מ-32 הבמאים שהתחילו את הסינמונדיאל נשארו עכשיו שמונה. ובקרוב יישארו רק ארבעה. לרבע הגמר אף אחד כבר לא מגיע במקרה, בגלל הגרלה קלה או מזל: רק במאים מובחרים יכולים להגיע לכאן, ובכל זאת חצי מהם ייפלו כבר במשחקים הקרובים. ההכרעות הקשות עוד לפנינו. לפני הכל, זוהי טבלת הסינמונדיאל כרגע (הקליקו להגדלה):
והמשחק הראשון ברבע הגמר הוא אולי הקשה מכולם. זה משחק שבנסיבות אחרות, עם הגרלה שונה, היה יכול אולי להיות הגמר, בין שני במאים שעל כל אחד מהם יש מהמרים על כך שהוא יהיה הזוכה בסינמונדיאל. ובכן, זה לא יהיה נכון, לגבי אחד מהם לפחות. או שנמשיך בלי טרנטינו. או שנמשיך בלי ספילברג.
סטיבן ספילברג. סנטימנטלי, אוהב אדם, מת על הרפתקאות וילדים.
קוונטין טרנטינו. ציני, אוהב קולנוע, מפוצץ ראשים בדרך אגב.
איך משווים בינהם בכלל? אני לא יודע, לא הבעיה שלי. אתם מצביעים.
 |
רבע גמר 1
מס' מצביעים: 816  Loading ... |
 |
וברבע הגמר השני: מבין העולים לרבע הגמר, אלפונסו קוארון הוא הצעיר ביותר מבחינה קולנועית: שבעה סרטים בלבד מאחוריו, רובם לא מוכרים. אבל אין לזלזל במרחק שאליו ייקחו אותך "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", "הילדים של מחר" ו"כח משיכה". מולו עומד דייויד פינצ'ר, עם כמה תותחים כבדים ("מועדון קרב", "שבעה חטאים", "הרשת החברתית"). שניהם וירטואוזים טכניים, שהצליחו להביא מצלמות – אמיתיות או וירטואליות – למקומות שבהן הן לא ביקרו מעולם: אל תוך המח אצל פינצ"ר, אל החלל במקרה של קוארון.
 |
רבע גמר 2
מס' מצביעים: 774 Loading ... |
 |
אני מהמרת על טרנטינו ופינצר לחצי הגמר
אומנם עוד אין כמעט הצבעות אבל זה מה שנראה לי מתאים לטעם של קוראי עין הדג.
למרות שאני הצבעתי לספילברג ופינצר.
בנוסף לסקר מותח העצבים הזה
( תראה לו מה זה, ספילברג!)
בעוד יום וחצי נגמרת ההצבעה לסקר חצי השנה הלא רשמי של עין הדג – פשוט צריך לרשום את חמשת (או פחות) הסרטים האהובים עליכם מחצי שנה האחרונה ואת שלושת (או פחות) ההופעות האהובות עליכם!
הסקר נערך כאן
האמת שספילברג-טרנטינו זה החלק הקל להיום
נכון שטרנטינו אשף, אבל לרוב הוא מרגיש לי כמו ילד מתלהב שבמקרה גם יודע מה הוא עושה. זה מעורר הערכה והתפעמות, ובהחלט מהנה, אבל זה לא באמת משתווה לסדר הגודל שמציב מישהו כמו ספילברג. קולוענן וירטואוז שמכיר כל צעד וצעד בעסק ויוצר כבר במשך עשורים על גבי עשורים סרטים קלאסיים שמצליחים להגדיר קולנוע מה הוא. ולמרות שזה משעמם אותי רצח, אני כן רוצה לראות אותו בגמר. אולי לא מנצח, לשם העניין, אבל לפחות עד הגמר.
עכשיו, פינצ'ר מול קאורון? פאק מיי לייף. הבעיה כאן היא אם היינו מנהלים את כל הסיפור הזה לפני שנה, קואורון לא היה מרגש אותי מידי. אבל כוח המשיכה, למען השם. ובאמת שאני מנסה לשים את אפקט שרק בצד, אבל זה גדול עליי. אני לא יכול שלא לראות בסרט הזה את הדבר המכונן והמרהיב ביותר שראיתי בשנים האחרונות, ואני לא בטוח אם ההתרשמות הזאת תדעך בשנים הבאות. העניין הוא שעם כל ההערכה (הרבה מאוד שלי) לילדים של מחר, ואפילו להארי פוטר, אם מתייחסים לפילמוגרפיה שלמה, קשה להביס את פינצ'ר. הוא אחד הבמאים האהובים עליי מאז ראיתי סרט ראשון שלו, וכל פעם הוא מטלטל אותי מחדש.
אבל הוא מוביל בינתיים בסקר!
ובא לי שזה יהיה פייט יותר מרגש.
אבל נראה לי שלפינצ'ר מגיע יותר.
אבל לא בא לי.
לכן הצבעתי לשפילברג. בעיניי יש לו יותר נשמה
וכמה שאני אוהבת את "כלבי אשמורת" (מאוד), לשאר הסרטים של טרנטינו לא התחברתי במיוחד. מחלק נהניתי יותר, מחלק פחות, אבל בגדול הוא קצת מתלהב מדי ומוערך יתר על המידה לטעמי. גם לשפילברג יש לא מעט סרטים מטופשים או בינוניים (וההתלהבות מ-ET פסחה עליי לחתולין, כנראה כי פספסתי את חלון הזמן בילדות) ועדיין, שפילברג. אי אפשר לקחת את זה ממנו.
גם לפינצ'ר מעולם לא התחברתי רגשית (או בכלל), הסרטים שלו "קרים" מדי מבחינתי ולא כ"כ מדברים אליי. מבחינתי הוא מפסיד אוטומטית כמעט מול כל במאי, בפרט אם זה במאי שהצליח ליצור לפחות סרט אחד שאהבתי. קוארון הצליח ובענק: "כוח משיכה" הוא חוויה קולנועית מהממת ובעיקר סוחפת ומרגשת. הישג קולנועי ענק במובנים רבים, אין הרבה סרטים כאלה.
