ביום חמישי הבא, התחרות הגדולה תתחיל: הסינמונדיאל, גביע העולם בקולנוע. חודש של קרבות אחד-על-אחד מבין המוחות הגדולים ביותר שעובדים בבימוי סרטים בימינו. על התחרות וחוקיה נפרט רגע לפני שהתחרויות יתחילו, אבל אין סיבה לא להכיר את המתמודדים מראש, ואולי אפילו להשלים סרט אחד או שניים שלהם לפני שכל הטירוף יתחיל.
אז איך נבחרו המשתתפים?
מטרת הסינמונדיאל היא לבחור את הבמאי העכשווי הפופולרי ביותר. כדי לעמוד בתנאי הסף של כניסה לתחרות, על במאים לעמוד בשני תנאים: במאי חייב להיות בעל רפרטואר של שלושה סרטים לפחות (לא סרטים קצרים ולא טלוויזיה), והוא היה צריך להוציא סרט בהפצה רחבה (כלומר, לא רק בפסטיבלי קולנוע) מאז הסינמנודיאל האחרון. מבין הבמאים הכשירים, השיקול בבחירת 32 המתחרים היה הפוטנציאל שלהם בתחרות המודדת את הפופולריות בקרב גולשי עין הדג. לשם כך נשקלו התוצאות שלהם בתולדות סקרי סיכום השנה של עין הדג, כמו גם הישגיהם בתחומים אחרים, כמו פרסי אוסקר וציונים ב-IMDb.
מה השתנה מאז פעם שעברה?
החלפנו כמעט חצי מהבמאים המתמודדים. כן, הרבה שמות גדולים יחזרו למגרש הפעם (ליתר דיוק: כ-17 במאים שהתמודדו בפעם שעברה יתמודדו גם השנה), אבל יעלו 15 טוענים לכתר חדשים, כולם מפוזרים בין הבתים באקראיות.
אז בלי עוד הקדמות – להלן המתמודדים בבתים א' עד ד'.
ריאן ג'ונסון
האחד שחייבים לראות: לופר
והאחד שאפשר לוותר עליו: הנוכלים בלום
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי
סימן היכר: הבמאי שקרע לחצי את ספינות החלל ואת מעריצי הגלקסיה הרחוקה.
בקצרה: ריאן ג'ונסון פרץ לחיינו ב-2005 עם "בריק" – מחווה לסרטי הפילם נואר משנות ה-40 שמתרחש בתיכון אמריקאי. מאז הוא הספיק להביא למסך הגדול את הטייק שלו לסרטי פשע עם "הנוכלים בלום", לסרטי מסע בזמן עם "לופר" ולסטאר וורז עם "אחרוני הג'דיי" . ואם זה לא מספיק לכם, אז גם במסך הקטן הוא הפציץ כאשר הוא ביים את אחד הפרקים הזכורים ביותר של "שובר שורות", "אוזימנדיאס". אם לפני ארבע שנים הוא עוד היה שם למיטיבי לכת, היום אין ספק שהוא אחד השמות המוכרים ביותר בתעשייה.
קוונטין טרנטינו
האחד שחייבים לראות: ספרות זולה
והאחד שאפשר לוותר עליו: חסין מוות
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: שמונת השנואים
סימן היכר: אקדחים, רגליים ומה שביניהם.
בקצרה: המנצח של הסינמונדיאל האחרון, האדם שנוטף סטייל שעד היום אנשים מנסים לחקות, הבחור שמשכתב את ההיסטוריה ויוצר לעצמו יקום חדש ומרתק, האדם ששחקנים פונים אליו כדי להחיות את הקריירה שלהם, גיק הקולנוע הגדול בעולם – האם באמת צריך להציג את קוונטין טרנטינו למישהו?
ריצ'רד לינקלייטר
האחד שחייבים לראות: לפני הזריחה
והאחד שאפשר לוותר עליו: The Newton Boys
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: התבגרות, כולם רוצים את זה!! וחברים לחיים
סימן היכר: אהבת הדמויות שלו, לא משנה מי הן או מה הם
בקצרה: ההערכה אליו באה בגלים. הדבר הראשון שאתה חושב עליו זה "כמובן, טרילוגית לפני – אחת מהטרילוגיות הקולנועיות המושלמות שנעשו". ואז אתה נזכר "אה, נכון, ו"התבגרות" – אחד מהניסויים הקולנועיים היותר מרתקים שנעשו בשנים האחרונות". ואז אתה אומר " אה, והוא יודע ממש לנצל טוב את ג'ק בלאק – "רוק בבית הספר" ו"ברני" הם שניים משיאי הקריירה של השחקן". ואז אתה נזכר בסרטי האנימציה הייחודים שלו ("סורק אפלה" ו"חיים בהקיץ") או בסרטים הראשונים שלו ("בטלנים בטקסס" ו"טריפ נעורים") ואתה מבין שלינקלייטר הוא לא רק אחד מהבמאים הטובים של ימינו – אלא גם האחד המגוונים והמעניינים שבהם.
האחים רוסו
האחד שחייבים לראות: הנוקמים: מלחמת האינסוף
והאחד שאפשר לוותר עליו: אני אתה והוא
מאז הסינמונדיאל הקודם עשו את: קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים והנוקמים: מלחמת האינסוף
סימן היכר: קפטן אמריקה.
בקצרה: בין השמות הגדולים שלא צריכים אותם לבמאים האנונימיים שהולכים לאיבוד, לאחים רוסו יש את הסנכרון המושלם עם האולפן של מארבל. גדולים מספיק בשביל שהסרטים ירגישו שלהם ולא תוצר של מארבל, אבל רואים עין בעין עם הדרך שבה מארבל מנסה לקדם את היקום שלה. ואם צריך לדחוס 80 דמויות בסרט שאמור להיות על קפטן אמריקה, אז אין בעיה. מה זה אין בעיה? זאת תהיה הסצנה הכי טובה בכל הסרט. הצמד שביים עד היום את מספר הסרטים הרב ביותר עבור החברה לא פספס עד עכשיו אפילו פעם אחת, ומסרט לסרט רק מעלים את הרף, וזה כאשר הם התחילו עם "חייל החורף" המושלם, כן?
גיירמו דל טורו
האחד שחייבים לראות: המבוך של פאן
והאחד שאפשר לוותר עליו: קרימזון פיק. אלא אם מאוד חשוב לכם לראות את התחת של טום הידלסטון, ואז – אל תפספסו.
