ספויילרים, דה. גם לסדרה הקודמת של "דרדוויל" ולסדרות מארוול אחרות כמו "אקו" או "שי-האלק".
פרק 3 "נולד מחדש"
בפרק השלישי, "נולד מחדש" שמו, אין ולוּ שניה אחת של דרדוויל. בשבוע שעבר הסברתי מדוע סביר שנראה את האלטר אגו של מאט מורדוק רק בפרק 5, אך למרות היעדרותו של השד מהלס קיצ'ן, הוא למרות הכל מורגש היטב בפרק, ובעיקר בכל סצנה בין מאט ובין הפנתר הורוד הטיגריס הלבן: בשיחה על משמעותהּ של המסכה או כאשר הקטור איילה (להלן: "איילה", סתם כי זה מצחיק אותי) מסביר מדוע אין לו ברירה אלא לקחת את החוק לידיים.
ואהבתי את כל זה מאוד. אם בשני פרקיהּ הראשונים של הסדרה היא עוד חיפשה את עצמה ונעה בזיגזג בין הגרסה האלימה והקודרת שהכרנו לבין הסגנון המעט־יותר קליל החדש, הפרק השלישי נאמן כמעט כולו לזהות אחת – במקרה הזה, דרמת בית משפט. כבר כתבתי שאני מחבב את הגרסה הזו של מאט שלשם שינוי מצדיקה את התואר שלו במשפטים, והשבוע זכינו לגלות שהוא גם עורך־דין די מוצלח; הבחור מרביץ טיעונים באותה קלות בה הוא מרביץ עם אגרופים, ונהניתי לראות אותו באולם בית המשפט כפי שאני נהנה לראות אותו רץ על גגות.
מה שהוביל אותי לתהות: האם השינויים שנכפו על ההפקה הם באמת לטובה? "דרדוויל: נולד מחדש" הייתה אמורה להיות, במקור, יותר דרמת בית משפט מאשר המשך של גרסת נטפליקס – ואחרי שראינו כי התשובה של מארוול ל"אפל" ו"אלים" מביכה כמו אימו משנות ה-2000 המוקדמות שמרסס גרפיטי על הקירות כי "אף אחד לא מבין אותי", ואחרי שניכר שהסאגה המשפטית (מי היה מאמין) באמת מעניינת – בדיעבד, אולי היה עדיף להתמסר לסגנון החדש, גם אם זה היה מכעיס מעריצים הנאמנים לסדרה הקודמת כמו ששוטרי ניו־יורק נאמנים לפרנק קאסל. אני משער שהפאניקה שאחרי "שי האלק" היא שגרמה לפייגי ושות' לחזור בהם מסיפורים של גיבורי־על בבית משפט, מבלי להבין ש"שי האלק" נכשלה בגלל הרבההההההה דברים אחרים.
ואני לא עיוור, כמובן. הפרק השלישי הוא דוגמה לטלוויזיה טובה, אך לא מצוינת. איזה בית משפט, למשל, מבקש מעד לעלות לדוכן אם הוא מתעכב? מבקשים לדחות קצת ומחכים, לא צריך את הדרמה הכפויה הזו. ובכלל, מאוד נוחהּ הסיטואציה בה מאט, גיבור־על בחל"ת, במקרה מייצג גיבור־על אחר ממש כמוהו; הרי מאט נטל על עצמו את הייצוג לפני שידע כי איילה הוא השרקן הצהוב הטיגריס הלבן.
וגם הסיפור עצמו דיכוטומי להחריד: שוטרי ניו־יורק הם לא סתם מושחתים, הם מושחתים. אין להם בעיה (לנסות) להרוג עד, אין להם בעיה (לנסות) להרוג עורך־דין עיוור ואין להם בעיה (להצליח) להרוג אדם שהרגע הוכרז כזכאי. אני מבין שבכך 'נולד מחדש' סוללת את דרכו של מאט חזרה לגגות ניו־יורק עם אַלה – הוא הרי חייב לאבד אמון במערכת – אבל הדרך הזו מעט שטחית וזולה. נזכרתי במהלך הצפייה בסיפור עם המאפיה הרוסית מהעונה הראשונה של "דרדוויל" וכיצד ויקטור הפך מאיש רע טיפוסי לאדם מורכב שהזלנו עליו דמעה במותו. זו אמביוולנטיוּת במיטבה. אולם לפי פני הדברים כרגע, אני לא חושב שנזיל דמעה על אף נבל שימצא את מותו בסדרה החדשה, כולל ווילסון פיסק שתכף אדבר עליו.
