסקר באותה שנה, אני חולה על סרטי מאפיה שבהם אנשים רעים הורגים אנשים רעים אחרים!
אבל זה כיף לדעת שיש אנשים ששונאים סרטים אהובים. שוב, אני באמת אוהב את טוראי ריאן, ואת האזרח קיין, ואת הסנדק. הלב שלי מספיק גדול כדי לאהוב סרטים נאהבים, וכאלה שלא. אבל כיף לדעת שיש מישהו שלא ישפוט אותי אם אני אגיד לו שבחיים, אבל בחיים, לא הצלחתי לראות סרט של קובריק מההתחלה ועד הסוף*, ושהסרט האהוב עלי של סקורסזי הוא "פסגת הפחד".
*תכלס היו כאלה שבאמת משכו אותי אליהם אבל מסיבות לוגיסטיות לא הצלחתי להמשיך אותם, כמו "עיניים פקוחות לרווחה". אבל בחיי שאת "תפוז מכני", לא משנה כמה הקומפוזיציות שלו מדויקות וסימטריות והכל שם צבעוני וגם די מגניב סה"כ, לא הצלחתי לצלוח בלי לצלול לתוך שנ"צ עמוק.
הסרטים של קובריק קרים כקרח
וזה לא משהו שכל אחד יאהב. אני לא טוען שזה מה שאתה לא אוהב בהם אלא מה ש*אני* לא אוהב בהם. לדעתי ספילברג במאי טוב מקובריק בגלל שגם הוא יודע איך לבנות שוטים מדהימים אבל הוא גם יודע איך להיכנס ללך ללב, בעוד קובריק יודע רק איך לגרום לך להילחץ. ואני לא מסכים עם אלה שטוענים שהוא לא יודע לגרום לך לחשוב כמו קובריק, לדעתי הסרטים של ספילברג יותר אינטלגנטים משנותנים להם קרדיט.
חלקם.
קשה יותר לדבר על הסרטים של שפילברג כמקשה אחת, כי הוא לא כתב אותם (בניגוד לקובריק) ואינטלגנציה בסרטים נמצאת לא פעם בתסריט.
אני חושב שיותר נכון להגיד שספילברג יכול להגיע לאינטלגנציה של קובריק (למרות שאני חושב שהוא באמת הגיע לשם רק פעם אחת או פעמיים), אבל שהוא גם יכול להוציא דברים כמו "אינדיאנה ג'ונס 4", "הוק" או "טין-טין": סרטים מאוד מהנים, אבל לא מאוד חכמים.
עכשיו אני מרגיש רע עם להגיד
שאני די סבבה בכלליות עם טוראי ראיין, אחרי שהצלחתי לצלוח את הסצנה ההיא והתחיל, נו, הדבר הזה עם העלילה והדמויות חשבתי שיש כאן סרט מעניין בסופו של דבר, גם אם אני חושב ששייקספיר מאוהב בסופו של דבר יותר טוב וש"הקו האדום" של מאליק היה צריך לזכות, בכלל ושבעולם צודק יותר קוסטריצה היה לוקח את האוסקר*.
לגבי קובריק – הייתה לי תקופה די ארוכה שבה לא היה אף סרט של איסטווד שלא הייתי נרדם באמצע שלו. זה אפילו לא ששנאתי את הסרטים או משהו. פשוט מתישהו באמצע הייתי נרדם, אפילו אם הלכתי במיוחד לקולנוע לראות אותם באולם לא נוח במיוחד (כלומר, תאטרון ירושלים.).
לגבי סקורסזה – האהוב עלי שלו הוא בקלות "שיגעון של לילה". ועכשיו בדיוק סיימתי את "עידן התמימות" ואני חושב שבמצב רוח מתאים אני עלול להכריז שהוא הסרט הטוב ביותר של סקורסזה. מה שנחמד בסקורסזה זה שאתה שומע את השם שלו וחושב על סרטי גנגסטרים קשוחים אבל כשאתה טורח להסתכל בפילמוגרפיה אתה מוצא כל מיני פנינים משלל ז'אנרים וגיבורים אחרים. זה אומר משהו על במאי שיצירות כמו "אליס לא גרה כאן יותר" ,"מלך הקומדיה" ו"פסגת הפחד" (ואלה שהזכרתי למעלה) הן היצירות הפחות פופולריות. או שאולי זה אומר משהו על הקהל. אנא ערף.
* (אלטרנטיבות אחרות מתקבלות על הדעת על פי סדר הסיכוי שביקום כלשהו האוסקרים היו מעמידים אותם למשהו: המופע של טרומן, ביג לבובסקי, מולאן,ההימור האחרון, הכדור מת מצחוק, פחד ותיעוב בלאס וגאס)
אחרי שאמרת בפוסט האוסקרים המקסים שלך ש"After hours" הוא האהוב עליך שלו
התחלתי לחפש אותו, אבל לא מצאתי עדיין. בקיצור, סקורסזי הוא הרבה יותר ממאפיות (ובעיני גם סרטי המאפיות שלו מצוינים), והוא, למען האמת, דוגמה מצוינת לבמאי שלא הייתי צריך לומר לעצמי "כל החכמים אומרים שהוא מלך אז עליך להינות" לפני שהתחלתי סרט שלו. ומעבר לזה, הבנאדם אף פעם לא היה בעמדת ה"הוא היה פעם במאי קלאסי ועכשיו מה עובר עליו", כי הוא פשוט בשיאו מאז שנות השבעים. את איסטווד תמיד אהבתי (ואני אוהב נורא את העובדה שהוא שחקן מערבונים וגבר שבגברים אבל בתור במאי יש לו יציאות פמיניסטיות נורא), אבל שוב – קובריק משעמם אותי בקטע אחר. סבבה, קולנוע של הביוקר, אבל לא קורה שם כלום. סיקוונס הקופים של 2001 יכול היה להיות חמש דקות במקום עשרים דקות והתפוז המכני באמת בלתי אפשרי. הייתי מוותר על הבחור לגמרי ופוטר אותו בתור במאי ה"מה כולם מוצאים פה" אלמלא מונולוג הקצין של ניקול קידמן ב"עיניים סגורות לרווחה". כשיהיו לי יותר מ-40 שעות שבועיות בבית אני אתן לו עוד כמה צ'אנסים – את "הטוב, הרע והמכוער" ניסיתי שלוש פעמים לפני הפעם הרביעית, ומאז הוא בעיני אחד הדגולים של אי פעם.
מעניין מה שאתה אומר
2001 הוא אכן סרט קשה לצפייה וצליחה ומשהו בהתנשאות הזאת גם מוריד לי ממנו, אבל אני באמת ממליץ לך לסיים את עיניים עצומות לרווחה ולנסות גם את פול מטאל ג'קט. אני חושב שהם סרטים שיותר קורה בהם משהו, אולי ,להגדרתך. ואם לא הם -תנסה קובריק מוקדם לפני שהוא יכל לעשות מה שבא לו – דרכי התהילה וספרטקוס סרטים נפלאים ושונים מה"קלאסיקות" שלו.
אה, ותודה רבה. לא בכל יום מישהו באינטרנט אומר מחמאותעלייך, בייחוד כאשר בקלות באותה מידה אפשר היה להגיד שאני היפסטר-טרול. אז תודה רבה![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
תנסה את "הניצוץ",
נראה לי ששנ"צ זה הדבר האחרון שזה יגרום לך.
מה הקשר?
אמרתי שכל במאי שרוצה אקשן טוב חייב מישהו שיעזור לו? אמרתי שלנולאן לא היה מזיק אחד כזה, כי לביים אקשן הוא לא יודע, או לפחות לא טוב בזה.
האקשן של נולאן הוא אידואולוגי
כלומר סצינות האקשן מנסות להיות ריאליסטיות ככל האפשר, גם אם זה פחות מגניב.. הוא אמר את זה בראיון עבר
אני מקווה שהוא לא אמר את זה,
כי זו שטות מוחלטת. אקשן ריאליסטי לא חייב להיות מבולגן ולא מובן. אני אולי מסכים שאקשן מגניב הוא לא ריאליסטי, אבל הבעיה באקשן של נולאן זה שאי אפשר לעזאזל להבין מה קורה על המסך, ולא שהוא לא מגניב.
הנה הזדמנות לומר את זה
אבל כריסטופר נולאן הוא לא במאי טוב(לדעתי).הוא לא במאי רע,אבל בהחלט לא במאי טוב.זאת אומרת-כל השבחים ששמענו אי פעם להאביר האפל עסקו בקונפליקטים המדהימים בין שלושת הדמויות הראשיות ובהופעה הסופר-הירואית של לדג'ר.הכל נכון,אבל מעולם לא שמעתי איזשהו שבח לקולנוע שם.למה?כי הסרט הזה מצולם,ולא בהכרח מבוים.בסצינה המפורסמת עם הספינות למשל,זכור לי שהייתי מרותק ואמרתי "וואו מעניין מה הם יעשו".בשום שלב לא חשבתי לעצמי מה אני הייתי עושה,וזו עבודה של בימוי-להכניס את הצופה לתוך הסרט.הקונפליקט בסצינה הזו מבריק,ולמרות זאת היא לא עובדת.על אקשן כמובן שאין מה לדבר.מעבר לזה הוא גם מרבה להשתמש בגימיקים קולנועיים כמו עריכות סינטתיות ואקסטרים לונג שוט גם אם זה לא בהכרח קשור(למעט ב"התחלה").שוב,הוא תסריטאי ענק ואני אוהב את הסרטים שלו,אבל מציק לי שמזכירים אותו בתור אחד הבמאים הגדולים של דורנו,ומציק לי עוד יותר שאני היחיד שזה מציק לו
אתה לא היחיד.
דיונים על איכותו של נולאן כבמאי קיימים זמן רב באתר הזה בפרט ובאינטרנט בכלל עד כדי כך שאפשר ליצור סיביל וור קטן באתר בין המגיבים.
טוב אני שמח לשמוע את זה
למרות שלא זכורים לי דיונים כאלה בדפי הסרט של הסרטים שלו בעין הדג,אבל אם אתה אומר.ומה משמעות המילים סיביל וור?
סיביל וור זה מלחמת אזרחים
כשאנשים בקבוצה גדולה לא מסכימים על משהו והם מתפצלים למחנות ונלחמים אחד בשני.
ממש לא היחיד
גם אני לא ממעריצי נולאן (בלשון המעטה), והאמת אף פעם לא הסכמתי עם הגדרת האביר האפל כסרט קומיקס הכי טוב שהיה ואני יודע שהרבה לא מסכימים איתי אבל אני יצאתי מבואס מהסרט כי לדעתי בסרט קומיקס תנאי הכרחי זה שהגיבור ייצא מנצח באיזושהי צורה ובסוף הסרט הזה לא יצאתי עם הרגשה שבאטמן ניצח אלא הפסיד ופה זה לחלוטין הבמאי.
אתה יודע שהרגע עשית ספוילר לאביר האפל בלי לסמן ספוילרים
(ל"ת)
סצינת האקשן ב"התחלה" במסדרון הייתה מעולה
אמת
מש''א
http://www.youtube.com/watch?v=junBvKGZCDc&sns=em
קומדיקס
ומה לגבי העובדה שסצינת הקרב ה-מרכזית של הסרט לא לוקחת את עצמה ברצינות והפכה לקרב שנינויות בין האוונג'רס? כלומר בבירור יש כאן בדיחה על חשבון סצינות הקרב העלק אפיות-רציניות של באטמן נגד סופרמן, אבל יש גבול לכל תעלול. תנו להתרכז באקשן המתרחש על המסך, הרי לא באתי למופע סטנדאפ. (וזאת על אף שהבדיחות היו מוצלחות). מעבר להיותו של הסרט פילר שמטרתו לדחוף עוד גיבורים בעלי שם ליקום הקולנועי של מרוול (ע"ע הצגת חברי ליגת הצדק בbvs), מרגיש שבקלות הסרט הזה יכול היה להיות "קפ נגד איירון מן: מי יותר מגניב" או "הנוקמים: היט אנד פאן". נראה כי האחים רוסו פשוט בחרו לדלג בקלילות מעל הסיבה האמיתית, והמאוד מעניינת יש לציין, של הסכסוך, כדי להתאים את עצמם למתכון של הסדרה שכולל מעט מאוד עלילה. למען האמת, יצאתי מאוכזב ורק כי אני יודע שמרוול יכולים גם אחרת.
החולשה שמדוברה עליה בביקורת
היא הדבר הראשון בערך שאמרתי לעצמי שיצאתי מהסרט. זאת אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לסרט שאי אפשר כמעט להבין ממנו שום דבר אם לא רואים את הקודמים בסדר.
אבל, עבורי, זאת לא חולשה. אני עקבית נהנה יותר מסדרות מאשר סרטים, כי אני אוהב את ההמשכיות, את הליווי של דמויות לאורך הרבה זמן. לראות אותן מתפתחות ומשתנות.
לפיכך, החולשה של מלחמת האזרחים בתור סרט קולנוע- ואין ספק שזאת חולשה עבור סרט- היא אחד הדברים שהופכים אותו למהנה ביותר עבורי.
לא מסכים לגבי עניין "פרק נוסף"
אני אישית הלכתי לראות עם מישהו שכמעט ולא מעודכן ב MCU, הסרט האחרון שהוא ראה היה "איירון מן 3", ועדיין היה לו ברור מאוד מי הדמויות הראשיות ואינטרקציה בינהן
הסבר למה (לדעתי) לא מדובר בפילר
לטעמי, פילר הוא סרט/ספר/פרק בסדרה שלא קורה בו כלום מבחינה עלילתית – דהיינו בסוף אותה יצירה אנחנו נמצאים באותו סטטוס קוו ללא שינוי אמיתי במצב הפיזי או הנפשי של הדמויות ו/או העולם.
זה לא נכון לגבי קפטן אמריקה שמוסיף עוד דמויות חדשות לסיפור ובונה מתח בין הנוקמים (אני לא אפרט יותר מטעמי ספויילרים).
במילים אחרות היקום הקולנועי של מארוול לפני הסרט שונה מזה שאחריו. נכון שלא מדובר ברעידת אדמה כמו בחייל החורף (שבסוף השפיע על סדרת הטלוויזיה ופחות על הסרטים), אבל זהו שינוי יותר משמעותי מאשר עידן אולטרון, סרטי ת'ור ובוודאי שיותר משומרי הגלקסיה ולכן אני לא חושב שנכון להגדיר את הסרט הזה כפילר.
ולמעוניינים יש פה ביקורת קצרה על הסרט:
https://gal015.wordpress.com/2016/04/28/captain-america-civil-war/
נ.ב.
אף אחד לא הזכיר את זה עדיין אבל יש סצנת אחרי הקרדיטים ושווה להישאר בשבילה.
