מדי פעם יש סרטים כל כך גרועים, שהיוצרים שלהם הולכים אחר כך לפינה לחשוב על מה שהם עשו. זאת לא הקדמה לכמה ש"פשעי העתיד" גרוע, תירגעו. הסרט שאני כן מדבר עליו הוא "מפות לכוכבים", סרטו הקודם של דיוויד קרוננברג, במאי "פשעי העתיד". ולא, גם הוא לא באמת היה כל כך גרוע – אבל הוא כן ביטא את ההידרדרות האיטית של קרוננברג, כעשור אחרי השיא של "היסטוריה של אלימות" ו"סימנים של כבוד". אז קרוננברג הלך לנוח בבית הנופש שלו שעשוי מלשונות של צבים, פופיקים של טפירים ואוזניים של עטלפים (אני מניח), ורק לאחר שמונה שנים החליט לשוב לעניינים עם "פשעי העתיד". ובכן, היה שווה לחכות.
עכשיו, "פשעי העתיד" לא מציג את אותו קרוננברג של "היסטוריה" ו"סימנים" שהביאה אותו לחיק הסוג-של מיינסטרים. זה לא יוצר סרטי מתח שמוכן ללכת צעד אחד יותר מהשאר שנשען על הופעה מופתית של ויגו מורטנסן. לא, "פשעי העתיד" מיועד לאנשים שהתלהבו מדברים כמו "ארוחה עירומה" או "קראש" או "וידאודרום" – על איש שנמצא במקום וזמן לא ברורים, בעוד דברים משונים ומטרידים קורים מסביבו והוא מנסה, סוג של, להבין מה למעלה ומה למטה, בזמן שהרבה מין ו/או אלימות ו/או דברים שלא אמורים לקרות לגוף האנושי מתרחשים.
הפעם האיש הוא שאול טנצר (וכן, הוא קצת מניאק), שמגולם על ידי ויגו מורטנסן. שאול טנצר הוא אמן פרפורמנס, והפרפורמנס שלו הוא ניתוח בלי הרדמה שמתבצע לעיני הקהל ובו בכל פעם מוציאים לטנצר את האיברים החדשים האלה שהוא מגדל כל פעם.
אם אתם תוהים לעצמכם על מה לעזאזל אני מדבר, אז הסרט לא לחלוטין מסביר את זה. כן, נזרקים כמה משפטים על כך שאנחנו בעתיד שבו בני אדם הפסיקו להרגיש כאב ולחלות במחלות וחלקם, מדי פעם, גם מגדלים איברים חדשים. באיחור מסוים (כך נדמה, לפחות), הממשלה פותחת משרד שתפקידו הוא רישום של האיברים החדשים האלה. כל זה גם קשור לסצנת הפתיחה שבה אנחנו רואים ילד אוכל פח פלסטיק כאילו הוא היה תפוצ'יפס. אבל הסרט לוקח את הזמן עד שהוא ממש מסביר איך לעזאזל הגענו מנקודה א' לנקודה ב', ובעיקר נהנה בעתיד הלא ברור שהוא המציא ובאפשרויות החדשות שנקודת הפתיחה הזאת נותנת לו להשתעשע עם איפור, אפקטים ופרוסטטיקה.
יש לציין שפרט לנקודת הפתיחה, הסרט עצמו לא מאוד מבלבל – הוא אומנם גם לא לחלוטין ישיר, ויש כמה תעלומות שלא לחלוטין נפתרות באופן מפורש עד סופו – אבל אפשר לעקוב אחרי העלילה, גם אם אני לא בטוח שזה חובה. נראה לי שקרוננברג יותר נהנה לשחק עם הדימויים, הדיאלוגים, והאווירה הכללית מאשר לרקום עלילה בלשית מתוחכמת ומלאת טוויסטים. לא ממש חשוב למה הרגו את ההוא ולמה ההוא מת כמו הדרך שבה כל זה קרה (זהירות, מקדחה).
כל זה אומר, בעצם, שהסרט עלול לחיות ולמות על פי מצב הרוח שלכם וכמה אתם מתחברים לדיאלוגים הסתומים והאווירה הסהרורית של הסרט. האם כשקריסטן סטיוארט מתחילה עם מורטנסן והוא עונה לה שהוא "לא טוב במין הישן", זה נקלט אצלכם כקומדיה? אם כן, שאו ברכה. אם לא, אפשרי שהפשע העיקרי הוא הזמן שאתם תבזבזו בסרט.