וואו, איזה קרב מתרחש מול עינינו
(ל"ת)
נכון לכרגע, רק 8 קולות מפרידים בין ספילברג לטרנטינו
כל כך צמוד!
אצטרך לחכות בסקרנות עד מוצ"ש כדי לראות מי בסוף עלה.
כרגע, נראה שיש לספילברג עוד סיכוי לעקוף את טרנטינו (8 קולות! זה כל מה שהוא צריך!). נראה מה יהיה.
ספילברג נגד טרנטינו
הבמאי שצריך לנצח צריך להיות האחד שהצליח ליצור סרטים טובים גם בשנים האחרונות.
סטיבן ספילברג יצר את- סוס מלחמה, אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח,טינטין ולינקולן.
לעומתו טרנטינו יצר את- גאנגו ללא מעצורים וממזרים חסרי כבוד.
אני לא רומזת לכלום.
למה רק בשנים האחרונות? אני שופטת לפי מכלול הקריירה
ב"ג'אנגו" לא צפיתי, ב"ממזרים חסרי כבוד" ממש סבלתי בקולנוע. כבר עדיף "רשימת שינדלר"… לפחות הוא לא מנסה להסוות את רגעי האימה במאגניבות.
אבל זו מקבילה למונדיאל
ובמונדיאל מי שמנצח הוא מי שטוב עכשיו.
כך צריך להתייחס לסינמונדיאל.
זו מקבילה לכדורגל.
נו באמת...
במונדיאל אין מנצח, יש קבוצה מנצחת. ובמונדיאל הקבוצה מנצחת במשחק קבוצה אחרת, עכשיו עכשיו, לא לפי משהו שהיא עשתה לפני חצי שנה, שנה, שנתיים… גם הסרטים האחרונים של כל במאי ובמאי הם לא "עכשיו" אלא חלק מהפילומגרפיה שלו. אין כאן אפילו השוואה של סרט X לסרט Y ראש בראש, אלא הישגי במאי א' לעומת הישגי במאי ב', ומוניטין לא בונים ביום אחד וגם לא ע"ס סרט אחד. בקיצור, השוואה מיותרת ומגוחכת מלכתחילה.
לא השוואה אחד לאחד, לא להגזים
התכוונתי שהרעיון הכללי הוא שבמונדיאל מה שמשנה הוא ההרכב הנוכחי של הקבוצה. קבוצה שנחשבה בעבר לשם דבר אך היום נחשבת גרועה, לא יעזור לה במשחקים העבר המפואר והיא תפסיד.
כך גם פה, אם יש במאי שבעבר נחשב לאגדה אך בשנים האחרונות הוא נופל וכושל, צריך להצביע על פי מצבו הנוכחי וכנ"ל גם הפוך.
אז אין הכוונה שהקרב הוא בין הסרט האחרון של במאי X לסרט האחרון של במאי Y, אלא באופן כללי למצבו בהווה, קרי בשנים האחרונות. זו לדעתי כוונתו של פישלר בסינמונדיאל (מסיבה זאת הוא גם לא הכניס במאים שנפטרו).
הבהרה: את כל מה שכתבתי, כתבתי באופן כללי בקשר לשאלה "למה רק בשנים האחרונות?" ובלי קשר לבמאי זה או אחר.
וזו הסיבה שבסוגריים אחרי שם הבמאים מופיעים סרטים מלפני עשורים?
אתה יכול להצביע איך שבא לך, אבל זה לא האופן שבו המשחק הוצג.
טרנטינו לשלטון.
אגב, למה הסקר הזה כ"כ מוכר לי
בהחלט לא פשוט...
כלומר רק הקרב הראשון.
אלפונסו בהחלט עשה סרטים נהדרים, שאני מאוד אוהב (בגדול), אבל פינצ'ר במאי טוב יותר.
מועדון קרב ושבעה חטאים זה מספיק בשבילי.
ועדיין יש לו ברפרטואר עוד סרטים רבים נהדרים! (המשחק ועוד) במאי ענק.
קיצר קל – פינצ'ר.
הקרב הראשון.. וואו.. היה מאוד קשה.
א ב ל עד כמה שספילברג ענק. אני חולה על הסגנון של טרנטינו.
טרנטינו פור מי
מאוד קשה לבחור בין ספילברג לטרנינו
בסוף, וכשאני חושב על זה עכשיו זאת טעות, בחרתי בספילברג.
כבמאי, טרנטינו אחראי למבחר קלאסיקות רחב יותר משל ספילברג, בטח ובטח ב-22 השנים האחרונות. למרות זאת, ספילברג כאיש קולנוע שלא רק מביים, אלא גם מפיק (ואלו כמובן הפקות ענק לרוב), מחזיק באמתחתו – או נכון יותר לומר אחראי – למגוון סרטים רחב יותר וגדול יותר משל טרנטינו. אם מסתכלים על פועלו לכל אורך השנים, הוא הספיק לעשות יותר.
אז למה אני מצטער על הבחירה בו? התחרות היא "מי הבמאי הכי טוב" ולא מי "הבמאי, התסריטאי, המפיק, הסינמטוגרווטאבר…". לכן, בבחינה עמוקה יותר, אני חושב שכבמאי, טרנטינו הוא מהשלושה גדולים שפועלים בשלושת העשורים האחרונים. כן, גם יתר מספילברג.
סניור ספילברגו פור פאבור!
בהתחלה חשבתי שזה צמוד, אבל אחר קצת חשיבה, זה ממש לא.
טרנטינו מביים סצנות אדירות לחלוטין כמעט בכל סרט, אבל יש לו גם סצנות מביכות בכל סרט.
הבעיה הגדולה שלו היא חוסר בגרות מוחלט.
כל הסרטים שלו מתרחשים במציאות קומיקסית מאגניבה.
