"דדפול & וולברין" הוא גם סרט ה-MCU היחיד שיוצא השנה, גם סרט מולטיוורס וגם סרט שהגיבור שלו יורה בכל דקה 20 בדיחות מודעות לעצמן, אז תהיו בטוחים שמארוול עומדים להפוך את זה לחגיגה. חגיגה של הופעות אורח, הכוונה. כן, הסרט הזה מסתמן להיות "אין דרך הביתה" מוגבר ל-11, כשכל דמות מסרט קומיקס שיצא ב-30 השנים האחרונות עלולה לקפוץ לבקר. לכבוד כך, הכנו רשימה משלנו של הופעות האורח שאנחנו היינו רוצים לראות בסרט, ועוד רגע כבר נוכל לגלות האם צדקנו, כשההקרנות שלו יתחילו בלילה בין שלישי ורביעי.
אז קבלו עשרים ומשהו דמויות שאנחנו מקווים לראות בסרט:
אני לא אתנגד אם אשב בקולנוע,
ובמקום דדפול ווווולברין יקרינו את הסרטון הזה בלופ.
דניאל דיי לואיס בתפקיד ירון זה כל מה שהעולם צריך
(ל"ת)
בדיחה מוצלחת ביותר, אבל יש לה גם צד רציני
הסרטון הזה ממחיש את כל הרע שברעיון המולטיוורס הזה.
כי בעוד והסרטון הוא סרטון קומי ומופרע, תכל׳ס כל, כולל כל, הופעות האורח שנמנו בסרטון יכולות להיות אפשריות עם התירוץ של ״המולטיוורס״.
למולטיוורס אין גבולות, מה שאומר שאפשר תיאורטית להכניס לסרט כל דמות מכל דבר בעולם וזה יהיה איכשהו הגיוני.
היקום של מארוול עד הנוקמים סוף המשחק היה פרנצ׳ייז אחד שכל מי או מה שהיה בו היה מתוך הפריינצ׳ייז, אבל מאז שהתחילה הסאגה החדשה כבר אין שום הגדרות ברורות לפרנצ׳ייז ופתאום טרילוגיית ספיידרמן ושני סרטי ספיידרמן המופלא וונום וכל סרטי אקסמן של פוקס ודרדוויל ומה לא, פתאום הכל חלק מהפרנצ׳ייז של ה-MCU.
כבר הלכו לאיבוד גבולות הגזרה של הזיכיון.
אז עכשיו בעצם כל סרט שמבוסס על קומיקס של מארוול שיצא אי פעם הוא חלק מה-MCU?
ולמה לעצור עם מותגי מארוול, יש לדיסני זכויות על כמות מטורפת של זיכיונות שאפשר בתירוץ של המולטיוורס לערבב ביקום של מארוול, אז למה לא?
אוי, כמה אני מתגעגע לימים התמימים של סאגת האינסוף.
ומה כל כך נורא בזה?
ראיתי לפחות 8 פעמים שסרטים וסדרות של די-סי החליטו שהם יקום במולטיוורס של עוד סרטים וסדרות.
הם לא עצרו בגבולות די-סי, כי לוורנר יש מה שאמרת על דיסני.
אז מה? כל יקום המשיך כרגיל + כמה סרטי ופרקי קרוסאובר.
למה זה רעיון רע?
למה גבולות גזרה כל כך חשובים לך?
כי ״להיות בעניינים״ נהיה קשה מאי פעם
לא זו בלבד שאפילו בלי המולטיוורס, לעקוב אחרי כל מבול התכנים של היקום הקולנועי של מארוול נהיה משימה מתישה ומסורבלת, אז בנוסף על כך עכשיו יכולים לשלוף לך כל דבר מכל זיכיון קיים ולצפות שתכיר אותו ותדע מה הוא כי ״המולטיוורס של מארוול הוא הכל כולל הכל״.
עצם העובדה שהסרט החדש ביקום של מארוול הוא סרט שלישי של דדפול ומי סופר כמה של האקסמן אומרת הכל.
זה סבבה למי שרואה כל דבר וכבר צפה בכל תוכן בעולם, כך שלא אכפת לו שיכניסו את הכל ליקום של מארוול, אבל לא כולם כאלה.
אני רוצה שהשיעורי בית היחידים שמארוול יבקשו ממני לעשות זה לצפות בתכני היקום הקולנועי של מארוול, זה די ויותר.
וזה מתחבר לדיון שהיה לנו בנוגע לערבוב של סדרות וסרטים במארוול.
כי נראה שמארוול כרגע מרגישים שהם יכולים הכל וכמויות שיעורי הבית שהם מפילים על הצופים שלהם כדי להבין את הסרטים שלהם כמו שצריך רק הולכת וגדלה.
פעם היית רואה 3 סרטים בשנה וזה היה מספיק כדי שתהיה בעניינים ולא יהיו סצינות שלא תבין, אבל היום מארוול באים אליך ומצפים ממך שגם תראה שלושה סדרות או יותר בשנה ושתשלים את כל הסרטים שיצאו אי פעם המבוססים על קומיקס של מארוול ושתצפה בכל סדרת טלויזיה שיצאה אי פעם שמבוססת על קומיקס של מארוול. די, חלאס.
אז כן, אני מבין שלמי שראה את הכל מהכל זה נשמע כיפי ומגניב שעכשיו כל דבר יכול להופיע ביקום של מארוול, אבל למי שלא זה מרגיש כאילו מארוול רק מחפשים לעשות את החיים של הצופים שלהם קשים יותר ויותר.
כאמור, מתגעגע לתמימות ולפשטות של ימי סאגת האינסוף, בהן כל מה שהיה צריך לעשות כדי להשתלב ביקום הזה זה לראות 3 סרטים בשנה, לפעמים אפילו פחות.
מולטיוורס זה ההפך מעומס
במקום לדחוס את הכל ליקום אחד, אפשר לשמור על הפרדה, והקהל עדיין יקבל קרוסאוברים.
אתה חושש שיצטרכו לראות את כל סדרות הסרטים כדי להבין, כמו לראות סרטי סולו בשביל סרטי הנוקמים?
אני רק רוצה לציין
שאני לא צופה מארוול אדוק(ואולי בין היחידים שאת הסדרות אהבתי יותר מהסרטים).
אבל שבאתי לראות את האירועים הגדולים, כמו הנוקמים לדוגמא, לא הרגשתי חוסר אז אוקי לא הבנתי הכלללל ולא הכרתי את כלללל הדמיותת זה לא אומר שלא הבנתי את הסרט באופן כללי ונהנתי
האם הייתי נהנה יותר אם הייתי מבין הכל? אולי.
האם אני חושב שבגלל שלא ראיתי הכל אז ממש היה לי חוסר? לא. עובדתית לדעתי את הרוב הבנתי.
נכון
רוב הסרטים מיועדים גם לצפייה חלקית.
עובדה שיש פערים גדולים בהכנסות.
טוב, אולי זה רק אני
אבל אני מרגיש לא נעים כשאני מגלה שאני לא בעניינים ושהייתי ״צריך״ לזהות איזו הופעת אורח שכולם מדברים עליה.
הרגשתי כך בסוף פרק 5 של וונדה-ויז׳ן והרגשתי כך כשדרדוול (שכמובן לא זיהיתי) הופיע בסרט האחרון של ספיידרמן.
זו מן תחושה שאתה לא בעניינים ושפספסת משהו.
לפעמים התחושה היא אפילו לא בסרט עצמו, אלא רק אחר כך בדיונים האינטרנטיים כשאתה מגלה שפספסת משהו.
אבל אולי זה רק אני.
אגב, תאמין או לא, אבל סרט ה-MCU הראשון שראיתי אי פעם היה קפטן אמריקה מלחמת האזרחים.
לא הבנתי פחות או יותר כלום, אבל משום מה דווקא הסרט הזה היה מה שהכניס אותי ליקום הזה וגרם לי לרצות לראות עוד סרטים של מארוול.
אבל כיום אני קצת יותר מרגיש רצון להיות בעניינים.
ההבנה בקושי קשורה לתחושה
אפשר לדלג על סרטי סולו ועדיין להבין את כל מה שחשוב.
אפשר לראות ולזכור כל סצנה ולהרגיש 'אני לא בעניינים' בגלל קמאו.
השאלה היא כמה ההופעות הללו הן קמאו
לדוגמא, אם אדם כלשהו ראה את כל סרטי וסדרות ה-MCU, אבל רק אותם, והוא רוצה ללכת לסרט ה-MCU החדש דדפול & וולברין, האם הוא עדיין יבין את כל מה שחשוב או שבמקרה הזה צפייה לפני כן בדדפול ובכל שאר סרטי יקום מארוול-פוקס היא הכרחית?
ומה ירגיש מי שיצפה בספיידרמן אין דרך הביתה בלי לצפות לפני כן בטרילוגיה של סם ריימי ובשני סרטי ספיידרמן המופלא? מניח שהוא יבין הכל, אבל הוא לא יקבל את החוויה שהסרט מנה להעביר, כך שחלק ניכר מהחוויה של הסרט תיפגם לו.
הבעייה שלי היא שזה נראה שזה מעבר לסתם קמאו ברקע או איזה ביצת פסחא, הדברים הללו, כמו במקרה של דדפול & וולברין, הופכים להיות הפרונט של הסרטים, ברמה שכבר כן עשויה להקשות על ההבנה או לכל הפחות לפגום בחוויה.
