לצד הטענות על שלל בעיות טכניות שליוו את השקת "דיסני+" בארצנו, וטענות על חוסרים קריטיים בכל מני תכנים כאלה ואחרים, נראה שמבחינת המגוון לשירות יש לא-מעט להציע: יש כאלה שיכולים לצפות סוף-סוף באופן חוקי בשלל סדרות מ-"המנדלוריאן" ועד "הפלקון וחייל החורף", יש כאלה שנמשכים לקטלוג הקולנועי הגדול, ויש כאלה – כמוני – שמה שמעניין אותם זה הסרטים הקצרים.
בדיסני+ אפשר למצוא 83 סרטי אנימציה קצרים (נכון לספירה האחרונה שלי, פירוט בהמשך), שהופקו באולפני דיסני מאז 1928 ועד ימינו. ישנם גם סרטי אנימציה קצרים של פיקסאר ושל פוקס, שהם סיפור אחר לכתבה אחרת.
מצד אחד, חגיגה עבורי, כחוקר אנימציה וגם כצופה מהשורה. מצד שני, גם בתחום הסרטים הקצרים דיסני+ מחפפים. 83 סרטים קצרים זה מכובד, אבל האולפן הפיק לאורך שנותיו מאות סרטים קצרים. למעשה, עוד לפני שדיסני הקים את האולפן שלו, הוא הפיק את סרטי "אליס" ששילבו גיבורה מצולמת בתוך סביבה מצוירת ואת סרטי "אוזוולד הארנב בר-המזל", שלהם בכלל אין זכר בדיסני+ (אבל למען ההגינות, הערך של רוב הסרטים האלה הוא היסטורי נטו).
אם כן, ההיסטוריה של אולפני דיסני כיצרני סרטים קצרים די מתחילה בשנת 1928 וממשיכה משם לאורך כמעט שני עשורים שבהם האולפן עיצב מחדש את האנימציה האמריקאית. סרטים קצרים של האולפן המשיכו לצאת אחר כך (למעשה עד ימינו אלה), אבל החל מסוף שנות ה-40 המיקוד של האולפן התחיל לנדוד למקומות אחרים – אל סרטים מצוירים (ומצולמים) באורך מלא, ומאוחר יותר גם אל דיסנילנד.
הסטנדרט ההפקתי הגבוה שעליו שמרו בדיסני לאורך השנים הופך את הצפייה בכל הסרטים האלה – גם כאלה שבבירור הושקע בהם פחות מאמץ יצירתי – למבדרים מאוד. אבל ישנם כאלה שמתעלים מעל השאר ובאמת מהווים צפיית חובה. הרשימה הבאה של 13 הסרטים שלפניכם שנמצאים בדיסני+ מבוססת לחלוטין על טעם אישי, ואני בטוח שתהיה התרעמות על דברים שהשמטתי – אני ממש לא מתחבר, למשל, לסדרת סרטי ה-"איך ל…" בכיכובו של גופי או לסרטוני "צ'יפ ודייל עושים צרות" – ואם אתם כן אוהבים אותם זה סבבה, אתם מוזמנים להוסיף את הפייבוריטים שלכם פה בתגובות.
ספינת הקיטור ווילי (Steamboat Willie)
בקצרה: מיקי מאוס עושה שמח על סירה ששטה בנהר
בניגוד לדעה הרווחת, הסרט הקצר הזה לא היה הסרט הראשון שהופק על מיקי מאוס (אם כי כן הראשון על הדמות שיצא לבתי הקולנוע) וגם לא סרט האנימציה הראשון שהכיל סאונד מסונכרן, אבל הוא בהחלט היה הראשון להבין את הפוטנציאל של הטכניקה הזו – לא רק בהשוואה לקודמיו בתחום האנימציה אלא גם בהשוואה לרבים מהסרטים המצולמים של תקופתו.
כיוצר בתחום האנימציה, דיסני הבין שהמעבר לסאונד לא מייתר את חשיבות התנועה הפיזית, וכך הוא נתן לאנימציה יצירת מופת של סנכרון מושלם בין מוסיקה לתנועה. עד היום, סנכרון כזה מכונה "מיקי מאוסינג", וההשפעה שלו חורגת הרבה מעבר לתחום האנימציה (מבקר הקולנוע המנוח אורי קליין העיד פעם שכילד הוא נמשך הרבה יותר לג'ין קלי מאשר למיקי מאוס, אבל כשרואים את הסרט הקצר הזה מבינים שג'ין קלי חייב למיקי מאוס לא-מעט).
חוץ מזה, הסרט מתהדר אמנם בעלילה דלה, אבל הוא מצחיק מאוד ומהווה תזכורת לכך שבראשית דרכו מיקי מאוס היה חוליגן אלים (כמו לא מעט גיבורי אנימציה אחרים של תקופתו) לפני שהצנזורה הכריחה את דיסני להפוך אותו לגיבור חיובי. שימו לב גם לשימוש בשיר העם האמריקאי Turkey in the Straw במהלך הסרט, עוד נפגוש אותו בהמשך הרשימה.
פרחים ועצים (Flowers and Trees)
בקצרה: עץ מתאהב בעצה (?) בלב היער, עץ אחר מקנא
עוד תחום חשוב, במידה רבה אפילו יותר מהסאונד, שוולט דיסני היה חלוץ שלו הוא הצבע – כאשר הוא היה אחד הראשונים לעשות שימוש בשיטת ה-"טכניקולור", בניגוד לחוסר ההתלהבות של אולפנים אחרים (גם כאלה של סרטים מצולמים) שהעלויות הגבוהות שהיו כרוכות בטכניקה הרתיעו אותם.
הסרטים הקצרים שהאולפן הפיק בצבע לאורך שנות ה-30 אכן היו יקרים מאוד, עד לנקודה שבה נהיה בלתי-אפשרי עבורם להחזיר את התקציב שהושקע בהם – אבל בדיסני חשבו לטווח רחוק יותר מהמתחרים, וכך הצבע הפך בעשורים שבאו לאחר מכן לסטנדרט, והשימוש בו הוביל להפקת סרטי אנימציה באורך מלא.
הסרט הנ"ל הוא הסרט הראשון של האולפן שהופק בצבע, ואם מתעלמים מהסטריאוטיפים הסקסיסטיים הדי בוטים שהוא משתמש בהם (וגם מאלה הגזעניים שמופיעים בו בצורה עדינה יותר), הוא מספק חוויית צפייה מקסימה למדי. ניכר שהאולפן רצה לתת אופי "מכובד" יותר לסרט הראשון שלו בצבע, וכך נעדרים מפה קטעי הסלפסטיק הפרועים והפסקול העממי יותר שליווה סרטים קודמים בשחור לבן, לטובת אווירה רומנטית ומוסיקה קלאסית שנותנים לצפייה תחושה אופראית.
שלושת החזרזירים (The Three Little Pigs)
בקצרה: שלושה חזרזירים בונים להם בתים. הזאב הרע רוצה לאכול אותם
דיסני הפיקו המון סרטים קצרים, אבל זה אחד המעטים שהשתדרג לרמת קלאסיקה שמוכרת לקהל הרחב, לא מעט בזכות שיר הנושא (תשאלו את מייק ניקולס או קשלס ופפשודו) אבל גם בזכות שלמות-ביצוע די חסרת תקדים, גם בסטנדרטים המחמירים שהאולפן קבע עד אז.
ההישג החזותי והמוסיקלי בסרט הזה עדיין מעורר התפעלות, אבל "שלושת החזרזירים" הוא עדות גם לחשיבות הגדולה שדיסני ייחס – הרבה יותר ממתחריו – לסיפור, ולעובדה שבצעד חסר תקדים עבור אולפני אנימציה באותה תקופה, הוא הקים מחלקה שלמה שנועדה לנושא. הסרט לא רק שומר על קצב סיפורי מושלם, הוא גם מפגין הבנה עמוקה (שלא בהכרח הגיעה ממקום מודע) למה גורם לאגדות מסוגו להיות אפקטיביות.
לצד כל אלה, מפתיע לגלות בסרט גם הומור מורבידי למדי (אביהם של גיבורי הסרט מיוצג על ידי תמונות שתלויות על קירות בית האבן – פעם אחת בתור נתח-בשר ופעם נוספת בתור שרשרת נקניקיות) וגם בדיחה יהודית מאוד במקור, שלמרבה הצער לא נכללת בגרסה שנמצאת בדיסני+ בגלל צנזורה אידיוטית שהסרט עבר עשור וקצת לאחר צאתו.
The Goddess of Spring (בדיסני+ לא ראו לנכון לתת לסרט הזה שם עברי. יש עוד כמה כאלה בהמשך, שיופיעו רק בשמם המקורי)
בקצרה: אלת האביב נחטפת על ידי אל השאול כדי להיות כלתו
המבקרים הגיבו באופן מסויג לסרט הזה כשהוא יצא לראשונה, אולי בגלל ההתנדנדות שלו הלוך ושוב בין סגנון אופראי רציני לבין אווירה (סגנונית ומוסיקלית) קלילה ושובבה יותר – אבל לטעמי זה בדיוק מה שנותן לסרט את הייחוד שלו: העיצובים הריאליסטיים של שני הגיבורים מונגדים עם המראה הקריקטורי של הדמויות שמשרתות אותם, שמונגד בתורו עם תחושה אפלה וקודרת של השאול, שמונגד שוב כאשר הפסקול הקלאסי דרמתי נסחף לסגנון קצבי ומודרני יותר.
וכך זה נמשך – הסרט הזה מציג, בעצם, את שני הצדדים המנוגדים בתהליך היצירתי של דיסני, הרציני מול הקומי, ומוכיח שהם יכולים לא רק לשכון זה לצד זה אלא גם להשתלב זה בזה ליצירה אחת שלמה. מבחינה חזותית, זה היה אחד הסרטים היותר שאפתניים של האולפן בתקופת הקצרים שלהם, שבו האנימטורים התנסו לראשונה בהצגת דמויות אנושיות-ריאליסטיות על המסך, דבר ששירת אותם היטב במעבר לסרטים באורך מלא. שימו לב גם לשימוש המרשים בצלליות של הגיבורים.
קונצרט הלהקה (The Band's Concert)
בקצרה: מיקי מנסה לנצח על תזמורת, כשנגנים סוררים, סופה אדירה ובעיקר דונלד דאק עושים לו את המוות
גם היום, כמעט 90 שנה לאחר שהסרט הזה יצא לראשונה, הוא עדיין אחת מיצירות המופת הקומיות הגדולות של האנימציה, והוא מסמל את אחת הנקודות המשמעותיות, אם לא המשמעותית שבהן, שבה דונלד דאק החליף את מיקי מאוס בתור הכוכב הגדול של האולפן.