הוא מספק בידור נפלא לפרקים, אבל, באופן אישי, לא יצא לי להתרגש באף סרט שלו.
ספילברג הוא ההפך במובנים מסוימים.
הוא רגשי יתר על המידה.
רוב הסרטים שלו ב20 שנה האחרונות היו משתפרים מקיצוץ של הדקות האחרונות.
ובכל זאת, הוא ביים עשרות סרטים מבדרים ביותר וכמה יצירות מופת.
שודדי התיבה האבודה הוא עדיין סרט ההרפתקאות הטוב ביותר שנוצר.
רשימת שינדלר היא יצירת מופת מרגשת.
AI ופרייבט רייאן, למרות הדקות האחרונות, יושבים אצלי חזק בפנתיאון.
גם מבחינה טכנית הוא עדיף על קוונטין.
אני בהחלט מקווה שיום אחד טרנטינו יתבגר ויעשה יצירת מופת אמיתית.
עד אז, הקול שלי הולך לאיש שילד וגם רצח את אינדיאנה ג'ונס.
האינסטינקט הראשוני שלי אמר לי טרנטינו
אבל אז חשבתי על ג'נגו, ועל כמה הוא אכזב אותי… ואולי בעצם זה לא טרנטינו שהוא גאון אלא סאלי מאנקה שהכניסה את הקצב והגרוב לסרטים שלו?
באופן כללי הסרטים של טרנטינו אהובים עליי יותר אבל האם באמת אפשר להשוות את העבודה שלו על ג'אנגו לסצנות המלחמה בלהציל את טוראי ראיין?
הלכתי על ספילברג.
הצבעתי לספילברג, אבל אני באמת מבין למה הוא (כרגע) לא מנצח.
תמיד, גם בשיא הקריירה, היו לספילברג סרטים לא משהו. אני ממש לא חושב שהסרטים שהוא עושה היום הם הכי גרועים שהוא עשה. ממש לא. אבל עדיין, יש פה מגמה מדאיגה שקשורה לבמאי הכי אהוב עליי.
מאז מתלעות, לא היה לספילברג יותר משלוש-ארבע שנים בלי סרט גדול (וכן, אני מודע לסובייקטיביות של ההצהרה הזו). וזה "גדול" במונחים של ספילברג-בדר"כ מדובר היה ביצירת מופת שתיזכר לנצח. הסטרייק המדהים הזה הפסיק לחלוטין ב-1998 עם טוראי ראיין, הענק האחרון שלו. מאז ועד היום-16 שנים!-הבמאי הכי גדול בעולם מתבוסס בביצה של סרטים (יחסית) זניחים, (יחסית) בינוניים, די מצליחים ודי מוערכים. יש כמה יוצאי דופן, אבל אין שום דבר שמזכיר את תקופת הזהב.
כמה עשור וחצי שספילברג מתעסק עם תסריטים של הולמרק.. אין ספק שבלינקולן או מינכן היה נסיון למורכבות, אבל בשורה האחרונה האיש עבר מאטרקציות בלונה פארקים לסיור במוזיאון. אני לא מוכן להאמין שזה שמרנות שבאה עם הגיל-מבחינה טכנית לפחות, הבחור בשיא. אין-*אין*-במאי אחר שיכול לקחת סצינה של פאקינג שיחה במכונית, להשתמש בה כדי להמציא טכניקות צילום ובימוי שנראים בלתי אפשריים ולהשקיע בה יותר יצירתיות ועבודה משמושקעת בסצינת השיא של סרט אקשן ממוצע. אולי הוא רודף אחרי האוסקר, אולי הוא סתם נהיה כבד. ואולי הסיבה האמיתית היא מה שאמר בראיון שניתן במסגרת לא-זוכר-מה-תוך כדי בימוי "העולם האבוד", ב-1997, ספילברג אמר למישהו שנמאס לו. הוא סיפר את זה בערך ככה-תוך כדי העבודה על הסרט, ספילברג הבין שזה כבר לא הסרטים שהוא רוצה לעשות. "רשימת שינדלר" הביא לו רעב לסרטים עמוקים, לסיפורים שאומרים משהו על העולם, שעושים יותר מרק לבדר. אין לו כוח יותר לדינוזאורים וארכיאולוגים עם שוט. לגיטימי, אפילו מבטיח. חבל רק שמה שקרה בסוף הוא שהבמאי הכי גדול בעולם הפך לצל של עצמו, שם שכבר לא נותן ערובה לשום דבר, שבוחר שוב ושוב פרוייקטים משעממים שהוא לא יכול לתרום להם כמעט כלום. בעוד חבר שלו מאותה תקופה, סקורסזה, לא מעט לרגע, ספילברג עוד שנייה נרדם.
סטיבן ספילברג הוא אחד הבמאים הכי טובים אי פעם, כנראה מי שהכניס בי את האהבה לקולנוע, ובכל זאת הוא לא הפייבוריט שלי. יאללה, תתעורר.
מעניין - אני אישית חושב שמאז אחרי טוראי ראיין
ספילברג נכנס לתקופה המעניינת ביותר בקריירה שלו והוציא רצף של יצירות מופת. למעשה בגלל התקופה הזאת בחרתי בו ולא בטרנטינו. לא היית מחשיב אף אחד מהסרטים שיצאו מAI ומעלה כסרטים גדולים? אםילו לא אחד?
כמו שכתבתי-"גדול" הוא עניין יחסי.
סרט חלש של ספילברג הוא עדיין יותר ממה שרוב הבמאים בעולם יוכלו אי פעם להשיג. "מלחמת העולמות" הוא סרט סוף עולם מהטובים שנוצרו, את "תפוס אותי אם תוכל" אני יכול לראות שוב ושוב ודו"ח מיוחד הוא חתיכת מותחן משובח. אפילו את מינכן אני מעריך יותר עם הזמן.
