המלאכים של צ'ארלי

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 25 בנובמבר 2000Posted in: ביקורות

במאי: מק'G
תסריט: נו, באמת
שחקנים: דרו בארימור,
קמרון דיאז, לוסי ליו,
ביל מארי

לפני כמה חודשים כתבתי ביקורת על "משימה בלתי אפשרית 2". כתבתי שהסרט לא טוב כמו הטריילר שלו, כיוון שהוא נמשך שעתיים ולא שתי דקות. כתבתי ש"משימה בלתי אפשרית 2" הוא סרט אקשן קיצי טפשי אך מהנה. כתבתי ש"משימה 2" הוא סרט חדשני כיוון שסצינות האקשן קודם צולמו ורק אחר כך נתפרו לעלילה קלושה. כמה תמים הייתי! כמה צעיר וחסר ניסיון!
היום, כשאני בוגר, שקול וחכם יותר, ובעיקר אחרי שראיתי את "המלאכים של צ'ארלי" אני יודע ש"משימה בלתי אפשרית 2" הוא בעצם סרט אינטליגנטי, איטי וכבד ראש, והבנתי שאין שום צורך בעלילה בין סצינות אקשן ובעיקר, שבהחלט אפשרי – ואף רצוי – לעשות טריילרים שאורכם שעתיים.

"משימה בלתי אפשרית" הוא סרט קיץ. "המלאכים של צ'ארלי" הוא סרט קיץ בחזקה שלישית. מעולם לא היה סרט גאה כל כך בהיותו דבילי. מעולם לא הושקע כל כך הרבה בהפקה וכל כך מעט בעלילה (לא במודע, לפחות). מעולם לא היה טריילר ארוך כל כך. מכיוון שאני מעריץ מושבע של טריילרים, ובדרך כלל מעדיף אותם על סרטים, אין לי שום התנגדות לכך. הסוד ביצירת טריילר טוב, כידוע, הוא לקחת את כל קטעי השיא מהסרט ולדחוס אותם לתוך דקה באופן שיעורר את מירב האנרגיה הקינטית. בסרט עצמו, כמובן, בין הקטעים האלה חייבים להיות גם קטעים ארוכים יותר ופחות מעניינים, כדי ליצור התקדמות כלשהי של העלילה. ב"מלאכים של צ'ארלי" המחודש יש רק קטעי שיא, בלי שום ניסיון כמעט לחבר בינהם באמצעות עלילה כלשהי. הבמאי של הסרט, העונה לשם מק'G, הוא בעל חזון שאינו מתפשר, והוא הרשה להכניס לסרט רמזים לעלילה (של ג'יימס בונד זה או אחר) רק אם הם לא יפריעו לאקשן. מקג'י הוא (שלא במפתיע) במאי של קליפים ופרסומות (מהקרדיטים הידועים יותר שלו, כפי שהיו בוודאי מתורגמים לעברית: "הדרך" של להקת כדור-מהיר, ו"זבוב יפה (לבחור לבן)" של להקת "הצאצא"), ולכן מבין את מה שבמאי הדור הישן עוד לא קלט: עלילות הן עניין של המאה הקודמת.

יש ב"מלאכים של צ'ארלי" שלוש כוכבות שכל אחת מהן היתה יכולה להחזיק בקלות סרט אקשן שלם. המלאכיות מחליפות, בהערכה גסה, 7012 תלבושות עד ההפסקה, והפסקול מכיל מספיק שירים לאלבום משולש (ובאמת הגיע הזמן שמישהו ישתמש בפרודיג'י לסצינת בעיטות!). יש סצינות לחימה בלתי סבירות ומבדרות ביותר, יש פארודיות על המלאכיות המקוריות ועל "משימה בלתי אפשרית", ועל ההשפעות מ"המטריקס" אפשר לנהל דיון ממושך ("שלושת הצעדים שקמרון דיאז עושה באויר בדרך לפרצופו של האיש הרע ההוא הם בלי שום ספק ציטוט מבעיטת הסיום של קיאנו ריבס בסצינת הלובי, הלא תסכים?").

לכל אחת משלוש המלאכיות יש יכולות מיוחדות בתפקידה כסוכנת חשאית: קמרון דיאז היא בלונדינית ותנועות האגן שלה הן קטלניות עד לטווח של 60 מ', דרו בארימור היא חמודה וג'ינג'ית ומומחית לפצצות, ולינג היא סינית. לא, רגע, זאת היא שמומחית לפצצות. אז קמרון דיאז היא הקרטאיסטית ודרו היא הסינית? לא, זה לא יכול להיות. אולי ביל מארי הוא החכמה? הוא גם משתתף בסרט למשך כ-62 שניות (התחת של דיאז היה יותר מצחיק). בקיצור, חוץ מהנטיה שלהן לצחקוקים מעצבנים, הבנות שאקליות רציניות.

הסרט מעורר בעיה רצינית של חלוקת תשומת לב. בכל סרט אחר שבו מופיעה קמרון דיאז הייתי מתעלם מכל שאר הסרט ומקדיש את כל תשומת ליבי לבחינה מדוקדקת של התופעה בכללותה וכמה אלמנטים מסוימים בה בפרט. הבעיה היא שאותו הדבר נכון גם לגבי לוסי ליו (הידועה יותר, עכשיו ולנצח, כלינג מ"אלי מק'ביל") ודרו בארימור. הימצאות שלושתן על מסך אחד – ובתנועה! – עלול לגרום לתופעות חמורות של פזילה. לכן כשהלכנו לסרט – צוות מובחר של ארבעה – חילקנו בינינו את המשימה: סוכנים א' ב' וד' קיבלו כל אחד מלאכית אחת להשגחה (אני קיבלתי את קמרון, לשמחתי). סוכן ג' קיבל להשגחתו את העלילה. כולנו נהננו מאוד, חוץ מסוכן ג' שהפריע לכולנו בבכיו קורע הלב ("רמאים! אבל אין עלילה!").

אומרים שהיתה סדרה כזאת, "המלאכים של צ'ארלי" (גם אז תרגמו לא נכון) לפני עשרים שנה. כמו ב"שאפט", גם כאן הביאו אחד מהשחקנים המקוריים לגרסה המחודשת (ג'ון פורסיית, בלייק קרינגטון, קולו של צ'ארלי). לבנות יש אובססיה מוזרה לגביו. הן נורא רוצות לדעת איך הוא נראה, משום מה. הן בוודאי היו מאוד מתאכזבות אילו היו חושפות אותו ומגלות את בלייק קרינגטון.

"המלאכים של צ'ארלי" הוא מסימני האפוקליפסה ועדות לשקיעתה של התרבות המערבית. זהו סרט אידיוטי לחלוטין שקיים כדי להעניק עינוג ויזואלי בלבד. הוא חסר כל ערך קולנועי והצפיה בו אינה כרוכה בכל פעילות מוחית מכל סוג שהוא. מומלץ? ביותר.

תגיות: