"כנס העתידנים" של ארי פולמן הוא לווייתן זרע מהופך אל השמש, מרגרינה ווקאלית בשורש ריבועי פלוס מע"מ, אם כי השתנות שפם חתול מפהק על החוטם הפלאי והסתכרלנות רובין רייט באופן שלא משתמע לשני פנים. על ידי שימוש באנימציה, ארי פולמן מימש סוסי ים הקסדצימליים לשלושת הימים הבאים, אם כי יש לציין שכחול בהיר מפקיר הטמעה ללא מילים נרדפות באלכסון השישי והתסריט.
זה סרט די הזוי.
החצי המונפש של הסרט כל כך מוזר, כל כך נוזלי, כל כך סימפונית קרנפי הנחל המשושים שצריך לראות אותו רק כדי להאמין שהוא קיים ולהיזכר שהעסק הזה של קולנוע, שמתגלגל כבר מאה ומשהו שנים, יכול עדיין לחדש לכם. בכל זאת, יש דברים שכמוהם עוד לא ראיתם. במקום האנימציה הממוחשבת המקובלת היום, זאת אנימציה דו-מימדית פשוטה יחסית – ו"יחסית" היא מילה חשובה כאן, כי שום דבר באנימציה לא באמת פשוט – בעולם הזוי במלוא מובן המילה, כיוון שכל הנוכחים בו הוזים אותו.
אז, זה סרט שכדאי לכם לראות. הוא שאפתני וייחודי ומוזר. אני פחות בטוח אם זה סרט טוב.
הסרט מתחיל בלייב-אקשן, סרט "מצולם", ובו השחקנית רובין רייט (המגולמת, בהברקת ליהוק, על ידי השחקנית רובין רייט) מקבלת הצעה שקשה לסרב לה: להפסיק להיות שחקנית. היא תיסרק, כל מילימטר בגוף שלה וכל נימה בהבעותיה יוכנסו למחשב, ועם אותה רובין וירטואלית האולפנים יוכלו לעשות מאותו רגע ככל העולה על רוחם, בלי שיהיה צריך להטריח את האישה בשר ודם. רעיון מעניין, שלא מאוד רחוק מהמציאות – תשאלו את רוברט זמקיס, שביים סרטים עם גירסאות וירטואליות של אנג'לינה ג'ולי, טום הנקס וג'ים קארי. רובין רייט צריכה להחליט אם להמשיך להיות שחקנית, או להפוך להדמיה. אוקיי, נושא מעניין לסרט מדע בדיוני על הקולנוע של מחר. החלק הזה של הסרט איטי, אולי קצת יותר מדי, והטקסטים לא תמיד יושבים טוב בפה של השחקנים, אבל זאת נראית כמו פתיחה יפה לסרט עם רעיון מעניין.
אלא שאז, בדיוק כשרובין רייט מקבלת את ההחלטה והסרט יכול סוף סוף להתחיל, הוא נגמר. במקומו מתחיל סרט אחר, סרט שמתרחש עשרים שנה מאוחר יותר והוא בכלל מונפש ופסיכי על כל הראש. הגירסה המבוגרת והמונפשת של רובין רייט נמצאת בכנס של חברת מירמאונט, מה שהיה פעם אולפן סרטים, אבל שעד כמה שהבנתי, עברה לייצור סמי הזיה שגורמים לעולם מסביבך להפוך לסיוט של מקס פליישר, ומנסים להחתים אותה על עוד חוזה אבל היא צריכה גם לנאום בפני קהל בזמן שמורדים תוקפים והיא שרה לאונרד כהן והמשטרה החשאית ולכל הרוחות מה?!
המוזרות הכללית מתגברת מכיוון שכבר אי אפשר לדעת איזו סצינה היא הזיה, ואיזו שייכת ל"מציאות", ההזויה בפני עצמה. הסרט קופץ הלוך ושוב בין רמות מציאות, כמו "אינספשן" בלי הקוהרנטיות, ובדרך גם שוכח להסביר כמה דברים בסיסיים על העולם שבו הוא מתרחש – אולי כדי שנשלים את הפערים לבד, ואולי הוא פשוט לא יודע. עד היום אני לא מבין בדיוק מה היה אותו כנס, מיהם אותם עתידנים, מה היה אמור להיות התפקיד של רובין רייט בעניין, ונגד מה בדיוק מרדו המורדים. ואז הסרט שוב קופץ הלאה.
אחד הפרטים החשובים שאני לא מבין הוא מה לכל הרוחות הקשר בין חלקו הראשון, המצולם, של הסרט, לחלק המצויר שבו. כל הזדמנות לשתף בסרט את רובין רייט היא בסדר מבחינתי, אבל למה היה צריך חצי שעה פלוס של סרט מצולם על שחקנית-עבר בשביל לפתוח סרט שעוסק בעולם שבו סמי הזיה מפרידים בין כל תושביו לבין המציאות? החלק הראשון של הסרט לא חסר עניין בפני עצמו, אבל אם מישהו ייכנס לסרט דקה לפני המעבר לאנימציה, הוא לא ירגיש שהוא הפסיד משהו (ובאמת, בספר "כנס העתידנים" של סטניסלב לם, שהסרט מבוסס עליו, כל הפתיחה הזאת לא קיימת).
"כנס העתידנים" מפוצץ ברעיונות מעניינים, אבל הם זרוקים זה על זה בלי סדר, כמו צלופחים ברחפת. אם יש תשתית של הגיון שעליו עומד כל העולם הזה, קשה מאוד למצוא אותה. אני יכול להצביע על נקודות רבות בסרט ולומר "זה לא הגיוני", אבל אין לי מושג אם מה שמצאתי הוא חור בעלילה או עוד אלמנט הזוי בכוונה. אפילו רגעי הסיום נחלשים מכיוון שהם כל כך תלושים מכל דבר שראינו עד עכשיו, ומבוססים על מידע שהסרט פשוט לא טרח לספר לנו. להיות מוזר זו מטרה קדושה וחשובה, אבל בסופו של דבר, הדבר החשוב ביותר הוא הסיפור. זה נהדר לדהור דרך כל המוזרות הזאת, אבל בלי להצליח לגרד ממנה משמעות, כל מה שנשאר בסוף זה קופים על מכונות כתיבה משליכים בלונים ורודים בהנחה של 33.3% לחברי מועדון בלבד, אני סוס הים ואתם בצל הזכוכית.
פולמן או גונדרי, מי הכניס לקולנוע הזייה יותר טובה השנה?
(ל"ת)
אני באמת לא יודע
אבל אני יודע שדאבל-פיצ'ר של שניהם ברצף הוא דרך מצוינת לקבל נקע במח.
הפסקה הראשונה מסכמת הכל
בזמן הקריאה שלה חשבתי "מה?…מה?….מה?…היי, זה מה שחשבתי כל החצי השני של הסרט!". דווקא אהבתי מאוד את החצי הלייב-אקשני, הופעות נהדרות של רייט וקייטל. אבל כשזה עובר לאנימציה זה מרגיש כאילו הפטריות המקולקלות + LSD + צבע מאכל שהסנפת בתחילת הסרט פתאום kicks in ואתה עובר לעולם שאולי נראה ממש יפה אבל הוא הזוי לגמרי ואין לך מושג מה לעזאזל קורה. העריכה מבלבלת וגם הקפיצות בין מציאות לדמיון ומשנה X לשנה Y. בקיצור, החצי הראשון טוב, החצי השני מבולגן. אבל לפחות הוא ממש יפה.
בראבו!
