חשבתי שנצטרך לחכות עד ל"מלחמת הכוכבים" בשביל זה, אבל לא – זה הגיע, במפתיע, כבר עכשיו.
ביחס לסרטי מארוול, ובפרט לסרטים כמו "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" שהם סופר-דופר-גרופ ומאגדים את כל הגיבורים של העולם הקולנועי הזה, הטריילר הזה קטנטן. זעיר. ביחס לטיזרים הראשונים ל"הנוקמים 2", למשל, שהבטיחו דם ואש ותמרות עשן, פה מדובר בצניעות בהתגלמותה. קצת מכות בין הקפטן וטוני סטארק, כמה אנשים רצים זה לקראת זה. הפנתר השחור מופיע לכמה פריימים. ספיידרמן לא. איפה הפיצוצים הענקיים? איפה כל הגיבורים כולם שרצים זה מול זה בהילוך איטי? המינימליסטיות היחסית של הטריילר הזה בולטת במיוחד בהשוואה לסרט ה"גיבור נגד גיבור" האחר שייצא באותה סביבה – "באטמן נגד סופרמן". לא שזה רע, לא כל סרט חייב להיות האפוס הכי אפי בתולדות האפוסים האפיים, אבל אם הייתי שופט על פי הטריילרים בלבד, הייתי אומר שמארוול ויתרו, הם נתנו לבאטמן/סופרמן להיות סרט גיבורי העל הגדול של השנה. אבל אני לא שופט רק לפי הטריילרים. אין לי ספק שיש דברים הרבה יותר גדולים בסרט הזה, שייחשפו רק בטריילרים הבאים – ובכלל. נראה כאילו הטריילר הזה עוסק רק בחלקו הראשון של הסרט, כש"מלחמת האזרחים" היא רק מריבה אישית, ולא ממש מלחמה. דברים גדולים יותר עוד יגיעו, כנראה.
הטרלייר נראה דווקא מעניין
נראה שהולכים יותר בכיוון של עלילה אחת קוהנרנטית, והרבה ממנה, במקום יותר מדי קווי עלילה שמחזיקות סצינות אקשן גדולות.
אמנזיה סלקטיבית
ראיתי עכשיו את אנט מן שוב, ולא מזמן את הקפטן הקודם, ואני מתחיל להתעצבן.
טוני פורש? בעצם לא. היידרה פורקו? בעצם לא. שילד נעלמו? בעצם לא. הוקאיי פורש? הבנתם כבר.
היקום של מארוול מתחיל לסבול מהבעיה הגדולה ביותר של קומיקס: הוא מעגלי. במצב כזה, אין התפתחות דרמטית אמיתית , והכבוד לצופים הולך ויורד מסרט לסרט. כי, אחרי הכל, למה שהפעם זה יהיה באמת?
מסכים לגמרי, וכתבתי את זה כבר ב"אולטרון"
לקראת סוף הביקורת:
http://www.fisheye.co.il/avengers_2/
אבל תכלס
ככה זה בעולם האמיתי. אין ניצחון מוחלט או הפסד מוחלט אלא גאות ושפל של הצד בו אתה נמצא.
בעולם האמיתי, כשאנשים מתים הם נשארים מתים.
וכשארגונים מתפרקים הם נשארים מפורקים. וברוב המקרים, כשאנשים פורשים ממשהו הם נשארים פרושים.
בעולם האמיתי גם אין גיבורי על, מוטאנטים, חייזרים...
אבל כשארגונים מתפרקים (וזה לא ממש היה המצב ביקום של מארוול עד עכשיו) הם לא בהכרח נשארים מפורקים, למעשה פעמים רבות הם קמים מחדש בשם אחר (בפוליטיקה למשל זה קורה לא מעט). וכשאנשים מצהירים משהו הם לא בהכרח עומדים בו, והרבה פעמים הם מתחרטים או משנים את דעתם. גם כשאנשים פורשים ממשהו אין להם בעיה לחזור כשמתאים להם (תזכירו לי כמה פעמים פרש פיני גרשון ממכבי ת"א?), כך שאני ממש לא משוכנעת שאפשר לטעון בנחרצות שאכן מדובר ב"רוב המקרים", עוד לפני שהגדרנו באילו מקרים מדובר (שלא לדבר על כך שרוב הפרישות במציאות לא מתייחסות בד"כ לעניינים של חיים ומוות, הצלת העולם וכיו"ב אלא לעבודה אפורה שאנשים חולמים לפרוש ממנה שנים לפני שזה קורה).
לסיכום, הנחרצות הזאת מיותרת, כי גם במציאות זה לא בהכרח המצב במקרים רבים, שלא לדבר על כך שהסדרות האלה לא מתיימרות להיות מציאותיות במיוחד מלכתחילה, ושחלק מהדברים שנכתבו כאן לגבי העלילה היו לא מדויקים. ה"אשמה" המהותית היחידה היא אכן לגבי דמויות מתות ששבות לחיים, אבל בעולמות פנטסטיים שבהם זה אפשרי, זה נסלח (הרבה יותר מבאופרות סבון שמשתמשות בתירוצים מביכים…).
לאירועים משקל*
תיקון אוטומטי ארור…
שילד מעולם לא פורקה
בסדרה סוכני שילד ,
שילד למעשה נולדה מחדש אחרי קפטן אמריקה 2 ועברה לשליטה של קולסון והרחפת הייתה די פרויקט שהוא עבד אליו תקופה (קולסון) , זה לא בדיוק היה משהו שהם פשוט החזיקו במחסנים על פי הסדרה.
עוד סיבה לזה שיש סיכוי שדברים יהיו אחרת הפעם
אין זיפזופ בין במאים …
האחים רוסו אחראים גם על קפטן 2, גם על מלחמת האזרחים וגם על הנוקמים 3-4, ככה שיש יותר סיכוי לעקביות.
לפחות לגבי היידרה
בסדרה סוכני שילד הארגון מקבל פוקוס גדול יותר, כולל כמה גילויים והתפתחויות חדשות.
יש לך עד מאי להשלים את העונה (או עונות אם לא צפית בכלל).
או לגשת לדף הוויקי ולהתעדכן משם. גם אופציה.
כמו סדרת טלוויזיה של פעם,
שבה הכל היה חוזר לעצמו בפרק הבא.
כבר כתבו את זה פעם לפני, כנראה שצריך להתייחס לסדרת הסרטים הזו כמו סדרת טלוויזיה, ואני מוסיף "של פעם".
מעניין מתי תגיע סדרת סרטים שתתנהג כמו סדרת טלוויזיה עכשווית, עם השלכות משמעותיות מפרק לפרק?
לא מדויק...
טוני לא הכריז על פרישה רשמית;
"הידרה" מעולם לא "פורקו" (ושמו של הארגון ניתן לו בהתאם לססמתו המוצהרת: "כרות ראש אחד, יצמחו שניים במקומו");
שילד לא נעלמו אלא ירדו למחתרת (גם זה נאמר במפורש);
לגבי הוקאיי, אין לי מושג, אני לא זוכרת מה בדיוק הוא אמר, אם בכלל. אבל זה לא כ"כ נדיר שאנשים מצהירים על פרישה ואז חוזרים (רק למגישי טלוויזיה ולפוליטיקאים מותר?).
אני לא חושבת שזו "מעגליות" אלא יותר המשכיות, שרידה. גם אם הקרב הסתיים, המלחמה לא נגמרה, ואין ניצחונות מוחלטים (וגם בני אדם, כדרכם של בני אדם, מתחרטים).
באטמן נגד סופרמן מחוויר לעומת הטריילר של מלחמת האזרחים
מלחמת האזרחים טעון במתח של תריסר סרטים קודמים ומסתמך על עלילה. באטמן נגד סופרמן זה רק "מגניב" ודרך לסחוט כסף על משהו שיתברר כאי הבנה.
הכוונה שלי היתה מבחינת ה"גודל" שמשדר הטריילר
באטמן נגד סופרמן מנסה, ודי מצליח, להיות הדבר הכי גדול שנוצר אי פעם. "קפטן נגד איירון" נראה כמו עוד סרט בעולם של מארוול. שגרה.
ואני מסכים שהרעיון של "באטמן נגד סופרמן" נשמע די מגוחך – מה הטעם לראות אותם נלחמים, אם אנחנו יודעים מראש שהם ישלימו עד סוף הסרט? אבל גם לומר שמלחמת האזרחים "טעון במתח של תריסר סרטים" זאת הגזמה עצומה, מהסיבות שאדם אמר. עם כל הכבוד לעולם של מארוול, נראה שלשום דבר שמתרחש בו אין באמת משמעות, הכל חוזר לקדמותו בקלות רבה מדי, ולכן אני לא מרגיש שום מתח.
נו באמת. You know better.
באטמן נגד סופרמן יהיה כמו כל דבר שראינו בז'אנר הזה. כבר לא נשאר מה לחדש. אולי הם ירסקו יותר בניינים מאיש הפלדה, אבל לא יותר מזה. אגב, קרה משהו מעניין באיש הפלדה? מה שאני בא לומר זה שבשני היקומים האלה העלילה משמשת כמשטח להצגתם של כל מיני גיבורים חדשים ועוד קומבינציות של קרבות (באטמן נגד סופרמן? באמת? אני מצפה לסרט, אבל.. פחחח). עוד כמה שנים אני לא אתפלא אם יהיה סרט על אלפרד כשהוא היה צעיר. כשהולכים לכיוון של יקום שמתפרש על פני עשור, אסור להגיע לנקודות שפל/פיק כל סרט או שניים.
כאילו, תראה ממה אנשים מתלהבים עכשיו באינטרנט.
ואני מדבר על המארוול פאנבוי הממוצע. "וואו, בלאק פאנת'ר". "וואו, הקרב בסוף הטריילר כזה מגניב". "איפה ספיידרמן?". אנשים לא מחפשים התפתחויות, גם אחרי עשור. תן להם לראות דברים חדשים ומגניבים. וזה לא בהכרח דבר רע. מארוול פשוט מספקים את מה שהצופים רוצים. ו-DC לא ילכו בכיוון שונה, אם מישהו תוהה.
אני לא יודעת לגבי הפאנבוי הממוצע,
אבל הפאנגירל הממוצעת מתעניינת רק בהתפתחויות של הדמויות והעלילה. אני לא יודעת באיזה איזורים של טאמבלר אתה מסתובב, אבל באלה שאני מסתובבת נשפכו כמויות מטא אדירות על הטריילר, ואף אחת מהן לא עסקה ב"וואו איזה פיצוץ אדיר".
בקיצור זה נראה לי ממש מוטעה לחשוב שלמעריץ הקומיקס הממוצע אכפת רק מלראות גיבורי על חדשים או אקשן מגניב. עלילה קוהרנטית בהחלט חשובה, וזה מה שהפך את קפטן אמריקה 2 לכזה מוצלח ואהוב.
כי DC חייבים, מארוול לא
אני לא חושב שזו הגזמה לומר שהרבה מאוד נשען על באטמן נגד סופרמן. לפחות 5 גיבורי על אמורים להופיע בו והוא בעצם הסרט הרציני הראשון של הDCCU. אם הוא לא יהיה גדול ומוצלח מאוד, הסיכויים של DC להשיג דריסת רגל משמעותית בז'אנר יורדים ואני בספק אם כל סדרת הסרטים המתוכננת תצא לפועל.
מארוול לעומת זאת לא תלויה בסרט עד כדי כך. הוא גדול אבל הם לא חייבים ללכת לאקסטרים מטורף. ראשית, כי הם כבר מותג מבוסס. שנית, קפטן ואיירון מן לא ממש נמצאים באותה קטגוריית כוח של סופרמן- שבתלות בגרסה הוא כנראה גיבור העל החזק ביותר (בשלב מסויים הוא משך את השמש ממקומה) וע"פ הטריילר סוגדים לו ככוח עליון, אז הסקאלה של מלחמה בו צריכה להיות בהתאם, בטח תחת סניידר.
בנוסף, כי אני מקווה שהסרט הנוכחי הוא רק יריית הפתיחה של "מלחמת האזרחים" והיא תהיה תמה די מרכזית בphase הקרוב, יחד עם ההכנות לכפפה של ת'אנוס. קשה לי לתאר דרך אחרת בה זה באמת ירגיש כמלחמה משמעותית ויעניק משקל להתפתחויות.
כל כך הרבה מתח,
שהטריילר הזה פשוט משעמם.
מזכיר את האווירה של "חייל החורף"
שזה, לדעתי, דבר מאוד מאוד חיובי. מבחינתי חייל החורף ממוקמם מאוד גובהה ברשימה של מארוול, ואם הוא יצליח להתעלות עליו או להיות דומה לו זה אומר שהוא יהיה מעולה !
ובכל אופן מודה שהטריילר הזה זה לא בדיוק מה שציפיתי, כאילו תאכלס אם אני מנסה לחבר פה קטעים, אין פה הרבה סצנות בכלל … חלק גדול המקטעים שרואים פה הם אותם קטעים שנחתכו.
מחכה לטריילר הבא שיכניס דברים לפרופורציות.
לדעתי הם עדיין עושים על הסרט-פוסט פרודקשן
ובגלל זה יש בו מעט מאוד אפקטים.
מה שכן יכול להיות שמארוול יעשו פה כמו לוק סקייווקר של "מלחמת הכוכבים", ולא יראו את ספיידרמן עד יציאת הסרט?
אוך מארוול
כן, הם עדיים עושים סרטים טובים ו״אנט מן״ היה לא רע, וגם ״עידן אולטרון״, אבל קצת נמאס עליי היקום הקולנועי של מארוול. הסרט היחידי שבאמת אהבתי מאז ״חייל החורף״ היה ״שומרי הגלקסיה״ וזה רק בגלל שהיא מתרחש בגלקסיה רחוקה מאוד, על פלנטות שהן לא כדור בארץ ועם צוות שהוא לא הנוקמים. עדיף את הסדרות שמארוול עושים עם נטפליקס (״דרדוויל״ המדהים ו״ג׳סיקה ג׳ונס״ שעדיין לא סיימתי אבל לגמרי מראה איכויות רבות).