אבל למרות הפגמים באמינוּת מצאתי את עצמי במתח לאורך כל המשפט, ומודה שעד רגע האמת לא הייתי בטוח מה יחליט חבר המושבעים (אגב, שיטת משפט מטומטמת מאוד שהופכת כל דיון לבמת תיאטרון). מה שמזכיר לי: תמוה בעיניי איך השוטרים ניסו כל טקטיקה מלוכלכת על־מנת לנצח במשפט, מלבד לאיים על חבר המושבעים – דבר שקרה בסדרה הזו בעבר. על כל פנים, שמחת הניצחון במשפטו של איילה הוחלפה מיד בחרדה לשלומו והשלמה עם כך שהסדרה לא תיתן לו לחיות עוד זמן רב, לא אם אנחנו רוצים לראות את דרדוויל ברחובות במְקום ברווז הטורקיז הטיגריס הלבן. עם זאת, אני מודה שהפתיעה אותי המהירות בה המוות שלו הגיע. חשבתי שהם ימתינו עם זה עוד פרק אחד לפחות. ואני לא אומר זאת כתלונה כי אני מעדיף סדרה שמקדמת את הסיפור כאן ועכשיו במְקום לדחות את הקץ.
ולגבי פיסק – לא ראינו הרבה מראש עיריית ניו־יורק בפרק, אבל כל סצנה בכיכובו הייתה בעלת משמעות. היעדרותו מהעולם התחתון הותירה חלל ריק עליו נאבקים פושעים אחרים חמומי מוח. אלא שהפתעה-הפתעה: ונסה נאלצת לקחת את המושכות לידיה! אם כי "נאלצת" זו מילה לא מתאימה כי נדמה שהיא די נהנית מזה. בינתיים פיסק מכיל ומתנהג כמו בעל גאה, אבל נשאלת השאלה כמה זמן עוד יעבור בטרם הקריירות החדשות של ונסה ופיסק יתנגשו, ומישהו מהם יבין שיש מקום רק לבוס אחד בניו־יורק. יהיה מעניין.
הערות שוליים:
– פינת התיאוריה המטורפת (אזהרת ספויילר אם זה יתברר כנכון): דניאל בלייק, העוזר הנלהב־מדי של פיסק, הוא הבן של וילסון פיסק. מן הסתם הוא לא הבן של ונסה אלא של רק פיסק, מהעבר הרחוק. היה לי חשד קל שבוע שעבר כי יש ביניהם מעט דמיון, אך מעבר לכך לא היה לי הרבה בסיס. אבל לאור מסלול ההתנגשות הצפוי בין ונסה לפיסק, אני מאמין שלפיסק לא תהיה בעיה לחסל את אהבת חייו אם אל אותם חיים ייכנס בן משפחה חדש ויורש פוטנציאלי.
– (גם פה ספויילר אם התיאוריה המופרכת תתגלה כנכונה) רציתי גם לכתוב שהסיפור בין ונסה ואדם (נזכה לפגוש אותו מתישהו?) עשוי גם הוא לדחוף את פיסק לחסל את ונסה (ואת אדם) אחרי שיתגלה הסוד של דניאל בלייק. אבל האופן בו הסדרה רוקדת סביב ונסה ואדם גורם לי לתהות האם אדם הוא באמת מאהב פוטנציאלי – או שמא השניים מסתירים סוד אחר? אולי אדם הוא הבן של ונסה, והפיצוץ הבלתי נמנע בין פיסק לוונסה לא יהיה המלחמה על ניו־יורק אלא המלחמה על הדור הבא? טוב, אני נכנס פה למחוזות של טלנובלה.
– קטעי הקישור של בּיבּי העיתונאית הם עדיין נקודת החולשה של הסדרה, בעיקר כי כל המרואיינים לא גורמים לי לפתח כלפיהם סימפתיה אלא כעס על ההתעקשות העיוורת לגור דווקא בעיר מוכת שחיתות ופשע. תעברו לבייקרספילד קליפורניה או משהו. אם לא שמעתם על בייקרספילד קליפורניה אז כנראה גם הפושעים לא.
– בהתחלה לא הבנתי מה ווילסון פיסק רצה להשיג בריאיון עם בּיבּי (איזה משפט מוזר בלי הקשר) שבו הוא מודיע שאין לניו־יורק בניהולו סבלנות לגיבורי־על, רגע לפני שהוא זה (כנראה) שמארגן את רצח הקיפוד הסגול הטיגריס הלבן. אבל ווילסון יודע מי היה הסנגור של איילה ומה היה תחביבו הקודם של אותו סנגור, וסביר בהחלט שזו הייתה דרכו הלא עדינה של פיסק להעביר למאט מסר.