הסרט בנוי כרצף של רגעים קומיים, כל אחד מהם מבריק ומצחיק יותר מקודמו, כשההתעקשות של מיקי שהתזמורת תמשיך לנגן הופכת ליותר ויותר אבסורדית. את ההצגה גונב, כאמור, דונלד דאק בתור החוליגן שמתעקש לחרב למיקי את הקונצרט בשלל דרכים יצירתיות, וגם מדגים איך הסרט הצליח לפנות בו-זמנית הן לחובבי הסלפסטיק הפרוע והן לחובבי ההומור המתוחכם יותר: הראשונים יצחקו מהתחרות האלימה בין מיקי לדונלד, האחרונים יעריכו את המאבק בין השיר העממי-אמריקאי Turkey in the Straw (שהיה השיר של מיקי ב"ספינת הקיטור ווילי", כזכור, לפני שהנ"ל התמסד והפך לדמות מהוגנת יותר) למסורת המוסיקה הקלאסית האירופאית המכובדת של "וילהלם טל".
Three Little Wolves
בקצרה: הזאב הרע חוזר, נחוש להפוך את החזרזירים לארוחת הערב שלו, עם צוות-חיזוק של זאבים צעירים
ידעתם של"שלושת החזרזירים" היה סרט המשך? למעשה, היו לו שניים כאלה, אבל השלישי והאחרון בסדרה לא זמין בדיסני+ כרגע.
אחד הדברים הבולטים בסרט, בעיקר בהתחשב בעובדה שמקודמו חתכו החוצה בדיחה שנחשדה כאנטישמית (כאמור, היא לא), הוא שהסרט הזה, כבר בסצנת הפתיחה שלו, צוחק בלי רחמים על הנאצים והאידיאולוגיה הרצחנית שלהם – וזה מגיע מסרט שיצא בשנת 1936, כן? חוץ מזה, הסרט פחות מבריק רעיונית מקודמו, אבל מצחיק לפחות כמוהו אם לא יותר.
התחנה הישנה (The Old Mill)
בקצרה: להקת חיות מתכוננת לבלות את שנת הלילה השלווה שלה בתחנת-רוח ישנה ונטושה. הלילה הופך לסיוט כשסערה גורמת לגלגלי התחנה להתחיל לפעול
סרט שונה מאוד מכל יתר הסרטים שנדונים פה: הוא במובהק יותר אווירתי ופחות עלילתי, וגם הוא נחשב, בצדק, לאחת מיצירות המופת הגדולות של האולפן. דיסני השתמשו בסרט הזה כדי לבחון את הפיתוח החדש שלהם – המצלמה הרב-שכבתית (Multiplane Camera) – שיצרה אשליה של עומק בציורי הרקע. התוצאה היתה כל-כך מרשימה, עד שהפטנט אומץ כמעט מיד לסרטים באורך מלא של האולפן, לפני שאפשר היה לגייס מחשבים כדי ליצור את האפקט הזה ("בת הים הקטנה" היה הסרט האחרון של האולפן שעשה שימוש במצלמה הזו).
הסרט סוחף מצד אחד, אבל יש בו גם משהו קודר ומרתיע, לא רק בגלל ההתרחשויות והאווירה אלא גם בגלל האופי הכמו-וגנרי שמדגיש את אפסותו של הפרט מול איתני הטבע. מצד שני, בהחלט אפשר לראות בסרט הזה גם מטאפורה לרוחות המלחמה שכבר נשבו באירופה בעוז בשנה שבה הוא יצא (1938) ולחפים-מפשע שעומדים להילכד בהן.
מר דאק צועד החוצה (זה השם העברי שנתנו בדיסני+ ל-Mr. Duck Steps Out. באמת)
בקצרה: דונלד דאק יוצא לדייט עם דייזי. האחיינים שלו נחושים להפוך את הדייט הזה לגהנום
עוד שיא קומי שאולפני דיסני הגיעו אליו, ולטעמי הטוב מבין סרטי "דונלד דאק נגד האחיינים המופרעים". דייזי עושה כאן את הופעת הבכורה שלה, וארבע הדקות האחרונות של הסרט הן בעצם קטע מוסיקלי אחד ארוך, עשוי בתזמון וכוריאוגרפיה מושלמים.
תן כף (Lend a Paw)
בקצרה: חתול נכנס לבית של מיקי, פלוטו מקנא
פלוטו היה אחת הדמויות שהאנימטורים בדיסני הכי אהבו להנפיש, והסרט הזה – גרסה צבעונית (ומוצלחת בהרבה מהמקור) לסרט שיצא בשחור-לבן שמונה שנים קודם לכן – מדגים יפה למה. להבדיל מהכוכבים המצוירים האחרים של האולפן, פלוטו קרוב יותר מבחינת האופי שלו לצופים הצעירים של סרטי האולפן, והם יכולים להזדהות עם התסכול והקנאה שלו שהאנימטורים מביאים למסך תוך שימוש במחוות-גוף נטו, בלי דיאלוגים.
הסרט זכה בפרס אוסקר מוצדק בהחלט לסרט האנימציה הקצר, וזהו הסרט היחיד בסדרת מיקי מאוס שזכה לכבוד הזה, למרות שמיקי הוא בכלל דמות משנה בסרט (ולא יוצא ממנו נחמד במיוחד).
Donald's Tire Trouble
בקצרה: לדונלד דאק יש פנצ'ר בגלגל של האוטו
"דונלד דאק מתעצבן על משהו שלא עובד" זה ז'אנר בפני עצמו, ו-Donald's Tire Trouble הוא הטוב שבסרטי הז'אנר האלה, לטעמי.
לכאורה, זה סרט על המאבק בין דונלד דאק לצמיג סורר, אבל זה גם סרט על המחסור בגומי והמחסור הכללי בתקופה שבה הוא נוצר (מלחמת העולם השניה, וזה הסרט היחיד מבין סרטי דיסני הקצרים בדיסני+ שמכיל התייחסות מפורשת לאותה תקופה), ועל קריעת-התחת שהיתה מעורבת בהחזקת ואחזקת רכבים בשנות ה-40 של המאה הקודמת. "זן ואמנות אחזקת המכונית" – רק בלי הקטע של הזן, כי אין שום דבר רחוק יותר מזן מאשר פקעת-העצבים של דונלד דאק.
Don's Fountain of Youth
בקצרה: בטיול עם האחיינים, דונלד דאק מחליט ללמד אותם לקח ומספר להם שמעיין הנעורים נמצא בסביבה. העניינים מסתבכים
לצד דונלד דאק של הקולנוע, התקיים במקביל גם "יקום דונלד דאק" נפרד לגמרי בסיפורי הקומיקס של האמן קרל בארקס, שבו הדגש היה אחר לגמרי – לא (רק) השתוללויות ועצבים, אלא גם הרפתקאות ברחבי העולם ביחד עם האחיינים שלו והדוד סקרוג'.
שני היקומים נפגשו בפעם הראשונה בשנות ה-80 המאוחרות עם סדרת הטלוויזיה "אגדות ברווזים" (עוד היעדרות כואבת משירות דיסני+, אגב), אבל הסרט הזה קרוב מאוד ברוחו לאותן הרפתקאות, עם תסריט מתוחכם מהרגיל, שהיה יכול לתפקד גם במסגרת ארוכה יותר.
The New Neighbor
בקצרה: דונלד דאק מנסה להסתדר עם השכן החדש שלו, אבל העניינים מגיעים מהר מאוד לכסאח רבתי, לשמחתם הרבה של השכנים האחרים שמביאים את הפופקורן
עוד ניסיון לצאת מהמסגרת הקבועה של סרטי דונלד דאק בסרט הזה, שחוגג בלי בושה את חוסר הסובלנות וההתחשבות באשר הם. "שכנים", סרטו הידוע של הבמאי והאנימטור הניסיוני נורמן מקלרן (אזהרה: לא לילדים), שיצא שנה לפני הסרט הזה וזכה באוסקר, מן הסתם נתן לסרט הזה לא-מעט השראה.
חג שמח מיקי מאוס (בדיסני+ כנראה מפחדים שילדים יהודים טובים יחפשו "חג המולד" ולכן זה השם שהם נתנו ל-Mickey's Christmas Carol)
בקצרה: גרסה לסיפור הקלאסי של דיקנס עם הדמויות של דיסני, ובראשן סקרוג' בתפקיד סקרוג'
הנוסטלגיה קצת מדברת מהמקלדת שלי כשאני מצרף את הסרט הזה לרשימה – פשוט יש לי המון זכרונות מהתקופה שהמפיצים בארץ הצמידו אותו להמון הקרנות של סרטי דיסני באורך מלא בשנות ה-80. הסרט הזה שונה מהסרטים האחרים שנדונים פה, קודם כל בשל היותו ארוך יותר (למעלה מ-20 דקות) וגם עם שלד עלילתי חזק יותר והרבה יותר דיאלוגים – הוא היה יכול בקלות להכלל באחד מ-"סרטי החבילה" של האולפן אם כאלה היו ממשיכים לצאת בתקופה שבה הוא הופק.
עדיין, העיבוד הזה מצליח לשמור על נאמנות מרשימה למקור ועדיין להתאים בשלמות את קאסט הדמויות הקבוע של האולפן, עם בדיחות מושלמות (גופי בתפקיד שותפו המנוח של הגיבור הוא אחד ההיי-לייטים). מעניין להשוות עם גרסת האנימציה הרצינית שביים ריצ'ארד וויליאמס – וויליאמס יגויס על ידי דיסני כמה שנים לאחר מכן לביים את קטעי האנימציה ב-"מי הפליל את רוג'ר ראביט".
רוצים עוד? יש. לקראת העבודה על הכתבה הזו עברתי על רשימת הסרטים הקצרים של אולפני דיסני, הרצתי חיפוש עליהם בשירות דיסני+ והכנתי רשימה של הסרטים הזמינים. יתכן מאוד שמאז הכנת הרשימה הזו נוספו עוד סרטים למאגר, אבל למרבה הצער אין דרך לברר כי אין קטגוריית "קצרים" בשירות. מלבד זאת, כאמור, ישנה כמות גדולה של סרטים שנעדרים מדיסני+. הייתי שמח אם פשוט כל הסרטים הקצרים שדיסני הפיקו היו זמינים בשירות, אבל ההעדפות – שוב, האישיות לגמרי – שלי הן לסרטים הבאים:
Plane Crazy
בקצרה: מיקי בעזרת ידידיו בעלי החיים מרכיב מטוס ומזמין את מיני להצטרף אליו לטיסת בכורה.