ספיידרמן הוא דוגמה מעולה.
עד כמה הפריעה לצפייה בסרט העובדה שיש הופעת אורח שלא זיהית?
או שלא זיהית שמדובר בהופעת אורח, ואז לא משנה שלא עשית שיעורי בית;
או שעשית שיעורי בית (אפילו שבמקרה הזה מדובר ברמה של תזה) ואז זיהית את הופעת האורח;
או שחשוב לך לזהות את הופעות האורח אבל אתה לא רוצה לעשות שיעורי בית רק בשביל לזהות הופעת אורח בזמן אמת.
לדעתי רוב הצופים שייכים לאחת משני הקבוצות הראשונות.
אבל עדיין יש את הקרוסאוברים שמצריכים ים מטורף של שיעורי בית
חוץ מזה שבכל הנוגע למארוול כל דבר יכול להפוך לקרוסאובר, החל מסרט של ספיידרמן או סרט של דדפול ועד לסדרה הוקאיי שפתאום בלי התרעה מכניסה דמות מדרדוויל.
כי תכל׳ס אין פה באמת הפרדה בין קרוסאוברים לסרטים ״רגילים״, כל סרט רגיל יכול פתאום להפוך לאירוע מולטיוורס שמכניס דמויות מזיכיונות אחרים.
וזה ממש לא דומה ל״לראות סרטי סולו בשביל סרטי הנוקמים״.
כי כמו שכתבתי כבר מקודם, לבקש מהקהל לראות 3 סרטים בשנה זה לא מי יודע מה.
אבל פה כל רגע נוספים עוד ועוד שיעורי בית שהם הרבה מעבר ללצפות בשלושה סרטים בשנה.
למעשה, כל הרעיון של המולטיוורס אומר שאתה לא יכול לדעת את מי פתאום יקפיצו, כך שאתה אפילו לא יכול לדעת אלו שיעורי בית אתה צריך לעשות.
בסאגת האיניסוף אפשר היה להמנע משיעורי בית אם פשוט מקפידים לראות את שלושת סרטי מארוול השנתיים, אבל עכשיו איך עושים את זה? רואים כל סרט שיצא אי פעם כי אין לדעת אם אולי הוא יכנס למולטיוורס בסרט הבא של מארוול? זה טירוף.
ממה שאני מבין ״אחד״
זו תחושה אישית כמו שאמרו לפני
יש כאלו שחושבים כמוך וזה מרגיז אותם השב האלו
ויש כאלו שחושבים שזה לא כזה קריטי
וזה בסדר לכאן ולכאן
אני אגיד לך משהו אישי על עצמי- בגלל שאני לא חסיד של גיבורי על אבל נהנה מפעם לפעם- אם הייתי רואה הכל כדי ״להבין״ הכל לא הייתה נהנה מהנוקמים האחרון כמו שנהנתי שראיתי רק את מי שראיתי , אם הייתי רואה הכל הייתי משתגע מהמראוול הפחות טובים ולא היה לי אותו כוח לנוקמים.
אני כן מחזק אותך על דוגמת ספיידרמן- אם לא הייתי מכיר את הקודמים לפחות בהבנה (לא ראיתי את סרטי ספיידי עם אנדרו לפני ספיידרמן האחרון) הייתי נהנה הרבה פחות לדעתי- אבל שמה הסרט התבסס על כל ההופעות ולא על עלילה כשלעצמו(ולכן לדעתי היה פחות טוב משאר ספיידרמן טום הולנד)
אם כבר אתה מזכיר את הסצינה בדוקטור סטריינג׳ 2
אז אציין ששם זה עצבן אותי מסיבה אחרת.
באתי לסרט באחת ההקרנות הראשונות שלו והאולם די היה מלא, מה שבהחלט נחשב לחוויה נחמדה עם קהל שמריע במקומות הנכונים ואני בהחלט אוהב את זה.
אבל שם הרגשתי מאוד מוזר מאחר וכמה מהדמויות שהופיעו זכו למחיאות כפיים סוערות בלי שהבנתי למה.
ושוב, אולי זה רק אני, אבל אם כל הקהל מוחא כפיים בהתלהבות ואני לא מבין למה, אני מרגיש כמו הטמבל הזה שלא קולט את מה שכולם קולטים.
תזרום
אל תתיחס לאחרים
עזוב אותך מהם
בלי קשר שהם מוחאים כפיים שהם רואים סנדל של יונה …
זה עניין של תחושה
זה סתם תחושה לא נעימה להרגיש שכולם קולטים משהו שחלף לך מעל הראש.
