ביקורת: כרוניקה בזמן אמת

מי ידע ששילוב בין גיבורי על ו"המכשפה מבלייר" יוכל להיות כזה מבריק?
שם רשמי
כרוניקה בזמן אמת
שם לועזי
Chronicle

‏"כרוניקה בזמן אמת" הוא אולי סרט גיבורי-העל הטוב ביותר אי פעם. אני רציני.‏

כן, אני יודע, "האביר האפל" וכל זה. לא שכחתי. בימינו יש כבר רשימה די מכובדת של סרטים ‏טובים עם גיבורי על. אבל סרט על המהות של גיבור העל – ‏סרט שעוסק בתהליך שעובר אדם שנהיה קצת יותר מאדם, ומה שזה עושה לו, מה שקוראים בקומיקס ‏Origin Story‏ – אני לא בטוח אם ראיתי סרט שעושה את זה יותר טוב מהסרט הזה. והוא עושה את זה בדרך מתוחכמת: הוא לא סרט ‏גיבורי-על.‏

אוקיי, עכשיו כבר לגמרי בלבלתי. אני אסביר. יודעים איך בסרטי זומבים אף אחד אף פעם לא ‏אומר את המילה "זומבי"? זה משום שהם מתרחשים בעולם שבו אין סרטי זומבים, ואף אחד לא ‏שמע שם אף פעם על תופעה כזאת. כשאנשים שם רואים מת-חי מדשדש ואומר "בריייייינס", זאת ‏הפעם הראשונה בחיים שלהם שהם נתקלים בדבר כזה. כל זה משום שאם מישהו היה אומר "אה, ‏זה בדיוק כמו ב'צמחים נגד זומבים', צריך לזרוק להם חמאה על הראש" הסרט היה הופך באותו ‏רגע לקומדיה מודעת לעצמה. באותו האופן, "כרוניקה" (שום דבר בסרט לא מתרחש בזמן אמת, ‏אז אפשר לוותר על החלק הזה של השם) נמנע מלהזכיר את המילה "סופרמן". הוא מתרחש, ‏כנראה, בעולם שבו אין גיבורי על. לא במציאות ולא בסרטים ולא בקומיקס. אף אחד לא שמע על ‏הקונספט הזה, ולכן צריך להמציא אותו מחדש: כי אם מישהו היה אומר "היי, אנחנו יכולים להיות ‏גיבורי על" זה היה הורס את כל הקטע.‏

אנדרו, מאט וסטיב הם תלמידי תיכון. אנדרו מתבודד וסובל מאמא חולה ואבא תוקפני. למאט, בן ‏הדוד שלו, יש פוזה של פילוסוף והוא רואה את עצמו טוב מדי בשביל מירוץ הפופולריות של בית ‏הספר. סטיב הוא מלך העולם, שרץ לנשיאות בית הספר רק כי הוא יכול. אין בינהם הרבה ‏במשותף, עד ששלושתם נתקלים במשהו מוזר. המשהו המוזר משנה אותם: הם מגלים שהם ‏יכולים לעשות דברים. להזיז דברים בלי לגעת בהם. בניגוד לצפוי, זה לא גורם להם לשום משיכה ‏לבגדים צמודים וצבעוניים. זה גורם להם בעיקר לעשות את מה שתיכוניסטים עושים: לעשות ‏צחוקים ולהיות שמוקים.‏