הסרט הראשון שהופק (אם כי לא הראשון שהוקרן) אודות דמותו של מיקי-מאוס הוא בבירור פחות מלוטש מ-Steamboat Willie, אבל דווקא האופי הגס שלו – במראה, ובמיוחד בתוכן – הופכים אותו לחוויית צפייה מבדרת בהרבה. הסרט מדגיש את האופי האנרכיסטי לגמרי של מיקי מאוס בראשית דרכו, ואת החשדנות שדיסני גילה כלפי מכונות וטכנולוגיה בתחילת דרכו (בהמשך הוא יעבור מהפך מאוד רציני בנושא). הסרט הופק במקור כסרט אילם, עם פסקול שנוסף לו מאוחר יותר, והטכניקות החזותיות שדיסני ושותפו אוב אייוורקס השתמשו בהן כדי ליצור דרמה – למשל התנועה הלא-יציבה של המצלמה בזמן הטיסה – מרשימות.
Music Land
בקצרה: נסיכת ארץ הסימפוניה, כינורית צעירה, ונסיך אי הג'אז, סקסופון חצוף, מאוהבים זה בזו. האם הם יצליחו לגשר על הפער המוסיקלי בין ממלכותיהם?
בשיאה של התחרות בין האולפן של וולט דיסני לזה של האחים פליישר, החלוקה המוסיקלית בין השניים היתה די ברורה: דיסני הם אלופי המוסיקה הקלאסית, האירופאית והכפרית, פליישר הם נציגי הג'אז הפרוע, העירוני והגס-לעיתים. כמו בכל חלוקה מהסוג הזה, גם היא לא היתה ממש דיכוטומית, בעיקר בגלל שאנימטורים עברו בין שני האולפנים בלי הפסקה. הסרט הזה – שנוצר ברובו על ידי ותיקי אולפן פליישר שערקו לדיסני – הוא לא רק מכתב אהבה למקום העבודה הקודם שלהם, הוא גם הכרה בסגנון של מקום העבודה החדש שלהם ובעובדה שעירוב סגנונות, מוסיקלי וחזותי, יכול לעשות רק טוב לכולם.
Donald's Dilemma
בקצרה: דייזי הדומעת מספרת לפסיכולוג שלה על הדייט שבו נפל לדונלד דאק עציץ על הראש, והוא הפך לזמר מצליח עם קול מלאכי – שזרק אותה מכל המדרגות
ניסיון של האולפן להתנסות במבנה עלילתי קצת פחות שגרתי, שמכיל כמה רגעים אפלים (במיוחד הקטע שבו דייזי מכוונת לעצמה אקדח לראש ושוקלת להתאבד), הופך את הסרט הזה למשהו על גבול הקומדיה השחורה, פחות מתאים לקהל צעיר, אבל צופים מבוגרים יותר בהחלט יעריכו אותו.
The Little House
בקצרה: בית קטן נאלצת (בסרט המגדר שלה הוא נשי) לצפות כיצד בניינים גבוהים ועוינים הולכים ומקיפים אותה עם התפתחות העיר מסביבה
הסרט המקסים הזה מתהדר בסגנון שונה מאוד מזה של יתר הסרטים הקצרים של האולפן – נאיבי במכוון, כמו ספר ילדים מאויר (והוא אכן מבוסס על ספר כזה), עם סיפור שובה-לב, שללא ספק השפיע מאוחר יותר גם על אנשי פיקסאר בבואם ליצור את "למעלה".
Roller Coaster Rabbit
בקצרה: רוג'ר ראביט נדרש להשגיח על בייבי הרמן ביריד שעשועים. זה מתפתח בערך כמו שאפשר לצפות
אולי ההיעדרות הכי מוזרה משירות דיסני+ היא זו של סרטי רוג'ר ראביט הקצרים – בעיקר בהתחשב במעמד המיתולוגי של הסרט באורך מלא על הדמות, והעובדה שהוא כן זמין לצפייה שם. הסרט הזה, בעצם הרעיון והשם שלו, מסכם יפה את האופי של הדמות – רצף מרהיב של אסונות-שכמעט-קורים בקצב רצחני, רכבת הרים של ריגושים.
ראוי לציין
שכל הסרטונים זמינים ביוטיוב.
כחלק מרשימה של 1000 סרטונים (900 מהם באנימציה) הכנתי רשימה של 300 סרטוני דיסני ו30 סרטוני פיקסאר:
https://www.imdb.com/list/ls089772725/
https://www.imdb.com/list/ls089039003/
https://www.imdb.com/list/ls089779492/
https://www.imdb.com/list/ls089034274/
לא רק שזמינים ביוטיוב,
אלא זמינים בחשבון הרשמי של דיסני, לפחות מהדוגמה של music land שחיפשתי.
כמו כן, החיתוך של הפריים הספציפי מפרחים ועצים הוא מאד… רומנטי.
מחיפוש זריז שעשיתי כרגע The Old Mill לא זמין בערוץ הרשמי של דיסני
ואני מנחש שרבים אחרים גם לא. נמנעתי מלקשר ליוטיוב בכתבה או בתגובות, כי זו דרך מצוינת לוודא בהרבה מקרים שעורכי הדין של האולפן ידאגו להוריד משם את הסרטונים.
השאלה האם את הסרטים שנעשו לפני שדיסני הקים את האולפן שלו אמורים להיחשב
מעבר לסרטים המוצלחים שאמרת,
בתחילת הכתבה דיברת על סרטים קצרים שוולט עשה לפני שהוא הקים את אולפני וולט דיסני , האם הם אמורים להיות בשירות של האולפן לדעתך?
מבחינת הסרטים הקצרים רק פרדיננד חסר לי(הוא של גיסני או פוקס?)
אני לא בטוח מה הסטטוס החוקי שלהם, ויכול להיות שהם כבר נחלת הציבור
כך שהשאלה אם הם בדיסני+ או ביוטיוב פחות רלבנטית במקרה הזה. הבעיה היא שהם פחות טובים, לא רק בהשוואה לדברים שנעשו באולפן של דיסני אחר כך אלא גם בהשוואה לדברים שנעשו באולפנים אחרים באותה תקופה (סרטי אליס של דיסני, למשל, מוצלחים הרבה פחות מסרטי Out of the Inkwell של מקס ודייויד פליישר).
פרדיננד הקצר של דיסני אמנם לא ברשימה האישית שלי, אבל זמין בדיסני+.
לא אני דיברתי על יוטיוב אלא חברי למעלה (:
בתחילת הכתבה אמרת שסרטי אליס ואוזוולד לא נמצאים אבל אני שואל האם הם אמורים להיות שהם לא של אולפן דיסני להבנתי.
לגבי פרדיננד , אמרת שאתה לא מסקר את פוקס או פיקסאר אז רק רציתי לשאול האם הוא של דיסני
פרדיננד הקצר הוא של דיסני
(ל"ת)
סבבה תודה (:
(ל"ת)
רק אומר, מבחר הלוני טונס ב-HBO MAX הרבה יותר גדול
https://looneytunes.fandom.com/wiki/HBO_Max#Notes
עד שיגנזו גם אותם למטרות מס. גם הרבה מהם שוחזרו ב-HD לראשונה עבור השירות, חלק בצורה לא הכי מדויקת אבל גם משהו. עדיין יש כמה מערכונים שנאלצתי לשמור בגרסאות VHS או לייזרדיסק ושאר הפתעות, אבל HBOMAX הוסיפו המון לאוסף שלי.
וגם זה
זמין ביוטיוב.
כל אלף הסרטונים של "מרי מלודיס" זמינים ביוטיוב באיכות מקסימלית עם כתוביות?
מחיפוש זריז על שלושה רנדומלים, ממש לא. חלק לא זמינים בכלל, חלק בהקלטות מאוד ישנות, כמעט אף אחד בלי כתוביות באנגלית ושלא לדבר על עברית.
הבדיחה האנטישמית ב"שלושת החזירונים"
אפשר לראות אותה פה.
https://www.youtube.com/watch?v=vw-g6JzHii8
השאלה אם זה אנטישמי או לא תלויה לגמרי בשאלה איך אתה מגדיר אנטישמיות. הסצינה הזאת בלי שום ספק משתמשת בסטראוטיפים יהודים (אוח היהודים האלה, כל הזמן מוכרים מברשות, ?am I right) וזה כשלעצמו הופך אותה לבלתי קבילה בסטנדרטים של היום (וגם בסטנדרטים של 1948, מתברר, כי שינו אותה כבר אז). מן הסתם זה לא נעשה מתוך שנאת יהודים אלא פשוט משום שבתקופה ההיא השתמשו בסטראוטיפים גזעניים על כולם בלי חשבון, אבל דברים הרבה יותר עדינים מזה זוכים היום לתווית של "אנטישמיים" או "גזעניים" בלי מחשבה שניה.
הסטריאוטיפ נובע מכך שבתקופה בה נוצר הסרט, הרבה יהודים אכן עבדו במכירות של מוצרים מדלת-לדלת
וזה נבע, בין היתר, מכך שאפילו באותה תקופה היו מספיק מקומות עבודה בארה"ב שלא היו מוכנים להעסיק אותם במשרות מכובדות יותר.
אבל אין כאן שום סטריאוטיפ גזעני, גם במונחי התקופה ההיא. אם הזאב היה מתחפש לבנקאי יהודי שמודיע לחזרזיר שהוא מעקל לו את הבית, או ליהודי שמן, מכוער ולא-מגולח שרודף אחרי איזו בלונדינית נורדית (לא ברור לי איך דבר כזה היה משתלב בעלילת הסרט, אבל שוין) – אז כן, היה מה לדבר על אנטישמיות.
דווקא בגרסה ה"מתוקנת" הזאב יותר דומה ללארי דייויד.
(יש מקצוע כזה סוכן נוסע היום? הוא עוד קיים? ליהודים או בכלל?) ב"קול החלומי של דונלד" דונלד דאק בעצמו עובד בעבודה הזאת והוא לא מוצג שם כיהודי, אז הקשר ליהודים הוא יותר מודבק מקיים, בדיוק כמו עניין האף. חלק מהסרטונים בהחלט נראים מפחידים אבל דווקא "הדילמה של דונלד" לא, אני זוכר שכילד מאוד אהבתי אותו, את השונות שלו ואת היכולת של דיסני לגעת בדברים אפלים מהחיים עצמם (לכן הוא לא מפחיד כנראה) כמו טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי, אלימות בין בני זוג והתאבדות, וסצנת ה-match cut עד כמה שהיא אפלה היא מופת ממש; חוץ מזה שדונלד דאק בתפקיד פרנק סינטרה זאת קלאסיקה ענקית.
