(למי שלא בטוח מה קורה פה או רוצה להתעדכן בטבלת הבתים: כתבת ההסבר על הסינמונדיאל)
אתמול בסינמונדיאל: בראד בירד דווקא בא מוכן לקרב, אבל אז כשהשופט בחר ממנו לבחור עץ או פאלי, ואנטון שיגור חייך את החיוך שלו, הוא איבד את שיווי המשקל שלו. כלומר, כן, טום קרוז רץ לאורך כל המגרש הלוך ושוב והצליח להבקיע גול לקבוצה שלו, אבל ההגנה החלשה שסיפקו צוות העכברים עזרה לאחים כהן לנצח 3:1 (74-26).
אדגר רייט המשיך במסע הקטל שלו, והצליח להבקיע לסודרברג 4:0 (83-17), כאשר את עיקר הגולים הבקיע הקשר האנגלי, אבל בכלליות הקבוצה של רייט נראתה מדי פעם פחות כמו קבוצת כדורגל ויותר כמו התפשטות של כדורים שמנסים להיכנס לשער, מה שהשאיר את ה11 של סודרברג המומים. כשנשאל על ההפסד, סודרברג הגיב "זה אומנם מבאס, אבל בכל זאת זה לא סוף העולם".
ארונופסקי ערך מהר. איניאריטו הפגיז בוואן-שוט. ארונופסקי גייס את המבול. איניאריטו גייס דובה עצבנית. ארונופסקי החליט לחפש את משמעות החיים במספרים של סדרת פיי, ואיניאריטו הלך לברר לאן נעלמים 21 גרם לאחר המוות שלנו. אבל לא משנה איזה טריקים הם שלפו מהשרוול,התוצאה (למרות שבהתחלה נראה שהמשחק יסתיים בניצחון לאיניאריטו) הייתה אותה תוצאה – תיקו. ליתר דיוק, תיקו 2:2 (או 53-47)
לשני הבמאים הבאים יש סרטי ביכורים שאף אחד כמעט לא ראה, סרט פריצה שגרם לעולם לעצור שנייה ולהסתכל ואז סרט שהצליח להעפיל אפילו על הסרט הקודם, לפחות מבחינת חשיפה, פרסים ושבחים. בשביל בונג ג'ון הו, מדובר ב"כלבים נובחים אינם נושכים" היחסית אלמוני, "זכרונות מרצח" שיכול לקבל תמלוגים מ"זודיאק" ו"המארח", אולי סרט המפלצות הכי טוב אי פעם. מאז הוא גם ביים עוד כמה סרטים: "אמא", "רכבת הקרח" ו"אוקג'ה", כולם סרטים שהתקבלו באהדה.
לדמיאן שאזל, מדובר ב"גאי ומדלן על ספסל בפארק" שמהווה את הסרט הלא מוכר של הבמאי, "וויפלאש" שהצליח איפה שרבים נכשלו וגרם לאנשים להתעניין בג'אז ואז "לה לה לנד" שקנה לו את התואר "הבמאי הצעיר ביותר שזכה באוסקר". סרטו החדש ("האדם הראשון") ממש מעבר לפינה, אבל בינתיים זאת הנבחרת שאיתה הוא עולה כנגד הבמאי הדרום קוריאני.
 |
בית ז' - משחק 4
מס' מצביעים: 305  Loading ... |
 |
שני במאים של סרטי "הנוסע השמיני" עולים בראש. אחד שביים שלושה סרטים מהסדרה, ואחד שביים את הסרט השלישי מהסדרה. חוץ מהם, דיוויד פינצ'ר ביים גם את "מועדון קרב", "שבעה חטאים","נערה עם קעקוע דרקון","החדר" (לא האחד שאתם חושבים עליו), "הרשת החברתית", "נעלמת", "זודיאק" ועוד. רידלי סקוט, שאחראי גם לסרט הראשון בסדרה שהתחיל את הכל ביים גם את "בלייד ראנר", "בלאק הוק דאון", "גלדיאטור", "תלמה ולואיז", "אמריקן גנגסטר", "לבד על המאדים", "כל הכסף שבעולם" ו"אנשי המזימות".