אני הייתי ממליץ להיפטר מהתחושה (:
(ל"ת)
אם זה היה כל כך קל להיפטר מתחושות…
(ל"ת)
היי
כמובן שזה לא קל
אני לא באמת התכוונתי שפשוט אפשר להיפטר מתחושות
מתנצל על אמרתי
אם יצחקו ולא תבין למה - אז פספסת
מחיאות כפיים בסרט של MCU = "I understood that reference!"
אאוץ'
זה היה אמור להיות burn? או שזה קרה בטעות?
למי?
(ל"ת)
לקהל
(ל"ת)
בנוגע לסרטי מולטיוורס
חוץ מהכול בכל מקום. סרטי מולטיוורס עם גיבורי על נשמעים כמו טקטיקה לטווח הקצר למען brand loyalty. שתעקוב ברנד אחד ספציפי גם אם לא כל מה שנמצא במולטיוורס שלו חשוב. בתיאוריה אין לי בעיה אם זה, פשוט צריך להתעלם מהמניפולציות ולראות את מה שאתה רוצה לראות ולא את מה שמוכרים לך. דעה לא פופלרית: סרטי ספיידרוורס היו הרבה יותר טובים אם היה בהם פחות מהמולטיוורס ויותר מיילס מורלרס (עכשיו הבנתי את השם) או אפילו שאר הדמיות מהמולטיוורס. הייתי שמח שהיינו מתמקדים על הלבטים של מיילס בסביבה החדשה וליהנות מספיידרמן שבאמת שונה מהספיידרמנים האחרים שראיתי בסרטים ובסדרות הטלוויזיה מאשר 50 אלף רפרנסים שלא תורמים שום דבר לזה וסתם מסיחי דעת במקרה הרע או היו אלטירנטיבות טובות יותר בשימוש מועט במולטיוורס. בסרט הראשון זה פחות בעייתי כי המולטיוורס לא כל כך מפריע למה שאני אומר (אלא אם כן מחשיבים את הטיפשות של קינג פין והספיידרמנים האחרים כהסחת דעת אבל זה לא ממש קשור למולטיוורס) אבל בשני זה נהיה מגוכח והחשיבות של המולטיוורס משטלת על הקונפליקטים המספיק טובים שיש לסרט וגורמים לסרט להיות נפוח בלי סיבה טובה (יחד אם מיגל שהוא קינג פין 2.0 אבל שוב לא קשור לגמרי למולטיוורס)
המולטיוורס בספיידרוורס
נוצר עבור הסרטים. הוא מעבד דמויות.
מולטיוורס סטייל 'אין דרך הביתה' מנכס דמויות.
בטוחה?
בסרט הראשון אפשר להתווכח על זה אבל כל הנבלים שלא היו קינג פין ואהרון (בערך) היו דיי רדודים (קינג פין סתם לא נבל טוב). ספיידוורס 2 ממש רוצה למכור את הקונצפט של יקומים מקבילים, שילוב מידה גם אם הוא לא קשור לכלום (למרות שהקטע באנימציית לגו ע"י הילד בן 12 היה מצויין) ובעיקר המון רעש ויזואלי, רעש ויזואלי יפה אבל רעש ויזואלי. לפחות סרטי ספיידרוורס יש כתיבה סבירה במקרה הכי גרוע. הכתיבה ב אין דרך הביתה הייתה כל כך מעצבנת שכיביתי את הסרט אחרי 45-54 דקות (לפני המולטיוורס) זה היה בלתי ניתן לצפייה.
חייב רק לציין שלמרות כל מה שכתבתי פה על רעיון המולטיוורס, אני מעריץ של שני סרטי ספיידרמן ממד העכביש, ובמיוחד של הסרט השני שהוא בעיני אחד מסרטי האנימציה הטובים ביותר בכל הזמנים
והסיבה לכך היא שלמרות העיסוק הנרחב ברעיון המולטיוורס, יש פה מינימום פאן סרוויס ואזכורים לזכיות אחרים.
רוב מוחלט של מה שהמולטיוורס מציג אלו דברים שמופיעים בקולנוע לראשונה ולא מתבססים על היכרות קודמת או ידע מוקדם, כך שהסרטים נגישים לכל אחד למעשה.
ועם מולטיוורס כזה ממש אין לי בעייה.
זה לא שאני נגד הרעיון של מולטיוורס, אני נגד הרעיון של להשתמש במולטיוורס כדי להכניס אלמנטים מזיכיונות קולנועיים אחרים שמצריכים היכרות מוקדמת עם אותם זיכיונות.
בשורה הראשונה בתוכן התגובה צריך להיות כתוב: ״ יש פה מינימום פאן סרוויס ואזכורים לזיכיונות אחרים״
(ל"ת)
בשני המולטיוורס בא על חשבון הדמויות
בראשון זה הייתה בעיה אבל לא כזאת אקוטית בשני זה כבר ממש השתלט על הכול.