– גם אתם קלטתם שבמהלך המשפט הזכירו את "השוטר מוראלס", נכון? מעניין אם הוא קשור לנשיא ה-65 של בוליביה, אבו מוראלס. אה, או שהוא אביו של מיילס מוראלס.
פרקים 1 ו-2: "חצי שעה במרומים", "אופטיקה"
כל שיחה ארוכה על היקום הקולנועי של מארוול עשויה להגיע לטונים צורמים ולמריבות על גבול איומי נישול מהירושה (סליחה סבא, אבל אף אחד לא אהב את "ת'ור: אהבה ורעם" מלבדך), אלא שעל משפט אחד רובנו נהנהן בהסכמה: "דרדוויל" של נטפליקס היא סדרה נהדרת – או לפחות עונות 1 ו-3 שלה הן כאלה (אם כי בואו לא נשכח שארבעת הפרקים הראשונים של עונה 2 גם הם ברף גבוה).
לכן לא מפתיע שהציפיות מכל סדרה שתתיימר להמשיך את מה שעשתה "דרדוויל" יהיו גבוהות יותר מהבניין של טוני סטארק. וניכר שבמארוול הבינו מה הקהל רוצה מהם, משום שעמוק לתוך צילומי סדרת ההמשך החדשה, הם לחצו על כפתור עצירת החירום (שכנראה לא באמת קיים, אבל אם הוא היה קיים הוא היה אדום וגדול): הם פיטרו את השואוראנרים הקודמים (מאט קורמן וכריס אוד, יוצרי "פרשיות סמויות"), הביאו שואוראנר חדש (דיוויד סקראדפיין, שכתב פרקים של "המעניש") וצמד במאים חדש (ג'סטין בנסון וארון מוּרהד, שביימו שני פרקים של "מון נייט", כולל הרביעי שזכור לי כיחיד שאהבתי, ואת מרבית פרקי העונה השנייה של "לוקי" – כולל הסיום).
השלישייה הזו כתבה וצילמה פרק ראשון חדש לסדרה ושני פרקי סיום, ובין לבין עשו שינויים קלים בששת הפרקים שכבר צולמו על־מנת ש"דרדוויל: נולד מחדש" תהיה אלימה כמו הסדרה של נטפליקס, בוגרת כמו הסדרה של נטפליקס ובתקווה גם טובה כמו הסדרה של נטפליקס. והתוצאה, נכון לעכשיו, היא סדרת טלוויזיה שבהחלט ניכר כי היא מוצלחת יותר ממרבית סדרות מארוול בעידן דיסני פלוס. אבל לעשות את מה שנטפליקס עשו? זה כבר לא כזה פשוט, גם אם הם חושבים שכן.
זה טוב ויפה שרבע השעה הראשונה של העונה היא כאוס מתמשך של יגון, ייסורים ואקשן ברוטאלי חסר רחמים, אבל לא מספיק להביט בסצנות הוואן שוט המפורסמות של נטפליקס (המסדרון בעונה 1, המדרגות בעונה 2, הבריחה מהכלא בעונה 3) ולומר "אה, כזה אנחנו רוצים", ולקוות שהקהל יאכל את זה ויגיד תודה. למעשה, אם הקרב מול פוינטדקסטר הוא גולת הכותרת של העונה בכל הקשור לאקשן מסמר שיער זו תהיה אכזבה, כי כל סצנות האקשן של "דרדוויל" הקודמת מוצלחות ממנו בהרבה, הן בפן של הצילום והן בכוריאוגרפיה. כמו כן, אם היה בהן גרם של CGI הוא הוסתר באופן הרבה יותר מוצלח ממה שדיסני עשו פה.
זה משאיר אותנו עם הממד הרגשי, ממד שלא קיים פה (אלא אם עצבים על דיסני נחשבים כרגש), כי להרוג את פוגי על ההתחלה – ועוד בכזה אופן נוראי – זה לא "אמיץ", אלא רעיון של תסריטאי המנסה לחשוב על דרכים לזעזע את הקהל. בנקודה הזו הרי לא ראינו את פוגי בערך שבע שנים, ולראות אותו שב אל חיינו רק כדי לראות אותו נלקח באותה מהירות שווה ערך לקווין פייגי שיוצא מהטלוויזיה וסוטר לצופים. אני לא נגד הריגת דמויות חשובות ואהובות, אבל דברים כאלה צריכים להגיע אחרי מסע כלשהו שהדמויות עוברות. אפשר ורצוי היה, לפחות, לשמור את המוות של פוגי לסוף העונה (… בהנחה שהוא באמת מת. עוד על כך בהמשך).