קפטן אמריקה: Friendship is magic
– הנוכחות של גנרל רוס זו תזכורת למי ששכח ש"הענק הירוק" אכן חלק מה MCU, מה שגרם לי להתבאס מחדש שאדוארד נורטון לא נשאר בתפקיד.
– מעניין מתי סרטים יפסיקו להשתמש בבולשיט הזה שרואים מישהו, הוא מוסתר לרגע ע"י מכונית ואז נעלם. אלא אם כן הוא תופס במראה הצדדית של המכונית, אין לזה שום הסבר הגיוני.
– היי, זה בלאק פנת'ר! טוב, זהו.
– ראיתם את הגיבורים נלחמים אחד בשני ב"נוקמים" וב"נוקמים 2". אז מה שאתם בטח רוצים זה לראות אותם נלחמים שוב. מעניין מי ימות-אבל-לא הפעם.
אוי אלו גם סצנות טובות
מוזר שהם נעלמו מזכרוני… צודק.
בכל מקרה לא מדובר בשום דבר שדומה לזה, לדעתי בכל אופן, אם הייתי ממצה כל נושא רק אחרי דקה וחצי הייתי צריך להישאר רק עם הטריילרים.
אתה מוזמן לא להאמין לי
איך הם יעבירו אותו? נראה לי משהו כמו:
איירון מן: *פיו* *פיו*
קפטן אמריקה: *זריקת מגן* *קצת אמנויות לחימה*
שוב, הקרבות האלה היו כבר, פה זה פשוט בסקאלה גבוהה יותר. וכמו שאמרו למעלה וגם כתבתי בתגובה שלי, אולי הייתה לי ציפיה כל שהיא אם משהו היה בסיכון בקרב הזה. כלומר, משהו יותר גורלי מהחברות של טוני וקאפ. מארוול כבר אלופים בלהוכיח שמוות אצלם הוא יותר כמו תנומה זמנית. בגלל זה גם לא הרגשתי כלום לגבי קוויקסילבר ב"אולטרון". הם כל פעם חוזרים על אותו שטיק וזה כבר גרם לי להתנתק רגשית מהסרטים שלהם, כי כשאתה מתחבר רגשית אז בסרט הבא או זה שאחריו או באחת הסדרות שלהם פתאום הם יעשו לך "סתאאאם, הנה, תראו, הוא בסדר."
אז שוב, מצידי אל תאמין, אבל באמת שאין לי שום ציפיה מ"קרב הענקים" הזה. נראה לי שאני יכול כבר לדמיין אותו בראש. אני מאוד אשמח אם יפתיעו אותי, אבל בינתיים הקרב של באטמן וסופרמן נשמע לי הרבה יותר מעניין.
נ.ב. הבנתי משהו כשכתבי שטוני הוא ה"נבל" – זה עוד סרט של מארוול עם נבל בחליפה רובוטית! אפילו שניים, כי גם וור משין! לדעתי זה פשוט היסטרי. ועוד סימן למחזוריזציה שלהם.
נו כן, אמרתי
הוא לא ה"נבל" של הסרט ע"פ ההגדרה, אבל הוא כן יתעמת עם קאפ בסרט, אז זה כן הופך אותו לסוג של אנטגוניסט. ואני כן רואה בעיה עם זה. רובוטים שטוני סטארק יצר – בדרך כזו או אחרת – היו הנבלים באיירון מן, איירון מן 2 והנוקמים 2. ההבדל היחיד הפעם הוא שטוני בצד השני של הקרב. וכן, אולי זה הסיפור המקורי, אבל מארוול כל-כך טחנו את הנבל-עם-חליפה-רובוטית שזה באמת כבר לא מעניין אותי.
ולזה התכוונתי, שגם אם הם יפתיעו, יהיה לי קשה מאוד להאמין לזה. נגיד שנראה את טוני סטארק מת בסרט. איך תדע שהוא באמת מת וזהו? מי אומר שהוא לא יחזור באיזו דרך פלא בסרט הבא או עוד שני סרטים?
לגבי השאלה שלך, זו הזדמנות טובה לשלוף את התמונה
" rel="nofollow">הזאת (ספוילרים לסרטי MCU וסרטי אקס-מן)
טוב יש פה הרבה אקס מן שלא ממש קשורים
אבל זו עדין חתיכת רשימה … אבל אמרתי, יש סיכוי טוב שמכאן ואלך דברים יראו אחרת כי יש פחות זיפזופ בין במאים, האחים רוסו ביימו את חייל החורף, את מלחמת האזרחים וגם יביימו את הנוקמים, סיכוי יותר טוב לאחידת.
אלטרנטיבה אחרת היא - לא להרוג דמויות.
יש עוד הרבה מאד דרכים ליצור מתח ודרמה מלבד להרוג דמויות, ואני לא מבינה מה ההתעקשות של חלק מיוצרי הסרטים להרוג דמויות כאשר ברור שמארבל תחזיר אותם דקה אחר כך.
אני מקווה שהאחים רוסו ימשיכו בקו שלהם ולא יעמידו פנים שמי מהדמויות (ובפרט מהדמויות הראשיות) תמות כשאנחנו הרי יודעים שהשחקנים חתומים לעוד סרטים.
לגבי טוני – אני ממש לא חושבת שהוא יהיה עוד סתם נבל בחליפת רובוט, ומאד מוזר לי להתייחס אליו כאל כזה. נתחיל מזה שכמו שאמרת, בספק אם הוא יהיה נבל – נראה שבסרט יש שני קבוצות שצודקות/טועות באותה המידה, אז הכי הרבה אפשר להגיד שטוני אנטגוניסט.
חוץ מזה, אנחנו מכירים את הדמות ויש לה קשר עם קפטן אמריקה (גם אם לצערי לא מספיק בנו את הקשר שלהם בסרטים האחרים בסדרה), ככה שרוב המתח בעימות ינבע מזה שכבר יש לנו קשר רגשי כזה או אחר לדמויות, וגם להם יש קשר רגשי אחד לשני.
העובדה שטוני כן או לא בחליפה נראית לי חסרת משמעות – רוב מה שיעניין בקרב הזה, לפחות בעיניי, זה הדמויות והאינטרקציה ביניהם, ולא בזה שהם הולכים מכות (למרות שהקרב בסוף בו באקי וסטיב מחטיפים מכות לטוני היה יפהפה בעיניי, וגם שבר לי את הלב וקצת גרם לי לרצות לסטור לסטיב ולצעוק עליו שמי בכלל הרשה לו להרביץ ככה לטוני).
אני מסכים איתך
לא להרוג דמויות זו בהחלט אופציה. עדיף בהרבה על כל ה cop-outs הזולים שהם עושים.
הקטע על טוני לא ממש נאמר ברצינות. אני סתם אוהב לצחוק על מארוול ש 80% מהאנטגוניסטים שלהם הם אנשים בחליפה רובוטית כל שהיא. ובלי קשר, הם די מעפנים. גם פיסק וגם קילגרייב מהסדרות של נטפליקס הם אנטגוניסטים הרבה, הרבה יותר מעניינים מכל אלה שהוצגו ב MCU. ולהם אין חליפות רובוטיות. צירוף מקרים? I THINK NOT.
אבל ברצינות, תתעלמו ממני, אני סתם נהנה להתלונן. אני מצפה לסרט הזה. בעיקר כי סיפור כזה כנראה יכלול לא מעט אקשן, כמו שאפשר לראות, והאחים רוסו אחראים לאקשן הכי טוב ב MCU עד כה (רק אם אפשר שהפעם יהיו שוטים קצת יותר רציפים).
השאלה אם באמת *הורגים* דמויות
או שרק מטעים זמנית לחשוב שהן מתו, אפקט שיש לו השפעה לא רק על הצופים אלא גם על דמויות אחרות, וזה כבר כלי שעושים בו שימוש לא מעט גם מחוץ לעולם הקומיקס (לא פעם מסיבות טקטיות; זה די נוח אם האויבים שלך חושבים שאתה כבר ז"ל).
ספוילר ליקום המוסרט עד כה
למיטב ידיעתי הדמות היחידה שבאמת מתה ושבה לחיים היא קולסון, והוא לא דמות מהקומיקס, הוא הומצא רק באיירון מן 1.
רק שלא מדובר כאן בעימותים...
המוות ביקום של מארוול קשור בד"כ לתחושת אבדן, אבל, נקמה וכו', כלומר לא מי מנצח ומי מפסיד אלא בעיקר רגשות (של הצופים ושל הגיבור/ים).
למעשה, אם כבר הזכרת את באטמן, הרי היו שם דמויות שמתו (בראש ובראשונה הוריו של ברוס) וזה אכן היה מכשיר להנעת העלילה, מוטיבציה לנקמה ועוד.
נ.ב. (ספוילר ל"עלייתו של האביר האפל")
אני חושבת שלנוכח סוף הסרט קשה להשתמש בסדרה של נולאן כדי לבקר את תופעת "עבדנו עליכם, הוא לא באמת מת".
לגבי הנ.ב - ולכן בדיוק הבאתי זאת כדוגמא לא טובה :)
לגבי שאר דברייך:
אנחנו חורגים פה לגמרי מתחום הקפטן, אבל אני מוכרח לומר שאני לא מסכים לגבי באטמן.
בבאטמן מתחיל נולאן הסביר לנו (באמצעות רייצ'ל) למה זה לא טוב לנקום את מות ההורים, ולמה אסור לגיבור (עקב צדקנות מוטעית {הג'וקר}) להרוג את הרעים אף פעם, אלא מתוך הגנה עצמית.
שזו בעצם גישה אנוכית לחלוטין, כי אם אסור להרוג את הרע במטרה להציל חיי אחרים, אבל מותר להרוג אותו אם הוא מאיים ישירות עליך, זה אומר שחייך שווים יותר מחיי הרע, וחיי הרע שווים יותר מחיי השאר.
מתי אמרו את זה?
רייצ'ל אומרת שנקמה זה אנוכי, ושנקמה וצדק זה לא אותו דבר. את כל שאר הדברים שכתבת אני לא זוכר בכלל, והם סותרים הרבה מהמסרים של הטרילוגיה. איפה הסרט אומר את זה?
לא חושב שיש בעיה של אוף טופיק (רד, תקן אותי אם אני טועה).
אתה מבלבל כמה דברים. אני הגבתי לתגובה שלך שבה טענת שנולאן מדבר באמצעות רייצ'ל, ואומר שאסור להרוג אלה אם כן זו הגנה עצמית. לא רק שרייצ'ל לא אומרת שום דבר כזה בשום סצינה בטרילוגיה, הקטע שדנים עליו בדיון שקישרת-עם באטמן שעומד לדרוס את הג'וקר-הוא אחד הקטעים באביר האפל שבו נולאן אומר *בדיוק ההפך*.
אה, ברור
הקרב בין באטמן לסופרמן הרבה פחות צפוי מהקרב בין איירון מן לקפטן אמריקה. פחחח.
אתה צוחק, נכון? שאני אפנה אותך לתגובות בכתבה הזו שניסו למצוא דרך אפשרית כל שהיא למאבק הגיוני בין באטמן לסופרמן? התשובה היחידה פחות או יותר היא קלישאת הקריפטונייט, ואת זה כמובן שזאק סניידר המקורי יציג בצורה לא צפויה ב-כ-ל-ל.
נו, באמת.
והיי,
אהבתי את ה"פיו פיו" :-)
גם הרבה יותר ברור איך הסרט הזה הולך להסתיים
כוחם יודעים שבאטמן נגד סופרמן לא הולך להיגמר באיזה טרגדיה שתשפיע על כל היקום של Dc, כי עוד אין אחד כזה ! באטמן הולך להילחם בסופרמן בידיעה שברבע שעה האחרונה הם חייבים להתפייס ולהקים את ליגת הצדק כדי שיהיה איזה שהוא יקום (ממש לא ברור לי מה עבר על DC שככה הם החליטו להתחיל את היקום שלהם), מבחינת הפאן הזה – הרבה יותר מעניין אותי "יחידת המתאבדים" מאשר באטמן נגד סופרמן.
אני תוהה עד כמה באטמן נגד סופרמן היה מוצלח אם זה היה אקוומן נגד סייבורג או 2 גיבורים לא מוכרים כאלה ואחרים. מארוול הוכיחו שהם מותג הרבה יותר מאשר הדמויות שלהם (עיין ערך "שומרי הגלקסיה").
אז זה נכון שמארוול לוקחים צעדים פחות קיצוניים, אבל לפחות אפשר להגיד שלסרט הזה יהיה השפעה על משהו, על יקום שכבר קיים, ואפחד לא באמת יודע איך הוא הסתיים. בניגוד לBvS שחייב, לא חשוב איך השתדלו הארועים להסתיים בצורה מאוד ספציפית.
ספוילר!!!!!
ספוילר למעלה ספוילר למעלה ספוילר למעלה
כן תקינתי את עצמי
ובכל אופן לא מדובר באותו דבר.
רגע, אני היחיד ששמתי לב?
נראה שוורמשין מת! וסטארק מבכה על גופתו. זו יכולה להיות חתיכת סיבה בשביל איירון מן לצאת מפרופורציות.
אוף. למה החמישי למאי לא מחר, לעזאזל?
נ.ב. לא סימנתי ספויילר כי, ובכן, רואים את זה בטריילר.
לאיזה חלק של הנוקמים 3?
(ל"ת)
וואו כמה שזה לא משנה מה קרה בקומיקס.
(ל"ת)
אני מסכים
ציינתי זאת כתגובה לכותרת "לקוראי/ קוראות הקומיקס".
הוא חזר בו
הוא אמר, לא מזמן האמת, שאם מארוול מעוניינים בו אז הוא שלהם והוא מוכן להמשיך.
אוקיי
אז אני כבר פחות משוכנע שזה יקרה.
אבל זה יכול להיות אדיר
אבל הוא כבר פרש!!