העניין הוא שאם אני אדרג את הסרטים האהובים עליי של הבמאי הזה בסרט יורד, ייצא שבערך עשר המקומות הראשונים, ברצף, יהיו סרטים מלפני 1998. כנ"ל בדירוג הטובים ביותר של IMDB-שישה סרטים של ספילברג ב-250 הגדולים, כולם מ"טוראי ראיין" ומטה. כלומר, בעשרים השנה הראשונות של הקריירה הוא הגיע לשיא היכולות שלו שוב ושוב. ב-16 השנה שאח"כ, הוא לא הגיע אליו *פעם אחת*. זו לא מגמת הדרדרות, זו פשוט הפרדה מוחלטת בין שני חלקי קריירה, הפרדה שנראה לי שגם אתה מסכים על המועד שלה גם אם לא על המשמעות.
בשורה התחתונה, אני ממש לא חושב שהוא הפסיק לעשות סרטים טובים, אפילו מעולים. אבל הוא כן הפסיק לעשות יצירות מופת.
אגב, ממש מעניין אותי לשמוע למה התקופה הנוכחית שלו נראית לך מעניינת כל כך.
איזה סרטים גורמים לך להגיד את זה?
אני חושב ששלושת סרטי המד"ב שספילברג ביים
בשנות האלפיים הם מהסרטים הגדולים של העשור הזה – מקובל לחשוב שרשימת שינדלר וטוראי ראיין הם הנקודה שבה ספילברג כביכול "התבגר" והפך מבמאי בלוקבאסטרים (למעשה -ה-במאי בלוקבאסטרים) לבמאי "כבד" ורציני. והוא זכה בזכותם בשני אוסקרים. אבל פתאום ספילברג הוציא שלושה סרטי מד"ב, סרטים שלא הולכים לרוץ לפרסים, עם תקציב גדול והרבה אקשן – והסרטים האלה היו כנראה מהמורכבים, המוזרים והקודרים ביותר בקריירה שלו – מלאים בהברקות ומרגישים הכי לא "ביי דה בוק" שסרט הוליוודי גדול יכול להרגיש, אבל עדיין לגמרי עובדים ולא שוכחים שיש קהל גדול שבא לראות אותם. אני חושב שמדובר בסרטים שבילבלו את הקהל בזמן שהם יצאו (בעיקר AI שנראה בזמנו כמו יצור כלאיים מוזר בין האפלה של קובריק לאופטימיות של ספילברג) אבל אני חושב שמאז שהם יצאו הסטטוס של הסרטים האלה בקרב הציבור עלה משמעותית – והם הפכו אצל הרבה אנשים מכשלונות מפוארים ומרשימים ליצירות מופת של ממש. אני חושב שהם הקדימו את זמנם וכשרואים אותם מול הבלוקבאסטרים האיב"י של נולאן וקוארון וכל שאר הוליווד היום מבינים עד כמה.
ותפוס אותי אם תוכל, מינכן, לינקולן… אני רק אגיד שתפוס אותי אם תוכל הוא אחד מהסרטים שראיתי הכי הרבה בעולם
אני חשוב שזה גם מסתכם בזה שאיכשהו, מאז שנות ה2000 יש הרגשה שספילברג נהיה אנושי יותר- הסרטים שלו עד אז תמיד היו מדהימים ומרשימים ומרגשים – אבל הסרטים שהוא הוציא מAI והלאה מרגישים כמו סרטים שיצר בן אדם. ובן אדם שמסקרן אותי – ואני יכול להתחבר אליו ואל הסרטים שלו אישית ולהפוך אותם לאהבה פרטית שלי. כמעט כמו סרטי קאלט שנוצרו על ידי הבמאי הגדול בעולם.
פתאום אני קולט, מההודעה שלך, כמה חסר לי רוברט זמקיס בתחרות הזו
וכמה היא נוטה נגד במאים שעושים סרטים "לכל המשפחה".
את הטענה על החוסר בזמקיס אני מבין,
אבל מה הקטע עם במאים שעושים סרטים לכל המשפחה? ספילברג כאן, מיאזאקי פה, בראד בירד נוכח. שלושתם אפילו הגיעו רחוק למדי בתחרות. יש עוד במאי פעיל של סרטי "לכל המשפחה" שיכול להיחשב ל"גדול", או אפילו בעל-שם, ולא נמצא כאן?
עקרונית כן, לדעתי
רק שלצערי הוא ביים רק שני סרטים עד עכשיו, כך שאני מבין למה הוא לא נכנס.
אני מדבר על פיט דקטר מפיקסאר. האיש ביים שני סרטים מהטובים ביותר בפיקסאר: מפלצות בע"מ ולמעלה. שני הסרטים הצליחו קופתית ממש (למעלה נמצא במקום השני בין הסרטים המקוריים הכי מרווחים של פיקסאר), שני הסרטים הצליחו ביקורתית, ושניהם קטפו אוסקרים; מפלצות בע"מ זכה באוסקר לשיר הטוב ביותר ולמעלה זכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר ולפסקול הטוב ביותר.
ואם כבר מדברים על האוסקר: למעלה הוא סרט האנימציה השני בהיסטוריה שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר (עד היום היו רק שלושה כאלה). היפה והחיה היה סרט האנימציה הראשון אי פעם שהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר, אך לאחר מכן עברו 18 שנה שזה לאט חזר על עצמו והיה נראה שמדובר בהישג חד פעמי שלא יחזור, ואז הגיע "למעלה". ובמובן מסוים גם אפשר לומר שההישג של למעלה יותר גדול אפילו מזה של היפה והחיה, משום שמאז היפה והחיה כבר הקימו קטגוריה נפרדת לאנימציה, כך שהסיכויים להיות מועמד לסרט הטוב ביותר עוד יותר פחתו.