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: קרימזון פיק וצורת המים
סימן היכר: מפלצות ממש מגעילות אבל בקטע די מהמם
בקצרה: בלי להתפשר בקצת על מה שהופך את גיירמו לגיירמו,דל טורו הפך בשנה אחרונה את האוסקרים לקצת יותר מוזרים – לטובה. הסגנון הייחודי שלו עכשיו רשמית נהיה מקובל ומגניב, וזה בהחלט השפעה חיובית. כי רק הוא היה יכול ליצור את העולמות הקסומים של "המבוך של פאן", את מפלצות הים ב"צורת המים" ו"הלבוי" או את הרובוטים המגניבים של "פסיפיק רים", ולביים אותם בהתלהבות כזאת שגורמת לך להרגיש כאילו הוא יושב לידך ורואה אותם לראשונה ביחד איתך עם חיוך גדול שמרוח לו על הפנים.
מיכאל האנקה
האחד שחייבים לראות: מחבואים
והאחד שאפשר לוותר עליו: סוף טוב
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: סוף טוב
סימן היכר: בני אדם הם גרועים.
בקצרה: מיכאל האנקה הוא הגרסה הלא טרולית של לארס פון טרייר. הוא לא מתאמץ לזעזע את כולם בגימיקים וסופים נוראיים אלא פשוט יוצר סיפור מלא בשנאה וזלזול באדם לכל אורכו שמוציא אותך מאולם הקולנוע בבאסה איומה על העולם המסריח שבו אתה חי, אבל קצת מבסוט מזה שלפחות נעשים בו סרטים כאלה טובים. האנקה הוא הבמאי היחיד מבין המתמודדים בסינמונדיאל שזכה פעמיים בפרס הגדול בקאן, והאחד שמקפיד לתת את השמות האירוניים ביותר לסרטים שלו ("אהבה" הוא ממש לא סרט לדייטים, ו"משחקי שעשוע" רחוק מלשעשע). הוא אולי מייצג לבדו את אירופה בסינמונדיאל, אבל אין מה לזלזל במי שהוא ללא ספק מאסטר של קולנוע.
רוברט זמקיס
האחד שחייבים לראות: פורסט גא.. כלומר, בחזרה לעתי.. כלומר, מי הפליל את רוג'ר ראב.. לעזאזל. טוב, איך אומרים? שום דבר לא מתעלה על פורסט גאמפ.
והאחד שאפשר לוותר עליו: רכבת לקוטב
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: על חבל דק ובעלי ברית
סימן היכר: האשף הטכנולוגי שאוהב לשחק עם ההיסטוריה.
בקצרה: כוחו של זמקיס הוא לא בטווח הקצר, אלא הארוך: מדובר על במאי שלצידו עומדים רוג'ר וג'סיקה ראביט, הדלוריאן, פורסט גאמפ, "מלתעות 19", ווילסון – וזה רק מהסרטים שכולם מכירים, לפני שנכנסים לפנינים כמו "האמת שמתחת לפני השטח", "הטיסה" ,"רוצה לאחוז בידך" ועוד. עם נבחרת שכזאת, זמקיס היה יכול לביים פרסומות לגבינה עד סוף חייו, ועדיין היה לו מקום מובטח בספר דברי הימים של הקולנוע. למזלנו, הוא ממשיך לביים סרטים טובים ומעניינים גם היום, יותר משלושים שנה אחרי ששלח את מרטי בחזרה לעתיד.
כריסטופר נולאן
האחד שחייבים לראות: האביר האפל
והאחד שאפשר לוותר עליו: אינסומניה
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: בין כוכבים ודנקרק
סימן היכר: בוווווווווווווווווווווואםםםםםם. אבל כזה שהוא אפל יותר ובוגר יותר.
בקצרה: המנצח הבלתי מעורער של סקרי סוף השנה בעין הדג, מלך הסופים המסתוריים, זה שהצליח להפוך את הבלוקבאסטרים הקיציים לקצת יותר חכמים ואת באטמן לצרוד; הבמאי שעד היום זוקפים לזכותו (או חובתו) את הגדלת מספר המועמדים לסרט הטוב ביותר באוסקר, זה שהצליח לשכנע את אולפני האחים וורנר להשקיע 160 מיליון דולר במותחן פילוסופי על התת-מודע – כריסטופר פאקינג נולאן.
קלינט איסטווד
האחד שחייבים לראות: בלתי נסלח
והאחד שאפשר לוותר עליו: ספייס קאובויס
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: ג'רזי בויז, צלף אמריקאי, סאלי – נס על ההדסון והרכבת של 15:17 לפריז
סימן היכר: הקאובוי שמשיג מה שהוא רוצה בשוט אחד.
בקצרה: מכל הבמאים שברשימה, איסטווד הוא כנראה האחד שידע הכי הרבה עליות וירידות בחייו. מכוכב מערבונים, לבמאי שסוגר חשבון עם מערבונים, לבמאי-שחקן-מפיק-מלחין-נער מים, לזוכה ארבעה פרסי אוסקר, לבחור שמדבר עם כיסא, לבחור שביים את הלהיט הגדול של 2014 בארה"ב בגיל 83 ("צלף אמריקאי"), לבמאי שביים את הלהיט הגדול בארה"ב ב-2014 אבל לא היה יכול לחכות שני רגעים אז הוא שם בובה של תינוק בסצנה בסרט. אבל בסופו של דבר, יש לבן אדם מספיק להיטים וסרטים נהדרים גם בעבר וגם בימינו כדי להפוך אותו לאייקון קולנועי.
פול תומאס אנדרסון
האחד שחייבים לראות: זה ייגמר בדם
והאחד שאפשר לוותר עליו: Hard Eight
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: מידות רעות וחוטים נסתרים
סימן היכר: סרטים מפלגי קהל שהם או יצירת אומנות לדורות או פלצנות לשמה.
בקצרה: פול תומאס אנדרסון היה ההבטחה הגדולה של סוף המאה ה-20. אחרי "מגנוליה" ו"לילות בוגי", זה היה עניין של זמן עד שהיוצר הצעיר ייצור סרט אחד שיהיה ראש מעל כולם. הבטחה אותה הגשים עם "זה ייגמר בדם". ואז אחרי זה, התחיל הקרע.הבחור התחיל ליצור קומוניקטיביים פחות מהחבר ההוא שעונה ל"מה קורה אחי" שלך שבועיים אחרי שהוי בווצאפ נהיה כחול. ומשם, הקהל התפצל – יש את אלה שחושבים שהבחור רק משתפר מסרט לסרט, ויש את אלה שעדיין מחכים לעוד איזה "זה ייגמר בדם" או "מגנוליה". כי אפילו האנשים שיטנפו על סרטיו האחרונים לא יכולים להתכחש לדבר אחד: פול תומאס אנדרסון הוא אחד מהקולנוענים המוכשרים ביותר בדורו.
מרטין סקורסזה
האחד שחייבים לראות: נהג מונית
והאחד שאפשר לוותר עליו: הטייס
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: שתיקה
סימן היכר: ניו יורק, גנגסטרים, רוברט דה נירו וליאונרדו דיקפריו.
