הרבה תקוות נתלו אתמול בצ'נינג טייטום. הכוכב, שחקן מוביל בשתי נבחרות שונות, עשה את מיטבו כדי להוביל את שני הקבוצות שלו לניצחון ופעם אחת הצליח ופעם שנייה פחות.
במשחק הראשון שלו, של כהן נגד שאזל, זה עבד טוב. המשחק, שהפך בשלב הפנדלים לתחרות ריקוד (לאחר עיון ממושך בספק החוקים), נשלט לחלוטין על ידי צעדי הסטפס של טייטום, לעומת הצעדים המעט פחות בטוחים של גוסלינג וסטון (וזה כמובן לא עזר שג'יי. קיי. סימונס כל הזמן צעק מאחורה "זה לא הקצב שלי" ו"תשיגו לי את פיטר פארקר"), והמשחק הסתיים ב3:0 (או 69-31) לטובת האחים. אבל אז, כשסודרברג ניסה את אותה האסטרטגיה כנגד ארונופסקי, זה הצליח בדיוק עד לשלב שבו נטלי פורטמן פשוט דקרה אותו עם זכוכית שבורה בזמן שמיקי רורק קפץ עליו וריתק אותו לרצפה, מה שהשאיר את סודרברג בהפסד 2:1 (או 61-39) לארונופסקי.
במשחק השלישי אתמול, הדרום קוריאנים גילו שחוסר המזל שלהם ממשיך. אחרי שסינמונדיאל שעבר הנציג שלהם יצא עם 0 נקודות מהסינמונדיאל, הפתיחה של בונג לא הייתה מזהירה, כאשר הוא חטף הפסד מוחץ, ועוד מצידם של חבורת עכברים נחמדה ותינוק. תינוק עם כוחות, כן, אבל בכל זאת תינוק. על מנת להתנחם, כל הקבוצה של בונג התכרבלה עם אוקג'ה, אז מי היה המנצח האמיתי באמת בסיבוב הזה, אתם יודעים? הקבוצה של בירד. הקבוצה של בירד הייתה המנצחת האמיתית, עם 4:0 (או 72-28).
היום: הבית האחרון שעוד לא שיחק, ותחילת הסבב השני של שלב הבתים.
ג'יי. ג'יי. אבראמס אוהב חייזרים. דיווייד פינצ'ר אוהב דמויות שהם כמו חייזרים – זרים לסביבה שלהם, מנוכרים ולא מבינים לחלוטין מה קורה מסביבם. אבראמס התחיל בטלוויזיה ומשם עבר לקולנוע, ולפעמים נדמה שפינצ'ר עושה את המעבר ההפוך. אבראמס ביים את "סטארטרק", "הכח מתעורר" ו"סופר 8" ועוד. פינצ'ר ביים את "מועדון קרב", "שבעה חטאים", "הרשת החברתית", "נעלמת", "זודיאק" ועוד. ועכשיו הם נפגשים לקרב ראש בראש.
 |
בית ח', משחק 1
מס' מצביעים: 387  Loading ... |
 |
מה שמפתיע בנוגע לנוכחות של רידלי סקוט זה העובדה שהוא לא כאן רק בגלל הקטלוג המרשים שלו. כלומר, כן, כל עוד הבמאי של "בלייד ראנר", "הנוסע השמיני", "בלאק הוק דאון", "גלדיאטור" ו"תלמה ולואיז" יהיה חי יש לו מקום בשולחן של הבמאים הגדולים ביותר, אבל גם אם מצמצמים את סקוט ל-11 השנים האחרונות, יש לו מקום. אפילו אם יש לו יצירות פחות מוערכות מהתקופה האחרונה, אי אפשר להתכחש לכך שהוא גם עשה כמה מהיצירות הטובות של התקופה ("אמריקן גנגסטר", "לבד על המאדים") וכמה מההישגים הכי מרשימים של התקופה הזאת (ההחלפה ספייסי-פאלמר ב"כל הכסף שבעולם", מייקל פאסבנדר אומר למייקל פאסבנדר "אני אעשה את האיצבוע") .