(ל"ת)
יומרני לאללה, בלי שום כיסוי
הסרט הזה ממש רוצה שתדברו עליו אחרי שאתם יוצאים מהקולנוע. אצל החברים שלי זה לא הצליח. למרות כל המאמצים שלו להיות עמוק ובעל משמעות, הוא עשה לדעתי עבודה גרועה מאוד בלהיות מעורר מחשבה. אין שום עידון במסר שלו, הדמויות פשוט אומרות הכל במפורש. אין דילמות שמאתגרות את הצופים. הסרט נוגע בסוגיות פילוסופיות מבלי באמת לחקור אותן. הוא ארוך מאוד ולמרות זאת לא מגיע לשום מקום. העלילה חלשה. הסוף לא ברור, כאילו מתחנן מהצופים לנחש מה זה היה, לנסות להבין איך הוא נגמר. לא מצדיק את המאמץ מבחינתי.
בצד החיובי, השחקנים עשו עבודה מצויינת ובחלק הראשון של הסרט היו בו כמה מונולוגים מאוד טובים.
[העתק של תגובה שפרסמתי בדף הסרט, מתנצל אם זה לא מקובל]
נראה לי שמישהו הגיש Lorem Ipsum בתור תסריט
ומישהו בטעות הפיק את זה.
בדקתי בוויקיפדיה לגבי הספר, הוא נשמע מעניין
מתוך הוויקיפדיה: "הספר הקצר (146 עמודים בעברית) הוא רחב יריעה ומקיף שתי תקופות חיים. לם מסתכל קדימה אל עבר עתיד שנראה כאפשרי, מבחינת הדלדלות משאבים והמאמצים האדירים שהממשלה משקיעה כדי לאפשר מראית עין של חיי שפע."
לפי הוויקיפדיה, מסתבר שגם לסרט עצמו יש עלילה די קוהרטית, גם אם היא לא ממש מבוססת על הספר.
הדבר המשותף היחידי בין החלק השני של הסרט לקוהרנטיות הוא האות ק'.
(ל"ת)
אאאאאאני רוצה לראות את זה?
נשמע כמו חלום לחובבי ה-Disney acid sequence – http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/DisneyAcidSequence.
או בעצם זה נשמע כמו תיאור די מדויק של חלום, כמו שחולמים בלילה: אתה לא מבין איפה אתה נמצא ומה בדיוק קורה, או שלחלופין בזמן החלום כל הדברים ההזויים שקורים לך הגיוניים ורק אחרי שאתה מתעורר אתה לא מבין מה הלך שם. אז הערפול – מהו הכנס? מיהם העתידנים? אולי מכוון לתת תחושה של ניתוק מהמציאות?
ועם כמה שזה נשמע מדהים ומסחרר לראות את זה בקולנוע, אני קצת מאוכזב לשמוע שהעלילה לא מחזיקה יותר טוב. למרות שבסרטים מזוג זה מתקבל על הדעת שזה יקרה – השקיעו המון מחשבה בעיצוב (יאמי!) ובעולם עשיר, והעלילה מקבלת פחות תשומת לב מאשר זאת שמורעפת על ה-feel של הסרט. שזה, אגב, סוג סרטים שאני מאוד נהנה לבהות בהם, לא להבין כלום ולהישאב לעולם אחר ומוזר.
ותיקון אחד – סחתיין על ניסוח הביקורת המעולה כרגיל… אבל walrus זה ניבתן, לא אריה ים, אני מבקש! אני הניבתן וכולי.
קראתי את הספר
ואני ממליץ לקרוא אותו, הוא מצחיק, מפתיע ומקורי במיוחד.
התיאור של עלילת הסרט לא נשמע מוכר. בספר יש כנס עתידנים אי שם ברפובליקת בננות דרום-אמריקאית שבמהלכו הממשלה משתמשת בסמי הזיות נגד מורדים מאואיסטים שמנסים להפיל אותה וגם חלק מהעתידנים נפגעים ממנו. אחד העתידנים לא מצליח להשתחרר מהשפעת הסם והרופאים מחליטים להרדים אותו ולהקפיא אותו עד שבעתיד יהיה ניתן לטפל בו. כשהוא מתעורר בעתיד הוא מגלה שהשימוש בסמים שמשנים את תפיסת המציאות הפך לכלי ממשלתי נפוץ לשליטה באוכלוסיה. השאר כבר יהיה ספויילר. אפשר לחשוב על הספר כגרסת שנות ה-60 של המטריקס – סמים במקום אלקטרוניקה.
עכשיו אני חייב לבדוק אותו
ועוד יותר בא לי לראות שוב את Paprika של קון.
כואב לי על הסרט הזה.
החלק של הלייב אקשן היה מדהים. עצם הרעיון שלו, סריקת שחקנים, היה דבר מהפנט שיכל להעלות כ"כ הרבה תמות, כ"כ הרבה סצינות מעולות, כ"כ הרבה הברקות שימלאו סרט שלם. החלקים הבאמת טובים בסרט היו שם: סצינת הסריקה היא לגמרי רגע השנה שלי בינתיים אחרי צחי-גראד-מקריא-סיפור-לפני-השינה. סצינת העפיפון, סצינת הטיפול, הצפייה בסרט לדוגמה, היציאה בסוף הסרט – בחיי, אם זה מה שהצלחת לעשות ב-45-55 דקות, תחשוב מה יכלת לעשות בשעתיים!
ואז אתה, ארי פולמן, הכנסת עוד מאתיים… מיליון… בחזקת 30 רעיונות לתוכו. מתוכם, אף אחד לא ברור, אף אחד לא מתחבר לאחר, אף אחד לא כתוב או מוגש בצורה טובה, אף אחד לא באמת אומר משהו שהאדם הפשוט יוכל להבין. אולי אם אני אנסה לחקור לעומק את הסרט ולעשות לו אנליזה בסיסית, אני כנראה אצליח להתחיל להבין חמישית ממה שניסית לומר פה. מצד שני, אני לא רוצה לוותר על הלימודים, חיי החברה והקריירה שיהיו לי בעתיד, כי נראה לי שייקחו לי 30 שנה לנתח את הסרט הזה במינימום. ולא, זה לא דבר טוב. הסרט הזה, לא משנה כמה הוא ינסה, אינו עמוק. דברים עמוקים אפשר למצוא אם חופרים מספיק. הסרט הזה אפילו לא קבור באדמה, הוא יותר כמו בגלקסיה אחרת.
זה לא שהאנימציה לא מדהימה. אבל היא מדהימה סתם ככה. לא ברור לי איך בין אנוש חסר כוחות על הצליח להפוך (חצי) סרט שבו מופיעים מיסטר ווייט, וויליאם סטרייקר, דון דרייפר, קלינט איסטווד, מייקל ג'קסון, אנימה ג'יזס ותפוח היטלר (תפוח! היטלר! תפוח היטלר… תפוח היטלר!) לדבר כ"כ… משמים. אני לא יכול להגיד שהשתעממתי, קשה להישאר אדיש לנוכח מה שקורה על המסך, אבל זה לא יצר שמץ של עניין, שמץ או רגש. רק סצינת אחת בכל החלק המצוייר של הסרט הצליחה להוציא ממני משהו כזה, ואני חושב שברור איזו.
אז מילא שזה בליל מבולגן, לא קוהרנטי, חסר היגיון, הזוי במובן הרע ופשוט כמעט חסר מבנה או סיפור. יש סרטים כאלה. הבעיה היא שכאן זה בכוונה. אני לא יכול להסביר יותר כמה שנאתי את החלק הזה, אבל במקרה יצא לי לראות היום את הביקורת של מבקר הנוסטלגיה לסרט הישן "תא קטלני" של טארזם סינג. תחליפו את "תא קטלני" ואנשיו ב"הקונגרס" ואנשיו, ותקבלו בערך את הדעה שלי על הסרט. לפחות על החלק המצוייר שלו.
אבל יש דבר אחד בסרט שהיה טוב ב*כל* הסרט.