(ל"ת)
אני אוהב שסוף-סוף יש קצת מתח, ושאין חלוקה ברורה ל"רעים" ול"טובים" (לפחות אני מקווה שכך זה יהיה גם בסרט). כמו כן – דורון צודק, אין ספק שביחס לרקע של הסרט, הטריילר דל בטירוף, בטח כשמשווים גם לסופרמן VS באטמן.
שאלה: איך זה שסרטים מסוימים (כמו הנ"ל) מקבלים טריילר ראשון בהתראה של חודשים ספורים בעוד שאחרים (סטאר וורז) זכו להם כמעט שנה מראש?
אם כבר אתה משווה לטריילר של BvS
אז תשווה אותו לטריילר הראשון, ולא לזה שבא אחריו כשרוב הPost Production נעשתה כבר.
תכלס, מה כבר היה בטריילר הראשון של BvS? קצת אנשים שאנחנו לא יודעים מי הם מדברים על סופרמן, קצת ברוס ווין עצבני, קצת אלפרד מדבר, סצינות לא קשורות של Mad Max Batman וסופרמן עם חיילים שלו, ואז השניים מסתכלים אחד על השני, ומסך שחור.
הדבר הכי קרוב ל"קרב" בין השניים ש"ראינו" בטריילר הראשון היה בגרסא המיוחדת ששוחררה לקולנוע ובוא רואים בסוף את השניים רצים אחד אל השני + מסך שחור שוב.
אז אם מדברים על השוואה בין טריילרים מבחינת אקשן, בCivil War יש הרבה יותר.
וכמובן אין לנו את:
! Do you bleed? you will
זה נראה ממש טוב,
אני חושב שלשם את באקי בארנס באמצע בין טוני לסטיב זה החלטה ממש טובה שמסבירה למה הקפטן יהיה מוכן לקחת את זה עד הסוף.
מסכים 100%
לפני שצפיתי בטריילר באמת תהיתי איך אפשר ליצור סיטואציה שתתציב את 2 הדמויות בצדדים מנוגדים. עבודת ההכנה בסרטים הקודמים היתה טובה אבל אלה היו חיכוכים קלים והיה צריך משהו משמעותי שיביא לקונפליקט. העניין של באקי בהחלט היה החלטה נכונה, והגיונית מאוד מבחינת עלילתית.
טריילר טוב
אני לא יודע למה נאמר פה שהטריילר לא טוב ושהטריילר של באטמן נגד סופרמן יותר טוב. אז אין הרבה פיצוצים, מתי שיש הרבה אפקטים יש תלונות למה לא נותנים יותר עלילה או סרט עצמו והנה פה טריילר מעולה נותן גם אפקטים, פונה אל טעם הקהל שהוא מראה את העימות בין הטובים לטובים. נותן טעימה קטנה מהעלילה (לא משהו שלא ידענו כבר)
לדעתי הטריילר מעולה, ממש גרם לי לרצות לראות את הסרט והוא הרבה יותר טוב הטריילר הנכלולי והלא ברור של באטמן נגד סופרמן.
ולכל מי שמתלונן שאין באמת דמות שמתה בסרטים של מארוול
1. גם בקומיקס זה ככה ואם לא שמתם לב אלו סרטים מבוססי קומיקס
2. זה סרטי פנטזיה על אנשים שעפים ויורים קרניים מהעיניים – מה בדיוק ציפיתם שיהיה הגיון לפי העולם האמיתי – נו באמת(ואני לא מדבר על הגיון פנימי)
3. גם ב DC לא זכור לי שמישהו מת.
4. וחוץ ממשחקי הכס איפה באמת יש סדרת טלוויזיה או סרטים שמעיזה להרוג את הגיבורים הראשיים ?
אז מספיק עם התלונה השחוקה על זה שאף אחד לא מת (יש שמועות שפה מישהו כן ימות)
דרך אגב
הקרב בין טוני קאפ ובאקי- נראה מעולה הרבה יותר ממה שראינו בטריילר של באט נגד סופרמן.
ואני פשוט רוצה לראות עוד מזה כי זה מדבר אל כל מי שאוהב קומיקס.
הקרב באמת מרשים
הקרב באמת נראה מרשים (כמו הטריילר כולו) אבל איך אתה יכול להשוות את זה לטריילר של באטמן נגד סופרמן, לא ראינו שם שום קרב.
נתחיל
1. זה לא תירוץ. אלה סרטים מבוססי קומיקס – הם לא עיבוד אחד לאחד של הקומיקס לכן היינו מצפים שיטפלו בבעיות של הקומיקס ולא יעבירו אותם גם (מה גם שבקומיקס חייבים להוציא עוד גליונות אז החזרת דמות מהמתים זורמת איכשהו. פה כשמדובר בשני סרטים בשנה אין שום תירוץ).
2.אמנם הם לא מתרחשים בעולם האמיתי אבל הם כן מתרחשים בעולם שבו אנשים מתים. לכן אם דמות כלשהי מתה היא צריכה להשאר כזאת.
3. זה לא הופך את מארוול לטובים יותר או מצדיק אותם בדרך כלשהי.
4. בשלוף – המתים המהלכים (סדרה) והשתולים (סרט). ויש עוד המון כאלה. אתה פשוט כנראה לא מכיר אותם.
אם כבר שאלת
4. יש המון. רק ככה מהראש (ספוילרים כמובן) 24 עונה ראשונה
אם כבר שאלת
4. יש המון. רק ככה מהראש (ספוילרים כמובן) האנטומיה של גריי, 24, שו"ש, האישה הטובה, וייוורד פיינס
במלחמת הכוכבים הורגים די הרבה דמויות מרכזיות והן לא חוזרות לחיים סתם כך פתאום.
שלום. אני לא אמרתי שהטריילר של באטמן נגד סופרמן טוב יותר.
אמרתי שהוא בומבסטי ויומרני יותר.
הדוגמאות שהאתם רק מחזקות את הטענה שלי שיש פה מעין יחד לא הוגן כלפי הסרטים של מארוול והיטפלות לאספקט אחד בסרטים שהוא נכון לגבי רוב הסרטים בהוליווד (המסחריים)
וויורד פיינס – מלכתחילה תוכנן כעונה אחת ומבוסס על ספר שבו אותה דמות נהרגת כך שאין פה באמת סיכון או ברירה.
מלחמת הכוכבים – איזה דמות ראשית נהרגת שם בדיוק ? (חוץ מהדמות של ליאם ניסן ?שגם היא לא הייתה בדיוק אהובה, אמדלה ? ברור לכל מי שהכיר את הטרילוגיה הראשונה והשנייה האחרונה של הסרט לא נחשב )
השתולים – לא סדרת סרטים וסרט שנעוץ עמוק בעולם האמיתי כביכול ואם שם אף אחד לא היה מת אז הסרט היה זבל.
המתים המהלכים – זה בנוי על קומיקס קודר שמתים שם אנשים כל הזמן, ועדיין את הדמות הראשית והאהובה(ריק) הם לא הורגים ואם היית קורא את הקומיקס היית יודע שיש שם מספר נזקים שנעשים לו שאין להם זכר בסדרה רק בגלל שהוא הדמות הראשית.
24 – קיפר מת ?(לא ראיתי את הסדרה אחרי העונה הראשונה)
ושוב הדיון פה הוא על הדמויות הראשיות ולא על דמויות משנה.
שאר הדוגמאות (האישה הטובה,אנטומיה של גריי וכדומה) אין לי מה לומר לגביהם כי אני לא רואה אותם אבל נקודה אחת שהם דרמות ולא סרטי פעולה שמקיימים בעולם דמיוני ולמבחינתי לפחות לא עומדים באותו סטנדרט.
אני יכול לעשות את אותו הדבר עם משחקי הכס
"זה בנוי על ספרים קודרים שאנשים מתים שם כל הזמן, ועדיין את הדמויות האהובות (לדוגמא – חאליסי, זה פשוט השם היחיד שאני מכיר מהסדרה כי אני לא רואה אותה) הם לא הורגים ואם היית קורא את הספרים היית יודע שהם גם שונים.
אבל זה לא נכון, כי במשחקי הכס הרגו דמויות מאוד אהובות
בעונה הראשונה הרגו את הדמות שהייתה עד אותו רגע הדמות הראשית.
ולא משנה איך תסובב את זה, מוות של דמויות ראשיות זה דבר חריג בנוף ההוליוודי.
זה נכון בדיוק כמו שזה נכון במתים המהלכים
ומוות של דמויות ראשיות אכן חריג אך קיים גם מחוץ למשחקי הכס.
ובכל מקרה זה לא תירוץ לאלמות של דמויות של מארוול.
אני חושב שהתלונה הזו שחוקה
לא שהיא לא נכונה, מארוול מחזיקים דמויות לחיים (מסתבר, האמת שלפני שעה וחצי בכלל לא שמתי לב לזה), השאלה זה למה זה עוד מפריע? זה היה אמור להפריע בהתחלה, באמצע, אחרי האמצע, אבל זה ככה כבר 7 שנים. כל סרט שיצא נזכיר את התלונה הזאת? אז כאילו….זה נכון, זה מעצבן, והתרגלנו וזהו.
הדבר שכן אני מקווה שיהיה לו חשיבות זה לאירועים בכללי שמתרחשים ביקום הזה, הבעתי את הדעה שלי כבר בנושא ואני כן חושב של ארועים הגדולים יש חשיבות, אבל יהיה נחמד עם הקשר בMCU יהיה מעבר להופעה של דמויות אורח בשאר הסרטים ומשהו קצת יותר הדוק.
סרט דייטה
היקום של מארבל באמת עומד לקרוס אל תוך עצמו מרוב בומבסתיות. כבר ב"עידן אולטרון" הורגשה הבעייה הזאת. אז לפני שמגיעים לסאגת "מלחמות האינסוף", היה ראוי קצת להנמיך את הווליום ולעשות דייטה לאפקטים ולעלילות המוגזמות. לפחות ממה שרואים כאן הדגש ב"מלחמת אזרחים" הוא על עלילה מושקעת, דמויות מעניינות ושאלת נאמנויות וחברות אמת. בתור אחד שממש השתעמם בעידן אולטרון, זה נראה כיוון הרבה יותר טוב. האחים רוסו הוכיחו שהם יודעים לביים סרט קומיקס עם עומק (יחסי) ומרגיש לי שכך יהיה גם הפעם. בקיצור נראה כמו סרט ממש מעניין.
לעשות מה?
(ל"ת)
אני מנחש שהכוונה היא לדיאטה...
(ל"ת)
מחשבות על הטריילר
(ספויילר קל ולא כל כך רלוונטי לסצינת הפוסט קרדיטס של אנט-מן).
1. הסצינה הראשונה שבה סטיב ופאלקון תופסים את באקי היא סצינת הפוסט קרדיטס מאנט-מן, שבה פאלקון מציע לסטיב להיעזר באנט-מן. האם אנט-מן יופיע בסרט הזה כחלק מהצוות של קפטן אמריקה?
2. גנרל רוס, וואו איזו נוסטלגיה. איזה כיף שמחזירים דמויות מסרטים קודמים.
3. הכותרת של החוברת שרוס מגיש לסטיב היא "הסכמי סוקוביה", ויש עליה סמל של האו"ם. כותרת המשנה היא "deployment of enhanced people". למיטיבי לכת – בסדרה סוכני שילד משתמשים מתחילת העונה הנוכחית במונח "enhanced people", כנראה כחלק מאירועים שישתלבו עם הסרט.
4. אז מה ידוע לנו? הרשויות מנסות לעצור את באקי, מן הסתם בעקבות אירועי חייל החורף, סטיב ופאלקון מקדימים את הרשויות ובמאמץ להציל את באקי פועלים נגדם, מה שהופך את קפטן אמריקה ובני בריתו לפורעי חוק. כל העסק הזה בא בתזמון גרוע, בזמן שהממשלות השונות בעקבות אירועי חייל החורף והנוקמים 2 מנסות ליצור איזשהו פיקוח על גיבורי העל – תוכנית שכחלק ממנה פושטים על מטה הנוקמים ומחרימים את כל הציוד שלהם. איירון מן נשלח לעצור את סטיב ומכאן מתחיל העימות.
5. איירון מן נראה די חסר אונים נגד קפטן אמריקה וחייל החורף, מה שקצת מוזר בהתחשב בעובדה שהוא יכול לעוף והם לא.
6. בצד של קפטן אמריקה – פאלקון, סקארלט וויץ' (שנראה לי שהיא מסוגלת לבד לנצח את הקרב, אלא אם כן לטוני יש איזה פיתוח מגניב שינטרל את הכוחות שלה), הוקאיי ובאקי. בצד של איירון מן – וור משין ובלאק פנת'ר. לגבי האלמנה השחורה – לא ברור עוד באיזה צד היא, נראה שהיא בקונפליקט. בלטו בהיעדרם – ת'ור והענק, שלא צפויים להשתתף בסרט הזה, ויז'ן, ניק פיורי ואנט-מן, שלא ידוע עוד אם ואיך הם ישתלבו, וכמובן – ספיידרמן.
7. סוף סוף רואים את הבלאק פנת'ר. יהיה מעניין להכיר את הדמות הזו, ולראות האם הוא יכול באמת להטות את הקרב לטובת הצד של איירון מן.
בסך הכל אני מרוצה. ה-MCU מבחינתי היה ונשאר ההצגה הכי טובה בעיר.
מש"א על הרוב, ותודה על הניתוח המרתק
וכמה הערות:
1. פלקון לא מציע במפורש את אנטמן. ההוכחה היא נסיבתית – בגלל הסצינה האחרונה שבסרט עצמו, וגם בגלל שזה אכן בפוסט קרדיטס של אנטמן, ולא של, אני יודע, אהמ, טוב – אין לי רעיון. אבל זה עדיין לא מפורש, ולא בטוח במאה אחוז. וחוץ מזה, סקוט לאנג הוא מעריץ של האוונג'רס, ואם הוא ישמע שהוא נכנס ביניהם אני מסופק מאד אם הוא ירצה את זה. יכול גם להיות שהוא מעריץ את איירון מן יותר מאת הפלקון, ואז הוא דווקא יבחר צד, רק לא זה שהפלקון יתכוון אליו.