תאר לעצמך את הפתעתי,
כשלפני עשור בערך בא אלי הביתה איש מכירות של אנציקלופדיות.
זה אותו אחד שמכר לג׳ואי טריביאני רק כרך אחד מסוף האלף-בית?
(ל"ת)
וכמו שאמרתי בהזדמנויות אחרות
איך אפשר לטעון שהזאב בסרטון הוא יהודי, כשלאורך כל אורכו מה שהוא מנסה לעשות זה לאכול חזיר?
ואגב, למרות שהקרדיט ניתן בשעתו במלואו לפרנק צ'רצ'יל
מי שהלחינה ביחד אתו את שיר הנושא ל-"שלושת החזרזירים" היא אן רונל, במקור אן רוזנבלט. ואני לא אתפלא אם היא, או מישהו אחר ממוצא יהודי שעבד באולפן היה אחראי על הגאג של המוכר היהודי. יהודים בתעשיית הבידור האמריקאית עשו הכי הרבה שימוש בסטריאוטיפים יהודיים ביצירות שלהם; בסרטים של האחים פליישר אפשר למצוא דוגמאות הרבה יותר קיצוניות – כאלה שאפשר ממש לצעוק עליהן "אנטישמיות" אם מתעלמים ממוצאם של בעלי האולפן ובערך 70% מהעובדים שלו.
מעניין,
אף פעם לא חשבתי על זה שהיהודים אחראים להרבה מהסטריאוטיפים האלו אבל ככל שאני חושב על זה יותר, זה נשמע יותר הגיוני. בעיקר בקומדיות יוצרים כמו וודי אלן, לארי דיוויד, בילי קריסטל וכן (אם כי הם יותר נוגעים לטיפוס הספיציפי של היהודי הניו יורקי).
זה בולט גם באנימציה בת זמננו.
הבייגלה היהודי בדיבובו של אדוארד נורטון במסיבת נקניקיות אמור לייצג את הישראלים בסכסוך הישראלי-פלשתינאי (אל מול לאוואש, הלחם הערבי), אבל הוא בבירור נראה ומתנהג כמו סטריאוטיפ החנון היהודי הנוירוטי והוודי אלני ולא כמו סטריאוטיפ הצבר, וזאת למרות שיש גם דוגמאות הפוכות (מדריך הטיולים הישראלי בדיבובו של סשה ברון-כהן במשפחת סימפסון שהוא לחלוטין ישראלי ולא יהודי-אמריקאי או בריטי ושתפס את המבטא הישראלי – הן בעברית והן באנגלית – בצורה שהיא לא פחות מגאונית ומבריקה.)
ומה שבכלל מוזר שם זה שלאוואש זה לחם קווקזי.
(ל"ת)
ארמני.
(ל"ת)
ארמניה היא חלק מהקווקז, אבל מקבל את הדיוק.
(ל"ת)
פייק ניוז רוסי!!1אחדאחד
לאור הסכסוך המתמשך בין ארמניה לבין אזרבייג'ן התעקשות הן של הארמנים והן של עמים קווקזיים שונים (הייוש) שהארמנים נפרדים מהאזור לא ממש עומדת במבחן המציאות הפוליטית המתמשכת תקופה.
יתרה מזאת, הלוואש עצמו ומקורו מדגימים את 'עניינותה' של ארמניה לקווקז, כי כמובן שהשיוך שלו לארמניה הוביל למחאות מצד שכנים כאלו ואחרים בצדו הדרומי של רכס ההרים עצמו שגם אוכלים ונהנים מהלחם המצוין הזה.
קווקזיים אמיתיים אוכלים לחמים אשר הותפחו, כמובן.
כמובן שבפרספקטיבה של הסרט,
העובדה שמדובר בלחם ארמני, כלומר נוצרי, קצת סותרת את הניסיון להפוך אותו לחלק מהסכסוך הישראלי-ערבי.
מתנצל שלמקו, אבל להתייחס לסרט זה ההפך מלהתכחש לקיומו - העדפתי לעולמי עד.
(ל"ת)
הארמנים נוטים להיות פרו-פלשתינאים. לדוגמה, סרז׳ טנקיאן.
(ל"ת)
ואגב (2) - יצא לי לקרוא באיזה כתב עת להיסטוריה יהודית כתבה שבה דווקא התלהבו מהסצנה הספציפית הזו, בתור ייצוג תרבותי להווי החיים היהודי באותה תקופה
בארצות הברית.
בהמשך מ 1941 הזאב הוא כבר נאצי קומפלט
https://www.youtube.com/watch?v=l8fjvfmnMqc
כי אם כבר, אז למה לא.
ההמשך הרשמי הוא משנת 1939
https://en.wikipedia.org/wiki/The_Practical_Pig
הסרט שקישרת אליו הוא בעיקר עריכה ודיבוב מחודשים של הסרט המקורי מ-1933 לצרכי תעמולה.
אגב יש סרט קצר חדש של מיקי באורך 20 דקות
לדעתי סרט עשוי טוב
מצחיק ומעניין
מי שרוצה לצפות ממליץ
שמו בישראל
״הקיץ המופלא של מיקי מאוס״
לא רק זה
יש גם 'החורף של מיקי' ו'האביב של מיקי מאוס' ו'הסתיו של מיקי' (שעוד לא יצא).
זו בעצם העונה השנייה של 'העולם המופלא של מיקי מאוס' שהיא בעצם המשך בדיסני+ של הסדרה המושלמת של פול ראדיש שיצאה לפני כן ביוטיוב.
הוו קול אני ראראה , תודה!
(ל"ת)
אזהרה: ״ספינת הקיטור של ווילי״ מאוד לא מומלץ לאוהבי בעלי חיים או למי שרגיש להתעללות בבעלי חיים
כי כן, אני יודע, זה רק אנימציה קרטונית, אבל זה עדיין עשוי להיות טריגר למי שרגיש לנושא.
ההתעללות בבעלי חיים (לרבות גורים) שמוצגת בסרטון היא מחרידה ומזעזעת לחלוטין.
והעובדה שהסרטון מנסה לגרום לך לצחוק מהמראות הסדיסטיים החולניים האלה, בכלל הופך את זה למזעזע יותר.
מדהים אותי שהסרטון הזה לא צונזר או נערך, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בדיסני שידועים בכך שאין להם בעייה לצנזר דברים ישנים שלהם שלא עוברים את מבחן הזמן (הקטע שהוזכר פה משלושת החזירונים, לדוגמא).
אני מכיר גם גרסה מצונזרת שלו.
אבל מיקי בעצמו עכבר (כביכול) אז זה כאילו יוצא בסדר, לא?
זה בסדר בערך כמו שלהכות אדם כשאתה עצמך אדם זה בסדר
כלומר, לא, זה לא הופך את זה לבסדר.
בלוני טונס עשו עוד הרבה יותר דברים אלימים וטריגריים, כולל בסרטונים ה״מאוחרים״ שלהם משנות השישים.
שלא לדבר על כך שבלוני טונס התעללו בכלב (כלב!) באופן קבוע. וכולנו היינו אמורים לצחוק.
איזה כלב?
אם הכוונה לוייל אי. קויוטי… ובכן, מדובר בקויוט, לא כלב.
מוזר שאף דמות כלב בלוני טונס לא הפכה לחלק מהגלריה הרשמית, במיוחד כשזו גדולה פי כמה מהגלריה של מיקי מאוס בה מככבים שני כלבים בצמרת…
לקח לך זמן להגיע. הופתעתי שאף אחד עדיין לא שאל אותי איזה כלב עד עכשיו.
אני לא יודע איך קוראים לו, או אם יש לו שם בכלל, אבל מדובר בכלב שהתרנגול פוגהורן לגהורן היה מתעלל בו באופן קבוע, גם פיזית. (ואמנם מדובר בכלב חזק, חכם ולא פראייר ומחצלת כמו סילווסטר החתול שגם ידע להחזיר לתרנגול, אבל בכל זאת.)
זה היה מרכיב בולט גם בסרטים הקצרים האחרים של האולפן שיצאו באותה תקופה (אלימות נגד בעלי חיים ואלימות באופן כללי)
ואני מניח שזו הסיבה שאתה לא רואה הרבה קצרים של דיסני מהתקופה הזו בדיסני+, אבל צריך לזכור של-"ווילי" בכל זאת יש מעמד היסטורי יוצא-דופן.
משהו מצחיק בהקשר הזה – למתחרים באולפן של האחים פליישר היו שני סרטים קצרים בשתי הסדרות המובילות שלהם – בי בופ ופופאיי – שיצאו נגד אלימות כלפי בעלי חיים. זה היה קצת אבסורדי בהתחשב בזה שסרטים באותן סדרות קידמו בחדווה אלימות סאדיסטית ממש כלפי בני אדם (טוב, בעיקר בסרטי פופאיי).
אם כבר הוזכר פה Turkey in the Straw
אז צריך גם להזכיר את ״השג לך סוס!״ שזמין גם הוא בדיסני פלוס (גם בדיבוב לעברית) ועושה שימוש בשיר הזה.
זה סרטון מהשנים האחרונות שהיה מועמד לאוסקר ועושה שימוש נהדר בטכנולוגיות אנימציה שונות, החל מאנימציה ידנית סטייל ״ספינת הקיטור של ווילי״ ועד ל-CGI מודרני, והוא גם סרטון מוצלח בלי קשר לגימיק הזה.
אחלה סרטון
(ל"ת)
האגדות של סליפ הולו הוא עדיין נחשב סרטון קצר? 31 דקות
אבל עליי הסרטון הזה הכי השפיע. זה גירד לי את הקרביים בתור ילד, פשוט אימה של דיסני שגורמת לך לשקשק. גם היו בו חלקים מאוד מצחיקים, אבל עד היום הוא חקוק בזיכרוני כדבר הכי מבעת שיצא מדיסני כסרטון קצר. זאת אומרת תמיד יש את פנטזיה אבל הוא היה פחות סיפורי.
רק רוצה לעדכן דיסני+ בארץ עדיין מזעזע
לפחות לחלק גדול שלך לקוחות. אני בקבוצה של דיסני + (הלא רשמית) בפייסבוק וכמות התלונות שיש על השירות, מגוחכת וארוכה. אני לא מצטער שבטלתי ולא הרווחתי את המבצע. למעשה כחודשיים אחרי, הם מציעים את אותו מבצע שלם על 10 חודשים וקבל שנה ואני עדיין לא מעוניין. נראה עוד חודשיים אולי אני אנסה רק לחודש.
זה כי אני לא נמצא בקבוצה הזאת בפייסבוק
ובאופן כללי, נראה לי שאין הרבה (או אין כמעט בכלל) אנשים שצופים בדיסני פלוס דרך סטרימר של אפל עם מסך HD.