בקצרה: מרטין סקורסזה – הבמאי המגניב בעולם, שיודע לתפוס ולזקק את הזעם הגברי בסרטים כמו "אליס לא גרה כאן יותר". לא, רגע, עוד פעם. הבמאי שיודע לצלול אל האפילה שבנפשו של האדם בסרטים כמו "הוגו", לא , שנייה, התבלבלתי. הבמאי עם הסרטים מלאי האלימות והפסקול המדליק כמו "עידן התמימות", לא, שיט.
מרטין סקורסזה הוא במאי חרוץ מאוד שמוכר רק בזכות חלקיק מהקטלוג הרחב של הסרטים שלו. הוא ידוע בתור גדול במאי סרטי הגנגסטרים, אבל הוא ביים גם קומדיות מטורללות, דרמות פילוסופיות, מותחנים פסיכולוגיים, סרטי ילדים, סרטים דוקומנטריים ומחזות-זמר, ואת כולם ביים במקצועיות שאין שנייה לה.
אלכסנדר פיין
האחד שחייבים לראות: בחירות או לא להיות
והאחד שאפשר לוותר עליו: נברסקה
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: לחיות בקטן
סימן היכר: סאטירות חברתיות על ארצות הברית.
בקצרה: אלכסנדר פיין הוא כותב חד, שנון, שיודע לספר סיפור שיכול להיות גם משל על החברה וגם סיפור יחידני על דמות. הבמאי, שנודע בעבר בבוז שלנו כלפי הדמויות שלו ומאז קצת התרכך, הוא אחד מהיוצרים שיודעים לזקק את החברה – האמריקאית בפרט והאנושית בכלל – על הצד המבריק והחד ביותר שיכול להיות. וחוץ מכישרונותיו ככותב, הוא סידר אוסקר לדיקן מקומיוניטי, גילה לעולם את ריס ויתרספון ואת שיילין וודלי, והוציא הופעות משחק משובחות מלורה דרן, ג'ורג' קלוני, ג'ק ניקולסון ומתיו ברודריק. הבחור יודע מה הוא עושה.
דני וילנב
האחד שחייבים לראות: בלייד ראנר 2049
והאחד שאפשר לוותר עליו: אוגוסט 32 על כדור הארץ
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: סיקאריו, המפגש ובלייד ראנר 2049
סימן היכר: קצב עבודה לא שפוי.
בקצרה: דני וילנב עשה 5 סרטים ב5 השנים האחרונות. אם בסינמונדיאל האחרון הוא עוד היה מוכר בזכות סרט אחד או שניים, מ-2015 והלאה האיש היה עסוק ביצירת סרטי ז'אנר עתירי תקציב בקצב מסחרר שאחריהם אי אפשר היה לדבר על במאים עולים מבלי להזכיר את הבמאי הקנדי. הוא ביים את אחת מסצנות המתח הכי טובות של העשור ב"סיקאריו", את אחד הסיומים המטלטלים ביותר של השנים האחרונות ב"אסירים" ואת אחד הסיומים הכי מפתיעים ב"אויב".הוא ביים את סרט ההמשך ל"בלייד ראנר" והצליח לגרום לאנשים להתייחס אליו לא רק בכבוד אלא גם לשקול ברצינות האם הוא לא יותר טוב מהסרט המקורי, והוא אחראי ל"המפגש", אחד מסרטי פלישת החייזרים החכמים ביותר אי פעם. בימים טרופים אלה, בהם רוב סרטי המדע הבדיוני שיוצאים נמצאים איפשהו על הציר שבין גיבורי על למלחמות כוכבים – דני וילנב מהווה את התקווה לכל מי שחפץ במדע בדיוני אינטליגנטי ומפתיע.
ג'ורג' מילר
האחד שחייבים לראות: מקס הזועם: כביש הזעם
והאחד שאפשר לוותר עליו: תזיזו ת'רגליים 2
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: מקס הזועם: כביש הזעם
סימן היכר: מכוניות על הרקע המדבר. לחלופין – פינגווינים מרקדים.
בקצרה: ג'ורג' מילר אמנם עלה בפופולריות שלו מאז "כביש הזעם" אבל מדובר בבמאי שהוא הרבה יותר מסרט אחד. חוץ מליצור את כל הסרטים הקודמים של מקס הזועם, מדובר גם בבמאי שביים את "תזיזו ת'רגליים" על שני חלקיו, את "המכשפות מאיסטוויק", ואת "השמן של לורנצו". ואפילו אם הוא בעיניכם רק במאי של סרט אחד – איזה סרט, הא?
פיל לורד וכריס מילר
האחד שחייבים לראות: רחוב ג'אמפ 21
והאחד שאפשר לוותר עליו: למען האמת, כדאי לראות את כולם. אבל מתוך ארבעת הסרטים שלהם, אם חייבים לוותר על אחד – אז כנראה ש"רחוב ג'אמפ 22".
מאז הסינמונדיאל הקודם עשו את: רחוב ג'אמפ 22, כאשר הם נכנסים ממש על הקשקש.
סימן היכר: הבמאים שיכולים לקחת את הרעיון הכי מטופש ולגרום לו לעבוד.
בקצרה: מילר ולורד הם במאים עם מגע של זהב. הם יכולים להפוך פרסומת אגרסיבית ללגו לקומדיה מטורפת ולא צפויה או לחדש סדרה משנות ה-80 ולהפוך אותה לסדרת סרטים שמצליחה לגרום לאנשים להתעניין בצ'נינג טייטום. בתקופה שחונה מבחינת קומדיות, הם אלה שמונעים ממך להגיד "כבר עשור שאין קומדיה טובה" בגלל התוצרים האיכותיים שלהם, המקוריות שלהם והעובדה שהם פשוט מאוד מצחיקים.
סטיבן ספילברג
האחד שחייבים לראות: שודדי התיבה האבודה
והאחד שאפשר לוותר עליו: אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח
מאז הסינמונדיאל האחרון עשה את: גשר המרגלים, העי"ג, העיתון ושחקן מספר אחת
סימן היכר: הוא סטיבן מאדרפאקינג ספיבלרג.
בקצרה: איך אפשר לכתוב בקצרה על הבן אדם שמגדיר מחדש את המדיום פחות או יותר אחת לעשור? על איש שהביא למסך את הדמויות האלמותיות של אי.טי, אינדיאנה ג'ונס, שינדלר, הטי-רקס והכריש? על השד המוכשר שיכול להוציא בהפרש של שלושה חודשים דרמת עיתונות מועמדת לאוסקר ואז הרפתקת מד"ב מרהיבה לעין? ספילברג הוא הפנים של הקולנוע האמריקאי, או לפחות – הפנים שהקולנוע האמריקאי היה רוצה שיהיו לו. זה שיודע לעשות גם איכות וגם שוברי קופות, זה שעובד עם מיטב השחקנים, זה שמנסה לאתגר את עצמו פעם אחר פעם. זה שאחרים יכולים רק לקנא בו – כי הוא פשוט עד כדי כך טוב.
מחר: בתים ה' עד ח'. שבוע הבא: הסינמונדיאל.
עצה למצביעים באופן כללי
היי יש לי כאן הצעה לכלל המצביעים בתחרות הסימנדואל:
אל תבחרו את הבמאי המנצח שלכם לפי העבר שלו אלא על פי ההווה שלו.
זאת אומרת אל תבחרו בשפילברג בגלל שאתם אוהבים את פארק היורה אלא בגלל שחקן מספר אחד.
או אל תבחרו בטים ברטון בגלל המספריים של אדוארד אלא בגלל שאתם אוהבים סרט עכשווי שלו.
אני עשיתי לעצמי רף משנת 2010 לסרטים שאני אוהב של אותו במאי-אני יודע שזה לא 4 שנים אבל בכל זאת בקולנוע לא תמיד כל הבמאים עושים סרט כל שנה או שתיים וזה, אבל אם הוא נופל בסרט אחד כבר אנו עלולים לפסול אותו בשיטה שהבאתי כאן(מהסימנדואל הקודם).
זו כמובן דעתי בלבד כל אחד יעשה מה שהוא חושב לנכון, אני רק מביא פה את דעתי.
תחזיות:
בית ז': אסגאר פרהאדי נכנע ללחץ של ה-BDS, לא מופיע למפגש החוץ מול ארי פולמן, סופג הפסד טכני ומסיים במקום השלישי בבית.
הרבה שיקולים פוליטיים באדיבות עידן MeToo שנקווה שלא יעכירו את האווירה.
טרנטינו לוקח גם את הטורניר הזה, קל. ככה זה, סינמונדיאל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמני מנצח.
בנוסף
עם עליית קרנו של הקולנוע הדרום אמריקאי בעשורים האחרונים יש סיכוי תיאורטי לא רע למצב של תיקו מקסיקני במובן המילולי.
דני וילנב בבית עם ספילברג?
הדילמה הגדולה של חיי. הבמאי החדש האהוב עליי כרגע מול הבמאי הישן האהוב עליי עד כה. אתם לא הוגנים.
היי, כל טורניר שמכבד את עצמו חייב לפחות בית-מוות אחד
(ל"ת)
ואז הגיע מונדיאל 2018 והרס את הכל.
(ל"ת)
אני לא מבינה מספיק בשביל להיות בטוחה
אבל תעשה טובה ותסביר רגע, אני מדמיינת או שאתה ממש היית רציני כשכתבת את זה? אין אף בית שיש בו יותר משתי קבוצות חזקות, נכון?
זה קרה בטעות או בכוונה?
פחות או יותר, כן.
אם במונדיאל 2014 אשכרה היה וויכוח על מהו בית המוות של הטורניר בגלל שהיו 3 טוענות לגיטימיות לתואר (בית ב' עם ספרד-הולנד-צ'ילה-אוסטרליה, בית ד' עם אורגוואי-איטליה-אנגליה-קוסטה-ריקה ובית ז' עם גרמניה-פורטוגל-ארה"ב-גאנה), אז במונדיאל 2018 יש את אוסף הבתים אולי הכי גרוע בתולדות הטורניר, לפחות בעידן המודרני. הבית הכי קרוב ללהיות בית מוות שבו לכאורה הכי קשה לנחש מה בדיוק תהיה הקומבינציה של שתי העולות ממנו הוא בית ד' עם ארגנטינה, ניגריה, איסלנד וקרואטיה, אבל לעניות דעתי זה פחות נובע מהאיכות של הנבחרות ויותר מהעובדה שלכל אחת מהן יש איזה אלמנט כלשהו שעלול להפוך את הקמפיין שלה ללא צפוי (ארגנטינה עם הגנה איומה ביחס להתקפה, איסלנד חסרת ניסיון ועם סגל פחות טוב מזה שהביא לה רבע גמר מפתיע באליפות אירופה, ניגריה כמו רוב האפריקאיות נוטה להתפרק מנטלית ולזנוח טקטיה כשמשהו משתבש, וקרואטיה עדיין לא הצליחה לפצח איך ממצים את הפוטנציאל של הקישור שלה, ובנוסף לכך יש להם המון רעל מאחורי הקלעים והתאחדות נאצית ומושחתת). מעבר לכך אשכרה בכל כמעט בכל בית יש שתי נבחרות שהפער שלהן על השתיים האחרות בבית כ"כ עצום שלפעמים נדמה שעדיף שבשבילן הטורניר יתחיל כבר בשמינית (בית ז' עם בלגיה-אנגליה-טוניסיה-פנמה או בית ב' עם פורטוגל-ספרד-איראן-מרוקו). זה עושה רושם של מה שיהיה אולי שלב הבתים המשעמם ביותר בתולדות הטורניר.
זו תגובת הספורט הכי מושקעת שקראתי אי פעם בעין הדג
(איזה יופי!)
תודה על הפירוט, אני לא מבינה איך הגיעו למצב כזה
יחד עם זאת, במונדיאל הקודם הבתים שנחשבו לבית המוות לא היו באמת עד כדי כך תחרותיים אחרי שפורטוגל וספרד עברו קירקופים. (אני זוכרת כי ראיתי את המשחק עם פורטוגלים, וכי את ספרד היה קשה לשכוח)
אולי זה נח יותר שהבתים משעממים כי לא תהיה תקרית ברזיל כמו בפעם הקודמת, מצד שני זה אומר שאין סיכוי שהולנד לא תעלה, ואני לא אוהבת אותם.
שכחתי כמה כיף לצפות במונדיאל בים ובבירה וכל זה- חבל שהבתים לא מעניינים בכלל (אני לא רואה כדורגל בשאר החיים).
הולנד לא תעלה לשמינית בעיקר כי היא לא עלתה לטורניר גם ככה.
הפרחים להתאחדות המטומטמת שלנו (כן, אני כ"כ אוהד הולנד שרוף שאני מדבר עליהם בגוף ראשון כמו שאני מדבר על ארסנל) שמינתה את הידינק במקום את קומאן ב-2014, וכדור השלג שנוצר בגלל ההחלטה המטוטמת הזאת מתגלגל עד היום.
וואלה, היה נדמה לי שראיתי אותם ברשימה
לא מפריע לך שהם קבוצה מאוד אלימה? פשוט לא כיף לראות אותם משחקים, האבקות אמור להיות בזמנים אחרים ועם נבחרות אחרות.
על איזה הולנד בדיוק את מדברת?