מה שמפתיע בנוגע לנוכחות של ביגלו היא שמדובר בהרבה יותר מעלה תאנה. היא אומנם הבמאית היחידה ברשימה, אבל היא לא נבחרה על סמך מינה אלא על סמך זה שאפילו סרט שלא יצא לאקרנים בארץ יכול לגרור את הקהל באתר לצפות בסרטים שלה ולהכניס אותו לרשימת 30 הסרטים של עין הדג. בשנים האחרונות היא נהנית מפריחה יצירתית בטרילוגיית הסרטים שלה עם התסריטאי מרק בול ("דטרויט", "כוננות עם שחר" ו"מטען הכאב"), וגם לפני זה הייתה לה קריירה מרשימה עם "Near Dark", "ימים משונים", "נקודת פריצה" ועוד סרטים.
 |
בית ח', משחק 2
מס' מצביעים: 365 Loading ... |
 |
המשחק האחרון להיום מתחיל את הסבב השני של המשחקים, לאחר שכל השחקנים כבר קצת השתפשפו על המגרש, וצברו הפסדים, ניצחונות או תיקו. הפעם, נפגשים שני שחקנים שעוד לא השיגו ניצחון – צד אחד השיג תיקו, והשני הפסיד. האם יהיה כאן עוד תיקו, או שלראשונה אחד מהם יטעם את טעם הניצחון?
בצד האחד, המארחים של הסינמונדיאל, הרוסים (או בשמם היותר מוכר: האחים רוסו) שאחראיים ל"קפטן אמריקה: חייל החורף", "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו-"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". כרגע יש להם נקודה אחת, לאחר התיקו המותח מול ריאן ג'ונסון בסיבוב הראשון של הסינמונדיאל.
בצד השני, הטקסני ריצ'רד לינקלייטר, שעשה את "לפני הזריחה", "לפני השקיעה", "לפני חצות","חברים לחיים", "רוק בבית הספר", "התבגרות", "ברני", "סורק אפלה", "חיים בהקיץ", "בטלנים בטקסס", "טריפ נעורים" ועוד ועוד ועוד. כרגע עם אפס נקודות, לאחר הפסד לטרנטינו בסיבוב השני של הסינמונדיאל.
 |
בית א' - משחק 3
מס' מצביעים: 375 Loading ... |
 |
הצביעו לינקלייטר, בחייאת.
האחים רוסו עושים דברים סבבה לגמרי עם מאות מיליוני הדולרים שנותנים להם, כן. הם לא עשו ולעולם לא יעשו משהו כמו טרילוגית "לפני". הם לא עושים פרויקטים שנמשכים יותר מעשר שנים עם אותם שחקנים, עם דמויות שאתם דואגים לשלומים כמו לקרובי משפחה שמתקשרים רק לעתים רחוקות. לינקלייטר עושה המון דברים, חלקם לא ראויים לציון מיוחד, אבל כשכן – הוא עושה דברים חד פעמיים לגמרי שאף אחד אחר בעולם לא עושה, גם לא עם כל הכסף של מארוול.
אולי בגלל שהוא עושה דברים חד פעמיים הוא מפסיד?
אין לי איזה חיבה מיוחדת לאחים רוסו, אבל הם קיבלו את הקול שלי כי לפחות אני נהנית מהסרטים שלהם באופן עקבי. לינקלייטר או משעמם אותי (סגרתי את "לפני הזריחה" עשר דקות אחרי שהוא התחיל, ואני כמעט אף פעם לא מפסיקה סרטים אחרי שהתחלתי אותם, התבגרות היה סבל בשבילי) או מקסימום משעשע אותי קלות.
אז באמת כל הכבוד לו שהוא עושה דברים שאף אחד אחר לא עושה, ליצור סרטים זה לא קל ובטח לא סרטים שלא הולכים בתלם, אבל אולי יש סיבה שהוא אחד מהיוצרים היחידים שמנסה דברים כאלו: כי הרבה פעמים זה לא מצליח. לפחות ככה זה בשבילי.
התכוונתי להגיב באופן ענייני
אבל הפסקתי לקרוא את ההודעה אחרי עשר שניות ואני אף פעם לא מפסיק לקרוא הודעות באמצע (מקסימום מרפרף ומגיע לסוף כדי לחלץ שורה תחתונה).
נגעתי בנקודה רגישה, הא?
אני יכולה להבין למה אנשים אוהבים את הסרטים שלו, אבל די מפתיע אותו שחובביו מופתעים מכך שהוא לא הכי פופולארי.
