כחול מושחת

במקור: Dark Blue
במאי: רון שלטון
תסריט: דייויד אייר,
ג'יימס אלרוי
שחקנים: קורט ראסל, סקוט
ספידמן, מייקל מישל, ברנדן

גליסון, וינג ריימס, קורופט

כתיבת ביקורת על סרט אינה תמיד דבר פשוט. אני מניח שהבעייתיות נובעת מהיותן של הביקורות גורם מזיק בעיניהם של יצרני הסרטים, והם מחפשים כל הזמן שיטות חדשות להלחם במסכנים הנאלצים להרוויח את לחם עוניים מכתיבת הביקורות, ולעשות מלחמתם בתחבולות. אחד מהשפלים והזדוניים שבתכסיסים אפלים אלו הוא הקונספט של "סרטי הסת"ם". לבורים בינינו, משמעותו של הביטוי הוא "סמטוחה תלושה ומרוחה". או, כפי שמוסבר הדבר באופן מעשי: "אם אין אנו רוצים שימתחו עלינו ביקורת, הבה נעשה סרט שאי אפשר לכתוב עליו ביקורת". באין מילים על דל מקלדתם, המבקרים הרעבים לפת לחם נאלצים לכתוב על סרטים אחרים, וכך חומק לו עוד סרט תפל מבעד לנשיכתה החדה של העיתונות החופשית והנועזת.

הטיוטה הראשונה של הביקורת על 'כחול מושחת' כללה את צירוף המילים 'סתם סרט', כמה מאות פעמים. ללא סימני פיסוק. לא צריך כאלו, באמת. גם בסרט לא היו. בעוד שמערכת 'עין הדג' העריכה את האמת האמיצה במילותי אלו, היו פלגים במערכת שטענו שיתכן וכדאי לפרט טיפה יותר על אבני הבניין התפלות המרכיבות את הסלט המתקרא 'כחול מושחת'.

ומה 'ני יגיד לכם, קשה. כי הסרט הוא… סתמי. אני אוכל לתאר, כמובן, עד כמה העלילה בנאלית ושגרתית, עד כמה אין לסרט מה להציע, עד כמה השחקנים עייפים ומרוטים, ועד כמה העולם היה יפה יותר אם היו לוקחים את 15,000,000 הדולרים שהושקעו בסרט (לא כולל, כנראה, את תקציב הפרסום), ומשקיעים אותם במטרה אחרת. בנייה של ארמון ענק ממחית תפוחי אדמה, למשל, שישמש כמשכן למלכת הפיות וכל עמה.

את כוכב הסרט, אלדון פרי, משחק קורט ראסל. קשה לי לטעון שלראסל היו ימים טובים יותר, מאחר והוא מעולם לא השתתף בתפקיד ראשי בסרט שהצליח להתעלות על דרגת ה"זבלון אקשן משעשע". ו'כחול מושחת'? אולי ניתן להגדירו כסרט אקשן, ואולי ניתן להגדירו כזבלון, אבל הוא בהחלט לא משעשע, אפילו לא לאך רגע קט. אלדון פרי הוא שוטר בלוס אנג'לס – וסרטי משטרה ראינו די והותר. אבל רגע, הוא לא סתם שוטר, הוא שוטר מושחת. בעצם, גם סרטי שוטרים מושחתים ראינו כבר יותר מדי.

הדבר היחיד שמייחד את הסרט הזה על פני סרטי ז'אנר אחרים הוא שזמן קצר לפני שהסרט מתחיל, מוכה בלוס אנג'לס איש תמים וירא שמים, שכל חטאו היה צבע עורו הכהה. קראו לו רודני קינג. זוכרים? השוטרים שהיכו אותו עומדים עכשיו למשפט, ואם חלילה יצאו זכאים – העיר תבער, ושחורים יצאו למהומות שיגרמו לאינתיפאדת אל-אקצה להראות כמו… טוב, דוגמה רעה. אבל גם התוספת הזאת של רקע אמיתי וממשי וטעון לא עוזרת. היא לא מאירה את מעשיו של השוטר המרושע והגזען באור אחר, היא לא מעניקה לו מניעים למעשיו, הסבר, או צידוק – היא פשוט תקועה שם. הרי אלדון פרי, השוטר הגועלי שלנו, היה איש רע גם אם רודני קינג, הכושי שהוכה, היה יושב בבאר של גאים עם השוטרים הלא נחמדים, ומשכנע אותם לא להרביץ לו.

עזר כנגדו של אלדון פרי הוא בובי קיאו, שוטר צעיר שעדיין לא מסתדר עם כל מיני זוטות כהוצאה להורג של אנשים ברחוב, או הפללת אנשים בדברים שלא עשו (זאת למרות ההסבר שניתן לו: "והרי אם לא בזה הם אשמים, הם בודאי אשמים במשהו אחר"). וכמה פעמים כבר ראינו בסרטים את המתח שבין השוטר הזקן והמנוול ובין השוטר הצעיר והאידיאליסט? שוב, יותר מדי פעמים. לא זאת בלבד שהוא נחמד, ומוסרי, ויפה תואר – הוא אפילו מנהל רומן עם שוטרת שחורת עור. מעניין מה יש לשותפו הגזען אלדון פרי לומר בנושא. סליחה, תיקון – לא מעניין. בעוד הסרט רומז לקונפליקטים רבים, הוא לא טורח לחקור אף אחד מהם. הוא לא חותר לשום כיוון, וסומך על הזרם שישאנו הלאה. אבל המים בשלולית של הסרט הזה כבר דלוחים מרוב עמידה במקום.

נקודת האור היחידה בסרט היא כאשר סופו מתקרב, ונדמה כאילו אלדון פרי עומד להיגמל מהאיכסיות שלו, ולחזור להאמין בחיקו האוהב של ישוע המושיע. אבל זה מעט מדי, ומאוחר מדי. עד אז יש בסרט די אלימות ושחיתות חסרות טעם ותוחלת, היכולות להספיק למלא שלוש או ארבע מהדורות של מבט לחדשות.

כן, 'כחול מושחת' הוא סרט זדוני בסתמיותו, באופן המנסה למנוע כתיבת ביקורות עליו. אבל אל לנו להשפיל ראשנו בפני המפיקי ערלי הלב המנסים למנוע מכם, קהל הצופים התמים, לקבל תמונה הולמת על הסרט שיצרו. אל לכם גם לראות את הסרט. תחת זאת, לכו לפסל במחית תפוחי אדמה.