ביקורת: חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

הפשעים של גרינדלוולד הם להלן: רצח, פריצה, התחזות, תספורת מזעזעת ולהיות משעמם תחת.
שם רשמי
חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד
שם לועזי
Fantastic Beasts: The Crimes of Grindelwald
סרט מס' 2 בסדרת חיות הפלא

לסרט "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" לא יצאה בזמן אמת ביקורת כאן באתר, אז בוא נעשה השלמת פערים: הוא בסדר. חמוד בצורה כזאת של "אדי רדמיין חמוד עושה שטויות ויש עלילה קלושה מסביב אבל בעיקר אדי רדמיין חמוד וגם החבר הלא קוסם שלידו חמוד". הבעיה העיקרית שלו הייתה ההחלטה הלא מוצלחת להוציא את קולין פארל מהזיכיון, כי מי עושה דבר כזה. אם יש לך קולין פארל בצוות השחקנים, אתה משאיר אותו בצוות השחקנים. בכל מקרה, כן, חמוד.

סרט ההמשך, "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" הוא לא חמוד. סרט ההמשך הוא גרוע. לא שאין לו נקודות אור, אבל הן מתגמדות לעומת כל הדרכים שהסרט גרוע. הוא גרוע לאנשים שרוצים לראות סרט כמוצר מוגמר ולא פרק בסדרת טלוויזיה, הוא גרוע לאנשים שרוצים סרט שבו ריבוי דמויות לא בא במקום אפיון דמויות, הוא גרוע לאנשים שרוצים לראות סרט מעניין וקוהרנטי שלא הולך לאיבוד בעלילה של עצמו, ובעיקר – הוא גרוע למעריצי הארי פוטר שהולכים לגלות החרבה מוחלטת של כמה דברים שבוססו בספרים. זה, ובכן, מאוד גרוע. אבל יש נקודות אור, כמו שאמרתי. נקודות האור, לעומת זאת, זה שרדמיין עדיין מתוק, וג'וד לאו כדמבדלור מגניב. זהו. אלו היו נקודות האור.

הסרט מספר על ניוט סקמנדר (רדמיין), שבעקבות משיכה בלתי מוסברת ומובנת לחלוטין (שאולי קיימת רק בראש שלי) לאלבוס דמבלדור (ג'וד לאו) יוצא למשימה סודית בפריז למצוא את קרידנס, אותו בחור מסכן מהסרט הקודם. אבל במקביל עוד הרבה אנשים מחפשים את קרידנס, וקרידנס מחפש מה הזהות שלו, ואז עוד אנשים צצים, ואז עוד כמה, ולקינוח מגיחה עוד איזה דמות. ואז, בשלב הזה, עוד מישהו מגיע.

למרות שהסרט הוא המשך ל"חיות הפלא" הראשון, הוא מרגיש הרבה יותר כמו סרט ראשון בסדרה. אבל לא בצורה טובה כמו "איירון מן" , אלא כמו הסרטים הראשונים האלה שכל מה שהם עושים זה להכין אותך לסרט הבא, בו העלילה באמת תגיע. כי כל מה שקורה בסרט הוא הכנה: גרינדלוולד רוצה לעשות משהו, והגיבורים שלנו רוצים לעצור אותו ובסוף הסרט אף אחד לא עשה עדיין שום דבר. לא שדברים לא התרחשו בסרט, אבל מדובר בהצבת החיילים על הלוח – לא על משחק השח-מט עצמו. ותגידו מה שתגידו על סרטי הארי פוטר, לפחות כל סרט הציג את עצמו כחלק חשוב במשחק. אין ספק שכל הסדרה נבנתה לקראת אירועי הספר האחרון, אבל כל הדברים שקרו לפני לא היו סתם הכנה לקראתם, אלא סרטים וספרים מהנים בזכות עצמם. פה, נראה ששכחו מהקטע הזה.

אז אם אין עלילה, מה יש? דמויות. תלי תלים של דמויות. חדשות, ישנות, כאלה שלא הגיוני שיהיו שם ועיקמו את הסיפור רק כדי שיכנסו לסרט (היי, מקגונגל, את לא נולדת עדיין, מה את עושה פה?), כאלה שמרגישים שג'יי קיי רולינג נאבקה כדי לקשר אותם לשמות משפחה מוכרים מעולם הקוסמים בשביל שמעריצים יוכלו להגיד "אה כן, אני יודע מי זה לסטריינג'. טוב אני". אף אחת מהן לא מקבלת אפיון אמיתי, או אופי, או עומק. אלה שהיה להם אופי מספרים קודמים הרוויחו, ואלה שלא – לא. אפילו הנבל הראשי של כל הסיפור מאיים בעיקר על פי מוניטין, ופחות על פי התנהגות. כן, הוא בסדר עם רצח של אנשים, אבל זה דרישת סף לנבלים, לא משהו שגורם לך להתבלט. וולדמורט, בוא נגיד, הוא לא.

