(למי שלא בטוח מה קורה פה או רוצה להתעדכן בטבלת הבתים: כתבת ההסבר על הסינמונדיאל)
אתמול בסינמונדיאל היה ניצחונות מוחצים, ניצחונות עצומים וניצחונות שהיו איפשהו באמצע בין עצומים למוחצים.
טרנטינו הוכיח שגם מול מסעות בזמן וג'דיים הוא בא מוכן, ולאחר שקיבל אישור חריג להשתמש במשהו שהוא רק בגדר שמועה, הביא את האנטרפרייז כדי לטפל בכל קוסמי החלל ומטיילי הזמן המציקים. בזמן שאלה העסיקו את אלה, ברוס ויליס הצעיר פגש לפתע את ברוס ויליס המבוגר ואת ברוס ויליס הצעיר שהוא בעצם ג'וזף גורדון לוויט. ויליס המבוגר והצעיר-לוויט אומנם הצליחו ביחד להשתלט על ויליס הצעיר, אבל בזמן שזה קרה קולנול האנס לאנדה הצליח להכניס שני שערים וקרא בהתרגשות "איטס א בינגו!". המשחק הוכרע לבסוף 4:1 לטובת טרנטינו או 22-78.
בבית ב' המצב היה קיצוני אף יותר. כנראה שנולאן בא מוכן מהמשחק נגד זמקיס, בגלל שלגיירמו פשוט לא היה אפילו בדל של סיכוי. לא משנה איזה מפלצת, רובוט או גיבור על דל טורו העלה על המגרש, נולאן שיחק עם המחציות, הדקות והזמנים והצליח לבלבל את השחקנים עד כדי כך שהם אפילו הבקיעו גול עצמי. המשחק הסתיים 5:0 או 82-18 לטובת נולאן. גם זמקיס למד דבר או שניים מהמשחק שלו (בעיקר הקטע עם לא לשים כדורעף כתור שוער) ולמרות שקבוצת הבורגנים החביבה של האנקה עשתה כמיטב יכולתה, כל פעם שהיה נראה שהקבוצה של האנקה בגלל יוצאת להתקפה, זמקיס שלח את מרטי ודוק כדי לחזור אחורה ולבטל את ההתקפה הזאת. מבולבלים, עייפים ומדוכאים, הקבוצה של האנקה הפסידה 6:0 או 17-83 לקבוצתו של זמקיס.
פול תומאס אנדרסון הוא במאי "לילות בוגי", "מגנוליה", "מוכה אהבה","זה ייגמר בדם", "המאסטר", "מידות רעות" ו"חוטים נסתרים". הוא אחד הבמאים המוערכים של דורו וכן אחד הבמאים הכי מעוררי מחלוקת של דורו. מרטין סקורסזה גם הוא אחד הבמאים המוערכים ביותר של דורו, רק בלי הקטע של "מעוררי מחלוקת" ממש. הוא אחראי ליצירות כמו "רחובות זועמים", "אליס לא גרה כאן יותר", "נהג מונית", "החברה הטובים", "כנופיות ניו יורק", "השתולים", "הטייס", "השור הזועם", "הזאב מוול סטריט", "הוגו", " מלך הקומדיה", "שאטר איילנד","שיגעון של לילה","שתיקה", "מלך הקומדיה", "עידן התמימות", "פסגת הפחד" ועוד בערך כמות כפולה של סרטים.
 |
בית ג' - משחק 3
מס' מצביעים: 321  Loading ... |
 |
המפגש השני בבית ג' מפגיש את אלכסנדר פיין וקלינט איסטווד. הראשון אחראי לכמה מהסאטירות האמריקאיות הטובות ביותר ("האזרח רות","בחירות או לא להיות", "לחיות בקטן", "דרכים צדדיות", "אודות שמידט" ו"היורשים") והשני אחראי לכמות בלתי נתפסת של סרטים וקלאסיקות: "סאלי – נס על ההדסון","בלתי נסלח", "מיליון דולר בייבי", "מיסטיק ריבר", "בירד", "צלף אמריקאי", "מכתבים מאיוו ג'ימה", "ההחלפה", "הגשרים של מחוז מדיסון" ועוד.
