קזינו רויאל

במקור: Casino Royale
במאי: מרטין קמפבל
תסריט: ניל פורוויס, רוברט ווייד, פול האגיס
על פי ספרו של איאן פלמינג
שחקנים: דניאל קרייג, אוה גרין, ג'ודי דנץ', מאדס מיקלסן, ג'יאנקרלו ג'יאניני

העולם משתנה, אבל ג'יימס בונד לא. כבר 44 שנים שכל הסרטים בסדרת ג'יימס בונד, כל אחד מה-20, מתחיל בדיוק באותה צורה: עיגול לבן נע משמאל לימין, והופך למבט דרך קנה אקדח שעוקב אחרי איש לבוש טוקסידו הצועד מימין לשמאל. בום, והמסך מתמלא בדם. ואז יש סצינת פתיחה עם הרבה אקשן, שיר פתיחה, M, Q, בונד, ג'יימס בונד, שתיים נקודה ארבע סצינות התעלסות באהבים ושלום על ישראל.

כולם, חוץ מ'קזינו רויאל'. בסרט הזה אין עיגולים לבנים, מה שמציב אותו במשבר זהות: אילו לזבוב היו רגליים של צפרדע, האם הוא עדיין היה זבוב? סרט של בונד שלא מתחיל בנעימת ג'יימס בונד – האם הוא עדיין סרט של בונד?

אם זה הסרט הראשון שראיתם בסדרה, או אם אין לכם שום סנטימנטים לשם ג'יימס בונד, שאלות הזהות האלה לא צריכות להטריד אתכם בכלל. לגביכם, 'קזינו רויאל' הוא פשוט סרט אקשן מצוין. הוא עוסק בסוכן חשאי בריטי עם פנים מעוכות קצת ועיניים בצבע כחול מימי עד דגי, שזה עתה קיבל רשיון להרוג. הסוכן ההוא, ששמו ג'יימס, מפשל כבר במשימה הראשונה שלו אחרי הקידום, ומעורר את זעמה הבריטי והמנומס של הבוסית שלו, המכונה M (ג'ודי דנץ'). כמו כל M אוהבת אך קשוחה, היא לא מהססת לנזוף בו ולהעניש אותו. ג'יימס יוצא לבהאמה בלי ארוחת ערב כדי לחשוב על מה שעשה, אבל גם שם הוא לא מפסיק לרגע לסכון בחשאיות. כל זה – ברבע השעה הראשונה של הסרט. בהמשך הסרט מאט, כשאנחנו מגיעים למנה העיקרית: בתור שחקן הפוקר הטוב ביותר בסוכנות, ג'יימס נשלח למשחק פוקר על סכומים גבוהים מאוד. משימתו: לנצח, ובכך למנוע מהכסף להגיע לידיו הבהחלט לא נכונות של לה-שיפר (מאדס מיקלסן) – בנקאי שמספק משכנתאות בתנאים נוחים ל"לוחמי חופש" למיניהם מסביב לעולם. כדי להשגיח על הכסף, מצו?ותת לג'יימס רואת החשבון השווה ביותר בהיסטוריה (אוה גרין), והעניינים מתחממים בגזרת עין הדג.

עכשיו, אם אתם מכירים את ג'יימס בונד לא מהיום, בתיאור העלילה הזה בוודאי חסרים לכם כמה דברים חשובים. קודם כל, אין כאן נבל גאון שרוצה להשתלט על העולם מתוך מערה בלב הר געש שנמצא על גבו של כריש ענק עם קרני לייזר. חוץ מזה, איפה Q? איפה הגאדג'טים, לכל הרוחות? איפה ה"בונד. ג'יימס בונד"? איפה מאניפני? איפה האסטון מרטין? אה, הנה היא. לא חשוב. אבל איפה הבחורות הערומות בשיר הפתיחה? בשביל מה אנחנו הולכים לסרט של ג'יימס בונד, תגידו?!

אז כן, בונד החדש שונה מהקודמים. בסרט הקודם בסדרה, 'למות ביום אחר', כבר היו רמזים לכך שבונד לא תמיד נראה מטופח, שאם הוא לא מתגלח גדל לו זקן, ושאם צובטים אותו, הוא עלול להצטבט – אבל רובו הגדול של הסרט היה זהה פחות או יותר לכל אלה שלפניו. לא כאן. מפיקי 'קזינו רויאל' לקחו סיכון משמעותי, כשהפכו אותו לסרט הכי לא ג'יימס בונדי מכל סרטי הסדרה עד עכשיו. לי, אישית, זה לא מפריע, אבל אני מעולם לא הייתי מעריץ גדול של ג'יימס בונד. אחרי 20 סרטים, הדמות המלוקקת שלו נהייתה משעממת, והסרטים הפכו לרצף של סצינות אקשן – טובות, יש להודות – שהקשר בין אחת מהן לשניה שולי.