אולי אם המשחק של צוות השחקנים היה מפצה על זה, אבל פרט לגו'ד לאו ואדי רדמיין, שאר הקאסט… שם. עזרא מילר נראה מאוד נלהב לבזבז את הכשרון שלו בשוברי קופות סתמיים, דן פוגלר כבר לא "איש חמוד שלא מבין מה קורה סביבו" אז הרבה מהקסם שלו נעלם, ג'וני דפ לא מעניין ובעצם, "לא מעניין" תופס גם על כל שאר השחקנים.

כמו שאמרתי, הסרט מציג את חתיכות השח שאחר כך ישחקו: הנה הוא, וזה הסיפור שלו. הנה היא, וזה הסיפור שלה. והוא והיא והיא והוא ומוישלה קנגורו. לא קשה מאוד לעקוב אחרי כולם, אבל זה כן מרגיש בשלב כלשהו כמו טלנובלה לא מוצלחת ומפותלת בלי שום צורך.  מישהו מגיע, מכריז על איזה קשר משפחתי מסובך, ונשבע להרוג איזה דמות. חזור איזה חמש-שש פעמים בווריאציות שונות, ויש לכם מושג כללי מה הסרט. הסרט כל כך עסוק בהצגת הדמויות, שהוא מאבד קצת את כל העסק הזה של הסיפור. יש את הדבר ההוא שכל הדמויות רוצות לתפוס, אבל אין המשך מתבקש בין סצנה לסצנה. פעם אחת, המעבר בין הסצנות היה ברמת ה"היי, עכשיו יש חיית פלא למעלה, בוא נלך לסצנה עם חיית פלא". המחסור בסיפור יוצר אדישות. אולי אם הסרט היה יפה בצורה יוצאת דופן לפחות היה משהו להסתכל עליו, אבל דמיון מרהיב מנקר עיניים אין פה. רוב יצורי הפלא לא ממש מדהימים או מגניבים או מעניינים. אז אין, בעצם, כלום. טוב, זה לא נכון, יש כמויות לא בריאות של רפרנסים למעריצים.

אחרי שהסרט הקודם התקמצן בפינוק מעריצים, נראה שהמוטיבציה העיקרית באינפלציית הדמויות הייתה לזרוק למעריצים כל תוכן שקשור להארי פוטר שרק הגיוני (וגם כמה שלא). לי זה הרגיש כמו ניצול ציני ורצון לעורר התלהבות באמצעים נלוזים. אפשרי שלמעריצים יותר אדוקים ממני זה ייתפס בצורה אחרת. אבל הבעיה העיקרית היא שברצון ליצור סאגה חדשה בעולם של הארי פוטר, ג'יי קיי רולינג ודיוויד ייטס שכחו את עצמם. קסמים שעשו משהו אחד (למשל, למחוק זכרון) עושים דבר אחר (למחוק רק זכרונות "רעים"), עובדות היסטוריות שבוססו בספרים הקודמים לפתע מתגלות כשקר וכזב ובוא נגיד את זה ככה: כשהבעיה הכי קטנה היא העובדה שהסרט זורק לחלוטין את הקטע שקסמים בהארי פוטר עובדים על ידי כך שמכוונים שרביט ואומרים מילים, אתה יודע ששאר הבעיות הן די גדולות. זה כאילו הסרט נוצר למעריצי הארי פוטר, אבל רק אלה שזוכרים במעורפל דברים מהסרטים – לא אלה שיכולים להגיד לכם לאיזה בית שובצו כל השושלת המשפחתית של כל דמויות המשנה מהספרים.

אז מדובר בסרט לא מאוד יפה ובטח לא כזה שמצריך איימקס, לא מאוד חכם, לא מאוד מעניין וכזה שכאילו אמר לעצמו "רק בגלל שאני לא עיבוד לספר של הארי פוטר לא אומר שאני לא יכול להחריב את הספרים של הארי פוטר". בקיצור, גרוע. אני חושב שהייתי יותר כועס אם לא הבנתי עוד מלפני כמה שנים שכדאי להנמיך ציפיות בכל הקשור לתוצרים החדשים מבית הארי פוטר: בין זה ובין "הילד המקולל", נראה שג'יי קיי רולינג עושה כמיטב יכולתה להרוס את הזכרונות הטובים מהזיכיון שלה. וטוב, היא מצליחה.

אבל ג'וד לאו ואדי רדמיין באמת מאוד חמודים.