לא מבין את הדיון פה
אם יורשה לי, אני מרגיש כאילו כל הדיון כאן סובב את העניין שאנשים מחפשים דברים חדשים להגיד על הסרטים האלו.
אני רואה כאן שתי נקודות עיקריות של ביקורת – אחת, שהסרט מרגיש יותר מדי כמו חלק קטן מסיפור גדול וזה דורש ידע קודם ומקטין את החשיבות של האירועים בו. שתיים, שהסרט אומנם עשוי מעולה אבל לא מנסה להתעלות מעל לנוסחה.
מה שמצחיק אותי הוא, ששתי נקודות הביקורת האלו סותרות אחת את השניה. מן הצד האחד להתלונן שאין שום דבר חדש, ומן הצד השני להתלונן על כך שהסרט הוא חלק מהפרויקט הקולנועי הגדול בהיסטוריה, שמספר את הסיפור הכי רחב יריעה ומורכב שראינו בקולנוע אי פעם…
דמיינו שאתם קוראים ספר – ובגלל שגיבורי על שייכים לז'אנר של פנטזיה או מדע בדיוני, דמינו שאתם קוראים ספר באורך של 1000 עמודים (כל מי שמכיר את התחום מכיר את ההרגשה היטב). עכשיו דמיינו שאתם בוחרים פרק אחד בספר, שכתוב מעולה אבל לא דוחף את הספר או הסיפור לרמות חדשות, ומעבירים עליו ביקורת. "הפרק הזה אפילו לא מנסה להיות כתוב אחרת מ 15 הפרקים שלפניו!", אתם זועקים, מתעלמים מהעובדה שהוא חלק מהרצף פרקים בספר ואמור בעצם להרגיש פחות או יותר אותו הדבר כמוהם. "ובכלל", אתם ממשיכים, "אני לא מרגיש שהפרק הזה הוא סיפור שלם בפני עצמו, עם התחלה אמצע וסוף, והשיא שלו גם לא מרגיש כמו השיא של הסיפור שהתחיל בפרקים הקודמים".
מארוול לקחו את העולם בסערה בגלל היכולת שלהם לא רק ליצור סרטים טובים בפני עצמם (הסרטים המוקדמים בסדרה כגון קפטן אמריקה ות'ור היו די גרועים) אלא בגלל החזון לעשות משהו שלא נעשה לפני. לקחת את סגנון הסיפור של קומיקסים של גיבורי על, על כל המוזרות וחוסר ההגיון והמופרכות, ולהעביר אותו אל הקולנוע. ליצור פנטאון שלם של דמויות גדולות מהחיים ולבנות בעזרתו מיתולגיה גדולה ומלאה יותר מהמיתולוגיה היוונית (והגיונית בערך באותה המידה), לספר סיפור על פני עשרות סרטים ושנים רבות. אני מנסה לדמיין לעצמי איך ילד שנולד נגיד בערך עכשיו יגיב כשהוא יהיה בן 11 ויימצא בגוגל את 30 הסרטים האלו שיצאו כשהוא היה ממש קטן, איזה עושר של סיפורים ודמויות יהיה לו לחקור.
אז רק בגלל שנמאס עוד פעם להגיד, "ואו, ממש נהנתי, השחקנים היו מעולים והאקשן היה מדהים והעולם שמארוול בונים ממשיך לגדול ולהשתפר", זה לא סיבה להמציע ביקורת שהיא אפילו לא הגיונית.
כשהולכים לקולנוע בדרך כלל מצפים ליותר מפרק בספר.
וכשאתה קורא פרק בספר, אתה לא משלם עליו בנפרד, לא יוצא מהבית במיוחד בשבילו, לא לוקח הפסקה של שנה בין קריאת הפרק לקריאת הפרקים האחרים, ומחלקת השיווק של הספר לא מנסה למכור לך אותו במשך חודשים ברמיזות, שחרור משפטים בודדים וניסיון לגרום לו להיראות כמו הפרק הגדול ביותר בתולדות הספרות והאירוע שישנה את חייך.
א) לשפוט סרט לפי הפרסום שהיה לו זה קצת מצחיק – מדובר במחלקות שונות לחלוטין שאחראיות לכל אחד מהאספקטים האלו ובכלל, שנתיים אחרי שהסרט יצא לקולנוע אף אחד לא יזכור איזה טריילרים היו לו והוא יישפט בתור מה שהוא באמת. המטרה של מחלקת הפרסום היא לגרום לך לקנות כרטיס, וזהו. המטרה של יוצרי הסרט יכולה להיות הרבה יותר מעודנת מזה.
ב) נכון, אתה לא יוצא במיוחד מהבית כדי לקרוא פרק מספר (כן כדי לקנות את הספר הבא בסדרה, ואולי זו באמת השוואה יותר טובה – אף אחד לא העביר ביקורת על הספר החמישי של הארי פוטר כיוון שהוא 'רק עוד ספר של הארי פוטר' כי לאנשים זה מובן מאליו שלסופרת יש סגנון ושהוא *אמור* לחזור על עצמו בין הספרים כי רק ככה הסדרה תרגיש כמו סיפור מגובש) אבל כל הרעיון שניסיתי להעביר הוא שמארוול עושים משהו שמפר את הצורה הקלאסית שבה חשבו על סרטים. אתה משווה את הסרטים שלהם לג'יימס בונד, אבל בניגוד לניסיון האומלל לשנות את העניין ב "ספקטר" אין שום דמיון בין ג'יימס בונד כסדרה לבין העולם הקולנועי של מארוול כסדרה. כי מה שמארוול עושים חדש. הם למעשה נותנים אמון בסבלנות ובזכרון לטווח ארוך של הקהל כדי לספר סיפור *עצום*. כן, חשוב שלכל סרט בסדרה יהיה מבנה פנימי וקו עלילה משל עצמו, אבל מותר גם שסרט אמצעי בסיפור ירגיש כמו פרק אמצעי בספר. אתה יכול להגיד שלא מוצא חן בעיניך העניין הזה, שסרט הוא או עומד בפני עצמו או חלק מטרילוגיה או אולי חלק ממגה סדרה של סרטים בלתי תלויים (כמו ג'יימס בונד)… אבל אל תתלונן באותו הזמן שהסרט לא עושה שום דבר חדש. הוא עושה המון. הוא מקדם את המגה-פרויקט של מארוול. הוא עוד אריח בפסיפס קולנועי שלא העזנו לדמיין לפני כמה שנים.
בקיצור כל אחת מהתלונות לגיטימית בפני עצמה – אבל ביחד הן סותרות. לדעתי הן גם חלשות כל אחת לחוד – עובדתית מה שמארוול עושים הוא בקנה מידה היסטורי, ומבחינתי אין בעיה עקרונית לקבל סרטי פעולה\מדע בדיוני מצוינים ויצירתיים מעכשיו ועד אוגוסט 2716, אבל כמובן שדעות שנוגדות את שלי הן לגיטימיות. רק לא שתיהן ביחד.
אבל... רגע
הבעיה ביקום של מארבל זה לא הקונספט עצמו. אני מאוד בעד העניין, חושב שהם חלוצים בתחום ומברך אותם על התעוזה לנסות לספר סיפור כזה רחב- יריעה. אבל התעוזה הזו לא הופכת אותם לחסיני ביקורת, ובהחלט אפשר ואף רצוי להעיר על החסרונות ביקום.
אז, כפי שאמרתי, לאף אחד אין בעיה עם הרעיון שזה פרק מתוך סדרה. אך גם יש לזכור שזה בכל זאת סרט. התעלמות מכך הינה טיפשית. לסרט יש התחלה, אמצע וסוף, יש בו התקדמות עלילתית ברורה ופיתוח דמויות. אתה השתמשת בהארי פוטר כדוגמה, אז גם אני אשתמש בה. בכל ספר הארי פוטר היה מבנה ברור של התקדמות עלילתית (חוץ מבשלישי, שקצת התפזר וגם אז כולם טענו שהוא מאוד פילרי).
נשווה שנייה בין סרטי הארי פוטר לבין מארבל:
הארי פוטר היו סרטים שהצליחו ליצור סגנון ברור ומאופיין, אך מספיק עמוק ורובדי כך שלא ישעמם אף פעם. הסגנון של מארבל הוא שטוח והעולם שהם יצרו מאוד פשוט ואפרורי, (רק בשומרי הגלקסיה היה ניצוצות של עולם מסקרן ומורכב) כך שברור שאנשים יתלוננו על ההרגשה שזה "עוד מאותו מוצר". בנוסף, גם ההמשכיות לוקה בחסר, מכיוון שאין שום התקדמות עלילתית ברורה והסרטים האחרונים הם באמת פילרים, מדובר על פיזור עלילתי מהרמה הראשונה. לא שמעתי אף תלונה בסדרת הארי פוטר על כך, כי שם לכל סרט היה משקל ומשמעות. ועוד לא התחלתי לדבר על הבלאגן של הדמויות. מארבל קצת מזכיר את משחקי הכס, בחוסר היכולת לעקוב אחר כמות הדמויות.
קיצר, זה לא הקונספט המבורך אלא זה הביצוע הבעייתי.
דווקא ההשוואה (המתבקשת) להארי פוטר מוציא את סרטי מארוול מאוד רע.
לעולם לא שמענו אף אחד מבקר כך את הארי פוטר (אולי חוץ מסרט 7א', שהיה באמת חצי סרט), כי זו סדרה שעשתה את זה מושלם. מצד אחד, הסיפור באמת עצום, גרנדיוזי, פנטסטי, ומתפרש על פני 7 ספרים (ו8 סרטים). מצד שאני, אף אחד מהם לא מרגיש כמו פילר (אולי חוץ מהספר השני לדעתי, אבל מצד שני שם הכל עדיין היה חדש והיה פחות צורך לגוון).
לכל אחד מהספרים 3-7 יש זכות קיום בפני עצמו, יש נושאים שונים (פוליטיקה בספר החמישי, רומנטיקה בשישי), יש טוויסטים פנימיים מפתיעים, יש קווי עלילה פנימיים שנסגרים בצורה מספקת כבר באותו ספר, לצד גילויים שמשפיעים על הסדרה כולה, יש אירועים דרמטיים (מוות של דמויות וכו'), ואף אחד מהם לא מרגיש כמו פילר.
וזה מה שמארוול לא עושים מספיק טוב. הסרטים הללו הם פרק נחמד בסיפור, אבל הם לא עומדים מספיק בפני עצמם. לא קורה בהם איזה אירוע דרמטי באמת, או גילוי מרעיש שמשנה לחלוטין את העולם הפנימי, או משהו גדול מספיק בשביל להקדיש פרק שלם. העלילה הפנימית קיימת, אבל לא מרגישה מספיק משמעותית ולא מחדשת המון. ופה דווקא מארוול בהחלט צריכים ללמוד מגברת רולינג, שעבדה מאוד קשה כדי שכל פרק בפני עצמו יהיה שווה את הציפייה, ולא רק יהיה עוד חלק בפאזל שיוביל לפרק הסיום.
צריכים להיתפס פה על ההגדרה של פילר
פילר זה לא משהו בלי התחלה או סוף, אלא בדיוק ההפך – פילר זה משהו שאם אני אדלג עליו אני עדין אמשיך מאותה נקודה שממנה עצרתי. ולכן דווקא לפילרים צריך להיות התחלה אמצע וסוף משל עצמם בעוד החלקים המשמעותיים בסדרה לא חייבים לסגור את כל הקצוות או להתחיל מנקודת 0.
זה נפוץ המון באנימות כאשר האנימה מתקרבת למנגה ואז הם מוציאים פילרים בשביל שיהיה למנגה זמן להמשיך ואז הם יחזרו לנקודה בא הם הפסיקו אחר כך.
בגלל זה נורא מוזר לי לקרוא למלחמת האזרחים פילר, כי מי שידלג עליו די ברור יגיע עם מחסור של ידע לסרט הבא. סרט שיש לו השלכות לעתיד הסדרה הוא בהחלט לא פילר.
אני לא חושב כך.
הscale של הארי פוטר קטן משמעותית מאשר הMCU, עד כדי כך שבעיניי אין מקום להשוואה. אני לא ראיתי בו שום דבר כה "עצום-גרנדיוזי-פנטסטי". יש כמה רמיזות לעולם שמעבר אבל לא רואים ממנו יותר מדי, פרק הזמן אותו מכסה הסיפור קצר מאוד יחסית וכל הסרטים בסדרה הם מאותו הז'אנר.
ובכן, אני מניח שכאן טעם אישי משפיע מאוד, כי אני אוהב את היכולת לבנות תהליכים וקשתות לאורך זמן. זה היה טוב יותר אם הנבלים היו מטופלים אחרת והיה יותר חופש יצירתי, אבל זה tradeoff יותר ממתקבל עבורי במסגרת המגבלות שהמציאות מכתיבה לפרנצ'ייז כזה. עוד לא צפיתי במלחמת האזרחים, אך כשצפיתי בטריילר וקפטן אמר "i can do this all day" חשתי בחיוך עולה בי- לא צריך להסביר למה הוא לא מוכן להיכנע, אנחנו כבר מכירים אותו. כ"כ קיוויתי שכל הphase הנוכחי יהיה civil war והסרט הזה יהיה רק יריית הפתיחה, הייתי שמח מאוד אם זה היה קורה. מי שלא מתחבר לסגנון יכול למצוא מגוון רחב של סרטי stand alone אחרים ומגוון גדול יותר של טרילוגיות, אבל זה הקונספט של הMCU.
האם ניתן לעשות זאת טוב יותר? כנראה, אך בשנים האחרונות אין אף סרט קיץ מהנה יותר עבורי ואעדיף כל אחד מהם עפ"נ הטוב בסרטי הארי פוטר, למרות שקראתי את כל הסדרה מס' פעמים כילד ולא גדלתי על קומיקס.
בקיצור, מה שאתה רואה כבעיה אני רואה כדרך לקבל סרטים מבדרים מאוד עם אקשן טוב, הומור וכיף (-או כל מה שאני מחפש בסרט קיץ,) לפחות פעמיים בשנה בשנים הקרובות, עם היתרון שבחוסר הצורך של כל סרט לעמוד לחלוטין בפני עצמו כשיש גם כאלה, כמו שומרי הגלקסיה או אפילו אנט מן.
בינינו, לא הייתי נכנס לצפות בסרט מס' 13 בסדרה שאינה אנתולוגיה בלי אף הכנה מוקדמת. אגב, הסרטים האלו הם כזו תופעה שיש עשרות אם לא יותר סרטוני תמצות בyoutube המסכמים את מה שצריך לדעת לפני הצפיה. זה בערך כמו לצפות ב3 טריילרים + tv spots וזה לא בדיוק יוליסס, לא ממש קשה לעקוב אחרי העלילות.