אבל נראה לי שבסינמונדיאל הבא הוא כבר יוכל להכנס, שכן עד אז כבר יצא הסרט Inside Out בבימויו (עוד שנה בדיוק, תתכוננו) והוא וודאי יהיה הצלחה גדולה (מקווה לפחות) וכך לפיט יהיו 3 סרטים מצליחים מהשנים האחרונות והוא יוכל להכנס
ההישג של "היפה והחיה" מרשים כפליים מההישג של "למעלה"
מהסיבה הפשוטה שהוא הצליח להכנס לקטגוריה הראשית בשנה ובתקופה בה היו רק 5 מועמדים בקטגוריה ואילו "למעלה" הצליח לעשות זאת בשנה בה האקדמיה הקצתה מקום לעשרה סרטים בקטגוריה והוא גם השתייך לחמישייה המשנית, זאת שלפי רוב המהמרים לא היו להם שום סיכויים לזכות בפרס הראשי.
אוקי, אז מה שאמרת מתקזז עם העובדה שכשלמעלה היה מועמד כבר היתה קטגוריה נפרדת לאנימציה
אין כמעט סיכוי לסרט להיות מועמד לסרט הטוב ביותר כשיש קטגוריה נפרדת לז'אנר אילו הוא משתייך.
כך שהם "פיטים".
חוץ מהעובדה שכן יש סיכוי
כמו שהראו מספר לא מבוטל של סרטים זרים? או לפחות נמר, דרקון?
אההה....
קצת קשה להיות נחרצים לגבי סיכוי המועמדות של סרט אנימציה בקטגוריה הראשית בתקופה שיש בה גם קטגוריית הנישה של האנימציה כשהנתונים מדברים על כך ש66% אחוז מסרטי האנימציה שהיו מועמדים בקטגוריה הראשית עשו זאת במהלך 15 השנים האחרונות שבהן כבר קיימת קטגוריית האנימציה, לא?
שנית, הוספת קטגוריית האנימציה לא נועדה להגביל סרטים מסוימים מלהיות מועמדים בקטגוריות כאלה ואחרות אלא להכיר בכך שישנה עלייה בכמות סרטי האנימציה ואין בכך להעיד על סיכויים של סרט אנימציה זה או אחר בקטגוריה הראשית. אם ההסרט טוב מספיק, אין שום סיבה שחבר אקדמיה רציונלי יגביל אותו לקטגוריה נישתית רק בגלל שהיא קיימת. יכול להיות שיש חברי אקדמיה שעדיין חשים רתיעה מסוימת מסרטי אנימציה ומתייחסים אליהם בפחות רצינות מלסרטי לייב-אקשן אבל זה בטח לא קשור או נובע מזה שיש קטגוריה נפרדת לסרטי אנימציה וקשה גם להגיד שה״רתיעה״ שלהם התגברה מאז ימי ״היפה והחיה״, להיפך.
גור ורבינסקי.
(ל"ת)
הוא לא כל כך "לכל המשפחה", אולי לנוער.
הוא עשה רק 2 סרטים שדורגו PG. אחד מהם אני לא מכיר, אבל השני (רנגו) הוא בהחלט גבולי. הוא סרט שאפשר להגדיר אותו "לכל המשפחה" אבל הוא קצת על הגבול. חוץ מזה, כל הסרטים הם או לנוער או למבוגרים.
אולי אין במאי כזה, אבל בכל זאת
אני לא יודע מה הסיבה, אך התחושה היא שאין כל-כך במאים של סרטים "לכל המשפחה" ברשימה.
אולי הסיבה היא שאין סרטים גדולים בשנים האחרונות שהם "לכל המשפחה", בסגנון "פורסט גאמפ" או הסרטים הישנים של רוב ריינר. ייתכן שהסיבה (וזה סתם ניחוש) היא שהטעם של הקהל באתר מעדיף במאים עם סגנון מיוחד או עם נושאים "גיקיים" כמו גיבורי-על. ואולי הסיבה היא אחרת.
גם אני, וביתר פירוט:
* הטרילוגיה המד"בית שלו – "אינטליגנציה מלאכותית", "דו"ח מיוחד" ו-"מלחמת העולמות" – לכל אחד מהסרטים האלה היו החסרונות שלו (כשדווקא "מלחמת העולמות" הוא השלם והמוצלח שבהם, לטעמי), אבל כולם הצליחו להעביר יפה את אווירת הפסימיות והחוסר-וודאות של תחילת המילניום החדש, במיוחד אחרי אירועי ה-11 בספטמבר. יש משהו שובר-לב בלראות את אחד הבמאים הכי אופטימיים בעולם עושה סרטים פסימיים, במיוחד במקרה של צופים שגדלו על הסרטים האופטימיים שלו (אני, למשל).
* תפוס אותי אם תוכל – ובמעבר חד מהפסימיות לעיל, זה היה הסרט האוורירי והכיפי שספילברג ביים במילניום הנוכחי, בצורה כל-כך יותר מוצלחת מהניסיון להחיות את הגוויה של אינדיאנה ג'ונס. תפקידי הפרחח והבוק, בהתאמה, ישבו בול על דיקפריו והנקס בסרט שהוא רכבת-הרים מסחררת של עקיצות, מרדפים ובידור משובח.
* לינקולן – וזה הפספוס הגדול של המבקרים שאמנם שיבחו את הסרט, אבל לטעמי לא הבינו שמדובר באחת מיצירות המופת הגדולות של ספילברג, אולי הסרט החשוב ביותר שלו מאז "רשימת שינדלר". במסווה של דרמה היסטורית על הנשיא והעבדות, ספילברג הביא פה סרט שמראה למה הדמוקרטיה, על כל חסרונותיה, היא עדיין השיטה הטובה ביותר.
והיה גם "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" שאכן היה לא-משהו. והיו גם "טרמינל", "מינכן", "סוס מלחמה" ו-"טינטין" שלא ראיתי. וואו, הוא באמת היה עסוק מאז תחילת המאה הנוכחית.
הבעיה שלי עם טרנטינו
טרנטינו הוא מאלה שאוהבים להראות אנשים נהרגים (גם שלא לצורך) תוך כדי הצהרה: "זאת אומנות. תראו כמה אני מוכשר. מי עוד יודע לצייר בדם כל כך יפה כמוני?"
מאוד אשמח אם הוא לא ינצח.
אני חושב שאתה מתכוון ל'ברט', 'חבר של ברט' ו'החבר של ברט'.
על כלבי אשמורת אני כמובן מאוד ממליץ, אבל אני לא בטוח שתאהב אותו. הקטעים הטובים ברובם מקושרים לאלימות בדרך כלשהי, ושאר הסרט לדעתי מלא בשיעמום ובדיאלוג חלש.
ספילברג. ספילברג. ספילברג.
כי ספילברג.
אולי הגיע הזמן שאצא מהארון
שלום, אני סתם אחד, ואני לא אוהב את טרנטינו (כאן אמורים כולם לצעוק 'אוהבים אותך סתם', אבל ברור לי שהפעם אזכה למבטי תוכחה, אם לא למהלך המוות מקיל ביל).
תראו, זה שקוונטין הוא במאי מוכשר (שלעיתים טובע בשלל המחוות, הציטוטים והגניבות) זה ברור. הבעיה העיקרית שלי היא עם התסריטאי שלו, טרנטינו. כשאני הולך לסרט שלו, ברור לי דבר אחד מראש: התסריט בנוי ונכתב כדי להוציא את התסריטאי חכם (ומגניב והיפ ומה לא עוד)., כל דבר אחר משני, וזניח.
מעולם לא הרגשתי שטרנט' אוהב את אחת הדמויות שלו כמו שהוא אוהב להפגין את השליטה שלו בתולדות הקולנוע, את היכולת שלו לצטט, לשאול או לגנוב מקודמים לו. הסרטים שלו מרגישים לי כמו פמפלט לגדולתו, לפחות לספר את הסיפור.
אבל זה בטח רק אני
וזה אולי לדיון אחר, אבל בעיה דומה יש לי עם דובר קוזשווילי. אצלו אני תמיד מרגיש שהוא מזלזל בכל הדמויות ומתנשא עליהם, וכצופה זה מקשה עליי להתחבר אליהם
ספילברג במאי יותר טוב, ואת טרנטינו אני יותר אוהב.
אני חושב שככה אני אוכל להסביר לעצמי את העובדה שבחרתי בטרנטינו על פני הבמאי הטוב ביותר עלי אדמות בערך. אני לא חושב שהיה סרט של ספילברג שראיתי ארבע פעמים בבית קולנוע, או שראיתי יום אחרי יום (ממזרים חסרי כבוד וספרות זולה, בהתאמה). אני מודע לחלוטין לפגמים (הכל כך רבים) בקולנוע של טרנטינו – מדובר בבור גמור, שלרגע לא מתבייש בבורותו (מספיק להסתכל באיות של הסרטים שלו – לא רק של התסריטים המודלפים שלהם, אלא גם בכותרותיהם), אבל הוא עדיין במאי שחקנים מחונן ואולי הקולנוען הכי מגניב בעולם.
אני חייב לפרוק משהו מליבי
אבל לפניכן על הסקר. טרנטינו תמיד היה בשבילי הבמאי "האסור". בתור ילד בן 12-13 אני זוכר כמה פעמים שמעתי את השם לו ולידו את האזהרה "שתיהיה גדול תראה את הסרטים האלה". שקיבלתי רשות בגיל 15 לראות את כלבי האשמורת כל כל פחדתי שתיהיה שם סצנה קשה כל כך שאני לא אוכל לצפות בה. שחבר שלי אמר לי בגיל 16 שיש לו את ספרות זולה בHD שרצתי אליו ב12 בלילה בשביל לצפות בסרט. שבגיל 17 היה את קיל ביל הראשון ביס והמח שלי פשוט התפוצץ מרוב המגניבות של הסרט ופשוט התאהבתי מהרגע שהיתתה סצנת האנימה. בגיל 18 שאני וחברים שלי לפני גיוס וצועקים בשמחה בסצינות הטבח בממזרים חסרי כבוד ולקראת השחרור וההתרגשות לפני ג'אנגו, טרטינו ליווה אותי בכל גיל ההתבגרות. אבל בזכות ספילברג אני אוהב קולנוע. אם זה איטי והלופים האינסופיים שראיתי אותו בילדותי ואינדאניה ג'ונס בתור ילד בן 11 שרואה עם כל משפחתו המורחבת את הטרילוגיה בערוץ הראשון כל הסופ"ש. ובתור בוגר ולראות את להציל את טוראי ראיין, אחים לנשק ופסיפיק שפשוט חרוטים בליבי בתור חלק מהיצירות שהכי השפיעו עליי פעם. ואי אפשר לשכוח את פארק היורה שכבר בתור ילד בן 4 שבוכה לאמא ואבא שלו שלא מסכימים לו לראות את הסרט ואז בגיל 6 שהסכימו לי והחיים שלי השתנו. אהבת הדינוזאורים שלי התחילה וכבר מגיל צעיר ידעתי מזה סטגוזאורוס וספינוזאור והשמות של כל משפחה שהם באו ממנה. אני זוכר את הבכי שפספסנו את השבוע הראשון של פארק היורה 2 בארץ עד שהלכנו לראות אותו בקולנוע בגיל 7. בזכות ספילברג אני מאוהב בקולנוע ושסיימת יסודי וששאלו אותי מה ארצה להיות שאיהיה גדול ואמרתי במאי כמו ספילברג.
