אלפונסו קוארון קיבל את פרס איגוד הבמאים וטוב שכך

הבמאי של "כח משיכה" קיבל את הפרס. המצב בדרך לאוסקר: עדיין נזיל

"12 שנים של עבדות" הוא סרט טוב והעבודה עם השחקנים ב"חלום אמריקאי" היתה מעולה, ובכל זאת, זה היה מוזר מאוד אילו מישהו מלבד אלפונסו קוארון היה מקבל את תואר "במאי השנה" השנה הנוכחית. אם במאי הוא זה שצריך לבנות חזון לסרט ולהוציא אותו לפועל, זה שמעמיד את השוטים ובונה אותם, זה שמשחק ברגשות של הקהל, מותח אותו ומשחרר אותו לפי רצונו, או זה שגורם לסנדרה בולוק פתאום להיחשב לאחת השחקניות הטובות של השנה – אין דרך שבה העבודה של קוארון על "כח משיכה" היא לא מדהימה. שלא לדבר על זה שהוא היה צריך לקבל את הפרס כבר על "הילדים של מחר". אם מישהו היה קם וקורא לקוארון "הבמאי הכי טוב בעולם היום", אני לא הייתי מתווכח איתו יותר מדי.

אז אלפונסו קוארון קיבל את פרס הבמאי הטוב ביותר מ-DGA, איגוד הבמאים של הוליווד. זה לא היה מפתיע וזה היה מוצדק.

מה זה אומר לגבי האוסקר: שסביר מאוד שקוארון יזכה גם שם בפרס הבמאי הטוב ביותר. וזה, עקרונית, מגדיל במשהו את הסיכויים של "כח משיכה" לקחת את פרס הסרט הטוב ביותר, אבל המירוץ ממש לא נגמר, אחרי שאיגוד השחקנים נתן את הפרס הגדול ל"חלום אמריקאי" והמפיקים פיצלו את הפרס בין "כח משיכה" ו"12 שנים של עבדות". בשנה שעברה בתקופה הזאת, כל האיגודים נתנו את הפרס ל"ארגו" והיה מאוד קשה להעמיד פנים שיש עדיין איזה מתח לגבי האוסקר.

רשימת הזוכים המלאה (סלאשפילם)

זה לא היה הפרס היחיד בטקס של איגוד הבמאים. את פרס הבימוי הטוב ביותר בסרט תיעודי קיבלה ג'יהאן נוג'אים (?…. אין לי באמת מושג איך אמורים לבטא את זה. چيهان نچيم הוא שמה המקורי) על "הכיכר". מעניין, מתברר שקטגורית הסרט התיעודי הרבה יותר מפוצלת מכפי שהיה נראה בתחילת העונה.

חולקו גם פרסים לטלויזיה, לבמאים של תכניות ילדים, תכניות דרמה, תכניות ריאליטי, פרסומות, תכניות ספורט וסטיבן סודרברג. הוא קיבל כרגיל פרס על "חיי עם ליברצ'ה". מתברר שאם המטרה היתה לצבור כמה שיותר פרסים, להקרין את הסרט שלך בטלויזיה במקום בקולנוע היה צעד חכם. גאון הסודרברג הזה. אבל אני עדיין מעדיף את קוארון.

הפרס הבא בתור הוא של איגוד התסריטאים, שיחלק פרסים ב-1 בפברואר.