מזדהה עם כל מילה
וביארת יפה את "אוף, אבל באנו לסרט, לא לפרק מתוך סדרה". חבר'ה, העולם הזה קיים כך כבר 8 שנים, מתקבל על הדעת שישנה המשכיוות, הייתי מרגיש מרומה אם זה לא היה ככה.
מצחיק
כי מה שתיארת עכשיו (יוצא מהבית במיוחד בשבילו, לוקח הפסקה של שנה [טוב, חודש] בין קריאת הפרק לקריאת הפרקים האחרים, ומחלקת השיווק של הספר מנסה למכור לך אותו במשך חודשים ברמיזות, שחרור משפטים בודדים וניסיון לגרום לו להיראות כמו הפרק הגדול ביותר בתולדות הספרות והאירוע שישנה את חייך) זה בדיוק החוויה של לקרוא אירוע בקומיקס.
אולי בגלל זה אנשים כבר לא קונים חוברות קומיקס.
(ל"ת)
לא בגלל זה
עובדה שזו נוסחא שעובדת היטב בסרטים.
אירועים בקומיקס הם אסון שגורם לכל הסדרות להפסיק את העלילה
שלהן לטובת האירוע, בין אם זה מתאים לאיפה שהעלילה הייתה או לא, והרבה פעמים גורם לדמויות לעשות דברים הזויים שלא מתאימים להן רק כדי לקדם את העלילה של האירוע. וזה שבמארבל במקום פעם בעשור האירועים האלה קורים עכשיו פעם בשנה כדי להתאים את הקומיקס לאופי של הקולנוע זה חתיכת כאב ראש, וספציפית סיקרט וורז גרם לי לנטוש את כל הסדרות שעקבתי אחריהן כי פשוט הייתה הפסקה גדולה מדי בעלילה ועד היום לא חזרתי אליהן (אם כי כן היו כמה מיני-סדרות לא רעות בכלל כחלק מסיקרט וורז אבל בחיית, ממש לא התכוונתי לטרוח ולעקוב אחרי העלילה הראשית).
בקיצור יש לא מעט דברים שבהם עדיף לא להיות דומים לקומיקס. וכמו כן אפשר לדעת למה בסיביל וור 2 בקומיקס הם לא מצאו קונפליקט קצת פחות מטומטם מזה שהם בחרו ללכת עליו?…
האירועים שקורים פעם בשנה זה הרבה לפני הקולנוע
נראה לי שזה כלל קבע מאז שבנדיס נותן שם את הטון. אי שם בתחילת שנות האלפיים.
ולא הייתי אומרת שאירועי קומיקס זה חד וחלק אסון, אם כי סיביל וור בהחלט היה אסון מבחינת איירון מן למשל. או ספיידרמן. יש ללא ספק אירועים טובים ואירועים משמעותית פחות טובים, אבל אין חובה אמיתית לעקוב אחריהם. אני כמעט אף פעם לא עוקבת אחרי האירועים ולא באמת מפסידה. את אותה נוסחה אפשר לנצל גם בסרטים, לא לעקוב אחרי הנוקמים אבל כן אחרי סרטי איירון מן ואנט מן וספיידרמן ולא באמת מפספסים כלום. כן אזכור לאיזה פרט זניח אולי בעלילה אבל שום דבר שהורס את הסרט. לא יותר מאשר אותם רמזים עתידיים שרק קוראי קומיקס מבינים.
את קפטן אמריקה אכן הפקיעו לטובת אירועים. אבל ככה זה כשהגיבור עצמו מחורבן…
הוא לא מחורבן לדעתי...
אנשים פשוט ממש לא מבינים את הדמות שלו בכלל ומייחסים לה הרבה פעמים תכונות לא נכונות בעליל. כמו שכתבתי בהודעה אחרת למעלה (אני עושה העתק-הדבק): "השם 'קפטן אמריקה' מאוד מטעה: הוא גורם לאנשים לחשוב שהוא פועל מטעם ממשלת ארצות הברית, שהוא סופר-פטריוטי, סופר-ממסדי וסופר-חייל. האמת היא שהוא בכלל לא כזה. הוא מסמל את האידיאליים האמריקאיים (חירות, חופש בחירה, שיוויון), לא את הממסד או הממשל."
בקומיקס, מהמעט שראיתי לפחות, הוא דמות יותר מעניינת ופחות פרווה – היא יותר קיצונית (עקשנות-היתר שלו הרבה יותר חזקה ונוכחת שם) ויש לה רגעי דיכאון ושפל שלא נראים על מסך הקולנוע, אבל גם הדמות הקולנועית היא הרבה יותר מעניינת ממה שרוב האנשים חושבים, לפחות בסרטים של האחים רוסו. אולי זה לא לגמרי באשמתם – בסרטי הנוקמים הוא די סטריאוטיפ אחד גדול…
אני מוצאת אותו בקומיקסים עוד יותר מחורבן
הוא המקבילה הגברית לדמות מרי סו. הוא לעולם אינו טועה. הוא דוחף את עצמו לכל עימות בלי הזמנה והדעה שהוא מביע תמיד מוצגת ונחשבת לנכונה תוך הפיכה של כל מי שנלחם בו (כולל טוני סטארק במלחמת האזרחים בקומיקס) לסוג של היטלר.
אני ממש לא אוהבת את הדמות שלו בקומיקס.
כאמור קראתי רק מעט קומיקס
אז אסמוך על השיפוט שלך בעיניין. מאוד מאכזב, אם זה כך… אם מכירים בכך שלקפטן אמריקה יש חסרונות ואחד מהם הוא צדקנות יתרה ועקשנות של פרד עד כדי הכנסת-הראש-בקיר, זה דבר אחד. אם מוציאים אותו תמיד צודק ואת הצד השני טועה, זה כבר משהו אחר לגמרי. ואכן הופך את הדמות למעצבנת ולא מעניינת.
מעבר לכך שב-mcu אם לא תראי את הנוקמים הראשון או את סיביל וור
יהיה לך ממש מחסור חמור בידע – ועל כן אי אפשר להשוות את זה לאירועי קומיקס – הבעיה שלי עם אירועי קומיקס שגם אם לא קראתי את סיקרט וורז, עדיין כל הסדרות שעקבתי אחריהן עשו בגללו הפסקה של כמה חודשים טובים, ופשוט יצאתי מהן לגמרי ומאז לא חזרתי.
חוץ מזה הדמות הקולנועית של קפטן אמריקה (לא קראתי אותו יותר מדי בקומיקס אם כי חיבבתי אותו קלות ב-man out of time) איננה מחורבנת כלל, ולדעתי החסרון העיקרי של הסרט זה שמארבל עשו אותו יותר סרט הנוקמים מסרט קפטן אמריקה.
אני סקרנית
מה הקונפליקט במלחמת האזרחים השנייה בקומיקס? אני לא מספיק מעודכנת, לא ידעתי שיש אחת כזו בכלל… (אל תשכחי לשים ספולייר עבור מי שלא מעוניין לגלות!)
תודה על התשובה!
… ובהתאם למה שתארת, המשפט האחרון נשמע נכון…
אלוהים, היו 12 סרטים לפני זה.
איך זה שאתה עדיין מופתע מהצורה שבה הסרטים האלה עובדים?
מי מופתע?
פירה אמר שהסרט הוא כמו פרק בספר והוא לא מבין מה הבעיה. הסברתי מה הבעיה.
חוץ מזה, היו 12 סרטים לפני זה? נכון, ורבים מהם היו באמת סרטים. "איירון מן" היה סרט, "שומרי הגלקסיה" היה סרט, "תור" היה סרט, אפילו "הנוקמים" היה לגמרי סרט, למרות שהוא כלל הרבה מאוד חומר רקע; לא היתה לו התחלה, אבל היה לו וואחד סוף. היה לו אקורד סיום כזה אדיר שהוא באמת נראה כמו הדבר-הכי-גדול-אבר וכו'. רק מעטים מבין הסרטים האלה – בעיקר "איירון מן 2", "קפטן אמריקה 2", "הנוקמים 2" – היו חלק אחד ולא-שלם מתוך סיפור גדול יותר באופן כל כך מובהק שזה הפריע.
גם לי נשמע שאתה מופתע
כי השתמשת במילה 'מצפים'. אני אישית ציפיתי לסרט שעומד בפני עצמו – מכל הסיבות שמנית בהודעה האחרונה – ונראה לי סבבה להתלונן שהופתעתי לקבל פרק אחד מסיפור גדול.
זה לא פרק מספר, זה ספר המשך. ואנשים ישנים מחוץ לחנויות ספרים
שלא לומר מסתגרים בבונקר כדי לקרוא את הספר החדש שיצא בסדרה האהובה עליהם (הארי פוטר / שיר של אש וקרח / …) וחרדים פן יספוילר להם… או-הו אנשים יוצאים מהבית בשביל המשך בסדרה שהם אוהבים! זה קיים בטלוויזיה, זה קיים בספרות, זה קיים בקומיקס(!) אז למה לעזאזל זה פתאום נורא מפתיע / שונה / לא מסתדר כשזה קיים גם בקולנוע (בסרטי קומיקס!), לא ברור לי.
אולי פעם זה לא היה מקובל בקולנוע, היום זה כן (פעם גם לא היה מקובל שסדרת טלוויזיה משוחררת כעונה שלמה בבת אחת, אז מה? העולם משתנה, תתקדמו), והיקום הקולנועי (המפלצתי) שהצליחו לבנות כאן הוא בעיניי הישג קולנועי (ומסחרי) מבריק. הם גורמים לי לצאת מהבית בשמחה רבה (כדי לא לחכות וגם כדי ליהנות מצפייה ראויה על המסך הגדול) ולהתענג על כל רפרנס. צריך לעשות שיעורי בית? נכון! גם בשביל לקרוא את הספר השלישי בסדרת X או את חוברת הקומיקס ה-Y בסדרה Z. זה מוצר מהסוג הזה, יש לו די קהל (עובדה) וכולם יוצאים מרוצים. להציג זאת כ"חולשה" או "פחות סרט" נראה לי מגוחך וכ"כ לא רלוונטי ל-2016.
ועכשיו תחשוב שעל כל פרק בספר יכריחו אותך לשלם מחיר של ספר שלם, ובין כל פרק אתה צריך לחכות חצי שנה, לא תשפוט את הפרק ביותר חומרה?
ואנחנו כבר 8 שנים קוראים את "הספר" הזה ובאיזשהו שלב נמאס מאותו סגנון ונמאס מפילרים שמגיעים אחרי פילרים. אנחנו רוצים חידוש.
הבעיה עם הסגנון של מארוול זה שהוא מגביל ולכן כל הסרטים שיוצאים להם הם בינוניים, ולפעמים יוצא להם סרט טוב, אבל גם הסרטים הטובים הם לא מדהימים או יוצאי דופן.
ולסרט הזה היה את הפוטנציאל לצאת מהקופסא ולהפוך למשהו חד פעמי ומדהים, אבל הם שוב חזרו לנוסחא שלהם וכרגיל נשארנו עם סרט סבבה אבל כזה שלא ישאר איתנו ליותר מדי זמן.
לא אשפוט בחומרה. כי זה קומיקס
ואני נהנית מהסגנון הזה. מבינה גם כאלו שלא נהנים. בשבילי זה נהדר.
לא, לא נמאס. לא, לא "כל הסרטים שיוצאים להם הם בינוניים"
רוב הסרטים טובים ואף טובים מאוד, ורק מיעוט קטן בינוני (לדעתי, כמובן). אני לא מבינה למה חלק מסדרה צריך להיות "יוצא דופן" או "מדהים" ("סתם" מצוין, מהנה וכיפי כבר לא מספיק בימינו?). זה לא אמור להיות האירוע הקולנועי של העשור וגם לא סרט לאוסקר. זה סרט קומיקס / קיץ / גיבורי על, והוא ממלא את המשבצת שלו בצורה מיטבית, מענגת ועשויה היטב. כל דבר מעבר לכך נשמע לי כאילו מחפשים פגמים בכוח. כשאני נהנית, אין לי בעיה לחזור על החוויה. כשאני קונה גלידה טובה בגלידרייה, אני לא מצפה שבכל פעם ופעם היא תתעלה על הגלידה הקודמת שאכלתי או שתהיה "יוצאת דופן". די לי בכך שהיא גלידה טובה, טעימה וממלאת את הפה של ביאם![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
לסיכום, מי שמיצה ונמאס לו יפרוש ויוותר על צפייה בקולנוע, לא ביג דיל. אני ממש לא מיציתי, לפיכך יצאתי מהבית, שילמתי ממיטב כספי ויצאתי מהאולם מרוצה. על מה ולמה אלין? ![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
סוף סוף!
רוצה לציין מאוד לטובה את הבנייה של העלילה
הגעתי לסרט עם ציפיות מאוד גבוהות, והוא עמד בהן כמו גדול, בעיקר בגלל הבנייה העלילתית של התסריט.
התסריט הצליח לבנות, יד ביד, את ההתפתחות של העלילה הפרקטית שזורה באופן בלתי נתיק עם התפתחות הקונפליקטים בין הדמויות, ובסדר גודל כזה זו משימה מאוד מאוד מורכבת. ממש מורגש בכל שלב בסרט איך ההתפתחויות מסביב לדמויות מניעות ההתנגשות ביניהן, שמניעה את אותן התפתחויות בחזרה, וכל זה נעשה באופן מאוד מדויק. הרגשתי שהסרט מאוד ריאליסטי- אמנם לירות קרני לייזר מכל מיני מקומות בגוף הוא דבר שקצת מנותק מהמציאות, אבל יכולת ממש בכל שלב בסרט להיכנס לראש של כל דמות ולהבין לחלוטין איך היא עושה מה שנכון בעיניה, ועם כל כך הרבה דמויות זו משימה לא פשוטה בכלל. הרגשתי שכל סצינה בסרט היא קריטית, הן מבחינת התפתחות עלילתית והן מבחינת התפתחות רגשית.
נשארתי דרוך במהלך הסרט כדי לראות איפה יהיו חורים משמעותיים בהיגיון, בבנייה, או ביכולת של הסרט להפתיע (אחרי האכזבה מבאטמן נגד סופרמן היה בלתי נמנע לחםש חורים כאלה), וסיימתי את הסרט בתחושת תדהמה על כך שהם הכניסו את עצמם לתסבוכת כל כך עמוקה ויצאו ממנה בצורה מעוררת השתאות.
שאפו.
ביקורת מעולה ומדויקת לטעמי
(ל"ת)
אילו סרטים כדאי לחזור עליהם לקראת Civil War?
אז אם אני צופה היום בערב במלחמת האזרחים, על אילו סרטים כדאי לחזור היום?
קפטן אמריקה 2 ואייג' אוף אולטרון.
(ל"ת)
כשהוא מדבר איתה הוא עדיין באנגליה
ואז כששרון (צודק) נותנת לו את המסמך שחושף שבאקי בבוקרשט, הוא נוסע לרומניה.
חה! לא, הוא לא!