לא הייתי מגדיר את עצמי מחובביו
למרות שבמשחק הספציפי הצבעתי בעדו (אבל זאת לא חכמה כשהאופציה שממול היא לא יותר מעלה תאנה שקצת קשה לי להתייחס אליה ברצינות כשמדברים על הבמאים הכי טובים שפועלים כיום), מקסימום מחובבי הטרילוגיה.
את יכולה לא לחבב ואפילו לשנוא כל סרט וסרט שלו וזה יהיה סופר לגיטימי כשזה מנומק (וגם אם לא), אבל להכניס למשוואה את העובדה שראית רק עשר דקות מסרט מסוים, על אחת כמה וכמה כשמדובר ב-מגנום אופוס שלו, זה לא ענייני, לא רלוונטי לדיון ולא רציני כי זה בעיקר מעיד על הצופה יותר מאשר על היצירה.
כל חוות דעת על סרט מעידה גם על הצופה וגם על היצירה בו זמנית
ואני כן מאמינה שזה שהצלחתי לשרוד רק עשר דקות מלפני אומר משהו משמעותי על הסרטים שלו. לגיטימי אם אתה לא מקבל את זה כי אתה לא מכיר אותי, אבל אני כן מכירה את עצמי ואני יודעת שזה דבר מאוד נדיר שאני לא מנסה לראות סרט עד הסוף. העובדה שזה כל כך דחה אותי אומר משהו על הקצב של הסרט, על סוג הדרמה בו וסוג הכתיבה, וכן, גם על ההעדפות האישיות שלי כצופה. אגב, בהתבגרות צפיתי במלואו, ואותם דברים שהפריעו לי בפתיחה של לפני הפריעו לי גם שם.
אני כן מסכימה איתך שלא סיפקתי דיון מעמיק פה, אבל סליחה, הסינמונדיאל הוא לא המסגרת הכי רצינית באתר פה. זה סקר בשביל הכיף, עם סיכומים משעשעים במתכוון, והגבתי לתגובה באורך כולה פסקה. רד העלה נקודה באופן לא מאוד מפורט: שללינקלייטר מגיע יותר קולות כי הוא עושה דברים יותר מיוחדים מהאחים רוסו. אני העלתי נקודת נגד, גם באופן לא מפורט: שהעובדה שהוא עושה דברים מיוחדים זה לא בהכרח נקודה לטובתו, כי לפעמים זה דוחה צופים מסוימים, ואותי אישית דחה באופן שהוא קיצוני לי.
לא יודעת אם יש טעם להמשיך לדבר על הנושא כי אתה נראה די מגובש בדעתך, אבל אני כן חושבת שהעובדה שהפסקתי את הסרט כל כך מוקדם כן אומרת משהו על טיב הסרט וכן עניינית, כמו שמישהו שאומר שיצא באמצע מסרט כי הוא היה ברוטאלי מדי אומר משהו על הסרט (וגם על הצופה). זאת לא ביקורת מנומקת, אבל זה כן מספק לך מידע מסוים על הסרט.
כנראה שבאמת אין טעם להמשיך בדיון
אם אני לא מצליח להסביר את עצמי למה זה עקום לשפוט משהו או מישהו על סמך חווית פחות מ-10% ממנו, אין לי עוד כלים לנסות להבהיר את הבעייתיות שבעניין.
אבל אני כן אתייחס בצורה אנקדוטלית למה שקורה פה
עין הדג 2005: מבקר קולנוע שולי נשחט (בצדק) כי העז לצאת באמצע מסרט שנראה גנרי לז׳אנר שלו ובכל זאת פרסם עליו ביקורת.
עין הדג 2018: גולשת מתעקשת על זכותה להביע דעה על סמך צפייה בקרדיטים של פתיחת הסרט בלבד וגורפת פישלייקים.
(בבקשה אל תספרו לי על המחויבויות של המבקר כלפי הקורא שלו)
אני חושב שיש דקות מסוימת (למרות שאולי אני שופט לכף זכות)
רוג'ר איברט שפט בביקורת ארוכה מאוד סרט שהוא לא ראה. סירקבלוט טוענת שהיא ולינקלייטר לא מתחברים בתגובה קצרה.