 |
בית ח' - משחק 3
מס' מצביעים: 309 Loading ... |
 |
ג'יי. ג'יי. אבראמס וקתרין ביגלו עדיין לא השיגו נקודות בסינמונדיאל הזה, אז הם באים רעבים במיוחד לסיבוב הנוכחי. אבראמס ביים את "משימה בלתי אפשרית 3", "סטארטרק", "הכח מתעורר" ו"סופר 8". ביגלו ביימה את "דטרויט", "כוננות עם שחר", "מטען הכאב", "Near Dark", "ימים משונים", "נקודת פריצה" ועוד סרטים.
 |
בית ח' - משחק 4
מס' מצביעים: 284 Loading ... |
 |
למה בונג
תראו, אני מבין שזה ככל הנראה קרב אבוד מראש, אבל לא רק שבונג הוא הבמאי הטוב יותר בסבב הנוכחי, הוא לדעתי, אולי הבמאי הטוב ביותר מבין הבמאים הצעירים נקודה. למה?
– טוב, קודם כל והכי פשוט: כל הסרטים שלו מדהימים. מדובר באוצר של פילמוגרפיה: מגוונת, אבל עם חותם אישי, שמראה במאי שגדל ולמד מכל סרט וסרט. אם הסרטים הכי חלשים שלו (לדעתי, הראשון ו"אמא") הם רק 9/10, הכל טוב.
– אם לחלק בגסות קצת את הבמאים בסינמונדיאל, יש כאן שני סוגים: במאים שרוצים שתשימו לב לזה שהם עובדים, ובמאים שלא. במאים כמו איניאירטו, ארונופסקי, רייט, סקורסזה ברגעים מסוימים או שאזל שהבימוי הוא זה שצריך להיות הפטיש בראש של הצופים, ובמאים כמו ספילברג, סקוט, ביגלו, סקורסזה ברגעים מסוימים או בונג שהבימוי מבחינתם הוא סט כלים רחב כדי להצליח לתת, בצורות שהקהל לא שם לב אליהן בכלל בלי ליווי, גיבוי שמצליח להעלות את התסריט והסיפור על נס. אני לא נגד הבמאים מהקבוצה הראשונה, אבל יש שם משהו שאני הרבה יותר מעריך בקבוצה השנייה: הבימוי שלהם עובד בצורות יותר מעניינות, יותר מרתקות ופחות צעקניות ואיך אמרו חכמנו? "דברי צדיקים נשמעים בנחת".
– מה עוד? ההומור השחור והנהדר שלו, שמשתלב בצורה נפלאה עם סצנות מרגשות, מתח, אימה או מה שלא יהיה, כי אין לו שום בעיה לערבב סצנות ממקומות שונים, כי ככה גם העולם נוהג. מדי פעם באמצע היום הכי מדכא שלך משהו מגוחך לחלוטין קורה, ולפתע באמצע יום של מתח יש סצנת נונ-סנס שמתרחשת במדרכה ליד.
אז מבחינתי, ברור שבונג – הבמאי שלא משנה מה הסרט הבא שלו ומי נמצא בו, הוא תמיד יהיה הסרט שאני הכי מצפה לו לאותה השנה.
למה שאזל
לה לה לנד.
כלומר, ניסיתי להימנע מהשוואות כמה שיותר כי לא יפה וכאלה
אבל הסרט הכי חלש של בונג אוכל בלי מלח* את הסרט הכי חזק של שאזל. למען האמת, גם את שניהם ביחד.
* – אבל אז מגלה שתינוקות זה הכי טעים, כמובן.
כן, אבל כבר סיכמנו שאתה טועה.