חזרתי עכשיו מצפייה שלישית (אל תשאלו). סטיב, סאם ושרון רואים את מה שקורה בטלוויזיה באנגליה, היא אומרת "יש לי עבודה לעשות" וליטרלי בשוט הבא רואים אותה מדברת עם שוטרים במקום של הפיגוע, כשכוחות ההצלה עדיין שם. וגם כשקאפ מדבר עם האלמנה בטלפון, זה ברור מהצילום שהוא משקיף עליה מקרבת מקום! הם ליטרלי משתגרים מלונדון לויינה בהחלפת סצינה. חהחהחה! בוחן פתע בגאוגרפיה
" rel="nofollow">this! בום!
אהמ, זאת אומרת, טעית.
I fart in your general direction
your mother was a hamster and your father smelt of elderberries
יש לי תחושה שזה עומד ללכת במעגלים.
אז ברשותך נעצור את זה כאן ונסכים שלא להסכים. אתה חושב שההערות שלי קטנוניות? אוקיי. ניסיתי להסביר את עצמי. אם לך הדברים האלה לא הפריעו, אז לא הפריעו. לי הם כן.
לא נמאס לי מהיקום של מארוול, ואף פעם לא טענתי שהסרט הזה רע. רק שהוא לא כזה טוב כמו שעושים ממנו. הוא פשוט עוד סרט ב MCU. אם זה מה שבאת לראות ונהנת, סבבה. סרט מבדר ונחמד. אבל לדעתי הוא היה יכול וצריך להיות קצת יותר מזה.
בסדר גמור
(ל"ת)
מאכזב
מפוזר ומבולבל מאוד. ערוך באופן מלאכותי ולא זורם (מאוד לא טיפוסי למארבל), ובשורה התחתונה – לא מרגש כמו שהוא מנסה להיות. אחת הציפיות הגדולות שלי מהשנה שהתפספסה לחלוטין.
אני היחיד שמתאהב באנטמן מרגע לרגע?
באמת, גם בסרט הסולו המצויין שלו וגם פה, אני מוצא שהוא אולי הדמות הכי אהובה עליי בכל היקום הקולנועי הזה של מארוול. דמות שכל רגע שלה על המסך גורמת לי לצחוק. סרט הסולו של הדמות היה לדעתי על סף הקומדיה, הוא פשוט קרע אותי. וכך גם בקטעים הדי מועטים בהם הוא הופיע על המסך בסרט הזה.
בנוסף, הדמות היא כזו שכן מעוררת הזדהות עם הצופה.
ואני אומר זאת כאחד שעד לסרט אנטמן כלל לא היה מודע לקיומה של הדמות. עוד נקודה לציון היא פול ראד שעושה עבודה פנטסטית בתפקיד.
בדיוק מה שאני חושב:) מילה במילה.
(ל"ת)
חאלס מאוורל
נכון, מה שאתה מתאר מרגיש באמת כמו פרק בסדרה ולא כמו סרט קולנוע שעומד בפני עצמו עם התחלה אמצע וסוף,
אבל ממתי זה נהיה לא לגיטימי לעשות סרט כזה?
אני בטוח שגם אם מישהו יראה רק את הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 1,שר הטבעות שני הצריחים או אפילו אחד מפרקי האמצע של מלחמת הכוכבים הוא לא יבין כל כך מי נגד מי, וביקורת על הסרטים האלה הייתה קטנה יותר.
קיימות הרבה מאוד סדרות סרטים, ששואפות לעשות שרשרת ששזורה סרט בסרט, כאשר המטרה היא לעשות "שלם שגדול מסכום חלקיו".
אבל אני חושב שהתסכול מהסרט לא נובע מהסיבה הזאת,
אני חושב שאנחנו כבר עמוק בתוך היקום הקולנועי של מארוול, ומי שכבר שנשאר לראות את הסרטים מבין עם מה יש לו עסק, יקום ענק מפוצץ בעלילות ראשיות, משניות וחפצים שאתה צריך לעשות עבודת חקר כדי להבין מה הקשר שלהם אחד לשני.
השאלה היא מה אנחנו בדיוק מבקרים כאן,
האם אנחנו מבקרים את הלגיטימיות של האולפנים לעשות סאגת סרטים שנמשכת ונמשכת והסיום שלה לא נראה באופק ? ובסופו של דבר הצופים האומללים צריכים לראות סרט אחרי סרט רק כדי לא לאבד את ההבנה של היקום?
או שבכלל אנחנו לא מבקרים את התופעה, ואנחנו מבקרים את כל בניית העולם,ספציפית העולם של מארוול שהתחיל מאיירון מן, שמרוב סרטים ותתי עלילות לא נראה שקיים בן אדם שפוי שמבין מה הולך פה ומי נגד מי, ואיזה עלילה כן קשורה וממה צריך להתעלם? נראה שלא באמת קיים בן אדם אחד שמרכז את כל הנושא
או שבאופן עוד יותר פרטני אנחנו מבקרים את הסרט הספציפי הזה, מלחמת האזרחים, שפשוט נעשה לא טוב ללא יצירתיות?
אישית לי כבר נמאס מהיקום של מארוול (לא כולל שומרי הגלקסיה ודדפול שבאמת מרגישים מנותקים מכל הכאוס),![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
?) , כמו הסרטים לפניו..
אני מרגיש שהוא לא הולך לשום מקום, אני מרגיש שכל סרט הוא העתקה של הקודם,ואני מרגיש שמנצלים את הצופים.
אני חושב שמישהו צריך לשים לרודפי הבצע מהוליווד שלט עצור, שיפסיקו כבר את הסיפור הלא נגמר הזה.
אבל.. בסופו של דבר הקהל מצביע בכרטיסים, וכנראה הסרט הזה גם יכניס רווחים יפים,מודה שאני גם כנראה אלך אליו,אולי כי אין אלטרנטיבה אולי מכח ההרגל (נשמע מוכר
אבל אני מקווה שהסבלנות שלנו הצופים תגמר בקרוב
והקופות עובדות שעות נוספות ביקום של מארוול
רק שומרי הגלקסיה :)
דדפול הרגיש לך מנותק כי הוא *באמת* לא חלק מהיקום שלהם (הוא חלק מהיקום של האקסמן)
אני חושבת שהביקורת היא כלפי הסדרות
לשאלתך הראשונה "אבל ממתי זה נהיה לא לגיטימי לעשות סרט כזה?" אפשר לענות שלמעשה, נהיה כן לגיטימי לעשות סרט כזה רק לפני כ10 שנים.
עד אז, אפילו בסדרות סרטים תמיד היו התחלה אמצע וסוף, אפילו אם ההתחלה היתה סופר דופר מאולצת כי הסוף של הסרט הראשון לא השאיר מקום לעלילה חדשה כי חלק מהקטע בסרט זה שאנחנו רוצים שיהיה לו סוף.
עד כמה שאני מצליחה לזכור (וזה קצת יותר מ10 שנים) הסרט הראשון שעשה את זוועת הסרט ללא סוף כדי להשאיר מקום להמשך הוא מטריקס 2. אבל אז, למרות כל הביקורות על הקונספט (ואנשים שנאו את הסרט בגלל זה) זה עוד לא היה שטיק.
פתאום כל אולפן מחליט לקחת סדרת ספרים/קומקסים/טלויזיה ולהפוך אותה לסרט, וזה הפך לפשוט לגיטימי לתקוע סרטים בלי סוף כי "האקשן מדהים והעלילה פופולרית". זה גם זלזול אדיר בקהל, משום שכבר היו סדרות שנכשלו ובמידה רבה כל מה שקיבלנו הם סרט אחד בלי סוף. וזה מסרס את הבמאים כי סרט בלי סוף לא יהפוך לקאלט הבא ולא ימציא את עצמו מחדש בטלויזיה.
במידה רבה הקולנוע פה לקח משהו מאוד רע מסדרות טלויזיה, שם רוצים סוף עונה גדול מהחיים אבל שגם יאפשר להמשיך את הסדרה בעונה הבאה.
ונהיה מאוד אופנתי לדבר על איך הגבולות בין הטלויזיה לקולנוע מיטשטשים. כך קרה שבזמן שהטלויזיה הצליחה לשלב בין הכח של הקולנוע (תסריט, בימוי, צילום, הפקה, משחק) ולשחק על הפלטפורמה של טווח זמן קצר שמאפשר עלילה המשכית- הקולנוע מסרס את עצמו כשהוא מותר על סוף לטובת המשכיות בפרקי זמן בלתי אפשריים. שים לב איך הדבר הזה הזיק לסרטים כמו משחקי הרעב.
ואם נדבר תאכלס: אם לא היו קטעי אקשן שדורשים איימקס, בעידן שבו כל אחד יכול לקנות מסך ענק שטוח אנשים פשוט לא היו באים לקולנוע בשביל לראות סדרה.
האימפריה מכה שנית עשה את זה עוד קודם.
וגם "בחזרה לעתיד", במידה מסויימת (אם כי שם הסיום היה יותר טיזר לסרט השני, מאשר קצוות פתוחות מהסרט הראשון). אבל בניגוד לדוגמאות האלו (ואפילו להארי פוטר), לא נראה שלמישהו בעולם של מארוול יש תוכנית מסודרת לכיצד ומתי סדרת הסרטים האלו תקבל סוף של ממש. אני מניח שהסרטים האלו יגוועו בצורה כזאת או אחרת כשהקהל יתחיל לאבד עניין ויווצר הצורך "לרבט" אותם לטובת רענון.
בחזרה לעתיד לא השאיר סרט בלי סוף
יש שם איזושהי אופציה להמשך, אבל זה סרט שיש לו סוף שהוא בלתי תלוי באם כן או לא יהיו עוד המשכים.
נראה לי שההבדל בין הארי פוטר על שמונת ספריו, משחקי הרעב על ארבעת הספרים וסרטי קומיקס- שהקומיקס הוא endless. מדובר על מפעל בין כמה עשרות שנים, אפשר למצוא אינספור עלילות וסיפורים ולכן אין סוף ברור. כמו באטמן של הניינטיז, כשיגיע הכישלון הסדרה תרד.
הסוף של "בחזרה לעתיד"
הוא בדיחה. לא תכננו סרט שני כשעשו אותו. אחרי שהחליטו כן ללכת על סרט שני, התבססו כבר על מה שהיה בפנים בתור נקודת המוצא.
תמיד הנחתי שסרט ההמשך היה מתוכנן במקור, בשל הכותרת של "המשך יבוא"
מתברר שהכותרת הזו לא הופיעה בגירסא המקורית של הסרט:
http://www.huffingtonpost.com/brian-cronin/did-back-to-the-future-or_b_8344288.html
נכון, אבל נראה שכולכם שכחתם את בחזרה לעתיד 2
סרט שלא רק נגמר בקליפהאנגר של אמצע העלילה אלא גם הסרט היחיד שאני מכיר שהכיל בתוכו את הטריילר לסרט הבא, לא סצינה של אחרי הכתוביות, אלא ממש טריילר שלם לפני הכתוביות.
זה בדיוק הפוך
הבעיה עם סרטי מארוול (ואת זה אני אומרת בתור מישהו שמאוד אוהבת אותם) זה שיש מישהו עם חזון מאוד מאוד ברור למה הוא רוצה ואיך זה יגמר, ופשוט מנסים למשוך את האמצע כדי להגיע לשם.
קצת כמו עונות 6-8 של "איך פגשתי את אמאש'ך"
לקוין פייגי היה חזון לא רע בכלל לphase one והוא מימש אותו בצורה לא רעה. רעה כי טוב, והחליט שהוא מרחיב את החזון, אבל בשביל למקסם רווחים הוא לא הסתפק ב phase 2, ויש מרח את זה על phase 3.
קווין פייגי אחראי מצד אחד גם על הסגנון הקוהרנטי של הסרטים שגורמים להם באמת להראות כמו פרק בסדרה, וגם על העובדה שאי אפשר לקחת סיכונים כי כבר יש לו תוכנית לאיך זה יגמר אז הוא לא מאפשר לסטות יותר מדי מהתבנית.
זו הסיבה שלטוב ולרע כשאתה הולך לסרט של מארוול אתה יודע *בדיוק* מה תקבל.
בסוף phase 3 דובר על איזשהו ריבוט או לפחות שינוי כיוון מהותי מבחינת הסיפורים שמדברים עליהם. אבל לך תדע. תמיד יש סיכוי שרוברט דאוני ג'וניור יחליט שהוא לא מוותר על הדמות ונקבל "איירון מן 15" עם ההליכון built in בתוך החליפה.
*ראה כי טוב...
(ל"ת)
דווקא פייז 2 יוצא לא טוב מהתיאוריה שלך?
כי ההתחלה של פייז 2 הייתה התקופה החזקה של מארבל בעיניי, וממש קשה לי לדבר על חייל החורף או על איירון מן 3 כעל מריחת זמן.
חייל החורף מבחינתי הוא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל.
גם סרט מעולה (אחד הטובים שלהם לדעתי) וגם מכיל בצובו התפתחויות שאי אפשר להתעלם מהם.
איירון מן 3 לעומת זאת, הוא סרט קצת… נההה… מבחינתי.
וגם תור 2 מבחינתי פשוט מעביר את הזמן בלי שיקרה בו שום דבר באמת משמעותי. לא זוכרת כרגע מה עוד נכנס לפייז 2, אבל כל ה"עונה" מרגישה כמו העברה של הזמן והצגה של עוד ועוד דמויות.
אני מקווה שה"עונה'. השלישית תהיה יותר מעניינת מבחינת התרחשויות.
"תקווה חדשה" (אז הוא עוד לא ידע שהוא כזה) עשה זאת קודם קודם
"התחלה אמצע וסוף"? הצחקתם אותי; איפה בדיוק הייתה שם ה"התחלה"? חיפשתי חיפשתי ולא מצאתי. אולי שכחו אותה בים ליד סוכת המציל. זה לגמרי סרט שהתחיל מהאמצע, וזה אחד הדברים שלא סבלתי בו בצפייה הראשונה (ודווקא דורון אהב… אירוניה שכזו).
בקשר להשוואות להארי פוטר ושר הטבעות וכו'…
יש סיבה שהביקורות הללו באות עכשיו (בסרט הכמה? 12?) ולא בהתחלה. כי יש כמות מסוימת של פרקים שהקהל יכול לסבול. טרילוגיות הם קונספט ידוע, בוודאי טרילוגיות שמצולמות אחת אחרי השנייה על ידי אותו במאי, שיש תחושה ברורה של פרק התחלה, אמצע וסוף שנראה באופק.