5. זה הפריע גם לי. צריך לראות את כל הסביבה כדי להבין את הפואנטה: יכול להיות שהם פיתו אותו למקום מקורה וסגור שבו הוא יאבד את היתרון האווירי שלו.
וכאן המקום להתוודות: אני שרוף על טוני סטארק, וחסר למארוול שהקפטן יביס אותו; ובנקודה הזו, כמו שכתבת – הטריילר לא עשה לי טוב על הלב.
6. מישהו לינקק כאן באתר – די מזמן – לתמונות שפורסמו מהסרט, בהן נראו שתי הקבוצות. זכור לי שבשתיהן היו חמש דמויות, אבל לא הצלחתי למצוא את זה. אני כן זוכר שבלאק ווידו היתה עם סטארק, אבל עדיין חסר מישהו. נראה לי שזה היה ויז'ן אבל אני לא בטוח; מה שכן נראה לי שהוא דווקא יכול להוות תשובה לכוחותיה של סקרלט וויץ'.
ושוב תודה על הניתוח. אני מסכים עם כל מילה מהמסקנה שלך.
לגבי אנט-מן
ממה שזכור לי מהסצינה של אחרי הקרדיטים, סטיב אומר לפאלקון משהו בסגנון "אנחנו נצטרך עזרה", ואז פאלקון עונה "I know a guy", כשמשתמע שהכוונה היא לאנט-מן. אבל אני מסכים שבעקבות הטריילר הסצינה ההיא מקבלת אופי שונה לגמרי, כשעכשיו ברור שאנט-מן יצטרך לבחור צד.
לגבי 6 – כנראה פספסתי את התמונות האלה בזמנו, ואני רואה שקישרו אליהן למטה. אז נראה שויז'ן והאלמנה אכן עם טוני, ואנט-מן אכן עם קפטן אמריקה. כלומר שהדבר היחיד שהטריילר הזה חידש הוא לגבי סקארלט וויץ'. והאמת שיהיה מעניין לראות את ויז'ן נגד סקארלט וויץ', שניהם אני חושב נמצאים ברמה אחת מעל כל השאר.
בשלב הזה של הסרטים,
פגי קארטר די לא זמינה להיות באיזשהו צד.
שרון קארטר
(ל"ת)
החלוקה לצדדים כבר ידועה, בעיקרון
לא היה פרסום רשמי, אבל ג'רמי רנר פרסם בטוויטר תמונות קונספט שהראו בבירור את שתי הקבוצות (ומאז כבר הוסרו).
לספיידרמן יהיה כנראה תפקיד מאוד מינורי – בהתחשב בזה שעד לפני שנה הוא לא היה בתוכניות בכלל, והתפקיד לוהק חודשיים אחרי תחילת הצילומים.
ניק פיורי לא אמור להיות בסרט.
ועוד משהו שכעת (בצפיה הארבעים) שמתי אליו לב:
רוברט דאוני ג'וניור הוא שחקן אופי משובח. שימו לב לשתי השניות בהם הוא אומר לקפטן, בתגובה ל"הוא חבר שלי": "גם אני הייתי". המבט, אוי המבט. והטון. והמנגינה. כמה עוצמה הוא הצליח להכניס בשלוש המילים האלו. אני בטוח שלעמוד ליד איירון מן כשהוא אמר את זה היה מלחיץ יותר מלהיות ליד ברוס באנר כשהוא מאבד שליטה.
אם הכוונה בשחקן אופי
היא למחזר את אותו אופי (בדרך כלל האופי של השחקן) עד למוות אז כן, רד"ג הוא שחקן האופי הגדול לדורו. ושחקנים כמו חואקין פיניקס ומייקל פסבנדר צריכים להתבייש להם.
לרד"ג יש תחרות קשה מצד ג'וני דפ אם ככה
(ל"ת)
לא ראיתי המון סרטים איתו
אבל הגיוני מאוד שהוא סובל מסתמונת ג'וני דאפ, אבל בניגוד ל"ג'ק ספארו" דבסרט הרביעי כבר עלה לכולנו על העצבים רד"ג מקבל פה מינון נכון . אפילו בסרטי איירון מן עצמם הסרט לא סבל מעודף ב"טוני סטארק" ולא הביא אותו למצב שנמאס לנו ממנו.
ובכל מקרה זה לא סותר את העבודה שהוא שחקן טוב, גם אן הוא עושה בעיקר דמות אחת מאוד טובה.
אני לא מבין את הציניות שלך.
דאוני ג'וניור הוא שחקן מעולה, ולגמרי לא שחקן של דמות אחת – שרלוק הולמס שלו שונה מאד מאיירון מן שלו, אפילו שיש לשתי הדמויות הללו קוים משותפים. להזכיר את פסבנדר ופיניקס בתגובה למישהו שאפילו לא השווה את השחקן עליו הוא מדבר לאף אחד, אלא רק כתב שהוא שחקן משובח, זו דמגוגיה זולה: אני גם מעריץ של פסבנדר (סרטים של פיניקס לא ראיתי, למעט "גלדיאטור"). אני גם לא הולך להחליט מי מהם יותר טוב. בסך הכל ציינתי סצינה אחת, שבה דאוני אכן מספק דרמה לא מבוטלת.
הכוונה שלי גם היתה רק להדגיש את שתי השניות הללו. יתכן שהמשפט איתו פתחתי שם דגש על הנקודה הלא נכונה: אני אכן חושב שדאוני שחקן טוב – אבל לא טוב עד כדי כך שאני אתחיל על זה דיון.
בלי ספוילר
נלחץ בטעות.
אתה באמת לא מתעמק בתגובות שלי, נכון?
זאת אומרת, זה בסדר גמור, אבל לפתוח דיון על איכותו של רד"ג כשאני מדגיש בתגובה שלי אליך שלא זאת היתה המטרה שלי מלכתחילה – בכל אופן נראה לי קצת מוזר.
אבל מכיון שאנחנו כבר פה: א. עדיין לא הבנתי למה ההשוואה לפסבנדר ופיניקס היתה נצרכת. זכותך לטעון שרד"ג הוא שחקן בינוני – אבל אל תכניס לי מילים לפה כדי לשכנע את הצופה מהצד בצדקתך. איפה מצאת בדברי ש"פסבנדר ופיניקס צריכים להתבייש להם"?
ב. כתבת על סעיף ב בתחילת התגובה שלך שזה סובייקטיבי. ובכן, גם כל הפסקה הארוכה שבהמשך היא סובייקטיבית. אני למשל דווקא חשבתי שמשיכות האף של סטארק והולמס שונות זו מזו.
טוב, מיציתי. אני אוהב, אתה לא. אני מכבד את דעתך, ולא מסכים איתה (ואני פחות מכבד את הדרך שבה הבעת אותה).
גם אתה לא בדיוק מתעמק בתגובות שלי, כן?
כלומר, זה סבבה מצידי, אך להתעלם מכך שכתבתי מהם הסיבות שדיון על שני שניות שהוא הופיע בטריילר פחות מעניין אותי מדיון על איכותו כשחקן- זה כבר מרגיש לי טיפה משונה.
בכל מקרה ההשואה לפסבנדר ופיניקס היא רק הייתה בדיחה שבה אני מביע שלדעתי הם שחקנים מוכשרים ומגוונים ורד"ג פחות. לא הייתה לה סיבה מיוחדת ואולי היא גם טיפה לא רלוונטי, אבל אני לא מבין למה אתה כבר שתי תגובות נטפל לזה בקטנוניות.
ב. חשבתי שזה מובן מאליו שכל שאר הפסקה היא סובייקטיבית, זה די מיותר לציין את זה פעמיים. בסעיף ב' הרגשתי צורך מיוחד לציין משום שרציתי להדגיש שהסיבה הזו, בניגוד לכל השאר, סובייקטיבית.
ואני ממש לא הבנתי את הדרך שאתה מנהל דיון.
זה דרך ממש ילדותית לסיים דיון. אני לא ניסיתי לגרום לך לשנוא את רד"ג (ואני מצטער אם ככה זה נראה), פשוט הבעתי את חוסר האהדה שלי כלפי בשנים האחרונות. המשפט שכתבת הוא לא מסקנה שנובעת מהדיון אלא פשוט תיאור פשטני של הנק' הנחה של כל אחד מאיתנו בתחילתו.
נ.ב. אפשר לדעת מה לא בסדר בדרך שהבעתי את דעתי? אני שואל את זה בשיא הרצינות בשביל ללמוד להבא, לא בשביל לריב.
אוף. ואוף. ואוף.
ממש לא התכוונתי שהדיון בינינו יגביה את הטונים עד כדי כך. אז קודם כל, אני מתנצל על כל משפט שכתבתי בבוטות. אני מחבב אותך ואת התגובות שלך, והיה כאן איזה קצר שגרם לבלגן.
אני רוצה לעשות כעת סדר, ובבקשה תגיב לי ונסיים כידידים, בסדר?
א. כתבתי בתגובה הראשונה שלי שישנן שתי שניות בטריילר, בהם התרשמתי מאד מהמשחק של רוברט דאוני ג'וניור. כתבתי את התגובה הזו באופן שגוי: במקום לכתוב "שימו לב לעוצמה של הסצינה הזו", כתבתי שהוא "שחקן אופי משובח".
ב. ההגדרה "שחקן אופי משובח" הפריעה לך, בצדק. הייתי מסביר בשבילך למה, אבל יאיר רווה בכתבה הזו (ביקורת שלו על הרימייק ל'הסוד שבעיניים') הסביר את זה יותר טוב ממה שאני אוכל. קפוץ לשם רגע, קרא את החצי הראשון של הפיסקה הראשונה שם ותשוב לכאן.
ג. למרות זאת, אני חושב שדאוני הוא כן שחקן אופי, שקצת – כמו שהזכירו פה למטה – טבע בהילת הכוכב שלו לאחרונה. לטעמי, שתי השניות הללו בטריילר היו מצויינות ממש, והראו שהוא יכול לספק עוצמה ורגישות, גם בתפקיד ה'כוכבי' שלו.
ד. במקום לכתוב בתגובה אליך את מה שכתבתי בסעיף הקודם, העדפתי לתקוף. למה? כי טיפה הרגיז אותי מה שיותר מאוחר הגדרת כ'בדיחה', ואני ראיתי את זה כדמגוגיה. יתכן שאתה צודק: אולי עצם ההתייחסות החוזרת שלי לבדיחה הזו הוציאה אותה מפרופורציות.
ה. אז כן, טעיתי ואני מתנצל.
ו. בכל אופן, הערה קטנטנה, ובאמת בלי לריב: אני מסכים שהטון של המשפט "טוב, מיציתי. אני אוהב, אתה לא" כעסני קצת, אבל לא כך סיימתי את הדיון. אתה ציטטת רק חצי מהסיום: מיד המשכתי וכתבתי ש"אני מכבד את דעתך, אבל לא מסכים איתה". הסוגריים על הדרך בה אתה מביע את דעתך היו קצת חדות, זה כן; אני ראיתי את זה כביקורת על הדמגוגיה בה חשבתי שעשית שימוש. אני מסכים שלסיים דיון ב"אני אוהב, אתה לא" זה ילדותי – ולכן לא סיימתי אותו כך.
וזהו, באמת זהו.
ז. אז חברים, כן?
גם אני הייתי טיפה תקיף לא לצורך.
בכל מקרה ברור שאין שום כעס אמיתי בינינו ואין לך באמת על מה להתנצל. לגבי סעיף ו' אני מסכים שזה לא היה הוגן לצטט חצי משפט מחוץ להקשרו. בכל מקרה אני רואה שאנחנו די מסכימים לגבי התפיסה בהבדל בין כוכב לשחקן אופי (הפסקה של רווה שקישרת אליה מעולה), פשוט אנו חלוקים לגבי רד"ג וזה בסדר גמור. אגב יכול להיות שעוד יגיע היום שאני אראה את רד"ג באיזה סרט ואני יאכל את הכובע לגביו לגמרי, אני אפילו די בטוח שזה יקרה מתישהו.
לא הייתי מגדירה את רד"ג כשחקן של דמות אחת
כשברעם טרופי הוא הצליח לשחק שתי דמויות שונות באופן די משכנע…
רד"ג' יכול להיות שחקן נהדר ומגוון
אבל אני מרגיש שמאז הקומבו של שרלוק הולמס ואיירון מן הוא קפא על השמרים שלו ונשאר בתוך הדמויות מלאות האגו וחכמות יותר מכל אחד בחדר. הוא בהחלט מנסה למצוא דרכים חדשות לגרום להן להיות מעניינות ולחקור ולהעמיק בהן והוא אף פעם לא נשאר ברמת השטח.. אבל אחרי 5 סרטים של אותה דמות בנוסף ל3 סרטים שבה הוא משחק דמות כמעט זהה – הייתי שמח לעוד רעם טרופי בשביל להזכיר לנו כמה הוא יכול להיות שחקן נהדר.
אולי אתה דורש ממנו
קצת יותר מדי. אם אתה היית מחזיק משרה שמשלמת לך איזה 40-50 מיליון דולר לשנתיים, אני לא בטוח שהיה בוער לך לעשות עבודות מהצד.
בקיצור הוא יהיה מושלם לשחק את
הדוקטור (לא האחרון) בדוקטור הו
שכחתי מרעם טרופי אבל זה לא מה שיציל את התדמית שלו בעיניץ
הוא הוכיח שהוא אחלה שחקן קומי ויודע לעשות חיקויים ממש מצחיקים, זה ממש לא הופך אותו למה שנקרא "שחקן אופי" (אם כי זה משעשע שבסרט הוא עושה מעין פארודיה על המונח הזה).
כמעט כל השחקנים של מארבל הם ליהוק מושלם.