בסקרי הופעת השנה של האתר מופיע הרבה פעמים ההבהרה הבאה: "למה אנחנו קוראים לזה "הופעת השנה" ולא "שחקן/ית השנה"? משום שהופעה מסוימת בסרט לא מושפעת רק מהשחקן שמגלם את הדמות. השחקן הוא הגורם החשוב ביותר, זה ברור, אבל ההופעה היא גם התסריט שנתנו לו, וגם הבמאי שהנחה אותו, ולפעמים גם מעצב התלבושות, המאפר או האנימטורית שעבדו על הדמות."
מעולם לא הצלחתי להבין את העניין הזה. תהרגו אותי, וול-E לא באמת היה שחקן טוב. אנדי סרקיס עוד מובן, כי הוא אשכרה היה על המסך שם ועשה דברים. אבל רובין רייט, בסרט הזה, גרמה לי להבין מה זה "הופעה". עזבו את זה שהיא משחקת מדהים בחלק של הלייב אקשן, אבל הנוכחות שלה נשארת גם באנימציה. הניואנסים של הדיבוב מושלמים, ובהחלט רואים שהאנימטורים חקרו לעומק את התנועות וההבעות שלה, כאילו היא באמת. זאת בקלות ההופעה הכי טובה שראיתי השנה בינתיים, והיא נקודת האור האמיתית היחידה בסרט. חבל שלא היו יותר.
שכולם מתלוננים על זה שהסרטים של היום נוסחתיים, פשוטים מידי, רדודים ותבניתיים אבל כשמגיע סרט שהוא שונה ממה שכולנו התרגלנו לראות כולם נבהלים ואומרים שהוא לא טוב.
אני מצאתי את הסרט מאוד מעניין וגם מאתגר. נכון, לא הכל ברור במיוחד בחלק של האנימציה אבל זה חלק מהסרט, לפעמים אפשר להודות בזה שלא מבינים, לשחרר קצת ולהנות. בהקרנה שהייתי של הסרט היה מפגש עם ארי פולמן והוא דיבר על זה שגם לו לא הכל ברור בסרט, כמו שגם לדיוויד לינץ שעשה את מלהולנד דרייב כנראה אין מושג מה באמת הלך שם.
בסופו של דבר אני הבנתי את רוב מה שפולמן ניסה להעביר דרך הסיפור שלו וגם לדעתי העביר בצורה ממש יפה. אמנם הסרט בעצם מחולק ל2 סרטים שלכל אחד רעיון מרכזי שונה, הראשון זה השפעת הטכנולגייה על הקולנוע (בערך) והשני הוא מעין שילוב של רעיון המטריקס (רק יותר טוב) עם סמים.
עוד לא ראיתי את הסרט
אבל הייתי במפגש עם ארי פולמן והוא דיבר גם על הסרט ואני חושבת שיש לי כמה תשובות שרד פיש ואחרים חיפשו.
מהביקורת שנכתבה פה אני חושדת/חוששת שאולי איזו נקודה או 2 התפספסו בדרך העברת הסיפור כך שללא הקדמת הבמאי קשה למצוא אותן בעלילת הסרט.
אגב אנקדוטה מעניינת על סריקת השחקנים: הוא סיפר שבתסריט המקורי היתה להם איזו מגה מכונה בגודל של חדר ועם הרבה אורות, ואז אחד מעוזרי ההפקה או משהו כזה שאל למה לא להשתמש במכונה שיש להם באולפנים- כלומר- יש מכונה שסורקת שחקנים! הסריקה בסרט מבוססת על איך שהמכונה הנ"ל עובדת.
"תשאלו את רוברט זמקיס, שביים סרטים עם גירסאות וירטואליות של אנג'לינה ג'ולי, טום הנקס וג'ים קארי"
ובכן, ורובין רייט.
בתמונה למעלה
ברבע הימני התחתון, על הפס הצהוב, יש ריבוע קטן ושחור.
זה מחרפן אותי.
What has been seen...
למה! למה!!!
יוווווו!
שעה ניסיתי לנקות את המסך!
שלום חברי לאו.סי.די
אני רואה שם עיגול, כתם כלשהוא. ולא ריבוע.
לא נראה לי שהוא מהפריים המקורי, אלא איזה לכלוך שנתפס בדרך.
אכן מחרפן.
אם כבר מדברים
בתמונה למעלה יש מאין בוהק עדשה כזה בצורת חצי אליפסה טיפה מעל השביל. בהתחלה חשבתי שזה לקוח מהתמונה המקורית ואז הבנתי שהוא מופיע אצל לא מעט תמונות בעמוד הראשי (טורבו, אסירים, לשבור את הקרח) תמיד באותו מקום. אז מה – זה מן קטע כזה של זכויות יוצרים? כי זה די מחרפן.
וואו
בשביל זה המציאו את הביטוי "Cannot be unseen". לא היה לי מושג שזה קיים עד שאמרת את זה, ועכשיו אני דופק את הראש בקיר ותוהה איך יכול להיות שלא שמתי לב לזה, זה הרי כל כך ברור. תודה, סליחה.
זה הסימן-יבשה של עין הדג.
(ל"ת)
לשמוח או להתעצבן
מזה שאני לא מצליח לראות את זה? ):
זה שם. זה גם קיים בתמונות בעמוד הראשי. זה הכי בולט בצילום שמלווה את הכתבה על לשבור את הקרח (זה נראה כאילו הנסיכה יורקת). ברגע שתבין שזה *לא) אמור להיות שם, תזהה את זה בשאר התמונות שזה מופיע מיד. זה סוג של קסם קוגניטיבי.
לא נכון! אל תקשיב לו! זה לא שם!
אין שם שום דבר.
אה, זה?
http://imgur.com/a/aQ305
אני חושב (אבל לא בטוח, סביר להניח שאני טועה) שהאשם הוא
הפופקורן של דוני דארקו:
הניחוש שלי – שכבה סוררת בקובץ פוטושופ שמשמש כטמפלייט לתמונות. השכבה נולדה כתוצאה מעבודה שנעשתה על התמונה הזו של הארנב והפופקורן… וההמשך ידוע.
למשטרת הפוטושופ קמו יורשים.
(ל"ת)
כוחות הקסם הבין מימדיים של פראנק. הבנתי.
(ל"ת)
אעהעהההה
*דופק את הראש במסך*
לא מאמין שלא קלטתי את זה קודם.
זאת לא סיבה להוסיף כתם אדום במקום.
(ל"ת)
ואו
הסרט הזה הוא כמו הזיית סמים פסיכדלית במיוחד. מצד אחד, כבר כאב לי הראש מרוב עומס חזותי, רעיוני, עלילתי, ומה לא. מצד שני, הוא נפלא ומדהים בכל כך הרבה רמות, שהיה לי חבל על כל חלקיק שנייה שמצמצתי בו.
אני דווקא מצאתי הרבה קישורים בין החלק הראשון המצולם לטריפ המונפש. מצד שני, אני דווקא הייתי מחלקת את הסרט להרבה יותר משני חלקים (ספוילר די רציני אך מוסתר לפניכם): ההתחלה, הכנס, ההפשרה, המעבר לכיוון אחד והמעבר לכיוון שני.
בקיצור, אני חושבת שזה סרט מעולה, אבל בהחלט מאוד מאוד כבד, עמוס והזוי.
וחוץ מזה, מאוד הצחיקה אותי הופעת "האורח" של אמן שוליים מקומי, שלדעתי אפילו רוב הקהל הישראלי לא יזהה (נו, נראה אתכם). זו היתה קריצה קצת קומית שלרגע ניערה אותי מהערפל ההזייתי המאוד סמיך.
נו, ואיך קוראים לו?
(ל"ת)
אני יודע, אני יודע!!!