הסרט הוא ‏Found Footage‏ – הסגנון הזה שעדיין לא המציאו לו ביטוי עברי קצר יותר מ"נו, סרטים ‏כאלה שמצולמים דרך מצלמות וידאו שהאנשים בהם מחזיקים כל הזמן, כמו המכשפה מבלייר ‏וקלוברפילד". במקרה הזה, ביטוי נכון יותר יהיה ‏Assembled Footage‏. כל שוט בסרט מגיע מתוך ‏מצלמת וידאו או סלולר שיש הצדקה לקיומו בסרט. אנדרו מתעד את עצמו באובססיביות, והרבה ‏מהסרט מוצג מנקודת המבט שלו, אבל משולבים גם קטעים שמגיעים ממקורות אחרים. הסגנון ‏הזה מציב אתגר תסריטאי לא כל כך פשוט: בכל סצינה וסצינה צריך למצוא הצדקה לכך שתהיה ‏בה מצלמת וידאו פועלת. ונכון, התירוצים האלה הופכים לקצת קלושים בשלב כלשהו. אבל כבר ‏מהשוט הראשון של הסרט ברור שהבמאי והתסריטאי ג'וש טרנק – לא, גם לי אין לי מושג מי זה ‏ומאיפה הוא הגיע – לא רק מבין את הז'אנר, אלא גם יודע לשים את המצלמה בדיוק במקום הנכון: ‏מקום שייראה מקרי, ולמעשה מתוכנן היטב כך שייתן לנו מקסימום מידע ומקסימום אפקט. בעיה ‏אופיינית אחרת לסרטי ‏Found Footage‏ היא המצלמה שתמיד רועדת באופן מעצבן, ואת הבעיה ‏הזאת הסרט פותר באופן מבריק, שמאפשר לו לעשות עם הסגנון הזה דברים שאף אחד אחר עוד ‏לא עשה. אה, כן: ואם אתם מצפים להפקה בשקל וחצי כמו "המכשפה מבלייר" או "פעילות על ‏טבעית" – מצוין. תמשיכו לצפות לזה. ככה תהיו בשוק אמיתי מכמות ואיכות האפקטים המיוחדים ‏שבסרט.‏

עוד תלונה נפוצה לגבי סרטים כאלה היא שהדמויות בהן בדרך כלל בלתי נסבלות. זה משום ‏שאנשים בסרטים האלה מתנהגים באופן דומה יותר לצורה שבה בני אדם מתנהגים. אם אני הייתי ‏אובד ביערות ונרדף על ידי משהו מפחיד מאוד סביר שגם אני לא הייתי מנפיק דיאלוג שנון הרבה ‏יותר מ"או פאק או פאק או פאק או פאק". אבל גם מהמלכודת הזאת "כרוניקה" מצליח להתחמק. ‏בתוך הצילומים הכאילו אותנטיים יש דיאלוגים אמינים מאוד. תלמידי תיכון מדברים בו באופן ‏שנשמע כמו שתלמידי תיכון מדברים, לא כמו שחקני קולנוע יפים ושנונים. זה נשמע לעתים קרובות ‏מאולתר, אבל זה ממש לא: מתחת לאף שלכם, כמעט בלי שתרגישו, הסרט בונה שלוש דמויות ‏אמינות מאוד. זה מה שגורם לכך שגם אם הסיפור, במבנה הבסיסי ביותר שלו, הוא קלישאה, ‏ולגמרי לא קשה לנחש לאן הוא הולך, עדיין יהיה לכם אכפת מהאנשים האלה.‏

‏"כרוניקה" הוא הברקה, וייתכן שהוא הברקה חד-פעמית לחלוטין. הוא לוקח את שני הסגנונות ‏המוכרים והנדושים – ‏Found Footage‏ וגיבורי-על – ומשלב אותם באופן שנותן לשניהם טוויסטים ‏חדשים, אבל לא היה עובד בשום שילוב אחר. ואת כל זה הוא עושה כאילו בלי להתאמץ: ב-83 ‏דקות קצרצרות (באמת שהרושם הוא שהסרט ארוך הרבה יותר – וזו, במקרה הזה, מחמאה). אני ‏מקווה שזה לא יהפוך לטרנד: אני לא בטוח שאני רוצה לראות עכשיו סרט דינוזאורים וסרט זומבים ‏ומחזמר ב-‏Found Footage‏. בכלל לא בטוח שהטריק יעבוד בפעם השניה. אבל בפעם הראשונה, ‏זה עבד פשוט נהדר. אני מסיר בפני ג'וש טרנק את הכובע. בלי ידיים. ‏