ההבעה של סטיב כשהוא מגלה שבאקי זוכר אותו הייתה שילוב כל כך מושלם בין עצב לתקווה ושמחה, והיא כל כך אופיינית לדמות של סטיב, שלבי הקטן נשבר רק מהשבריר שניה הזה.
מחשבות על ה-MCU
מעניין אם ו/או מתי ה-MCU יעבור את האבולוציה שהקומיקס עבר. באיזה שלב גיבורי-על יפסיקו להיות ז'אנר ויתחילו להיות דמויות?
יש הרבה מגרעות ביקומי הקומיקס המשותפים של מארוול ו-DC, אבל אחד היתרונות(שתכלס צומח ממגרעה אבל ככה זה בחיים) הוא שתמיד יש צורך למצוא דברים חדשים לספר על אותן דמויות.
זה לא מוזר לראות קשתות סיפור שלמות שלא מתעסקות באיזה קרב ענקים להצלת היקום/העולם/השכונה, אלא סיפורים אישיים יותר.
כדי שבאמת יהיה לי אכפת מהדמויות ב-MCU הקולנועי אני צריך לראות אותם עושים עוד דברים מלהציל את העולם.
למה שלא תהיה קומדיית סטלנים עם טוני סטארק ות'ור? למה שלא יהיה סרט על שיגרת החיים של סטיב רוג'רס וההתאקלמות שלו בעולם המודרני? יש אין סוף דברים שאפשר לעשות עם הדמויות האלה, ואז כשהם ייפגשו ב"אוונג'רס 5: 2עידן 2אולטרון " באמת יהיה לי אכפת עם מישהו מת/נפצע/פרש ושאר הדברים שהם נוהגים לעשות שם.
כסף זאת הבעיה?
עלות הסרטים יכולה לצנוח במליונים כשלא צריך לפוצץ את העולם עם קרן לייזר קוסמו-גלקטית ולצלם את כל זה ב7 יבשות(בנו אחת חדשה, ממש התעלו על עצמם במחלקת הפרופס).
האמת שזה רעיון מאוד מעניין, עכשיו כשאני חושב על זה
אבל הקהל של ה-MCU הוא לרוב כזה שמעדיף לראות דמויות מהקומיקס מקבלות צורה על המסך לצד אקשן והומור. דרמה על שגרת החיים של סטיב רוג'רס עלול להיות כישלון ענק או לפחות לא להיות שובר קופות ענק. אם כי אולי כמיני סדרה זה יכול לעבוד.
זו הסיבה שאני ממתין בכליון עיניים לסדרה על ה-Defenders
יותר ממה שאני מצפה ל-"הנוקמים 3" ומלחמת האזרחים (למה זה בכלל קרוי "מלחמת האזרחים"? "קטטת גיבורי-על" נשמע לי מתאים יותר).
אכפת לי מדרדוויל ומג'סיקה ג'ונס – ומלוק קייג', מהמעט שראינו אותו – ברמה אישית יותר משאי פעם חשתי כלפי ת'ור או קפטן אמריקה.
סליחה?!
ומה עם פיץ-סימונס?
בנוגע לצוות
למארוול יש נגיעה (בלשון המעטה) בכל סרט שלהם, הצוות הוא חשוב מאוד ותורם המון לאופי של הסרט אבל בסופו של דבר מארוול משחקת עם זה ככה שזה יצא פחות או יותר לטעמה. זו , אגב, הסיבה שאדגר רייט פרש באמצע. אז אין ספק שהצוות עשה פה עבודה נהדרת אבל גם מדובר בהרבה בחירות של מארוול לשחק עם הסרט לכיוון קצת שונה. זו גם התחושה שקיבלתי מחייל החורף, שהסרט לא מאוד דומה לדברים אחרים שהם עשו עד אז ובכל זאת היה אחד הסרטים הטובים שלהם.
אני בכלל לא חושב שהסרטים של מארוול מאוד דומים. זאת אומרת, יש איזה שהיא נוסחתיות אבל סרטי הקפטן לא דומים לאיירון מן ובטח שלא לת'ור, וגם אנטמן לא מזכיר גם אפחד מהם (יש בו מין האיירון מן הראשון, אבל זה רק כי הוא אוריג'ן והאורג'ין היחידים שנמצאים ביקום של מארוול הוא קפטן ואיירון מן).
רוצה נבל משכנע ומטריד?
בעיניי, ג'סיקה ג'ונס (הסדרה) הציגה את נבל הקומיקס הטוב ביותר בMCU וגם בכל סדרת קומיקס בטלויזיה.
זה לא הג'וקר, אבל זה מעולה.
וזה נכון גם בקשר לדרדוויל.
פיסק וקילגרייב הם נבלים מעולים ממש. מנומקים, מורכבים, טרגיים, מצמררים. הפער בין הנבלים האיכותיים בסדרות הנטפליקס של מארוול לבין הנבלים המשעממים והנשכחים בסרטי הקולנוע שלהם ממש מטריד.
בדיוק מה שאמרתי פה
הסדרות האלו הם הוכחות לזה שמארוול מסוגלת, במידה והיא רואה לנכון, ליצור סיפור מעניין ובוגר הרבה יותר מהסרטי MCU שלהם . והסיבה שזה לא קורה זה בגלל שהיא לא רוצה (משיקולים כלכלים כמובן, כי סרט כמו הסדרה "דרדוויל" יאבד אחוז נכבד מהצופים הצעירים יותר או את הקטע של "סרט לכל המשפחה")
אחד היתרונות של סדרות טלוויזיה על סרטים
זה שאפשר לתת לכל הדמויות להתפתח, מה שמאפשר גם לנבלים להפוך לדמויות אנושיות ועגולות. בסרטים יותר קשה להראות את זה.
אני חושבת שהנבל שהכי עבד לי בייקום הקולנועי היה לוקי, וגם זה רק החל מהסרט השני שהוא הופיע בו. רוב הנבלים לא מקבלים הזדמנות שניה (או שלישית) בשביל להתפתח כדמויות ולא כנבל התורן.
אז איך זה שאני יכול לשלוף שמות של מלא נבלים מסרטי קולנוע אבל
מסדרות טלוויזיה בקושי תחלצי ממני שם אחד (טוב נו, גאס מ"שובר שורות" ודרוסילה מ"באפי" תמיד עושה לי צמרמורת)?
לא ראית את הסדרות הנכונות.
קח לדוגמא את צדק פרטי – אני יכול לנקוב בקלות בשם של כל אחד מהנבלים העונתיים. למה? כי הם באמת יודעים איך לעשות נבלים.
קילגרייב!!!!!!
(ל"ת)
בנג'מין ליינוס
עושה עבודה לא רעה בכלל, לפחות במשך 4 עונות.
ואני יכולה לציין לטובה גם את ראש העיר (באפי); וולפראם והארט (גם כי בתוכה היו מוצלחים יותר ומוצלחים פחות); בית הבובות; ד"ר הוריבל; סרניטי…
מעולה!
יש שלוש דברים בטריילר הזה, שחסרים בסרטי מארוול הקודמים:
1. אקשן מצויין. זה מצחיק, אבל בתור מגה סדרה של סרטי אקשן, אין כמעט במאי אקשן טובים שעבדו על הסרטים האלה (רק ג'ון פאברו והאחים רוסו). האקשן פה נראה נהדר.
2. קרבות נגד גיבורי על. איכשהו יצא שכמעט ואין ב-MCU קרבות של גיבורי על נגד מישהו בכוח שלהם, והמעט שיש-לא זכיר, מהסיבה שרשמתי קודם. הסרט הזה כנראה יהיה מלא בהם.
3. עלילה מעניינת. רוב העלילות שקיבלנו עד עכשיו היו תירוץ לתת לגיבור X להלחם בנבל Y. היו התפתחויות מעניינות לדמויות, אבל לא היה "רעיון" מגניב לסרט. זו העלילה הכי מעניינת שראיתי עכ=ד עכשיו בסרט מארוול.
יש גם חידוש שלא מוגבל רק לעולם של מארוול. כמעט כל סרט גיבורי על נעשה במתכונת של גיבור נגד נבל. זאת פעם ראשונה לדעתי שיש שתי קבוצות של "טובים". אם האחים רוסו חכמים (אני מאמין שהם כן) הם יעשו את שתי הקבוצות מעוררות הזדהות באותה מידה, ואת שתי האג'נדות שלהן משכנעות באותה מידה. אידיאלית הצופים באולם יתחלקו לשני חלקים, אלה שתומכים בקבוצה של איירון מן ואלה שתומכים בקפטן, בדיוק כמו גיבורי העל בסרט (יכול להיות מגניב, לא?).
ובקשר לאפיות-אני מסכים עם רד פיש שהטריילר עובד מצויין כמו שהוא, אבל אין לי ספק שהסרט הזה יהיה סופר אפי. הסרט הקודם של הבאים לא הראה נטייה למינימליזם, והסיפור הזה הוא קליימקס שנבנה כבר כמה סרטים.
הטריילר נהדר, מתנגן אצלי בלופ כבר זמן מה
אישית, הייתי מוותר על השוט עם טוני שאוחז את רודי שרוע בשדה, רק בשביל לשמור על אפקט ההפתעה לסרט עצמו. למרות שזה בלי הקשר או בלי דיאלוג נקודתי באותו רגע, קל להניח שזו הטעיה, אחרת זה באמת מחדל מוזר.
חוץ מזה, מוזיקת הרקע נהדרת ומוסיפה לאווירה, קיבלנו מספיק מידע בשלב זה, הפנתר השחור הגיח למספר רגעים, והקרב בסוף – וואו. לא הכל צריך להיות הדבר הכי גדול אבררררר, הטריילר של BVS היה אדיר כי הפומפוזיות והאפיות בו נועדו לשרת את המטרה הזו – באטמן וסופרמן לראשונה על מסך הקולנוע זה מאורע. כמו שאמרו קודמיי, אם כבר עושים השוואה צריך לדבר על הטריילר הראשון של BVS. בכל אופן, כאן זה לא המקרה – הדגש הוא על המתח האישי הישיר בין סטיב לטוני בנוגע לבאקי ושאלות נוספות, וזה בסדר גמור.
אם כבר גיבורי על ומארוול, "ג'סיקה ג'ונס" היא פחות או יותר הדבר הכי טוב שהם עשו *אי פעם*
ואני מכליל פה גם סרטים שלא נעשו על ידי האולפן שלהם, סרטי "האקס מן" ו"ספיידרמן".
דרדוויל סדרה יותר טובה
יש מצב שאתה פשוט בהתלהבות ראשונית כרגע.
למרות שהסדרה באמת נהדרת
ממש לא התלהבתי מ"דרדוויל"
היא נמתחה הרבה יותר מדי ועם יותר מדי רגעים מתים, טון לא אחיד, עלילות משנה לא ברורות ואתנחתא קומית מעצבנת ואיומה בדמותו של החבר של דרדוויל (שכחתי את השם).
"ג'סיקה ג'ונס" לעומת זאת ערוכה בצורה מצוינת, עם טון עקבי, דיאלוגים שנונים, בניית דמויות מעולה, נבל אדיר (בקלות הטוב ביותר ביקום מארוול אבל גם בלי קשר קילגרייב נבל אדיר) ובניגוד להרבה סיפורי גיבורי על אחרים יש לה גם מה להגיד, על אובדן, על התמודדות עם כאב וטראומה. זו יצירת מופת ויש מעט מאוד סרטי או סדרות גיבורי על שאפשר להגיד עליהן דברים כאלה.
בינתיים ג'סיקה ג'ונס היא סדרת הקומיקס הכי טובה כרגע על המסך הקטן.
בכלל נטפליקס כנראה מצאו את נוסחת הקסם, כל דבר שהם נוגעים הו הופך לזהב…
"נטפליקס כנראה מצאו את נוסחת הקסם, כל דבר שהם נוגעים הו הופך לזהב"
זה לא מאוד נכון…
נטפליקס מוציאה בערך מיליון וחצי דברים בשנה מכל סוג שאתה רק יכול לחשוב עליו, מסרטים של אדם סנדלר ועד סדרות של מארוול, אתה שומע רק על הטובים.
ככה זה עובד כשאתה לא צריך לתת משבצת שידור למשהו גרוע.
נכון שיש גם זבל, אבל עד עכשיו הוא מאוד מאוד נדיר שם
אם תסתכל פה:
https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_original_programs_distributed_by_Netflix#Drama
כל הדרמות קיבלו ביקורות מעולות, וגם חצי מהקומדיות.
זה משהו שאפילו HBO לא יכולה להגיד על השנתיים האחרונות שלה.
שתי הסדרות מאוד טובות
אולם אני חושב שדרדוויל מעט טובה יותר, בעיקר כי היא יותר אפית: פרקים כמו המרדף בביבים של ניו-יורק, או פרק הסיום הגרנדיוזי, הם שיאים שלא הרגשתי שג'סיקה ג'ונס הגיעה אליהם. ווילסון פיסק וקילגרייב שניהם נבלים מצוינים, אך ווילסון הוא דמות עגולה ומפחידה הרבה יותר (קילגרייב, על אף הכוח האבסולוטי למדי שלו, משום מה לא משתלט על העולם אלא בעיקר יושב במסעדות).
מבחינת ערך הפקה, דרדוויל הוציאה את המיטב: יש יותר סצנות קרב ולרובם כוראוגרפיה נפלאה, וזה עוד לפני שהזכרתי את סצנת הפרקור על גגות העיר. אווירת הפשע ברחובות Hell's Kitchen בדרדוויל נותנת לסדרה אופי קודר יותר שג'סיקה ג'ונס הבטיחה להתעלות עליו אך בפועל לא הצליחה.
ג'סיקה היא גיבורת על עם כוחות הרבה יותר ברורים מדרדוויל, כנ"ל לוק קייג', אולם בקושי רואים אותם משתמשים בכוחות האלה. בקושי רואים את ג'סיקה מזנקת לאוויר, זה כאילו חילקו את התקציב בין שתי הסדרות באופן לא שוויוני.