זה היה צ'רלי מגירה!! והוא ניגן משהו שנשמע כמו גרסה איטית במיוחד לשיר שלו
צ'רלי מגירה, נו
או גבי אבודרהם, בכל מקרה זה הצחיק גם אותי
מסכים. בערך.
הבעיה שלי עם הסרט היא בעיקר החלק הלייבי שלו. בפרט קייטל ויוסטון שהדיאלוגים שלהם גרמו לי להתכווץ בכיסא.
"רובין, היה לך הכל! רובין. היית הנסיכה באטרקאפ, רובין! אבל הרסת את התקוות, רובין, והחלומות, רובין, היית ג'ני! ועכשיו, רובין, זו ההזדמנות האחרונה, רובין, למכור, רובין, לנו את הדבר הזה, רובין, שקוראים לו רובין רייט.
רובין."
רובין אין דה סקיי אוף דיאמונד
טריפ שנמשך שעה שלמה, כל החלק השני.
צנ קשה היה הדאון לאחר שלקחתי טריפ "מ הלמעלה"לצאת ולקבל שפריץ מיפ מאטוט ששיחק במתן שעשועים בקניון שבו צפיתי בסרט.
היתה במהלכן אנדוקטה חביבה על ריב בובס על משקל סטיב ג'ובס, זו היתה מחאה כנגד תרבות הצריכה של הסמארטפונים ובעיקר של חברת "אפל" רצה להגיד פולמן שאפל מחפשים תמיד לשבור שיא ריגוש חדש ובסוף השאיפה הזו תתפוצץ להם בפנים.
מוטיב העפיפונים בסרט לדעתי האישית מסמל כמה דברים:
חופש, וירטואזיות ובעיקר איזשהיא שליטה של המעיף על חייו בעולם שכבר לא נאחז במציאות, הכי הרבה בעצם שהעפיפון מסמל זה צעצוע ישן מפעם ששווה יותר מכל המוצרים הוירטואליים הלא אמיתיים והכהע פופולאריים, קצת על משקל:
ילדים צאו החוצה שחקו משחקי רחוב ואל תתמכרו רק למשחקי מחשב ולדמויות וירטואליות.
אין לי מושג אם זה חלק מהויז'יון של ארי או שרק אני ראיתי זאת בדרכי הנלוזה.
סרט מעורר מחשבה שממשיך איתכם הביתה
ריב בובס.
כן קלטתי את זה, זה היה יכול להיות יותר טוב אם הוא היה נראה ומתנהג כמו סטיב ג'ובס, ולא כמו מישהו אחר ואנונימי לגמרי. החלטת האיפיון, העיצוב וההתנהגות של הדמות הזו *מאוד* מוזרה לי, בהתחשב בזה שרב הדמויות המשניות האחרות בסרט הם קריקטורות ויצוגים של דמויות אמיתיות בתרבות. הוא לא נראה כמו ג'ובס, הוא לא דיבר כמו ג'ובס, והוא לא נע כמו ג'אגר.. סליחה, ג'ובס.
השם מזכיר את סטיב ג'ובס, אבל הפרצוף את
ביל גייטס… אם הבנתי נכון.
למה?
למה שהוא יהיה דומה, בשם או בכל דבר אחר, לסטיב ג'ובס? כשהסימפסונס עשו פארודיה על סטיב ג'ובס מחברת אפל, הם קראו לו סטיב מובס מחברת מפל. לכולם ברור למי הם מתכוונים, אבל כדי להרחיק את עצמם מהמקור או מתביעות משפטיות הם שינו את השם. כך גם עם חברת ההפקה "מירמאונט" בסרט הזה. אבל למה שעשרים שנה בעתיד יהיה ממציא/מנהיג טכנולוגי שקוראים לו ריב בובס? הוא הרי לא מייצג את סטיב ג'ובס, שמת מזמן. הוא אדם אחר לגמרי בתקופה אחרת לגמרי. והסרט, ברובו, הוא לא פארודיה ישירה על תופעות הווה. אז מה פתאום ריב בובס?
נדמה לי שהתשובה היא "למה לא". זה עוד אחד מהרעיונות האלה שנזרקו לסרט בלי סדר ובלי שהם יסתדרו זה עם זה או יסתדרו באופן קוהרנטי.
"למה שהוא יהיה דומה, בשם או בכל דבר אחר, לסטיב ג'ובס? כשהסימפסונס עשו פארודיה על סטיב ג'ובס מחברת אפל, הם קראו לו סטיב מובס מחברת מפל"
אבל בסימפסונים הם *כן* בנו דמות דומה לג'ובס, שנראת כמוהו ומתנהגת כמוהו (אם כי לא מדברת כמוהו). היה להם מה להגיד – והם אמרו את זה. בכנס יש דמות שלא דומה בשום צורה לג'ובס, עם שם "דומה". למה? אני לא הבנתי למה הדמות הזאת נמצאת שם בכלל.
לגבי השאלה "למה לא?" – בגלל שזה רק מפריע לצופה (במקרה הזה – לי) זה אחד מהפעמים שהסיספונד בסרט לא עבד עבורי – בגלל חוסר הידוק של הפרטים הללו.
במקרה שהיה ספק, אני מסכים איתך לגמרי.
(ל"ת)
יותר מזה, יש פעמים שהסרט *כן* עושה פארודיה טוב. למשל הדמות של טום קרוז שהיא קריקטורה מוצלחת (כולל שיניים זוהרות).
הערה לקורא ארי פולמן
בישראל, בניגוד לאמונה רווחת, מאסר עולם הוא לא 20 שנה. הוא לכל החיים, אלא אם הנשיא קוצב את עונשך.
אם אני לא טועה, בקטע המדובר הם אמרו פשוט ב"מזרח התיכון" ולא ציינו שום מדינה ספציפית.
נכון, אבל
(א) היה ברור לאיזו מדינה מדובר. לא נראה לי שהתסריטאי מכיר את מערכת המשפט של לבנון או עירק.
(ב) למיטב ידיעתי, אין שום מדינה בעולם (וגם לא במזה"ת) שבה המילים "מאסר עולם" לא אומרות מאסר עולם. אם רוצים להגיד שהעונש הוא 20 שנה, אז קוראים לו "עשרים שנה". לא "מאסר עולם".
זה ההבדל בין הכוח לפועל
"מאסר עולם – גזר דין של מאסר לכל החיים המוטל על המורשעים בעבירות חמורות ביותר – בגידה או רצח. בפועל, נהוג לקצוב את עונש המאסר למספר מוגבל של שנים. במרבית מדינות העולם זו צורת הענישה החמורה ביותר" [ויקיפדיה]
...וזה בדיוק מה שאמרתי
בפוסט שפתח את השרשור הזה.
יכול להיות שהמדיום הוא המסר?
והמסר הוא: אל תתעסקו עם מניפולציות של המוח, אחרת תהיה פה סמטוחה שלמה?
המשחק בלייב אקשן היה נורא
שחקנים מעולים כמו הרווי קייטל ופול ג'יאמטי, מדקלמים שורות כאילו היו יובל שרף. זה היה כל כך בולט, שתהיתי אם זה מכוון ונועד לגרום לנו לשים לב שהם משחקים.
נורא?
היה לי כ"כ חבל שהארווי קייטל לא הופיע מספיק. הוא היה מעולה.
ממש מבאס
ששמעתי על הסרט הזה חשבתי שהוא כאילו נוצר בשבילי. סרט שונה ומשונה שחורג מהנוסחאות המקובלות, חצי ממנו באנימציה, מבוסס על ספר שאני מאוד אוהב, עם שחקנים שאני אוהב ובמאי שהסרט הקודם שלו היה בעיני יצירת מופת (וגם את קלרה הקדושה מאוד אהבתי).
תוסיפו לזה את ה"גאווה הישראלית" ותבינו למה זה הסרט שהכי חיכיתי לו מזה תקופה ארוכה.
