ביקורת: CODA

רגע לפני שנבחר את סרט השנה, ביקורת על אחד מהסרטים הטובים של השנה.

לא ראיתי את "משפחת בלייה". זה לא משפט שאני פותח איתו כל ביקורת, למרות שהוא נכון גם לביקורת על "אגדת חורבן", אבל אני מציין את זה כאן כי "CODA", שזמין בשירות הסטרימינג של אפל, הוא חידוש של "משפחת בלייה" – ולפי הבנתי מתגובות של אחרים, חידוש שמתעלה על המקור. אני, כאמור, לא ראיתי – וזה למרות שהוא היה להיט לא קטן בארץ, ואפילו פה באתר הוא השיג כמה וכמה תגובות תומכות למרות היעדר ביקורת רשמית. אז אפשרי שכל מה שאני כותב מכאן והלאה לא רלוונטי למי שראה את המקור, בקיצור.

"CODA" מספר את סיפורה של רובי (אמיליה ג'ונס) – ילדה בת 17 שגדלה במשפחה של חירשים: זוג הוריה ואחיה הם חירשים, והיא האחות החריגה שעוזרת למשפחה לא פעם להתמצא ולהסתדר מול ביורוקרטיה ושאר ירקות. המשפחה לא עוברת ימים קלים בעסקי הדיג שלה, ורובי לא עוברת ימים קלים בבית ספר שלה, מה עם היותה ילדה למשפחה של אנשים חירשים שמבלה כל בוקר בלדוג ואז מגיעה לבית הספר מסריחה מדגים.

גורלה מתחיל להשתנות כאשר היא מחליטה להירשם למקהלה הבית ספרית, בצעד נחפז שקורה בעקבות ההרשמה של הקראש שלה, מיילס (פרדיה וולש-פילו, שכבר היה בסרט מוזיקלי חמוד להפליא עם "מועדון שנות ההדחקתי איזה גרוע השם של הסרט הזה"). אלא שאז כמובן מתגלה שהיא גם טובה ביותר בשירה, והמורה שלה, ברנרדו וילהלובוס (יוג'ינו דרבז) דוחף אותה להתמיד ולהמשיך ואף ללכת למכללת מוזיקה יוקרתית, מה שקצת מתנגש עם התוכניות של המשפחה שלה, שהן "תישארי פה לדוג איתנו הרבה".

לו היה יוצא "CODA" לפני כמה שנים היו קוראים לו אולי "קראודפליזר" או "מרומם נפש" או שאר תארים לא מעודכנים, אבל מכיוון שהוא יוצא בימינו, כנראה המילה הכי נכונה לתאר אותו היא אותה מילה חמקמקה "הולסום": תוכן חיובי, אך כזה שלא מפחד להסתכל גם לתסכולים ולקונפליקטים בעיניים, שמספר לנו סיפור אחד קטן שנקי מציניות וארסיות. היה אפשר לקרוא לזה קיטש, לולא דבר אחד: "CODA" הוא גם במקרה סרט ממש טוב.

כמו כל סרט שעוסק בקונפליקט משפחתי, הסרט שם את הז'יטונים שלו בעיקר בליהוק. אין כאן חזון קולנועי יוצא דופן, והתסריט בעיקר נמנע ממלכודות יותר משהוא מייצר דיאלוגים בלתי נשכחים. אבל כששמים את השורות הנכונות בפיהם (או במקרה של הסרט הזה – בידיהם) של השחקנים נכונים, קורה הקסם הזה שנקרא קולנוע, גם בלי משחקי מצלמה ועריכה. ו"CODA", תחת שרביטה של שאן הדר, מצא לעצמו צוות שחקנים מנצח.

אמיליה ג'ונס, בתפקיד הראשי, נותנת כאן הופעה קולנועית כריזמטית, רגישה ונכונה, שגורמת לצופים תמיד להיות לצידה, גם כשהמשבר הרגעי היה יכול להיפטר על ידי מסרון וקצת יותר תקשורת. זה מסוג התפקידים שמקדמים שחקן הלאה בחיים, והיא אומנם לא מצחיקה כמו אמה סטון ב"באה בקלות", או מחזיקה אותך קרוב ללב כמו ג'ניפר לורנס ב"קר עד העצם", אבל כשהיא שרה היא מטילה איזשהו קסם על הצופים שקשה לחמוק ממנו.

ובכל זאת, ולמרות זאת, ב"CODA" העסק האמיתי מתחיל רק בשחקני המשנה: מהמשפחה שלה (מארלי מטלין זוכת האוסקר בתפקיד האמא, טרוי קוסטור בתפקיד האבא ודניאל דוראנט בתפקיד האח), שנקרעים, כל אחד בדרכו, בין הרצון שלהם לתת לרובי לפרוח, הרצון שלהם לשמור אותה קרוב ללב, והצורך שלהם במישהי שתצליח לגשר ביניהם לבין העולם הגדול. כל אחד מקבל סצנה מרגשת משלו (זאת של דניאל דוראנט לוקחת את של כולם בכיס הקטן, לטעמי). שלושת השחקנים הנ"ל הם חירשים, וההחלטה לקחת שחקנים חירשים לגלם דמויות חירשות מראה איך מדובר פה לא רק בענייני פוליטיקלי קורקט, אלא בתנופה שהם מביאים איתם: אף שחקן מדבר, ככל הנראה, לא היה יכול להגיע ליצירתיות של טרוי קוסטור כשהוא מסמן בדיחות ושלל גסויות לכל כיוון, ושחקנים מוכשרים ומנוסים היו מתקשים לרגש כל כך רק בכמה הנפות ידיים כמו דניאל דוראנט. זה לא אומר שאסור ללהק שחקנים שכאלה, כמובן – אלא שפשוט חבל, כי תראו איזה יופי קולנועי נוצר מהופעות של מי שמכיר את הנושא.

אבל בעוד ש"קל" לשים לב למשפחה, אני רוצה לפרגן רגע ליוג'ינו דרבז, שמוכר בשנים האחרונות לקהל המערבי ההדיוט בעיקר מזבלונים כמו "אנגרי בירדס 2" ו"דורה והעיר האבודה". דרבז נותן כאן הופעה שמעלה אותו לראש מורי המוזיקה הקולנועיים שאני מכיר פשוט בגלל שאני באמת מצליח להאמין שהדמות שלו יכולה להביא אנשים אחרים לגדולה. כשאחת הדמויות מזלזלת בכך שבמקום להיות מוזיקאי הוא נהיה מורה, והוא עונה בכך ש"הוא טוב במה שהוא עושה" – אי אפשר לפקפק בו. הדמות שלו קשוחה, דורשת הרבה, ולא תמיד נעימה – אבל הוגנת, אוהבת, ותומכת. הסרט לא מתמקד בכך, אבל דמותו של דרבז היא התשובה הניצחת לסוגיות ש"וויפלאש" העלה על איך לטפח כישרון, ומראה שאפשר להגיע לגדולה בלי לזרוק כיסא אחד לרפואה.

בזמן אמת, אם יש דבר כזה בשירותי הסטרימינג, קצת פספסנו את "CODA", ועכשיו בסיכום השנה זה זמן טוב לחזור אליו ולהגיד שבין אם אתם עכשיו בתקופה קצת מבאסת, או אם אתם סתם רוצים לראות איזה משהו מהשנה האחרונה, או שסתם בא לכם להתרגש – צפו ב"CODA", אחד הסרטים הטובים שיצאו השנה.