הארי פוטר זה יותר שאפתני, אבל גם שם היה חזון ברור, כולם ידעו מראש בדיוק כמה ספרים יהיו בסדרה, אישה אחת ניהלה את זה מהתחלה עד הסוף והחזון שלה היה ברור לה כל הזמן. וגם כל ספר עמד בפני עצמו, בכל אחד מהפרקים (בטח במאוחרים יותר) ישנם אירועים דרמטיים כמו מוות של דמויות ראשיות, גילויים משמעותיים שמשפיעים על הסדרה כולה, וגם אופי שונה לכל ספר (החמישי פוליטי יותר, השישי רומנטי יותר) עלילות פנימיות מספקות וטובות שנגמרות בתוך הספר. לכל אחד יש אופי ומסקנה מספקת משלו.
בסרטים שמרו על זה, חוץ מסרט 7א' שבעצם מהותו הוא חצי סיפור.
במארוול המצב קיצוני הרבה יותר. אנחנו אחרי 12 סרטים ועדיין הסוף לא נראה באופק. אף אחד לא יודע מתי יגיע ולאן אנחנו הולכים. לא יודע בכלל אם יש מישהו שמאגד את זה, איזשהי תוכנית ברורה, זה נראה כאילו הרבה נוצר תוך כדי תנועה.
בסופו של דבר, החבילה הכללית פשוט מעייפת. נגיד ראיתי כבר 12 סרטים (12!! זה פאקינג המון), ואני עדיין מקבל מוצרים כמו 'מלחמת האזרחים', מבדרים אבל בסופו של דבר לא משמעותיים בטירוף לעלילה הכוללת, בלי שבירת כלים ובלי אירוע דרמטי מדי. בקרוב יגיע ה13 וה14 ואין לי שמץ של מושג אם הם יהיו סוף סוף 'פרק משמעותי' או רק עוד פילר חביב להעברת הזמן. אין לי מושג מתי יגיע הפרק האחרון ואיזה מספר הוא יהיה. כל החוויה פשוט מתישה ומעייפת. גם בתור מי שהתחבר לעולם, קשה להמשיך לעקוב, החשק יצא, אני מרגיש שרק חולבים את זה עוד ועוד. אני כבר לא רוצה שיצליחו, כי אולי סרט כושל יחסית בקופות יגרום להם להביא סוף סוף את הפרקים המשמעותיים יותר. בקיצור, הביקורת מוצדקת לגמרי לדעתי.
ספוילר: אין פרקים משמעותיים יותר.
What you see is what you get. מצפים ממך לבוא פעמיים בשנה להעביר שעתיים בסבבה עם דמויות שלמדת להכיר לאורך 12 הסרטים הקודמים, לא יותר ולא פחות. קח לדוגמא כמעט כל סרט ב-Phase 1 וב-Phase 2 שהיה צריך מקגאפין בדמות אבן כלשהי שכולם רודפים אחריה, ורק אחרי שבע שנים ועשרה סרטים הסבירו לך שכל האבנים האלה הן אלמנט עלילתי חדש כלשהו. היו צריכים עשרה סרטים בשביל פרט המידע הדבילי הזה? לא. יכלו להזכיר אותו בעשר הדקות הראשונות של איירון מן הראשון. אבל זה היופי במה שמארבל עושים כרגע, ממש כמו שהסדרה אבודים עשתה לפניהם, הם גורמים לך לחשוב שיש תוכנית גדולה כלשהי, עם עלילה מטורפת שתבוא בהמשך ותטרוף את כל הקלפים בסדרה של טוויסטים מסמרי שיער. הכרזות לשש שנים קדימה על עשרה סרטים קדימה נועדו לשרת בדיוק את המחשבה הזאת, שתחשוב שיש פה איזה תוכנית מהממת עם תסריט עתיר בן אלף עמודים שכאילו יחולק בין עשרה סרטים שונים.
אבל לא. זה לא יקרה. הנוקמים 3 יהיה כמו הנוקמים 2 שהיה כמו הנוקמים הראשון, רק כפול מהזמן (בכל זאת, שני חצאים בני שעתיים וחצי) ועם טאנוס במקום אולטרון. מארבל הם הראשונים שמנסים ליצור סדרת טלוויזיה (לא דרמת כבלים חלילה עם התחלה אמצע וסוף, יותר כמו סיטקום של אחת הרשתות הגדולות) בקולנוע. שום דבר לא באמת ישתנה, שום דבר לא באמת יתקדם, רק עוד שעתיים בקולנוע בחברת גיבורי העל שלמדת לאהוב. אין בזה שום דבר רע, אבל את מה שאתה מצפה מהסרטים הללו שעולים 200 מליון דולר האחד ומכוונים למכנה המשותף הנמוך ביותר, אתה לעולם לא תקבל.
אם לתמצת - מארבל יוצרים סרטי קומיקס.
הסרטים של דיסי הם סרטים עם דמויות מהקומיקס, ועלילות קומיקסיות, אבל אלו סרטים לכל דבר – לכל דמות יש את הסרט שלה, גם כשדמות חוזרת בסרטים אחרים, היא דמות שונה לחלוטין (למעט בסדרות מפורשות), יש לעלילות התחלה ואמצע וסוף.
מארבל בונה סרטי קומיקס. החל מאיירון מן הראשון, עם רטקון לענק הירוק של אנג לי, אלו סרטים שמתנהגים כמו חוברות קומיקס – לכל דמות יש את העלילה שלה, אבל העלילות מתחברות ומתרחקות, יש קרוסאוברים בין הדמויות, ואפילו סדרות שונות בסוף מתוכננות להתכנס באירוע משותף. אפילו אם השחקן של דמות משתנה – ראו מקרה ברוס באנר שהחליף שלושה פרצופים – זאת עדיין אותה דמות, עם אותה היסטוריה, ובסך הכל יש מישהו אחר שמצייר אותה.
והבעיה שיש למארבל היא הבעיה שאליה הגיעה המדיום של הקומיקס – היא קורסת תחת המסה של עצמה. נהיה יותר ויותר קשה לשמור על אחידות כאשר כל חלק מהעולם נכתב על ידי יוצר אחר (ובפרט כאשר, כמו וידון, זה יוצר שמלכתחילה לא משקיע מאמץ בשמירה על אחידות), ומתחיל עומס של דמויות שיש להן חיים גם מחוץ לסרט הספציפי שבו צריך אותן.
הסיבה שנותנים למארבל את הקרדיט היא שהם יודעים לעשות קומיקס. את הטעויות בבניית העולם הם כבר עשו בקומיקס – יש מי שיוכל לעצור אותן בסרטים כשהן עוד קטנות. מלחמת האזרחים – בקומיקס – היא דוגמה לאיך הקונספט עובד טוב – וכולם מקווים שלשם זה הולך. שהפייאוף באוונג'רס 3 יהיה מספיק גדול על מנת להצדיק את זה.
ואם לא? מארבל ודיסי שרדו את הקריסה של הקומיקס בשנות התשעים. מארבל שרדה את הווארד הברווז. הילדים שלנו יפגשו את מארבל בעוד גלגול, הפעם עם בור שומן שהMCU חפר.
אני לא מבינה את הטענה החוזרת שסיביל וור הוא לא "משמעותי".
דברים חשובים קורים בסרט, דמויות מתחילות בנקודה אחת ומסיימות בנקודה אחרת, קונפליקט לא טריוויאלי מוצג ודמויות מתמודדות איתו בצורה לא מביכה.
אז אני מוכנה לקבל את זה שכל זה לא עבד על הצופים, הויכוח שלי הוא לא כמה הסרט ביצע טוב את העלילה שלו. אבל מה לא משמעותי בסרט? באיזה מובן אפשר היה למשל לדלג עליו ולהמשיך הלאה לסרטים הבאים כאילו הוא לא קרה? באיזה מובן האירועים בו היו טריוויאלים?
מה הלוטו במוצ"ש הקרוב?
כי זה נראה שאתה נביא.
בקומיקס ישנה הרצה שלמה של אוונג'רס סודיים בהנהגת קפטן אמריקה. יתכן מאד שהם ישתמשו בזה בצורה חכמה מאד בסרט הבא, ועלילות הסרט הנוכחי יהיו חשובות ומשמעותיות לפחות מבחינת התקדמות העלילה. אבל אתה כבר יודע שזה לא מה שיהיה. האחים רוסו והתסריטאים מרקוס ומקפילי הביאו כבר שני סרטים בעלי משקל, ובמקום לתת להם צ'אנס אתה מחליט שכיוון שבסוף בטוח כולם יילחמו בתאנוס – אז כל ההתפתחויות המרתקות שהיו ב'מלחמת האזרחים' לא רלוונטיות. מאיפה הביטחון? אולי כולם יילחמו בסוף ביחד, כנראה, אבל הדרך לשם יכולה להיות מרתקת בהמון דרכים.
פרק בסדרה זה פלוס מבחינתי
אחת הבעיות שהפריעו לי באולטרון (טפו) הייתה ההתעלמות מהסרטים הקודמים – ברמה של תהיה האם ג׳וס בכלל צפה בהם – ובעיקר ממערכות היחסים שנרקמו בעבר בין הדמויות (לדוגמה, ובעיקר, בכל הקשור לנטשה וסטיב שדיברו כאילו בקושי הכירו קודם – בעיה שתוקנה לחלוטין בסרט הנוכחי).
בשלב הזה אנחנו באמצע סדרה (בין אם מתייחסים לסדרה של קפטן אמריקה, או של היקום כולו) ומצופה מהקהל להכיר את הנפשות הפועלות, לפחות באופן בסיסי.
וגם בתור פרק, אני לא חושב שמדובר בפילר. הוא לא זעזע את הייקום כולו, אבל מצבם של הנוקמים בכלל ושל דמויות מסויימות בפרט בסיום הסרט שונה לחלוטין מהמצב בו התחילו.
הגענו עם חבר שצפה בקושי ב3 סרטים של מארבל (ברמה של ״רגע, מי זה איירון מן?״ ו״מתי באה גל גדות?״) ועדיין הבין כל מה שצריך להבין ונהנה מהסרט. האם חצי מהרפרנסים חלפו לו מעל הראש? כנראה שכן. אבל זה לא פגם בהנאה.
מבין מה קורה...אולי
אבל 2 דברים:
1. הוא צריך לקבל המון דברים כמובן מאליו בעוד למי שמכיר וצפה בסרטים הקודמים יש המון על מה להישען. למשל, לא כל דמות מקבלת הסבר מלא למה היא באיזה צג אבל אני מבין את זה כי אני מכיר יודע. למשל הבחירה של קאפ להיות נגד הממשל תמוה לכאורה (למי שמכיר את אופי הדמות), אבל מי שצפה בחלקים הקודמים יודע שהוא כבר יצא נבגד מהם בעבר, וזה משנה הכל. דברים דומים אפשר להגיד על עוד כמה דמויות ועל הסיבה שהם בחרו להיות בצד שהם בחרו על סמך ארועים שעברו עליהם בעבר.
2. הסרט נהפך הרבה פחות אינטנסיבי כאשר אתה לא מכיר את הדמויות, שזה היה אחת הבעיות לדעתי של BVS. מי שלא ראה את שאר הסרטים עלול לתפוס למשל את טוני כנבל, והקרב האחרון מעבר להיותו מצוין יתפספס לו לגמרי.
אז גם אם הוא מבין את מהלך העלילה, כדי להפיק מהסרט הזה את ה100% חשוב לצפות לפחות בפרקים העיקריים של שלב 2 שזה חייל החורף ועידן אולטרון ולא יזיק לתחזק קצת את הדמות של איירון מן.
שאלת אתר חצי קשורה
עוד מישהו רואה פרסומת קופצת לטלסקופ בכל פעם שהמילה "יקום" כתובה?
בדיוק מה שרציתי לכתוב בביקורות
הסרט הזה הוא דוגמה מדויקת למה אפשר לעשות עם יקום קולנועי, ככה שאתה יכול לטפל בכל דמות בסרט משל עצמה ואז כשאתה מציג אותה לעולם בפעם השנייה אתה לא חייב לספק הסברים, אתה יכול לגשת לעניינים.
עידן אולטרון לא ניצל לדעתי מספיק טוב את היותו חלק מיקום, הוא זלזול בארועים קודמים ואף התעלם מהם.
אבל הפרק הנוכחי (אולי גם בגלל שבויים על ידי אותם אנשים) לא רק שלא מתעלם מאורעים קודמים, אלא הוא מנצל אותו לטובתו, וזה, סוף סוף, שימוש טוב בהיותו סרט של אותו יקום.
24 שעות אחרי שראיתי את הסרט
ואני עדיין לא קרוב להכריע מה אני מרגיש לגביו. מצד אחד זה סרט כ"כ כיפי – הומור, סצנות אקשן מעולות, ופיתוח עלילתי מצוין שבאמת גורם לך לחשוב – וואלה, יש משהו במה ששניהם אומרים. פתיחה יפה מאוד לשלב 3 ביקום הקולנועי.
למעט כמה נקודות קלות, שכבר ארחיב בהודעת ספוילר מיוחדת, לא היה משהו שגרם לי לתמוה מול המסך בנימה של "נו באמת…".
ואז מגיעות ה-10 הדקות האחרונות ומשנות לגמרי את המהות של הסרט….
עוד דבר אחרון – אין לי שום בעיה אידאולוגית עם הרוח הכללית שהסרט הזה הרגיש כמו פרק בסדרה ארוכה. הדוגמה של משחקי הכס הועלתה כאן, וזו לטעמי מחמאה גדולה למארוול. יש פה פרויקט פורץ דרך, שמעולם לא הגיע לאריכות ימים כזו, וזה אומר יותר מהכל. יש סיכונים שאתה מונע ממך כדי לשמור על עצמך במסלול, ולא במהירות של 200 קמ"ש בתוך קיר בטון. יחד עם זאת, גם בתוך הטווח המצומצם יותר של סיכונים – היה אפשר להוציא לפועל משהו קצת יותר נועז.
אני מאוד נהניתי
מבחינתי, הסרט הצליח היכן שהנוקמים 2 נכשל – בלהפוך את הדמויות לבני אדם, ולא קריקטורות. עבורי הדמויות הן כמעט תמיד החלק הכי משמעותי, ולכן מצאתי את עצמי נהנית מאוד. למעט וויזיון, שאני לא ממש סגורה עליו – לא ממש בטוחה שאני מבינה אותו לגמרי – הבנתי את כל הדמויות, הזדהיתי עם מרביתן, מצאתי אותן מלאות במידה מספקת. אהבתי את הפנתר השחור מאוד למרות שבכלל לא היה אכפת לי מהדמות הזו לפני כן (כי לא ידעתי עליה שום דבר). אהבתי את ספידרמן הנוכחי הרבה יותר משאהבתי את שתי הגרסאות הקודמות שלו (או שמא, את שני השחקנים ששיחקו אותו).