אבל כגודל הציפייה כך גם גודל האכזבה. אין לי בעיה עם סרטים מאתגרים אבל כאן הרגשתי שמדובר במוזרות לשם המוזרות, בלי שום יד מכוונת ועם במאי שאין מושג מה הוא רוצה להגיד. והכי עצוב זה שנראה שבתוך כל הבלאגן הזה מסתתר סרט שיכול היה להיות נפלא.
נורא מאכזב שהיצירה שפולמן הוציא אחרי ולס עם באשיר נראית יותר כמו התקף מגלומניה של הבמאי מאשר כמו סרט אמיתי.
זהו. עכשיו אני רוצה לראות את הסרט
אם הסרט הולך להיות מעניין ומופרע כמו הביקורת הזו אז אני בטוח שאני הסתדר אתו נהדר.
לא שקודם לא רציתי
אבל עכשיו, שום דבר לא יעצור אותי.
דרך הגב שמעתי שהאנימציה היא שילוב של סגנונות ציור שונים מכול רחבי העולם (עוד סיבה ללכת לקולנוע)
האנימציה היא בסגנון אנימציה קלאסית, מושפעת (בכוונה) בסגנון הפליישרי משנות ה30 של המאה העשרים. הסגנון די אחיד.
עבדו על הפרוייקט הזה הרבה סטודיואים שונים ברחבי העולם, בעיקר בגלל שהמימון מקרנות במדינות מחייב הוצאת הכסף במדינות עצמם. הסמטוחה ההפקתית הזו דווקא לא מורגשת כל כך בסרט, לדעתי (מה שמראה שוב עד כמה מוכשר יוני גודמן – במאי האנימציה פה ובוואלס).
ככה גוגל טרנסלייט מתרגם את הפסקה הראשונה לאנגלית
"Futurists Conference" by Ari Folman is reversed sperm whale to the sun, margarine and vocal square root plus VAT, although variability yawning cat whiskers on the snout miraculous and Hstcrlnot Robin Wright is not unambiguous. Using animation, Ari Pullman exercised hexadecimal walruses next three days, although it should be noted that blue light absorption without abandoning diagonal synonyms sixth and script.
בנוגע לסרט עצמו, הוא די עניין אותי עוד משלב הטריילר. לא נראה לי שאתפוס אותו בקולנוע אבל בהחלט יש לי כוונה לראות את הסרט. אני מאוד אוהב דברים הזויים.
מצחיק
שפולמן זה גם folman וגם pullman
יפה. מעניין. מבוזבז.
בדר"כ אין לי שום בעיה עם סרטים מעובדים שמשנים את הספר (דווקא אלו שנאמנים לכל פסיק נוטים לצאת משעממים). סודות אל.איי, היסטוריה של אלימות, אמריקן ספלנדור, טריסטרם שנדי… כולם יצאו טוב כי הם השתמשו בספר כמקפצה ליצירה הקולנועית. כנס העתידנים, לעומת זאת, פשוט לא ברור לי – זה כאילו פולמן התחיל ברצון לעבד את הספר, אבל בזמן הכתיבה (או הבימוי) החליט שיותר מעניין אותו הסיפור שלו.
התוצאה הסופית היא שני סיפורים מרכזיים (ועוד המון עלילות משנה) שמחוברים בטפרים גסים, שמסרבים להתלכד לאיזשהו "שלם" מעניין.
אז כן, יש הרבה רגעים יפים כשלעצמם, אבל כסרט זה לא כל כך עובד.
עקרונית אני מסכים עם מה שאתה אומר
עם ניטפוק קטן. כתבת: "הבמאי יוצא חוצץ כנגד התופעה שמתפשטת בשנים האחרונות שבה אנשים במצבי דחק ומועקה אצים רצים לרופא או לשרינק שלהם ומתחננים למרשם לגלולות".
אז היות והספר יוצא בדיוק נגד אותו הדבר, והוא נכתב ב – 1971, כנראה שזו תופעה שמתפשטת כבר יותר מארבעים שנה ולא של השנים האחרונות…
זו סמנטיקה ניימן
הספר אכן נכתב מזמן, אולם נפש האדם היתה גם אז רגישה ונוטה לחמוק לפתרונות הקלים.
אם זה הליקוי שמצאת בניתוח הםתולוגי שערכתי ביני לביני אחרי שצפיתי בסרט אמש אז מצבי בכי טוב.
נ.ב
יש לי זכרון פנומנאלי וקליטה מהירה לשמות,
נשבע שלא גיגלתי או אגגל,
זה אתה ניימן שכתבת פעם עם עוד ידידה על איזה סיני זקן שמוכר לחמניות באו ודים סמים בנווה שאנן באזור התחנה המרכזית?
נראה לי שאני צודק, איך שלא יהיה תודה על התגובה
נו, רשמתי שאני מסכים עם דעתך
ושמה שכתבתי זה ניטפוק : ) חלילה, אל תיעלב מניטפוק טיפשי.
ואכן, זה הייתי אני שכתב על הדים סאם בתחנה המרכזית הישנה (בלי זקן סיני. סתם סיני).. סחטיין על הזכרון.
לא הבנתי.
אז אחרי חודשים רבים בהם כולם השלימו עם זה שאין קשר בין הסרט לספר, מסתבר שיש כזה?
אחרי חודשים רבים בהם לא ראינו את הסרט,
ראינו את הסרט.
ברור, ברור.
זו לא היתה ביקורת על מי שאמר את זה, אלא מעין ביקורת לגבי הסרט והמידע שהיה עליו עד כה.
עמד לצאת סרט שמבוסס על ספר, שלא רמז על הקשר שלו לספר בשום צורה ביח"צ שלו? זה די מוזר.
אוי
בחלק השני {האנימציה } הרגשתי שאני באיזה טריפ LSD משהו (למרות שבחיים לא לקחתי סמים) ;-)
זה היה הזוי.
מה חשבה רובין רייט לכל הרוחות?? אחרי סרט מעולה כמו בית הקלפים? אני יותר לא אוכל לראות אותה בסרט ולא לחשוב על הכנס…
הרסה לעצמה את התדמית {בעיניי לפחות} כשחקנית מעולה וסקסית ברמות…
רק חזרתי מהסרט לפני שעה בערך.. כנראה שצריכה לעקל ?
בקיצור לא סרט רע חלילה אלה הזוי משהו ..
אני לא בדיוק מסכים עם הביקורת.
הסיפור שלי עם הסרט הוא שלפני שראיתי אותו הייתי ממש בטוח שאני אתאהב בסרט, או לפחות בחלק המונפש שבו. עם כל מיליון ההקרנות שהיו לו לפני הבכורה, יצא להמון אנשים שהכרתי לראות אותו והם יצאו… לא נלהבים. זה לא ביאס אותי. חשבתי לעצמי שהם אולי אוהבים להבין מה קורה על המסך כשהם רואים סרט, בעוד אני אחשוב שזה יהיה הזוי וצבעוני בצורה נפלאה. ניסו להוריד לי את הציפיות, אבל אפשר להגיד שהתאהבתי בסרט עוד לפני שראיתי אותו, כבר בשלב הטריילר. אמרתי לעצמי שאני אתאכזב מהסרט רק אם הוא לא יהיה כמו שהטריילר והתגובות הראשונות לסרט גרמו לו להראות, ומה כבר הסיכויים שזה יקרה?
ובכן, זה קרה.
כל החלק הלייב אקשני של הסרט עבר בדיוק כמו שחשבתי – יש רעיון מעניין (שהסרט נוטש, וחבל) יש הופעה נהדרת של רובין רייט, יש קטעים מוצלחים (סצינת הסריקה…! זה היה כ"כ טוב!) ויש, בסופו של דבר, רק אקספוזיציה. הוא היה טוב, אבל הוא לא היה הסיבה שבגללה חיכיתי כ"כ לסרט. ה"בעיה" שלי עם הסרט התחילה עם החצי השני.
