לכודים ברשת

Eagle Eye

במאי: די. ג'יי. קארוזו
תסריט: דן מקדרמוט, ג'ון גלן, טראויס רייט
שחקנים: שיה לה באף, מישל מונהאן, בילי בוב ת'ורנטון, רוזריו דוסון, מייקל צ'יקליס

מכירים את ההרגשה הזו שמישהו צופה בכם? קולט כל תנועה, כל מילה, כל קלישאה חבוטה שאתם אומרים? ז'אנר סרטי האדם הנרדף על ידי כל הממשל ואשתו צירף לשורותיו חבר חדש, והפעם זהו שיה לה-באף ('רובוטריקים', 'דיסטרביה') שמתגלגל לתפקיד אויב המדינה. צמד המילים האחרון הוא לא במקרה גם שמו של סרט משנת 98', ש'לכודים ברשת' לוקח ממנו המון.

הרעיון הבסיסי: אם יש לך קוצץ מלפפונים חשמלי על השיש במטבח, הממשלה יודעת מה אמרת לאשתך לפני השינה אתמול בלילה וכמה מסטיקים הדבקת מתחת לשולחן בבית הספר היסודי. על פי הסרט, ניתן לשלוט בכל מכשיר או מכונה בקלות, עד לרמה שבה אם אתם מבוקשים על ידי ה-FBI על קשירת קשר עם ארגון טרור, כדאי לכם להרחיק את קוצץ המלפפונים ההוא מחדר השינה, לבל יהפוך לסמן לייזר שמכוון אליכם טילי הלפייר דרך החלון.

לה-באף הוא ג'רי שאו, בטלן טיפוסי שעובד בחנות צילום כעוזר מכונת צילום משנה בכיר. לאחר שאחיו התאום בעל העבר המסתורי נהרג, מגלה ג'רי להפתעתו שחשבון הבנק שלו מפוצץ בכסף (אירוע חשוד אך משמח), ושתוך שעות ספורות דירתו התמלאה בארגזי אמל"ח בהיקף שמספיק לצייד ארגון טרור בינוני (חשוד אך הרבה פחות משמח). בדיוק ברגע הזה, ג'רי מקבל שיחת טלפון. על הקו קול נשי קר שפוקד עליו לעשות דברים, בסנכרון מעורר פליאה עם מה שמתרחש סביבו. "יש לך 10 שניות לשכב על הרצפה. שכב על הרצפה עכשיו. פנה שמאלה. הלו, אמרתי שמאלה!". אם עלתה לכם בראש אותה סצינה משרדית מ'מטריקס', קבלו 2 נקודות. בסוף המשחק יוגרל תסריט שמורכב מטלאים של סרטי אקשן מהעשור האחרון.

אל התערובת נכנסת רייצ'ל (מישל מונהאן), אם חד הורית ששולחת את בנה האידיאלי-מכדי-שלא-יעמוד בסכנה-בהמשך-הסרט לטיול בוושינגטון יחד עם חבריו לחוג הנגינה. גם אליה מתקשר אותו קול נשי מסתורי, וגם היא, כמו ג'רי שאליו היא חוברת, מתנגדת בהתחלה, אבל במהרה מגלה שאין טעם ושעדיף לציית. הקול מעברו האחר של הטלפון מוביל אותם דרך מרדפי מכוניות, ביצוע פשעים חמורים יותר ופחות ומעשים טיפשיים להפליא (כמו קפיצה מבניין גבוה אל מסילת רכבת שבסופה ייצאו ללא כל פגע) אל מטרה שאותה לא טרחו להבהיר להם.

על אף חוסר המקוריות והמופרכות בהם הוא מלא, הצליח 'לכודים ברשת' לשמור אצלי על רמה של עניין בתחום ה"מה יקרה עכשיו". די.ג'יי קארוזו ('דיסטרביה') מביים את האקשן התכוף בצורה תזזיתית ומהירה מדי לעתים, אך אפקטיבית לרוב. לטובה אציין את מרדפי המכוניות, שכוללים הרבה מכוניות שנמעכות בתזמונים מופלאים לכדי בלגאן גדול, וביניהם היו הקטעים הכיפיים והמגניבים ביותר בסרט. הכל סביר ובהתאם לז'אנר, עד שבשלב מסוים מגיע גילוי שמעלה את רמת המופרכות לגבהים שגרמו לחצי מהקהל באולם בו ישבתי לפלוט קריאות "וואט דה פאק", תוך התלבטות האם לדפוק את הראש בכסא שלפניהם או פשוט לצחוק. לאחר התפנית הזו, כפי שהתרגלתי בזמן האחרון גם מסרטים טובים הרבה יותר, מגיעה מערכה אחרונה מבולבלת, מטופשת וחסרת אחיזה במציאות. בשלב הזה יכולת הסיספונד שלי (כלומר, היכולת להאמין שמה שקורה על המסך יכול לקרות, גם אם זה בעולם הפנימי של הסרט) התנוונה כתוצאה מעודף שימוש.

מילא האקשן – הוא לפעמים עובד, אבל בתחום המשחק אפשר היה להבין מה הבמאי ניסה לעשות, ואיפה בדיוק לה-באף פישל. באחת הסצינות, לדוגמה, ג'רי בוחן מזוודה חשודה וחושב בקול רם: "יש רק שני דברים שאני מכיר שיש להם טיימרים, מכשירי מיקרוגל ו…" – ברגע זה בדיוק לה-באף בחר לעשות הפסקה דרמטית שהוקדשה כולה למפגן אובר-אקטינג מחריד. התזמון האיום הפך את כל הסצינה לנוראית והרס את דפיקות הלב שאולי היו יכולות להיגרם. גם בילי בוב ת'ורנטון מופיע בסרט וזוכה לתפקיד חסר ייחוד, גם אם עובר מסך, של הסוכן שמוביל את המרדף אחרי ג'רי ורייצ'ל.

סביר להניח ש'לכודים ברשת', בדיוק כמו שמו העברי, יימוג מזכרונכם מהר מאד. בתור סרט פופקורן הוא עובד לא רע, אבל אל תצפו לחדשנות או ערך מוסף כלשהם. אם שיה הקפיץ לכם את הפיוז כבר ב'אינדי 4' ואתם סובלים מתגובה אלרגית למשמע אחת מרוטינות ה-"לא לא לא לא לא!" שלו, מומלץ להתרחק. עבור אחרים, שנמצאים במצב רוח היתולי ואספו כמה חברים לסרט אקשן מטופש וכיפי, 'לכודים ברשת' ימלא את הדרישה.