ועכשיו לפריקה מליבי, וזה דווקא קשור לטרנטינו. אז כמו שאמרתית תמיד פמפמו לי את טרנטינו בתור הילד האלים של הקולנוע, והפעם הראשונה שראיתי את כלבי האשמורת באמת שהיה לי קשה קצת סצינת האוזן אבל לעומת זאת מאז כמעט שכל סרט שלו יש אלימות ברמה סבירה פלוס. אני חייב לציין שגם ראיתי בילדותי לא מעט סרטי אימה אלימים,אם זה בכוונה או לא וטרנטינו מחוויר לידם. כל סרט אימה נוראמלי מהשנים האחרונות לוקח את טרנטינו בהליכה מבחינת האלימות. ולא רק סרטי אימה, גם מיינסטרים. להציל את טוראי ראיין, שתיקת הכבשים,גברים בחלל, רובוקופ,בלתי משוחדים, נהג מונית, שבעה חטאים, מועדון קרב, הנוסע השמיני ועוד (אני בכוונה שם בשורה אחת סרטים מכל הז'אנרים והאיכויות, אני לא באמת משווה את טוראי לרובוקופ). ואני זוכר את כל אחד מהסרטים האלה אלימים יותר מטרנטינו. וגם סקורססזה ופינצ'ר עשו סרטים נורא אלימים ואצל סקורסזה האלימות היא אחת מהמאפיינים הכי בולטים בסרטיו (נכון, לא כולם אבל הרוב) ואף אחד לא זכיר זאת. אני אפילו אומר שרוב האלימות בסרטי טרנטינו לא הזיזה לי, אולי בגלל באמת שלרוב אין הזדהות חזקה לדמויות ולא אכפת לך כל כך מהם. אני זוכר שבזפזופ בטלוויזיה נלתי על סצנה מהסרט "עולם מושלם" של איסטווד, הסצנה שהגיבור כמעט יורה בשחור פוזל והסצנה הזאתי הייתה לי יותר קשה מכל סרטי טרנטינו ביחד. אולי הפעם היחידה שממש ריחמתי על דמות של טרנטינו זה השחור שנקרע ע"י כלבים בג'אנגו.
טרנטינו נגד ספילברג, הקרב המושלם בין הדור הישן לדור החדש
טרנטינו הוא במאי מהדור החדש, זה שאוהב קולנוע ומצטט ממנו ועושה לו מחוות עם סטייל וטכניקה. ומצד שני הוא גם מרגיש קצת מיושן. הסגנון שלו הוא מאוד טראשי (במובן החיובי) והוא אוהב להתעמק בעבר ולתת לו טאצ' מודרני.
ספילברג לעומת זאת *הוא* הקולנוע במקרה הזה, as in, הוא זה שמצטטים ממנו ועושים לו מחוות. הוא לא זה שמעתיק הוא זה שמעתיקים ממנו. הוא במאי הדור הישן, אבל הוא מצליח להישאר רלוונטי גם עכשיו. השליטה שלו בקולנוע היא עצומה ועם כל אהבתי לטרנטינו הוא לא באמת מתקרב לקרסוליים של ספילברג כשזה מגיע לטכניקה ושליטה במדיום נטו. העניין הוא שטרנטינו הוא כותב חכם יותר ולכן יוצאים לו סרטים טובים במינון גדול יותר מספילברג. אבל כשמדברים על קולנוע, אין לי ספק שאני בוחר בספילברג.
אני לא יכול יותר!!
המתח הורג אותי.
ספילברג נגד טרנטינו.
ה-משחק של הסינמונדיאל.
שהסבל הזה יסתיים כבר!
מתי נסגרת ההצבעה?
והמתח הורג גם אותי!
הצעה:
במקרה של תיקו המשחק יעבור לפנדלים שיתנהלו בצורה הבאה: הצבעה שתתנהל בין שלשה סרטים מהפילמוגרפיה של שני הבמאים, שלושת הסרטים המוערכים ביותר שלהם (על פי ימד"ב או כל קריטריון אחר שדורון יבחר) ועל פי זה ייבחר הבמאי שיעלה לשלב הבא.
אולי באמת איזו שיטה של פנדלים?
זה לא מרגיש נכון, סתם לחתוך רנדומלית כשאחד מהם קול או שניים מעל לשני.
בפועל זה תיקו, וצריך לשבור אותו עם משהו משמעותי יותר מהטלת מטבע.
נו! שתיסגר כבר ההצבעה!
גו טרנטינו גו!!!!
וגם לפינצ'ר הצבעתי אבל זה כבר די סגור….
אלוהים אדירים, תחליטו כבר
אני לא יכול עם ה-3 הפרש הזה.
מתי נסגרת ההצבעה?
(ל"ת)
אכן בחירה קשה
התלבטתי קשות בין שפילברג לטרנטינו. שניהם במאים מעולים. לשפילברג אני תמיד אזכור את AI, דוח מיוחד וכמובן הפלישה לנורמנדי ב׳ראיין׳. אבל כפי שכבר ציינו שפילברג של השנים האחרונות כבר לא נתפס בעיני כבמאי הגאון שהיה.
טרנטינו לעומת זאת ממשיך להדגים את גאוניותו. זה מתבטא ביכולת לייצר סצינות בלתי נשכחות ומעבר לכך, ביכולת להוציא מהשחקנים שלו ביצוע מדויק. ולראיה – הסצינה הפותחת של ממזרים חסרי כבוד.
הקול שלי הולך לטרנטינו.
הולי שיט, תיקו.
מאז סינמונדיאל 1982 לא נראה דבר כזה.
בבקשה שטרנטינו. בבקשה.
זה יותר כמו הגרמניה-איטליה 1970 של עולם הסרטים.
(די, מה אני אעשה כשהטורניר הזה ייגמר ולא יהיה לי יותר איפה לעשות את ההשוואות האלה?)
תכלס אם היה סינמונדיאל ב1982
סקורסזה היה קורע את כולם (או שקובריק ?)
האמת שגם ב-1982
ספילברג היה מתחרה רציני על התואר.
אכן, אולי אפילו יותר מעכשיו
לפני כמה מהנפילות שלו שהרבה זוכרים לו אותם.
ו… *סקורסזי*.
*סקורססה, במחילה.