ואת נקודת הפתיחה הזו מחליפה קפיצת זמן במהלכה מאט מורדוק הצטרף לפירמת עורכי־דין חדשה ונוצצת, קארן פייג' עזבה לסן פרנסיסקו בגלל סיבות, ואילו וילסון פיסק רץ לראשות העיר ניו־יורק – וגם נבחר (את צופי "אקו" זה לא אמור להפתיע כי זה מה שהוא החליט שיעשה בסוף אותה סדרה. טוב אולי זה כן אמור להפתיע את צופי "אקו", כי מי זוכר מה לעזאזל קרה ב"אקו").
ולמרות נקודות החולשה מצאתי את עצמי נהנה משני הפרקים שיצאו, ובעיקר מהפרק השני – מה שאירוני, משום שהפרק השני הוא ברובו שאריות שנותרו מהסדרה לפני צילומי ההשלמה, וניכר שהוא מעין פרק ראשון נוסף בפני עצמו; קארן ופוגי כלל לא מוזכרים, מאט נראה מאושר יותר ואמנם גם הסיבה שמאט הפסיק ללבוש אדום ולרוץ על גגות לא מוזכרת, אבל מבינים בין השורות שהוא – כמו וילסון פיסק – מעדיף לשים את העבר האלים מאחוריו.
אלא שכמו פיסק, גם מאט מורדוק לא יכול להתחמק מהאלימוּת. חייו אמנם היו נתונים בסכנה, אבל את מה שהוא עשה לשני השוטרים האלה הוא היה יכול לעצור הרבהההה קודם. השניים כנראה לא מתים כי גם לדיסני יש גבול, והגבול הוא בגיבור־על שהורג שוטרים – אבל אם הם חיים זה עניין של מזל ולא שכל.
ומזל יותר משכל זו תמה שחוזרת על עצמה. גם פוינטדקסטר שרד נפילה מגג של בניין, אלא שבניגוד למקרה עם השוטרים, הפעם אני טיפה כועס. הרי אם הסדרה באמת רצתה להיות "אמיצה" (במְקום להיות חכמה על חלשים, כלומר חכמה על פוגי במקרה הזה) היא יכלה לגרום לדרדוויל לחצות את הגבול ולהרוג בן־אדם. אמנם הכוונה של מאט (קתולי, בואו נזכיר) בהחלט הייתה להרוג, אך לגרום לפוינטדקסטר לשרוד (איך, באמת?) זו פחדנות לשמה שגורמת לי לחשוש שהסדרה, חרף המרפקים שנשברים לאחור, עדיין מעדיפה ללכת על בטוח.
ועל אף שהיו סצנות אקשן רק בקצוות של שני פרקי הפתיחה, נטמעתי בסדרה החדשה שהיא "דרדוויל: חוק וסדר". אני לא יודע לאן יתקדם הסיפור של מאט שיוצא נגד כל משטרת ניו־יורק ומייצג לקוח שכביכול הרג שוטר, אבל אני אוהב את זה. אם יש דבר אחד שהיה חסר בגרסה של נטפליקס זה סצנות בהן מאט מורדוק אשכרה עובד כעורך־דין; ניכר שפוגי עשה את העבודה השחורה בזמן שמאט מורדוק התאמן בפארקור על גגות, אבל הנה יצא דבר טוב אחד מהמוות של פוגי והוא שמאט נאלץ לשם שינוי להצדיק את שכר הטִרחה.
ובואו נדבר גם על הגיבור האחר של הסדרה, וילסון פיסק. קו העלילה של פיסק כראש עיר הוא לא המצאה של הסדרה (זה קרה גם בקומיקס די מזמן), אבל אתם מוכרחים להודות שהתזמון עם הפוליטיקה האמריקאית משעשע למדי. ומעלליו של ראש העיר הנבחר פיסק, שעד לא מזמן הטיח ראשים בדלתות של מכוניות וכעת מקיים פגישות עם ראשי ועד, הם קומדיה במיטבה; הסדרה אמנם לא מתכוונת שזה יהיה מצחיק אבל לא יכולתי להפסיק לחייך בכל פעם בה פיסק נראה שהוא תכף יזרוק מישהו מהחלון (שזה, בעצם, כל הזמן). ויותר משזה מצחיק, זה מעניין – כי איך זה יכול להיות לא מעניין? זה ראש אימפריית פשע לשעבר שמנסה לעבוד כראש עיר, וְוינסנט ד'אונופריו מביא כאן תצוגת משחק שלא ראינו ממנו שנים (בטח לא ב"אקו" וב"הוקאיי").