אני מבינה את התלונות על עלילה מפוזרת. אני לא יודעת אם ועד כמה הבמאים יכלו לעשות את זה טוב יותר. בסה"כ הם שילבו שתי עלילות בקוהורנטיות סבירה, תוך צירופן של הרבה דמויות שאותן הם הצליחו להציג היטב. ווידון (אני לא שונאת אותו או משהו, פשוט חשבתי שהוא נכשל עם הנוקמים 2, גם אם זה לא היה רק באשמתו) לא הצליח עם הדמויות, והייתה לו רק עלילה אחת להראות.
אני לגמרי גם מבינה את התלונות על הפרוותיות (מלשון פרווה, לא בשרי ולא חלבי) של הסרט – הם לא ממש נלחמו זה עם זה, בוא נגיד – אבל האמת? לא ציפיתי שזה יקרה. ראיתי כבר מספיק סרטי מארוול כדי להבין שהם תמיד יהיו גרסה מרוככת מאוד של הקומיקס. ת'כלס, בין הסרט לבין אירועי הקומיקס הנושאים את שמו ("מלחמת האזרחים") אין כמעט ולא כלום, אז מי שציפה לראות את "מלחמת האזרחים" על המסך בוודאי התאכזב מאוד. אבל אני הבנתי בשלב די מוקדם שזה לא הולך לקרות, אז לא התאכזבתי.
וחייבת לציין כאן משהו: עד הסרט הזה, לא ראיתי בטוני וסטיב חברים. מערכת היחסים שלהם הייתה מבחינתי על משקל דומה לזה של עמיתים לעבודה – הם עובדים ביחד ומעריכים זה את זה באופן נוטר-טינה משהו, אבל הם לא ממש נהנים זה מחברתו של זה ולא מאוד אכפת להם אחד מהשני. אז כל הרעיון של קפטן אמריקה נגד איירון מן, שהוא כביכול קונפליקט מרכזי בסרט, נראה לי חלש. אבל הסרט הזה הצליח איכשהו היכן שהנוקמים 2 נכשל (שוב) – הוא גרם לי להאמין שהם באמת חברים. נראה שבאמת אכפת להם זה מזה. נראה שהם הצטערו לריב זה עם זה. טוני אשכרה דיבר אל סטיב כמו בן אדם. מדהים!
כל זה היה צריך להיות בנוקמים 2, לדעתי, וחבל שזה לא היה כך. אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, אני מניחה…
ת'כלס, הרגשתי שאני יכולה לראות עוד 5 שעות כאלו. היה להם המון מה להראות, אם היו עוד 5 שעות, היה יכול לצאת סרט טוב יותר, זו ההרגשה שלי. חבל שסרטי מיינסטרים לא יכולים להיות ארוכים כל כך…
האחים רוסו מתסכלים אותי
כמו חייל החורף זה סרט טוב. העלילה מעניינת עם חורים לא בולטים מדי, הדיאלוגים והדמויות כתובים היטב, האקשן מהוקצע (בד"כ, הסצינה של האלמנה השחורה בהתחלה הייתה איומה), הבדיחות היו משעשעות ונכנסו ברגעים הנכונים ולמרות שיש כאן יותר דמויות מאשר בסרטי הנוקמים זה עדיין היה בבירור סרט של קפטן אמריקה. האחים רוסו עושים הכל נכון באופן טכני ובסה"כ נהנתי אבל הם אף פעם לא מתעלים למשהו מדהים באמת שמוציא ממני וואו וכשמדובר בסרט שאמור להיות נקודה קריטית של ה-MCU ובהתחשב בכך שהם יהיו אחראים לשני הסרטים שיהוו את השיא של עשר שנים ו-18 סרטים זה מטריד.
לגמרי.
זה סרט מתוקתק ומהנה אבל שלושה ימים אחרי הצפייה בו כבר לא אכפת לי ממנו ואני אדיש כלפיו.
לבני כמה מיועד הסרט הזה?
אני אמא לשני ילדים. אחד בן 15 והשני בן 13. הם רוצים ללכת לסרט אבל אמרתי להם שמיועד בסרט ילדים (גיבורים בתחפושת/קומיקס/וכו'…). האם הסרט הזה מתאים גם לגילאים 13-15? או שמיועד לסרט לגיל צעיר יותר (קרי – ילדים בלבד)?
תודה.
מתאים בהחלט
(ל"ת)
בהקרנה שאני הייתי
לא היה לדעתי אפילו אדם אחד מתחת לגיל 16-17… הסרטים של מארוול, קלילים ככל שיהיו, פונים לכולם, גם למבוגרים.
הסרט מוגבל מגיל 12
כך שמתחת לגיל זה לא יאפשרו כניסה לאולם.
תלכו ולא תתאכזבו
בגלל העלילה, בגלל השנינויות, בגלל האקשן, בגלל ההומור.
העלילה מתקשרת עם המציאות, ועם הדמויות.
רק אל תצפו לקרב לחיים ולמוות בין הנוקמים. אל תשכחו שהם חברים שעברו כמה קרבות ביחד, ושמתחת לאגו הם יודעים להעריך אחד את השני.
בצפייה הראשונה התאכזבתי שהם לא נלח
עוד משהו שהאחים רוסו עושים כמו שצריך
וזה להכיר לנו דמויות חדשות כמו שצריך ! זה נכון גם לגבי חייל החורף שקיבל טיפול טוב בסרט הקודם וגם לגבי ספיידי והפנתר השחור שהסיפור של שתיהם השתלב כמו שצריך בעלילה (אם כי אפשר לדעת בדיוק באיזה שלב מארוול קיבלו את ספיידי). בלי שעות של סיפורי לאוריג'ין לא מעניינים, ובלי "עם כוח גדול …." מתומצת וכמו שצריך.
"עם כח גדול"
כן היה בסרט. ב"ספיידרמן המופלא" צחקתי על זה שהסרט מנסה נואשות לומר "עם כח גדול באה אחריות גדולה" בלי לומר את המילים המפורשות האלה; ספיידי ב"מלחמת האזרחים" עושה בדיוק את אותו הדבר – אבל הוא מנסח את זה טוב.
לא קורא קומיקס אז אולי אני ממש טועה
אבל בוודאות אני זוכר מהסדרה של ספיידרמן משנות התשעים שהסיפור הזה מופיע, בדיוק כמו בסרט של ריימי עם ההיאבקות והכול. ספיידרמן יוצא שם עוד יותר שמוק מבסרט למען האמת. ואני כמעט בטוח שבן כן אומר שם את המשפט. אז אולי בקומיקס המקורי זה לא היה כך בדיוק, אבל נראה שעד שנות התשעים זה היה הסיפור כמו שרוב האנשים המעורבים מכירים אותו.
ובונוס! הקטע המדובר
https://www.youtube.com/watch?v=OQJi0Mcq-LE
חלילה;
לא חשבתי לרגע שאת משקרת. פשוט אני אישית זכרתי את זה ממש טוב מהילדות שלי ומאוד אהבתי את הסדרה הזו. ובקשר להאם הסדרה זכתה להצלחה או לא בזה את כן טועה. מתוך ויקיפדיה:
Spider-Man was one of the most popular TV series on Fox Kids, ranking with the programming block's other hit shows such as X-Men, Power Rangers and Batman: The Animated Series[citation needed]. Its ultimate cancellation after 65 episodes was not due to ratings trouble, but due to disagreements between executive producer Avi Arad and network head Margaret Loesch[citation needed].
Even after the series ended, it still had an impact on the entertainment industry, boosting sales of myriad Spider-Man merchandise and popularity[citation needed]. The show was named the 84th best animated series by IGN.[6]
בכל מקרה הסיפור של דוד בן וההאיבקות כן קרה (נכון?) גם במקור, הוויכוח פה הוא רק על המקום של המשפט. וזה גם חשוב.
כן, יש אפילו המשך לסיפור ההאבקות
חפש קראשר הוגאן
http://marvel.com/universe/Hogan,_Crusher
אני לא מבינה למה אתה ממשיך לטעון לויכוח על מקום המשפט כשהבאתי לך קישור לפאנל המקורי. אתה טוען שזייפתי אותו?
מה
(ל"ת)
לא צופה אדוק של מארוול ובכל זאת מאוד נהניתי
ראיתי חלק קטן מאוד מהסרטים הקודמים (איירון מן 1 + 2, הנוקמים, הסדרה ג׳סיקה ג׳ונס אם זה נחשב). יותר מזה, את הנוקמים בכלל לא אהבתי, אם כי לא ראיתי בקולנוע. הקרבות היו מצועצעים מדי ועומס הבדיחות הכביד עליי.
לעומת זאת, את הסרט הזה מאוד אהבתי. ראיתי עם חבר שזרק משפט או שניים כל פעם שהייתה איזו דמות שהייתי צריך לדעת עליה משהו אבל זה לא פגם משמעותית בחוויית הצפייה.
אני חושב שהיה פה שילוב של אקשן נפלא, דמויות טובות ועלילה סבירה ביותר. באמת קשה להגיד מי צודק במאבק (לדעתי מילה מתאימה יותר לעצימות הקרבות בסרט).
עוד לא ראיתי, אבל מתעסקים כאן כמעט רק בשאלה
'האם הסרט הוא טוב-לא-טוב ביחס לסרט או ביחס לפרק בסדרת טלויזיה, לא קבלתי רושם שהפרט הזה הרס את החוויה לצופים, בכל מקרה *מבחוץ* זה נראה ממש מוזר ושולי. רק אומר.
כן, הביקורת הזו מוזרה בעיני
כלומר, התשובה היחידה שאני מוצאת פה ל"איך הסרט יכל להיות יותר משמעותי" שכביכול מפריע כל כך למבקרים פה היא "הם יכלו להרוג מישהו".
כאחת שקוראת אירועי קומיקס כבר שנים, אני יכולה לומר שהתשובה הזו היא הכי שגויה שאפשר לדמין. הדבר האחרון שאתם רוצים בסרטי קומיקס הוא שהם ישתמשו בדלת המסתובבת של מוות הקומיקס ככלי מרכזי בעלילה. היה פה איזה מישהו שאמר לי בדיון פה שההמשכיות גורמת לאנשים לא לקרוא קומיקסים. זו טעות. חוסר המשקל של דברים כמו מוות לעומת זאת משפיעים חזק בהרבה על המכירות.
יכול להיות, להרוג ספציפית - לא יודע...
בכל מקרה, התחושה שאני קיבלתי, זה שהעמוד כאן נהפך לקונטרה כנגד הביקורות המהללות המוקדמות בכלל, ועגבניות בפרט.
בינתיים אני אצטרך לבלוע הכל עד הצפיה. שיהיה.
זה חשוב
ברשת אנשים מזילים כל כך הרבה ריר על הסרט הזה שזה נשמע כאילו זה האירוע הקולנועי של העשור. אבל בכנות נראה שאנשים כל כך מתרגשים מזה שהדמויות שהם גדלו עליהן על המסך ועושות דברים מגניבים שלא מאוד מפריע להם הדברים האלה. אבל לבנאדם הממוצע שהוא לא מעריץ קומיקס מושבע זה עלול להפריע ואנשים שוכחים את זה מרוב התרגשות.
אבל זה לא רק חובבי קומיקס מושבעים
הסרט עומד נכון לעכשיו על 94% העגבניות (בטח ירד לכיוון ה85-90 עם היציאה בארה"ב) ורוב הביקורות החיוביות באמת חיוביות, הוא עומד שם על ציון ממוצע של 8/10 שזה לדעתי אחד הציונים הגבוהים לסרט של מארוול (ובכללי זה ציון באמת טוב). הוא הספיק לעלות ל8.6 בימד"ב אחרי שהוא התחיל נמוך עם 8.1 כי כל מעריצי DC רצו לדרג אותו 1 עוד לפני הבכורה.
הוא לא סרט נטול פגמים, ממש לא, ולדעתי יש לו פגמים רציניים יותר מאשר זה שהוא דורש הכנת שיעורי בית, אבל הנקודה התחתונה היא שהם הקהל הפחות קומיקסי נהנה ממנו, לפחות ככה זה נראה כרגע.
בכללי,
יום אחד אני אבין איך להרוג דמות נחשב לכזה מהלך מבריק, מפתיע ואפל כשבעצם מדובר במהלך צפוי שיוצרים הולכים עליו כי הוא הדרך הכי קלה ובנאלית ליצור דרמה.
אני אסביר לך מה הבעיה עם היקום הקולנועי של מארוול.
מארוול בנו את הדמויות – המקורקעות גם ככה – בצורה שהופכת אותן לדמויות לא גדולות מהחיים. הרבה מדברים על כך שהם היו שמחים לראות סרט קצר על הנוקמים סביב שולחן מדברים על החיים. וקשה להביא את הממד הדרמטי והטראגי שלהן בלי להרוג אותן. במיוחד אחרי שעברו כבר 13 (!) סרטים.
אם את רוצה דוגמא, אז DC מחזיקים כבר בשני סרטים שעוסקים בקיום של סופרמן בלבד וההשפעות שלו על העולם שמסביבו. המשמעות של גורל, בחירה, כוח וחוסר כוח.
המון אנשים חושבים שהעובדה שהם בונים את הגיבורים שלהם בתור אלים זה הדרך שלהם לאבדון, אבל הם לא מבינים שזה רק יפתח מבחינתם אפשרויות לאינספור סיפורים. כמו שלקס לות'ר אמר בבאטמן נגד סופרמן – "הם הבסיס למיתוסים שלנו". הם תמיד שם ותמיד יהיו שם. השאלה מה יקרה סביבם.
מארוול בנקודה כרגע שהקונטקסט של הסיפורים שלהם הוא ישיר מדי. אנחנו קיבלנו אך ורק התעסקות בדמויות בקפטן אמריקה: מלחמת האזרחים, כי אין להם השפעה מעבר לזה, למרות שהסרט מנסה לבנות את זה, אבל לא מצליח. הם הורסים שדה תעופה קטן בגרמניה, אנחנו לא יודעים מה אזרחים חושבים עליהם, חצי מהם משתפים פעולה עם הממשל וחצי מהם במנוסה. זה לא סיפור שמחזיק בפני עצמו ובגלל זה המון אנשים מרגישים שהיה צריך יותר מזה כדי להפוך את זה לסרט שיחשב למאסטרפיס.
אבל זה מה שמבדיל בין מארבל לדי סי
די סי תמיד התעסקו ב"אלים". כל גיבור שלהם הוא למעשה שורת מחץ. אולימפוס. סופרמן הוא לא רק חייזר חזק, הוא "האיש שיכול לעשות הכל ובוחר לעשות תמיד את הדבר הנכון". באטמן הוא לא רק ויג'ילנטי, הוא "הבלש הטוב ביותר ביקום". וונדר וומן היא "האישה החזקה ביותר". פלאש הוא "האיש המהיר ביותר שחי". לפנס הירוק יש את "הנשק העוצמתי ביותר ביקום".
זה די סי. זה מה שדי סי עושים. וזה מה שהם מנסים בקולנוע. היו יכולים לנסות טוב יותר, אבל אסור שינסו משהו כמו מארבל.