מה שכן, דמויות המשנה סביב ג'סיקה מעניינות יותר מחבריו של מאט (אבל בלי לרדת על פוגי, אחל'ה דמות).
בנושא האפיות
לא יודע מה איתך, אבל כל רגע עם קילגרייב בארבעת הפרקים האחרונים (שמאוד הזכירו את המעשים של הג'וקר ב"האביר האפל", אפילו היה ציטט אחד לסרט ההוא, "What doesn't kill you make you strangers") הרגיש פי כמה וכמה יותר מעניין, יותר מותח ויותר אפי ממה שקרה אי פעם ב"דרדוויל". אקשן הוא לא הפרמטר היחיד ל"אפיות" מבחינתי.
דרדוויל (הסדרה) אולי יותר טובה מבחינת אקשן
אבל מבחינת נבלים, קילגרייב הרבה יותר אמין ומפחיד מפיסק, לדעתי. פיסק היה קריקטורי למדי (דמות קומיקס, בכל זאת), קילגרייב קריפי בכמה שהוא כמעט מציאותי.
פיסק יותר אמין מקילגרייב אבל
קילגרייב יותר מפחיד מפיסק, יותר קריקטורי מפיסק, ויותר קריפי מפיסק . מצד שני, קילגרייב גם ניתן להבסה הרבה הרבה יותר בקלות מפיסק.
אני דווקא חשתי הפוך
אולי זה כי את דרדוויל ראיתי די מזמן, אבל אני חשתי שקילגרייב הרבה יותר אמין (אם מקבלים כאקסיומה שכוחות על קיימים) ומטריד בפיקסציה שלו.
ואיך הוא קל להבסה מפיסק? רק דמיין, כל שהוא צריך לעשות זה להיכנס לתחנת משטרה/ כניסה של בסיס צבאי ותוך מס' דקות יש לו כוח צבאי של ממש. הוא יכול לשלוח כל אחד לחסל אותך/ לעקוב אחריך, להכריח גורמי ביטחון להריץ על תמונתך תוכנות זיהוי פנים כדי לדעת מי אתה, בנוסף, אין הגנה מכוחותיו והוא יכול להפוך כל מי שנשלח נגדו לתומך בו מילולית ב2-3 מילים. מנגד, פיסק הוא גנגסטר מגודל. כן, הוא חזק יותר פיזית ופסיכופת, אבל בזה זה נגמר.
אני מסכים שקילגרייב יותר מטריד
זה בא, כמובן, עם סט הכוחות שלו. אבל אמין? הרבה יותר קל לי לקנות את הסיפור שהציגו ל"למה פיסק הוא פיסק" מאשר האחד של "למה קילגרייב הוא קילגרייב". ג'סיקה ג'ונס קפצה דרך חישוקים ונופפה ידיים בשביל שהכל יסתדר לה רק אם לא נשים לב בעוד שלא היה שום דבר דומה לזה אצל דרדוויל ופיסק.
לגבי ההבסה של שניהם – תלוי כמובן באיזה מצב אבל הכוחות של קילגרייב מאוד קלים לביטול.
חוץ מזה שמסתבר שאפשר פשוט להתנגד אליהם בלי שום סיבה או הסבר אפשר גם בקלות מגוחכת לעקוף אותם. כל מה שצריך זה רק הרחבה סמנטית של מילים או מושגים מסוימים, ולכוח שלו אין שום השפעה עלייך. מהנקודה הזאת, זה עניין פשוט לבטל את ההשפעה שלו גם על אנשים אחרים וכו'.
הוא יכול בהחלט להשיג צבא שייגן עליו, אבל כאן דווקא פיסק יותר מפחיד – הכוח של פיסק על אנשים הוא לא זמני ולא הוקוס-פוקוסי ולא ניתן לשחק איתו. הנאמנות של אנשים לפיסק והפחד שהוא מעורר בהם חזקים בהרבה, ארוכים בהרבה ומשמעותיים בהרבה (כפי שהוצג בסדרה) מאשר ההשפעה הזמנית,החולפת והניתנת לביטול של קילגרייב.
כי בדרדוויל אין כוחות על, היא "מציאותית" יותר. לכן אמרתי, אם אתה מקבל כאקסיומה את העובדה שיש כוחות על, קילגרייב אמין לפחות באותה מידה וההמחשה של האובססיה שלו העבירה בי צמרמורת. [תחושת חוסר האונים שסיטואציה כזו מעבירה (למשל של אשה מוכה בבית, מעריץ/חבר סטוקר וכו') לפתה אותי לחלוטין ואלו דברים שקורים כל הזמן, זה חש אמין מאוד עבורי.]
הוא גם ממש לא חושש לבצע רצח המוני ומוכן לסבול כאב עצום כדי להשיג את מטרותיו.
לגבי ההבסה- רק ג"ג יכולה להתנגד לו וגם לה אין מושג בדיוק איך, הרי גם החיסון שניסו לפתח מדמה לא עזר ואף אחד מלבדה לא הצליח לעשות זאת. והסמנטיקה נכונה רק כל עוד הוא מדבר כלאחר יד, כשהוא מנסח את דבריו חד משמעית, אין ממש דרך לעקוף אותם. לצורך העניין במקום "put a bullet in your skull", משהו כמו "kill yourself" או " die every time you live " ואז לא יעזור אפילו אם יעצרו למושא את הלב והוא ימות טכנית.
וזה העניין, אדם אמיץ יכול להתנגד לפיסק, אנשים פשוטים מתקוממים כנגד עריצים כאלו כל הזמן. אבל הוא לא יוכל להתנגד לקילגרייב, לא משנה כמה הוא רוצה. מעבר לכך, ברגע שאתה מבין את כוחו, הפחד ממנו גדול בהרבה מהפחד שפיסק מעורר, כי הוא יכול בקלות להציב אולטימטום לפיו כל סטיה קטנה ביותר מדרישותיו תגרום למוות המוני של אנשים, להתרסקות מטוס, הפסקות חשמל לבתי חולים, מוות של היקרים לך וכו'. הוא הראה שאין לו שום ערך לחיי אדם ואין אף אחד שיקר לו, אז אין דרך לאיים עליו.
לא. גם אם קונים את כוחות העל לא מבהירים מה הפך את קילגרייב לקילגרייב בצורה משכנעת. יש הסבר נבלי למחצה, אבל שום דבר שמתקרב לאמינות של התהליך של פיסק. קילגרייב, בסופו של יום, רשע כי הוא רשע. אולי זה בגלל שההורים לו לא אהבו אותו? אולי.
אבל כל מילה אפשר לשחק במשמעות הסמנטית שלה. אם תאמץ לעצמך סלנג שבו "kill" זה "kiss" כל פעם שקילגרייב יגיד לך "kill yourself" תוכל פשוט לנשק את עצמך. ואין לדבר הזה גבול. אין שום משפט חד משמעי שאי אפשר לשחק איתו סמנטית. בייחוד אם הוא לא מוסיף "now" לסוף המשפט, מה שנותן לך זמן גדול מאוד עד לביצוע אותו הדבר.בלי לדבר על זה שאוזניות, למען השם. פשוט.. פשוט אוזניות.
אז כן, אפשר להתנגד לקילגרייב ובקלות ולכן הפחד ממנו הוא קטן בהרבה מהפחד שפיסק מעורר. חוץ מהעובדה שאפשר הרבה יותר בקלות לערער את קילגרייב השברירי מול פיסק האימתני.
דווקא אהבתי את האניגמטיות של עברו. הרי כל התהליך של ההתעללות שלו ע"י הוריו נחשף לבסוף כנסיון לעזור לו, ואם בוחנים את העניין אובייקטיבית, כל ילד עם הכוחות שלו היה פועל כך. הם נבהלו וברחו. מעבר לכך, הוא מעולם לא נחשף לחינוך אמיתי כי לא היה מי שמסוגל להציב לו גבולות.
זה בעיניי מעניין יותר מאדם אלים כיוון שעבר התעללות, זו הרי ההצדקה של רוב הנבלים ובמידה מסוימת זה נכון גם לגבי קילגרייב, לפחות ע"פ תפישתו, כנראה שגם אובייקטיבית, למרות שהכוונות היו טובות (או שאולי היה גם מניע של רצון לפריצת דרך מדעית). אני הנחתי שהתמונה תתבהר יותר עם העונות, אבל מסתבר שלא. אני מסכים שדילגו על המון חומר מצויין שם, אבל המסתורין לא גרע עבורי מהאמינות שלו, ע"ע הג'וקר של נולאן.
כן, אבל אתה צריך לפתח סמנטיקות נרחבות לכל מילה וזה ממש לא ריאלי, כי אתה גם תצטרך לדבר כך כל הזמן. אחרת, כל אחד מקרבנותיו היה עושה זאת.
אגב, עוד לא מצאתי אף אזניה שאוטמת קול לחלוטין, בסדיר אפילו ניסינו את זה עם אטמי in ear כשמעליהם אטמי אזניות, עדיין שומעים. אולי אוזניות אוטמות כשהווליום צורח מאוד, אבל כמה זמן אפשר לחיות כך? ומה אם הכבל נתפס במשהו, או סביר יותר, קילגרייב פשוט נתן הוראות להמון אנשים להוריד לך את האזניות?
ואולי ניתן לערער אותו בקלות רבה יותר, אבל מה משיגים בכך? הרי הוא לא מתקרב בעצמו לשום מקום, הוא פשוט ייעלב וישלח יותר ויותר אנשים להילחם/ לנקום. אם כבר, פיסק הוא זה שנוטה יותר לטיפול אישי כשמערערים אותו, אם אני זוכר נכון.
פיסק הוא לא קורבן התעללות. פיסק הוא השומורוני הטוב. זה היופי הנהדר בדמות שלו.
בנוסף, איך אתה מציע לבדוק "אובייקטיבית" שכל ילד היה נוהג כמותו?
ולא, אתה לא. אתה צריך פשוט להניח שזה סלנג חדש וזה קביל. אתה לא צריך לפתח סמנטיקה נרחבת לכל מילה. וכן, זה שאף אחד מהקורבנות שלו לא עושה את זה , זה בדיוק התחמקות של הסדרה מלהבהיר כמה קל לנצח את הכוחות שלו והשארה מכוונת של המעורפלות שלהם בשביל הצרכים הדרמטיים. בכלל – המשחק עם הכוחות שלו הורס בצורה חזקה מאוד את הריאליזם של הסדרה והרעיון שאנחנו אמורים לקנות שעד ג'סיקה אף אחד לא התלונן עליו או מדבר עליו או שום דבר שכזה הוא חתיכת צפרדע שהסדרה מניחה שנבלע.
אוזניות קשה? אוקיי. אז מערכת שמע שמכוונת ל11 ומפוצצת ספיינל טאפ בכל הכוח כך שקשה להבין מה אנשים אומרים גם שהם צועקים, ובכך מנטרל את ההשפעה שלו גם על אנשים בסביבה.
ולא צריך לחיות ככה – צריך לתפוס אותו. זה הכל.
אדם שניתן לערער אפשר לגרור למעשים שעוזרים לך ופוגעים בו, בדיוק כמו שקרה בסדרה. הסיבה היחידה שקילגרייב עדיין חי בסוף פרק 9 היא כי ג'סיקה עושה החלטה "טובה" לא להרוג אותו במקום. לפיסק , מניפולציה כה זולה לעולם לא הייתה מתרחשת.
לגבי בדיקה איך כל ילד היה נוהג, לדעתי די להביט בדפוסי התנהגות של ילד ממוצע. הרי כל ילד מנסה להתנגד לאכילת ירקות/ שינה בשעה מוקדמת/ שיעורים לפני משחק, מה אם הילד היה יכול פשוט לומר "לא" וההורים היו מצייתים? כנ"ל בבית הספר, הצבא, האונ' וכו'. בפרט כשהוא קטן יחסית וכועס, ילדים בגיל זהה אכזריים מאוד. ילד עם כוח כמעט אבסולוטי על אחרים וללא גבולות או הזדמנות לפתח מע' מוסר יעשה לדעתי דברים דומים, כמו גם האדם שהוא יגדל להיות.
ולמה אתה מניח שניתן לאמץ סלנג לאחר מכן? לא קראתי את הקומיקס אבל מחיפוש קצר ברשת, אין אזכור לכך.
(אגב, בקומיקס כוח רצון חזק מאוד כן יכול לחסום את כוחותיו של קילגרייב וכפרט טריוויה מעניין, היה מפגש בינו לקינג פין שהיה מסוגל להתנגד).
כן, אבל זה אומר להסתובב ממקום למקום עם רמקולים כבדים, כי אתה לא באמת יודע איפה הוא כל הזמן. בכלל בסדרה הוא היה מאוד שחצן (אולי זה פגם אופי שטבוע בדמות, זה מתקבל על הדעת) אבל כל עוד הוא זהיר למצוא אותו כמעט בלתי אפשרי. רק דמיין שהוא מגיע למישהו בNSA/ CIA וכו'.
בנוגע לפיסק, אני זקוק לצפיה נוספת כדי לרענן את דמותו בזכרוני, אבל יש לו נק' לחץ משלו, ולדעתי כוחותיו והשפעתו מוגבלים יותר.
לא מבין בפסיכולוגיה של ילדים אבל אני לא חושב שכל ילד ממוצע עם הכוחות האלה היה גודל להיות קילגרייב. אולי אני אופטימי.
אבל עוד פעם – בשנייה שאתה מודע לכוחות לשלו, כל הכוחות שלו נעלמים. ניקח את זה אפילו צעד קדימה – הוא אומר "להרוג את עצמך"? אתה כותב סיפור שבו יש דמות שלך ואתה הורג את עצמך.
אני מניח שניתן לאמץ סלנג לכל מילה בגלל שככה שפה עובדת. זה לא משנה מה כתוב בקומיקס, אם אנחנו מנסים לשנייה להעמיד פנים איך הכוחות שלו היו עובדים במשהו שמזכיר מציאות, ככה זה היה עובד – אחרי שהוא מאבד את אלמנט ההפתעה, ובהנחה שאנשים טורחים לחשוב על זה לשנייה : הוא אחד הנבלים הקלים יותר להבסה – רמקולים (כבדים או קלים), אוזניות חוסמות רעש, מוח פתוח ומחברת ואין דבר שהוא באמת יכול לעולל לך.