עם זאת, אני לא בטוח מה אני חושב על ונסה ופיסק שהולכים לטיפול זוגי ומה הסיכוי שזה דווקא אצל זוגתו החדשה של מאט (והאם זה באמת צירוף מקרים?). בעיקר כשפרק קודם לכן הם נראו נינוחים עם הדינמיקה החדשה שלהם: היא מנהלת את האימפריה שלהם ועושה גבות אצל מישהו בשם אדם (אני מנחש שזה מה שהיא עושה, לְמה עוד פיסק יכול להתכוון ב"אני יודע עלייך ועל אדם"?) בזמן שהוא רודף אחר התחביב החדש שלו של לחתוך סרטים אדומים, למנוע שביתות ולהעלאות מיסי חניה. לא נרמז שפיסק רוצה או מעוניין בטיפול זוגי או שוונסה לא רוצה או מעוניינת להיות חלק מהקמפיין של פיסק; כנראה זה עוד משהו שנפל בין התפרים שמחזיקים ביחד את שתי הגרסאות של "דרדוויל: נולד מחדש".
ועל אף התחלה מעט מקרטעת וכמה חלקים שהייתי מוריד (וב"כמה חלקים" הכוונה לוולוגרית בּיבּי), נכון לעכשיו אני מחכה בקוצר רוח לפרקים הבאים. אני אוהב את מאט, אני אוהב את ווילסון ואני צמא לדעת איך ומתי הנתיבים שלהם ישתלבו. אז אמנם זו לא גרסת נטפליקס הטובה והאהובה, אבל לאחר התוצרים של מארוול ודיסני בטלוויזיה בשנים האחרונות, "דרדוויל: נולד מחדש" היא משב רוח מרענן.
הערות שוליים:
– מתרגמים יקרים: התרגום של Optics זה נראוּת, לא "אופטיקה". זו לא סדרה על חנות משקפיים.
– טוב, אי אפשר להתעלם מהפצצה הזו שהטלתי. אבל האם פוגי באמת מת? ואם כן, האם יש סיכוי שהוא יחזור לחיים? בואו לא נשכח שכבר ראינו משהו כזה בעונה 2. על פניו כן, הוא מת והגיוני שהוא יישאר מת. אבל פוגי התנהג בצורה חשודה מאוד בדקות שלפני מותו ואנחנו עדיין לא יודעים כלום על נסיבות האירוע ("פוינטדקסטר השתגע" זו לא סיבה).
– זה לקח המון שנים, אבל סוף סוף, ב-MCU, ווילסון פיסק הזכיר את ספיידרמן!
– אני מחבב את זווית הצילום המיוחדת החדשה כשמאט משתמש במגה־חושים שלו.
– אם הסדרה החדשה מאזכרת את אירועי "אקו" ו"הוקאיי", האם נקבל התייחסות לכך שמאט שכב עם שי-האלק?
– אחת מהסיבות לצילומים מחדש היא שבגרסה הראשונה לא ראו בכלל את דרדוויל בארבעת הפרקים הראשונים. כיוון שהפרקים שצולמו עדיין, בדרך זו או אחרת, בסביבה – אל תצָפו לראות את דרדוויל עד פרק 5, שהוא (במקרה) הפרק היחיד בעונה מלבד פרקי הפתיחה שישודר עם פרק נוסף, פרק 6. כנראה מחכה לנו משהו מיוחד בשבוע ההוא (אין, צ'רי היה גאה בכישורי הבילוש שלי).
פתיחה זולה ביותר לסדרה.
אני מבין שהיו צריכים לתקן את המחיקה המוחלטת של קארן ופוגי אבל זאת לא הדרך. לא ככה פותחים סדרה אחרי 7 שנות היעדרות. זה לא שוק וליו, וזה אפילו לא היה עצוב.
אחר כך קפיצה של שנה בלי לראות את מאט מתאבל? ביזארי ביותר ונובע מהעובדה שהסדרה לא באמת עברה ריסטארט כמו שנטען אלא כמה סצינות שצולמו מחדש בשביל קונטקסט אחר.
מזל שהפרק השני היה אשכרה טוב, עם תעלומה מעניינת במרכזו ואפילו קצת דרמת בית משפט שכתובה לא גרוע. זאת לא החזרה של דרדוויל שמגיעה לצופים אבל מספיק טוב.
Ugly as sin
אם לשפוט על פי שני הפרקים האלה, "דרדוויל" אכן נולדה מחדש בדיסני. כסדרה גרועה יותר.