כלומר, אני בהחלט חושב שאנשים יכולים להגיד על סרט "ראיתי עשר דקות וכיביתי, זה לא היה בשבילי", ואני בהחלט חושב הם יכולים גם לציין מה הם ראו בעשר דקות שגרמו להם להגיד מה הם חושבים שלא היה שם בשבילם (דוגמה אישית: עצרתי את "בלדונה של עצב" די מהר, מכיוון שאני לא מעוניין לצפות בפורנו אונס. האם כל הסרט הוא כזה? אין לי מושג. מה שראיתי בחמש דקות הספיק כדי להבהיר שהסרט הזה לא בשבילי).
אבל אני לא אקבל ביקורת ארוכה ומנומקת על כמה סרט הוא גרוע, אם מישהו לא ראה אותו עד הסוף.
אני חושב שסירקבלוט עדיין נמצאת בצד הראשון ולא בשני, למרות שאני מסכים שזה קצת מטושטש (היא יוצאת על לינקלייטר, אבל אני הבנתי את זה כמשהו שמתבסס על סרטים אחרים שלו שצפתה ולא רק על סמך סרט וקצת).
רוג'ר איברט רחוק שנות אור מלהחשב ל"מבקר קולנוע שולי"
אני דווקא התכוונתי למקרה הזה.
אפשר להבין אנשים שחותכים מסרט בגלל שהבנאדם "לא מעוניין לצפות בפורנו אונס" או עניין "עקרוני" אחר אבל המקרה הספציפי רחוק מזה כי האזכור לא אינפורמטיבי. סבבה ש"התבגרות" היה סבל בשבילה והיא יכולה להביע דעה על הבמאי על סמך זה אבל מה רלוונטי העובדה שהיא חתכה מ"לפני הזריחה" אחרי עשר דקות אם אפילו לא כתובה הסיבה? איזו דעה או כיוון חשיבה מרחיקי לכת אפשר כבר לגבש על סרט על סמך עשר דקות?
יכול להיות שהתגובה נראית לי קיצונית וטיפה מעצבנת בגלל שאני לא נוהג לראות סרטים בפורמט ביתי (מעדיף לבזבז את זה על סדרות) ואין לי כל כך את הפריבילגיה של לחתוך באמצע סרט (בטח לא אחרי עשר דקות) ועדיין להתייחס אל היוצר או היצירה.
זה לא לגמרי דומה
אני חושבת שטענת "הסרט לא טוב, הפסקתי אחרי 10 דקות" היא מקוממת, כל זמן שהיא מוגשת ללא רציונליזציה. בין היתר היא מקוממת משום שהיא מעבירה תחושה של ציניות וזילזול.
אני גם מסכימה עם מה שקרקר כתב לך, ולמעשה יצא לי בעבר להתיחס לדברים שלא ראיתי עד הסוף. תמיד דאגתי להבהיר שלא צפיתי ביצירה השלמה, וגם להסביר למה הפסקתי באמצע.
הדוגמה שנתת היא לא דוגמה טובה משום שהמבקר כתב ביקורת כאילו צפה בסרט, הוא שיקר למעסיקים שלו שמשלמים לו כדי לעבוד, הוא שיקר לקוראים שמאמינים שהביקורת נכתבה על היצירה השלמה, והוא בגד במקצוע, משום שמצופה ממבקר לבקר יצירה ולא לשקר על יצירה על סמך התרשמות חלקית. אם היה מציין שלא נשאר לסוף הסרט ומסביר מדוע, עוד היה יכול לצאת מזה מבחינת היושרה המקצועית מול הקוראים והיוצרים. מניחה שהבוסים שלו לא היו אוהבים את הרעיון שהאיש אוסף תלוש על חצי עבודה.
אני ממש לא נהנה לנתח טקסטים של אנשים שהם יכולים לנתח בעצמם, אבל
אני קראתי את "העובדה שזה כל כך דחה אותי אומר משהו על הקצב של הסרט, על סוג הדרמה בו וסוג הכתיבה," כ"אין לי כוח לעוד סרט אינדי דברני מהורהר, מאסתי". וכלומר, אני בספק שאם היא לא נהנתה בעשר הדקות הראשונות של "לפני" היא תהנה בהמשך הסרט. יש מצב שהסרטים האחרים אולי יותר יתפסו אותה כי הם קצת יותר "בוגרים", אבל אני לא זוכר שינוי טון או משהו שלפתע נופל עלייך באמצע הסרט.