 |
בית ג' - משחק 4
מס' מצביעים: 306 Loading ... |
 |
שני במאים ותיקים הולכים בראש בראש במשחק השלישי של בית ד': סטיבן ספילברג (שיש לו הרבה יותר מדי סרטים כדי למנות את כולם אז הנה רק חלק: "הוק,"אי.טי", ,"רשימת שינדלר", "אינדיאנה ג'ונס", "פארק היורה", "להציל את טוראי ראיין", "דו"ח מיוחד", "תפוס אותי אם תוכל ", "לינקולן", "שחקן מספר אחת" ו"מלתעות") וג'ורג' מילר (שגוף היצירה שלו קצר יותר, אבל זה כי הוא משקיע את כל כולו בכל סרט וסרט שלו: החל מסדרת סרטי "מקס הזועם" שלו (שבין הסרט השלישי ל"מקס הזועם: כביש הזעם" עברו שלושה עשורים) ועד לסרטי הפינגווינים המרקדים "תזיזו ת'רגליים", דרך "המכשפות מאיסטוויק", "בייב בעיר הגדולה" ועוד).
 |
בית ד' - משחק 3
מס' מצביעים: 343 Loading ... |
 |
סקורסזה
הבמאי היחיד שאני מצביע לו היום והייתי מצביע לו לפני 20 שנה ו40 שנה כמעט נגד כל במאי.
הצלחתם לבלבל אותי עם הדיון לגבי כל גוף העבודה לעומת 4 השנים האחרונות
לא חושב שיש לספילברג משהו שיכול לנצח את כביש הזעם מהשנים האחרונות, אבל יש סיבה שמזכירים את כל גוף העבודה שלהם, לא?
האמת?אם נמשיך עם ההקבלה לכדורגל ,גם לפני משחקים של ברזיל מזכירים את פלה ואת העבר.
אבל בפועל מנצחים עם השחקנים על המגרש.
*דרך אגב ,כמו שכבר אמרתי ,מיכוון שסרטים זה לא כדורגל ויש במאים שמוצאים סרט רק פעם בהרבה זמן יחסית אז אני עשיתי 8 שנים אחרונה ולא 4, אבל שכל אחד יעשה מה שנכון לו בסופו של דבר.
אין סט חוקים רשמי שמחליטים לגביו
אם זה היה "כביש הזעם" מול "גשר המרגלים", "העי"ג","העיתון" ו"שחקן מספר אחת" כנראה שהסקר היה רשום ככה. השאלה היא גם לא "מי ביים יותר סרטים שאתה אוהב", כי אז זה היה השם של הסקר או "למי יש קטלוג יותר טוב" – השאלה היא מבין השניים מי הבמאי המועדף עלייך.. מה שזה לא אומר. מתוך זה, אנשים חופשיים להצביע איך שהם רוצים: להשוות סרט סרט? להשוות את המגמות של הבמאים? לספור מי עשה יותר סרטים טובים? אף אחד לא הולך לפסול את הקול שלך אפילו אם תצביע על בסיס "למי יש את השם המגניב יותר" או אם יש לאיסטווד יותר סרטים שאתה אוהב, אבל משהו בבימוי של פיין אתה יותר מעריך ולכן אתה רוצה שהוא יקבל את קולך. בסופו של דבר, גם אם אנחנו בוחנים אותם בעין עדכנית, לקטלוג של הבמאים יש חשיבות. גם במאים במגמת ירידה יכולים לעשות קאמבק, ולכן הידיעה של מה הם יכולים להיות שווים היא בעלת ערך. יש הרבה מנגנונים שאפשר וצריך לקחת בחשבון בעת ההצבעה, אבל בסופו של דבר זה משהו אישי לכל אחד, ויש לא מעט הצעות שכולן טובות לגבי איך צריך להסתכל על זה, אבל אף אחת היא לא הגרסה הרשמית שעל פיה צריך לנהוג.
יש כאן סוגיה ממשית.
אחד הדברים המושכים ביותר בטורנירים של ספורט זה שהם פתוחים, וממוקדים מאוד בהווה: גם קבוצה חלשה יכולה לנצח קבוצה חזקה אם היא מנצחת אותה הפעם.
זה מוסיף המון מתח שנעלם, במידת מה, בליגה – כי שם ההישגים שלך לאורך העונה כולה הם אלו שנצברים. אבל אפילו בליגה ההישגים שלך מהעונה הקודמת לא משנים.