נתחיל מהטוב -הליהוק. קוקס וד'אונופריו שחקנים נהדרים, שכיף לצפות בהם גם בנפרד וגם בסצינות משותפות, וגם הקאסט מסביבם עושה עבודה טובה. זהו, בגדול.
פחות מ-20 דקות לתוך הפרק הראשון של הסדרה / עונה הזאת, קל לראות שדיסני לגמרי פספסו את כל מה שהפך את סדרת הנטפליקס למוצלחת. בדומה לתוצרי מארוול אחרים מהזמן האחרון, נראה שמה שנמצא בעדיפות ראשונה אצלם זה הפאן-סרוויס. "אה, אהבתם את סצינות הוואן-שוט בסדרה ההיא? אז יאללה, קבלו אחת על ההתחלה, הנה, בשביל זה באתם, לא?". ובכן, לא, לא ככה.
דבר ראשון, זה פספוס של למה הסצינות ההן עובדות מבחינה תסריטאית. בכל עונה של דרדוויל, סצינות הוואן-שוט המפורסמות הגיעו כרגע שיא של קו עלילה כלשהו. יש השתלשלות של כל מיני אירועים ובניית מתח עד שמגיעים אליהן, וזה חלק ממה שהופך אותן לכאלו מספקות ואפקטיביות. כשזורקים סצינה כזאת על תחילת הפרק הראשון רק כדי להגיד "תראו, גם אצלנו יש", זה לא עושה לי שום דבר כצופה חוץ מלגרום לי לגלגל עיניים.
הבעיה השנייה והגדולה ביותר היא שמארוול מתעקשים להביא שוב שוב את החובבנים שנקראים מורהד ובנסון, ולמרבה הצער של כולם, זה מאוד ברור פה. שני הפרקים האלה הם מהמכוערים ביותר מבחינה ויזואלית שראיתי בטלוויזיה בתקופה האחרונה.
לא יודע לאיזה "אקשן ברוטלי" התייחסת, לי כל סצינת קרב הפתיחה לא הרגישה כמו סצינת טלוויזיה של שני אנשים הולכים מכות, אלא כמו cutscene במשחק וידאו. אם בוואן-שוטים של נטפליקס המצלמה תמיד נצמדת לאקשן ולמהלומות המוחלפות, כאן נראה שהיא ניסתה להתמקד בכל דבר שהוא לא הקרב שמתרחש, אם אפשר בכלל להבין שזה קרב עם כל החושך והעשן בחדר. האפקטים הויזולאיים הם בכלל מבוכה, הקטע של דרדוויל רץ על הגגות נראה כמו משהו שהייתי מצפים לראות במשחק PS3. או בסרט "דרדוויל" מ-2003.
בתחילת הפרק השני יש שוט של רכבת תחתית שחולפת בתחנה, ואני צנצנת אם לא העמידו בתחנה הזאת מסך ירוק ואז חיפשו ביוטיוב קטע של רכבת נוסעת והדביקו בעריכה. זה משהו שאני הייתי עושה בסרטון של "מה עולה השבוע", לא משהו שאני מצפה לראות בסדרה של אחת החברות הגדולות והעשירות ביותר בעולם. בסדרה של נטפליקס, גם אם לא התחברתם אליה, לא הייתם רואים כזאת הסתמכות על אפקטים ברורים ואיומים.
אם לחזור קצת לטוב, כן ננטעים בתחילת העונה הזאת כמה זרעים תסריטאים מסקרנים. אבל הצורה הויזואלית שבה היא מציגה אותם כל כך חובבנית ומעצבנת, שבסוף הפרק השני לא יכלתי שלא להזדהות עם זעקת התסכול של מאט.
נ.ב. מסכים לגבי החלקים להורדה. אני רואה סדרות בשביל אסקפיזם, יש לי די והותר ביבי במציאות.
הוואן שוט היה מזעזע בעיקר כי היה עמוס ב-cgi.
גם היה ברור באיזה קטעים ערכו אותו באופן מלאכותי וגם בקטעים מסוימים דרדוויל אשכרה היה באנימציה (לא טובה).
בנסון ומורהד מאד כבדים בפילטרים, ככה הם היו עוד לפני שהגיעו למארוול. וזה מבאס כי הסדרה של נטפליקס היתה מוארת ומצולמת ממש טוב. אבל נו, תאורה גרועה ו״נתקן את זה עם פילטר״ זה די בדיפולט של מארוול אז מצא מין את מינו.
מוארת יותר טוב משל נטפליקס?
