ביקורת: קאובוי ביבופ (2021)

הגיע הזמן שנפוצץ את הסצנה, תארגן את כולם ואת הדברים ביחד. אוקיי, אחת, שתיים, שלוש.
שם רשמי
קאובוי ביבופ (2021)
שם לועזי
Cowboy Bebop

הרהרתי ארוכות לפני שהפעלתי את "קאובוי ביבופ" מודל נטפליקס. הרי מה הטעם לראות כיצד הורסים את אחת הקלאסיקות הגדולות של עולם האנימה? אבל אז נזכרתי שאני אולי מחבב את "קאובוי ביבופ", אבל לא כזה אוהב אותה. אז יאללה מה אכפת לי.

וכעת אני שמח לבשר ש"קאובוי ביבופ" החדשה אומנם לא בדיוק יצירת מופת, אבל היא כן, במכלול הדברים, סדרה טובה, בעיקר אם לא משווים אותה למקור (וזו, אגב, עצה טובה לגבי כל פיסת מדיה).

אבל קודם הסיפור. נכון המערב הפרוע? אז בחלל, היכן שמערכת השמש היא אוסף של מושבות עניות ורוויות בשחיתות, וכר פורה לפושעים מהסוג הגרוע ביותר – אתם יודעים, כאלה שיש להם כינויים כמו "ג'ו המכוער", "פרדי פני צלקת" או "שמריהו פופיק הפוך", ועל כל פושע יש פרס כספי, ועל כל פרס כספי יש ציידי ראשים שיעשו הכל כדי להשיג אותו. ספייק שפיגל, ג'ט בלאק ופיי ולנטיין הם כאלה, ציידי ראשים, או "קאובויז", שחיים מהיד לפה ומקווים שהמזל יאיר להם פנים.

פרק טיפוסי, גם של האנימה וגם של רבים מהפרקים פה, נפתח כשהצוות של הביבופ (זה שמה של החללית) רודף אחר פרס כספי שלא מעוניין, משום מה, להיתפס – וכמעט תמיד משהו משתבש, והעבר האישי של אחת הדמויות דופק בדלת. כיוון שאף אחד לא הופך לצייד ראשים כי הוא נהנה בקייטנת ציידי ראשים ביסודי, לא מפתיע לגלות ששלושת הגיבורים שלנו הם כאלה שבורחים ממשהו – ספייק היה מתנקש עבור ארגון פשע בשם "הסינדיקט" (לא שצריך הבהרה שארגון שנקרא "הסינדיקט" עוסק בפשע ולא בהצלת חיות-בר) וג'ט היה בלש שישב בכלא. פיי היא היחידה שלא בורחת מהעבר שלה, אבל זה כי היא מחפשת אותו: מאז שהתעוררה מתרדמת לפני שנתיים פיי לא זוכרת דבר.

סדרת האנימה המקורית ידועה לא רק בזכות העלילה אלא גם, אפילו בעיקר יש לומר, בזכות הסטייל שאותו ניתן לסכם ב"סקסופון, שנות הארבעים, ברוס לי, קלינט איסטווד, פילם נואר, בלייד ראנר ולופן השלישי נכנסים לפאב עפוף עשן". לכן השאלה שצריכה להישאל היא לא האם נטפליקס יצרו סדרה שעושה צדק עם "קאובוי ביבופ", אלא האם נטפליקס עשו סדרה שעושה צדק עם מערבוני ספגטי, סרטי קונג פו וכל אלה – והתשובה היא כן, אבל לא בטוח שזה ישמח את כולכם.

ליצור הומאז' לסרטים ישנים באנימציה זה דבר אחד, אך בלייב אקשן זה סיפור אחר – ולצד ההשקעה הרבה ברקעים, בתפאורה ובאפקטים (וכן, ההשקעה עצומה. ויזואלית זו אחת הסדרות היפות של השנה), בהפקה בכוונה הלכו על מראה "זול" בכל הקשור לקרבות אחד-על-אחד ופעלולים, מה שיוצר דיסוננס בין הדרך שבה הסדרה נראית (כאמור, נהדר) לבין הדרך שבה היא מתנהגת. זה דורש תקופת הסתגלות של פרק-שניים, אבל למדתי לחבב את הסגנון.

מה שלא למדתי לחבב הוא הפאות. הנִסיון לתרגם נאמנה את עיצוב הדמויות מהאנימה הביא לתוצאה מגוחכת. לתסרוקת האפרו המוזרה של ג'ון צ'ו לבסוף התרגלתי, אבל פיי ולנטיין והשיער הסגול שלה לא חברים טובים בשום שלב, אך עדיין זו תסרוקת השנה ביחס לְמה-שזה-לא-יהיה שגדל על ראשו של וישס (שתורגם בישראל בתור "אכזר". לא תודה), שותפו לשעבר של ספייק מימי הסינדיקט וכיום אחד המאפיונרים האכזריים במערכת השמש. כלומר, כך דמויות אחרות מתייחסות אליו. אני, לעומת זאת, כשאני מביט על מה שנראה כמו גופת סמוּר לבקן שטבע – לא מסוגל להתייחס אל וישס ברצינות. בעולם שלנו הוא לא היה מצליח לאיים גם על ילדים בגן.

וזה יוצר בעיה, כי בעוד וישס באנימה הוא דמות מסתורית שמופיעה רק בחמישה פרקים (מתוך 26), וישס החדש מככב בכל פרק, ועלייתו בדרגות היא חלק מהותי מעלילת הסדרה וקוץ מתמשך בתחת. זו לא רק הפאה שנראית עד-כדי-כך רע (אם כי זה נכון) אלא וישס עצמו שכתוב רע ומגולם רע. נדמה לי שהשחקן, אלכס האסל, קיבל הוראת בימוי אחת, והיא שאסור לו לשחרר פלוץ עד תום הצילומים. אני מתחיל להבין מדוע ב"הבנים" הוא לוהק כאיש הבלתי נראה.