כי אחרת קשה לי להבין איך אני היחיד שמרגיש שחווית הצפייה בדיסני פלוס היא איכותית וטובה (וחלק נכבד מהבאגים כבר תוקנו עם העדכונים של האפליקציה. אני מקפיד לעדכן בכל פעם שאפשר, ולא מעט מהפעמים אני מגלה לאחר מכן שבאג שעצבן אותי נעלם).
כאילו, באמת, אין פה אפילו עוד מישהו אחד שמרגיש כמוני?
אני צופה ב-shield עם מסך איכותי מאוד
ואיכות הצפיה באמת בסדר. אבל זאת לחלוטין לא הבעיה בעיני. הממשק איום ונורא – קשה למצוא תכנים חדשים, לקבל כל סוג של המלצה מותאמת, לראות שום פרט על סרט או סדרה (אם אני לא יודע במאה אחוז מה הסרט, אני חייב לחפש אותו בגוגל). הקטגוריות קפואות בזמן ומתעדכנות לעיתים רחוקות. אפילו הממשק של סטינג טי וי יותר טוב – שם לפחות אפשר להבין בקלות מה חדש, לקבל רשימת המלצות (ידנית, אבל חביבה). לראות מה פופולרי ולקבל קצת פרטים (שחקנים, במאי) על כל פיסת תוכן.
אין לי כמעט באגים משתמש בסטימר של יס . מושלם
(ל"ת)
לא בטוח שהבעיה בדיסני
אין לי דיסני פלוס, אבל יש לי הולו, ומאוד קשה למצוא תכנים שווים.
ממש עכשיו אני צופה (ומאוד מאוד מאוד נהנית) ב-under the banner of heaven
זו סדרה שנמצאת בהולו מאפריל ולא הייתי מודעת לקיומה עד שכתבו ביקורת בהארץ. וגם אז משום מה היא לא הפעילה לי את הרדארים אע"פ שקטגורית היא נופלת בז'אנר שאני רואה (מיניסדרות של בלשים).
אם גם בהולו ארה"ב זה מסובך, זה אפילו יותר מביך
הם בעסקי הסטרימינג יותר זמן מנטפליקס. מספיק לראות את הממשק של Plex (אפליקציית סטרימינג ביתית שהתחילה כהובי ומעסיקה כמה עשרות עובדים), שמאוד נוחה לניווט ולהתמצאות, כדי לראות שלבנות ממשק טוב לדברים האלו זה לא עד כדי כך מסובך.
הממשק שלהם לא טוב
אין לי אף אחת מההרחבות, אבל דיסני, סטראז ואחרים קשורים להולו, והרבה מהסדרות שהגיעו לדיסני+ בישראל הם תכני הולו (או סטארז). לא הדגשתי שזו הסיבה שאני קושרת בין השניים.
בוודאות יש תכנים בהולות שאני מתקשה למצוא, חיפושים קודמים ותחומי עניין לא הקפיצו עבורי המלצות רלוונטיות ולמעשה גם כשידעתי איזה תוכן אני מחפשת, קצת התקשתי למצוא אותו לפעמים (למשל, בלתי אפשרי למצוא תכנים ישראלים בחיפושים בסיסיים, צריך לדעת את שם הסדרה הספציפית שמחפשים באנגלית).
מבעס לשמוע. התוכן של הולו (גם בזכות FX) הוא בעיני הטוב בעולם
בתחרות עם HBO. נטפליקס לא עושים שום דבר שהרבה חברות אחרות לא עושות (ראי המלצות תוכן מצויינות של יוטיוב, טיקטוק או ספוטיפיי, שכולן צריכות לקטלג כמויות גדולות בהרבה של תוכן מנטפליקס), ואין סיבה לפגר אחריה טכנולוגית בהפרש כזה.
כבר ניהלנו את הדיון הזה בדף של כניסת דיסני+ לארץ
אלגוריתם ההמלצות של נטפליקס מאוד לוקה, אבל חוץ מהדבר הזה (שניכר שמעורב בו *גם* אינטרס לקידום תכנים מסויימים) הממשק שלהם הרבה מאוד רמות מעל כל שירותי הסטרימינג הקיימים האחרים. (אני עוד זוכרת שפעם חשבתי שאמזון פריים לא נוח, מאז גיליתי שהוא השני הכי מוצלח אחרי נטפליקס)
אני גם לא אוהב את אלגוריתם ההמלצות של נטפליקס
אבל ה"חסרונות" שלו הם ללא ספק מכוונים ונועדו לדחוף תכנים מקוריים של החברה על פני ההמלצה אובייקטיבית ללקוח.
מה שמוזר לי זה שבעוד שבתחומים טכנולוגיים הרבה יותר מורכבים (טלפונים סלולריים, שירותי ענן או אפילו מירוץ החימוש שקורה היום בתחום הבינה המלאכותית עם Dall-E שצצו לו מתחרים בין רגע), בתחום הפשוט הזה (ממשק של שירותי סטרימינג, לא מדבר על התחום של התוכן שהוא תחרות יקרה וקשה הרבה יותר) המתחרות לא מצליחות (או אולי לא מנסות) לסגור את הפער עם נטפליקס.
אני מניחה שיום אחד יצוץ איזה ראיון
עם מישהו מהצד הטכני של אחת הענקיות, שיספר למה זה ככה ואני אהיה מופתעת כי זו לא הסיבה הטריוויאלית שהנחתי (אני לא מצליחה להזכר אבל כבר נתקלתי בהפתעות טכנולוגיות אחרות כך)
הבעיה שלי עם התוכן של הולו
הוא שהם הולכים יותר מדי לכיוון של מיני סדרות שמבוססות על סיפורים אמיתיים ושערוריתיים. הם חייבים לנסות לעשות יותר קתרינה וסיפורה של שפחה ופחות פאם וטומי (אבל בהזדמנות זאת ממליץ על המיני סדרה המצויינת על אליזבת הולמס, הז׳אנר מאוס וחסר דמיון אבל עובד). על fx אין לי תלונות, שימשיכו כך.
אני חושב שיש כבר חלק גדול של משתמשים שעובד להם בסדר
אבל זה עדיין לא ברמה המתבקשת. אפילו משהו פשוט שבדקתי בזמנו הממשק עצמו לא ב4K. והוסיפו לך פה עוד סיבות. אחת התלונות הגדולות גם שיוצאים לחופשה שום דבר לא עובד לא משנה שהורדת את התכנים לפני. לא הכול מתורגם ועוד.
לגבי ״לא הכל מתורגם״
אני חייב רק להגיד שלאט לאט הם מתרגמים גם את התכנים שבהתחלה לא היה להם תרגום.
שווה לבדוק מעת לעת, כי כל כמה זמן אני מגלה שתרגמו עוד סרט שלא היה לו תרגום עד עכשיו.
כך שלפחות מהבחינה הזאת הם משתפרים עם הזמן.
שאר הבעיות שהזכרת לא נוגעות אליי אישית (אין לי 4K ואני לא טס לחו״ל), כך שלי הן לא משפיעות, אבל אני יכול להבין כאלה שזה כן משמעותי להם.
אני בהחלט מבין שיש כאלה שיש להם צרכים אחרים משלי בכל הנוגע לדיסני פלוס, וכמובן שיש הבדלים בין סטרימרים וסוגי טלויזיות.
פשוט זה נראה לי מוזר שאני לא שומע כמעט שום קולות שהם כמוני.
בחלק הגדול של המשתמשים שאתה מציין לא יצא לי להיתקל עדיין, אבל אולי זה בגלל שכאן זה המקום היחיד בו אני שומע ביקורות מהקהל על דיסני פלוס.
כן ה4K כנראה משחק תקפיד רציני
בכל מקרה אחד הדברים שממש הפריעו לי מעבר לאיכות. לדוגמה ניסיתי לראות פיצ'ורימה והיו כתוביות אבל הן היו תקועות למעלה משום מה ולא יכולתי לצפות ככה. אתה יכול לבדוק אם זה השתנה?
וואלה? לא ידעתי
נכנסתי לבדוק ובאמת כמו שתיארת הכתוביות שם למעלה.
אבל מצד שני, אני יכול להגיד שראיתי כבר לא מעט דברים בדיסני פלוס ולא נתקלתי בדבר כזה, כך שאולי זה רק שם או מקסימום בעוד כמות קטנה של תכנים, בזמן שברוב התכנים הכתוביות למטה כמו שצריך.
עשית בשכל
אני נשארתי רק בגלל החצי שנה חינם מיס.
ובאמת אין מילים לתאר כמה זה נורא, תקיעות אינסופיות ואיכות יורדת ועולה כל הזמן (לא בגלל האינטרנט כי עובדה שבנטפליקס זה חלק לגמרי,
מהרגע שהתחלתי להשתמש בה עד עכשיו אני מקבל את אותן המלצות על סרטים וסדרות, גם כאלה שכבר ראיתי באפליקציה מזמן.
זוועה אני לא מתכוון להישאר איתה אחרי שיגמר החצי שנה
למרות שאני מנוי בדיסני פלוס הצפייה שם בתוכן היא לא אופציה עבורי
יש לי חיבור אינטרנט נורא איטי בבית (עניין של תשתיות באזור) והאתר של דיסני פלוס הוא אחד האתרים שהכי קשה לתפעל עם אינטרנט איטי. בעוד בנטפליקס אני מסוגל לגלוש בנחת ולצפות בסרטים באיכות הכי טובה (לוקח לו דקה להטעין בהתחלה ולפעמים האיכות יורדת מ-'מצוינת' ל-'סבבה' לכמה שניות פה ושם תוך כדי צפייה אבל זה ממש בסדר יחסית). עם דיסני פלוס זה הרבה יותר מורכב. קודם כל לוקח לעמוד הראשי כמה דקות טובות לעלות. ואז לוקח לי מספר דקות למצוא את התוכן שאני רוצה לראות (לא עוזר שמנוע החיפוש שלהם מפגר (חיפוש "The Band's Concert" לא העלה תוצאות בכלל משום שבאתר שם הסרט הוא עם המילה 'Bands')). ואז כמובן שהסרט עצמו מוקרן באיכות מזעזעת (ברמה שאני יכול לראות את ריבועי הפיקסלים). אם אני עוצר את הסרט ומחכה קצת אז האיכות משתדרגת אבל רק לדקת צפייה אחת לפני שהיא חוזרת לאיכות הבלתי ניתנת לצפייה הרגילה.
הניסיון האחרון שלי היה לפני כמה ימים עם 'ראלף הורס את האינטרנט' שויתרתי על הניסיון לצפות בו בדיסני לאחר רבע שעה ופשוט הורדתי אותו פיראטית.