אני פשוט ראיתי את הסדרה של נטפליקס על יותר ממסך אחד ובכולם זכורים לי הרבה סצנות אקשן שחשוך לי מכדי להבין מה לעזאזל הולך על המסך . מאחר וזה קרה לי על יותר ממסך אחד אני מסרב לחשוב שזה היה בעיות של הגדרות טלויזיה או משהו. מסכים שלנטפליקס המקורי היו גם הרבה סצנות שצולמו מעולה אבל אני זוכר את הסצנות שלא מצליחים לראות מה קורה על המסך גם בחדר חשוך כאחד המגרעות של הסדרה המקורית
לא זוכר שהיו שם קטעים שבהם קשה לראות, וצפיתי בה יותר מפעם אחת.
(ל"ת)
ראיתי את דרדוויל עונה 3 בדיוק לפני "חזרת" הסדרה וזה לא מרגיש טוב
לא רק שזה לא מרגיש טוב, זה גם פשוט לא מרגיש נכון. יש משהו מוזר בלנסות לשפוט ולבקר סדרה כזו. מצד אחד, זו סדרת המשך לכל דבר, אבל מצד שני, זו הגרסה של ה-MCU, כי הסדרה הקודמת הייתה תחת מארוול של פרלמוטר, יריבו של פייגי. גם יוצרי הסדרה הבהירו שהם לא מנסים לתת רפרנס לקומיקס באותו שם, כי העונה השלישית כבר עסקה בזה. להבנתי, הרעיון כאן הוא כמו מה שקרה עם ספיידרמן של טום הולנד, שקיבל את Homecoming, כדי לתת תחושה שהוא "חזר הביתה" לארגז המשחקים של מארוול, אחרי שנים תחת סוני. ככה גם דרדוויל "נולד מחדש" ב-MCU.
אני אתחיל ישר ממה שראיתי. האסתטיקה כאן פשוט צורמת לעומת עונה 3, שהייתה עם ניגודיות גבוהה יותר, בעוד שכאן הכול מרגיש שטוח ומכוער. בנטפליקס היה פילטר צהבהב, וכאן הכול נראה יותר כחלחל וזה פשוט לא מרגיש נכון. הצילום בנטפליקס היה רגוע ונעים יותר, וכאן הוא מהיר – אבל לא בקטע טוב. כאילו הסדרה מנסה לצעוק "אני מגניבה! אני קולית!", אבל התוצאה הפוכה – וזה רק הופך את זה לגרוע יותר. אותו הדבר נכון גם לגבי הפסקול, שמתאמץ מדי ולא מרגיש כנה.
מה שאהבתי בסדרה המקורית זו הדינמיקה בין השלושה – זה היה עדין, אמיתי וכנה. לכל אחד מהם היה תפקיד חשוב במשימות שלהם, הם עברו מכשולים ביחד, וזה מה שהפך את הקשר שלהם לכל כך ייחודי. כשהם סיימו את העונה השלישית וישבו בבר, קוראים לעצמם "נלסון-מורדוק-פייג'", הרגשת את האהבה והשמחה. ואז, לראות את הפרק החדש ולגלות שהם פשוט מחסלים את פוגי באיזה אנטי-קליימקס מטופש. זה כאילו סטרו למעריצים בפרצוף. איך דיסני שוב עושה את זה? אם אתה לא רוצה להחזיר דמויות, אז פשוט אל תחזיר – או לפחות תשאיר את זה פתוח, עם התחושה שהן המשיכו הלאה.
זה היה כל כך זול וכל כך נחות שזה פשוט עצבן אותי וקשה לי לקבל את הדברים החדשים בסדרה. גם האקשן הרגיש חלש ולא מספק. זה בדיוק כמו שאמרו – נראה שהם יודעים מה אהבנו, אבל לא באמת מבינים איך לגרום לזה לעבוד. באופן אירוני, האחים רוסו, שבאו אחרי שסצנת האקשן ה-One Shot הפכה לאייקונית, הצליחו לעשות משהו דומה בצורה מעולה בסצנת המדרגות ב-מלחמת אזרחים. אבל כאן, מי בכלל רצה סצנת אקשן ישר על ההתחלה, בלי שום עומק לדמויות. כל פעם מחדש אני מבין כמה קשה לבנות סצנת אקשן טובה – זו צריכה להיות הרמוניה של סיפור, צילום, כיאוגרפיה, משחק ותאורה. הכול חייב לעבוד ביחד כדי לסחוף את הצופה. וכאן זה פשוט לא קיים.