הסרט הכי חלש של שאזל הוא "גאי ומדלן על ספסל בפארק", ואני לא יודע מה הוא אוכל, אבל "וויפלאש" ו"לה לה לנד" אוכלים כמעט כל סרט אחר שנוצר כאילו היה פופקורן טרי וטעים.
ואיך אוכלים פופקורן? עם מלח.
לאט לאט, במרוצת השנים, כמויות המלח גורמות לסרטים להשמין, ללחץ הדם לעלות ובכלליות הם כבר לא ממש בכושר כמו שהיו פעם. הם רואים את החברים שלהם, הסרטים של בונג, רצים, בכושר, חטובים, ומנסים להכניס את הכרס פנימה ליד המראה ולהיזכר בימי הנעורים שלהם. בגיל 58 הם חווים את התקף הלב הראשון שלהם, ולאחר אותה תקופה הם פשוט קצת נמנעים מלאכול. מדי פעם הם עוד פוגשים את החברים שלהם, רואים אותם אוכלים כאילו אין מחר ולא מבינים מה הסוד שלהם.
הסוד הוא מלח.
אני חייב לא להסכים איתך!
"אמא" הוא לגמרי סרט של 10/10, והסרט הכי טוב של בונג. בתחתית הייתי מדרג את רכבת הקרח ואוקג'ה, שבשניהם יש רגעים מופלאים לצד החלטות עלילתיות תמוהות, וגם "המארח" יושב אצלי מתחת ל"אמא" ו"זכרונות" (אבל שלושתם השאירו לי רצון לצפיה חוזרת ולדירוג מחדש).
עכשיו זה לא הזמן לירות בתוך הנגמ"ש
(ל"ת)
להפך, ככל שננטפק יותר בויכוח "מהו הסרט הכי טוב של בונג"
ככה יש יותר סיכוי שאנשים יצפו בהם כדי שיוכלו להשתתף בויכוח.
אז במקרה הזה:
10/10
1. זכרונות מרצח
2. המארח
3. רכבת הקרח
9.5/10
4. אוקג'ה
5. אמא
9/10
6. כלבים נובחים אינם נושכים
כלומר, אני לא מאה אחוז מתחייב לזה, אבל ברושם הכללי של הסקאלה.
אני מודה שאני מאוד אוהב את אמא אבל חסר לי איזשהי נקודה של ניצוץ שמחבר אותי לסיפור הזה כמו שהיה לי בסרטים האחרים, כי אני מסכים שמבחינת … נקרא לזה פוקוס, הוא מתעלה על אוקג'ה ורכבת הקרח.
למה לא בונג
אמנם אני די לא סובל את הסרטים של שאזל (או את התמות שהוא בוחר להם), אבל "רכבת הקרח" היה פשוט אינדוקטרינציה קומוניסטית בשקל, ברמה שממש לא יכולתי לסבול. אז בין נבלה לטריפה אני אבחר את שאזל.
הא?
לא כל יציאה כנגד המבנה החברתי זה קריאה לקומוניזם. מילא היית אומר סוציאליזם, ניחא. אבל קומוניזם?
לא יודע אם קומוניסטית, אבל בהחלט אינדוקטרינציה
הסרט הזה (לא ראיתי דברים אחרים של הבמאי, ואחריו לא דחוף לי) דפק את המסרים שלו על הראש של הצופים עם פטיש, דחף אותו עמוק לגרון שלהם, והעביר אותם בעוד כל מני דרכים שבאמת לא נעים להכנס לפירוט גרפי שלהם (למרות שבהתחשב בבמאי זה אולי דווקא מתאים). הסרט הזה לא נתן לצופים שלו לחשוב לבד אפילו לשניה אחת. בשילוב עם שלל דימויים חזותיים מבחילים ודמויות שהתחרו בינן על התואר של למי מהן אכפת לי פחות, אפילו סצנה אחת בת-זונה (כן, זאת שיורים בה מקרון אחד לאחר) לא הצליחה להציל את הסרט הזה בשבילי.