אם היא התכוונה "אין לי כוח לעוד סרט בז'אנר האינדי הדברני המהורהר שנראה חפיפניקי", אז שם הייתי כן מציע לראות שוב. אבל לא קיבלתי את הרושם הנ"ל.
אני לא מבין אותך.
קודם כל, אני שמח שהסינמונדיאל גרר אותך לחזור ולהגיב כאן, גם אם לא לכתוב פוסטים. לא, ברצינות: כל טקסט שלך הוא בשבילי יום של חג.
ולעצם הענין: שאתה תגיד שכסף הוא סיבה לכך שסרט ייצא טוב? מה לעזאזל? בדיוק להיפך: חכמה גדולה לעשות משהו מוצלח בתקציב קטן. החוכמה היותר גדולה היא להחטף על ידי אולפן גדול, לקבל ממנו סרט שתקציב הקייטרינג שלו לבדו כפול מהתקציב הכולל האחרון שאיתו עבדת – ואז לא לחרבש את הכל.
זו לדעתי אומנות קולנועית לא פחותה מן האחרות. כל כך הרבה נכשלו בנסיון הזה (חז"ל קוראים לזה נסיון העושר): דיוויד אייר ('זעם', 'סוף המשמרת') יצר את יחידת המתאבדים בתקציב של מאה ושבעים מליון דולר. ג'וש טראנק ('כרוניקה') עשה את ארבעה מופלאים עם מאה ועשר מליון דולר. גארת' אדוארדס ('מפלצות') אחראי ל'גודזילה' מ2014, שכולם כאן יודעים כמה אהבת אותו, וכשהוא עשה אחר כך את 'רוג אחת' הוא נאלץ לצלם – ויש אומרים שזה אפילו לא היה הוא אלא טוני גילרוי – חלקים נרחבים מן הסרט מחדש.
בקיצור, זה שהאחים רוסו עושים דברים "סבבה לגמרי" בתקציב של מאות מליוני דולרים, זאת לגמרי ולחלוטין נקודת זכות עבורם, בדיוק כמו ש'התבגרות' וטרילוגיית 'לפני' היא נקודת זכות עבור לינקלייטר.
אם יתנו ללינקלייטר תקציב גדול, ממש לא בטוח שהוא יצליח להתמודד איתו – וזו נקודת תורפה שהוא בהחלט יכול להפסיד עליה. נכון, אולי הוא כן יצליח, אבל גם עדיין לא הוכח שהרוסואים לא יכולים להוציא סרט קטן ואיכותי. הם לא יישארו אצל מארוול לנצח, ואני לפחות בטוח שאעקוב באדיקות אחרי הקריירה שלהם.
נ. ב. התלבטתי תוך כדי כתיבת התגובה מה החלק של אולפני מארוול בכל הענין. זאת אומרת, ידוע שהמפיקים שם עושים חיים קשים לבמאים, אבל זה חלק מהותי מהאתגר של לעבוד על סרט הוליוודי 'גדול'. מצד שני, יתכן שאפשר לטעון שהשליטה ההפקתית היא זו שצריך לזקוף לזכותה את ההצלחות של האחים רוסו. אלן טיילור, למשל, שביים את תור: העולם האפל, טען שהסרט שהוא התכוין להוציא היה שונה מאד מהתוצאה הסופית; אבל כנראה שזה לא ראיה. לא סתם העולם האפל נחשב לאחד החלשים של מארוול. מה שכן, יכולתו של קווין פייגי ללהק נכונה את הבמאים שגם יעשו עבודה טובה וגם יסתדרו איתו – ודאי ראויה לציון (אפשר לקרוא על זה כאן וכאן. הקטע האחרון בלינק השני מתכתב ישירות עם הנ. ב. שאתם קוראים עכשיו).
דוד, אתה קורא המון המון המון משמעות בשש מילים
שוב, אותו משפט: האחים רוסו עושים דברים סבבה לגמרי עם מאות מיליוני הדולרים שנותנים להם. זה כל מה שאמרתי! לא שהם מצליחים רק כי יש להם כסף או שזה קל. מכיוון שנראה שאתה מכיר אותי לא מהיום, יהיה לך קשה מאוד לחשוד בי שאני חושב שכל סרט שהופק בהרבה כסף הוא סרט טוב. אני חושב שהאחים רוסו מצוינים וזה מאוד מרשים שהם מצליחים לעשות את מה שהם עושים. אני עדיין בעד לינקלייטר.
להיות בעד לינקלייטר זה סבבה, כמובן
אבל מה זה קשור ל"הוא עושה דברים חד פעמיים לגמרי שאף אחד אחר בעולם לא עושה, גם לא עם כל הכסף של מארוול" (הדגשה לא במקור)? אתה זה שציינת את ענין הכסף, פעמיים. וכן, דווקא בגלל שאני מכיר אותך – כלומר, אתה יודע, את האתר שלך – זה היה לי מאד מוזר.
אם היית כותב "האחים רוסו עושים דברים סבבה לגמרי, אבל הם לעולם לא יעשו משהו כמו טרילוגיית לפני" וכו' וכו' – לא הייתי כאן (למרות שאולי כן הייתי שואל אותך מאיפה אתה יודע, זה לא שהם עשו משהו שהוכיח אחרת). אתה בעד לינקלייטר והכל סבבה; מה לעזאזל קשור התקציב של הסרט? לכן הסקתי מה שהסקתי מדבריך, למרות שהמסקנה היתה תמוהה וכפי שכתבת, סותרת אינספור טקסטים שכתבת בעבר.
וסליחה אם חפרתי; אני יכול להבין שזה מרגיז אם מישהו מכניס לך מילים למקלדת. בכל אופן אני חושב שזה דיון מעניין, גם אם לא התכוונת להתחיל אותו.
סרט של במאים או של אולפן?
לצערי עדיין לא ראיתי סרט של לינקלייטר ועל האחים רוסו אני לא משתגע, אז למשחק הזה לא הצבעתי.
מצד שני – הפתיע אותי קצת האופן בו כתבת שהאחים רוסו "לא עושים פרוייקטים שנמשכים יותר מעשר שנים עם אותם שחקנים…" כשהעולם הסינמטי של מרוול חוגג בדיוק עשר שנים מהיווסדו. אשכרה חיפשתי בתגובה איזה טוויסט שיראה שבמובן מסוים יכולת לכתוב אותו דבר על האחים רוסו.
לא שהאחים רוסו היו אחראים לאיירון מן הראשון, אבל אין מה לעשות כשהם מביימים את הנוקמים 3 הם מגיעים עם המשקל של עשר סרטים אחורה, ולזכותם אכתוב שנראה שהם דווקא השתמשו בו טוב מאוד כדי להפוך את הסרט שלהם לאפקטיבי ומותח.
אני מבין שהאחים רוסו מארחים את הסינמונדיאל
לא רק שהשם שלהם דומה לרוסיה, אלא גם כל ההתמודדויות שלהם מקבילות למשחקים של רוסיה. לא פלא שהם מובילים עם יתרון הביתיות הזה.
הצחקתם אותיי
ממתי הבמאים של מארוול הם האחראים על התוכן היצירתי?
ידוע לחלקם שהמפיקים עושים את כל העבודה. הבמאים הם סתם כיסוי!
יש משהן
יש משהו בדבריו. בחברות כמו מארוול, וורנר ברוס וכו' הבמאים לא כזה חשובים, הייתי מצביע לבמאים שיש לכם מושכות בידיים.
לינקלייטר אלוף
חברים אני נחשף בדיון לשנאה לא ברורה ללינלייטר, הבחור קורע לאחים רוסו את הצורה, הם באמת עושים עבודה נהדרת ביחס לבמאים אחרים של סרטי גיבורי על אבל התחרות בינם לבין לינקלייטר לא ממשית.
הוא יוצר עם חזון ברור, סגנון ייחודי ושאיפות אומנותיות שונות בהרבה משל האחים רוסו. אמנם אני אישית לא חובב סרטי גיבורי על אבל אני מאמין שאף סרט של האחים רוסו לא עומד בכלל ליד סרט של לינקלייטר ברמת הכתיבה.
זו לא שנאה, סתם העדפה לצד השני
יש ללינקלייטר כמה סרטים שחיבבתי (וכמה שנמנמתי בהם קלות). אז אני לגמרי סבבה איתו, אבל כנראה אעדיף לראות את חייל החורף על פני התבגרות בכל יום בשבוע.