עבורי, מדובר בהצלחה מסחררת – קרוננברג חוזר באופן די ברור לאזור הנוחות שלו, אבל מכיוון שהוא כנראה האיש היחיד שמרגיש בנוח באזורים מהסוג הזה, קשה להגיד שזה נראה כמו סרטים אחרים של יוצרים מסביב לו. החזון של קרוננברג לעתיד הוא בבת אחת מסקרן ומרתיע. משהו שאתה יכול רק לדמיין את הריח הנוראי שבו אבל גם רוצה להסתובב פעם אחת ברחובות שלו. זאת כנראה עדות לכך שהוא לא איבד ככוחו של במאי והוא עדיין יודע ליצור סיוטים מזמינים שאתה, כמו הגיבור, מוצא את עצמך נמשך אליהם לאט לאט.
כן כדאי לציין למי שמצפה לקרוננברג במאי השחקנים שחילץ כמה מההופעות הטובות ביותר בקולנוע דובר האנגלית, שהשחקנים לא לחלוטין עומדים בסף הציפיות. ההופעה של מורטנסן בסרט, למשל, קצת אכזבה אותי – עד שנזכרתי שאני צופה בניאו-נואר, ושמורטנסן משחק את הדמוי-בלש המיוסר והשתקן באופן די מדויק – גם אם לא לחלוטין סוחף. כמדריך לאווירה הסהרורית של הסרט, הוא עושה את עבודתו בצורה מושלמת, אבל זה לא רחוק מאוד מהדמויות שלו בסרטי קרוננברג האחרים. שאר השחקנים עושים עבודה טובה (גם אם לא מעולה) כאשר סקוט ספידמן, מכל האנשים, מתבלט לחיוב. גם אני הופתעתי.
אם יש נקודה שהסרט כושל בה, זאת אולי הנקודה הלא ברורה שהסרט מנסה להגיד על ניתוחים. בעוד שהסרט מצליח ליצור בזכות חוסר הכאב של הדמויות שלו דימויים חד פעמיים, המצב הייחודי שבו הדמויות נמצאות אומר שעבורם ועבורנו ניתוחים – פלסטיים ובכלל – הם שונים בתכלית השינוי, וכשהדמויות מכריזות ש"ניתוחים זה המין החדש", זה קצת פחות מעורר מחשבה משקרוננברג היה רוצה שזה יהיה. אפשרי שזאת אלגוריה יפה ליחסי סאדו מאזו ומשחקי שליטה, ואז יש מקום לדון בנושא, אבל נראה שלפעמים הסרט מתייחס לעניין הניתוחים כפשוטו. וכזה, לא, קרוננברג – ניתוחים הם לא המין החדש. על מה אתה מדבר.
נכון לעכשיו, לקרוננברג אין עוד סרטים בקנה. בהתחשב בכך שהבחור נושק ל-80, יכול להיות שגם לא נראה כאלה. אישית, אני מודה ומתוודה שיהיה משהו ראוי בכך שקרוננברג ישאיר את "פשעי העתיד" כשירת הברבור שלו, גם אם הוא יזכה לחיות ימים ארוכים בעתיד לא ברור. סרטים כמו "פשעי העתיד" הם נדירים, והאפשרות לסיים את הקריירה עם סרט מוצלח, מורכב, ומרהיב – ולא עם עוד "מפות לכוכבים"– יכולה לתת לכולנו את האפשרות לזכור אותו כיוצר עם קול ייחודי שנמצא בסטרטוספרה משלו.
וואלה, מפות לכוכבים היה סבבה.
הלוואי על כל במאי שזה יהיה הסרט הכי רע שלו. והאמת שלדעתי קוסמופוליס שהעלה תמות דומות היה יותר גרוע. משיטה מסוכנת, נגיד, ממש נהנתי.
בכל אופן, פשעי העתיד פשוט נהדר והסרט היחיד שאני יכול לומר עליו שהוא פשוט קצר מדי. אני אשכרה רציתי לדעת עוד על העולם הזה והדמויות. בעיקר הדמות של קריסטן סטיוארט – דמות ממש מסקרנת עם מעט מדי זמן מסך (אבל היא לגמרי גנבה כל סצינה שהיא הופיעה בה).