אני לא אומר שהסינמונדיאל הוא לא כיף. הוא מאוד כיף. אבל הוא סקר פופולריות, לא טורניר.
הוא קצת מזה וקצת מזה, אני חושב
כלומר, יש כאן ערבוב של כל מיני מושגים (אתה מתייחס להישגים מהליגה כסרטים קודמים אבל נראה לי שבהקבלה הזאת הם אמורים להיות סקרים קודמים).
איך שאני רואה את זה, הסינמונדיאל הוא טורניר (כי זה עדיין המבנה שלו, והתוצאות של 2014 לא משפיעות על 2018) שמבוסס על סקרי פופולריות שמושפעים במשקל שקשה לקבוע בין העבר להווה.
שום מטאפורת ספורט לא ממש תפורה על מה שקורה כאן: זה לא ברזיל של פעם מול ברזיל של היום, אלא סוג של "ברזיל של היום כאשר חלק מהשחקנים הם שיבוטים גנטיים של ברזיל של פעם, אבל המכניקה של שיבוטים גנטיים לא מושלמת אז אנחנו לא בטוחים אם הם יכולים לשחזר את ההישגים", ואז מבקשים מהקהל להמר מי הם חושבים שינצח במקום לתת להם אשכרה לשחק.
ובכל מקרה, אני בהחלט חושב שהיו כאן מקרים בהווה שהפתיעו, לפחות אותי. הניצחון של ג'קסון על ידי אנדרסון, התיקוים של האחים רוסו, הניצחון המוחץ של רייט על איניאריטו או התיקו של מילר-מילר. יש בהחלט פחות אלמנט של הפתעה כי יש פחות גורמים שיכולים להשפיע על התוצאה (פציעות, עבירות, החלטות שיפוט) אבל הוא בהחלט קיים, לטעמי.
אולי זה מפתיע אותך ואולי הרבה אנשים אחרים(אולי גם אותי בחלק מהמקרים) אבל זו רק מאמונה מסוימת שלנו של מה הרוב חושב שזה כנראה לא נכון.
ועדיין, בהמשך לשיחה מלמעלה לדעתי שפילברג, שהוא אין ספק גדול היוצרים של ימנו, לא עשה שום דבר ענננננננננק כבר 15 שנה ובהחלט קשה לי לראות אותו בכלל נכנס לכאן אם הוא לא היה שפילברג אלא סתם עוד במאי.
תזרום איתי רגע:
איך היית הופך את זה לדומה יותר לטורניר ספורט?
שוכר שדרנים שיקריינו את המאורע בצורה מביכה?
טוב, אזרום: מסבך את הסקר כך שהוא יהיה יותר משאלה אחת, ולכן יותר פתוח לשינויים. כלומר: במקום שאלה אחת, 5-7 שאלות, כל אחת בעלת משקל אחר, כאשר האפשרויות בכל שאלה הן תיקו-במאי א'- במאי ב', ואז לכאורה לכל אדם יש "תוצאה" משלו למשחק, ואז לכל התוצאות עושים ממוצע ומגלים מי ניצח מי בנקודות.
אבל אז זה שם הרבה משקל על המשקל ששמים על כל שאלה (דבר שיהיה עליו מחלוקת – מה יותר חשוב: הפוטנציאל? הסרט האחרון? ההשפעות שלו? האישיות שלו? הקטלוג כולו? האם כולם שווים אותו דבר? ) ובסופו של דבר, כל השאלות האלה מתרכזות יחדיו לאותו סקר פופולריות נוח שיש למעלה, לטעמי.
כאילו... שמעו, וזה
בסוף כולנו מבינים שזה בשביל הפאן ואין פה חוקי בל יעבור.
בשרשור של הסיבוב הקודם רק הזכרתי שבעיניי חבל שאנשים לא נותנים משקל יותר גדול על הפעילות מהשנים האחרונות על פני היסטוריה רחוקה.
ההגיון שלי אומר שבמאי צעיר שמככב היום אמור להיות "חזק יותר" מכזה שכבר שנים לא הוציא סרט מופתי.
מה שאני מנסה לומר זה שמה שיהפוך את הסינמונדיאל לדומה לטורניר ספורט זה לא עוד שאלות או עוד חוקים. רק התפיסה של כל אחד מאיתנו לגבי התחרות הזאת.