(ל"ת)
"מתחרה רציני" זה אנדרסטייטמנט
מונדיאל 82' נפתח יומיים אחרי ש"ET" (בעיני, יצירת המופת הגדולה ביותר שלו, למרות שיש לתואר הזה תחרות) יצא; בסינמונדיאל 1982 ספילברג היה כותש את כל המתחרים לאפר מר (וזה בהחשב בעובדה שבסינמונדיאל הזה קופולה וקובריק היו כשירים לגמרי).
אבל קח בחשבון
שהנורמות בקשר להפצת סרטים היו אז שונות לחלוטין. אני לא יודע מתי "אי.טי." יצא בארץ, אבל זה בטח לא היה באותו סופ"ש כמו בארה"ב אלא חודשים אחר כך. ואפילו הקהל האמריקאי לא הכיר את הסרט יומיים אחרי שהוא יצא – אז זה לא היה "סוף שבוע אחד ודי", אלא זחילה איטית לאורך שבועות רבים.
מצד שני, ההצבעה לסינמונדיאל נעשתה באותה תקופה על גבי גלויות
ולכן הייתה פתוחה במשך שבועיים שבהם היה זמן לקהל להשלים את הפערים (בעיקר בזכות הספיישלים החגיגיים בקולנוע אורדע ברמת גן, שהציג הצגות כפולות של איטי ומפגשים מהסוג השלישי מול נהג מונית והשור הזועם).
קופולה לא היה אז תחרות קלה.
אנחנו מדברים על במאי שהעשור שלפני המונדיאל היה עבורו אולי העשור הגדול ביותר של כל במאי אי פעם – שלושה סרטים שנחשבים עד היום לקלאסיקות מוחלטות (כולל המקום השני והשלישי ברשימת הגדולים של כל הזמנים בימד"ב ברגע זה). נכון שמאז ועד היום הוא רק ירד, אבל נדמה לי שב-1982 היה די קשה לערער על היותו של פרנסיס פורד קופולה הבמאי הגדול בעולם.
אלוהים אדירים
הריפרש שלי עומד להישבר מרוב מתח !! בשביל משחקים כאלה המציאו את הסינמונדיאל
זהו, זה נגמר בחצות?
(ל"ת)
השעה חצות והתוצאה תיקו 383.
(לא שאני באמת יודע שבחצות זה נסגר, אבל אני מקווה… במיוחד, אני מקווה שזה לא סתם יוכרע ע"י הנקודה הבאה, כי זה ירגיש לחלוטין לא מספק)
הבחירה הקלה והבחירה הקשה
בבחירה הראשונה, בין שפילברג וטרנטינו, לא הייתה לי התלבטות
כי למרות ששפילברג אחראי לכמות נכבדה של סרטים לא רעים בכלל
ולמרות שטרנטינו מדרדר קלות שני הסרטים האחרונים
עדיין גוף העבודה של טרנטינו הרבה יותר מרשים
יש לו לפחות שלושה סרטים שהייתי מגדיר כיצירות מופת ואפילו שני הסרטים האחרונים שיש בהם בעיות מסויימות עדיין מעולים.
הסרט האחרון של טרנטינו, ג'אנגו, היה לטעמי רצוף בעיות של גחמנות, דו ערכיות, חוסר מיקוד ורגעים אף שיטחיות.
למרות כל זאת עדיין הוא מצליח ליצר רגעים קולנועיים מדהימים ורבי רבדים מידי פעם.
בשורה התחתונה אם טרנטינו ביצירה הכי בעיתית שלו הצליח להביא אותו פעמיים לקולנוע אין ספק שהוא לוקח.
הבחירה בין פינצ'ר וקוארון הרבה יותר קשה
שניהם במאים מאוד מוכשרים באופן יוצא דופן.
פינצ'ר הביא לחיי את שבעה חטאים ואת "מועדון קרב" שהוא לדעתי אחד הכי טובים אי פעם ונמצא אצלי בראש הרשימה לצד סרטים כמו "הטוב הרע והמכוער" "מטרופוליס" ו"קזאבלנקה".
מנגד קוארון עשה את "הילדים של מחר" את "גרביטי" ששניהם מדהימים בדרכים מאוד דומות ומאוד שונות.
קשה לי להגיד שגוף העבודה של קוארון משתווה לשל פינצ'ר אבל הוא מאוד מאוד מתקרב.
למרות שהקרב מאוד צמוד בין השניים הגעתי למסקנה שקוארון רק משתפר מסרט לסרט
בניגוד לפינצ'ר שכמו טרנטינו ושפילברג נימצא מעבר לשיא.
לכן אני הולך עם קוארון
איך ספילברג לא זוכה נבצר מבינתי
כמעט כל מה שנתן לומר על למה ספילברג צריך לנצח בכל התמודדות רז אמר כבר כאן כשהוא שבר את ליבו וצביע עבורו מול מיאזאקי.
אבל אם אני חייב להוסיף משהו, רשימת שינדלר היה מופת של עבוד סרט ונושא קשים ומורכבים לסרט מדהים, רגיש, וסרט שכיף לצפות בו. אני יודע שזה מאד בעייתי לומר על סרט שואה דבר כזה, אבל הנקודה הכי חשובה בסרט לדעתי היא שאני הולך לסרט לא כי הוא "חשוב" או כי "צריך" לראות אותו. אני הולך לסרט כדי להנות. והסרט הזה מצליח במשימה הזו בלי לרדד את המסר או לייצר הפי אנד יש מאין.
לעומת זאת ראיתי שניים או שלושה סרטים של טרנטינו ושנאתי כל אחד ואחד מהם. במיוחד כלבי אשמורת. האלימות הרנדומלית שלו גורמת לי לא לנסות אפילו לראות יותר סרטים שלו.
דבר דומה גורם לי לא לאהוב את פינצ'ר. מאז שבעה חטאים שגורם לי לבחילה כל פעם שאני נזכר בסרט ובמיוחד בסוף שלו. אם כי פה אני מבין למה קוארון מפסיד.
מכירים את הקטע המבאס הזה במונדיאל
שבו נבחרת שאתם באמת אוהבים מודחת?
אז ספילברג