בקיצור, קלאסיקה מודרנית של קרוננברג שעומדת ראש בראש עם קלאסיקות כמו וידיאודרום והזבוב.
שיטה מסוכנת נרדמתי
קוסמופוליס היה מסקרן. פגום מאוד, אבל אני אפילו זוכר כמה דברים ממנו היום. (אפשרי שזה גם עניין של ציפיות: מפטינסון 2012 לא היו לי ציפיות בשמיים. מנייטלי-פסבנדר-מורטנסן? זה היה אמור להיות פצצה. זה לא היה).
"מפות לכוכבים", כמו שגם אמרתי, לא כזה גרוע – אבל הוא התקבל במקלחת קרה, ובצדק. ראשית – כי זה לא באמת סרט שהיה צריך את קרוננברג בשבילו. סאטירה הוליוודית קצת יותר אפלה מהרגיל, אבל לא מספיק בשביל להצדיק את הזמן שלו. שנית – כי גם פה, היה מרכיבים שהיו אמורים להבטיח משהו נהדר ויצא משהו.. בסדר כזה.
אבל בעיקר: אחרי הנוקאאוט הכפול עם "סימנים" ו"היסטוריה", היה נראה שקרוננברג מתקשה לחזור עם סרט ברמה הזאת כמה וכמה סרטים ברצף. לא יודע אם באמת ההפסקה הזאת הייתה נחוצה, אבל "פשעי העתיד" לחלוטין חוזר לטופ של קרוננברג.
אז בעצם אפשר לומר שקרוננברג מראה... סימנים של כבוד מחודש?
סליחה, אני אשעה את עצמי מהאתר
קטנות
אם הבית של קרוננברג "עשוי מלשונות של צבים, פופיקים של טפירים ואוזניים של עטלפים", איך נראה הבית של טים ברטון?
"קוסמופוליס" ו"שיטה מסוכנת" היו, בשבילי, פצצות שעמום מאוד מאכזבות, ולכן, למרות ש"מפות לכוכבים" היה לטעמי בינוני, מאוד שמחתי שבסרט ההוא קרוננברג חזר להיות פרוע.
"לקרוננברג אין עוד סרטים בקנה" – נזכרתי שבוויינט כתבו שדווקא יש, וגם בדקתי בימד"ב, וגם שם כתוב שדווקא יש לו משהו חדש מתבשל עם וינסנט קאסל.
אני חושב שהסרט החדש, שהוא רחוק מאוד משלמות לטעמי, ועדיין מעניין, הוא הזדמנות מצוינת לסינמטקים לעשות רטרוספקטיבה לקרוננברג. את רוב הסרטים שלו שראיתי לא ראיתי על מסך גדול. מאוד התרשמתי דווקא מסרטיו מסוף שנות ה-70 ומתחילת שנות ה-80. סרטי אימה לואו-באדג'ט עם רתיעה יוצאת דופן מנשים, ואח"כ סרטים ביזאריים עם סצנת סקס עם טלוויזיה, או עם ראשים מתפוצצים.
וממה שאני זוכר מ"ארוחה עירומה" – סרט אדיר בעיניי. בקיצור – סינמטקים, יאללה.
ההוא בתמונה דומה לדורון לדעתי
(ל"ת)
ידוע משהו על הקרנות נוספות של הסרט?
אולי זה דובר בגוף הביקורת אבל לא קראתי מחמת ספוילרים
לא ידוע
קבלת הפנים מהקהל לסרט הזה בארץ מאוד צוננת, ונראה כרגע שאין לו עתיד בהפצה כלשהי. חבל.
ממש חבל
ויתרתי על ההקרנה שלו בפסטיבל ירושלים בידיעה(מחשבה, מסתבר) שהוא מגיע להקרנות סדירות. לא נורא. מזל שיש אלטרנטיבות.
בעצם איך מודדים את קבלת הפנים הזאת?
על פי ההקרנות בפסטיבל ירושלים? על סמך כמות הכרטיסים שנרכשו או על סמך הביקורות?
מאמין שגם וגם
הוא לא הצליח להפוך לשיחת היום, למרות קרוננברג, וכנראה שההקרנות היו פחות ממספקות.
סרט מעולה, הייתי מרותק!