עבור במאים מסוימים
אני מסכים איתך, במקרה של במאים כמו וילנב ושאזל, היו התמודדויות שפשוט אמרתי "דאמ, זה לא הוגן" כי לך תתן לילד שכל מה שהוא נוגע בו זהב, אבל נגע בשניים שלושה סרטים להתמודד מול הטי רקס של הקולנוע, ונראה מי יילך עם הילד.
אבל מילר הוא לא כזה, הוא ממש לא. הוא מבוגר (73) וותיק מאוד בתעשייה, יש לו תיק מכובד מאוד של עבודות מאחוריו, וכמו שכתבתי למטה לא התחברתי לרוב המוחלט של הדברים שעשה.
לגמרי
המקרה של מילר הוא שונה ומעניין בפני עצמו
אנחנו עושים את זה כבר (במתכונת אחרת)
קבוצה חלשה יכולה לנצח *הפעם* משום שההשפעה היא של המרכיבים העדכניים (שחקנים, מזג אויר, אזור גאוגרפי, מאמן) ולא של מי שעומד מאחורי הקבוצה (במקרה של המונדיאל, מדינה).
ברזיל אגדית משום שזכתה בהמון מונדיאלים, לא משום שניימאר שם עכשיו.
כדי להפוך את זה לטורניר ספורט, כלומר כדי לעסוק במרכיב העדכני, בעצם הדבר הנכון הוא לסקור סרטים ולא במאים, ומתוכם להסיק משהו על הבמאי.
בעין הדג אנחנו קוראים לזה סקר סוף שנה, והמתכונת היא אחרת.
בהחלט יתכן שבמתכונת מונידאלית היינו רואים הבדלים בתוצאה הסופית, כי הרי בדרוג הראשוני כל מצביע מסמן 5 סרטים, ואם היינו מראש מעמידים סרט מול סרט בכל סיבוב, יתכן וחלק מהסרטים היו צונחים במספר ההצבעות שלהם.
אני סקרנית לגבי הסינמונדיאל. ארבע שנים הן המון זמן, בתחומים מסויימים מספיק זמן כדי לשנות סדרי עולם. במונדיאל מסתבר שהולנד לא עלתה (למדתי את זה פה), אחרי שבשני המונדיאלים האחרונים הגיעה לחצי הגמר ולגמר.
מעניין לראות האם יכולו שינויים בהצבעות בין הסינמונדיאל הקודם לזה, אילו במאים יעלמו ואילו יכנסו לשמינית, והאם ההבדלים ינבעו מהבדל בהצבעות או מהבדל במועמדים.
בפעם הראשונה הסקר הזה היה מעניין, אני מניחה שהפעם הוא ילמד אותנו האם היה מעניין אז כקוריוז, או האם הוא רלוונטי כל ארבע שנים (אפילו שההצבעה לעולם תהיה מוטה ע"י ההסטוריה של במאי).
אני מניח שאתה יכול לבחור איך להתייחס לזה
גם אם אני מדגיש את 4 השנים האחרונות, אני לא יכול להתעלם לגמרי מהעובדה שלמעט כביש הזעם לא התחברתי לאף סרט של מילר, מה שאני בכלל לא יכול לומר על ספילברג
אי אפשר להתעלם לגמרי מתיק העבודות, גם אם מסמנים בהיילייט את השנים האחרונות
ידעתי שהבחרה בין סקורסזה לפת"א תהיה הכי קשה
שניים מהבמאים האהובים עליי, בסוף הלכתי עם פת"א כי אני אוהב כמעט את כל מה שהוא עושה.
לא שזה עור לו במיוחד..
אנשים תצביעו לאלכסדר פיין
הוא עוד לא ביים סרט שלא שווה צפייה. כן, גם סרטו האחרון שספד חבטה ביקורתית הוא דרמה קומית מוצלחת נוספת מאת הבמאי. ולדעתי הסרט הראשון שבאמת התייחס ברצינות לאפשרויות הגלומות בקונספט הכיווץ בניגוד לסרטים כמו אנט מן, מה שהופך אותו גם לסרט מד"ב מוצלח. בנוסף לכך אין שחקן שהוא לא מוציא ממנו הופעה מוצלחץ וכך קיבלתי את מאט דיימון בהופעה הראשונה שלו שהרגשתי סימפטיה כלפי הדמות מאז תחילת העשור הזה בערך (במארק ווטני הוא היה משעמם וגנרי כמו כל הסרט).