מרדף עצבני

נכון, השילוב של ניקולס קייג' ותלת-מימד לא מבשר טובות. אבל למרות הכל, הסרט מתברר כטראש מהסוג המובחר

שלחתי מיילים, הרמתי טלפונים, אפילו פרסמתי בפייסבוק, אבל לא הצלחתי למצוא אף אחד שיבוא לראות איתי את "מרדף עצבני". אני ממש לא מבין למה. זה סרט אקשן עם ניקולס קייג' שיוצא בפברואר בתלת-מימד, כמה רע זה כבר יכול להיות, נכון?

נכון?

מישהו?

אוקיי, אם להודות על האמת: לפי כל סימן אפשרי, זה לא נראה טוב. ואני חייב להגיד, אחרי שראיתי אותו (לבד, תודה ששאלתם) שהוא באמת רע. אבל הוא רע באופן מצוין. נאמר את זה ככה: זה הסרט שטרנטינו היה צריך לעשות בשביל פרוייקט "גריינדהאוס" במקום הדברת האינסופית של "חסין מוות". זה סרט טראש שמגיע, אומר "ערב טוב, אני טראש", וממשיך לנצל כל תירוץ, ולו הקלוש ביותר, להראות אחד משלושה דברים: סקס, אלימות, ומכוניות קלאסיות. ואם אפשר, צירוף של לפחות שניים מבין השלושה ביחד. להמחשה: במהלך עשר הדקות הראשונות של הסרט אישה ערומה מקבלת אגרוף בפנים לצד דודג' צ'ארג'ר 1969. מעודן.

אלא מה, טראש לא חייב להיות זבל, והסרט הזה – בניגוד לסרטים אחרים בסגנון שיכולתי לנקוב בשמם ("פיראנה") יודע את זה. התפלשות חסרת בושה בדם וציצים לא פוטרת אותך מהדרישה לדמויות טובות ועלילה רבע-מעניינת. זה לא שהסיפור של "מרדף עצבני" גאוני, אבל לפחות זה סיפור. ניקולס קייג ברח מ… בואו נקרא לזה כלא (ברור לגמרי באיזה סוג של כלא מדובר, וזה גם צוין בכל תקציר ובכל טריילר של הסרט. אבל הסרט עצמו משום מה מתייחס לזה בתור הפתעה, אז שיהיה, אני לא אספיילר) כדי לסגור חשבון עם מנהיג הכת השטנית שרצח את בתו. בעוד הוא רודף אחרי הכת, אחריו רודף בחור בחליפה וגישה מאיימת שקורא לעצמו "מנהל החשבונות".

אז מה עם כל אותם סימנים מבשרי רע? התלת-מימד כאן דווקא בסדר. הסרט צולם ב-3D במקור, ולא הומר אליו אחרי הצילומים, והמשמעות היא בעיקר שבשום נקודה האפקט לא מכאיב בעיניים, והוא מורגש, גם אם לא הכרחי.

בנוגע לניקולס קייג', אין מה לעשות, הוא אכן משתתף בסרט, וזה באמת מצער מאוד. הדמות הקבועה של קייג', גיבור האקשן הסובל, דווקא יושבת מצוין על הסרט הזה. בעולם קצת יותר טוב, קייג' היה מגביל את עצמו ללא יותר מסרט אקשן אחד כל חמש שנים, ויכול מאוד להיות שבעולם ההוא הייתי מהלל את הסרט על הליהוק המדויק והביצוע המושלם של הדמות. אבל מה לעשות, אנחנו לא חיים בעולם היפה הזה, אלא בעולם שבו ניקולס קייג' משתתף בסרטים לעתים קרובות יותר משהוא הולך לשרותים, ורואים את זה על הפנים שלו. בעולם הזה, הסרט היה טוב בהרבה אילו בתפקיד הראשי היה מלוהק כל שחקן שאינו ניקולס קייג'. מצידי זאת היתה יכולה להיות מריל סטריפ. רגע, זה היה בעצם מגניב בטירוף.

וויליאם פיכטנר, Being Awesome.

למרבה המזל, מסביב לקייג' יש דמויות אחרות. אמבר הרד נמצאת לצידו לאורך כל הסרט, וקשה לתאר אותה במונחים שלא יגרמו לי להיות מואשם בסקסיזם. בואו נסכם שהיא חמה יותר מהשמש, ונסגור את הנושא הזה. בילי בורק מגלם את האיש הרע הרשמי של הסרט, מנהיג הכת, והוא בסדר גמור בתור איש רע מוגזם וקאמפי. אבל עליו – ועל שאר הסרט – מאפיל בקלות וויליאם פיכטנר בתפקיד מנהל החשבונות, דמות שתהיה מעכשיו נערצת על רוא"חים בכל העולם. מנהל החשבונות מזכיר את הסוכן סמית, רק עם הרבה יותר סיפוק בעבודה: הוא מאיים, רצחני, ענייני, אבל עושה את הכל עם שיר על השפתיים. התסריט לא לגמרי סגור על התפקיד שלו – לרגע הוא צופה ולא מתערב, שיודע בדיוק מתי כל אחד ימות, וברגע הבא הוא לא מהסס לזרז עד מאוד את מועד המוות של אנשים סביבו. יהיה מה שיהיה, זאת דמות כיפית כל כך שכל הסרט שסביבה מחוויר לעומתה. אם "מרדף עצבני" יהפוך פעם לסרט קאלט, מנהל החשבונות יהיה זה שכולם יתחפשו לו ויצטטו אותו.

מכיוון שכבר ארבע פסקאות לא הזכרתי אלימות וציצים, וכדי לייצג את הסרט נאמנה, אני חייב להזכיר שוב שבסרט יש הרבה אלימות וציצים. ומכוניות. ויריות, ופיצוצים גדולים במידה בלתי סבירה. ואמבר הרד הולכת מכות. הכל מוגזם, מוגבר ל-11 ובתלת-מימד. סרט איכותי, לא ממש. אבל אם כבר טראש, אז שיהיה כמו שצריך.

(יפורסם כנראה בגירסה מקוצרת עד מאוד בגיליון הקרוב של Time Out).