היא הייתה סופר אלימה ב-2010, נכון, אבל כאילו, הולנד ידועה בופן מסורתי כמי שהביאה את הקונספט של כדורגל יפה ויף לצפייה לאירופה. למעשה, בתקופות מסויימות ייחסו דווקא את *חוסר* הקשיחות שלהם לעובדה שהם כמעט לא זוכים בתארים. המון טכניקה ומהירות ותנועה חכמה, אבל בלי ה-huevos שנדרשים כדי להתעלות כשהמצב משתמש. אני יכול להבין איך מי דהחשיפה הראשונה שלו לנבחרת הייתה בעשור האחרון יחשוב שהיא אלימה, אבל במכלול ההיסטורי הולנד תמיד ייצגה את ההפך הגמור.
אני עונה לסוגיית העשור האחרון
אז מה שאני מכירה זו הולנד האלימה. בכל מקרה אני לא איזה אוהד כדורגל שרוף או משהו, יותר נהנת מאוירת המתח והאקשן, ומרשה לעצמי לגבש מועדפים תוך כדי טורניר. (זה הכי כיף, כי בד"כ אני לא יוצאת בתחושת הפסד)
הולנד-פורטוגל מ-2006 הוא המשחק האלים ביותר שראיתי בימי חיי.
(הכוונה לאלימות ספורטיבית כמובן, סליחה לכל אוהדי בית"ר/מכבי חיפה/כל הקבוצות האיטלקיות באשר הן).
ארבע מחמש הפייבוריטיות לזכייה בטורניר משיגות ביחד שלוש נקודות בסבב המשחקים הראשון
אפשר שלכל הטורנירים יהיו שלבי בתים כאלו משעממים?
אמנם שלוש מארבע הנבחרות מאבדות נקודות מול נבחרת דרג ב' בבית ואף אחד גם לא יתחיל לטעון שיש פה משהו שאפשר להגדיר כבית מוות קלאסי ועדיין, נראה כאילו הכל הולך פחות חלק מהמצופה.
לעזאזל
יש לי כל כך הרבה להשלים.
ואם כבר להשלים, לא נעים לי לומר אבל… כנראה ש…. כריסטופר נולאן ינצח… (זה לא באמת קשור ללהשלים)
מתנצלת מראש על הניטפיקינג
אבל אצל רוברט זמקיס זה צ"ל פנינים, לא פנינות.
אין צורך להתנצל, תודה רבה
(ל"ת)
תקווה ורצון
טרנטינו ינצח. כי זה קוונטין טרנטינו.
אוף, בית קשה
ג'ונסון הצעיד את סטאר וורס קדימה; זמקיס עיצב את הילדוּת שלי; "ספילברג" זו מילה נרדפת ל-"במאי"; דל טורו הפך את הקולנוע למקום מעט יותר מגוון (…ומוזר); לסקרוסזה ידי זהב ולא חשוב הז'אנר; וילנב אשף מד"ב מהשורה הראשונה ובמאי מותחנים מחונן; ג'ורג' מילר יצר את סרט האקשן המוצלח בכל הזמנים, וטרנטינו ונולאן הם… טרנטינו ונולאן.
גם השאר סבבה (אם כי אני לא שותף להתלהבות ממילר ולורד, סרטיו של איסטווד – בשנים האחרונות – הפכו לפטריוטיים מדי לטעמי, ולא שזה משנה כי הוא תמיד נהדר – אבל האנקה בכלל עשה משהו מאז "אהבה"?). עם זאת, אם היו מסובבים לי את היד ומכריחים אותי לבחור, הייתי הולך על וילנב; כבר חמישה סרטים רצופים (אם לא יותר, אבל לא ראיתי דבר לפני "אסירים") שוילנב לא הוציא משהו פחות מנהדר. מבין כל הבמאים בבית הנוכחי, העתיד שלו בתעשייה הוא הכי מסקרן (כנ"ל ג'ונסון אבל עד שיפטרו אותו, הוא משועבד לסטאר וורס).
או שפשוט אל תצביעי להם
כל מה שאמרת אפשר גם להציג בצורה מחמיאה יותר (כמו שכותבי המאמר עשו…), המטרה היא לא בהכרח לבחור את הבמאי הכי יצירתי או הכי פורץ דרך, אלא כל אחד לפי איך שמתחשק לו לפי הסטנדרטים השרירותיים שלו, ואם למישהו לא מגיע זה יתבטא בתוצאות.
"העפנו את כל הזבלה״?
את עדיין מדברת פה על בני אדם, מוכשרים יותר או מוכשרים פחות (בעיניך).
בית ב' בלתי אפשרי
נולאן, זמקיס ודל טורו??
אני מרחם על אנשים שראו גם סרטים של האנקה (אני לא). איך הם יוכלו לבחור?? :-(
אני ממליץ על "סרט לבן" של האנקה כנקודת התחלה
זה הופך את הבחירה בבית הזה לקלה מאד
מפתיע אותי שאדגר רייט לא ברשימה.
(ל"ת)
אני חושש שלא הבנת את הקונספט של "חלק 1" ו-"חלק 2"
אנחנו רק במחצית הדרך של הצגת המתמודדים, יש עוד ארבעה בתים ו-16 במאים לפנינו.
אה! הסרת אבן מלבי:) תודה.
(ל"ת)
רייט? אני מרחם על הבמאי שיתמודד בבית מול ג'יימס קמרון...
(ל"ת)
קמרון עשה סרט בארבע שנים האחרונות?
(ל"ת)
הוא מצלם כבר כמה שנים את אוואטר 2 ו3.
זה לא חוסר מעש או הספק נמוך, זה פשוט דרך עבודה אחרת. בכל מקרה כל סרט שלו מציב רף חדש מבחינה טכנולוגית, מקצועית ומבחינת שבירת הקופות.
בלי קשר לזה, הוא במאי מהליגה הראשונה שלא עצר מעבודה מאז שליחות קטלנית 1.
אם הוא לא יהיה בסינמונדיאל, זה כמו לא להכניס את האביר האפל לאוסקר...
(ל"ת)
לא להכניס את קמרון לסינמונדיאל הזה,
זה כמו שברזיל של 1970 לא העפילה למונדיאל 2018.
קמרון לא לבד
יש עוד כמה במאים גדולים שנדחקים החוצה בגלל חוק ארבעת השנים (מיאזאקי, קוארון, ספייק ג'ונז, ואפילו טרי גיליאם, שיש לו סרט מהשנים האחרונות, פשוט לא בהפצה רחבה). אבל חוקים זה חוקים, וקמרון לא עשה סרט כבר תשע שנים ארורות. אם לא הוצאת סרט בכמעט-עשור האחרון, קשה לקרוא לך במאי עכשווי.
מקובל. חוקים זה חוקים.
אבל גם אם נכון לומר שקמרון לא הוציא סרט בתשע שנים האחרונות, להגיד שהוא לא *עושה* סרטים בזמן הזה – זה שגוי, בכבוד.
מקובל
למרות שפרקטית, העבודה על הסרטים האלה התחילה רק ממש לאחרונה. אבל, הבנתי מה אתה אומר ואני מקבל.
חוקים זה אכן חוקים
יש לי בקשה. מכיוון שההגיון אומר שהסינמונדיאל צריך לגרום לבמאים להתחרות לפי המצב העכשווי שלהם (אחרת זה נהג מונית מול מלתעות מול ספרות זולה), אולי אפשר לפרסם עבור כל במאי אילו סרטים הוא הוציא מאז הסינמונדיאל האחרון? ככה יהיה אפשר לשפוט אותם על פי ההווה ולא העבר (כי אחרת, באמת למה לא לשים את קמרון)
זה רעיון טוב
(ל"ת)
בהמשך למה שכתבתי מקודם
מצבם העכשווי לא אומר ב4 שנים האחרונות
כי אם ככה אז רוב הבמאים הוציאו סרט אחד או שתיים מקסימום מאז הסינמונדיאל הקודם, ואז זה כבר תחרות בין סרט לסרט ופשוט היינו עושים תחרות בין הסרטים של ה4 שנים האחרונות.
אני חושב שיותר הגיוני להתייחס לעשר שנים האחרונות פחות או יותר, שכן נוכל להצביע על פי מבחר של עבודות הבמאי
באופן עקרוני זה נכון
אבל אם ניקח לדוגמה את קרב הענקים, סקורסזה מול ספילברג, מאד קל להתייחס אליהם לפי ההיסטוריה המפוארת. אבל בארבע השנים האחרונות סקורסזה הוציא רק סרט אחד, ואילו ספילברג ארבעה – אז מצבם הנוכחי שונה.
כשהצבעתי בפעם הקודמת הפעלתי את שיקול
אם אחד מהם היה מוציא סרט עוד חודש, מי הייתי מעדיפה שזה יהיה.
(כמובן, רק במקרים שלא היה ברור לי מי צריך לנצח)
ואם להיות מדוייקת, למעשה שאלתי את עצמי את השאלה הזו מתוך הנחה שלא מדובר בהמשך או ביקום קולנועי כי הדברים האלו לא מהנים בעיני.
לפעמים הרפרטואר כן משנה, והוא יכול להעיד על פוטנציאל שיחזור או לחילופין על עייפות החומר. אחרי שצימצמתי בראשי את הקריטריון הזה לבחירה, השארתי את הבחירה הסופית הרבה יותר הוליסטית.
אני חושבת שהרפרטואר כן חשוב, אני גם צופה שיהיו הפתעות בדקדוקים הקטנים, בדיוק כמו שבפעם הקודמת היו הפתעות. היה נראה שנולאן ינצח וזה לא קרה, ויש לי תחושה שהפעם זה אפילו פחות צפוי לקרות.
**רק אזכיר שהתוצאות הסופיות התקבלו רק אחרי שנוקו הצבעות חוזרות מכל מיני רמאים.
כל הכבוד לכותבי עין הדג
אני חייב להגיד כל הכבוד לכותבי עין הדג שהחזירו את הרוח לאתר הזה עם תכנים מקוריים ומעניינים אחרי תקופה שהוא היה שומם.
תודה רבה!
תהרגו אותי שאני לא מבין מהכולם רוצים מלופר. חוץ מהעובדה שגורדון לויט ובלאנט (והילד) נותנים הופעה מצויינת, הסרט עצמו הוא מיחזור עייף של קלישאות סרטי מסע בזמן מהזן הסטנדרטי. בריק הוא סרט הרבה יותר מעניין, ולמרות שהוא מתפרק לקראת הסיום, ההתחלה חזקה מספיק כדי שזה יהיה שווה את הזמן
אפשר לזרוק פה קצת פצצה?
אולי אחד מאנשי הדקדוק (כמה מכם העירו על הניסוח יותר מפעם אחת) יציע עצמו לעורכי האתר למטרת עריכת טקסטים ומניעת טעויות טרום פרסומם?
**בפייסבוק הצלחתי להסתבך בקבוצה כלשהי משום שהערתי על שגיאת כתיב שממש הפריעה לי, וחיבלה בטקסט שהיה פשוט יפייפה (וחשוב). אז אני יודעת שיש אסכולות שונות בנוגע לקבלת תיקונים. אם ממילא העורכים מקבלים את ההצעות, ולקוראים מסויימים זה מפריע מספיק כדי להעיר, אז למה לא להקדים תרופה למכה?
זו בעיה של תזמון
הייתי עושה זו בשמחה, אבל למרות שבסופו של דבר אני קורא כמעט כל כתבה באתר, אני לא יכול להתחייב לקרוא אותן ברגע שצריך לפרסם אותן. אני בהחלט בעד שההערות הללו ימחקו ברגע שמקבלים את התיקונים, אני (לרוב) לא נהנה לצאת נודניק או מטיפן.
להזכיר את טרנטינו
ולא להזכיר את אשתו הישראלית???
כן, בבקשה
(ל"ת)
שתרמה לכתיבת התסריט? נכנסה לתפקיד קטן בסרט?
המליצה על שחקן שלא עלה בדעתו קודם?
איך היא קשורה לאיכותו כבמאי ברמה שדורשת איזכור? (כלומר יותר מכל בת/בן זוג של כל במאי/ת אחר/ת)
כי היא ישראלית. דא!
(ל"ת)
איך זה עונה על השאלות שלי? למה צריך להזכיר ישראלים כי הם ישראלים. אני ישראלית, מעכשיו תנו לי קרדיט בכל טורניר!
(ל"ת)
נו, טוב.
(ל"ת)
אבל את לא אשתו של טרנטינו
או שכן? אני מניח שלא לפי זה שהתנגדת לאזכור של אשתו, לעומת אשתו של טרנטינו, שלא הייתה מתנגדת.
בכל אופן, ישראלי שהוא מפורסם (מעבר לגבולות ישראל), חייב לקבל אזכור בכל הקשר מינימלי, כולל אזכור לישראליות שלו. זה נותן לנו כבוד, ונותן לנו הרגשה שאנחנו עושים חיל בכל מקום. ומי לא היה רוצה להרגיש שהוא עושה חיל בכל מקום?
התגובה נכתבה עם הרבה ציניות.
גם היא לא אישתו, הם מאורסים אבל עוד לא התחתנו
ובינתיים ניצחתי את דניאלה פיק בקרדיטים!
למה להזכיר את אשתו הישראלית ולא להזכיר את חמו הישראלי?