אם זה מה שהפריע לך, תבדוק דחוף את הסרטים האחרים שלו
(טוב, אולי חוץ מ"אוק'גה")
"רכבת הקרח" בוטה בצורה נהדרת ובצורה שהסרטים האחרים שלו הרבה פחות, כנראה בגלל ש"רכבת הקרח" מתפקד גם כסאטירה והסרטים האחרים שלו הרבה פחות.
אני גם לא בטוח שהסרט באמת מנסה להיות סרט מסר חזק מדי כמו שהוא נהנה מהטירוף שלו, אבל זה כבר נושא אחר. אני חושב שהקלילות שהסרט לוקח את עצמו (לדעתי) מנטרלת את הבוטות שלו, בניגוד לסרטים דוגמת "התרסקות", נניח.
מה שרז אמר
רכבת הקרח התמקד בעיקר בהצגת מה שהוא תופס כבעיה ופחות בהצעה פרטנית לשינוי סדר חברתי, ככה שקשה לומר האם מדובר בקומוניזם או בסוציאליזם, אבל בתחום של הצגת הבעיה לשיטתו, הוא ממש עושה עיבוד למסך של "הקפיטל", מה שגורם לי לחשוד בו שהוא לא רוצה מדינת רווחה ברמה כלשהי, אלא חלוקה מחדש של ההון או פתרונות מהסוג הזה.
בכל מקרה, אין לי בעיה עם דיון אלגנטי בנושא (גם אם אני ככלל לא מסכים עם העמדה של הבמאי). הבעיה בסרט הזה הייתה – כמו שרז אמר – שהוא פשוט דוחף לך מסרים לפרצוף. לטעמי זו התכונה הכי מעצבנת שיכולה להיות לבמאים/תסריטאים; או שתגידו במפורש את מה שאתם רוצים לומר, או שתסתירו את זה מספיק טוב ותנו לי לחשוב על זה לבד. בשום אופן לא באמצע.
שוב, אני פשוט לא חשוב שרכבת הקרח הוא סרט מסר באמת
אני חושב שיותר משהוא מאמין בסלידה מהיררכיה חברתית, הוא חושב שזה פאקינג קורע מצחוק. זה סרט ציני ושחור ממש שלטעמי לא קורא למהפכה, ואפילו לא מאמין בפה מלא שהמצב הקיים נוראי, אבל הוא לודאי ישתמש בדימויים ורעיונות מהאסכולה הזאת כדי ליצור את הסצנות והתמונות המופרעות ביותר שהוא רק יכול. כלומר, קשה לשפוט מתי סרט הוא רק סרט ומתי סרט הוא יותר מזה, אבל התחושה שלי הייתה ש"רכבת הקרח" מנסה בכוח להשאיר אותנו במחוזות הסרט, ולא לקחת אותו כמטאפורה לשום דבר או סימן לשום דבר.
מה שבטוח, הוא שבשלושת בסרטים הקוריאנים שלו יש הרבה פחות מזה, אם בכלל
קשה לי לחשוב על מסרים (לפחות כאלו שיכולים להיחשב פוליטיים בצורה אמיתית) ב"אמא" או ב"זכרונות מרצח", וב"המארח" יש קצת מסר סביבתי, אבל מהסוג שמאוד נפוץ בסרטי מפלצות (אם כי הוא רחוק מלהיות סרט מפלצות שגרתי). אין ספק ששני הסרטים שלו באנגלית הם הרבה יותר בוטים מהבחינה הזו (ולמען האמת, המעבר לאנגלית גרם לתסריטים שלו להיות פשטניים בהרבה).
אני איתך
בונג מלהיב. בונג תופס אותי לא מוכן.
"זכרונות" הוא מהסרטים שאני תמיד מוכן לראות שוב.