ובאותה מידה, אסור שמארבל יעשו כמעשה די סי.
הדמויות של מארבל בנויות סביב כשלונות. סביב טרגדיות. סביב בעיות. פיטר פארקר היה שחצן ונקמן עד שהבין שצריך להשתמש ביכולת שלו לעזור. הענק הוא פריק שנוצר בטעות מדעית. אפילו גרוט החל את דרכו בסיפור אימה בו הוא נוחת על כדור הארץ ומחליט להשמיד תושבים. אירון מן שיכור, מכוח, מאובססיה ולפעמים מאלכוהול. קפטן אמריקה עקשן ולא מחובר למציאות. הם כולם אנשים. לא אלים. לא פרדיגמות. אנשים. הסיפור של מארבל כמעט תמיד סובב סביב דמות והכשל הגדול שלה. היא מראה לך את הכשל שוב ושוב רק כדי שברגע האחרון, הדמות תדע להתגבר על אותו כשלון. העושר של הדמויות של מארבל בנוי סביב העושר הגדול של כשלים שאפשר לחקור עוד ועוד.
נכון, אפשר לכתוב המון סיפורים על אלים, אבל יש גם אינספור סיפורים אפשר לכתוב על בני אדם.
וזו הבחירה של מארבל. מראשיתה ועד היום.
ואני חושבת שהקהל הרחב ממש אוהב את הבחירה הזו.
קורה בעין הדג בדיוק מה שקורה בקומיקס כבר עשרות שנים ואני רואה עשרות שנים. הקהל הרחב מעדיף משהו אחד והקהל ההיפסטרי מעדיף דוקא יצירות אחרות. שנים רבות שהיפסטרים מעדיפים את די סי ואילו הקהל ברובו קונה דווקא מארבל. זה נובע פשוט מהעדפה שונה לסוג הסיפורים לדעתי.
כל החלוקה הזו אינה המצאה של גיבורי העל
תמיד היה לך את הגיבורים סטייל ג'ון מקליין (בסרטים 1-3 בעיקר) או רמבו (במיוחד בסרט הראשון) שהינם מעל לכל בני אדם. מולם ניצבים הגיבורים שהם אלים או פרדיגמות כמו כל דמות שסטיבן סיגל שיחק אי פעם.
אני תמיד מצאתי את מת לחיות יותר מוצלח מסוגר חשבון. אני לא לבד.
לא לחלוטין זהה
כי מקליין הוא גיבור שחוטף ומדמם ופוחד ונלחץ, אבל אין לו פגם *מהותי* שחלק נכבד מהסרט עוסק במלחמה בו.
(רמבו 1 זה סיפור שונה לחלוטין, כמובן; אבל רמבו 1 הוא לא ממש סרט אקשן בכלל).
נכון
הנקודה השווה היא שמקליין הוא לגמרי "גיבור שהוא אדם" בעוד סטיבן סיגל בכל סרטיו הוא לגמרי "גיבור שהוא אל".
על זה אין ויכוח
(וזו גם ללא ספק הסיבה למה מקליין הוא פי מיליארד יותר מוצלח מכל דמות של סטיבן סיגל). אבל מה שקורה אצל מארבל הוא שיש לנו "אלים שהם בני אדם" (במובן זה שהם אמנם חזקים משמעותית יותר מכל אדם רגיל, אבל יש להם פגמים מהותיים).
כפי שאפשר לראות משמות המקומות-
הגיבורים של מארבל הם אנשים אמיתיים שחיים בערים אמיתיות – ניו יורק של ספיידרמן, וושינגטון של שילד, סיאול של אולטרון וכו' – המקומות המומצאים כמו לטבריה וסוקוביה הם המיעוט. הגיבורים של דיסי חיים בערים מומצאות שאפילו השם שלהן הוא ארכיטיפי – מטרופוליס "העיר", סמולוויל ה"עיירה הקטנה", סטאר סיטי וסטרלינג סיטי ונשיונל סיטי וגות'הם האפלה. הכל ישובים שנקראים בהתאם לאופי התושב הגיבור שלהם.
אבל הסיפורים הם לא באמת על היותם "אלים" או גדולים מהחיים, זה בדיוק העניין
אם הם היו מושלמים, לא היה סיפור.
אם לגרין לנטרן יש את הנשק החזק ביקום, איך זה שכל קומיקס לא נגמר בעמוד-שניים? כנ"ל לגבי מלוא פוטנציאל הכוחות של סופרמן, וונדרוומן, פלאש במיוחד.
אז צריך להמציא קריפטונייט ו/או יריבים ברמה של סופרמן, או להמציא גלולות superowers שהוא פיתח ונפלו לידיים אחרות, או לגרום לו לאבד את כוחו, או להוסיף לו כוח ששימוש בו הופך אותו לנטול כוחות למשך תקופה מוגבלת- כי כשהוא מושלם ובערך כל יכול, הוא פשוט לא מעניין.
לכן צריך את החולשה של גרין לנטרן לצהוב ופחד, קונפליקטים עם כוח רצון והשפעות של כל ספקטרום הצבעים בסדרה האחרונה, כולל השחור והלבן.
לכן צריך את הג'וקר, את court of owls וhush, שמנטרלים את הגאונות היהירה של באטמן במידת מה ודוחפים אותו לקצה.
למעשה, כשהן מוצגות בפועל כגדולות מהחיים זה מעניין לתקופה קצרה יחסית או מביך: למשל, כשבאטמן מסמן בעויתות, מתוך חוסר הכרה שם של מנתח מוח, או כשהוא מאמן את מוחו ליצור מעין מחיצת גיבוי למקרה שהוא יקרוס מנטלית ואז הוא משחזר את עצמו לאט לאט, או העובדה שהוא מחזיק מסטיק קריפטונייט והutility belt שלו היא סוג של כח על.
אז נשמע לי מוזר לבקר זאת, DC עושה את אותו הדבר, פשוט בטון שונה.
הסיפורים הם כן באמת על היותם "אלים" או גדולים מהחיים, זה בדיוק העניין
אלים זה לא אומר "שלמות" בכל מובן. אלים אומר "השיא". אלים אומר שאף אחד לא באמת יהיה חזק יותר מסופרמן. לא לאורך זמן. שאף אחד לא יהיה חכם יותר מבאטמן. שאף אחד לא יהיה מהיר יותר מהפלאש. אף פעם לא שמת לב איך הגיבורים של די סי הם "תקרות זכוכית" לגיבורים אחרים של די סי? יש מספר דו ספרתי של ספידסארים, אבל הפלאש הכי מהיר. יש אינספור דמויות חכמות, אבל לא יותר מבאטמן. וכולם, אבל כולם, יודעים שבסופו של דבר סופרמן יציל את היום. תראה את injustice, משחק שבו סופרמן הוא הרע וגם שם, בסופו של דבר, מחכים לסופרמן להציל את היום.
וכן, הדרך ליצר סיפור במצבים האלה היא להשתמש באמצעים עלילתיים זמניים. אלו לא הנורמה. אלו הדרכים לאתגר וליצור קונפליקט. האתגרים שאתה מתאר הם לא פנימיים של הגיבור. הם לא על מישהו שמתגבר על חולשתו. הם אתגרים חיצוניים.הם אתגרים שמתאימים לאלים. לא לבני אדם. באחד הסיפורים הקלאסיים של ספיידרמן האתגר המרכזי שלו היה להרים צינורות מתכת. זהיעבוד בסיפור של ספיידי אבל לא בסיפור על סופרמן. סופרמן צריך את דארקסייד אל של רוע. או הפכים של סופרמן עצמו כמו זוד או ביזארו או יצורים שמורכבים מקריפטונייט. הסיבה שלקס לותור הוא הנבל המרכזי של סופרמן הוא כי הוא מייצג בדיוק את ההתרסה של האדם מול האלים.
ואיני מבקרת שום דבר. אני מצביעה על ההבחנה בין מארבל לדי סי. אני מצביעה על הבסיס של הגיבורים ולמה מה שאתה מציע פשוט לא יתאים לסיפורים עליהם. הם לא אלים. הם בני אדם. והאתגרים שמענינים אותנו כשאנו קוראים עליהם הם אתגרים של בני אדם.
זו הייתה תגובה לדבריו של ChosenOne
לגבי ציור גיבורי DC כגדולים מהחיים/ אלים והאפשרויות האינסופיות שזה פותח בפניהם.
ובכן, להיות "השיא" הוא בדיוק מה שלא יאפשר המון סיפורים. כשאתה "הכי X " הstakes לא ממש בשמיים.
למרות שאיני מסכים בהכרח לגבי האתגרים החיצוניים, בני אדם מתמודדים איתם בצורה יומיומית. למעשה, כך התפתחנו.
ולמשל אתגר הצינורות בהחלט היה מתאים לעידן הgolden age, פשוט לא לאיטרציה המודרנית. אבל החליפי צינורות מתכת במקגאפין סופר-גדול-מסוכן-הורס עולמות תורן וזה כבר הופך לריאלי יותר. אז בעיניי, בסופו של דבר מאנישים את הדמויות, אחרת אין סיפור. ואם זה קורה כ"כ הרבה, כמה אותן דמויות באמת גדולות מהחיים? זה פשוט איך שאנשים בקומיקס תופשים אותם.
מעשית, זה הפוך
כשאתה "השיא" הstakes חייבים להיות בשמיים, אחרת אין לך אתגר.
קח לדוגמה את באטמן, הוא הבלש הטוב ביותר. הוא מעשית מומחה הלחימה בפשע המוכשר ביותר בכל סיפורי הדמיון ואחרי 75 שנה, מה ההצלחה שלו? גותהאם עדיין גיהנום עם שמים אדומים ופשע מכה בעיר בכל פינה. גותהאם חייבת להיות אתגר שכזה כי אחרת אין לך סיפור.
ספיידרמן לא צריך את גותהאם המאימת כדי להצדיק קיומם של מאפיונרים ושודדי בנקם. הוא פשוט אדם בודד עם מגבלות אנושיות, אז בעוד הסיפורים "דומים" התבנית שהם יצוקים לתוכה שונה. ועל התבנית התלונה פה. לא על הסיפור.
ובאותה צורה שניתן להחליף את הצינורות במשהו גדול ומשמעותי יותר, אבל זו לגמרי החלפה של התבנית. סיפור של ספיידרמן מתעסק בו מרים צינורות כי אם לא יעשה את זה, דודה מאי לא תקבל את התרופות שלה. וכולנו נכעס אם יקרה משהו למריסה טומיי. סיפור של סופרמן לא יכול להתעסק בזה. הוא יתעסק בו מרים פלנטה ביד אחד והודף את דארקסייד בשניה. כי זה האתגר שראוי לאל. מבחינת סופרמן, האתגר הוא חיצוני ולכן נראה בומבסטי יותר. מבחינת ספיידרמן, כל האתגר רשום בכתוביות הקטנות של דיאלוג שאומרות כמה שהוא לא יכול להרים את המכשירים. וכמה שיסבול אם יכשל שוב. והנה… רגעעע… הוא הצליח!
כן, נכון, הכל דמיוני ואין סיבה אמיתית למסגר גיבורים מסוימים ככה ואחרים אחרת. אבל מעשית, כך הם מוסגרו עשרות שנים. ומשום כך, אלו הסיפורים שהם מצטיינים בהם. אלו קוי העלילה הנפרדים של כל אחד מהחברות. אלו הנבלים המצטיינים בכל אחד מהחברות ואלו הגיבורים שבלטו בכל אחת מהם. זו הסיבה שאין לך סופרמן מוצלח במארבל. לא כי הם לא ניסו. ניסו מלא. אבל סופרמן פשוט לא עובד ביקום שמושתת כולו על מגבלות.
התכוונתי לstakes עבורי כקורא, לא עבור הדמות.
זה נכון כמעט עבור כל דמות בקומיקס, אבל אחרי שמוכיחים לי שדמות מסוגלת לעשות משהו כמעט מגוחך, קצת קשה להתעלם מהעובדה שפתאום היא בוחרת שלא להשתמש בכך באופן רציף וקשה לי לקבל שהפעם היא באמת בסכנה, כי X.
ואם את מתכוונת למקביל של סופרמן מבחינת כוחות, sentry הוא דמות הרבה יותר מעניינת עבורי. הוא בערך סופרמן אבל אגורופוב ומלא חרדות. אם הוא בוחר לפעול כsenrty, החצי השני בדמות הvoid מופיע גם, אז יש מחיר להירואיזם.
אוקיי, קיבלתי ואני מסכים.
מארוול לא מציגה דמות סופרמן באופן בו הוא משולב בDC.
(אגב, לא פיארתי את סנטרי, פשוט ציינתי שהוא מעניין יותר בעיניי כדמות.)
ואני מסכים חלקית לגבי story over continuity, אאל"ט בשנה שעברה DC הכריזה על המודל הזה, אחרי convergance. חלק מהסיפורים המעולים שקראתי בDC היו elseworlds, אבל כשזה הכלל ולא היוצא מן הכלל זה פוגע בעיניי בהנאה של היכרות עם הדמות, כי זו לא באמת אותה דמות.
חייב להגיב
היי..
חייב לתת תגובה על מה שרשמת בעיקר בהתחלה על שם הסרט..
אז בטח כמו שאתה יודע הסרט מקורו מהקומיקס..
וע"פ הקומיקס כל העלילה מתרחשת תחת קפטן אמריקה זאת סגה שלמה של קפטן אמריקה שנקראת מלחמת האזרחים ויש לה בערך 20 חוברות, אולי יותר, אני לא בטוח, שמנהלת את כל העלילה שמתרחשת בסרט הזה וכמובן שלפי הקומיקס אין 12 גיבורים יש יותר הרבה יותר…
עכשיו כמישהו אובקטיבי שבא לתת ביקורת על הסרט כסרט בכללי אני חושב שזה היה סרט נהדר קצב טוב, אקשן, קומי, מעניין, בקיצור אחלה בידור לשעתיים…
כמעריץ קומיקס יש לי הרבה ביקורת על הדמיות ועל העלילה אבל זה נעזוב…
אני חשוב שיצירת אומנות כשבא לספר סיפור עלייה להיות נאמנה למקור כמה שיותר כמו מחזה שנכתב על ספר כמו הצגה שנכתבה על סיפור אמיתי כמו סרט שמבוסס על אירועים הסטורים ברור שאי אפשר להיות מדיוק אבל שתהיה נאמנה למקור… ואני חושב שכסדרה היקום הקלונועי של מארוול הם צלחו בזה בגדול…
תמיד היו כאלו שלא יאהבו ויגדו זה סדרה ארוכה וצריך לראות הכל… אבל אמנות כאמנות חייבת להיות לכאן ולכאן וחייבת להיות בה חילוקי דעות וכאלה..