לא אמרתי שכל אחד היה מגיע בהכרח להיות קילגרייב, אבל מה שהוא עשה לאמו למשל, צפוי מאוד. אני לא מתיימר להיות מומחה בפסיכולוגיה, אבל ממה שכן קראתי דווקא מצטייר שכן.
אני פשוט מבין את זה בדרך שונה. כי כשאדם אומר לי "הרוג את עצמך", הוא לא אומר לך "כתוב סיפור בו דמותך מתה" ובתוך תוכי אני יודע את זה, אז זה לא עוזר. כנ"ל אם אדמיין שהמילה "להרוג" משמעותה "ללטף". לעומת זאת, "הכנס לעצמך כדור לגולגולת" או "תירה לעצמך בראש" שניתנים לפירוש בצורה שונה
מה ההבדל בין "הכנס לעצמך כדור לראש" שבצורה מאוד ברורה מובנת הכוונה המקורית ועדיין ניתן לשחק איתו מכל משפט אחר. או, אם ניקח דוגמה יותר טוב "תטפלי בה". הרי אצל לטפל המשמעות המילולית היא לדאוג, אבל המצאנו לה עוד משמעות של לחסל. מה שונה "לטפל" או "כדור בראש" מכל דבר אחר שניתן לעקוף אותו?
כי "כדור בראש" יכול להתפרש בעברית למשל גם ככדור תרופה, או יש לזה עוד דרך לקיים את מה שנאמר מילולית, לא להמציא פירוש חדש אלא פשוט לקיים את התנאי. "טפלי בה" יכול להתפרש כהרבה דברים.
"קפוץ מגג הבניין הזה" לא ממש בר פירוש, אבל אם למשל היה פיגום או מרפסת קומה מתחת אז הייתה אפשרות לשרוד את זה. "התאבד" לא משאיר הרבה ברירות.
אבל כל המילים האלה פעם היו בעלות משמעות אחת.
בשנייה שהחלטנו ש"לטפל" יכול להתפרש כהרבה דברים, אתה יכול להחליט שכל דבר מתפרש ככל דבר. זוהי כוחה של השפה.
אתה יכול, אבל זה לא יהיה יעיל לדעתי.
העניין הוא ש"לטפל" היא רב משמעית *כרגע*.
אם תהפוך כל מילה לרב משמעית, דורות העתיד יודו לך על שפיתחת הגנה יעילה מאנשים כמו קילגרייב, אבל כרגע זה פשוט לא עובד כי זו לא המציאות שלך בהווה
Pontypool
כמה זמן לוקח לך לקבל משמעות חדשה של מילה? כמה זמן לקח לך להבין מהפעם הראשונה ששמעת "טחון" במשמעות של "בעל ממון רב" להפנים את זה, או מהפעם הראשונה ששמעת "בן זונה" בהקשר חיובי שניתן להשתמש בו בהקשרים חיוביים ושליליים?
אצלי, לפחות, התהליך לא ערך זמן רב וגם לא כך למילים אחרות. נכון שאנחנו משתמשים בסט מילים מקובל על מנת שנוכל לתקשר אחד עם השני אבל למטרת להביס פקודה של מישהו ולהפוך אותה לג'יבריש אין שום מניעה שלאותו הרגע נשכנע עצמנו שלמילה יש יותר ממשמעות אחת ונדבוק בה.
אני מרגיש שהנקודה הזאת מעוברת הכי טוב בפונטיפול, סרט קטן ולא ידוע על זומבים. הסרט מומלץ בחום ונהדר ואחד מסרטי הזומבים החכמים שיש ולכן אם מישהו מתעניין ולא ראה אני מציע להפסיק לקרוא מעכשיו.
הסרט מדבר על נגיף שמתפשט דרך השפה. זה קצת מסובך להסביר, אבל כאשר מישהו נדבק הוא מתחיל לחזור לפתע על אותה מילה שוב ושוב עד שהוא נהפך לזומבי. זה מגניב ממש וזה סרט נהדר, אמרתי כבר? לקראת הסיום שני הגיבורים שלנו נתקעים בחדר כאשר הגיבורה הראשית מתחילה להידבק, הגיבור הראשי מנסה בכל כוחו להציל אותה בעודה ממלמלת Kill ואומר לה שkill isn't kill. הוא חוזר על כך ומפרט על כל הדברים שkill הם במקום kill עד שמשהו תופס. אני חושב שהסצנה הזאת מבהירה הכי טוב את הנקודה ששפה קלה למשחק והרעיון של שינוי סמנטי של מילים.
העלית נק' מעניינת מאוד, לא חשבתי על זה כך. הרי מאמצים סלנג בצורה מהירה מאוד יחסית, השאלה היא עד כמה מהר עד שזה הופך להיות קביל עבורך ב100% וזהה לחלוטין למשמעות ה"מקורית", כי זה בעצם מה שמשנה, אני חושב.
בהנחה שחייבים לדבוק במשמעויות קיימות, אפילו במילים דו משמעיות יש בעיות לעיתים. אם נמשיך עם הדוג' שהבאת, הרי "טחון" משמעו עשיר, אבל "טחן את ידך" לא מתפרש כ"הפוך את ידך לעשירה". אז מה אדם יעשה במצב שכזה?
בלי תחכומים או עם תחכומים?
עם תחכומים הוא בהחלט יכול לפרשן את זה כ"הפוך את ידך לעשירה". כמו שאמרתי, עם תחכומים הוא יכול לפרש את זה ככל דבר אפשרי. בלי? אני מניח שהוא יטחן את היד שלו.
אני מסכים שקילגרייב ללא הכנה וללא חשיבה הוא נבל מפחיד. אבל בשנייה שבוחנים את כל הפירצות האפשריות להתנגד לכוחות שלו, הוא נהיה נבל קל למדי להבסה. (אולי אחת הסיבות שהוא היה נבל די שולי בקומיקס עד התחייה של ג'סיקה ג'ונס – אין לי באמת מושג). ואני מאוכזב שאף אחד בסדרה לא עצר לשנייה לחשוב על זה.
אבל מה המשמעות של זה?
כל עוד המשמעות של המילה לא חזקה כמו זו ה"רגילה" ,אני חושב שזה לא יהיה יעיל.
אולי לכן נכנס העניין של כוח רצון בקומיקס, היכולת לכפות על המוח שלך תבנית מחשבה.
כאן נכנסת הדוגמה של "תכניסי כדור לראש שלך"
המשמעות ה"חזקה" היא להתאבד, אבל כל עוד המשמעות ה"חלשה" מתקבלת האפקט מנוטרל.
כן, אבל כאן האמירה התקיימה אמפירית, יש לה כדור בתוך הגולגולת.
במקרים אחרים צריך להמציא משמעות חדשה ואז לשכנע את המוח לקבל אותה כתקפה אמפירית, זה כבר קשה יותר. למשל, "להתאבד זה לחייך".
זה אולי קשה יותר אבל אני בכלל לא חושב שזה לא "תקף" מבחינת המגבלות שמוצגות לנו לכוחות שלו.
אולי אם הסדרה הייתה מתעכבת וחושבת לעומק על הכוחות היה ניתן להבחין מה אפשרי ומה בלתי אפשרי עם הכוחות האלה (מה קורה אם מישהו מבין אותו לא נכון כי הוא דיבר מהר מדי או שמע רק חצי משפט?). אבל במצב הנתון אין שום סיבה להאמין שזאת לא דרך ממש פשוטה להתחמק מהשפעת הכוחות שלו.
וכנראה לעולם לא נדע, וזה קצת מרגיז אותי כי אהבתי את הרעיון שלו (לפחות איך שאני ראיתי את זה, כך שלא ניתן לפרש את המילים כרצוננו).
אני מניח שפשוט קשה לי להאמין שהם היו יותרים נבל עם כוח שכה קל להתגבר עליו
אבל כל זה מניח שאתה יכול "לבחור"
כיצד ההשפעה שלו עליך פועלת, ואין לנו ממש סיבה להניח שזה המקרה. אני ראיתי את ההשפעה כסוג חזק מאד של סוגסטיה היפנוטית. כלומר – הטמעה של הפקודה הזו בחלק של תודעתך שנמצא מעבר לשליטתך. אם תאמר לאדם במצב של היפנוזה שעליו לקפוץ בחבל הוא לא יהיה מסוגל לשכנע את עצמו שעליו לקפוץ בכלל בחבל ארץ (או בכאב, כמו ב"חבלי לידה") מכיוון שמוחו מבצע פרשנות אינטואיטיבית של השפה. החלק שמקבל את הפקודה לא מתייעץ עם החלק המודע שמסוגל לבצע את השכנוע העצמי הזה, מכיוון שהוא כרגע כבוי. נכון שראינו דוגמא אחת לשינוי בדיעבד של משמעות פקודה, אבל היא לא דרשה שינוי מוחלט של תהליכי חשיבה או משמעויות של מילים, ולכן היא נראתה לי די משכנעת.
בכלל, שליטה על תהליכי החשיבה שלך היא עניין די מסובך. המון דברים שאנחנו עושים, גם כאלה שנדמים לנו נשלטים לחלוטין, הם תוצר של זרמים לא מודעים. אני לא בטוח שאתה יכול לשנות רצונית את האופן האינטואיטיבי בו תבין מילה יותר משאתה יכול לשנות את הזיכרון שלך כדי להאמין שכבר ביצעת את הפקודה שהוא ציווה עליך, או שבכלל שמעת פקודה אחרת.
ובלי קשר – אני חושב שקילגרייב היה נבל כל כך מוצלח לא רק בגלל השליטה שלו *עליך* (אם כי זה חלק מצמרר ונורא שהסדרה עסקה בו באופן מופתי), אלא מכיוון שהוא יוצר עולם בו אתה באמת לא יכול לסמוך על אף אחד. זה משהו שלא ראינו אצל שום נבל אחר, ובטח שפיסק לא מתקרב אליו. פיסק אולי שולט בחלק מהשוטרים, אבל קילגרייב שולט בכולם, גם במשפחה ובחברים הכי קרובים שלך. דרדביל מנסה לפרום את רשת הקשרים שפיסק טווה ולזהות את המושחתים כדי להבין על מי הוא יכול לסמוך, אבל אצל קילגריב אין שום דרך להפריד, וברור שלא ניתן לסמוך על אף אחד. זה אומר שגם אם לך יש דרכים להיאבק בהשפעתו עליך, אתה עדיין תחיה בפראנויה יומיומית מכל אדם שתראה, רק מהידיעה שהוא קיים אי שם. אני חושב שהסדרה עשתה עבודה מעולה בלהראות כמה נורא לחיות בכזה עולם.
יש יותר ממקרה אחד שבו אנשים תחת הפקודה עשו משהו לא מילולי, ויש יותר ממקרה אחד שבו ראינו בבירור שאנשים לא רוצים לעשות את מה שהוא אומר להם ומנסים להיאבק בזה. אתה צודק שיש גם יותר ממקרה אחד שבו ראינו אנשים שכן רוצים לעשות מה שהוא אומר להם. איך קוראים לזה? חורים בעלילה. אבל כאשר נקודות עלילה נסובות סביב החולשות והדרכים להתחמק הללו, זה אומר שהחולשות הללו קיימות בכוחות שלו.
אני משוכנע שזה מאוד קל לשכנע את עצמך שמילה כלשהי היא מילה אחרת, בייחוד כי אנחנו עושים את זה כל פעם שאנחנו נתקלים בסלנג חדש. לשנות את הזכרון זה יותר קשה. לשכנע את עצמך שלא שמעת אותו זה ניסיון מעניין.
אתה מניח שהוא מתביית עלייך ורק עלייך. כלומר אתה מניח עולם שבו אתה ג'סיקה ג'ונס שקילגרייב אובססיבי לגביה. חוץ מזה שמגבלת ה12 שעות הופכת דברים למאוד פשוטים בחינת "על מי ניתן לסמוך ועל מי לא". קילגרייב לא שולט בכולם כל הזמן. הוא שולט בחלק מהאנשים חלק מהזמן, וכאשר הם מתעשתים אפשר להשתמש בהם נגדו. זה.. הרבה פחות מפחיד מבחינתי מהנאמנות הלחלוטין פנימית של אנשים בדרגות מפתח לפיסק.
לגמרי לא נכון
אף אחד לא יכול להתנגד לקילגרייב מלבד ג'סיקה ג'ונס, והסיבה שהיא יכולה לעשות את זה היא לא ברורה (למעשה היא כן ברורה, מטאפורה להשתחררות ממערכת יחסים הרסנית וההבנה ש*לך* יש את הכח לעשות זאת, אבל עלילתית לא ממש נתנו הסבר ואולי לא היה צורך האמת) ולכן קילגרייב חזק יותר, לקילגרייב – לו רצה בכך – היה את הכוח להשתלט על כל העולם של מארוול, הוא יכל להשתלט על הנוקמים, על הצבא ואיתם לקבל שליטה עולמית, הסיבה היחידה שהוא לא עושה את זה היא כי הוא פשוט לא שאפתני (כמו שהוגרטס בעצמה מציינת – "כל הכוח הזה ומה שהוא עושה איתו זה לגרום לאנשים להסיע אותו ממקום למקום ולנגן לו?!") והוא גם ככה מקבל את כל מה שהוא רוצה, למעשה הדבר היחיד שהוא באמת רוצה ולא יכול להשיג זו ג'סיקה. ורק כדי להבהיר עוד יותר כמה הכוח שלו עוצמתי אפילו ג'סיקה בעצמה מתחילה לחשוב שאולי כדאי להעביר אותו לצד של הטובים כדי שהיא תוכל לשנות את העולם איתו.