האקשן, אין מה להגיד, עדיין טוב. הסצינה שמגיעה דקות אחרי הפתיחה, בה בונד רודף אחרי רשע זוטר (סבסטיאן פוקאן, אחד ממייסדי ספורט ה"פארקור") על פני גגות, קירות, תקרות ומנופי מדגסקר, היא אחד המרדפים הכי מדהימים מאז ווייל אי. קויוטי ורוד ראנר. גם מכוניות שעושות מספר מרשים של התהפכויות באוויר יש כאן. בתחום הבנות, אוה גרין מתבררת כמישהי שהיא לא רק מרהיבת עין, אלא גם מפגינה משחק טוב בכמה עשרות ליגות ממה שנדרש בדרך כלל משחקניות בתפקיד בעל התואר המשפיל "נערת בונד". ובונד החדש עצמו, דניאל קרייג, די קול. שלא כמו קודמיו, הוא באמת נראה כמו בנאדם שיורה קודם ומגהץ את הטוקסידו אחר כך.

הרעיון בבונד החדש היה לעשות לסדרה ריסטרט, מין "בונד מתחיל" ("סלחי לי, מה השעה? אני בונד. ג'יימס בונד.") – להסביר איך בונד הפך לזה שאנחנו מכירים מהסרטים הקודמים. כמה מהרגעים המשעשעים (והחכמים) ביותר בסרט הם אלה שבהם הוא צובר לאיטו את השטיקים שיהפכו בהמשך לסמלים שלו – למשל, סדרת המשקאות שהוא מזמין לאורך הסרט. אבל ככלל, הניסיון להסביר את דמותו של בונד ולתת לו רקע באמצעות הסרט לא מוצלח במיוחד. אם כבר חוזרים להתחלה, למה לא ללכת עד הסוף ולחזור באמת להתחלה? למשל, איפה בונד נולד, מי היו ההורים שלו, מתי הוא הצטרף לשירות החשאי, ולמה? הסרט לא עונה על שום דבר מכל אלה. גם כן פריקוול.
חוץ מזה, אם תנסו למקם את הסרט בציר זמן כלשהו ביחס לסרטים הקודמים, לא תקבלו שום דבר חוץ מכאב ראש. בונד, שמסתובב ברחבי העולם ומסכל תכניות זדוניות להשתלטות עליו עוד משנת 1962, הוא עכשיו סוכן מתחיל; אבל השנה היא בלי ספק 2000 ומשהו, ויעידו על כך עשרות הפלאפונים שמפוזרים בסרט ומספקים פרסומת סמויה לחברה זו או אחרת. ואם הסרט מתרחש בעולם שונה מכל סרטי בונד האחרים, מה עושה כאן ג'ודי דנץ' בתפקיד M – אותה אחת שהיתה גם בסרטים האחרונים בסדרת בונד הותיק?

עד כאן ניתן לומר שזו התקטננות לא רלוונטית לסרט. אבל הבעיה האמיתית עם הבונד החדש מתעוררת במקומות בהם היוצרים החליטו ללכת רחוק מדי. אוקיי, הקטע הזה שדי במבט אחד של בונד כדי לגרום לעיניהן של נשים לדמוע ולבגדיהן לנשור הוא באמת קצת עתיק, ולא ממש מתאים לעידן הגבר החדש והאיידס. יכול להיות שבאמת לא יזיק לבונד להיכנס פעם לאיזו מערכת יחסים של יותר משעתיים. אבל מצד שני, זו לא סיבה להפוך אותו לסחבה. כאילו, רגיש רגיש, אבל יש גבול: בונד נאלץ לומר בסרט בעיניים דומעות דברים שבחיים, אבל בחיים לא הייתם שומעים מאף אחד מהבונדים הישנים. למשל, הוא פועה: "הורדת ממני את המגננות – אני עומד מולך בלי שריון, כולי חשוף אליך". עוד מעט הוא יתחיל לכתוב לי פה שירה ולבכות בסרטים.

יש אנשים שהולכים לסרטי בונד מאותה הסיבה שהם הולכים למקדונלד'ס: אין הפתעות, אתה יודע בדיוק מה תקבל. מה היה קורה אילו הייתם הולכים יום אחד למקדונלד'ס ומגלים שהרויאל-וצ'יפס הרגיל והמוכר הוחלף בקזינו רויאל – שמתברר כסטייק אנטרקוט עסיסי, עשוי מדיום-רייר, נוטף מיצים ומלווה בסלט ירוק קצוץ דק דק? יש כאלה שהיו מתלוננים ודורשים מיד את המנה שהם מכירים ואוהבים מזה 40 שנה, בלי לתת שום צ'אנס לסטייק. אבל לכל מי שאינו אדוק עד כדי כך, המנה החדשה עדיפה. זה לא מה שהכרנו, אבל זה טעים.