מזל ש-'קונצרט הלהקה' ושאר הקצרים של דיסני נמצאים ביוטיוב. מקווה שאשלים את אלה שאני רוצה לפני שדיסני תוריד אותם משם כי הכתבה עשתה לי חשק לראות כל כך הרבה מהם.
חדשות טובות למי שמתעניין באנימציה ויש לו דיסני פלוס
אני בודק מעת לעת פחות או יותר מאז שדיסני פלוס הושקו בארץ, ואני שמח לבשר שסוף סוף יש תרגום לעברית לסרט התיעודי ״פרנק ואולי״ (Frank and Ollie) העוסק בפרנק תומאס ואולי ג׳ונסטון, שני אנימטורים מהדור המכונה ״תשעת הזקנים״ שפחות או יותר כל עולם האנימציה כיום חייב להם רבות.
עוד לא ראיתי את הסרט, אבל אני חייב לציין שעד היום הם תמיד היו האנימטורים שהכי עניינו אותי מבין התשעה.
העובדה שבשונה משאר האנימטורים, הם היו צמד, גם בעבודה וגם בחיים האישיים, ולא מעט פעמים גם עבדו ביחד על דמויות קרובות, הופכת אותם לייחודיים מבין התשעה.
כנראה גם עוזרת העובדה שהם האריכו ימים יותר מהאחרים, כך שיש יותר ריאיונות איתם, מה שמאפשר לגלות כמה נחמד לשמוע אותם מדברים על העבודה שלהם בדיסני.
בקיצור, יש פה הזדמנות נוספת ללמוד עוד קצת על שני אנימטורים קלאסיים שתרומתם הכבירה לעולם האנימציה לא ניתנת למדידה.
מצטרף להמלצה. סרט נהדר
(ל"ת)
תודה על ההמלצה!
כי טכנית אני עוד לא ראיתי את הסרט (כפי שגם כתבתי).
אני מקווה ללמוד ממנו דברים חדשים שלא ידעתי עד עכשיו על הצמד.
עברתי על התמונות והכותרות
וזה הספיק לי כדי להבין עד כמה אני מתעבת את סרטוני מיקימאוס, אני פשוט שונאת את הדמויות האלו, הן מעוררות בי חלחלה, ואני פשוט שונאת את כל הסרטים ברשימה שלך.
אני לא יודעת למה אני כה אמונציונאלית אבל אאל"ט ראיתי את כולם כילדה, ההורים שלי דאגו שיהיה הכל בבית כי הם החליטו שדיסני זה איכותי (שניהם לא צופים באנימציה ולדעתי לא מכירים את רוב סרטי דיסני מעבר לתמונה חולפת או סאונד זכיר במיוחד).
למשל זה עם תחנת הרוח, אני לא מצליחה לזכור מה קורה שם, אבל רק הסקרינשוט הזה מעורר בי תחושת אי בורדרליין פאניקה. אני חושבת שהיחידים שעוד חיבבתי היו סרטוני החזירים, וצ'יפ ודייל. צ'יפ ודייל היו קצת יותר מותאמים (בעיני) לילדים. פחות קיצוניים.
את גופי אף פעם לא אהבתי ואני מאוד לא זוכרת כלום בכיכובו.
אייייייי, לא מאמינה שנכנתי לדף הזה, זה כמו להעביר ציפורן על קיר.
צ"ל אי נוחות- בורדרליין פאניקה
(ל"ת)
טוב, מתנצל על זה שעשיתי לך טראומה, ועם זאת
רוב הסרטונים ברשימה *אינם* סרטוני מיקי-מאוס, וגופי מופיע רק בשניים מהם (ובשניהם מדובר בהופעה קצרה). יצוין גם שכמעט *כל* סרטי האנימציה הקצרים שיצאו בין סוף שנות ה-20 לסוף שנות ה-40 היו מהסוג שמרתיע אותך – לא תקינים פוליטית (גם במונחי תקופתם), אלימים ולפעמים ממש גסים (וסרטי הלוני-טונס, כפי שצוין פה בתגובה אחרת, המשיכו עם הטרנד הזה גם עשורים אחר-כך). אני חושב שדיסני הגיעו עם הסרטים הקצרים שלהם לשיאים אמנותיים הרבה מעבר לסרטים שלהם באורך מלא.
והסרטונים של דיסני הם כלום לעומת אלה של הלוני טונס
שהם לא תקינים פוליטית פי כמה וכמה, אלימים פי כמה וכמה, וגסים פי כמה וכמה וכמה וכמה.
למעשה, לא הייתי מחשיב את סרטוני הלוני טונס כתוכן לילדים בשום צורה.
את חלקם הרב של סרטוני הלוני טונס הייתי ממש מגדיר כ״לא לילדים!״.
הם השקיעו לא מעט בחוצפה וגסויות כדי להוכיח שהם ״לא דיסני״, כך שהזוי שהיום הלוני טונס נחשבים למשהו ילדותי / לילדים ברמה שאפילו דיבבו את סרטוני הלוני טונס לעברית.
אגב, סיפור דומה קרה עם החבובות
סדרה שנוצרה כסדרה למבוגרים (כנסו לדיסני פלוס וצפו בעונה הראשונה של מופע החבובות ותגידו לי שזה לילדים), אבל עם השנים קיבלה מעמד של סדרה לילדים, עד למצב שכשהחזירו את החבובות לטון המקורי למבוגרים בסדרה המוקומנטרית מלא הורים התעצבנו והיה זעם גדול על הסדרה.
החבובות כוונה במוצהר לכל המשפחה, בניגוד לרחוב סומסום שנועדה לחנך ילדים.
בעידן של משפחת סימפסון, סאות' פארק, איש משפחה וריק ומורטי, קצת פאתטי לחשוב עליה כעל "סדרת מבוגרים" או שג'ים הנסון קרא לפרק הפיילוט שלה "מין ואלימות" (כן, צפיתי בעונה הראשונה גם כילד וגם כמבוגר ולא מצאתי בה שום תוכן בעייתי.)
זה כמובן מקום לקשר
לסקס ואלימות
אבל מה עם סקס וכינורות?
https://music.youtube.com/playlist?list=OLAK5uy_kZ7huAB5p6Mhjq669ZWzs2dzmPoP15QSk
חוץ מזה שגם בקומדיית המצבים של החבובות משנת 2015 לא היה שום דבר ״למבוגרים״.
כן התעסקו שם במערכות יחסים, פוזי הדוב יוצא עם בחורה בלונדינית יפה ואנושית שאיננה חבובה וסם הנשר האמריקאי מתאהב בג׳ניס, אבל אף פעם לא אומרים שם שום דבר גס או מיני; חוץ מזה שגם הקביעה שפוזי הדוב יהודי היא מגוחכת (לכו לדיוני חברים, תחליפו את מה שאמרתי שם על רייצ׳ל גרין בשם פוזי הדוב וגם כמובן את המגדר ותקבלו את אותה תוצאה.)
זכורה לי שיחה עם מישהו שעבד בערוץ הילדים
והוא אמר לי שהיום (כלומר, לפני איזה עשור וקצת כשדיברנו) לא מראים שם בכלל סרטונים של הלוני טונס (אם כי הוא דיבר על הסרטונים המקוריים, לא על דברים שהופקו במילניום הנוכחי).
כן, זה גם מה שאני דיברתי עליו
סרטוני לוני טונס מהמילניום הנוכחי ומשנות ה-90 הם כבר תוצר של התקופה שבה הלוני טונס תויגו כ״לילדים״, ועל כן הם באמת סרטונים לילדים.
מספיק להשוות בין הלוני טונס בספייס ג׳אם ללוני טונס של שנות ה-30 וה-40. פער תהומי.
עם הזמן, סביר להניח שבהשפעת ההצלחה הגדולה של המרצ׳נדייז של לוני טונס בקרב קהל הילדים, וורנר קיבלו את זה שלוני טונס זה לילדים והתוכן בהתאם הפך לכזה.
צריך גם להוסיף את העובדה שעם השנים המבוגרים כבר הפסיקו להתחבר לסגנון הקרטוני לעומת הילדים שממשיכים להתלהב ממנו, וגם כמובן את לכתם לעולמם של היוצרים הגדולים של הלוני טונס כמו בוב קלאמפט (נפטר ב-84) פריץ פרילינג (נפטר ב-95) וצ׳אק ג׳ונס (נפטר ב-2002). כך שהיה מדובר לא רק בדור חדש של צופים אלא גם בדור חדש של יוצרים ושם הכל השתנה.
אני מניחה שלא התנצלת ברצינות
תהיתי מי הם אותם סרטונים קצרים וקצת הופתעתי מרמת האמוציות שהם עוררו בי (כי תאכלס לא הייתי חייבת להגיב). אני לא מצליחה לנתק את הקונטקסט החוויתי מהסרטים האלו, אז פחות אכפת לי שהיו שם שיאים אומנותיים. בסרטים באורך מלא קרה משהו חשוב יותר משיאים אומנותיים, הם הציעו נחמה, וגם זה משהו שאומנות פופולרית צריכה לעשות.
הסרטונים של הלוני טונס משנות השישים אינם מפחידים, אבל חלקם לפחות בהחלט יעוררו בך חלחלה כפמיניסטית.
יש סרטון אחד שמתרחש במלחמת העולם הראשונה ומציג את יוסמיטי סם כחייל גרמני שהמפקד שלו מעטר אותו בעיטור הכבוד של צלב הברזל. יוסמיטי מתעצבן, מעיף את הצלב ואומר "צלב הברזל?! מה אני צריך את צלב הברזל?! אם כבר נותנים לי פרס, אני מעדיף כסף, כדי שאוכל להוציא אותו על יין ובחורות יפות!" יש גם סרטון של (אולי באגס באני? או דאפי דאק? לא זוכר כבר) שבסופו יש אסטרונאוט שאין לו דייט לערב, אז הוא פשוט מוציא מהכיס צנצנת עם משחה כזאת של אסטרונאוטים ושופך עליה מים. המשחה הופכת לבחורה ואז יש לו דייט. אבל עד כמה הלוני טונס השתנו מאז? לא נראה לי שגם היום יש אצלם הפרדה בין "לילדים" ו"למבוגרים". הנה, בסרט האחרון של ספייס ג'ם מתארחים ריק ומורטי, וזאת אפילו לא בדיחה רק למבוגרים כי המון ילדים צופים בריק ומורטי (ואין לי בעיה עם זה.) ואיך לא הוזכר פה "The Nifty Nineties" שמה שזכור ממנו זה בעיקר השיר קורע הלב על האלכוהוליזם? (דיסני כמובן שינו את סוף השיר מעצוב לשמח, ובכל זאת.)