אתם מבינים, אם כל החלק הזה של הסרט היה כמו הסצינה הראשונה בעולם המצויר, הייתי מרוצה. כשהוא המשיך, פשוט לא ידעתי איך לאכול את זה שאני מצליח להבין לא מעט ממה שקורה על המסך (טוב, לא בדיוק – מעבר לזה שאני לא פוסל אפשרות שהיו דברים שעברו לי מעל הראש, כשנגמר הסרט, ב-Q&A עם ארי פולמן כשהוא הסביר את הסוף, מה שהוא אמר היה כ"כ מסובך ולא קשור לחיים שלא ניסיתי לחזור על מה שהוא אומר ולהבין אותו). יותר מזה, ברגע מסוים לקראת סוף הסרט, יש טוויסט שהדמות של הרופא היא בכלל סיגורני וויבר והוא מסביר חלק גדול ממה שקרה בסרט בלי סיבה נראית לעין. עכשיו, האם בחלק הזה של הסרט יש מיקוד על דברים אחרים מלבד הרעיון שלו והמסר שלו? לא. האם זה מצליח להחזיק חצי סרט שלם? לא. ואני עדיין לא מסכים עם הביקורות שטוענות שזה היה מאוד מתיש. זה מסר מאוד מעניין, ההשוואה ל"מטריקס", שראיתי שהזכירו למעלה עלתה גם אצלי, רק שהפעם הוא עוסק הרבה יותר בנושא של בריחה ובחירה, ואם ב"מטריקס" הפילוסופיה רק הייתה ברקע ונועדה לספר את הסיפור (ותסלחו לי אם אני לא זוכר טוב אותו), כאן נראה שחלק גדול מהסרט פשוט סובב סביבה, לא תמיד עם מטרה או פואנטה. שיהיה ברור, אני לא באמת בטוח שזה רע. אומנם כשנגמר הסרט נשאלת השאלה למה לקח לארי פולמן חצי סרט שלם להגיד את מה שיש לו להגיד, אבל זה לא משנה כשברוב אותו חצי סרט זה מצליח לעניין גם אם לא לגמרי סוחף ונתקע מדי פעם.
בסרט יש המון דברים רעים, מעבר לזה שהוא לא מה שקיוויתי, ממש לא היה אכפת לי אם זה היה סרט יותר טוב. להפך, הסרט הזה הוא מהסרטים שאני מרגיש שיש להם את הפוטנציאל להיות יצירות מופת לו רק הם היו סרטים מוצלחים יותר. אז הוא בהחלט לא ממלא את כל הפוטנציאל שלו, חבל שהחצי הראשון שלו הוא סה"כ נקודת פתיחה ולא שווה יותר מזה ושהחצי השני שלו יכל היה להיות יותר מעניין וממוקד ולדבר יותר על הנושא שהוא עוסק בו. ועדיין, אני לא יכול להגיד שהוא לא טוב נקודה. הוא אולי יומרני יתר על המידה, אבל יומרנות עדיפה על זלזול, ובסרט הזה בהחלט לא הרגשתי שיש זלזול, הרגשתי שניסו לגרום לי לחווית צפייה מרתקת, ואז מה אם הצליחו רק חלקית.
וואו, נראה שהפסקה הראשונה של הביקורת של רד
גרמה להתאמת ציפיות רצינית. אבל לא, *אין* בסרט טוויסט אמיתי שאחת הדמויות היא סיגורני וויבר. כן יש קטע שבו אחת הדמויות מסבירה את כל מה שקרה בסרט, מה שהזכיר לי סרט אחר שסיגורני וויבר השתתפה בו וזה שעשע אותי אז החלטתי לשתף את זה. מצטער.
אם ככה, אין מה להצטער.
(ל"ת)
ספוילר!!!
למחוק מהמוח למחוק מהמחו למחוק מהמוח. אמרת שיש טוויסט וסיפרת בדיוק מהו!
אני לא זוכרת מה הטוויסט, שכחתי לגמרי. נהנהנהנהנהנהנהנהנה.
זאת היתה בדיחה.
(ל"ת)
כן, הבנתי בסוף,
אחרי שקראתי את התגובות. אבל תוך כדי קריאת התגובה המקורית, ברגע שהגעתי לקטע הזה גלאי הספוילרים המשוכללים שבמוחי התחילו להשתולל, האזעקה הופעלה, הסירנות נדלקו וצוות SWAT כיתר את המקום… מאותו רגע לא קראתי את שאר התגובה, אז לא יכולתי לדעת שזו בדיחה :)
בשביל שיהיה טוויסט בעלילה צריכה להיות עלילה.
(ל"ת)
לאו דווקא
הנה
" rel="nofollow">טוויסט בלי עלילה
סוף סוף תגובה לעניין
נהניתי לקרוא.
מסתבר שמוציאים את הספר הנדיר מחדש בעברית,
למעוניינים. מתישהו בקרוב, לפי העיתונים.
באותו תרגום?
הגיע הזמן, אני מחפשת את הספר כבר שנים
לא יודע.
היה כתוב על זה בקצרה ב"ידיעות" של הסופ"ש, שזה יוצא מחדש בהוצאת שוקן.
אולי בגיגול יהיו עוד כמה רמזים, לא בדקתי.
תנסי כאן.
תשובות: כן.
מסתבר שזה כבר על המדפים. ספרון צהוב. 78 ש"ח. הוצאת שוקן. בדיוק כמו שזה מופיע בוויקי:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A0%D7%A1_%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%9D
מצוין שזו הדפסה מ-2010, משום מה.
מדובר בהוצאה מחודשת של הדפסה ישנה, כלומר פונטים עתיקים ואיכות דפוס ישנה כזו. לא בהכרח רע, רק צריך לדעת למה לצפות.
וואלה, אחפש, תודה :)
זו פעם שניה שאני מחפשת ספר נדיר ומגלה שהצלחתי לפספס אותו בזמנים מגוחכים. בפעם הקודמת, רגע אחרי שביזבזתי את מיטב כספי על רכישת מהדורה ראשונה במצב טוב באמזון הספר יצא בהוצאה מחודשת.
מתה על פונטים ישנים ועברית ארכאית.
מדויק
לא יכולתי לכתוב ביקורת יותר מדויקת מזו, ראיתי אתמול ויצאתי מבולבלת לחלוטין וקצת דורשת את השעתיים הגזולות מחיי בחזרה
סרט מעולה
קשה לי להסכים עם רוב מה שנכתב עד עכשיו. בעיניי, כנס העתידנים הוא סרט מעולה.
החצי הראשון של הסרט, לטעמי, היה נפלא. אני חושבת שהוא היה משוחק מעולה ע"י רובין רייט, עוצב בצורה מציאותית (אם כי ג'ף היה שטני בצורה על-אנושית), וכתוב טוב. סצינת הסריקה, שכבר צוינה, הייתה מעולה.
ואז מגיע החלק השני. ואני מסכימה, הוא הזוי, והוא מטורף, ואני לא יכולה להגיד שהבנתי את כולו. זה היה אחד מהסרטים הכי מוזרים שראיתי בחיי, אבל האמת שהוא עבד.
כנס העתידנים הוא סרט עתידני באמת. הוא מצליח לתאר אנושות שנשארה עם אותו core כמו זו שלנו, אבל היא לגמרי שונה ומוזרה לנו. חוסר הקוהרנטיות שלו דווקא עובדת טוב, לטעמי. הוא גורם לצופים לחוש בלבול, אותו בלבול שהיינו חשים אם היינו צופים בעתיד, במידה ואכן יתפתח לכיוון דומה (סמים משני מציאות). כי אם אתה יכול להיות כל אחד, וכל דבר, ואין לזמן משמעות, אז הכל יהיה מאוד מאוד מוזר.