אני עדיין טוען שלא אבדה ההזדמנות להופעת אורח של צביקה פיק בסרט הבא של טרנטינו. אולי אפילו שימוש בשיר שלו בפסקול.
זה יהיה פשוט אדיר
אני מדמיין בסרט הבא של טרנטינו סצנה עם "הרקדן האוטומטי". כתבת את זה בציניות? מקווה שלא, כי זה משהו שאני מאוד ארצה לראות.
הזדמנות להזכיר את השרשור הבא
https://www.facebook.com/avnerkelmer/posts/10154896083083160
עזוב את זה
מה שאני באמת מחכה לו זה שיהיה צאצא בעולם הזה שאבא שלו הוא קוונטין טרנטינו וסבא שלו זה צביקה פיק. זה באמת יהיה מעניין…
ולתחרות נוספת-
הבמאי הכי חתיך זוכה ללא ספק כריסטופר נולאן.
זו בדיחה, נכון?
כי וילנב קורע אותו
מה?
איך וילנב קורע את נולאן?
כי נולאן נראה קצת כמו קוף ים
לעומת וילנב, שהוא סתם נראה כמו נמרוד הראל
כי נולאן מפחיד למדי ונראה כאילו הרכיבו לו רק 90 אחוז מהפרצוף
בעוד שוילנב חתיך עללללל
אפרופו מונדיאל, סרטים ורוחות מלחמה בחוץ
בפעמיים הקודמות שנפלו עלינו גם מונדיאל וגם מלחמה/מבצע צבאי באותו קיץ קרה שבמקביל יצא לאקרנים סרטי ישראלי שרץ מולם ובסוף אותה שנה גם הוביל את טבלת שוברי הקופות בארץ כשהוא משאיר מאחוריו שוברי קופות הוליוודיים וזה היה מפתיע משתי סיבות: 1. בזמן מלחמה/מונדיאל הקהל לא אמור בדיוק לנהור לאולמות, אף על פי שיש הסוברים שאולי דווקא בגלל המלחמה הקהל יעדיף לחפש אסקפיזפם כדי לברוח מהמציאות וקולנוע הוא גם אופציה 2. סרט ישראלי לא אמור להוביל על סרט הוליוודי עתיר תקציב ופרסום בטבלת שוברי הקופות השנתית. הם אמנם מראים נוכחות מרשימה בעשיריות השנתיות אבל לרוב הם לא בטופ.
ב-2006 "אביבה אוהבתי" השאיר אבק ל"שודדי הקאריביים", "מכוניות", "עידן הקרח 2", "קינג קונג", "צופן דה וינצ'י", "משימה בלתי אפשרית 3", "קזינו רויאל", "בוראט"*, "האיש שבפנים", "השטן לובשת פראדה", "השתולים" ואחרים. ב-2014 "אפס ביחסי אנוש" עשה את זה עם כמות מרשימה פי 2 של צופים והתעלה בקלות יחסית על "שומרי הגלקסיה", "משחקי הרעב", "גאמפ סטריט 22", "הדרקון הראשון שלי 2", "ספיידרמן המופלא 2", "כוכב הקופים: השחר", "אקס מן: העתיד שהיה", "מלפיסנט", "הזאב מוול סטריט", "ההוביט" של אותה שנה, "שכנים", "נעלמת", "הרץ במבוך", סרט שובר קופות גנרי של ליאם ניסן ("נון סטופ") ועוד. אלה היו הפעמיים היחידות לפחות מאז סוף שנות השמונים שסרט מקומי הוביל את טבלת שוברי הקופות השנתית. מה יקרה בסוף הקיץ והשנה?
לא תהיה מלחמה.
או מבצע. יש פה חיילים, נא לא לפתוח פה. וגם אם לא היו, אנחנו עדיין מעדיפים שלא יקרה כלום תודה רבה.
תאכלס את אפס ביחסי אנוש ראיתי בב"ש באמצע המלחמה
האולם היה די מלא אע"פ שהעיר הרגישה די נטושה, באמצע הוציאו אותנו למרחב המוגן לפחות פעם אחת. לא חשבתי על כל צרופי המקרים האלו.
ב2006 היו שני פקטורים שאני משערת שקצת השפיעו על מכירת כרטיסים: צפונים קיבלו הנחות מטורפות בשאר הארץ, וזה לא שבאמת היה להם מה לעשות בזמן שהיו במרכז או דרומה משם. מניחה שזה הגדיל את אחוזי הצפיה של צפונים (ששהו במרכז).
כמי שנשארה במהלך המלחמה בבית, אני יכולה להעיד שהכל היה סגור באזור חיפה וצפונה. אולי אהובה אהובתי היה מגדיל את ההישג אם היה מוקרן בכל חלקי הארץ.
לא היה מבצע גם ב2010? בזכרון שלי, כל שנתיים מ2006 יורים עלי טילים (עברתי מהצפון לדרום).
מר ורוד, אני לא חושבת שמישהו מהאזרחים רוצה מלחמה אי פעם, זה לא שמנהלים את הדיון הזה כדי לפתוח פה. זו קצת שגרת החיים, אני מאוד אשמח אם היא לא תחזור על עצמה.
אני הייתי אומר ש"החייב לראות" של נולאן הוא יותר "יוקרה"
האביר האפל הוא בהחלט מצוין, אבל "יוקרה" לעומת זאת זו יצירת אומנות של ממש.
מש"א. לצד "ממנטו" אני מחשיב אותו לסרט הטוב ביותר של נולאן.
(ל"ת)
אם מדברים על במאים, אני בכלל הייתי אומר ש"דנקרק"
כאילו, עם כל הכבוד לשאר הסרטים שלו (חוץ מבין כוכבי), הם יותר מבוססי תסריט מבימוי (סצנות האקשן באביר האפל, לדוגמא, די מחורבנות). ואז הגיע דנקרק והראה שהוא באמת גם במאי מצוין כשבא לו.
לגמרי
את יוקרה ראיתי בקולנוע לגמרי במקרה (לא ידעתי שהוא של נולאן) וזה אחד הסרטים שהותירו אצלי את הרושם הכי חזק שיש. משחק מעולה, עלילה מפותלת וויזואליה ופסקול מעולים.
יהיה קשה למצוא סרט של נולאן שהוא לא MUST
אני בכלל הייתי שם את INTERSTELLAR כאן למרות שבאתר יש דעות שנויות במחלוקות לגביו.
Interstellar הוא סרט שמבחינתי
המריא בחינניות, כיוון לכוכבים, ואז סוג של פספס וסתם צף לו בחלל.
הויזואליה מרהיבה, יש סצינות מותחות, יש קטעים סוחטי דמעות (ואני לא ציני), ואז יש קשקושים על זה שאהבה היא הדבר הכי חזק ביקום וספריה חמש מימדית. וחבל. כי עד אז באמת שזה היה סרט נהדר בעיניי, והדברים האלה פשוט מונעים ממנו (שוב, בעיניי) לצלוח את המשוכה האחרונה של להיות סרט מופתי ולא סתם ממש-ממש-טוב.