נ.ב. סרטוני הלוני טונס המשיכו להיות משודרים (עם דיבוב לעברית והכול) באחד מערוצי הילדים (לא זוכר כבר איזה) גם בשנות האלפיים.
אגב תוכן שנחשב לילדים כשהוא לא כזה
בדיוק עכשיו סיימתי לצפות בסדרה הנהדרת ״אולי הלך לאיבוד״ בנטפליקס (הייתי שמח אם הייתה לה ביקורת. זו מיני סדרה קצרה בת ארבע פרקים בלבד, כך שזה תכל׳ס יותר סרט בארבע חלקים).
הסדרה נהדרת ומומלצת לצפייה, אבל תרחיקו ממנה את הילדים. באמת.
יש משהו מאוד ילדותי ברעיון של הסדרה, מה שגורם לה להיחשב סדרת ילדים, אבל זו סדרה מאוד מאוד אפלה ועצובה ואפילו כוללת אלמנטים של כמעט-אימה.
מדובר בסדרה שתצלק את הילדים שיצפו בה, כך שממש לא ברור לי למה היא משווקת כסדרה לילדים.
מצד שני, היא ללא ספק תהיה קיצ׳ית וילדותית להרבה מבוגרים, כך שקהל היעד שלה הוא די מצומצם.
הייתי אומר שזו סדרה למבוגרים שמוכנים להשליך הצידה את הציניות ולהתחבר לילד שבהם.
על מה זה?
כילדה צרכתי לא מעט תכנים קשים שאפילו מאוד אהבתי.
למשל במבי, ובמחשבה לאחור ניתן לומר שהרבה מהספרים האהובים עלי גם היו טראגיים וקשוחים (לאחרונה חשבתי די הרבה על ספר שמאוד אהבתי כילדה ןקראתי המון פעמים, שהוא למעשה ספר תעמולה קומוניסטי שלא בוחל בזוועות כדי לשכנע)
אני לא חושבת שכל הילדים מחפשים רק סיפורים שמחים.
זה בדיוק העניין
הפרמיס של הסרט ממש מטעה ולא מתאר בצורה נכונה את האווירה.
בגדול זה סרט (או סדרה, אם מתעקשים) על צעצוע של ילד שהלך לאיבוד וסובל מאמנזיה שמנסה לאט לאט לעורר את זיכרונותיו כדי למצוא את דרכו בחזרה אל הילד לו הוא שייך.
רק שזה הרבה יותר אפל ועצוב מאיך שהתקציר נשמע.
הסיפור הולך למקומות מאוד קודרים ומלודרמטיים ולפעמים גם הרגיש לי שעושה שימוש במוטיבים בולטים של אימה.
האם יכולים להיות ילדים שיעמדו בזה? בהחלט יכול להיות. אבל ממש לא כולם.
ומכיוון שהרעיון של הסרט, כמו גם הטריילר והעובדה שהסרט מדובב לעברית, נשמע מאוד מתאים לילדים ואפילו לילדים קטנים, נראה לי שיש פה הטעייה שעלולה להסתיים באי אלו ילדים שיחוו סיוטים מהדבר הזה ולבסוף יכתבו כמבוגרים איך זה היה טראומת הילדות שלהם.
אז רק רציתי להזהיר את ההורים שבינינו שיזהרו לפני שהם ישר נותנים לילד שלהם לראות את זה כי ״זה סיפור חמוד על צעצוע שרוצה לחזור לילד שלו״, כי ״צעצוע של סיפור״ זה לא. ממש, אבל ממש לא.
מנצלש"ת לשאלת אנימציה, לא קשורה לדיסני
אולי חובבי האנימציה באתר יידעו.
אני מחפשת סרט מצוייר שראיתי בערוץ הילדים בשנות ה 90, קצת אחרי שהכבלים התחילו.
זה היה סרטון פילר ששודר בין תוכניות מדי פעם. נדמה לי שהוא היה של Merry Melodies אבל לא הצלחתי למצוא את זה בחיפושים ביוטיוב.
העלילה: שני ילדים עניים מאוד הולכים לישון רעבים כי אין אוכל בבית, מכוסים בשמיכה מלאה חורים. הם חולמים על ארץ של ממתקים שבה פופקורן צומח מגבעולי תירס וגלידה נמזגת מפרחים. בסוף החלום הם מתעוררים ויש אוכל בבית כתוצאה מאיש נדיב.
נדמה לי שחלק מהסרט שחור לבן וחלק צבעוני.
מישהו מכיר?
תודה מראש
Somewhere in Dreamland
(ל"ת)
מתוך סדרת Color Classics של האחים פליישר
זמין לצפיה חוקית ביוטיוב:
https://m.youtube.com/watch?v=lH4gC69ZEhc
לא אחד המוצלחים של האחים פליישר, אגב – באופן כללי, סדרת Color Classics לא נחשבה לכזאת, למרות שהיו בה כמה פנינים.
סצנת המזלג מחרידה אותי בדיוק כמו סצנת המזלג ברקוויאם אם לא יותר, ואני לא מגזים.
בכלל בגלל סגנון האנימציה הרבה מהסצנות פשוט מבחילות. פיזית. זה סרטון שאמור להיות מרגש ונוגע ללב אבל פשוט יוצא גלורג' גלורג' גלורג'. מה שבאמת מוזר הוא שסיינפלד עשו לסצנה הזאת סוג של מחווה באחד הפרקים, והרי סיינפלד תמיד עמדה בניגוד גמור לכל סוג של מסר שמיוצג בסרטון הזה.
למה? זה כמו צביטה עצמית
(ל"ת)
לא זה לא.
צביטה עצמית (ומן העבר השני, גם דגדוג עצמי) לא באמת כואבים כי הגוף יודע לווסת את עצמו ולצפות לכאב שחלקים אחרים בו גורמים. זה ממש לא אותו הדבר. כמובן שגם לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל (נשיכה עצמית ממש חזקה במקומות אסטרטגיים) אבל אדם שיצבוט את עצמו (או לחלופין, ינסה למשוך בשערות של עצמו) לא יכול לגרום לעצמו כאב מעבר לחולף ולמזערי.
אויש, ועכשיו הזכרתי לעצמי גם את סצנת הסכין בטד. למה?
(ל"ת)
נתקלתי עכשיו במקרה בתגובה שלך כי גם אני חיפשתי את אותו הסרט המצוייר😮☺️ הלוואי שמישהו ידע היכן ניתן למצוא אותו :-)
חפשי "Somewhere in Dreamland" ביוטיוב, יש כמה גרסאות.
ברצינות, אפשר להפסיק לדבר על הסרט הזוועתי הזה?
כאילו, אני מבין למה אחרים אוהבים אותו וגם מקשרים אותו עם חג המולד והכול אבל בחייאת… הסרט הזה פשוט יוצר אצלי ripple effect לדברים שהכי הפחידו אותי כשהייתי קטן, כי למרות שהוא בעצמו לא מפחיד הוא פשוט דימוי מגעיל אחרי דימוי מגעיל אחרי דימוי מגעיל (וזה בא ממישהו שאוהב מאוד ממתקים, כן?) הלחם/עוגה שצריך להרטיב במים כדי להצליח ללעוס, השמיכות המחוררות, נהרות הסירופ, אכילת לחמניות מתוקות בזמן רכיבה על קרוסלה (כאילו פאק, אני חוטף בחילה רק מלחשוב על לקרוא חומר מודפס במהלך נסיעה, אז איך זה אפשרי פאקינג לאכול במהלך תנועה סיבובית, גם בעולם פנזטיות?), הכול פשוט איכס איכס איכס, וכמובן המסר הנוראי שכל ארגון צדקה מאז ועד היום הפנים בצורה מחרידה (יום אחד שהוא כנראה יום חג נעשה איתכם חסד, אבל בשאר הימים פשוט תמשיכו לחלום?) זה גם לא מקרי מבחינתי שמי שפתחו את הדיון וחיפשו אותו היו מבקרות מזדמנות שגם לא חזרו להגיב אחר-כך ולא אחד מהקבועים. אם כמוני אתם מרגישים עכשיו שאתם צריכים אסוציאציה יותר יפה, נעימה ומרגיעה ל-Dreamland, הנה לכם.
המלצה: Runaway Brain
"אטלנטה" עשו השבוע פרק שמוקדש ל"גופי: הסרט", וגיליתי שהסרטון החצי-גנוז הזה הוצמד אליו לרגע. במקרה אתמול אנימטור שקנה עותק 35 מ"מ נדיר של הסרטון הזה העלה רסטורציה שלו ב-4K, אז ראיתי אתמול את שניהם ברצף, as god intended.
בגדול אני הרבה יותר בנאדם של לוני טונס (עדיין משלים לאט לאט את כל אלף הסרטונים של Merrie Melodies), הסרטונים של דיסני תמיד היו לי feel good פשוטים וילדותיים מדי. הסרטון הזה תפס אותי לגמרי בהפתעה ואני יכול להבין למה דיסני קצת מעלימים אותו, הוא די שובר את המותג שהם בנו סביב מיקי: הוא מתנהג קצת כמו דוש לכמה רגעים, הוא צריך להתעסק בדבר הזה שנקרא "כסף", ויש בו כמה רגעי אימה ואקשן שיכולים להבהיל ילדים מאוד קטנים. אפילו אפשר להגיד שמיני טיפה מינית בסרטון הזה, וזה עוד בלי לדבר על evil mickey שמופיע לכמה רגעים.
אני לא חושב שהוא איזה משהו "נועז" או "מופרע" וההעדפה אצלי עדיין ל"לוני טונס", אבל זה בקלות הסרט הקצר של דיסני שהכי אהבתי – העלילה שלו מפתיעה, הוא מצחיק, מפתיע ויש אקשן. חוץ מזה האנימציה מדהימה ועם כמה פריימים של מיקי שאני פשוט לא מאמין שיצאו מדיסני. המועמדות לאוסקר מוצדקת לגמרי.
לא זמין בדיסני+ כמובן, יש חלקים ביוטיוב וכל מיני מקומות אחרים (מחלק עותקים של הרסטורציה בפינה חשוכה מתחת לטירה ביורודיסני).
לרגל חגיגות ה-100 לדיסני, הם הוציאו סרטון חדש של אוסוולד הארנב, זמין לכולם ביוטיוב
הסרטון נעשה תוך שחזור מאוד מדויק של סרטוני האנימציה האילמים של לפני מאה שנה (אפילו תוך הקפדה על חוסר מוחלט בסאונד. ברקע מושמעת רק נעימת פסנתר, מה שהיה גם בסרטים האילמים, רק ששם הנגינה הייתה חיה על הבמה) ועם שימוש במי שהיה האב טיפוס של מיקי מאוס שההיסטוריה שלו היא סיפור מרתק בפני עצמו.