הרבה יצירות מד"ב נופלות או אפילו לא מנסות לכסות את הנקודה הזאת. כי קשה למצוא את האיזון בין שונה מספיק בשביל להיות באמת עתידני, לבין מציאות שבכל זאת אפשר לקלוט ולהתחבר אליה.
לצערנו, סרט עתידני באמת יכול להיות גם מחורבן. אם הסרט מאוד עתידני אבל אין לו נקודה אחיזה, הוא פשוט מוזר. אבל למרות כל הסחרור של כנס העתידנים, אני דווקא הרגשתי אחת כזו. נקודת האחיזה שלי הייתה רובין. קשה לי להגיד אם הייתי מתנהגת כמו רובין, באותו מצב. אבל יכולתי להזדהות איתה. יכולתי להבין אותה. היא ניסתה להתמודד עם המציאות שהסתחררה מסביבה, והניסיון עורר בי לא מעט רגש. וברגע שעשה זאת, הסרט תיאר בעיני לא רק את העתיד, אלא גם דמות נפלאה שמתמודדת עם שינוי בקצב מסחרר. ואותו קצב ובלאגן של הסרט, רק העמיקו מבחינתי את התחושה שראוי שיעביר- בלבול.
הבעיה העיקרית שלי עם כנס העתידנים, היא שהוא רק סרט אחד ולא שניים. סרט אחד הוא הסרט שראיתי, ואותו, כאמור, מאוד אהבתי. אבל סרט אחר מורכב מהחצי שעה של הראשונה של הסרט, ועוקב כולו אחרי ההחלטה של רובין וההתמודדות שלה איתה. זה סרט מאוד שונה, והרבה יותר קל לעיכול. אך בכל זאת,לא הייתי מחליפה את כנס העתידנים שראיתי באותו סרט.
בדיוק בדיוק מה שחשבתי
פעם ראשונה שאני שומעת מישהו שגם חושב ככה!
אני לגמרי איתך - זה סרט חכם ומעניין
אם כי לעיתים מתיש מידי, מתוקף הניסיון להקיף קצת יותר מדי כיוונים.
לא קראתי את הספר של סטניסלב לם מ1971 , אבל נשמע שזה סוג של רפרודקציה מאוד חזקה שלו בוורסייה קולנועית, בעולם של ריאליטי, תרבות המסכים וקנדי קראש.
באופן כללי הסרט מצליח להיות רפרודקציה על רפרודקציה, בפוקוס על תעשיית הקולנוע שמשתנה עם הטכנולוגיה למכור לבני האדם דימויים שהם לא צריכים כמשנים אותנו הלכה למעשה מבני האדם שהיינו קודם.
יצאתי מהסרט בחוויה קשה ומעיקה מסוג של צפייה בסדרה "מראה שחורה" , אבל נפעם מהאנימציה המטורפת ומהמשחק של רובין רייט והארווי קייטל.
יש לא מעט חלקים מעייפים בסרט, שקצת הולכים לאיבוד ואתה כצופה הולך לאיבוד איתם – אבל בגדול זה סרט חזק מאוד שיודע מה הוא רוצה להיות , גם אם לרגעים נדמה שזה שוקולולו גדול..
אני אראה את הסרט עוד פעם עוד שנה ככה, בטח אני אחשוב עליו עוד דברים
אפשר הסבר יותר מורחב? (למבולבלות שבנינו) :-)
(ל"ת)
תודה :-)
(ל"ת)
זה ברור, אך זה לא עונה על השאלה
למשל (לדוגמה בלבד), רובין לבושה במציאות בבגדים חמים. מי הלביש אותה בהם? הרי היא לא יודעת מה היא באמת לובשת. בהזיה שלה היא לובשת בגד קל. היא לא הייתה יכולה להתלבש לבד, כי היא לא מודעת לקיומו של הבגד האמיתי.
יש הרבה שאלות כאלה. מה גורם לדברים האמיתיים לקרות בזמן שהדמיון עובד?
עדיין לא רואה פה סתירה..
החיזיון לא מנותק לגמרי מהמציאות. אם להמשיך את הדוגמה שלך כיד הדמיון הטובה עלי, היא יכולה ללכת לבוטיק אופנה מפואר (שהוא פח זבל), למדוד שם את מיטב שמלות המעצבים (לחטט באשפה) ובסוף לבחור לה דיור מהממת (שהיא מעיל אכול עש). היא יכולה לבצע את כל הפעולות הדרושות בעולם האמיתי ועדיין לחוש אותן ואת תוצאותיהן כאילו היא עושה גרסה שונה שלהן – ההבדל בין ללבוש בגד חם לבין לרכוס שמלה קלילה לא נרשם במוח, היא עושה אחד אבל חווה את השני.
אם זיכרוני אינו מטעני
מדובר בסצנה בה היא מופיעה מול הקהל, וארון "נוכח" בה על המסכים (בטלפון, בעצם).
אבל מה זה אומר?
מה זה אומר כשמישהו שותה מילקשייק ו"הופך לרובין רייט"? הוא מרגיש את מה שהיא מרגישה? (לא.) הוא מרגיש את מה שהיא הרגישה ברגע שהיא "נסרקה"? (אולי). הוא חווה את כל התהילה והאושר שלה? (איזה תהילה ואושר בדיוק?) ואם הוא מרגיש כמו רובין רייט – האם זה גורם לו גם להיראות כמו רובין רייט? בעיני כולם? איך? הסם שלו משפיע על המח שלהם? באמת שאני לא מבין את ההגיון הפנימי כאן.
פאק!!!
תודה לך!
פשוט נפלא.
האמת שלפי הביקורת הכנתי את עצמי למשהו הרבה פחות הגיוני וברור, הגמשתי את המוח במיוחד לקראת הצפייה ובסוף מצאתי את עצמי עוקבת די בקלות אחרי כל מהלכי העלילה. לפעמים צריך להשעות לרגע את הצורך המיידי להבין מה קורה, אבל מהר מאוד הנרטיב חוזר למסלולו ומבינים את השתלשלות הדברים. אולי זה בגלל שיש לי ניסיון עם חומרי הזיה (אח, איזה כיף של חוויה ויזואלית! כמו הדבר האמיתי רק בלי הבחילה, ומרהיב לא פחות) אבל היה לי מאוד קל להכיל את המקומות בהם ההזיות השתוללו ואז חזרו למציאות ההזויה "הרגילה", וגם להבין את החוקיות שלה ואיך היא פועלת.
באופן כללי מאוד התחברתי לניתוח של מאץ' כמה תגובות מעלי. חוץ מזה אני רוצה להגיד שגם אני נמנית עם אלה שלא מחלקים את הסרט ל"חלק מצולם" ול"חלק מונפש", ומבחינתי גם לא מדובר בשני סרטים שונים כמו שנאמר פה. בעיניי החלק הראשון של הסרט הוא לא "התחלה של סרט אחר שמפסיק בדיוק כשנעשה מעניין", אלא ביסוס יסודי וחשוב של הדמות של רובין כאחת שלא מוכנה להתעלם מהאמת הפנימית שלה, על כל פגמיה וחרדותיה, כדי להיענות לתכתיבי ההצלחה, לא משנה מה המחיר האישי שעליה לשלם. כל הפעולות שלה בהמשך הסרט נובעות מהבסיס הרחב שנבנה כאן, ולמרות שמדי פעם היתה תחושה מסוימת של איטיות, הזמן הרבה שבילינו עם הדמות שלה משתלם מאוחר יותר, כשקרקע המציאות נשמטת תחתנו וכל מה שנשאר לנו הוא האישיות שלמדנו להכיר – נקודת מבט שמחקה כמובן את מה שעובר עליה בדיוק.
