בוקרים וחייזרים (הפלישה למערב)

הדבר היחיד הטוב בסרט הזה הוא השם שלו. רגע, בעצם השם הרשמי הוא "הפלישה למערב". אז אין בו שום דבר טוב

הדבר הכי טוב ב"בוקרים וחייזרים" הוא השם שלו. זה סרט שעוסק בבוקרים, ובחייזרים, ולכן ‏קוראים לו, בישירות נחשים-על-מטוסית, "בוקרים וחייזרים". כמה פשוט ומצוין. סליחה? מה זה? ‏מוסרים לי באוזניה שבארץ הסרט מופץ תחת השם "הפלישה למערב". אני מניח שזה אומר שאין ‏בסרט הזה שום דבר טוב.‏

ושיהיה ברור, אין לי שום בעיה עם בוקרים וחייזרים, לא בנפרד ולא ביחד. חייזרים פלשו לכדור ‏הארץ – בקולנוע, לפחות – לאורך כל המאה העשרים, והעשרים ואחת. בשנות החמישים אי אפשר ‏היה לזרוק נעל בלי לפגוע באיזו חללית של חייזרים אדומים שמצפצפים "קח אותי למנהיגך", וגם ‏בשנים האחרונות הם מגיעים בהמוניהם כאילו אין כוכבי לכת אחרים ביקום. אין שום סיבה ‏עקרונית שהם לא יגיעו אלינו גם טיפה לפני תחילת המאה העשרים, התקופה שאנחנו מכירים ‏בתור "המערב הפרוע". אין גם שום בעיה בשילוב של שני ז'אנרים רק משום שזה לא נעשה קודם. ‏זה לא הקונספט שבעייתי פה: זה הביצוע.‏

דניאל קרייג מתעורר בישימון, בלי לדעת מיהו ומהו, ועם משהו מתכתי מוזר על היד. הוא מגיע ‏לעיירה מאובקת ושכוחת אל, נכנס לפאב, נקלע לקטטה בפאב, פוגש את האישה היחידה בסרט ‏ואוטומטית מניח שהיא זונה, ומסתבך עם בנו המניאק של בעל החוות המושחת. בקיצור, מהלך ‏עניינים סטנדרטי לגמרי עבור מערבון. ואז, בדיוק כשאתם בוחנים את הכרטיס שלכם כדי לבדוק ‏שלא קניתם בטעות כרטיס ל"בוקרים ועוד בוקרים", מגיעות חלליות, מפוצצות את העיירה וגוררות ‏אנשים לשמים. שזה דבר שלא קורה בדרך כלל במערבונים.‏

אחרי ההתפתחות הלא ממש שגרתית הזאת הקאובואים הטובים חוברים לקאובואים הרעים, ‏וכולם יוצאים בעקבות החייזרים כדי להשיב את יקיריהם שנחטפו. לרוע המזל זה המהלך המפתיע ‏‏(שוב, "מפתיע" רק בהנחה שלא שמתם לב לשם הסרט שאתם צופים בו) האחרון בסרט. כל היתר ‏מצליח, למרות הקונספט החדשני, להיות הכי קלישאתי שרק אפשר, ונוסף לכך גם אידיוטי ודי ‏משעמם.‏

אתם מבינים, לא מספיק להגיד "בוקרים" ו"חייזרים" כדי להרכיב עלילה של סרט. לא מספיק להניח ‏שכולם יעשו את מה שהם בדרך כלל עושים בסרטים, הבוקרים יבקרו והחייזרים יחייזרו, ויהיה ‏לכם סרט מגניב. לא. גם בסרט שבו אנשים רוכבים על סוסים וחובשים כובעים רחבי שוליים צריך ‏עלילה מעניינת ודמויות טובות; לא מספיק שכולם מדקלמים את רצף הקלישאות השלם מכל ‏תולדות המערבונים. גם בסרט שבו יצורים מוזרים מגיעים מכוכב אחר, צריך למצוא סיבה והגיון ‏בהתנהגות שלהם; לא מספיק להגיד "הם מכוכב אחר והם רעים". ההסבר שהסרט מציע ‏להתנהגות של החייזרים בו הוא לא טפשי ברמת "טוב נו, זה סרט עם חייזרים, למה אפשר לצפות" ‏‏– הוא אידיוטי ברמת "זאת היתה בדיחה, נכון? אתם לא באמת מצפים שנאמין למה שאמרתם עכשיו, נכון?", אידיוטי ברמת נול הגורל, אידיוטי ברמת "רובוטריקים". וכאן לפחות מוצע הסבר ‏כלשהו. לעניינים אחרים בסרט – כאלה שנוגעים לאוליביה וויילד, דמות שמסתירה סודות שהיה ‏קשה מאוד שלא לנחש מראש כבר מהטריילר – לא מוצע כל הסבר משום סוג.‏

מה שאתם מקבלים זה את גירסת המערב הפרוע ל"פלישה עולמית: קרב לוס אנג'לס". רצף ‏משמים של קלישאות, שהעובדה שמופיעים בו מדי פעם חייזרים לא הופכת למשעמם פחות. דניאל ‏קרייג והאריסון פורד כאן, ושניהם טובים בלהיראות קשוחים ולא להזיז שרירים בפנים. זה היה ‏בסדר גמור, אילו היה קורה מסביבם משהו מעניין. אוליביה ‏וויילד כאן, כאמור, והיא נראית מצוין, ‏וזהו.‏ האקשן מאובק, סטנדרטי ולא מרגש. וזה חבל, כי היתה סיבה לחשוד ‏שיהיה מה לראות כאן: ג'ון פאברו ויתר על בימוי "האוונג'רס" בשביל הסרט הזה, מה שבדיעבד ‏נראה כמו אחת ההחלטות הגרועות ביותר מאז שהטרויאנים החליטו שפסל של סוס דווקא יתאים ‏להם לגינה.‏

הסרט מוכיח שגם לצוות המוכשר ביותר אין סיכוי נגד תסריט עלוב. לא פאברו ולא האריסון פורד היו יכולים להתגבר על אלכס קורצמן ורוברטו אורקי, שהפכו עכשיו רשמית לאויבי ‏הציבור. הזוג הזה "כתב", אם זאת ‏המילה הנכונה, את סרטי "רובוטריקים", אבל אני לא כועס ‏עליהם בגלל זה, כולנו צריכים לאכול. אני כן כועס עליהם על כך שהם החליטו, בעקבות ההצלחה ‏של הסדרה ההיא, שגם את יתר הסרטים שלהם הם יכולים לכתוב בחצי שעה, לפני הפגישה עם ‏המפיקים, תוך כדי נסיעה בג'יפ, כשאחד מהם כותב את העמודים הזוגיים והשני את האי-זוגיים, ‏והם לא מתערבים אחד בעבודה של השני. הסרט הזה הוא בזבוז מוחלט של קונספט מגניב.‏