בקיצור, אם יש לכם אהבה לאנימציה ידנית ולסגנון הקרטוני של שנות ה-20 של המאה הקודמת, אז אני בהחלט ממליץ לצפות בזה.
אחרי הכל, זה רק דקה וזה לגמרי בחינם, אז למה לא?
הנה קליפ שאני ממש אוהב שעושה מחווה לסגנון הזה במדיה משולבת:
https://youtu.be/skUK-OlU4H0
אבל כמה אפשר להתגעגע לסגנון המפחיד הזה? למה לא לשאוף לכיוון של סגנונות אנימציה חדשים שישקפו את שנות העשרים של המאה הנוכחית ולא הקודמת?
מה זאת אומרת? כל הזמן עושים את זה
למעט מחוות כאלה ואחרות, סרטי האנימציה כיום הם בסגנון מודרני וחלקם גם מחפשים איפה אפשר לחדש.
השנה, לדוגמא, היה לנו את לא רעים בכלל שנראה כמו משהו אחר.
בשנה שעברה היה לנו את משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות וגם את לוקה, כל אחד עם מראה יחודי משלו.
היה לנו ב-2018 את ספיידרמן ממד העכביש שבכלל המציא סוג חדש של אנימציה.
וזה רק רשימה חלקית.
אני ממליץ לך לצפות בסדרה בקיצור בדיסני פלוס (זמין גם בישראל) שמכילה סרטוני אנימציה בשלל נרחב של סגנונות. הנה הטריילר, מספיק לצפות בו כדי להבין על מה מדובר.
ולצד כל זה, אנשים אוהבים נוסטלגיה ולהתרפק על דברים מפעם, גם אם טכנית אף אחד לא חי בתקופה הזאת ויכול להגיד שהוא זוכר את זה (חוץ מאולי מישהו בן 110, אבל כמה כאלה כבר יש?), ולכן גם ימשיכו לעשות דברים כאלה.
לפחות 50
oldest living people
מעניין מה הם יחשבו על סרטון כזה, בהתחשב בכך שיכול להיות שכילדים הם ראו סרטונים שכאלה בראינוע
חיפשתי ברשימה ישראלי ולצערי לא מצאתי.
היה עד לפני כמה שנים ישראלי ברשימה הזאת שגם החזיק בתואר ״הגבר המבוגר ביותר בעולם״, עד שנפטר בגיל 114.
מעניין מתי יהיה עוד ישראלי שיגיע לשיאים בתחום הגיל.
אגב, כל 15 המקומות הראשונים הן נשים
ידעתי תמיד שנשים מאריכות ימים יותר מגברים, אבל מודה שלא חשבתי שעד כדי כך.
במסגרת הפודקאסט "היסטוריה גדולה, בקטנה"
דיברתי על המאבק בעשורים הראשונים של המאה ה-20 בין אולפני פליישר ודיסני, ואיך המאבק הזה עיצב את האנימציה האמריקאית, בדגש על הסרטים הקצרים שהופקו בשני האולפנים, עם התייחסות לחלק מהסרטים שנדונו פה ולאחרים. אפשר לשמוע פה (זמין גם בספוטיפיי):
https://soundcloud.com/historia-il/ep-245-dr-raz-greenberg-and-animation?si=08972402f75f4859be63a6b2914a9854&utm_source=clipboard&utm_medium=text&utm_campaign=social_sharing
דיסני לא רוצים שתדעו, אבל הם התחילו להעלות לדיסני פלוס סרטונים מקוריים של אוסוולד הארנב מלפני קרוב למאה שנה
החיפוש ״אוסוולד״ בעברית ובאנגלית לא יביא אתכם לשם וגם לא תמצאו את הסרטונים הללו בעמוד הראשי.
לגמרי במקרה הצלחתי למצוא שניים כאלה ואין לי מושג אם יש עוד.
חפשו ״בעיה במסילה״ ו״רטוב כל כך״ ורק כך תגיעו לסרטונים הללו.
אם מישהו יודע במקרה על עוד סרטונים של אוסוולד הארנב שזמינים בדיסני פלוס ישראל (ואני מדבר על סרטונים מקוריים ולא על ״אוסוולד הארנב בר המזל״ שיצא לאחרונה כמחווה לדמות הקלאסית) אשמח מאוד שיכתוב פה איך להגיע אליהם.
דרך אגב, באופן כללי דיסני הוסיפו לשירות כמות נכבדה של סרטונים קלאסיים
ממליץ להיעזר בשמות הסרטונים של אוסוולד שרשמתי פה כדי להגיע מהם למגוון די רחב של סרטונים קלאסיים של דיסני.
יש לא מעט ואני אפילו לא יודע לגמרי כמה יש מאחר ואני כל הזמן מוצא חדשים, כך שאני לא יכול לכתוב פה רשימה של כולם, אבל באמצעות האופציה של ״תוכן דומה״ ניתן להגיע מסרטון לסרטון.
ממליץ להתחיל מסרטון אחד (נגיד מה שכתבתי פה של אוסוולד) ואז פשוט לשוטט בסרטונים הקשורים מאחד לשני.
בכל סרטון יש תכנים אחרים ב״תוכן דומה״ כך שעדיף פשוט לעבור מאחד לשני והלאה ולשים במועדפים את הסרטונים המעניינים כדי שלא יעלמו.
חבל שאין דרך למצוא במקום אחד את כל הסרטונים הקלאסיים שיש בדיסני פלוס, האלגוריתם שלהם באמת על הפנים.
קודם כל, תודה רבה על החדשות
חוץ מזה, שמתי לב שהם הוסיפו את Fiddling Around – שהוא כמדומני סרט מיקי מאוס המוקדם ביותר מלבד Steamboat Willie שזמין בשירות. אזהיר מראש: זה לא סרט טוב, אבל הוא סרט מעניין. בלי עלילה של ממש, הסרט הזה הוא יותר תצוגת-תכלית למה שדיסני רצה להראות שבאולפן שלו אפשר לעשות בכל הנוגע להבעות פנים וסינכרוניזציה בין קול ותמונה, חוץ מזה, אפשר למצוא פה רמזים מקדימים לחלק מהדברים שיראו אחר כך ב-"The Band's Concert" שהמלצתי עליו בפוסט, ואני חושד שגם צ'ארלי צ'אפלין צפה בסרט הזה לפני שהוא ביים סצנה מאוד מסוימת ב-"הדיקטטור הגדול".
וואו, ממש תודה על ההמלצה
אחל׳ה של סרטון ואני מעדיף אותו עשרות מונים על ״ספינת הקיטור וילי״ בו מיקי מאוס מתעלל בכמות נכבדה של חיות באופן שקשה שלא להזדעזע ממנו אפילו שמדובר בסרטון קרטוני.
פה, לשמחתי, מיקי לא מתעלל באף אחד. למעשה, הוא אפילו עדין מדי, אני ציפיתי שישלוף רובה וירה בהוא מהקהל שצחק צחוק מעצבן ביותר.
אפשר לראות בסרטון את האהבה של וולט דיסני למוזיקה קלאסית, אהבה שתוליד עשור מאוחר יותר את הסרט פנטסיה.
כמו כן, האם זה הפעם הראשונה שמיקי מאוס מדבר? אני אפילו לא בטוח שזה הקול של וולט דיסני, יכול להיות שזה היה מישהו אחר שדיבב אותו?
בכל מקרה, אחלה המלצה. אם יש עוד סרטונים שעלו מאז פרסום הכתבה שאתה יכול להמליץ עליהם -אשמח לשמוע.
אולי בכלל שווה לעשות כתבת המשך, לאור העובדה שעלו הרבה מאוד סרטונים נוספים מאז פרסום הכתבה.
הפעם הראשונה שמיקי ממש דיבר היתה ב-The Karnival Kid שנה לפני-כן
לא זמין בשירות, ואני לא מצפה שיהיה זמין, זה גם סרט די אנטי-חברתי (אם כי מעניין, בהתחשב בסלידה של דיסני מהירידים סטייל קוני איילנד – סלידה שאפשר היה ממש להרגיש ב-"פינוקיו"). אני אעבור על הסרטים החדשים, ואולי תהיה עוד כתבה, אבל כרגע קצת חסר לי זמן פנוי.
אה, חשבתי שהתכוונת שזה הסרט השני בכיכובו של מיקי מאוס
עכשיו אני מבין שהתכוונת רק מתוך מה שזמין בדיסני פלוס.
אגב, מכיוון שהסרטון שאתה מדבר עליו פה לא זמין בדיסני פלוס, אשמח להסבר למה הכוונה ב״אנטי-חברתי״.
כמו Steamboat Willie - סרט די חוליגני, עד כמה שזכור לי.
(ל"ת)
אז בעצם רק ב״Fiddling Around” מיקי החל לקבל את האופי הנורמלי שלו שאיתו הוא המשיך הלאה לאורך שנים?
כי אם כך, אז זה נותן לסרטון עוד נופך מיוחד והופך אותו במובנים מסוימים להיות הסרטון הראשון בכיכובו של מיקי מאוס (כי מיקי מאוס הוא לא רק דמות עם עיצוב מסוים אלא גם אם אישיות מסוימת שלא קיימת כלל בסרטון הראשון שלו ולפי מה שאתה אומר גם בסרטון השני שלו).
שמתי לב לדבר מעניין בסרטון ״כאשר החתול איננו״ מ-1929 שזמין בדיסני פלוס
הסרטון עצמו הוא לא מי יודע מה, אין מספיק רעיונות יחודיים והסרטון לא ממש מצחיק, אבל הוא כן משמעותי בהיסטוריה של מיקי מאוס מבחינה אחרת: מיקי מאוס הוא באמת עכבר בסרטון הזה.
זאת הפעם הראשונה שאני רואה סרטון של מיקי מאוס בו הוא מוצג בפרופורציות המתאימות לעכבר.
גם העובדה שהעלילה כוללת התגנבות לבית של חתול (שגדול בהרבה ממיקי העכבר), הימצאות של מלכודת עכברים בסביבה ושפע של עכברים פחות מואנשים ממיקי שנמצאים בסרטון, כל זה הופך את מיקי בסרטון הזה לעכבר של ממש, בשונה מרוב הסרטונים שלו בהם הוא פשוט תחליף לבן אדם.
בהחלט מעניין לראות שהיה איזה רגע קטן שבדיסני באמת התייחסו ל״מאוס״ בשמו של מיקי מאוס.