בעיניי זה סרט מדע בדיוני במובן הכי אפקטיבי שלו – הוא מתחיל כאן, במציאות שאנחנו מכירים היטב, ועם כל מהלכי העלילה הולך ומתרחק קדימה לעתיד שנראה יותר ויותר מופרע, אבל כל מה שהוא באמת הוא הקצנה בכלל לא מופרכת של מגמות שכבר קיימות בחברה שלנו היום. הבריחה מהחיים האמיתיים, הרצון להיות מישהו אחר, עד כדי התרוקנות מתוכן של כל מה שממשי. כל מאמר תוכחה על השתלטות הפייסבוק על חיינו עוסק בדיוק בנושאים האלה.
בעיניי זה סרט נפלא עם רעיון מאוד קוהרנטי, דמויות סימפטיות, משחק מצוין, ויזאוליה משגעת, אפקטים מאוד מרשימים של איפור (אגב, לא ראיתי התייחסות לזה), מוסיקה מעיפה… תענוג לחושים.
קיים הסבר מצוין כמה תגובות מעלייך
http://www.fisheye.co.il/congress/#target-comment-573195
הסרט הזה נורא רוצה להיות צ׳ארלי קאופמן. הוא... לא.
אחרי אני חושבת לגמור עם זה המקושקש והלא קוהרנטי שלא עשה הרבה חוץ מלבלבל ולהפחיד קצת ירד לי מקאופמן ולכן ניסיתי לחזור לסרטי עבר שהם לא שלו אבל באותו סגנון. אהבתי את הדמויות בחלק הראשון של הסרט ובמיוחד את הבן והבת (הייתם מאמינים שהם באותו גיל? הוא נראה הרבה יותר צעיר ממנה), למרות שגם הוא לא חף מפגמים (סצנת בדיקת השמיעה שצועקת קאופמן קצת יותר מדי, האזכורים התכופים מדי לשואה ולנאצים כדי לקדם את העיבוד של פולמן ליומנה של אנה פרנק והארווי קייטל בתפקיד לא כל-כך ברור, למרות שתמיד כיף לראות אותו על המסך.) החלק השני הוא סתם פורמליזם אגרסיבי עם עלילה לא מובנת ומלאת חורים ומסרים קלישאיים ושחוקים מאוד על העולם האמיתי (אפילו לא הבנתי שריב בובס=סטיב ג׳ובס לפני שקראתי בעין הדג.) מלבד נוסטלגיה נעימה ל-2013 (שהיא שנה שלא תמיד כיף להתגעגע אליה בינינו) ולהטוטי אנימציה אין לסרט הזה כל-כך הרבה מה להציע. מקווה להשלים בקרוב את אפסטרים קולור, גם הוא מאותה שנה, אולי הוא יספק לי את מנת הקאופמניות שאני כל-כך זקוק לה.
לפחות זה יותר טוב מהיא 2013
שבניסיון להרחיב איך רומן עם ai בעתיד יראה הוא גרם לכל האנשות להיראות כמו רובוטים שמטרתם היחידה היא לשרת את הגיבור הראשי.
בראייה של 2023...
כמה אחוזים מהסרט רלוונטים להיום (ובראיייה לאחור גם למתי שהוא יצא). ממה שאני זוכר זה בערך כל הסרט. שחקנים ותסריטאים מוחלפים בAI, תסריטאים ואנימטורים מקבלים יחס נוראי ועובדים עבור שכר זעום, נסיון נואש של אנשים להאחז במה שחשוב להם שהחברה כולה (כולל אותם) מתחילה להשתגע, נסיון למצוא את היופי בעולם למרות שרובו מתוחזק ע"י מערכות מלאכותיות ועוד. גם אני חשבתי שזה סרט מוזר ולא ברור כשצפיתי בו אבל ככול שהזמן עובר הסרט נהיה יותר ויותר קוהרנטי.
אני גם חשבתי עליו בימים האחרונים
בעיקר אחרי הדיווחים שהמפיקים הציעו לסרוק שחקנים במחיר של יום עבודה ולשמור את הנראות שלהם ללא הגבלה
אין מה להשוות בכלל
בין היא היפהפה של ספייק ג'ונז לבין כנס העתידנים, וזאת משום שבעוד שלהיא יש במאי שכבר עבד עם קאופמן פעמיים בעבר ולכן משיכות המכחול שלו מדויקות ועדינות, כנס העתידנים סתם זורק המון דברים מגעילים/מוזרים/מפחידים על המסך בתקווה שמשהו יתפוס ושזה איכשהו ייצא קאופמני, ושאני לא אתחיל לדבר בכלל על הארוטיזציה של אנה פרנק בסרט הבא של פולמן שלא הייתה מביישת את ג'ף מנגום. היא הוא סרט הרבה יותר אנושי שלא מלגלג על הגיבור ועל הצופים שלו ושהצליח לחזות את העתיד (שעכשיו הוא כבר ההווה) הרבה יותר במדויק, ואמנם כנס העתידנים גם לא מלגלג על הגיבורה שלו אבל גם לא אומר שום דבר בעל לכידות/מובנות/עקביות. גם רגש כמעט ואין בו, זאת אומרת בחלק השני שלו, או אם יש הוא ממש לא עובר לצופים. מי שרוצה סרט אחר מאותה השנה שהוא גם סוריאליסטי ומגניב אבל גם מפוצץ ברגש ונהיר לצופים עדיף לו שיצפה בצל הימים של מישל גונדרי.
משיכות עדינות?
לא הייתי מגדיר את הסצנה שתיאדור נפרד מאישתו לשעבר או הסצנה של ה "roleplaying" (?) עם השחקנית כעדינות. לא הייתי מגדיר את ה 40 דקות הראשונות כעדינות והם היו החלק האהוב עלי. זה לא סרט עדין בשום צורה הוא מאוד גס, אחת הבעיות שלי שהוא חושב שהוא כזה אבל הוא בעצם קומדיה שחורה יחסית גסה.
יש בו קטעים גסים, זה נכון.
אבל כמו שפישלר כתב ההתאהבות בין תיאודור לסמנת׳ה היא אולי האמינה ביותר שנראתה על גבי מסך הקולנוע אי פעם.
לא ראיתי את זה ככה
רוב הסרט (עם לא) מבחינתי היה גס כולל "ההתאהבות" וביחוד השיחות של תיאדור עם כולם. עם זה היה סרט של לרתמוס הייתי מגלגל את העניים כמו בלובסטר.אבל זה מאותו בחור של ארץ יצורי הפרא וזה כבר היה מרגיז. ואלוהים הסוף היה מטמטם. אלא עם כן זה היה כפתור השמדה עצמי מה החברה חשברה לעצמה כשיא נתנה לאנטילגנציה מלאכותית לדבר עם אינטילגנציות אחרות? צפיתי את זה מהרגע שראיתי את זה בכיתה ז' איך המתכנתים לא צפו את זה?
מטומטם
(ל"ת)
הסוף של הסרט מטומטם
(ל"ת)
חחחחחח
(ל"ת)
נדמה לי שסיפרתי את זה כבר בעינהדג
לפני שהסרט יצא הייתי באיזה אירוע עם ארי פולמן, הוא הראה קטע קצרצר מהסרט וסיפר לנו שכשחשבו על סצינת הסריקה בסרט התלבטו איך תראה המכונה וכו'. ואז מישהו מחברת ההפקה אמר "מה הבעיה, פשוט תשתמשו בסורק שלנו"
הטכנולוגיה לסריקת שחקנים קיימת כבר הרבה שנים, נדמה לי שזה בכלל הגיע משחקי מחשב אבל אני לא מספיק מבינה כדי להיות נחרצת. לא נראה לי שזה החלק המפתיע או 'חוזה את העתיד' של הסרט.
(עם לא כל)
(ל"ת)