לגמרי לא לא נכון
אם היית קורא את ההודעות שבאות לאחר מכן, היית מבין למה קילגרייב הוא זניח לחלוטין בכוחותיו בשנייה שאתה מודע אליהם.
ועובדה שהוא עדיין הצליח לשלוט גם על האנשים שהיו מודעים לכוחות שלו
בלי שום בעיה.
כי אף אחד בג'סיקה ג'ונס לא חשב על לקרוא לבלשן.
(ל"ת)
יותר מדי בעיות יש בג'סיקה ג'ונס
בשביל להפוך אותה ליצירת מופת.
אני חושב שדווקא היא ה"אפית" מבין השתיים בכך שהיא עוסקת ביותר דמויות עם יותר השלכות למעשים שלהם אבל:
– דמויות משנה שכתובות/מבוצעות רע: לוק קייג' אנמי, ג'רי הוגארת' מתסכלת והשכנה מלמעלה היא פחות דמות יותר צורך עלילתי שקרם עור וגידים.
– חורי עלילה משמעותיים שלא מוסברים (למה לעזאזל קילגרייב לא שולט בג'סיקה יותר? כי רצינו? מה שלא יהיה)
– עלילה שמגיעה לשיא בפרק 10, ואז מבזבזת זמן עד לסיום אנטי-קליימטי בפרק הסיום
-סצנות קרב מצולמות בצורה לא משהו, ובכלל – בימוי קצת לוקה בחסר. המון סצנות שכתובות נהדר מבוצעות בצורה "ככה" שכזאת.
אני חושב שהיתרונות של ג'ונס הם בעיקר פוליטיים/חברתיים*: סצנות מין (וואו, כמה סצנות מין) שלא מחפצנות את האמ-אמא של הנשים, דיון נורמלי על אונס, מגוון רחב של גיבורות נשיות ובני מיעוטים וכמובן, גיבורה נשית שיש לה ייחוד מעבר לעובדה שהיא אישה.
נהניתי מג'סיקה ג'ונס, אבל הרגשתי שהיא ה"פחות טובה" מדרדוויל. היא עדיין רמה אחת (אם לא יותר) מעל,נניח, אנט מן או המון סרטי גיבורי על אחרים. היא פשוט לא אמינה, מצחיקה או מרגשת כמו דרדוויל.
*- זה שהיתרונות פוליטיים, אגב, לא בא לבטל אותם.
הסדרות האלה
הם בעיקר הוכחות שמארוול מסוגלים להביא תוצר בוגר וטוב במידה והם מעוניינים. זה רק מוכיח שמארוול מוכשרים לא רק שמדובר בתוצר משפחתי ושמח אלא גם עם הם רוצים להביא אל המסך הקטן משהו קצת אחר. והסיבה שזה לא הגיעה לקולנוע זה רק כי הם פשוט לא רוצים.
זה די מגניב האמת, DC בחרו דווקא על המסך הגדול לקחת את הז'אנר האפל והבוגר יותר ודווקא על המסך הקטן הם עם הז'אנר הקליל יותר (החץ והפלאש – למרות שהם בכלל לא קשורים ליקום שלהם).
מארוול, עובדים בדיוק ההפך – בMCU הקולנועי הם עובדים עם נוסחא די קבועה של עלילה די פשוטה על אקשן טוב והמון צבעים והומור בעוד עם נטפליקס הם מייצרים סדרות בוגרות ואפלות כאלו עם תכניים מיניים ועלילה הרבה יותר מורכבת.
אז עד עכשיו – מארוול מנצחים בשתי המישורים.
לא עניין של רוצים.
דרדוויל וג'סיקה ג'ונס הו סדרות שלו היו בקולנוע, היו מקבלות NC-17 (או, לכל הפחות, PG-13 לאחר עידון). הן אפילו לא מתאימות לאכסניות האחרות של סדרות מארוול, כמו ABC. בדיוק כמו הציצים שיש בכל סדרת HBO – אלו סדרות שהמאפיין המרכזי שלהן, התמות הבוגרות והאפלות, דורשות אכסניה כמו נטפליקס. בכל אכסניה אחרת הן היו מאבדות קהל צופים פוטנציאלי גדול בגלל הגבלות גיל.
וכן, ברור שהאביר האפל היה איב"י ככל האפשר ועדיין הצלחה קופתית עצומה. כמה כאלו היו לDC מלבדו, בדיוק?
דבר שאני עדיין לא מבין ואם משהו יכול להסביר לי זה
למה ביקום של DC הם לא בחרו להסתמך כבר על שתי הסדרות הדי פופולריות שיש להם, ובחרו ליצור יקום לא קשור אליהן על אף שכבר יש שם יקום שהם יוכלו לשכלל?
לדעתי הם לא חזו את ההצלחה הזו מראש
וכבר תכננו תוכניות נפרדות לקולנוע. הבעייתיות שיוצאת פה זה לא עם 2 יקומים נפרדים של DC, אלא עם 2 יקומים נפרדים של DC שכוללים את אותם דמויות. הפלאש לדוגמה, בעוד שנה – שנתיים מעכשיו יהיו קיימים בו זמנית 2 דמויות שמשחקות את אותה דמות, אחת על המסך הגדול ואחת בטלוויזיה. כאילו אם הפלאש היית סדרה כושלת זה לא היה משנה כל כך, אבל מדובר באחת הסדרות המצליחות של DC ושל CW. ובכל מקרה יש עוד דמויות שנמצאת ב2 היקומום (כמו אמנדה וולר, וב"אגדות המחר" אפילו יש רפרנסים לספורמן ובאטמן)
DC עשו פה טעות נוראית לדעתי שסירבו לקחת את "החץ" ו"הפלאש" ולנסות לעבוד איתם. זה גם היה צעד חכם לדעתי הרבה יותר מאשר להתחיל עם באטמן וספרמן שהם ה2 דמויות הכי מוכרות ומצליחות שלהם.
אני חושב בדיוק הפוך
דווקא ג'סיקה ג'ונס היא היותר מיגעת מהשתיים בעיקר בגלל הבימוי והעריכה המוזיקלית שפשוט לא יוצרים רגעי שיא (חסרים לי עוד שני פרקים לסיום, אם משהו משתנה שם זה שיפור) וכל רגע שהיה יכול להיות רגע שיא בפוטנציה נשאר באותו טון בדיוק כמו שאר הסדרה – לאט ורגוע (דוגמא – סצנת תחנת המשטרה שהיתה יכולה להיות בקלות אחת הסצנות הטובות ביותר השנה ובכל זאת כמעט נרדמתי באמצע.)
וכמובן – בימוי סצנות האקשן בג'"ג' פשוט לא טוב בניגוד לדרדוויל שספקה לפחות שתי סצנות שיא מעולות שערבו אקשן.
אפרופו עלילות משנה לא ברורות – התרופות של סימפסון שזה קו עלילה נורא wtf ,כל החלק של ג'רי והאחות של רובן שמשמשת כאמצאי מטופש לקידום העלילה.
אבל זו עדיין סדרה טובה. פשוט המגרעות שלה הרבה יותר גדולות מזו של דרדוויל.
מסכים לגמרי על הבימוי והעריכה המוזקלית הלוקים בחסר
ובמיוחד כשמשווים את זה למשהו כמו זה:
https://www.youtube.com/watch?v=Ngnrrzmpkxw
גם אני ממש לא נהנתי מ"דרדוויל"
ל"ג'יסקה ג'ונס" לא חסרות בעיות, אבל "דרדוויל" בסופו של דבר פשוט מופרכת מדי, ובגלל זה בקושי הצלחתי לסיים אותה.
נכון הסצנה בפרק הראשון, כשג'סיקה פוגשת את לוק קייג' ואומרת שהיא חוקרת פרטית, היא אומרת בצחוק "לפי הלכלוך על הבר, אני רואה שלפני ארבע שנים הוראס אכל פה כנפיים"?
אז "דרדוויל" נשנעת על המשפט הזה, ולא כבדיחה. דרדוויל עיוור. הוא שומע צליל מתכתי, ויודע ישר שזהו סכין מטבח לסטייקים בעובי 10 ס"מ עם ידית פלסטיק. הוא קופץ בין גגות ויודע לאיזה מרחק לכוון בלי ליפול למטה כי שומע את הרעש מהבניין והרוח. הוא יודע אם שברת צלע לפי הרעש כשאתה נושם. הוא יגלה מי אכל לפני ארבע שנים כנפיים בבר בלי בעיה כשהוא ייגע בשולחן.
כל זה לא מחזיק לרגע מבחינתי בסדרה שמתאמצת כל כך להיות מציאותית ורצינית, ובגלל זה אין לי מושג למה הלכו על הכיוון הרציני ב"דרדוויל" בלי שום הצדקה.
וזה עוד בלי לציין את החלק המשפטי, שלא הרגיש אמיתי לרגע.
בנוגע לצד המשפטי אני מסכים. בנוגע לכוחות- אין ממש מה לעשות, בסדרת "גיבורי על", יהיה אספקט "על" כלשהו. הרי יכלו לומר שיש לו חושים סופר רגישים והיינו מגיעים לתוצאה זהה. בדומה למד"ב/ פנטזיה, מקבלים את הגדרת העולם כאקסיומה כל עוד היא עקבית.
גם כוחותיו של קילגרייב לא מציאותיים לפחות באותה מידה.
אז למה הטון רציני? כי זה הטון של הדמות.
יש הבדל בין הכוחות שלו למה שעשו איתם בסדרה
אני קונה את זה שבזכות שמיעת העל שלו הוא שמע שיש ילד במצוקה בחצי השני של העיר, או שבזכות חוש הריח המופתח שלו הריח את המאפיה בכניסה לבניין.
אני לא קונה את זה שהוא ידע להגיע לילד שבקצה השני של העיר בלי להיתקע באלף ואחד דברים בדרך, או שבקרבות הוא יודע מה גודל כלי הנשק של האויב, או שידע לפי הריח שזאת באמת המאפיה ולא סתם בנאדם רגיל.
זה בדיוק ה"לפי הלכלוך הוראס היה פה לפני עשור" שג'סיקה צחקה עליו.
אני גם חושב שדרדוויל יותר טובה.
אבל הכותרת היא גימיק: התכוונתי לדמות ולא לסדרה. אני עדיין באמצע עונה 1 של ג'סיקה, אז לא אתן ציונים לעת עתה, אבל הדמות של דרדוויל אמינה יותר; לטעמי בגלל המשחק הפנטסטי של צ'ארלי קוקס. אני מדגיש: גם קריסטין ריטר מעולה, ואני מאד נהנה בינתיים מג'סיקה, רק שלטעמי דרדוויל היא יצירת מופת של ממש שקשה להתעלות עליה. אני אשמח להכריז על תיקו, בסופו של דבר.
טריילר נפלא נפלא נפלא.
טריילר כל כך טוב שנראה לי שאם אני הייתי כותבת את הסרט בעצמי עדיין לא היה יוצא כזה טריילר שמוצא חן בעיניי.
היה בו כל מה שרציתי – המון דגש על הדמויות, התייחסות סופר רצינית למערכת היחסים של סטיב ובאקי, מינון גבוה של סטיב, באקי, סם ונטשה ומינון נמוך של איירון מן (אני מאד אוהבת את טוני, אבל בסרט של קפטן אמריקה באתי לראות את קפטן אמריקה, לא את איירון מן).
מרגע הכרזת הסרט הפאנדום של סטיב ובאקי חושש שכל הסרט יתמקד סתם באיירון מן ובאקי ישכח, ומפנטז שאיכשהו יקרה נס ובאקי יהיה הסיבה לסיביל וור והכל יסתובב סביבו. לגלות שזה מה שהולך להיות בסרט… באמת, חלומות פאנדום כאלה אף פעם לא מתגשמים.
האחים רוסו מבטיחים הרבה זמן שהסרט יהיה המשך של חייל החורף וירגיש כמו סרט קפטן אמריקה ולא כמו הנוקמים 2.5, והטריילר בינתיים לחלוטין מקיים את מה שהם הבטיחו. למרות שאני לוקחת את זה בערבון מוגבל – הפוסטרים של הסרט והקידום שלו בג'ימי קימל התמקדו בעיקר בטוני וסטיב, אז נראה כבר על מה הסרט באמת יהיה.
השורה התחתונה שהטריילר הזה סופר מבטיח – התמקדות באותן תמות שמאפיינות את קפטן אמריקה (מי רשאי לתת למי אילו פקודות, מה המשמעות של סמכות מדינה עבור חיילים בצבא, וכן הלאה), התמקדות בדמויות ובמערכות היחסים שלהם, לא יותר מדי התקשקשות והתפזרות שמאפיינת סרטים עם 400 גיבורי על…
הציפיות שלי עכשיו כל כך בשמיים שהאחים רוסו יצטרכו לעבוד מאד קשה בלעמוד בהם – אני באמת לא יכולה להתמודד עם עוד אכזבה כמו אייג' אוף אולטרון.
אני מאמין
שהחלק הראשון (שהולך להתעסק בקונפליקט האישי ) ידבר הרבה על באקי ועל הבעיה עצמה, ואיפשהו מהאמצע כל הסיפור הזה צריך לעורר בעיות בקנה מידה גדול יותר, ושם יש סיכוי טוב שבאקי הולך להיבלע בין כל הדמויות.
המנגינה שבטריילר
שמה Sharks Don't Sleep של Dean Valentine. עוד לא שוחררה לרשת
למעריצי דרדוויל (והנוקמים) ידע טריוויה קטן
כשהם רצו להוציא את אחד הקומיקס הראשון (אם אני זוכר נכון) שלו היה עיקוב ומכיוון שבאותו הזמן הם לא היו יכולים להפסיד הוצאה של קומיקס ,מראוול ביקשו מסטן לי בהתראה קצרה לכתוב קומיקס שישמש כתחליף ללקומיקס של דרדוויל שעוקב באותו הזמן , אז סטן לי לקח את כל גיבורי העל הפופולריים ביותר באותה תקופה של מראוול והכניס אותם לקבוצה אחת בשם ה"אוונגרס".