בסופו של דבר זה עניין של טעם…
זהו היית חייב להגיב לך על המה שרשמת על שם הסרט וכל זה…
ואני חושב שצריך לבקר את הסרט כסרט… בלי שום קשר לקומיקס … זה המעריצים יעשו ועושים בגדול…
אבל כסרט תבקר אותו כדעתך על הסרט עלילה מהלך אקשן דרמה קומדיה כמו שמבקרים כל סרט אחר ולא כסרט קומיקס.. זאת דעתי בכל אופן
ערב נעים…..
לדעתי פפושדו וקשלס יכולים להיות האחים רוסו של DC
אפילו שהם לא אחים :X
אם יתנו להם לביים סרט של DC ו-וורנר ממש יאהבו את זה אני מתערב שהם יהיו אלו שיביימו את אחד מסרטי "ליגת הצדק" הבאים אחרי שוורנר יעיפו את סניידר לכל הרוחות.
כן אני יודע שזו תחזית מוקדמת ומשוגעת אבל היי, זה יכול לקרות.
הידד! סרט נוקמים שלם ללא אף אזכור לתנוס!
או לאבני הנצח (למעט אולי משפט קטן של ויזן)
סצינת אחרי-הקרדיטים שלישית:
תאנוס: "אני עדיין בדרך! אופס, שכחתי את המפתחות".
יש אבני נצח, אין פותחן.
(ל"ת)
לא.
למילה יש משמעות כפולה – אחת של נשף בבית ספר (והספיידי החדש יתמקד על חייו בבית הספר) והשנייה היא שהדמות חוזרת למארוול. זה שהמילה הופיעה בסרט זה סתם צירוף מקרים לא קשור.
וכמובן, זה גם שם של קומיקס ספיידרמן קלאסי
הראשון בו הוא משתמש בחליפה השחורה (על פני כדור הארץ).
עזבו אתכם משטויות פיזיקליות.
הסצנה עם המסוק הייתה הסצנה הכי קורעת בסרט (עד כדי כך שצחקתי בקול רם ואנשים תקעו בי מבטים מודאגים). בסדר, הבנו שכריס אוונס שם טי שרט קצרה כדי להשוויץ קצת במנוי למכון, אבל הרגע שהוא שינה תנופה כדי להראות שריר יד קדמי קרע אותי מצחוק. לפחות האימונים במכון לא היו לחינם.
סוג של ספוילר למעלה (לא משהו רציני)
(ל"ת)
גם אותי זה שעשע
בכנס "עולמות" הייתי בהרצאה על מגדר בסרטי מארוול, ובין השאר הראו שם דוגמאות משעשעות להחפצה אקראית של גיבוריה, ספציפית כאלה בשם כריס (לשמחתן של הנשים בקהל), כמו קטע קצר מ"ת'ור" בו רואים את המסוורת' מסתובב בלי חולצה, בלי סיבה ממשית, וכמה שניות אחר כך פשוט עוברים סצינה. נכון שבסרט הזה זה היה קצת יותר קשור לעלילה, אבל נזכרתי בזה בזמן שהמצלמה השתהתה על שרירי הזרועות של אוונס. אחרי הסרט ידידה שראתה איתי אמרה שהיא תהפוך את זה לתמונת רקע החדשה במחשב שלה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
.
אגב החפצה גברית מתרחשת הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב בהוליווד.
זה נכון שהיא פחות בוטה מההחפצה הנשית שיש (ומספיק לראות סרט "רובטריקים" או "מהיר ועצבני" בשביל להבין על מה אני מדבר) אבל היא עדיין קיימת ולא מדברים עליה הרבה.
היא קוראת הרבה מאז סרטי "דמדומים"
זה לא שלא היה החפצה של גברים לפני זה אבל זה לא היה בכמות משמעותית. אלו אבל היו סרטי "דמדומים" שגרמו להוליווד להבין כמה כוח קופתי יש לנשים שרוצות לראות גברים חסונים, ובגלל שהאמנות משפיעה על המציאות העניין הזה גם העלה מאוד את מה שנחשב אידאל היופי הגברי. ראיתי איך זה משפיע על אנשים סביבי שזה גרם להם יותר ללכת לחדר כושר, ולטפח את עצמם. ולדעתי העניין הזה רק ילך ויתחזק עוד יותר עם השנים.
השאלה היא אם זה דבר טוב
זאת אומרת, במקום שהחברה תדרוש מנשים פחות אנחנו מתחילים לבקש מהגברים יותר כך שבסוף יצא מצב בו כולם ירגישו מחויבים לאידאל יופי קיצוני.
טוב זה עניין יחסי.
בסופו של דבר האידיאלי זה זה שבהוליווד ילהקו שחקנים שנראים כמו אנשים רגילים שפוגשים ברחוב כלומר אנשים יפים, אנשים לא נאים במיוחד, שמנים, רזים, גבוהים, נמוכים, לבנים, שחורים וכו'. אני לא חושב שאפשר לקרוא למשהו שגורם לאנשים להיות מחויבת לאידיאל יופי כלשהו דבר טוב. בכל מקרה התופעה הזאת תמיד הייתה בהוליווד באיזשהו אופן ואולי היא התגברה בשנים האחרונות אבל אני בספק אם זה בגלל "דמדומים".
אני לא מדבר על מה קורה בהוליווד
אני מדבר על איך מה שקורה בהוליווד משפיע עלינו ושאר העולם.
וכן, אני שמתי לב לשינוי ליחס של גברים לטיפוח האישי שלהם לפני ואחרי תופעת "דמדומים" ובהחלט היתה לה השפעה בקנה מידה די גדול.
אני העברתי את ההרצאה הזאת!
וכשהלכתי לראות את סיביל וור אז בסוף הסרט ניגשה אליי מישהי כדי להגיד לי שהיא הייתה בהרצאה שלי ושהיא כל הסרט חשבה על הדברים שדיברתי עליהם שם, ואני הייתי כזה – "את מדברת על סצנת המסוק, נכון?"
![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אה-הא, ידעתי! תוך כדי ההרצאה חשבתי לעצמי שזו חייבת להיות את
לאחרונה התברר לי במקרה שאחד הגיסים שלך חבר טוב שלי כבר שנים רבות, כי הוא שאל אותי אם הייתי בהרצאה שלך. עניתי שכן, ואמרתי לו שלדעתי אני מכירה את האישיות הווירטואלית שלך מ"עין הדג" והוא טען שלא ואני כנראה מתבלבלת עם מישהי אחרת (אני מניחה שהוא פשוט לא מודע).
הייתה הרצאה טובה ומעניינת אם כי לא הסכמתי עם כל הנקודות, וצרם לי שלא פעם עלתה תחושה של הצגת הדברים כעובדות במקום כפרשנות אישית, כמו גם הכפפת דוגמאות שלא ממש התאימו לתאוריה ("אנט מן" ממש צרם לי, אבל כבר ניהלנו את הדיון הזה).
גם אני חשבתי על ההרצאה כשצפיתי בסצינה (וחייכתי לעצמי![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
), אבל היי, גיבור על או לא גיבור על? צבא ארה"ב שדרג אותו לסופר-חייל, השחקן קרע את עצמו בחדר כושר… אם לא נראה תוצאות בשטח כאילו לא עשינו כלום. ![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
מחזקת כל מה שכתבת לגבי רוברט דאוני ג'וניור
בכלל הדיאלוג בינו לבין פיטר פארקר הוא כנראה הסצינה האהובה עלי בסרט.
אתה מדבר מתוך ניסיון עשיר
?
(ל"ת)
אוקיי, וואו
כרגע שכנעת אותי שהסרט הזה יותר מושקע משחשבתי.
קרב! קרב! קרב!
בעת הצפייה בקרבות הנוקמים vs הנוקמים, איבדתי עד מהרה את חוש הכיוון שלי לגבי באיזה צד אני מצדד. ומצאתי עצמי מריע לשני הצדדים בסגנון סטן אופייני.
למי איכפת מי נלחם כל עוד הקרב כל כך מגניב.
https://youtu.be/z1oz3-Qe4ss
עוד לא צפיתי בסרט, וגם לא קראתי את התגובות.
אבל הפסקה האחרונה תפסה אותי. אפשר רגע לדבר על טלוויזיה, אפרופו "משחקי הכס"?
אז פעם טלוויזיה היתה כמו אוסף של סיפורים קצרים. פרקי Stand alone למכביר, מדי פעם משהו אחר. כמו סרטי ג'יימס בונד שרד הזכיר. היום הטלוויזיה הולכת למקום של רומן, עם עלילה מתמשכת ופרקים שאי אפשר להבין אותם אם צופים בהם בצורה מזדמנת. ועכשיו גם הקולנוע של מארוול מראה לנו דוגמה כזו.
עם כל החיבה והעניין בקונספט הסדרות החדשות שמספרות סיפור הדוק ומתמשך, פתאום אני מתגעגע לסדרות הישנות שיש בהן סיפורים בודדים ומעניינים, ולא כאלה עם סיפור ענק שבולע את הסיפורים הקטנים, אם בכלל קיימים. סדרה שיש בה הרבה סיפורים מעניינים במקום סיפור אחד.
עוד אי אפשר לומר את זה על הקולנוע, כי אנחנו רק עם דוגמה אחת כמו מארוול (סטארוורז מאחוריהם, אבל עוד יש זמן). אבל זה חומר מעניין למחשבה.
זה כנראה כי הפורמט הזה הגיע למיצוי כרגע
סדרות אפיזודיות (דרמות משטרה/ בי"ח/ כבאים/ עו"ד/ הכנס מקצוע אחר) וכן קומדיות כאלו מציפות את הרשתות כל הזמן. אפילו סדרות אקשן אפיזודיות קיימות.
העניין הוא שאחרי שיצאו כ"כ הרבה מהן, הפורמט נשחק והכל מרגיש בערך אותו דבר, עם שינוי בקאסט.
זה לא שהסדרות הנ"ל לא קיימות כעת, יש מהן בשפע. אתה פשוט לא שם לב לקיומן כי התרגלת אליהן וחלק מהן מבוטלות בשל נתוני רייטינג ממוצעים ומטה.
ההפקות האיכותיות שתופשות את מרכז השיח כרגע הן סדרות בהן ההמשכיות קריטית, ולדעתי לא בכדי. קשה הרבה יותר ליצור קשר עמוק עם הצופה ב5 דקות ברוטו של עלילה שזורה כשאת חלק הארי בכל פרק תופש קונפליקט חד פעמי שנפתר בכחצי שעה.
אז הכל מחזורי. כשסדרות כאלו יישחקו, אולי הפוקוס ישוב לפורמט האפיזודי, אבל עד אז אני חושב שאנחנו רק מרוויחים.
לא מסכימה
סדרות אפיזודיות יכולות להיות טובות וגרועות, בדיוק כמו שסדרות מתמשכות יכולות להיות טובות וגרועות.
גם היום יש סדרות אפיזודיות טובות (האישה הטובה היא סדרה שבאופן עקרוני היא אפיזודית – אתה יכול לראות פרק באופן בלתי תלוי ותהיה לו עלילה משפטית מעניין בפני עצמו)
הסדרות האפיזודיאלית שלא שמים לב אליהן הן שבלוניות, בדיוק כמו שיש סדרות מתמשכות שלא שמים לב אליהן כי גם הן די שבלוניות (מי אמר ג'יין הבתולה ולא קיבל?)
הסיבה שיש הרבה סדרות אפיזודיות זה פשוט כי יותר קל לעשות אותן. הרבה יותר קל לחשוב על עלילה לפרק מאשר לחשוב מראש על עלילה לעונה, או אפילו לכמה עונות. אבל גם את זה אפשר לעשות טוב או רע.
'סדרה אפיזודית' זה פרדוקס כמעט
יש להבחין בין סדרות שהפרק הקודם הוא הכרחי בשביל ההבנה של ההמשך (נמלטים, 24) לבין סדרות שמספקות עלילה קוהרנטית פר פרק, אבל ישנו קו עלילה שמקשר בין כל הפרקים – שזה בעצם כמעט כל הסדרות שמשודרות…ובפרט סדרות 'פעולה' (סוכני שילד, ניקיטה, צווארון לבן)
זו הרי הכוונה בעשיית סדרות מלכתחילה, שיהיה לפחות קו עלילה…אפילו סדרות קומיות וסיטקומים למיניהם משתמשים בקווי עלילה שבלעדיהם הנאת הצפיה נפגמת (ז"א אם סתם ככה נקפוץ לאיזה פרק פרטני)
יוצאת מן הכלל היא 'אבודים', שכל פרק הוא הכרחי כדי לא להבין מה היה בכל הפרקים הקודמים…
אני מסכים, פשוט אמרתי ש
יש כ"כ הרבה מהן שדי קשה לחדש.
בשלב מסוים, צריך טוויסט ייחודי מאוד כדי למשוך עניין כשיש מילולית עשרות סדרות עם קונספט זהה כמעט לחלוטין ועשורים בהן הן משודרות. אני זכרתי כ10, אך גיגלתי "legal drama tv series" ורק התוצאות עם התמונות בראש העמוד הניבו 50(!) סדרות, כשיש כאלו שאני זוכר ולא הופיעו, וזה לא כולל קומדיות.
עבורי, זה בולט במיוחד בדרמות פשע/ משטרה/ פעולה. כן, רמת המשחק משפיעה ואני מוכן לצפות כשיש לי זמן אבל נדירות הסדרות שמושכות אותי לחלוטין בפורמט הזה. פשוט ראיתי יותר מדי מהן.
כמובן שיש בכל תת ז'אנר סדרות טובות יותר ופחות, מעולות וגרועות, אבל קשה משמעותית לחדש בז'אנר עם תבנית כ"כ קבועה.כשיש מאחוריך עשורים של חומר הדש בנושאים הללו, לעיתים עד זרא.
סדרה עם עלילה "רציפה" יכולה להרשות לעצמה חופש גדול יותר, יש לה יותר אופציות. כדי שסדרה "אפיזודית" תתפוש תשומת לב היא צריכה להיות משהו מיוחד ברמה אחרת. קשה מאוד לבדל את הסדרה שלך מכל השאר, במיוחד כשרמת ההפקה עלתה באופן כללי ויש משחק סביר ומעלה ברבות מהן. אז כשהשוק כה רווי והפורמט מגביל יחסית, הגיוני בעיניי שסדרות אחרות תופשות את מרכז תשומת הלב.
נכון, אבל גם לסדרה מתמשכת
יש המווווון ערוצים אמריקאים שצריך למלא אותם בהמווון סדרות, ויש המון סדרות שהן לא טובות.
אפיזודיאליות או לא אפיזודיאליות.
ההבדל היחיד הוא שכדי לבנות סדרה לא אפיזודיאלית צריך רעיון מאוד חזק די לעבור את שלב הפיילוט. בסדרה אפיזודיאלית – מספיקות דמויות מע