והוא לא נקודת התורפה היחידה בסינדיקט. ג'וליה, אשתו של וישס, היא דמות בעלת היסטוריה מורכבת עם ספייק. כלומר הייתם מצפים שמישהי שכבשה את לבם של שניים מהמתנקשים המיומנים ביותר תהיה גם בעצמה אינטליגנטית, מסוכנת ומסקרנת (כמו באנימה) או לכל הפחות אחד מהשלושה. אבל ג'וליה החדשה מעניינת כמו ספר טלפונים, ולצערי היא הציר ליריבות בין גיבור הסדרה לאנטגוניסט שלה – מה שדורש ממני לתעל יכולות סיספונד שאין לי. זה כמו לגלות שג'ק וקאל מ"טיטאניק" רבים על לבה של אלפקה.

אולם בכל הנוגע לשאר הסדרה, כלומר כל מה שאינו קשור בוישס וג'וליה, באמת שאין לי שום בעיה. אני אפילו מוריד את הכובע בעניין הגיל. ספייק שפיגל במקור הוא בן 27 וג'ון צ'ו… ובכן, ממש לא. וגם ג'ט בלאק התבגר בעשור ומשהו. בתעשייה שבה גילנות היא מכה, ללכת על ליהוק בוגר יותר זה מהלך שראוי להערכה, אדרבה כשהדבר מסתדר עם הנרטיב, משום שבן 27 שאומר שהוא ראה ועבר הרבה חרא בחיים נשמע פחות אמין ביחס למישהו בן 49 שאומר את זה.

עיקר ההשגות שלי נבעו מכך שג'ון צ'ו לא שידר לי "ספייק שפיגל" לפני שצפיתי בסדרה. זה ג'ון צ'ו! כשהוא לא סטלן ב"הרולד וקומאר", הוא אבא דואג ב"חיפוש" או קצין חמוד ב"סטאר טרק" (נו, לפחות הוא רגיל לחלליות). מה לו, לאומנויות לחימה ופלרטטנות? ובכן, מסתבר שזה הקטע עם שחקנים טובים: הם יודעים לשחק! וג'ו צ'ו הוא ספייק נהדר, מצחיק, מאיים, מוכשר, נועז וקצת דביל. לא יכולתי לבקש מישהו יותר טוב (ושכחתי עד כמה אני אוהב את הקול שלו).

אני גם מחבב את ג'ט בלאק, אם כי לקח לי זמן להתרגל לעובדה שהוא כעת, משום מה, גרוש ואבא – ולא כפרט עלילה שמוזכר כבדרך-אגב, אלא זו המהות שלו. ג'ט החדש מדבר כל העת על הבת שלו ועל הרצון לא לאכזב אותה. אומנם תמוה שמישהו שרוצה בטובתה של בתו הקטנה יעסוק במקצוע מסוכן, נטול זכויות סוציאליות ורחוק מהבית, אבל זה מכניס בג'ט ממד שלא היה לו במקור. אז אומנם ג'ט החדש קצת פחות מסתורי וקול, אבל זה לא שחסרות בסדרה דמויות אחרות שהן כאלה. אופיו כאבא דואג ואכפתי (גם כלפי צוות החללית) הוא אלמנט מבורך בסדרה רוויה בפושעים מטורפים.

פיי היא היחידה שאני מחבב בגרסה הזו יותר מאשר במקור. פיי החדשה פחות צינית ויותר מצחיקה, ובאחד הפרקים שעוסקים בה כמעט והזלתי עליה דמעה; אם לא הפאה הסגולה שמסיחה את הדעת, פיי יכלה להיות הדמות האהובה עליי. יודעים מה? לעזאזל הפאה. היא הדמות האהובה עליי.

נקודות החוזק של הסדרה הן הפרקים האפיזודיים, אותם אלה שאינם עוסקים בסינדיקט, וישס וג'וליה, אלא בהרפתקאות מטורפות עם נבל השבוע, בדומה לסדרות המערבונים הישנות משנות השישים. "קאובוי ביבופ" החדשה לקחה פרקים אפיזודיים ידועים מהמקור, פירקה אותם ותפרה מחדש באופן שלא האמנתי שיעבוד, אבל איכשהו זה הצליח. זה הופך את הצפייה למעניינת גם למי שכבר ראה את המקור ורוצה להיות מופתע.

ייתכן שהעובדה שאין לי קשר רגשי לסדרה המקורית (שאותה אני מחבב ומוקיר) עזרה לי ליהנות מהעיבוד החדש. מנגד, ייתכן שזה כי יש לי עיניים. אה, וגם אוזניים. הסדרה נראית נהדר ונשמעת מדהים, בעיקר הודות למלחינה המיתולוגית יוקו קאנו, שהלחינה את המקור וחזרה לעשות שמח גם בעיבוד החדש (ותשמחו לשמוע, תרתי משמע, שהאלבום הועלה במלואו ליוטיוב). זו סדרה שזורחת בהרפתקאותיה האפיזודיות ומועדת כשהסינדיקט נכנס לתמונה, ועל עשרים השניות האחרונות של העונה אין לי מה לומר חוץ מ"איך אני שוכח את מה שראיתי עכשיו?", אבל אם בהפקה ישכילו להפיק לקחים לקראת העונה הבאה (והפקה שהביאה את יוקו קאנו זו הפקה שמקשיבה לרצון הקהל) יש סיכוי טוב ש"קאובוי ביבופ" בעונתה השנייה תהיה מוצלחת ממש כמו המקור.