שנתיים אחר כך
ריאן ג'ונסון
עשה מאז: "רצח כתוב היטב", החביב על כולם בניגוד לחששות שלי מהביקורת.
עוד בתכנון:"רצח כתוב היטב 2", מכל הדברים בעולם. כמו כן, לריב עם חצי מהעולם בטוויטר.
קוונטין טרנטינו
עשה מאז: "היו זמנים בהוליווד" הממש-לא-חביב על כולם.
עוד בתכנון: לא ממש ברור: יש איזה פרויקט סטר טרק שמבוסס על רעיון שלו אבל הוא (כנראה) לא יביים אותו, ויש את ה"סרט העשירי" שאמור לסכם את הקריירה שלו שעדיין אין לו קצה חוט לגביו. אז , בקיצור: לשבת מצוברח בבתי קפה בתל אביב.
ריצ'רד לינקלייטר
עשה מאז: "איפה את ברנדט" הממש-לא-נראה על ידי אף אחד
עוד בתכנון: "אפולו 10 וחצי", סיפור התבגרות על רקע הנחיתה לירח שעכשיו בשלבים הפקה מתקדמים, ו….לא, די באמת, סרט שהוא הולך לצלם עכשיו 20 שנה?? שהוא מחזמר שמבוסס על סודנהיים?? אף אחד מכם לא רציני, בחייאת.
האחים רוסו
עשו מאז: סרט אינדי קטן, כנראה לא שמעתם משהו "הנוקמים: סוף המשחק", מאוד מושפע מהגל החדש הצרפתי.
עוד בתכנון: "צ'רי", סרט על יוצא צבא מכור לתרופות שמתחיל לשדוד בנקים כדי לממן את התמכרותו (בגילומו של טום הולנד).
גיירמו דל טורו
עשה מאז: כלום בפיתה
עוד בתכנון: עיבוד באנימצית סטופ מושן "אפל ומפחיד" על פינוקיו (שמתרחש באיטליה הפשיסטית), ו"סמטת הסיוטים" עם ברדלי קופר, קייט בלנשט, טוני קולט, וילם דפו, רוני מארה, רון פרלמן, וריצ'רד ג'נקינס.
רוברט זמקיס
עשה מאז: את "ברוכים הבאים למארוון" שנקטל, השם שלו שונה למשהו ממש גנרי שאני לא מצליח לזכור, ואז לא הופץ בארץ.
עוד בתכנון: עוד פינוקיו???? די נו, בחייאת, אנחנו לא צריכים עוד סרט לייב אקשן של פינוקיו, בנוסף לסרט ההוא של גיירמו דל טורו, מה הקטע. בנוסף: רימייק ל"המכשפות" בכיכובה של אן האתאוויי.
מיכאל האנקה
עשה מאז: כלום בלחם גרמני. אני מניח שיש איזה מאפה גרמני מוכר אבל אני לא מצליח להיזכר מהו.
עוד בתכנון: להתבונן לתוך הריקנות של החיים שבתוך הלחם הגרמני שיש בו כלום.
כריסטופר נולאן
עשה מאז: כלום בפיש וצ'יפש
עוד בתכנון: להפיץ את "טנט" למרות שיש קורונה וזה.
קלינט איסטווד
עשה מאז: את "הפרד", כי נורא היה חשוב לו לשיר על זיבה מול המצלמה, ו"ריצ'רד ג'ול", כי נורא חשוב לו לעצבן אנשים בגילו.
עוד בתכנון: שום דבר שידוע כרגע, אבל לא הייתי מופתע אם עד הסינמונדיאל הבא יהיו עוד איזה שמונה סרטים שהוא כבר עשה.
פול תומאס אנדרסון
עשה מאז: כלום בפיתה, מצולמת למשך איזה דקה בקלוז אפ או משהו.
עוד בתכנון: סרט בשנות השבעים על תלמיד שהוא גם שחקן קולנוע מצליח
מרטין סקורסזה
עשה מאז: "האירי", שעדיין מקרין באיזורים שונים בעולם מאז שהתחיל.
עוד בתכנון: סרט על מקרה הרצח שהוליד את הבולשת האמריקאית, עם האחד והלא יחיד, ליאונרדו דיקפריו.
אלכסנדר פיין
עשה מאז: שום דבר וגם כלום.
עוד בתכנון: גם שום דבר, וגם כלום, באופן מפתיע. טוב, טכנית היה לו סרט בתכנון על איזה בחור נורווגי, אבל אז הבחור הנורווגי אמר שהוא לא רוצה שיעשו עליו סרט, והוליווד הסכימה לא לעשות עליו סרט (מה ש: מפתיע), וככה יצא שהוא לא עשה סרט כבר בערך נצח.
דני וילנב
עשה מאז: כלום בלחם קנדי למהדרין
עוד בתכנון: להוציא את "חולית"
ג'ורג' מילר
עשה מאז: כלום בקנגורו
עוד בתכנון: להוציא אולי מתישהו את "שלושת אלפים שנים של בידוד"? או שאולי גם הפעם נצטרך לחכות נצח בין סרט לסרט אצל הבחור?
מילר ולורד
עשו מאז: …כלום? אשכרה, כלום? כלומר, כן, פיטרו אותם מסולו, ועדיין. (וטוב, נו זכו באוסקר על להפיק את "ממד העכביש" אבל למי אכפת)
עוד בתכנון: כל מיני פרויקטים שהוכרזו ואני אאמין שיקרו כאשר אני אראה אותם. האחרון בקנה הוא עיבוד ל"ארטמיס" של אנדי וייר.
סטיבן ספילברג
עשה מאז: כלום בתוך מציאות רבודה
עוד בתכנון: הרימייק הלא נחוץ באמת, תודה ששאלת, סטיבן, ל"סיפור הפרברים" שבתקווה עוד ייצא השנה.
בתים ה' עד ח', ומי עלה (או ירד) מאז:
בכתבת חלק ב'.
באתי לומר "אבל לורד ומילר עשו בינתיים את סרט לגו 2!"
ואז נכנסתי לדבי וואו, זה כמו לומר שלוקאס עשה את האימפריה מכה שנית.
מיכאל האנקה אוסטרי, תבדוק טוב שאין שם איזה שניצל בתוך הלחם.
אז הוא גדל באוסטריה וזה
אבל נולד בגרמניה לאב גרמני, אז אני עומד בלחם הגרמני שלו. כמו כן הוא האח החורג של כריסטוף וולץ??? אז אולי את זה הוא עושה בפיתה.
פומפרניקל!
https://he.wikipedia.org/wiki/פומפרניקל