מרגיש לי שמארוול מתחילים לאבד את זה. לא רק את הקסם, אלא גם את תחושת הביטחון שלהם. בגלל הפחד מהכישלונות, הם מנסים לקחת דברים שעבדו בעבר ולהקצין אותם עד הסוף – וזה פשוט לא עובד. אפשר לראות את זה גם עם קפטן אמריקה 4 וגם עם דרדוויל: נולד מחדש – שניהם עברו שינויים דרמטיים באמצע ההפקה, ושניהם מנסים לדחוף אקשן בכוח, אבל בלי להבין למה זה עבד קודם. זה אפילו גורם לי לחשוב על האחים רוסו עצמם – גם הם נכשלים מחוץ למארוול, והסרט האחרון שלהם קיבל 10% ב-Rotten Tomatoes. או שהם איבדו את זה, או שזה פשוט מוכיח שהקסם שלהם עבד רק בתוך מארוול של פעם. מה שלא מבטיח שיעבוד בנוקמים הבא. (למרות שיש שמועות שרוצים לדחות את הסרט).
מה שכתבת שלא נרמז, בהחלט נרמז
אם לפנייה מפורשת של היועצת לפיסק בדיוק על הנושא הזה, נקרא "רמז" ולא "הרמה מפורשת להנחתה". דווקא נבנה היטב, בעיניי.
אני גם חולק על הקטילה לגבי המוות של פוגי, אבל זה דורש טקסט ארוך יותר שאולי אכתוב בהמשך.
מה שכתבת שלא נרמז, בהחלט נרמז?
אתה יכול להסביר :) ?
רם כתב שלא נרמז שוונסה לא רוצה לקחת חלק בקמפיין של בעלה
עניתי לו שזה לא רק נרמז, אלא נאמר בפירוש על ידי היועצת של פיסק.
אהה תודה רבה 🙏🏻
(ל"ת)
האם ישנם דברים שחשוב לדעת לפני תחילת העונה?
למישהו שצפה בדרדוויל ומאוד נהנה, ויעדיף שלא לצפות בסדרות אחרות של מארוול?
נכון לשני הפרקים הראשונים - לא ממש
יש שני רפרנסים לדברים שקרו ב"הוקאיי" (וב"אקו"), אבל זה מה שהם – רפרנסים. אפס חשיבות לעלילה עצמה.
רק אני או שהסצנות קרב נראות מזעזע?
אני רק רבע שעה לתוך הפרק הראשון אבל הייתי חייב לעצור, הסצנות אקשן בפתיחת הפרק נראות נוראי ומלאות cgi אצל כולם נכון? כי לא יכול להיות שזו הסדרה ששיבחו כל כך כתחייה מחדש של הסדרה מנטפליקס.
הוציא אותי לחלוטין מהסדרה, לא יודע אם מה שבאלי לראות זה גרסא גרועה יותר של הסדרה בנטפליקס וכל הזמן לחשוב כמה זה היה יותר טוב פעם.
אכן נראות לא טוב.
וחבל כי זה מהדברים שייחודי את הסדרה המקורית.
אני רוצה להזכיר לטובה את אנשי הפולי של הסדרה
כח העל של דרדוויל מודגש היטב.
מה זה אנשי פולי?
(ל"ת)
אפקטי קול -
אלו שעושים קולות של צעדים במקום שיצמידו מיקרופון לנעל של השחקן
לפי מה שמספרים במקור פרק 2 ו3 היו אמורים להיות הפתיחה
פרק 1 הוצמד עם 2 אחרי השינוי. אבל רואים שהשלישי גם הורכב בסיום לאחר מות השחקן. בקיצור חרטבוש רציני. 4 אמור להיות הכיוון החדש בבירור ושבוע אחרי זה 5 ו6 ישודרו ביחד. בגדול אם הייתי אומר מ4 אפשר להבין אם השינוי היה לטובה, אבל בגלל ההצמדה של הפרקים לאחר מכן אולי באמת תחשוף משהו שווה.
לגבי איילת זורר, היא באמת לא מצליחה להביא תצוגת משחק טובה פה.
בעיקרון פרק 3 היה סולידי אבל…
זה עדיין לא מבוים או מצולם ברמה של הסדרה המקורית, אבל התסריט לא רע והשחקנים מוכרים אותו.
זה היה עיבוד חביב לסיפור טוב מהריצה של בנדיס.
אבל הסיום מוכיח שהם לא מבינים בקצב.
הרצח של ווייט טייגר היה עם הרבה יותר אימפקט אם הוא היה מופיע עם איזשהו מרווח.
לא ״ניצחנו במשפט – שיט פיסק גרם למוות שלו״. אי אפשר לעבור מאפס למאה ולצפות שלאנשים יהיה אכפת. כל ניסיון לזעזע בסדרה הזאת רק גורם לי להתרחק ממנה, למרות שבין לבין היא בסדר כזאת.