עד כאן

מאת
סרין
– פורסם ב 5 באוקטובר 2002Posted in: ביקורות

במקור: Enough
במאי: מייקל אפטד
תסריט: ניקולס קזאן
שחקנים: ג'ניפר לופז, ביל
קמפבל, ג'ולייט לואיס, נח
וויילי, טסה אלן

חמישה חודשים של צפייה בעותקים מזוייפים באיכות ירודה של סרטים. מאה ארבעים ושמונה ימים של סרטים שברובם המכריע שלט גוון ירקרק חולה במקום פלאי הטכניקולור. אלו הם רק חלק מן התנאים הקשים אליהם הייתי צריכה להסתגל בתור מטיילת שהיא גם מכורה לקולנוע. במקרה שלי, החסך הקשה הביא אותי לכלל יאוש אמיתי ובינתיים גם הביא אותי להתלהב מ'עד כאן'.

אל דאגה – זה עבר לי.

בטיסתי קידמו את פני בברכה מסך קולנוע אישי, התחת הגדול של ג'ניפר לופז ובעלת התחת בכבודה ובעצמה. השניים האחרונים מגלמים בצוותא את דמותה של "סלים" (כלומר Slim שפירושו "שחיפה", ולא כמו "לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים"). סלים היא מלצרית בדיינר אמריקאי טיפוסי, שמצליחה להגשים את החלום הכל-אמריקני ולזכות בבעל עשיר ומוצלח + ילדה + בית מטופח + קריירה כעקרת בית. תענוג. אחרי תקופה מסויימת של אושר היא מתחילה להחליף את תפקידה המאתגר כעקרת בית בתפקיד מאתגר לא פחות כשק האיגרוף של בעלה. צ'יק צ'ק היא מבינה שזוהי לא בדיוק האידיליה המשפחתית אותה היא מחפשת ולא מנסה להשאר עם בעלה עד שכל שיניה ינשרו. אחרי שהיא מגלה שהמשטרה המקומית יכולה לעזור לה כמו כוסות מת לרוח רפאים, היא מחליטה לפעול בעצמה ולברוח מבעלה יחד עם ילדתם גרייסי. ראיתם סרט אחד שבו התוכנית הזו הצליחה? יופי – גם אני לא. את בעלה מיטץ', הפעלתנות הזו לא משמחת והוא יוצא אחרי אישתו כדי להשיבה למקומה תחת חבטותיו ותחת תאנתו.

ככל הנראה מיטץ' שירת בשב"כ בעבר, שכן הוא מצליח לאתר את סלים וגרייסי בכל חור אליו הן זוחלות, ומאלץ את סלים למצוא פתרונות יצירתיים יותר לבעייתה, החל מתוכניות בריחה והתחזות וכלה ב"יאללה מכות, יאללה". אכן, עלילה פשוטה כיאה לצפייה בסרט בגובה כמה עשרות אלפי רגל.

'ג'יי לו' משלהבת את הצופים ביכולות משחק מדהימות, סוחטת עומק אדיר מן הטקסטים וכובשת את המסך למן השניות הראשונות. טוב, אז לא בדיוק: היא משחקת, זה נכון, אבל גם אני משחקת (קלאס בשכונה, בכל יום שישי אחרי הצהרים). בתור שחקנית עיקר ההבעות של ג'ניפר מתמצות בפרצוף המבוהל שהיא מפגינה בפוסטר של הסרט. למען ההגינות יש לציין שבפוסטר היא באמת עושה עבודה נפלאה. מעבר לכך אני יכולה להרחיב על כישוריה הדרמטיים ולהודות שהליפ גלוס שלה היה מרשים – מבריק בדיוק במידה הנכונה, ולציין גם את התחת שלה לטובה (הוא לא כל כך גדול כמו שמלכלכים עליו).

את הבעל מיטץ' מגלם ביל קמפבל ששיחק בשורה נאה של סדרות ומיני-סדרות בטלויזיה. לקמפבל אין ליפ גלוס בסרט, וחבל, כי גם הוא לא שחקן צמרת.

נח וויילי (אהובי) וג'ולייט לואיס, שני פרצופים ידועים, זוהרים ומוצלחים מגלמים תפקידי משנה שגרמו לי רק לתהות איך סחטו אותם כדי להשתתף בעסק הזה. למען האמת, כשאני מדמיינת את הסרט בכיכובם של השניים האחרונים במקום השניים הראשונים אני עדיין לא רואה הרבה תקווה באופק. יש תסריטים שגם שחקנים מוכשרים במיוחד וגם כאלו שמועמדים לפרסים 5 שנים ברציפות לא יעזרו להם. במקרה של ווילי נראה לי שהאוירה הכללית על הסט גרמה לו לשחק באופן די גרוע, ולואיס נכנסת לתפקיד הפרחה האמריקאית הידוע שלה, כך שאי אפשר לשים לב לשינוי משמעותי אצלה. ועוד מילה אחת על שחקני משנה – אחד ששווה לשים לב אליו הוא דן פוטרמן, שחקן כשרוני (וממיס לבבות – לפחות את שלי) ששיחק בין השאר בסדרה 'המשפט של איימי'.

בסך הכל, אני סתם מתלוננת. 'עד כאן', סרט בעל שם עברי שנשמע כמו סיסמת בחירות זולה, הוא סרט טיסה מושלם. במקום לקרוא עיתונים בתאילנדית אפשר להביט בו בחצי עין ובחוסר עניין מבלי להחמיץ דבר. חוץ מזה, לא כל כך איכפת לך ללכת לשירותים באמצע הצפיה בו, לעסוק במלחמת בעיטות עם הנוסעים בכיסאות בסביבתך, "לרכוש פריטים משוחררים ממכס", להביט בעננים ולאכול ארוחה מיניאטורית במהלך הצפיה בו. אדרבא – הגשת הארוחה היתה מבחינתי, ללא ספק, החלק הטוב ביותר בסרט (כזה אקשן עוד לא ראיתי מזמן – האם תשארנה מספיק לחמניות עד שיגיעו אליי?).

מעבר לכך, הסרט לא משכנע, לא מעניין ולא מותח. כשחושבים על זה, בתסריט דווקא יש ניצוץ של עניין, אבל שום דבר לא מצליח להצית אותו לכדי להבה. מקסימום אמגזית. הסרט הזה הוא מסוג הסרטים שנתקלים בו בטעות בזמן שלטוט לא מבוקר, בוהים מולו עד סופו ואחר כך תוהים לאן נעלמו לך שעה ומחציתה מן החיים. אז אלא אם אתם כלואים בציפור ברזל ענקית והסרט תקוע לכם מול העיניים, לא הייתי משקיעה הון תועפות קט בצפיה בו מרצון. טיסה נעימה!

תגיות: