האזרח קיין כבר לא מספר אחת

בסקר של Sight and Sound, שנעשה מדי עשר שנים, "ורטיגו" הדיח את "האזרח קיין" בתור הסרט הטוב של כל הזמנים

ברור לכם שרשימות לא אומרות כלום, נכון? אם לדעתכם "הנסיכה הקסומה" הוא הסרט הגדול בכל הזמנים, זאת דעתכם, ולא משנה כמה מבקרים ומשכילים וחכמים יבחרו את "האזרח קיין". סקרים על הסרט הגדול בכל הזמנים נעשים כל הזמן, ויש להם ערך בעיקר כנושא לשיחה. הם לא מעידים על שום דבר מלבד דעתם של האנשים שהשתתפו בהם.

אבל בין אותם סקרי הסרט-של-כל-הזמנים, הסקר של Sight and Sound הוא אחד הותיקים, המכובדים והמקיפים. בכל עשר שנים מאז 1952, מגזין הקולנוע הבריטי עושה סקר בקרב מבקרים ואקדמאים ומפרסם את התוצאות. ב-1952 דורג במקום הראשון "גנבי האופניים", אבל ב-1962 ובכל סקר שנעשה מאז ניצח "האזרח קיין", כמובן. כולם מכירים את האזרח בתור הסרט שמנצח תמיד במשאלי מבקרים.

והנה עכשיו, מהפך! תוצאות הסקר של 2012 התפרסמו, ו"האזרח קיין" הודח! במקום הראשון (בהפרש גדול!) נמצא "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק, שהופיע ברשימות של 191 מבין 846 המבקרים שהשתתפו בסקר. "האזרח קיין" במקום השני, עם 157 איזכורים, 50 איזכורים מעל "סיפור טוקיו" שבמקום השלישי.

העשיריה המלאה:

1. ורטיגו (אלפרד היצ'קוק, 1958)
2. האזרח קיין (אורסון וולס, 1941)
3. סיפור טוקיו (יסוג'ירו אוזו, 1953)
4. חוקי המשחק (ז'אן רנואר, 1939)
5. זריחה (פ. וו. מורנו, 1927)
6. 2001: אודיסיאה בחלל (סטנלי קובריק, 1968)
7. המחפשים (ג'ון פורד, 1956)
8. האיש עם מצלמת הקולנוע (דג'יגה ורטוב, 1939)
9. ז'אן ד'ארק (קרל תיאודור דרייר, 1928)
10. שמונה וחצי (פדריקו פליני, 1963).

סקירה יפה של 50 המובילים נמצאת כאן.

האמת, אישית אני מעדיף את "האזרח קיין" על "ורטיגו", שהוא אפילו לא הסרט המועדף עלי של היצ'קוק. "האזרח קיין" היה חייב לאבד את המקום הראשון בשלב כלשהו, אבל חשבתי שזה יהיה לטובת "הסנדק" (שנמצא רק במקום ה-21 בסקר הזה).

הרשימה הזאת מעידה על מידה רבה של שמרנות. יש בה הרבה התרפקות על העבר. היא מביעה הערכה למאסטרים הגדולים של העשורים הראשונים של הקולנוע. אוקיי, יודעים מה, אני פשוט אגיד את זה: מהרשימה הזאת אנחנו למדים ש-846 המבקרים שנבחרו לסקר הם קשישים עם רגל אחת בקבר.

סקרים כאלה תמיד נוטים לטובת סרטים ישנים יחסית, כי לבנות מעמד של קלאסיקה לוקח זמן, ופרספקטיבה זה דבר חשוב. אבל עשיריה גדולה שהסרט החדש ביותר בה יצא ב-1968 – זה רציני? אני לא מצפה לראות את "עלייתו של האביר האפל" ברשימה, אבל באמת, שום דבר שנעשה בהוליווד ובעולם בשנות השבעים והלאה לא ראוי לאיזכור? "קן הקוקיה"? "אפוקליפסה עכשיו"? "רשימת שינדלר"? "ג'וזי והפוסיקאטס"? כלום?

בין 50 הגדולים אפשר דווקא, באופן מפתיע, למצוא נציגות לסרטים חדשים יותר. שני סרטים משנות האלפיים נכנסו לרשימה – "מצב רוח לאהבה" של וונג קאר-וואי במקום ה-24, ו"מולהולנד דרייב" של דייויד לינץ' במקום ה-28. כל יתר הסרטים נעשו בתקופה שבה "2001" עוד היה סרט עתידני. הנציג של שנות התשעים ברשימה הוא, איך לא, יצירת המופת מ-1994 שאף רשימה של הסרטים הגדולים אי פעם אינה שלמה בלעדיה – "ספרות זולה" "סטנטנגו" של בלה טאר. רגע, מה? "ספרות זולה" לא נמצא שם. מבין כל המבקרים שנשאלו לא נמצאו 29 שכללו אותו ברשימת הסרטים הגדולים שלהם. גם לא שום סרט אחר של טרנטינו. גם לא ספילברג. על נולאן או פינצ'ר ברור שאין מה לדבר. גם לא שום סרט אנימציה משום סוג, ז'אנר או תקופה, מדיסני ועד מיאזאקי.

אז זאת… בהחלט רשימה. קטונתי מלהתווכח עם 800 איש שיודעים על קולנוע הרבה יותר ממני, אבל הייתי רוצה לדעת לפי איזה קריטריונים הם נבחרו: לעובדה שלסרטים מודרניים ובידוריים יותר אין שום איזכור ברשימה, אפילו לא במקומות הנמוכים, גורמת להרגשה שהבחירה בבוחרים היתה מגמתית. אפילו ה-AFI נותן מקומות ייצוגיים ברשימות שלהם ל"מלתעות" או "שודדי התיבה האבודה".

ב-30 השנה האחרונות Sight and Sound מפרסמים גם סקר מקביל ונפרד, שבו הנשאלים הם לא מבקרים אלא במאים. הרשימה שלהם לא בדיוק פורצת גבולות, אבל היא טיפה יותר מעודכנת מרשימת המבקרים (הילדים הסוררים האלה בחרו לעשיריה את "אפוקליפסה עכשיו" – סרט שיצא לפני 33 שנה בלבד! פושטקים, רדו לי מהדשא). אבל גם בו התרחש השנה מהפך דומה: "האזרח קיין" עזב את המקום הראשון וירד לשני, שם הוא בתיקו עם "2001". אל המקום הראשון עלה "סיפור טוקיו". מה שעשוי לגרום לכם לתהות מה זה "סיפור טוקיו". בטופ 250 של ימד"ב "סיפור טוקיו" לא מופיע, לא משום שהציון שלו לא מספיק גבוה, אלא משום שלא מספיק אנשים ראו אותו: רק 13 אלף אנשים דירגו אותו עד היום, בעוד הגבול התחתון לכניסה לרשימה הוא 25 אלף (וזה לא שגולשי ימד"ב מתעניינים רק בסרטים מהעשור האחרון: ל-"M" משנת 1931, למשל, יש מעל 50 אלף הצבעות). כנראה ש"סיפור טוקיו" (שברשימה של 2002 אפילו לא דורג בעשיריה המובילה של הבמאים) צבר מעמד של הסרט הלא-מוכר (יחסית, כמובן) שכולם חייבים לאהוב. טוב, אולי כדאי שגם אני אצפה בו מתישהו.

את העשיריות של כל עשור מאז 1952 אפשר לראות בעמוד ויקיפדיה של Sight and Sound.