בכל מקרה, זו לא בדיוק הצבעה שקרעה אותי מבפנים כמו ספילברג / וילנב. מתוך שתי אפשרויות שאף אחת מהן לא נחשבת בעיני לפסגת הקולנוע בחרתי את החביבה עלי.
רידלי סקוט
עדיין לא ראיתי את " כל הכסף שבעולם " אבל לא שוחך ולא סולח על הסרטים האחרונים בסדרת הנוסע השמיני ( כרגע אני אפילו לא זוכר את שמם ), לכן הצבעתי בעד קתרין ביגולו
הלו
אני לא זוכר שכתבתי את התגובה הזאת.
מעניין. סתם שאלה, כללית כזאת: סובל מנדודי שינה לאחרונה?
עובד בעבודה שמצריכה הרבה טיסות? מוצא את עצמך לפתע במרתף מוקף בחבורת גברים ללא חולצה שבאמצע שני גברים קורעים אחד את השני וכולם נורא מתלהבים ממך? סתם, בודק.
לא בדיוק
אבל כן אתמול עבר לידי ברחוב בחור שאני לא מכיר עם פנס בעין וקרץ.
מצתער לא ידעתי שיש עוד מישהו עם אותו שם, מעתה שאגיע אגיב בשם אחר
ברור שלינקלייטר.
אני חושבת שיש מאד במאים שמצליחים לעבוד בענווה כמוהו, ולעשות הרבה עם כל כך מעט. ולא, אני לא מתכוונת לכסף או לקולנוע גרנדיוזי, שהוא אחד הדברים הקלים היום. אני מתכוונת לקולנוע שהוא אהבה פשוטה לבני אדם, התבוננות ולמידה שלהם. הוא בוחן את הרומנטיקה, האהבה והנישואין באופן שלא נעשה כמותו בטרילוגיית "לפני" שלו, ובוחן את ההתבגרות – שוב, בדרך שלא נעשתה מעולם – ב"התבגרות".
אולי הראיה הטובה ביותר לענווה שלו היא האופן שהוא מתייחס ליצירה שלו כמשותפת עם השחקנים. במקום להיות במאי שיש לו רק *חזון קולנועי*, כזה שמציב את השחקנים כבובות, הוא קשוב להם ומאפשר להם להביע את קולם בעיצוב הדמויות והדיאלוגים שלהם, ואפילו בחלקים מסויימים של העלילה. וזה מה שמציב אותו בגדולה שלו, בעיני: לינקלייטר הוא בעל חזון אנושי, ולא רק קולנועי.
טכנית, דייויד פינצ'ר הוא הבמאי הטוב בעולם.
אין מישהו שיודע לשלוט בכלים הטכניים של עולם הקולנוע וליצור איתם מכלול כזה מושלם כמוהו, אין מישהו שיודע ליצור אווירה כמוהו, אין מישהו שיותר יודע איך להעביר סיפור (וכפי שיעידו תסריטאים שעובדים איתו, לדעת מה להוריד מהסיפור) כמוהו, אין מישהו שמכל שוט שלו נוטפים כ"כ הרבה ליטרים של מקצוענות ופרפקציניזם כמוהו, אין מישהו שבסרטים שלו אתה מרגיש שהבמאי נמצא בשליטה מלאה ויודע מה הוא עושה כמו הסרטים שלו.
למביני הכדורגל, יהיה אחלה להשוות אותו לברגקאמפ – הוא אף פעם לא היה השחקן הטוב ביותר בעולם בתקופתו (התואר הזה היה שייך לתיירי הנרי. וכן, יש פה דפוס מסויים), אבל לא היה שחקן טוב ממנו בכל הקשור לשליטה בכדור וכל דבר שנוגע בצד ה"טכני" של המשחק.
לא יודע, קשה לי לחשוב על מישהו שהוא "הבמאי הטוב בעולם"
עם ברזומה שלו מופיע סרט כמו "בנג'מין באטן" שהיה באלגן בהרבה מאוד מובנים, כולל טכניים.
האחים רוסו, אם הקרבות שלכם יוכלו להפסיק להיות הכי מותחים
זה יהיה נהדר.